עושה חדשות כתב:כידוע ...מאכילין אותו הקל הקל תחילה.
ונסתפקתי מהי דרגת החיוב בזה, וכגון חולה שיכל לאכול איסור לאו ואכל כרת, על מה עבר, והאם איסורו הוא מדאו'.
עוד נסתפקתי, האם כל דירוג של פירכא נחשב 'הקל' לענין זה, וכגון עשה שאינו שווה בכל לעומת השווה בכל, וכיו"ב.
עושה חדשות כתב:האם בשבת מצינו איזה קולא ב"מלאכת אוכל נפש" יותר מ"מלאכת עבודה", נפק"מ לענין הקל הקל תחילה?
(ועי' שי' רבי עקיבא בכריתות ט. ודו"ק).
עושה חדשות כתב:נסתפקתי,
האם יש קולא במ"ע שהז"ג גם לאנשים, ולא מצד עשה שאינו שווה בכל, אלא גם כשיש ריבוי לחייב נשים. נפק"מ לענין הקל הקל.
מסתבר, שאם אדם רואה את ראובן ושמעון מחללים שבת, אחד במזיד ואחד בשוגג, והוא יכול לאפרושי מאיסורא רק את אחד מהם, עליו להפריש את המזיד. מסתבר עוד, דאפי' להרעק"א דמתעסק הוי רק פטור קרבן, מ"מ צריך להקדים לאפרושי את האינו מתעסק, (באופן הנ"ל ששניים מחללים שבת, אחד מתעסק ואחד אינו מתעסק). אמנם יל"ד ע"פ הראש' בשבת ד"ד לאידך גיסא, להפריש את המתעסק, כי האינו מתעסק יוכל להתכפר בקרבן.עושה חדשות כתב:כוונתי במקרה שגם שמעון וגם לוי יודעים שיש כאן פיקו"נ ומכירים את ההיתר של פיקו"נ, ההבדל ביניהם הוא ששמעון מודע לכך דבלאו פיקו"נ איכא איסור בישול בשבת, ולוי אינו יודע את זה. ואי"ז שייך כלל לד' הביה"ל והגרש"ז והחיוב לעשות ע"י גדולים וכו'.עושה חדשות כתב:נסתפקתי כשיש פיקו"נ האם צריך להעדיף שגגה מזדון. והיינו ראובן חולה בשבת ונצרך לבשר מבושל טרי, הוא יכול לבקש משמעון היודע את ההלכה שבשבת אסור לבשל, או לבקש מלוי שאינו יודע. האם עליו להעדיף את השוגג מהמזיד? או דבלא"ה גם המזיד הרי הוא יודע את ההיתר של פיקו"נ וא"כ אין בזה חילוק.
ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
עושה חדשות כתב:ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
לכאו' היה מקום לחלק בזה, שאם הנידון יהיה בין איסור חמור לאיסור קל, אז החיוב לבחור באיסור הקל הוא רק מדרבנן, אבל אם הנידון יהיה בין אכילת דבר שיש עליו איסור אחד ובין אכילת דבר שיש עליו ב' איסורים, אז יש בזה שאלה של דאו'. ומסתמא ילקה אם יאכל את החתיכה בעלת ב' איסורים במקום החתיכה בעלת איסור א'. אלא שיש לחקור משום איזה לאו מתרי' ביה. כי לכאו' צריך להתרות בו משום שניהם, אף שילקה רק על 'אחד מהם'.
הנכונים דברי?
דרך אמונה - ביאור ההלכה הלכות תרומות פרק ג הלכה ז -עושה חדשות כתב:טבל שלא הפרישו ממנו כלל תרו"מ, לעומת טבל שהתחילו להפריש ממנו, ולדוגמא אם הפרישו ממנו מעשר ולא הפרישו תרומה. הראשון חמור יותר? (ראיתי פעם ב'דרך אמונה' שהוכיח שאין ביניהם חילוק, כעת ל"מ).
עושה חדשות כתב:להלכה, מותר להציל עצמו בממון חבירו.
מה הדין כאשר חולה נצרך לאכול מבושל בשבת, האם יבשל משל עצמו או יגזול מבושל של חבירו?
ירושלים כתב:הרה"ג רבי יעקב חיים סופר שליט"א בס' תפארת יצחק (סי' לא) דן בענין זה דהקל הקל תחילה אם הוא מהתורה, והביא שם דברי המבי"ט בקרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד: כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים, ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחילה לא הוי אלא מדרבנן, דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד, כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פיקוח נפש ע"ש.
מה באמת הביאור בדברי הגמ' שם, שדבר שיש בו סימן טהרה נחשב יותר עומד לאכילה לגבי טומאת אוכלין, האם זה ענין מציאותי או דיני, או מה.עושה חדשות כתב:בגמ' בכורות ד"י נראה שיש חילוק בחיות הטמאות בין אלו שיש להם סימן טהרה א', ובין אלו שאין להם כלום, (לגבי הכשר לטומאה). עפ"ז דן הגרי"ז בחשוקי חמד חולין שאולי יהיה דין "הקל הקל תחילה" באכילת גמל ולא סוס. אכן הביא שחמיו הגרי"ש לא קיבל טענה זו.
ביקורת תהיה כתב:לרבי שמעון דאמר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור, מי שאחזו בולמוס, האם מאכילין אותו בשר נבלה שאין באכילתו כרת, ואין מאכילין אותו בשר שחוטה שיש באכילתו כרת?
עושה חדשות כתב:בהא דנזיר דמ"ז מי קודם להימנע מלהיטמאות למת מצוה אם נזיר או כהן וכו' וכו', יל"ע האם הקדימה בזה היא דין דאו'.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:בהא דנזיר דמ"ז מי קודם להימנע מלהיטמאות למת מצוה אם נזיר או כהן וכו' וכו', יל"ע האם הקדימה בזה היא דין דאו'.
הראוני לדברי הרע"א בגליון הר"מ (נזירות ז,יג) שציין לדרך הקודש למהר"ח אלפאנדרי, עי"ש.
יושב סתר כתב:כעת לקושיא ששמעתי לפני שנים: הכס"מ [כמדומה] מקשה איך אמרינן בהקל הקל תחילה אפשרות שהיה לפניו טבל, הרי יכול להפריש ולבטל את התרומה ברוב אותו הפרי המופרש, ואיסור אין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק דרבנן. ותירץ [בערך] שיש ירושלמי שמוכח ממנו שכאשר מחזיר את התרומה לאותו תערובת של החלק המופרש הרי"ז חוזר וניעור להיות טבל!! [אשמח אם מישהו ימצא את הדברים].
וע"ז שמעתי להקשות שעדיין יכול לחצות הפרי לשניים ולהפריש כל חצי בנפרד ואח"כ לערב התרומה כ"א בחצי השני, כך ירוויח את הירושלמי שלא יחזור לטבלו...
[על כגון דא היה הגר"מ שפירא אומר: שמעתתיה מתבדרן ביה מדרשא, פי' עושים בידור בביהמ"ד]
יושב סתר כתב:ייש"כ, לא עיינתי במה שציינת, אולם מה שהבאתי בשם הכס"מ חושבני שאלו דברי הפרשת דרכים.
יל"ע אם זה נפק"מ גם לגבי דין הקל הקל תחילה.דרך אמונה הל' מע"ש ה,יב כתב:צריך ביאור הא דקאמר מיגו דאי בעי מפקר נכסי' כו' הא ס"ס לא הפקיר נכסיו ואיסורא הוא וכ"ש להסוברים דאסור להפקיר בשבת (עי' תשו' רעק"א סי' קע"ד ובקה"י ביצה סי' כ') וצ"ל דמ"מ כיון דאיסורו קיל אינו עושה אותו למוקצה וכו' וכן מערבין בו ומזמנין ויוצאין בו ידי מצה ומה"ט נמי צ"ל גבי חומש דכיון דאין החומש מעכב ואינו אלא משום פשיעותא אין איסורו חמור כ"כ ולא מקרי דבר האסור לגבי מוקצה או עירוב או ברכה ומצה
עושה חדשות כתב:יל"ע אם זה נפק"מ גם לגבי דין הקל הקל תחילה.דרך אמונה הל' מע"ש ה,יב כתב:צריך ביאור הא דקאמר מיגו דאי בעי מפקר נכסי' כו' הא ס"ס לא הפקיר נכסיו ואיסורא הוא וכ"ש להסוברים דאסור להפקיר בשבת (עי' תשו' רעק"א סי' קע"ד ובקה"י ביצה סי' כ') וצ"ל דמ"מ כיון דאיסורו קיל אינו עושה אותו למוקצה וכו' וכן מערבין בו ומזמנין ויוצאין בו ידי מצה ומה"ט נמי צ"ל גבי חומש דכיון דאין החומש מעכב ואינו אלא משום פשיעותא אין איסורו חמור כ"כ ולא מקרי דבר האסור לגבי מוקצה או עירוב או ברכה ומצה
עושה חדשות כתב:כשיש צורך לחלל שבת, אולי עדיף ע"י כהן?
ע"פ הגמ' בסנהדרין נא.
סלקא דעתך אמינא איהו דאשתריא ליה שבת לגבי עבודה היא כיון דלא אשתריא שבת לגבה אימא תידון בשריפה קא משמע לן.
ומאידך עי' כאן.
עושה חדשות כתב:מה באמת הביאור בדברי הגמ' שם, שדבר שיש בו סימן טהרה נחשב יותר עומד לאכילה לגבי טומאת אוכלין, האם זה ענין מציאותי או דיני, או מה.עושה חדשות כתב:בגמ' בכורות ד"י נראה שיש חילוק בחיות הטמאות בין אלו שיש להם סימן טהרה א', ובין אלו שאין להם כלום, (לגבי הכשר לטומאה). עפ"ז דן הגרי"ז בחשוקי חמד חולין שאולי יהיה דין "הקל הקל תחילה" באכילת גמל ולא סוס. אכן הביא שחמיו הגרי"ש לא קיבל טענה זו.
עושה חדשות כתב:נסתפקתי בדין הקל הקל תחילה לגבי טלטול מוקצה,
האם טלטול מה שהוא מוקצה מצד עצמו יותר חמור מטלטול 'בסיס'
האם כלי שמלאכתו לאיסור מדאו' יותר חמור מכשמל"א דרבנן
האם מוקצה מחמת איסור דאו' יותר חמור ממחמת איסור דרבנן
כלי שמל"א מחמה לצל האם יותר חמור מכלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל.
אני שואל על החומרא בעצם, ולא מצד צירופי שיטות מקילות וכד'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 115 אורחים