חרסון כתב:.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.
מדרש שוח"ט!!
יאיר כתב:חרסון כתב:.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.
מדרש שוח"ט!!
היכן בדיוק? לא הצלחתי למוצאו
דרומי כתב:יהודי אחד פגשני בשבת ושמח לחלוק עמי את מה שהתחדש לו. אמרתי אשתף בזה את ציבור החכמים.
להבין ההבדל בין 'צדקה לעניים' לבין 'מתנות לאביונים' - מה בין 'עני' ל'אביון'.
ויובן ע"פ מה שנאמר 'עני ואביון מגוזלו', והיינו, שההבדל בין עני לאביון יתבאר ע"פ 'גוזלו'. דהנה, ההבדל בין גזלן לגנב הוא, שגנב אין לו עזות פנים לגנוב בפרהסיא ועושה מעשיו בסתר, וגזלן מעיז פניו ואין לו בושה.
וזהו ההבדל בין עני ואביון, כעין ההבדל בין גזלן לגנב:
עני סתם אין לו בושה, והוא בא ותובע בפה ואף מוציא מהכיס. והמצוה כל השנה היא ליתן 'צדקה לעניים'. אמנם בפורים החידוש הוא שצריך לחפש את ה'אביונים', אלו שצנועים ואינם מבקשים בעצמם וצריך להתחכם עמם עד שמצליחים להביא להם.
ובזה מדוייק כפל הלשון ב'אשת חיל' - "כפה פרשה לעני וידה שלחה לאביון":
העני לא מחכה להרבה הקדמות, אלא מיד כשהוא רואה ש"כפה פרשה" הוא בא וחוטף את שלו (ואף מה שלא שלו) מתוך הכף הפרושה;
ואילו האביון אינו בא לבד אלא הוא צנוע בביתו וצריך לשלוח לו במיוחד עד ביתו כדי שיסכים לקבל - "וידה שלחה לאביון", שליחות מיוחדת. ודפח"ח.
.השוחט כתב:יאיר כתב:חרסון כתב:.השוחט כתב:שמעתי דבר נחמד.
יודע כל שער עמינו שכל השביעיות שבתורה כמובן לא מקרה הוא, כמו ימי השבוע, שבע שבתות, וכהנה וכהנה, ומקורן בספירות עליונות כידוע ליודעי חן.
והנה יש לנו ה' מועדים מן התורה, ג' רגלים ר"ה ויוהכ"פ. חז"ל הוסיפו פורים וחנוכה והרי לנו שבעה. (וכבר טרחו לכוונם נגד חגת נהים אלא שאי"ז המקום).
בפוריא יומא דמשקין הוא. ויש לנו שבעה משקין. יד שחט דם.
והנה הנם מכוונים באופן נפלא נגד שבעת המועדים.
יין בפורים. דבש בר"ה. שמן בחנוכה. חלב בעצרת. טל בפסח. דם ביוהכ"פ, [מיעוט חלב ודם על ידי התענית]. מים בסוכות.
ומי שיד ה' טובה עליו יוכל כמובן להרחיב בזה הרבה.
מדרש שוח"ט!!
היכן בדיוק? לא הצלחתי למוצאו
יאיר היקר, הוא לא התכוון למדרש שוחר טוב, זה היה פאראפראזה על הכינוי שלי כאן. (לכן כתבתי שזה לא משלי ולא אני דרשתיו).
מקוה שהעמל שטרחת בחיפוש הניב איזו ידיעה מעניינת וייחשב לך לתלמוד תורה.
בחנתי פעם ילד בפרק השואל, וכה הסביר במתק שפתים:'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב'. אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה, אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב' מִכָּל מָקוֹם. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
ביקורת תהיה כתב:בחנתי פעם ילד בפרק השואל, וכה הסביר במתק שפתים:'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב'. אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה, אֲבֵדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִם גָּנֹב יִגָּנֵב' מִכָּל מָקוֹם. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא אָמְרִינַן דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
לפי זה שסובר שאין התורה מדברת כבן־אדם, ולפעמים היא מתכוונת לומר דבר אחד ואומרת דבר אחר - ניחא שהתורה אומרת 'יגנב' במקום 'יאבד'; אבל לפי זה שסובר שהתורה מדברת כבן־אדם, ומה שהיא מתכוונת לומר זאת היא אומרת – איך יתכן לומר שהתורה אומרת 'יגנב' ומתכוונת בעצם לומר 'יאבד'?
'אַזוֹי הָאט דֶער רֶעבֶּע גִיזוּגְט' – אמר הילד.
הפניתי אותו בשאלה אל הרעבע: 'או' לרבות את השבויה. האם זה נקרא לדבר כבן־אדם?!
כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?
עתניאל בן קנז כתב:כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?
ג. דרוש - הלא בכל המקרים מדובר במרידה במלכות (בקשו להרוג את המלך, המן ביקש להרוג את המלכה היהודית), ונחשב כמו 'עבודה זרה', אשר גם היא מרידה במלכות. ובעבודה זרה מחשבה רעה מצרפת למעשה.
הק' עתניאל...
עתניאל בן קנז כתב:כדכד כתב:"אשר שלח ידו ביהודים" והרי לא קרה כלום ליהודים ותנן "החושב לשלוח יד... ב"}ש מחיבים וב"ה פוטרים" והרי הלכה כב"ה ולמה נקרא שולח יד ביהודים?
תמיהני עליך.
אם כבר הוקשה לך קושיא זו, מדוע המתנת עד להמן, הרי כבר יש לתמוה מדוע נהרגו בגתן ותרש אשר 'בקשו לשלוח יד במלך אחשורוש'.
ואפשר ליישב בדרך פרד"ס
א. פשט - לא מובן, וכי לא 'שלח יד'? הלא עשה מעשה, ושלח ספרים וכו'. ומצדו כבר עשה כל מה שבידו, זה שהקב"ה הציל את עמו, והוה כמי שעצר החץ לאחר שיצא מיד המזיק. (ואף שבדיני אדם לא מחייבים כיון שלא עלה בידו, אבל אין לתמוה על הבטוי 'שלח ידו', כיון שבאמת עשה כן).
ב. רמז - נקטו בלשון זה במגילת אסתר כמה פעמים, לעורר זכותו של אברהם אבינו, אשר 'שלח ידו' ליקח את המאכלת. ובזכותו עקידת יצחק המלוה אותנו, זכו להנצל.
ג. דרוש - הלא בכל המקרים מדובר במרידה במלכות (בקשו להרוג את המלך, המן ביקש להרוג את המלכה היהודית), ונחשב כמו 'עבודה זרה', אשר גם היא מרידה במלכות. ובעבודה זרה מחשבה רעה מצרפת למעשה.
ד. סוד כידוע ממקובלים דלעת"ל יהיה הלכה כב"ש. וכיון דאסתר 'אילת השחר', סוף הניסים - עד לגאולה העתידה, האיר בו אור דגאולה העתידה לפסוק כב"ש.
הק' עתניאל...
.השוחט כתב:ב
עכשיו יל"ע בזה כמה דברים. לכ' ארבעס לא היה להם, רק היו יכולים לטעום במן, ויש לחקור אם יש "חלות" של שלום זכר על טעם ארבעס ללא ממשו.
כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד
מקדש מלך כתב:טשולנט וקולה
תא שמע כתב:כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד
ממי הייתה צריכה בידוד? אם זה מבית המלוכה אזי אמור להיות סגר...
תא שמע כתב:כדכד כתב:תמהו המפרשים מדוע סרבה ושתי להזמנת אחשורוש ונראה לומר שאחשורוש קרא לה לבוא לפני המלך בכתר דהיינו קורונה ועל כן לא הסכימה לבוא כי היתה צריכה בידוד
ממי הייתה צריכה בידוד? אם זה מבית המלוכה אזי אמור להיות סגר...
מקדש מלך כתב:היה שם הרי משתה, כלומר חילקו טשולנט וקולה מטעם עיריית שושן, ומוכח שכולם שם התחסנו והיו מחוסנים. אבל ושתי היתה ממתנגדי החיסונים, וטענה שגדל לה קרן, ויש אומרים זנב ויש אומרים צרעת וכו'. אבל כל השאר היו פטורים מבידוד.
ובזה מיושב הקרא "והשתיה כדת אין אונס" וכי סלקא דעתך שיכופו אנשים לשתות ולאכול, אלא שהשתיה באה בתמורה לחיסון, ואף על פי כן "אין אונס", וזהו חידוש גדול.
אהרן תאומים כתב:היום שמתי לב לסתירה גדולה מאוד בן הנאמר במגילה ששם אביו של המן הוא המדתא, ואילו על פי התוספות בעירובין (דף סג:) לחמן בר ריסתק. ר''ח גריס המן: ואת"ל שבעירובין זה שם אמו ובמגילה זה שם אביו, הרי יש גמרא מפורשת (ב"ב צא ע"א)אמיה דהמן אמתלאי בת עורבתי, ואולי מפני זה כתב רש"י בעירובין לחמן בר ריסתק. כך שמו:, ומצד שני נראה שאכן בהמן עסקינן דהרי כתב שם בגמרא אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר {מיכה ב-ט} נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ואמר רב יוסף אפי' באשתו נדה רבא אמר אם אשתו נדה היא תבא עליו ברכה ולא היא דעד האידנא מאן נטריה ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק אמרו ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו וכו', והרי זה דברי אחשורוש להמן הגם לכבוש, והרי הייתה נידה כנאמר ותתחלחל וצע"ג ויש ליישב
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים