◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עושה חדשות]

נשאלתי;
האם שומר/שואל חייב על איבוד החפץ גם באופן שהבעלים נכח במקום והיה יכול להציל בקל ונמנע ולא הציל.

[עזריאל ברגר]

נשאלתי;
האם שומר/שואל חייב על איבוד החפץ גם באופן שהבעלים נכח במקום והיה יכול להציל בקל ונמנע ולא הציל.

להלכה - "בעליו עמו" זה בשעת התחלת השמירה ולא בשעת האונס.

[עושה חדשות]

לא שאלתי מצד "בעליו עמו", וזה גם לא קשור בנוכחות של הבעלים אלא במה שהם שאולים למלאכתו,
שאלתי מצד מה שהבעלים יכל להציל ונתרשל ולא הציל, האם זה סיבה לפטור את השומר.

-

ובדבר שאלתי לעיל אודות כבד שהוגש במסעדה האם יש לחשוש שנצלה אחר ג"י ואסור לבשלו שוב,
וכתבת - מהיכי תיתי לא לחשוש?!
הריני לעדכן מה ששמעתי ממשגיח כשרות מנוסה שאין שום מקום לחשש, ובודאי הכל נצלה תוך ג"י כדי לא להיכנס לבעיות וכו'.

[עזריאל ברגר]

א. זכור לי שיש אומרים שפטור בעליו עמו הוא משום שלבעלים יש אחריות כשהם עם הבהמה. ועל זה כתבתי שאין הלכה כמותם.
ב. אם המשגיח אמר - זה נכון לגבי המסעדה שבה הוא עובד, או לגבי המסעדות שבהכשר שהוא משגיח מטעמו וכיו"ב.
אין שום הכרח שבכל מסעדה יחמירו לאסור דבר שהוא כשר לכתחילה לכו"ע.

[עובדיה חן]

כהיום שהרבה תותים גדלים במים מנותקים מהקרקע שמעתי שצריך לברך עליהם שהכל האומנם?

[יוסף חיים אוהב ציון]

מאתר "למעשה"
אולם לדעת כמה מן הפוסקים יש להכריע כדעת הפני משה ועוד אחרונים הסוברים שגם ירקות הגדלים באדמה הנמצאת בעציצים מנותקים נחשבים כ"גידולי ארץ" וברכתם היא "בורא פרי האדמה" (עי' שו"ת יחווה דעת ח"ו סי' יב, התורה והארץ ח"ו עמ' 360). לדעות אלו הכלל בהלכות ברכות הוא שהנוסח של ברכת הנהנים שאנו מברכים צריך להיות תואם במדויק לאופן הגידול של הפרי שעליו מברכים את הברכה. לפי זה ירק הגדל ב"גידולי מים" (הידרופוניקס בלע"ז) יש לברך עליו "שהכל נהיה בדברו". כיוון שברכת "בורא פרי האדמה" אינה מתאימה לאותם ירקות, היות שהם כלל לא באו במגע עם אדמה.

אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' רה ד"ה סי' רד מג"א סק"ד) חולק על עצם הכלל הזה. לדעתו הכלל נוסח הברכה שתקנו חכמים הוא על אופן הגידול של אותו מין פרי או ירק לפיכך גם ירקות הגדלים בגידולי מים, מברכים עליהם לשיטתו "בורא פרי האדמה" כיוון ש"מין זה הלא הוא פרי האדמה...". לדעתו אין להשוות גידולי מים לכמהין ופטריות שברכתם "שהכל נהיה בדברו" משום ש"כמהין ופטריות מן האוויר הם גדלים" (סי' ר"ד מג"א סק"ד), וכן נקט למעשה הרה"ג בן-ציון אבא שאול זצ"ל (שו"ת אור לציון ח"ב פרק יד סעי' יג).

[יוסף חיים אוהב ציון]

שו"ע יורה דעה - סימן לו סעיף י"ד
צמקה כולה, אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה, טריפה; ואם בידי שמים, כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה, או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה, כשרה.
מדוע לא זהירים בזה האידנא?

[ידידך - נעים ההליכות]

מי היו הרבנים המתירים והאוסרים, ולגבי השאלה של טריפה בגלל הזריקות בפרות, מי המתירים והאוסרים?

[ישראל אליהו]

שו"ע יורה דעה - סימן לו סעיף י"ד
צמקה כולה, אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה, טריפה; ואם בידי שמים, כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה, או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה, כשרה.
מדוע לא זהירים בזה האידנא?

כי אח"כ בודקים ורואים שלא צמקה.

[עמקן]

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 84#p115547

[יבנה]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=28057
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=47402

[שייף נפיק]

?

[אלחנן כהן]

מה הדין בשבת? אשמח למקור כתוב.

[שמש]

אם כבר תאמר שלאישה יש לחוש בזה משום לא יהיה כלי גבר, שהרי רוב ככל המשתילים הם גברים...

[יאיר]

אם מדובר בשיטה של צמיחת שיער מחדש לכאורה יש פה גם ענין של מצוות הפאות

[עושה חדשות]

לחד מ"ד במסכת פסח שני, כל העומד מחוץ לעזרה נחשב 'דרך רחוקה', ובודאי אינו נמנה לגבי הנידון האם רוב ישראל טמאים והפסח בא בטומאה. (והנידון בגמ' על 'מחצה' בדיוק נשמע דוקא שכיח יותר להאי מ"ד). אבל אני לא מבין איך זה מתחיל, הרי עד שלא יוחלט שהפסח בא בטומאה, מי מן הטמאים יציג את רגלו בעזרה לעשות הפסח. ואולי עומדים בחוץ יחד ומחליטים אם יש כמות מספיקה להיות רוב טמאים ואז נכנסים. מה הטעות שלי פה.

[עושה חדשות]

האם מועיל צורת הפתח להתיר לעבור לפני המתפלל.

[מלבב]

ר"ת חולק על הראשונים ושיטתו שאין צריך חצי צל רק אפילו רוב חמה כשר אם למעלה אין רוב אויר, ובספר הישר הביא ראיה מהא דהעושה סוכותו בעשתרות קרניים, והראש הקשה על ר״ת דא״כ למה לא מהני לבוד הרי במחיצה זה נחשב כסתום, וכמו שמדמינן עומד מרובה סכך למחיצה נדמה גם דין לבוד, ותירץ השפת אמת שהטעם שלא מהני לבוד בסכך זה בגלל שגם אם נחשב כסתום אינו נחשב כסכך כשר.

ולכאורה עדיין קשה, לר"ת למה אויר פוסל בשלושה וסכך פסול בארבעה, הרי יש עומד מרובה, והרי לר"ת אין דין צל בסוכה, בשלמא להרא"ש שיש דין צל, אז יש לומר שאם יש מקום חשוב שאין שם צל סוכה פסול, ואין ללמוד דין צל מדין מחיצה, אבל לר"ת קשה.

[מרדכי דמן חיפה]

מפורש שחייב - גמרא שבת דף ח' סוף ע"ב. ומשם ברמב"ם [שבת פי"ב הי"ד]:

המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אף על פי שהעבירו למעלה מראשו חייב

בשו"ע כמדומני דליתא, כי אין מגמתו להאריך בדיני חיוב כיון דממילא אסור

כן, אבל בכל זה מדובר שהיה עקירה והנחה בתוך י'. אני מדבר על עצם העברת ד' אמות ברה"ר כשהעקירה והנחה למעלה מעשרה.

עיין חידושי רע"א שבת קב. בתוד"ה והוציאו דפשיטא ליה דפטור ומוכיח כן מתוס' בפ"ק

[דרך ישרה]

ראיתי מובא בשם החזו"א שהוא עצמו היה מקריא, ולא הש"ץ. מה הסיבה? הרי הראשונים והפוסקים התירו זה לש"ץ בשופי?.

[הפשטן]

?

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיין ילקוט יוסף כאו"א בזה.

[הפשטן]

הוא: מתיר - בין לנוהגים כהרמ"א - ובין כשאין אחרים שיעשו זאת, אך אוסר על הנוהגים כהש"ע - כשיש אחרים שיעשו זאת - גם כשהבן יותר "מומחה" (דהיינו כשמדובר למשל בניתוחים שהלא הוא יכול לעמוד על גבי אחרים להדריכם איך יעשו זאת במקומו). אך בספר אין רמז לשאלה ששאלתי, דהיינו כאשר הבן - לא יותר מומחה - אלא רק יותר עדין (כשהעדינות רק מפחיתה צער מהמטופל ובגוונא דלא שייך להדריך את האחרים היותר מגושמים איך להיות יותר עדינים כי מידת העדינות היא תכונה אישית של כל מטפל ומטפל).

ביחס למומחיות, יש אפוא לעדינות - צד של קולא - וצד של חומרא:
צד של קולא, משום שמומחה יכול להשתמש במומחיותו - על מנת להעניק הוראות מקצועיות ממוקדות ומדויקות לאחרים הנמצאים לידו בשעת מעשה, אך האדם העדין לא יכול להעניק מעדינותו לאחרים שבטבעם יותר מגושמים ממנו.
צד של חומרא, שמומחיות המנתח - הן משפרת את סיכוי הצלחת הניתוח - והן מקטינה את הסיכונים הרפואיים, מה שאין כן עדינות - אין לה כלום עם סיכויים וסיכונים - אלא היא רק מפחיתה צער מהמטופל.

[איש הגבעה]

הלכתי בבית הכנסת וגמרתי בידי, ומולי במסדרון צר מגיע חברי וכוסות קפה בידו עבור חברי השיעור, והוא כיבד אותי לעבור תחילה, משום שאני מחזיק גמרא ביד, ואני אמרתי לו תעבור אתה קודם אתה מביא כוסות קפה לחברי השיעור- מי קודם?

[בברכה המשולשת]

גמרא קודמת, כי אין שום קדושה בקפה (גם למ"ד שזה לא מזיק)

[ונתנו ידידים]

כונתך לחקור האם הכבוד שנותנים לנושא הגמ' הוא בעבור הגמ' עצמה או עבור האיש הנושא הספר, ולכאו' אין סברא בצד השני וא"כ צ"ל בכונתך לחקור אם עושה מצוה גדול הוא מהספר, ויש להביא הגמ' קידושין על בבלאי טפשאי דעומדין בשביל ספר תורה ולא בשביל ת"ח, ולצרף לזה הגמ' שם על רמי בר יחזקאל דבעל מעשים גדול הוא מת"ח. אבל אין לדמותו כי שם הי' אדם שעשה הרבה גמ"ח ולא שהי' עוסק במצוה אז וא"כ בפשטות דת"ח גדל מעוסק במצוה וליכא מקור דעוסק במצוה גדול מס"ת.
אמנם מצינו ענין כבוד לעושה מצוה באלו שהביאו הביכורים שהיו עומדין לפניהם וכן נוהגין לעמוד מפני הקואטער שמביא התינוק לברית, וליכא דין לעמוד עבור מי שנושא גמ', וא"כ ברור כצד השני. אלא דתלוי הוא אם היית אתה בדרך כניסה לביה"מ או יציאה.

[הפשטן]

הלכתי בבית הכנסת וגמרתי בידי, ומולי במסדרון צר מגיע חברי וכוסות קפה בידו עבור חברי השיעור, והוא כיבד אותי לעבור תחילה, משום שאני מחזיק גמרא ביד, ואני אמרתי לו תעבור אתה קודם אתה מביא כוסות קפה לחברי השיעור- מי קודם?

למדנו זאת בדף היומי בשבוע שעבר.

ברכות מו סע"ב: "ת"ר אין מכבדין לא בדרכים ולא בגשרים וכו' אמר רבי יוחנן אין מכבדין אלא בפתח וכו' הראוי למזוזה".

הברייתא הנ"ל הובאה להלכה ברמב"ם וברמ"א.

התם מיירי בכיבוד מהסוג שעליו דיברת.

ופשוט, שדין הגשרים שעליהם דיברה הברייתא, הוא כדין מסדרונות צרים שעליהם דיברת: אל ואלו, כמובן אינם "פתח הראוי למזוזה", והינם דרכי מעבר צרים - אשר כל התנגשות הממשמשת ובאה בהם מצריכה החלטה זריזה מי יקדים את מי.

אמור מעתה: האוחז בכוס הקפה - הוא הקודם, אבל לא מטעם הלכתי - אלא מטעם פרקטי - פן היא תישפך אם האוחז בה יעשה רוורס לטובת השני. אגב, זה לענ"ד גם טעם הברייתא: בדרכים ובגשרים, אין מקום לכיבודים, אלא מה שקובע הוא השיקול הפרקטי לבדו.

[באר בשדה]

?

ראה גם 'לקט ופרט' ח"ד ע' קנח (אות רלח).

[עובדיה חן]

האם מותר להוציא כינים מהשער בשבת?[בכף החיים יש סתירה בדבר ובשש"כ פסק לאסור ובפסקי תשובות פסק להתיר וצ"ע]

[ישא ברכה]

אדם לקח עיתון מתיבת הדואר של בעל העיתון, אחרי יומיים הוא החזיר את העיתון למקומו.
טוען בעל העיתון: הלוקח גזל את העיתון, והשימוש שלו הוא רק באותו היום, ולכן על הגזלן להשיב את דמי העיתון.
מנגד אומר הגזלן: הרי שלך לפניך, ככל שינוי שאינו ניכר בגוף החפץ.
ובפשטות הצדק עם הגזלן.

אמנם אולי ענינו של הרי שלך לפניך הוא מחמת שהחפץ עצמו ראוי לשימוש אלא שהאיסור הוא שמעכב את השימוש, וא"כ אולי במקרה דנן שאני שהרי העיתון כל שימושו הוא ליומו. אמנם אחת הדוגמאות בגמרא היא מטבע שנפסל, ובזה דחוק יותר שהמטבע עצמו ראוי לשימוש אלא שהמלכות היא שמעכבת. ויל"ע.

[לענין]

כבר האריכו בזה לגבי אתרוג, להבדיל.

[עושה חדשות]

פתח אדעתא דשיכרא וכו' האם אפשר לפתוח בסתמא על דעת מה שיתברר בהמשך הברכה.

[יאיר אתמר]

פתח אדעתא דשיכרא וכו' האם אפשר לפתוח בסתמא על דעת מה שיתברר בהמשך הברכה.

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן רט (למ"א סק"ג)

[שומע ומשמיע]

כשיוצאים מאחר בברכת המוציא צריך להסב ביחד כבר בשעת הברכה או שסגי במה שהאכילה היא בישיבה?

[עזריאל ברגר]

כשיוצאים מאחר בברכת המוציא צריך להסב ביחד כבר בשעת הברכה או שסגי במה שהאכילה היא בישיבה?

עד כמה שידוע לי צריך להסב/לשבת כבר בשעת הברכה.
ואינני זוכר מקורות.

[עובדיה חן]

האם גן ילדים וכדו' שלא מחזיק את הילדים בשעה זו חייבים לשלם מלוא הסכום?

[גמח]

כאן

[יוסף חיים אוהב ציון]

קיבלתי מחכ"א.
שלום
ברצוני לברר, במקום אימתי מועילה תפיסה, למ"ד שמועילה תפיסה היכא שהתובע חייב לצאת ידי שמים.
כבר נחלקו גדולי האחרונים אם מועילה תפיסה, כמ"ש בפ"ת סי' כח ס"ק ו'. ואכ"מ.
ובמקום שהמאנה עובר בלאו, ואין מוציאין מידו, לדוגמא: להראשונים שסוברים שאף שאין אונאה לקרקעות מ"מ עובר בלאו,
האם לאו זה גורם שהוא חייב לצאת ידי שמים.
מצאנו כן באבק ריבית, שחייב לצאת יד"ש, אבל שם זה כתוב בפירוש, ולא בכל מקום.
ומסתבר שאף שעבר המוכר [קרקע באופן שיש בו אונאה,] בלאו, מ"מ כיון שלא נאמר בהדיא שחייב לצאת יד"ש, שבכה"ג לא תועיל תפיסה.

[עושה חדשות]

ראיתי מי שדן לגבי צירוף למנין עשרה -
האם שני חצי עבד וחצי בן חורין נחשבים לכל הפחות לאדם אחד לצירוף לעשרה,
או דילמא אין זה כלום.

[שייף נפיק]

זו שאלת טעות.
שניהם מחוייבים, ויש כאן שני ברי חיוב!