כמדומני שזה ענין מצוי אצל בעל-קורא שיפול ספק בדבר זה האם קריאתו היתה ממש מתוך הכתב או לא, ומהו שיעור התכיפות הנצרך לענין זה. מקופיא לא מצאתי אשכול על נושא זה, אם ישנו בנמצא, נא לצרף. אצטט כאן מדברי רבותינו ככתבם וכלשונם, ואשמח לכל הוספה.
-
חזו"א או"ח כט,ד - ...אף אם נתן שטר שחרור לעבדו שיחול בין ראי' לדיבור שפיר מקרי קורא מתוך הכתב.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן יט - ואני מסתפק שאפשר שכל זמן שזוכרים כל בנ"א מראייתם בספר לקרא התיבות כמו שכתובין נחשב כקורא מספר ההוא אף שהוא אחר כדי דבור וממילא איכא חומרא שאם ראה בחומש לא יהני כלל מה שיראה תיכף בהס"ת שלכן אף אם נאמינו שראה בחומש תיכף אחר שראה בחומש אינו מועיל ואם הוא בתכ"ד מסתבר שודאי לא יועיל דהא תכ"ד כדבור דמי לכל התורה כולה. ואיכא קולא מזה שאם ראה בס"ת ומאיזה סבה הוצרך לעצום עיניו שנחשבה קריאתו קריאה מהס"ת ובתכ"ד מסתבר שודאי יכול לקרא, וצ"ע לדינא.
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן ל - זולת מה שהביא מסוגיא דמגילה (דף י"ח) דבעי דוקא קרא ואינו יוצא בכתיבה, ואי משום הא לא אריא לענ"ד להחליט דלאו כד"ד, דהא דמוקמינן במסקנא כגון דמנח מגילה קמיה וקרי בה וכתב וכו' אין ראיה דבעי קריאה, דבפשוטו י"ל אף דכתיבה כד"ד, מ"מ י"ל דשאני התם כיון דבעי שיהא קריאתו דוקא מתוך הכתב ולא בע"פ, א"כ נהי דכתיבה הוי כקריאה מ"מ הא הכתיבה הוי רק כקורא בע"פ, דאף דמתחילה קודם הכתיבה ראה כל פסוק בתוך המגילה והרהר בו מ"מ בשעה שכתב הוי קורא בע"פ, וכאלו ראה פסוק בתוך המגילה והרהר בו ואח"כ קרא הפסוק בע"פ, דפשיטא דלא יצא דהוי קורא בע"פ והכי נמי כן בכתיבה.
הליכות שלמה - בעל קריאה שראה תיבות הקריאה בס"ת אף אם אחר כך בשעה שאומר התיבה עוצם עיניו או מכסה אותה ביד שמראה בה לעולה מהני דכך היא דרך קריאת בני אדם שאינם מדקדקים לומר כל תיבה בשעה שקוראה מתוך הכתב ממש.
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן קמב - ואם אין מי שמראה בספר תורה הק' על כל תיבה ותיבה אי אפשר מבלי שיצאו כמה תיבות מפה הקורא קודם ראותו אותם בספר תורה הק' מחמת מהירות מצד טרחא דצבורא. ונראה דשייך גם בזה תוך כדי דיבור כדיבור דמי וכיון שמביט תוך כדי דיבור בתוך הספר התורה הקדושה אין חשש.