הודעהעל ידי מתפעל » ב' מאי 06, 2024 9:29 am
וסיפור יפה שיש לנו בזכות רבי יעקב לויסון שיחי'
"וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ" (ד' ג')
'וויץ' הינה עיירה בליטא, בה כיהן ברבנות מרן הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל (לאחר חותנו הגאון רבי לייב וילקומירר זצ"ל).
את הסיפור הבא- מדייק בלישניה הרה"ג רבי יעקב (ג'קי) לויסון – שמעתי ממרן הרב מפוניבז' זצ"ל בערוב ימיו, בשעת נסיעה מ'בורמס' ל'לונדון'.
הסיפור התרחש עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כאשר החזית – בה נלחמו הרוסים מול הגרמנים- הייתה סמוכה ל'וויץ'. השטח היה בשלטון גרמני, והוא, הרב מפוניב'ז, מאוד חשש מכניסת הרוסים. לשם כך יצר קשרים הדוקים עם המפקד הגרמני הראשי באיזור- דבר שאילץ אותו להקדיש מזמנו היקר מידי ערב לשחק שחמט עם המפקד.
יום אחד ביקש ממנו המפקד להשיג יזם מקומי, שיכול לארגן כריתת עצים ביערות המקומיים ומשלוחם לכיוון גרמניה. הרב השיג אדם מתאים ובשעת סיכום העסקה אמר המפקד ליזם כך: "אתה תצא עשיר מהפרויקט, אבל אל תשכח תנאי אחד; יש לעיסקה הזו שלושה שותפים, אתה ,אני והרב שיושב כאן מולך!"
במהלך אותה תקופה הקימו הגרמניים בסמוך ל'וויץ' מחנה שבויים, שם נכלאו אלפי חיילים רוסיים שזכו למנות מזון של "פחות מכזית", וכשהתעניין הרב מפוניבז' זצ"ל כמה מתוך השבויים יהודים, שמע שמדובר במאות רבות (אינני זוכר כעת אם אמר 700 או 900). הוא ביקש לשוחח עם מפקד המחנה, ונקבעה לו פגישה בשעה 9 (אגב, סיפר, שכאשר נכנס לפגישה הורה לו המפקד לצאת- כי השעה עדיין 8:58 ולא 9:00!…).
במהלך הפגישה העלה את מצוקתם של אלפי השבויים שעלולים לגווע ברעב (היה אסור לו לפעול רק בעד השבויים היהודים) והתריע שהם עלולים לגווע ברעב כפשוטו! השיב המפקד: "אנחנו באמצע מלחמה, אין לנו מקום לשבויים- אנחנו אכן רוצים שכולם ימותו"!
* * *
הגיע זמן לפעול. מידי ערב פנה אל היזם של משלוחי העצים וביקש לקבל לידו שליש מהרווח היומי. עם הכסף נסע אל המחנה ובאמצעות שוחד שחרר שבויים יהודים. הוא המשיך לפעול בשיטה הזו בעקביות עד שסיים לשחרר את אחרון היהודים מן המחנה. את השבויים אכסן אצל משפחות יהודיות ב'וויץ', אך עד מהרה עלתה זעקת יהודי 'וויץ' השמימה: זו סכנת נפשות! אם יוודע שאנו מחזיקים בבית שבויי אויב- אחת דתנו למות!
פנה הרב לעיר סמוכה וביקש לדרוש בה בשבת קודש. במהלך הדברים ביקש את עזרתם הדחופה אודות "לעבענס פראגע!" (שאלת חיים) בה מצויים מאות מאחינו בית ישראל. "אידן האט רחמנות! (יהודים, רחמו!) הכניסו אותם לבתיכם". עוד באותה שבת התאספו חשובי העיר בבית הכנסת לאסיפה דחופה, במהלכה החליטו לדחות את בקשתו- "חייך קודמים!" טענו בלהט.
ביקש הרב לדרוש שוב – באותה שבת אחר הצהריים…
הדרשה היתה כה קולעת וכה משכנעת, שלא רק פעלה את פעולתה בשינוי דעתם, אלא אף גרמה להם לחלות את פניו בבקשת מחילה ברבים על הדחייה הראשונית של הבקשה.
ואז, לאחר שזכה בהסכמתם להתמסר בהצלת מאות היהודים, הוסיף וביקש לדרוש בפניהם בפעם השלישית.
אך הפעם היתה זו דרשת הוקרה.
וכך אמר להם: "כאשר הקב"ה ממנה את משה רבינו לראשונה על עם ישראל (לאחר שטען "והן לא יאמינו לי"- ד,א) מורה לו הקב"ה להשליך את המטה שלו ארצה והוא הופך לנחש. לאחר מכן הוא מצטווה לאחוז בזנב הנחש וזה נהפך שוב למטה. מה מתרחש פה. מדוע צריכה התורה להותיר את הסיפור הזה לדורי דורות? מה זה מלמד אותנו? מה טמון כאן?!
"הפשט הוא כך; הקב"ה רוצה ללמד את משה רבינו את מהותם של היהודים: אם אתה משליך יהודי על הארץ הוא חלילה הופך לנחש נושך, אך כאשר אתה מגביה אותו בידך ומקרבו הרי הוא נהפך למטה בידך, מוכן לעזרתך!"
(הרב רפאל ברלזון מוסף שבת קודש שמות תשעד)
