מורה צדק כתב:נתקלתי לאחרונה בכמה טעויות, שאפשר לומר שקצת מביכות בעריכת ספר של חכם גדול שחי לפני כ-120 שנה.
לדוגמא, שמביא לסייע לדבריו מספר מסויים שכותב כדבריו, כגון שבמקרה מסויים אין קידושין, אך באותו ספר כותב ההיפך לגמרי שיש קידושין.
מה עושים בכזה מקרה?
א. מציינים זאת בהערה?
ב. מתקנים בתוך הטקסט?
ג. מתעלמים?
איני שואל מה מקובל, אלא מה ראוי לעשות.
יישר כח.
חיים כתב:אם מדובר בכת"י שעדיין לא נדפס מעולם, ראוי במקרים מסויימים להשמיט דברים שהם טעות בעליל.
כמובן שיש מקומות שההשמטה עלולה לשבש את המשך הדברים. בכל מקרה, אין טעם להתעלם.
חוצפא יסגא כתב:חיים כתב:אם מדובר בכת"י שעדיין לא נדפס מעולם, ראוי במקרים מסויימים להשמיט דברים שהם טעות בעליל.
כמובן שיש מקומות שההשמטה עלולה לשבש את המשך הדברים. בכל מקרה, אין טעם להתעלם.
גם אם ראוי להשתרר על ספרו של חכם, ראוי למנות פרט זה בפירוט צורת עבודת ההדרה בהקדמה או במבוא או בפתיחה או בבמקום ההקדמה.
חיים כתב:חוצפא יסגא כתב:חיים כתב:אם מדובר בכת"י שעדיין לא נדפס מעולם, ראוי במקרים מסויימים להשמיט דברים שהם טעות בעליל.
כמובן שיש מקומות שההשמטה עלולה לשבש את המשך הדברים. בכל מקרה, אין טעם להתעלם.
גם אם ראוי להשתרר על ספרו של חכם, ראוי למנות פרט זה בפירוט צורת עבודת ההדרה בהקדמה או במבוא או בפתיחה או בבמקום ההקדמה.
הדגשתי שמדובר בכת"י. לא חייבים להדפיס כל דבר, ולכן אין חובה לציין שהושמטו כמה קטעים לא ברורים.
איש_ספר כתב:לגבי 'צנזורה': לא מתקבל על הדעת עקרון של 'מה אנחנו מבינים' היינו, אינו דומה חיבור של הנודע ביהודה שהוחזק וכו' לחיבור של רב בן בלי שם (או ששמו ידוע ולא לתפארה). ובעיקר: אינו דומה, הדפסת חיבור שהמחבר הניח אחריו, חיבור מושלם על מנת להביא לבית הדפוס, שבו הצנזורה הוא מפלט אחרון רק כאשר נסתתמו כל התירוצים, לבין הלוקח פנקסים ורשימות שהותיר חכם בגנזיו, ומדפיסם ללא ביקורת כמות שהן, וכן לא יעשה.
איש_ספר כתב:יש כו"כ רעות חולות בתחום ההדרת הספרים. נוהגים להתמרמר על כותבים בינונים נטולי גישה וכשרון לענין, הנגשים למלאכה ומקצצים בנטיעות, אבל ישנה תופעה בזויה לא פחות והיא: חיבורים זניחים ובלתי חשובים, מוהדרים בדקדקנות מעושה ומאוסה (בידי עושי דברו של נכד נובוריש בעל המאה) כאילו היה ספרים של אחד השרים הראשונים. ואיני יודע נזקו של מי גדול יותר.
חכם באשי כתב:זו חוצפה איומה להשמיט משהו ש'כבוד העורך' לא הבינו ב'גודל חכמתו'!
רוצה - תדפיס הכל. לא רוצה - תסיר את ידיך מכתב היד.
חיים כתב:אין טעם לחזור על דברים שכבר נאמרו, אך אבקש להתייחס לטענתו של 'רבינוביץ', כאילו כל השמטה נצרכת נחשבת לשקר.
כל בר דעת מבין שהכנת כת"י לדפוס טומנת בחובה תיקוני טעויות כתיב, תיקוני ציוני מ"מ מוטעים וכו' וכו'. אולם לדעת 'רבינוביץ' זה "שקר", צריכים להדפיס עם כל טעיות הכתיב של המחבר, ועם כל ציוני ההפניות השגויים. לחילופין, יש להודיע בשער הספר שתוקנו כל טעויות הכתיב של המחבר.
באותה מידה ממש, יש טעם להשמיט קטע המבוסס על פסוק שלא היה ולא נברא, לדוגמא.
לדבר הזה קוראים "אמת", התורה היא אמת, ומוטל עלינו להדפיס דברי תורה נכונים ואמיתיים. כל חריגה מכך, היא שקר וגם חוסר הגינות כלפי המחבר.
כאשר מטרת הוצאת הספר היא 'מדעית', מתהפכים היוצרות, ולא דוקא לטובה.
י. רבינוביץ כתב:...קודם לכן, סברתי שבעלי דעות אלה פסקו בדור הזה, והתבדיתי לצערי.
ישנם אשכולות שלמים על צנזורה בציבורנו, לצערי, כאילו חיינו לפני מאתיים שנה בפלך מינסק, בקראקוב או בלבוב. יהי רצון שהקב"ה יאמר לצרותנו די!
טפח כתב:השאלה כאן היתה על פנקסים או על ספר?
איש_ספר כתב:ענין ספר התרומה וההדרתו הלקויה והמרושלת, אינו ממין הענין כלל.
-----
חיים. דבריך נכוחים וברורים, והמתלהמים דכאן העוטים על עצמם גלימה 'מדעית' מגוחכת, מנהלים גם כאן שיח חרשים.
לדידם של אחד הכותבים, היותר מצחיקים כאן, באם לא מדפיסים את כל הפנקסים שמצאו במגירה של המנוח, הרי זה 'שקר', וכך נראים מקצת מ'המהדירים' היום. ראש קטן, רמה תורנית נמוכה, בצירוף פזילה לסגנון מדעי (שאליו לא הוכשרו), ובהתאם לכך יוצאים גם עבודתיהם, כאלו שאין בהם לא מטוב אהלו של שם ולא מיפיפותו של יפת.
היה כאן אשכול גדול על צנזורה, בו הובאו עובדות מגדולי ישראל שנהגו בעצמם או שהורו להשמיט קטעים מספר, אך כאמור במקרה שהמחבר לא הותיר את כתביו במתכונת של חיבור להדפסה, א"צ גם להגיע לכל זה. מישהו היה מעונין שיטלו את כל מחברותיו ויביאו אותם לבית הדפוס כמות שהן? אבל הכי נחשב (בעיני כמה שוטים) לצעוק בקול ניחר, צנזורה צנזורה, ואל תבלבל לו בראש עם חילוקים בין חבורים חתומים לבין כתבים נפזרים, בין השמטה לבין התערבות בתוך הדברים. זה מורכב מידי, וסתם מסבך את העניניים: צנזורה, צנזורה. וחסל.
איש אשכולות כתב:יודעני על ספר של אחד מגדולי האחרונים שהו"ל ספר אחר שלו מכת"י, ובהוראת הגרש"ז אוייערבאך השמיטו ממנו קטעים תמוהים.
איש_ספר כתב:ד. תמוה בעיני הגישה הנהוגה היום, בה מהדירים חיבור של חכם מדור שלפנינו, ובאם מוצא המהדיר דרך משל, טעות בציון המר"מ, מיד הוא שולף מכליו את כל מנגנוני הסימונים למינהם, אם אותו חכם כתב במרוצה קידושין לז,א וזה נמצא ב -לט,א, התוצאה תהיה (לז,א)[לט,א] והמהדרים יוסיפו 'הערה': לפנינו לט, א. כאילו יש מקום לחשוב שהמחבר ישב עם גמרא מדפוס עלום בה החלוקה שונה. זה בהחלט חיקוי עלוב של סגנון מדעי המקדש כל טקסט, ונוהג בו באותה מידה של 'קדושה': בין אם נכתב ע"י רבינו קלונימוס מלוקא, ובין אם נכתב ע"י ר' פישל שטיין מויז'ניץ.
אכן ישנם מהדירים שלא ניתן לסמוך עליהם, ומוטב שישאירו גם את השגיאות המוחלטות, שמא מהם הוא ריק, אבל אי"ז הופך את השיטה לאידיאל.
אני מוצא את עצמי כותב דברים פשוטים עד כדי גיחוך.
----
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 47 אורחים