מקדש מלך כתב:הרב ענבל ובית מדרשו לא חידשו עיסוק בנושא, אלא בפירוש שיטות חדשות לגמרי. לאו דווקא חידושים שלו, אבל על כל פנים לא המענה הקובנציונאלי שהיה מקובל גם אצל העוסקים בנושאים אלו.
וכעת ננסה לשאול, האם המענים של בעלי המחשבה הקובנציונאליים לא הועילו לכל אותם אומללים? היה צריך דווקא את החידושים שלהם? הרי אם הבעיה היא הכרזת חרם על עיסוק בנושאי מחשבה, היה מספיק לשבור אותו ודי.
הנקודה שהכי מענינת בעיני היא ההתרחקות מעיסוק והשקפה מבסיס קבלי. וכאן הבן שואל: האם כל המסכנים האומללים - שאינם מבינים כלום בנושא - לא יסכימו לקבל מענה קבלי? ואני בטוח שעם כשרון כמו שלו, היה יכול לשווק את ההשקפה הזו בצורה הכי משכנעת. (אגב, לענ"ד דווקא ההשקפה הקבלית הגיעה בתור פתרון לבעיות מעין אלו, וכן לגבי הבנת פשוטו של מקרא).
כתבתי כאן כמה פעמים שכחסיד, אני מנותק לחלוטין מהפולמוס הזה ברמה האמיתית. אני מכיר פולמוסים אחרים כן מקרוב, ואני יודע שהמנוע מתחת להרבה סערות אידיאולוגיות הם רגשות קטנוניים בהחלט. גם כאן ניתן לשאול, האם מדובר בצורך אמיתי או מרד נעורים ותחושת גדלות של ניפוץ מוסכמות? לי אין ספק ששני הגורמים - גם הצורך האמיתי וגם הקטנוני - קיימים כאן. השאלה היא המינון. שאלה קשה מאוד, שרוב העונים עליה עונים מנקודת מבט סובייקטיבית.
אגב, ברקע להקטנת השיח השכלתני - פלפולי, וחזרה להערצת האימננטי, האינטואטיבי, והחוויתי. חשוב לציין שניתן לרדת עוד קומה נוספת. לבוש לא מוקפד. זקן מלא. לא ללבוש שעון יד וכדומה. אני חושב שדווקא הכיון הזה יכול להסביר היטב את החשיבות בחיצוניות, ואת החוויתיות והתחושה הבלתי אמצעית שזה מעורר. מעניין האם ניכר שינוי לטובה בנושא (אולי ככה גם יתגלה למרבה הפלא, שמרן הגרח"ק, שכה מקפיד על 'זוטות' כאלו, הקדים אולי את המהפכה... וסתם אגב, זה טאבו שאין התייחסות ממנו לנושא? הוא מבין רק בפוליטיקה?).
נקודה נוספת. ניתן לנו כעת לחוות את קיומה של הקמת דרך חדשה והאשליות שסביבה. כשאדם מחדש חידוש, ברגע החידוש נראה לו שיש כאן ברק עצום ונפלא שלא היה מעולם (יש לזה גם הסבר חסידי קבלי ואכמ"ל). אחרי שזה נכתב על ספר, נאמר לאחרים, מתגלה פתאום שזה עוד חידוש בינוני. כנראה שגם בחידושי הדורות זה כך. כשחודשה שיטת בריסק, היה נראה שהתגלה ה"פשוט פשט" האמיתי. אבל דור אחרי כבר רואה את הפלפול הנסתר. גם כאן יש תחושה כזו, ש"הגענו למרכז הדבר והפשוט פשט". כשוך ההתלהבות יתגלו החורים הפלפוליים. ואז תגיע ההתלהבות החדשה.
אני מצרף כאן שיעור של הרב ענבל על הגלות ובית ראשון. שימו לב שלטענתו בתקופת בית ראשון ה"מצוות" הובנו מעצמן בצורה חוויתית. ואילו "האלוקות והנשגבות" לא. המבט החסידי והקבלי טוען כמובן להיפך. וכאן נשאלת השאלה מה הכריח את הרב ענבל להשתמש בנשק "החוויתי" (והלא משכנע - לטעמי - קשה להבין ש"שתי מתנות שהן ארבע" היה מובן מאיליו ב"צורה חוויתית")דווקא לגבי המצוות, ואילו דווקא הנשגבות והרוחניות הובנה רק בגלות? לכאורה היה אפשר לבנות את הכל בצורה הפוכה בדיוק. יש כאן אג'נדה מסויימת שחשוב להבין.
פספסתי את הודעתך מקודם. אגיב בנקודות (ודי בחופזה כי אזל הפנאי).
לא יודע על מה מבוססת ההצהרה שבפתיחת דבריך. לא יודע מה מקובל אצל העוסקים בנושא, מי הם ומה סמכותם, והאם אצל כולם מקובלת אותן תשובות/גישה, ובעיקר - האם התשובות/גישה מצליחות. ואצל מי. וכמה. והאם אין בזה שינוי עם הזמן.
לא יודע למה ואת מי אתה מגדיר "אומללים". האם יש לך נתונים מהשטח שמדובר רק בשוליים נחשלים, שמספרם גדול רק בגלל שכלל הציבור גדל מאד?
לגבי דרך המחשבה הקונבנציונאלית, השאלה כמובן: א. מהי? ב. האם היא מועילה כמות שהיא, בלי הורקה מכלי אל כלי, מאז נאמרה ועד היום?
אתן דוגמה (מהספר בית ישי, גם הדוגמה הבאה): כל התורה והמחשבה מלאות במושג של "לב" כמקור רצון, רגש, מידות וכו'. אנחנו יודעים שזה רק שריר. איך עולים הדברים בקנה אחד? יתכן הסבר לזה שמתאים לחשיבת דור קודם, ולא מתאים לחשיבת דורנו. וצריך לנסח תשובה - זהה ברמת העיקרון - אבל מתאימה לדורנו.
עוד דוגמה, חריפה יותר: תורת הקבלה עוסקת רבות בארבעה יסודות (וגם שאר החלוקות לארבע שיש בקבלה מוקבלות אליה), שזו תורה עתיקה שעל פי פשוטו - מזמן הופרכה ועכ"פ אבד עליה הכלח. כך גם העניין של סוגי המרות השונים. הקבלה משתמשת להדיא במונחי אנטומיה ופיזיקה עתיקים (ויוונים). וכל תורתה מועברת דרך הכלי הזה. איך אוכלים את הדבר הזה? איך שומרים על היין בקנקן אחר? ואם צריך לשמור גם על הקנקן - איך עושים את זה, כשבשום תחום אחר הקנקן הזה כבר לא קיים, נשבר מזמן. יש תשובות, ולא בהכרח שמה שיישב את הדעת בזה לפני מאה שנה, או אצל המהר"ל - יישב את דעתנו. מאלף סיבות מובנות.
אז כפי שאמרתי שוב ושוב: אפשר לצעוק עלינו עד מחר "כולכם נוסעים בכיוון ההפוך". מי שזה עושה לו טוב - לבריאות. אבל אם רוצים תיקון - צריך לתקן.
לגבי ההתרחקות מעיסוק קבלי: אני לא מספיק מכיר, אבל בזהירות אומר שהיות ויש לך את הרקע הקבלי-חסידי (וחב"ד דיקא?) שלך - לכן אתה מבין את הרב ענבל כפי שאתה מבין. יתכן מאד שהוא פשוט מציע (ולא משלו) תרגום אחר (ושונה!) ליסודות הקבלה בעניינים אלו של תורה ונפש וכו' ממה שאתה הורגלת אליו. ועוד אומר מניסיון, שאחרי ה"הלם" הראשון כשפוגשים שוני עצום כזה בין תרגומים, ונראה כמחלוקת איומה, קצת מרחיבים דעת וקצת מתבגרים ורואים שאי"ז אלא חלוקת ערכין וכו' והרבה מזה הולך אל מקום אחד. אא"כ מתעקשים ומקובעים מראש על טענה שיש כאן מחלוקת. והדברים עתיקים.
לגבי הרב פייבלזון ידוע שהוא בקי בקבלת האר"י והגר"א. אם יש לו בזה הבנה שיש לו כפי שקיבל מרבותיו וכפי שחננו השי"ת - היא לגיטימית כמו של אחרים. לגבי הרב ענבל ג"כ כמדומה היו כאן דיבורים ע"כ שהוא בקי בקבלה. (להתחיל עכשיו למדוד או לקבוע מי נקרא יודע בקבלה ומי לא, לא נצא מזה, והדברים עתיקים. עכ"פ א"א לומר שגישתם של האישים הללו באה ממקום מנותק מהקבלה).
ההערות שלך לגבי מניעים אנושיים טבעיים ו/או קטנים, ולגבי אובדן הברק וכו': למה על תורת החסידות (ובכללה חב"ד) אתה לא אומר שהיא התפרצות של טבעים נגד שיממון ומקובעות וקפיאה שנוצרו לפניה? סערה של "מחזירים עטרה ליושנה! מתגלה אורו של משיח! מתחברים שוב לאלוקות ולתורה!" וכיו"ב? למה לגבי תורת החסידות (ובכללה חב"ד) אתה לא אומר שאחרי זמן פרח הברק שבזה והתגלה שזה חידוש בינוני, מילים אחרות ליסודות קבליים נודעים, ופה ושם נקיטת עמדה במחלוקת קדמונים? האם בחב"ד (איני יודע אם אתה שייך לשם) היתה הערצה שכזו לתורת רבותיהם אילו היה לחסידים הידע והרקע מעצמם לבחון את הדברים בצורה אובייקטיבית ולא היתה תעמולה אדירה שכזו מגיל אפס לרוממות ויחידאות הדוברים והדברים? ואולי המדד העיקרי (מעבר לתעמולה) הוא מבחן התוצאה?
(זו שאלה רק לצורך הדיון. ההבדל העיקרי בכל כה"ג הוא: מי המעידים ומי המתלהבים. כשרוצים לדעת מי "גדול המתימטיקאים בדור" מסתכלים פשוט על יחס הקולגות שלו למקצוע, אל מי פירמידת המתימטיקאים פונה כשיש לה שאלות. ולהבדיל כך בתורה ג"כ. וכמו הדיון על הזוהר, או על תורת האר"י. ברגע שרואים מי וכמה התלהבו מזה והתבטלו לזה - והמבחן הכי גדול הוא עד כמה התקבל בכלל ישראל, לא רק בשתיקת גדולי הדורות דור אחר דור, אלא בהתלהבות והתבטלות עצומה מצדם - נגמר, או יותר נכון לא מתחיל, הדיון על "מקור" הדברים. וכעי"ז כתב בעל הסולם בהקדמתו לזוהר. אלה דברים פשוטים בעיניי, אבל אכמ"ל. אבל עכ"פ כפי שאתה הצגת את הדברים, והתעלמת לחלוטין מהפרמטר הזה - שאלתי מה ששאלתי).
לגבי השיעור על בית ראשון, טרם שמעתיו/קראתיו אבל אני מציע לשקול כאמור שהוא מדבר בדיוק (או כמעט) על מה שאתה מדבר, רק ברובד אחר של המציאות. הרי גם בחב"ד (ואיני יודע אם אתה משם) מדברים על המצוות המעשיות כמכילות אור אלוקי עצמותי יותר מאשר התורה (כך זכורני ממאמרי אדמוה"ז ועוד), וכו' ואכמ"ל, א"כ ככל שיהודי יותר עצמותי יתכן שהוא יחוש מטבעו את המצוות - כאברהם שמעצמו למד תורה וקיים מצוות - בלי לחוש רוממות ונשגבות - פשוט כי הדבר הזה והוא - חד הם, ואין המצוות דבר שחוץ ממנו - שמשו"כ יחוש נשגבות והתבטלות של מרחוק ה' נראה לי, וכיו"ב. (נא לא לתפוס אותי במילה, אנחנו נכנסים כאן למערכות עמוקות, וכאן בוודאי לא המקום והאופן, ולא השקעתי בכתיבה זו את הראוי לה מצד עצמה).
גם הטענה שלך ש"אפשר היה לבנות הכל הפוך" צריכה עיון בעצמה. למה על החסידות או הקבלה לא נטען כך? הרי הן מבוססות על אקסיומות. אולי הרב ענבל לקח את דבריו מהקבלה? או מהרמב"ם? מנין לך שהוא עושה כאן כחומר ביד היוצר וכבתוך שלו ולא נאמן למקורות שיש לו?