לומד אחד כתב:מסכת סוכה דף י''ד (כמדומני) בעמוד א' למטה הגמרא אומרת שהמסכך על גבי נסרים צריך שיהא בין נסר לנסר אויר יותר ממלוא נסר (כי אחרת זה בעיה של פרוץ כעומד) וברש''י מבואר שצריך שיהא אף סכך יותר מרוחב הנסר.
ולכאורה יש להוכיח מכאן שלא אומרים לבוד בין סכך כשר לסכך פסול כדי להצטרף לשיעור הסכך כשר,
איך הוכחת? לא הבנתי (מדובר באדם שסוכתו היתה מסוככת בנסרים, ואח"כ בא להוסיף ביניהם סכך)
ברעק"א להדיא שאויר שבין כשר לפסול הסמוך לדופן אמרי' לבוד להכשיר. אמנם בחכמת שלמה כתב לחלק בסוכה קטנה שאין בכשרותה ז"ט וסמוך לה ב' פסול וב' אויר, דאם הפסול סמוך לה' כשר הרי היא כשרה ואם האויר סמוך לכשר פסולה דמהי"ת לעשותה ככשר ולא כפסול. ולכאו' באופן הראשון אחרי שבטל הפסול לכשר נעשה לבוד בין הפסול לדופן. ומ"מ לרעק"א בכל אופן כשר כשאינה סוכה קטנה (כלומר שאין מוכרחין להכשיר שניהם כדי שיהא שיעור הכשר סוכה, דאז מצטרפין לג' ופוסלין הסוכה).
ויש להקשות מאי שנא מאויר שבקצה הסוכה (סמוך לדופן) שהוא מצטרף לשיעור ז''ט.
והחילוק לכאורה דכשהאויר בין סכך כשר לסכ''פ אמרי' מאי חזית דשדית ליה להכא ולא להתם, משא''כ כשהאויר סמוך לדופן הרי שניכר מצורתו שהוא המשך של הסכך ולא של הדופן.
אמת, ויש לציין לרש"י יח. ד"ה מן הצד 'הרי הוא כלבוד מן הדופן' משמע שהלבוד נעשה ע"י הדופן, מהדופן אל הסכך ולא להיפך. אמנם אפשר לדחות דלדידן דפסקינן לבוד באמצע אינו עומד למסקנא (אבל צ"ת למה נכנס לזה רש"י)
וממילא יש לדון בסוכה העשויה כצריף ויש אויר בגובה י' טפחים , ובלא צירוף האויר לסכך אין שיעור ז''ט דהכא נמי יש לדון ולומר מאי חזית דשדית לאויר להכא.
לא הבנתי (אם יש מרחק של יותר מג' טפחים בין ה'דופן' ל'גג' מכשירים את הסוכה?)