"רדיפת הדת" או "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ו"חמירא סכנתא מאיסורא"? הודעה חשובה מאד
ישנם חכמים בעיניהם שראייתם מוגבלת, נקודתית וצרה ביותר, בטוחים שהמושכל הראשון שצץ במוחם או הרחש שרוחש בלבם הוא תורה מסיני ודברי אלוקים חיים, לא מתייעצים עם בעלי ראייה שונה ומשלימה ובדרך כלל גם רחבה יותר, קופצים ועושים דברים על דעת עצמם וקטנות מוחם בלבד, חושבים שבכך הם הופכים להיות מתקני עולם ולאמתו של דבר הם מתגלים במוקדם או במאוחר כמחריבי עולם, לא רק את אותו חלק בעולם שאין הם רואים בו ערך אלא בראש ובראשונה את העולם שהם טרחו לטפח ולבסס אותו בעקבות אותה פעולה עצמה (וכפי שיוסבר בסוף ההודעה).
הדברים אמורים, כפי שנאמר בכותרת, על אלו שניצלו את יראת השמים הגדולה של כמה משלומי אמוני ישראל, את חששם הגדול מ"רדיפת הדת", את חוסר הידע המקצועי שלהם במקצועות בהם אינם מבינים לא דבר ולא חצי דבר (וטוב מאד שכך, אוי ואבוי אם החזון איש היה הולך להשתלם בלימוד אלקטרוניקה באוניברסיטה כדי לדעת לפסוק בהלכות שבת או טומאת כלים לגבי מכשירים חשמליים אך הוא ידע לסמוך על המומחים בתחום), את מידת האמון שהם נותנים באלו שבאים "עם כל הרצון הטוב לספק להם מידע אמין ובדוק שמוסתר מהציבור", והחתימו אותם על מכתב שלגבי 10% מהקוראים הוא אמור לגרום לסכנת חיים ודאית להם או לאחרים, ולגבי 90% מהקוראים זה גורם נזק כמעט בלתי הפיך בקבלת דעת גדולים (לא אכפת לי להפוך את הסדר ולפרגן 90% של מסכני חיים ורק 10% של מבטלי דעת גדולים, בהתחשב בכמות הכוללת של מי שאמור להיות מושפע מהמכתב הזה שהרבה יותר ממה שהוא מציג את מי שחתום עליו - הוא מבליט את הרשימה הבלתי נגמרת של בעלי דעת תורה אמיתית שלא חתומים עליו, ללא ספק למרות לחצים רבים, וניתן לחלק את מאת האחוזים חלק לכאן וחלק לכאן בכל צורה אפשרית אחרת).
נסביר את עיקרי הדברים באופן שאף בר דעת לא אמור ולא יכול להטיל בהם ספק:
במצב בו עשרות רבות של מדינות בכל רחבי העולם, "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה", גורמים לעצמם הפסדים בסדר גודל של מאות מיליארדי דולרים בכל שבוע, סוגרים את שדות התעופה, את המלונות, את התיירות, את הקניונים, את המסעדות, את הקולנועים, את הבריכות ואת החופים ואת משחקי הכדורגל, מבטלים ועידות בינלאומיות (חברת גוגל ופייסבוק למשל ביטלו את כנס המומחים השנתי שלה ואלו דוגמאות אחדות מני רבות), וכאמור, לא מדובר במדינת ישראל אלא בעשרות רבות של מדינות מסביב לגלובוס מסין ויפן ועד צרפת ואיטליה ודרום קוריאה. אם מישהו יכול לחשוב שבמצב כזה הוראה על "סגירת ישיבות ותלמודי תורה ובתי כנסיות" כהמשך וכחלק מהגבלות כוללות ומקיפות דומות (הגבלות שכאמור מסבות נזקים כלכליים שכמעט מוחקות את אפשרות המשך קיומן ותפקודן של המדינות הללו ושייקח לכל אחת מהן שנים רבות על מנת להחזיר את היציבות הכלכלית שלהן) היא בעצם מזימה זדונית של "רדיפת דת" - הוא צריך להיות טיפש ברמת טיפשות בלתי מצויה ועקום מוח בצורה המעוותת ביותר שניתן לדמיין.
כל רשימת ה"ראיות" וה"תמיהות", כביכול על "שורה ארוכה" של פעילויות שהמדינה מאשרת או מעלימה מהן עין לצד תפילה בבתי כנסיות שנאסרת ושנאכפת - היא רשימת שאלות שטותית ומטופשת שכל ילד בן חמש אמור להבין תוך כדי קריאה את השטות ואת הטיפשות שבהן וכפי שאסביר מיד:
נשים כעת בצד את עצם היותה של מדינת ישראל חתיכת טריפה ונבלה ומוקצה מחמת איסור ומחמת מיאוס, ונתייחס לגופם של דברים:
נניח שאנחנו על הירח, או שאנחנו לפני 600 שנה באיגוד קהילות כלשהו בפולין או בצ'כסלובקיה (באופן שאינו מוגדר כנטילת מלכות לפני ביאת המשיח ואינו פוגע כהוא-זה בג' שבועות) ויש מתחתינו אלף יישובים וערים שבהם 7 מיליון יהודים, ביניהם חצי מיליון חרדים.
נניח שהידע המדעי-רפואי באותה עת כבר מכיר את היצורים הביולוגיים המיקרוסקופיים כולל נגיפים ואת עובדת היותם מדבקים (הרפואה החלה לחקור את קיומם של נגיפים מדבקים רק בשנת תרנ"ט (שישים ואחד שנה אחרי פטירתו של הגרעק"א בשנת תקצ"ח! נגיע לזה בהמשך).
נניח שהמחקר האפידמיולוגי (הענף שחוקר את העברת הנגיפים מיצור חי אחד ליצור חי אחר) מכיר בכך שההעברה מתרחשת ע"י קירבה פיזית של אדם לאדם באמצעות רסיסי רוק זעירים ביותר שעוברים באמצעות דיבור או שיעול וכדומה.
נניח שנגיף קטלני כזה פלש לאיגוד הקהילות שלנו. (רק כדי לסבר את האוזן לגבי מימדי הסכנה, בשנת תרע"ח נכחדו תוך כשנה אחת עשרות מיליוני איש ברחבי העולם מנגיף מדבק בשם "השפעת הספרדית").
נניח שברור לנו שארבעה מתוך חמשה נשאים מסוכנים אינם מגלים תסמינים ועלולים להעביר אותם הלאה.
נניח שמחקר סטטיסטי משלים מגלה שאחוזי ההידבקות מנותחים בגרף סטטיסטי, כלומר: מכיוון שאין לנו אפשרות לדעת מי נשא ומי לא - העובדה היא שככל שתיחשף ליותר אנשים יש לך סיכוי סטטיסטי גבוה יותר להידבק ולהדביק, ככל שתיחשף לפחות אנשים - הסיכוי הולך ומנמיך.
ונניח שהצדיק והפוסק הכי גדול באותו דור, גדול הדור ממש, הוא הוא ראש אותו איגוד קהילות ומקבל ההחלטות (יחד עם צוות ת"ח ו"תשועה ברוב יועץ").
במצב כזה אין שום ספק וספק ספיקא כי כל מה שאמור לעניין את אותו ראש איגוד קהילות ואנשי צוותו הוא אך ורק מניעת צפיפות וקירבה פיזית בין בני האדם הנתונים למרותו ותו לא.
ובכן, אותו צדיק ופוסק וגדול הדור ואנשי צוותו מתחילים להתבונן ומיד הם שמים לב שמתוך כלל האוכלוסיה - הקבוצה שכל אחד ואחד מבין חבריה, גדול כקטן, זקן כצעיר, אמיד כמחוסר אמצעים, משכיל כטיפש, צוברת, מדי יום ביומו ללא שום הפסקה, את הכמות הגבוהה ביותר של הימצאות יחד עם כמות אנשים גדולה, וזאת גם מבחינת כמות האנשים וגם מבחינת כמות הזמן - היא האוכלוסיה הדתית, כלומר: אלו שכל העולם כולו נברא רק בשבילם ושרק בזכותם קיים כל העולם. כל אדם דתי צובר מדי יום ביומו כשעה וחצי מינימום (ושעתיים פלוס מקסימום) של הימצאות יחד עם הרבה אנשים נוספים רק באמצעות תפילה יומית של שלושת התפילות במניין. אם הוא גם לומד בנוסף לכך בישיבה או בכולל - הוא צובר כעשר שעות יומיות כאלו בממוצע.
בשונה ממה שקורה בקבוצה החילונית (של אלו שכל אחד מהם הוא כזה שבעוונותיו היה אמור להגיע כל רגע מבול ולהשמיד את העולם אלמלי חסד ה'), שבקבוצה זו לא כל אדם יכול להרשות לעצמו ללכת מדי יום ביומו למקומות בילוי (בריכה או מסעדה), ולא כל אדם נדרש פרקטית להסתובב כל יום ויום בקניון (ניתן לערוך קנייה גדולה אחת לשבוע או לחודש) וכדומה, ושסטטיסטית גם רמת הצפיפות במקומות בילוי ותעסוקה אלו קטן יחסית, הרי שכאמור, בקרב הקבוצה הדתית ההימצאות יחד היא יומיומית ובכמות אנשים וכמות זמן גדולה בהרבה (בממוצע).
תוסיפו לכך נתון נוסף: בשונה מרוב מקומות הבילוי או העיסוק האחרים - בבתי כנסיות ובישיבות וכוללים אנשים כל הזמן עסוקים בדיבור ובדיבור אינטנסיבי, או דיבור תפילה או דיבור תורה (דיבורים שמחיים את כל העולמות ויוצרים בכל רגע מלאכים קדושים), וממילא במצב בו מבחינה רפואית (שלא סותרת כלל את ערכו הרוחני של הדיבור) יש הרבה יותר סיכויים להעברה טיפתית של נגיף באמצעות רסיסי רוק הנפלטים תוך כדי דיבור.
אם אנחנו מחוייבים להלכה שקובעת כי "חמירא סכנתא מאיסורא" ו"אין סומכין על הנס", הדבר הראשון שאנחנו חייבים לסגור, לאור הידע המדעי-רפואי שההלכה אף פעם לא מתכחשת אליו (ומבטלת אף בספק הכי קטן את חובת הצום ביו"כ שהעבירה עליו לגבי אדם שאינו חולה היא כרת) ולאור הניתוח הסטטיסטי (שחלקים גדולים מההלכה מבוססים עליו בבחינת "חזקה" ו"שכיח הזיקא" ו"ברי הזיקא"), עם כל הכאב והצער הנורא, הוא לא פחות מאשר בתי הכנסת, תלמודי התורה, הישיבות או הכוללים. בדיוק כמו שהיה חובה גמורה לסגור אותם אילו היה בכל אחד ואחד מהם ריח צחנה או מראה ערוות-דבר חלילה באופן שאסור היה להתפלל או ללמוד בחברתו ומולו, ועוד יותר מכך שהרי "חמירא סכנתא מאיסורא".
האם במצב בו ברור שבית כנסת כלשהו ממולכד עם חומר נפץ והוא עומד להתפוצץ בעוד חמש דקות (ונניח שרק 2% מהמתפללים ימותו והשאר יינצלו), גם היו אותם טיפשים אומרים שהגבאי שיבריח את כולם מהבי"כ הוא "רודף דת"? אותו גבאי היה חייב לעשות זאת ביו"כ שחל בשבת ואם המתפללים לא היו מוכנים להתפנות הוא היה חייב בלי שום ספק להביא שוטרים שיפנו אותם ומי שהיה מונע זאת מאותו גבאי היה נחשב רודף ורוצח!
לעומת זאת, ברור שאנחנו, באותו איגוד קהילות שפועל רק בהנחיית התורה והיראה, היינו חייבים לאפשר הגעה וביקור לכל מקום בו סגירתו תגרום בהכרח, בצורה פיזית ישירה, הרבה יותר מקרי מוות מאשר הפתיחה שלהם. 7 מיליון איש יכולים לחיות בלי לקנות לחם ושאר מצרכי יסוד במכולת? ומכולת יכולה להתקיים בלי ספקים? וספקים יכולים להתקיים בלי פעילות בבתי ייצור? אפשר לחיות בלי אינסטלטורים? בלי חשמלאים? בלי דלק (ולו לאמבולנסים)? בלי כל מה שחיוני לתפקוד מינימלי? וכל זה יכול להתקיים בלי רשת מורכבת של פעילות בבתי תעסוקה רבים ושונים?
ובמקביל, אם אנחנו משאירים את המכולות למשל פתוחות, הרי שבממוצע לא כל אדם ואדם הולך בפועל למכולת (הוא הולך או אשתו הולכת או שהוא שולח את אחד מילדיו, בסופו של דבר מדובר בנציג מכל משפחה או קבוצת אנשים אחרת שגרה יחד באיזושהי אכסניה מסוג אחר), וגם כאשר הוא הולך לשם, בממוצע הוא לא צובר בכך שעות על גבי שעות מדי שבוע (כנ"ל: שחרית מנחה וערבית בלבד במניין מסתכמת בכשעה וחצי מינימום של שהייה יומיומית עם אנשים יחד) אלא זמן ממוצע של כרבע שעה פלוס מינוס (ממוצע!).
ברור גם שפרקטית לא ייתכן לחוקק חוק שאם התור התארך מעבר לרבע שעה - תחזור הביתה ללא לחם ובני ביתך ימותו מרעב.
ברור שבמצב כזה היינו מתכנסים מסביב לשולחן עגול (רחב לפחות 2 מטר) ודנים מה באמת חיוני ומה לא, ומה באמת חיוני לחיוני ומה לא וכו' וכו' וכו', אך לא ניתן היה לנו כלל וכלל להשוות ולערבב בין מה שחיוני מבחינה פיזית, גשמית וטבעית (כמו אוכל לחולה שיש בו סכנה ביום כיפור) למה שחיוני מבחינה רוחנית (כמו סגולת הצום ביו"כ, שהיא ללא ספק הסגולה הכי גדולה בעולם, וחז"ל קבעו שהיא נדחית מפני ספק פיקוח נפש, וכמו כל מצוות התורה שנדחות מפני פיקו"נ), ואדרבה, כמבואר בספרים: במצב כזה דווקא קיום מצוות "וחי בהם" היא היא עכשיו רצון ה' שמחיה ומקיים את כל העולמות.
ובאותה מידה, מכיוון שגורמי האכיפה שלנו מוגבלים (לשום איגוד קהילות, כמו לאף מדינה, אין כמות בלתי מוגבלת של שוטרים וחיילים) - היינו שולחים אותם למקומות בהם ההתכנסות היא הרבה יותר המונית ולא מפזרים אותם לכל טיילת או מדרחוב שייתכן שמתגודדים שם כמה מפרי חוק.
כעת נעבור למדינה המשוקצת, מדינת ישראל.
בכל הדברים האמורים אין שום כוונה לקבוע שהאכיפה בפועל מושפעת רק ממטרות חיוביות ושלא מעורבבת כאן גם שנאת דת, אך בכל זה אין שום נפקא מינא כלל וכלל, אין לנו כל עניין לסנגר על מי שאוכף בפועל או מי שמחליט על האכיפה, מבחינתנו ניתן להניח לצורך העניין שכוונתם היא ב100% שלא לשם מטרה חיובית אלא אך ורק ממטרות שליליות ועדיין אין כל זה אמור להשפיע כלל על היחס והתנהגות שלנו לעצם הוראת האכיפה, שכאמור, אם ההוראות הכוללות לסגירת בתי עסק ומפעלים ופעילות בכל רחבי המדינה והמדינות הם כאלה שגורמות להפסדים של מאות מיליארדים - אין לך אומדנא דמוכח וראיה ברורה מזו שבעצם ההוראה אין שום שמץ של כוונה ל"רדיפת דת", ויותר מכך: גם אם היה מתברר שכן - היינו אנחנו עצמנו צריכים להתייחס אך ורק לעובדות הביולוגיות והסטטיסטיות ולאופן איך ההלכה מתייחסת אליהם ולהסיק את המסקנות בלי שום קשר לשום כוונה של אי מי מהמערכת. (את הרבי מסאטמר לא היה אמור לעניין מה כוונת קסטנר בכך שהוא דאג לרכבת שהצילה אותו מהונגריה, קסטנר ודאי לא התכוון לשם שמים, הוא היה אמור לדאוג לכך שחייו יינצלו ורק לכך בלי שום התייחסות לכוונת אותו ציוני משוקץ).
בנוסף, ההשוואה בין ההוראות שניתנו בתקצ"א לאופן בו אותו רעק"א היה ללא כל ספק פוסק כיום (לאור הידע המדעי-רפואי שכאמור ההלכה לא מתכחשת אליו כלל ואדרבה) הוא מגוחך ממש. באותה תקופה וכאמור עד לשנת תרמ"ד לא ידעו כלל וכלל על הימצאות וירוסים ועל אופן ההדבקה שלהם וממילא אין לך טיפשות ואווילות גדולה יותר מ"היקש" מוזר ומופרך שכזה. אדרבה: מהוראות אלו של הגרעק"א נראה שככל שהיה נראה אז שהצרכים הרפואיים דורשים הגבלות כאלו ואחרות הרי שהגרעק"א פוסק בכל תוקף ועוז שיש להישמע להוראות אלו בלי שום התחכמויות וברור ש"זיל בתר טעמא" וכיום שהידע המדעי-רפואי קובע את אשר הוא קובע ברור שיש להישמע להוראות מצילות החיים הנגזרות מידע מעודכן זה.
לגבי מתן אפשרות של קיום תפילות במניין במרחק 2 מטר - ברור לכל בר דעת שככל שהאפשרות הזו היא המונית וגורפת (לחצי מיליון דתיים במדינה) היא לא ישימה ולא פרקטית כלל וכלל, המרחבים הציבוריים בהם ניתן לקיים תפילה הם קטנים פי עשר או פי מאה מאפשרות פיזור כזה, ובפועל אנשים הם לא בולי עץ ולא רובוטים עם מערכת בקרה שמהבהבת כל אימת שהמרחק מופר, והם לא מסוגלים לשמור, ודאי לא לאורך זמן, על המרחק הזה.
לסיום, גם במקום בו נאמרים דברי אמת צרופים - פעמים רבות קביעת הלכה באופן מסוים יכולה לגרום את ההיפך הגמור ודווקא הרצון להחמיר יכול להתגלות כמה שגורם בסופו של דבר למצב שבו הציבור יקל ראש ויזלזל בגופי הלכות ממש ו"מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו - הקלת עליו בסופו" (ושזו אחת מהסיבות לכך שאין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קיבלה מרבו ורבו מרבו וכו' ואכמ"ל).
[וכדברי חז"ל בשבת דף קנ"ג:
"תניא רבי אליעזר אומר: בו ביום גדשו סאה. רבי יהושע אומר: בו ביום מחקו סאה.
תניא, משל דרבי אליעזר למה הדבר דומה? לקופה מלאה קישואין ודילועין, אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת.
משל דרבי יהושע למה הדבר דומה? לעריבה מלאה דבש, נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה".
רש"י: "בו ביום גדשו סאה - ביום שעלו לעליית חנניה בן חזקיה וגזרו שמונה עשרה דבר... אותו יום הרבו סייג לתורה במידה גדושה ויפה מדדו להרבות גדר בישראל:
מחקו סאה - במידה מחוקה מדדו בו ביום, שהרבו לגזור יותר מדאי ואין יכולין לעמוד בגזירתם, ומתוך כך עוברין על דברי תורה, נמצאת מדתם מחוקה מטפיפתה, וטוב היה להם להיות מדתם טפופה ולא תבא לידי מחק מרוב גודשה:
והיא מחזקת - את החרדל, שנופל החרדל בין הקישואין, אף כאן יפה תקנו, והוסיפו דבר המתקיים:
והיא מקיאה - את הדבש שהיה בה ראשון, אף אלו על ידי גזירתם גרמו לעבור...". ובכל התורה כולה נקבע: "רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע"].
על אחת כמה וכמה במקום בו מוציאים מיראי ה' דברים שאינם עומדים במבחן שום ביקורת והם מופרכים מתוכם - שחלק מהתוצאה השלילית האיומה של פרסום דברים כאלו הוא גרימת מצב בו מבקשי ה' באמת מפסיקים להתייחס בכבוד ובהערכה לדעתם של גדולים ורואים אותם כחותמי חותמות גומי המופעלים כבובות בידי כל מיני צרי מוחין וחסרי דעת ואחריות.