שיעור כזית

[עתניאל בן קנז]

ובכן???
האם ניתן להכריע בין שיטות הראשונים [גם לקולא] על פי ממצאים.
ובפרט שהדעת נותנת שבפני ראשוני ספרד עמדו זתים כבימינו. ולמרות זאת העתיקו דברי התוספות

וכן מרן הב"י וודאי שהכיר את הזתים מ'עין זיתים' -מקום כתיבת ספרו, ולמרות זאת בשולחנו הערוך העתיק רק שיטות הראשונים של שליש או מחצית ביצה...
(ידועים דברי ז. עמר, שהב"י הכיר גם זיתים גדולות מיון...)

כמובן שיש גם שיטות שסברו אחרת.
אבל מי יכול כיום לדחות דברי הראשונים והשו"ע רק בגלל שמצא זתים עתיקים

[יואל שילה]

הדיון מבחינתי לא מעורר רגשות עזים, כך שאין טעם למשול משל על צה"כ.
נקודת המוצא היא בדיוק להיפך.
החזו"א יסד כלל, עפ"י הבנתו בתשובת הגאונים, שאין לנו אלא הפירות שבזמננו, ואע"פ שהפירות משתנים עם הזמן - כך נמסרה ההלכה על מנת שישתנו עם שינויי הפירות.
וכל מה שחרג מכלל זה לגבי הביצים - הוא רק כי לגבי הביצים יש כביכול סתירה בין שיעור הנפח עצמו שנמסר בגמ' גם כאצבעות ובין שיעור הנפח של ביצה [ראה בחוברת שתילי זיתים שביארתי את ההבדל בין מי הסימן ומי הסיבה, ואכמ"ל] - אך לגבי זית אין כלל סתירה כי חז"ל לא מסרו אותו בשיעורי אורך כלל וכלל.
כל הבלאגן לגבי הזית הוא רק לגבי משוואה שחידש ר"ת, והדגשתי שהוא בעצמו פרך את ההוכחה של עצמו.
ובנוסף יש לנו כמה וכמה ראיות שהזיתים היו קטנים גם בזמן חז"ל, ולא התכוונתי לראיה מהזיתים שנמצאו בספינה שהראיתי את תמונה שבן דודי מחזיק אותם ביד [וגם אכל כמה מהם (אוכל לשלוח את ההסרטה בג'אמבו למעוניינים, לאחר בקשה במייל [email protected])] - אלא לראיות סוגייתיות התואמות מציאותית רק לזית קטן של ימינו, כמ"ש לעיל, לגבי שיעור עשר נמלים קטנות, וראש תור, וקומץ, וכיו"ב.
ומאחר ומפורש בגמ' בברכות שרבי יוחנן אכל זית ובירך ברכה אחרונה על כזית מהזית שנותר לאחר שהוציא את הגרעין - הרי שגם בזמן חז"ל היו זיתים גדולים, ועם זאת אמרו שהשיעור נמדד בזית בינוני, כך שהזיתים ממרוקו הם לא ראיה לזית מוגדל, כי כבר חז"ל ידעו מזית גדול שהיה גם בא"י - ועם זאת השיעור קטן יותר.
ומה שהראשונים ידעו מתוס' - מה בכך - הם כתבו במפורש שיעורים קטנים של זית - ראה ציטוטים בחוברת הנ"ל.
ומה שמרן הב"י היה חי בא"י - לא סותר שיעתיק את שיעורו של ר"ת, כפי דרכו להעתיק ראשונים [כאן אחטוף בליסטאות, מה אעשה - כך גישת הגר"א בלימוד שיטת השו"ע], ומ"מ יש מה ללמוד מכך שהעתיק שיעור זה רק לגבי מצות אכילת מצה - ששם שיעור זה הוא לחומרא בדאורייתא.
ומה שהחזו"א כתב שיעורים אלו מיראת הוראה - נאמר ע"י הגרח"ק, כך אמר לי הרב מרגולין, אך אינני זוכר אם הראה לי מכתב ממנו או שאמר שכך אמר לו בעל פה.
בקיצור, שיטת הסוגיא היא שאין לנו אלא הזיתים שבימינו, וכך כתבו הראשונים שהכירו זיתים, או שכתבו להדיא או ששתקו, וכך מוכח מכמה סוגיות, וכך נמצא באותה ספינה טובעה, והחשבון להגדיל את הביצים לא נוגע לזיתים כי אין קשר בין ביצים לזיתים, והחשבון לקשר ביניהם נובע רק מקישור בין סוגיות שבעל החידוש עצמו דוחה את הקישור.
מה עוד צריך להוסיף?

[ישראל אליהו]

ומה שמרן הב"י היה חי בא"י - לא סותר שיעתיק את שיעורו של ר"ת, כפי דרכו להעתיק ראשונים [כאן אחטוף בליסטאות, מה אעשה - כך גישת הגר"א בלימוד שיטת השו"ע]

בבקשה אם אפשר כמה דוגמאות שכך הגר"א מתייחס לשו"ע, היינו שהוא מעתיק ראשונים אף שברור לו הפוך.

[דרומי]

קשה לי להתאפק מלתמוה בקול איך בכל המצאה חדשה שאין לה מקורות קדומים והיא מקורית בעליל משתרבב איכשהו שמו של הגר"א

וכמדומה שהובאה פה פעם איזה אימרה חריפה בדבר כל האימרות שמייחסים אליו

[עזריאל ברגר]

קשה לי להתאפק מלתמוה בקול איך בכל המצאה חדשה שאין לה מקורות קדומים והיא מקורית בעליל משתרבב איכשהו שמו של הגר"א.

וכמדומה שהובאה פה פעם איזה אימרה חריפה בדבר כל האימרות שמייחסים אליו

אולי זה נועד לומר לנו החסידים איך להתייחס להמצאות האלו, וד"ל.

[גמח]

ומה שמרן הב"י היה חי בא"י - לא סותר שיעתיק את שיעורו של ר"ת, כפי דרכו להעתיק ראשונים [כאן אחטוף בליסטאות, מה אעשה - כך גישת הגר"א בלימוד שיטת השו"ע]

בבקשה אם אפשר כמה דוגמאות שכך הגר"א מתייחס לשו"ע, היינו שהוא מעתיק ראשונים אף שברור לו הפוך.

ראה ישורון חלק ד' - 'דרכו של הגר"א בביאורו לשו"ע' מאת הגרמ"א פטרובר.

[יואל שילה]

הדיון על גישת הגר"א לשו"ע באמת לא שייך לכאן, מצידי תמחקו את הדברים הנ"ל, ותשארו בקושיות על מרן.
בין היתר תצטרכו גם לבאר איך בהלכות חלה לא העתיק את מחלוקת ר"ת והר"ש לגבי תחילתה סופגנין - אף ששם זה התבקש כדי להפריש ללא ברכה מספק [סוף סוף זה ספק איסור, ופעולה קלה של הפרשה], ואילו בהלכות ברכות כן העתיק אותה וכתב שירא שמים יאכל בתוך הסעודה - אף שיותר התבקש להפוך את הפסקים.
ומ"מ את הדברים הל"נ לימדני מו"ר שליט"א, שאצלו למדתי כמה דברים המקובלים אצל הפוסקים הליטאים. לא רוצים - לא צריך, אפשר לחזור להתכתש בנוגע לזיתים.

[ישראל אליהו]

זו לא ראיה, כי מעיקר הדין אין כאן "בעיה הלכתית", רק ענין של יר"ש יחמיר, ובזה אה"נ שייך לומר שהעתיק דברי הפוסקים. אבל בדברים שנוגעים לגופי תורה מדוע העתיק מבלי להעיר על דבריהם מאומה. וראינו פעמים אין ספור הב"י לא נרתע ומעיר על דברי הראשונים.

[יואל שילה]

אני לא כל כך מבין מה אתה רוצה ממני
אותי הרגילו ללמוד באופן שדבר לא מבוסס וגם לא מוכרח וגם כל הראיות נגדו - לא הופך להיות הלכה בישראל גם אם אמר אותו אחד הראשונים, ואף אם מרן השו"ע העתיק זאת ללא הסתייגות.
אותך לימדו אחרת - לחיי, תנהג כך, אותי לימדו לא כך.
רק עשה לעצמך טובה ואם אכלת כשיעור זית בן ימינו - אל תשאר ללא ברכה אחרונה, אלא תקפיד לאכול עד שיצא הספק מלבך, ותברך, כי לסמוך על פסק זה לקולא הוא מעשה לא מסתבר בעליל.

[יוצא פוניבז']

מומלץ לכל המגיבים כאן לעיין קודם לכן במאמרו של בניש בסוף ספרו מידות ושיעורי תורה.
(כפי שכתבתי הדבר נוגע לביטול מצות עשה דאורייתא לחלק מהראשונים).

ובפרט שהדעת נותנת שבפני ראשוני ספרד עמדו זתים כבימינו. ולמרות זאת העתיקו דברי התוספות

מקור לדבריך בבקשה, איזה מראשוני ספרד העתיק דברי התוספות

מוזרה לי השמועה בשם הגח"ק שהחזון איש שיער בכזיתים גדולים מיראת ההוראה
הורי שיעור חזון איש הוא פעמים גם לקולא כמעשה העירוב בירושלים של רש"ס.
רבי משה פטרובר אמר לי שהעידו בפניו יוצאי מרוקו שהיו להם זיתים גדולים שמתקרבים או ממש כשיעור חזון איש

אתה מערבב בין זיתים לשאר מערכת השיעורים. עצם תליית הזית בשיעור הביצה אינו ברור. והחזו"א סבר שמעיקר הדין סגי בזית של זמנינו.
גם כנראה אותם "יוצאי מרוקו" לא היו בסוגיא, כי כנראה מדבריהם לא ידעו כי אין הבדל גדול בין זית כשיעור רח"נ (כ-27 סמ"ק) לבין זית שיעור חזו"א (33 סמ"ק). ובכלל כל העדות היא מוזרה מאד. ועכ"פ כמובן שאין לזה נפק"מ למעשה כי משערים בזית האגורי הבינוני ולא בזית הכי גדול שתמצא היכן שהוא.

[סגי נהור]

אותי הרגילו ללמוד באופן שדבר לא מבוסס וגם לא מוכרח וגם כל הראיות נגדו - לא הופך להיות הלכה בישראל גם אם אמר אותו אחד הראשונים, ואף אם מרן השו"ע העתיק זאת ללא הסתייגות.

הפורום הזה לא מפסיק להפתיע...

[יואל שילה]

גם בשביל זה התכנסנו כאן, בעלי עמדות שונות, כדי להשמיע ולשמוע, ללמוד וללמד, לכבד ולא לזלזל.
אלו לא מילים שנכתבו מהבטן שבה הומצאו חצי דקה לפני הכתיבה, אלא קבלה מרבותי, ותמצית לימוד של יותר מעשרים שנה שלי.

הרי שיעור חזון איש הוא פעמים גם לקולא כמעשה העירוב בירושלים של רש"ס.

גם את זה לא הבנתי, מה הקשר בין המחלוקת הלגיטימית בין תוס' והרמב"ן, באם גובה אדם ג' אמות כולל גם את הראש, ונגזרת מזה מחלוקת האם אמות הן ארוכות או קצרות, ויש לשייך לזה גם את הויכוח איך מודדים את האמה - עם טפח נוסף מעל האצבעות או בלעדיו, שתי עצמות היד או רק הזרוע והאצבעות, וכו' כפי שביארתי 'בשתילי זיתים', וזו מחלוקת עתיקה שלשני הצדדים יש ראיות מכריעות, והדעת נותנת שאין להקל לשום ציבור מאחר ואין בזה הכרעה גמורה, ומה בין כל זה לאיזו המצאה של כזית מוגדל שאין לו שום ביסוס הלכתי אמיתי?

[עתניאל בן קנז]

ובפרט שהדעת נותנת שבפני ראשוני ספרד עמדו זתים כבימינו. ולמרות זאת העתיקו דברי התוספות

מקור לדבריך בבקשה, איזה מראשוני ספרד העתיק דברי התוספות

צודק. שגיתי.
בדקתי שוב , הצדק עמך אודות ראשוני ספרד.
(החשבתי ראשונים שונים, אולם הם אשכנזים).

[יוסף משה]

מעניין שהחינוך כותב (מצוה רע"ח - מצוות תענית ביום עשירי בתשרי) ש"ג זיתים הן כביצה".

[יוצא פוניבז']

מעניין שהחינוך כותב (מצוה רע"ח - מצוות תענית ביום עשירי בתשרי) ש"ג זיתים הן כביצה".

יש שם חילופי גירסאות (שני זיתים, או שכל המשפט ליתא), ולא הצלחתי להבין מהו הנוסח המדויק יותר. עי' במהד' מכון י-ם ובהערות.

[יואל שילה]

מתוך המאמר החדש של הרב גרשון וייס, ב'תבונות' [עדיין אין לי רשות להעלות את כל המאמר]

בסימן שאחרי זה, הראה מרן [בשו"ת אבקת רוכל] שהחשבון שעשו על שיעור הדרהמים למקוה על פי הרמב"ם אינו מדויק, ובהמשך כתב, שהעיקר הוא המדידה, ובסוף דבריו סיכם: "ומכל מקום אין לנו לסמוך על המשקל במקום שיהיה סותר למדה, כי המדה היא העיקר ויתד תקועה, נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה", ואילו בשלחן ערוך יורה דעה שכ"ד לגבי שיעור חלה, כתב רק את מספר הביצים, ואת מספר הדרהמים כתב כפי שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ביכורים, ואילו את שיעור האצבעות שכתב הרמב"ם שם, והובאו בטור, השמיט לגמרי. ויש להבין את טעמו שהשמיט את מה שבמקום אחר חושבו לעיקר. נעיר שראיתי מי שרצה לומר שמה שכתב כאן הוא חומרא יתירה לגבי מקוה שיש בו איסור כרת, אבל הלשון ההחלטי: "כי המדה היא העיקר ויתד תקועה", אינו סובל פירוש כזה. גם בשלחן ערוך לא הצריך חומרא כזאת.
לתרץ את הדבר, נראה לענ"ד, שגם מרן אית ליה מה שכתב הצל"ח בפסחים קט"ז ששיעור ג' אמות במקוה ושיעור חלה בביצים הם הלכה למשה מסיני, אלא שהוא סובר שהקשר ביניהם אינו הלכה למשה מסיני אלא בגדר של "שיערו חכמים", וכמו שכתוב בהדיא בפסחים דף ק"ט ש"שיערו חכמים" שאמה על אמה ברום ג' אמות היא 40 סאה, והיינו 40 סאה של ימיהם, אבל לדעת השו"ע סאין אלו יכולים להשתנות עם השתנות הביצים המגדירים אותם (או שהן נשארות כפי שהיו, ורק היחס ביניהן לבין שאר המידות משתנה. בשלחן ערוך אין התיחסות ליחס שבין הסאה לקב ולרביעית, ולא עוד אלא שבחישוב שיעור חלה השתמש במידות ציפוריות, שלא הגדירן ביחס לשאר המידות. נעיר שגם את הרביעית לא הגדיר בשום מקום ואף לא פירש רביעית ממה), וכמו שכתב החזו"א ז"ל בקונטרס השיעורים שכל המידות נמדדות בכל דור כפי שהם באותו דור ורק כשהדברים נאמרו בשני אופנים הסותרים זה את זה, כגון באצבעות ובביצים, ורק אחד מהם השתנה, אז יש להחמיר. ואם נכונים הדברים הרי שלדעת מרן המחבר, התורה צוותה שלענין מקוה מה שקובע הם האצבעות שבאותו דור, ולגבי שיעור חלה מה שקובע אלו הביצים שבאותו דור. לכן בהלכות חלה לא הזכיר מידות אורך כלל, אף שהרמב"ם והטור הזכירום. גם הטור לא הביא את הרמב"ם אלא כשיטה וכתב: "והרמב"ם שיער...", וכפי שהשו"ע מביא "יש אומרים", שאין זו דעתו שלו. בזה היה מקום לתרץ את קושית הצל"ח על השלחן ערוך, שלגבי מצת מצוה כתב שיש אומרים שצריך חצי ביצה, ולא ציין שהביצים קטנו, והיינו שס"ל למרן שאם הביצים קטנו גם השיעור הוא בביצים קטנות. מיהו קשה שאם בביצים הולכים לפי הזמן, למה הזיתים נשארים חצי ביצה ולא כפי שהם בימינו? ואולי מה שהביא השו"ע את ענין היות הזית כחצי ביצה בשם יש אומרים, היינו שלו לא סבירא ליה, זאת כפי הכלל הידוע שבכל מקום שהביא מרן י"א אחרי דעה אחרת (וכאן הרי הביא שיעור כזית כחמישים פעמים לפני הלכה זו), אין דעתו כיש אומרים, ואף שפעמים מביא בשם יש אומרים דברים שאין חולק עליהם, היינו כאשר לא מצא עוד מי שאומר כך, אבל כאן הרי יש כמה וכמה ראשונים שפסקו שהזית הוא כחצי ביצה, ומי שאומר ששיעור כזית הוא כחצי ביצה על כרחך סובר שאין אומרים שהשיעורים משתנים כפי שהם בכל דור, וכן מנה מרן הסטייפלר ז"ל את האומרים כך כחולקים על הסברא שהולכים בכל דור לפי המידות של אותו דור . והנה השו"ע הביא את היש אומרים רק בהלכות פסח לגבי מצה ומרור, אף שלפני כן הביא כחמישים פעמים את שיעור הזית מבלי להביא את היש אומרים, ומשמעו כזית כפי שהוא, וחיכה עד הלכות פסח להביא את היש אומרים. יתכן שזה כפי שכתב הפרישה (טור יו"ד סי' שכ"ד) בשם הרשב"א לגבי מי שמצריך להוסיף גם את הגודש בשיעור חלה, שכתב הרשב"א שזו חומרא שמביאה לידי קולא, שאם לא יהיה לו כשיעור הגדול יאכל בלי להפריש, וכן לגבי שאר המקומות שהזכיר כזית, החמרה יכולה להביא לקולא, ורק לגבי אכילת מצה אין ההחמרה מביאה לידי קולא.
ועדיין קשה, שאם מרן בעל השו"ע סבור שגם הביצים התקטנו כפי שכתבנו, ודעת היש אומרים הוא שאין הולכים בכל דור לפי מה שהוא באותו דור, מדוע לא כתב, שלפי היש אומרים יש להכפיל גם את הביצים, ואם כן כזית הוא חצי משתי ביצים, ומדוע כתב שלדעת היש אומרים די בחצי מביצה אחת ולא העיר שנתקטנו הביצים? יש לומר שמה שכתב בשם יש אומרים, היינו התוספות ודעימיה, וידוע שדעת התוספות בכמה מקומות, שגובה האדם שהוא ג' אמות היינו עד הכתפיים ללא הצואר והראש, שלא כדעת הרשב"ם והרא"ש והתשב"ץ שכתבו שג' האמות כוללות את הצואר והראש, וכתבו כמה מהאחרונים (הובאו דבריהם יחד עם דברי התוספות ודעימיה ודעת הרמב"ן ודעימיה בספר שיעורין של תורה סי' ד') שהמחלוקת בזה תלויה בשיטות השונות באורך האמה והאצבע, וא"כ לדעת התוספות האמה קטנה ואין צורך לומר שנתקטנו הביצים...

[ישראל אליהו]

מתוך המאמר החדש של הרב גרשון וייס, ב'תבונות' [עדיין אין לי רשות להעלות את כל המאמר]

בסימן שאחרי זה, הראה מרן [בשו"ת אבקת רוכל] שהחשבון שעשו על שיעור הדרהמים למקוה על פי הרמב"ם אינו מדויק, ובהמשך כתב, שהעיקר הוא המדידה, ובסוף דבריו סיכם: "ומכל מקום אין לנו לסמוך על המשקל במקום שיהיה סותר למדה, כי המדה היא העיקר ויתד תקועה, נאם הצעיר יוסף בכמוהר"ר אפרים קארו זלה"ה", ואילו בשלחן ערוך יורה דעה שכ"ד לגבי שיעור חלה, כתב רק את מספר הביצים, ואת מספר הדרהמים כתב כפי שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ביכורים, ואילו את שיעור האצבעות שכתב הרמב"ם שם, והובאו בטור, השמיט לגמרי. ויש להבין את טעמו שהשמיט את מה שבמקום אחר חושבו לעיקר. נעיר שראיתי מי שרצה לומר שמה שכתב כאן הוא חומרא יתירה לגבי מקוה שיש בו איסור כרת, אבל הלשון ההחלטי: "כי המדה היא העיקר ויתד תקועה", אינו סובל פירוש כזה. גם בשלחן ערוך לא הצריך חומרא כזאת.
לתרץ את הדבר, נראה לענ"ד, וכו'.

המעיין בב"י יו"ד שכד, יראה שכתב להדיא ששיעור האצבעות שכתב הטור אינו מכוונת עם מה שכתוב בנוסחאות הרמב"ם שבידינו.
ועל כן העדיף להשמיט בשו"ע את שיעור האצבעות.

[מעט דבש]

ומה שהחזו"א כתב שיעורים אלו מיראת הוראה - נאמר ע"י הגרח"ק, כך אמר לי הרב מרגולין, אך אינני זוכר אם הראה לי מכתב ממנו או שאמר שכך אמר לו בעל פה.

הלכות חג בחג - פסח - בסופו.PNG (27.18 KiB) נצפה 7712 פעמים

[יואל שילה]

א'- מעולם לא הבנתי כיצד הבין הקה"י שהוראת הגר"ח מוואלז'ין אמורה גם לגבי מצוות אכילת מצה, הרי במקור הדברים היא נאמרה רק לגבי אכילת כזית כדי להחשב קידוש במקום סעודה, ולא לגבי מצוה דאורייתא.
ב'- כוונתי היתה לציטוט מהגרח"ק שלמות שהחזו"א הצריך למעשה בסוף קונטרס השיעורין לתלות את הזית בביצה, למרות שאחז שמעיקר הדין השיעורים משתערים כפי שהם היום - אין זה אלא מיראת הוראה, או לשון דומה, רצ"ב העמודים הרלוונטים מספרו של הרב מרגולין.
רצ"ב המאמר של הרב וייס, בעיצוב שלי עם מעט תיקוני שגיאות והוספת מקורות.

[לענין]

פירות.PNG (561.25 KiB) נצפה 6480 פעמים

https://www.adssc.org/wp-content/upload ... edImages=1)

[חיים שאול]

ומה שמרן הב"י היה חי בא"י - לא סותר שיעתיק את שיעורו של ר"ת, כפי דרכו להעתיק ראשונים [כאן אחטוף בליסטאות, מה אעשה - כך גישת הגר"א בלימוד שיטת השו"ע]

בבקשה אם אפשר כמה דוגמאות שכך הגר"א מתייחס לשו"ע, היינו שהוא מעתיק ראשונים אף שברור לו הפוך.

יש מ"ב בהל׳ שבת (אולי בסי׳ שא) שכותב בפשיטות בשם התוספת שבת שהמחבר העתיק לשון רי"ו אפי׳ דלא ס"ל כוותי׳

[יואל שילה]

כוונתך לזה (שי"ח ס"ב)?

דע דכל לשון הסעיף הזה הוא מלשון רי"ו ואזיל לשיטתיה הנזכר לעיל בס"ד בהג"ה דדוקא במצטמק ויפה לו אז יש בישול אחר בישול ולדינא כבר כתבנו לעיל בס"ד דהלכה כשאר פוסקים דאין מחלקין בזה ואף המחבר אפשר דסובר כן כמו שסתם שם אלא דלישנא דרי"ו נקיט ואזיל:

[חיים שאול]

כוונתך לזה (שי"ח ס"ב)?

דע דכל לשון הסעיף הזה הוא מלשון רי"ו ואזיל לשיטתיה הנזכר לעיל בס"ד בהג"ה דדוקא במצטמק ויפה לו אז יש בישול אחר בישול ולדינא כבר כתבנו לעיל בס"ד דהלכה כשאר פוסקים דאין מחלקין בזה ואף המחבר אפשר דסובר כן כמו שסתם שם אלא דלישנא דרי"ו נקיט ואזיל:

אכן (כנראה זכרתי ש"א כי בשבוע האחרון ראיתי גם מ"ב בסימן ההוא והחלפתי בין שניהם)

[א.יהושע הכהן]

לאחרונה יצא ספר של הרב ינון בר כוכבא, מצו"ב.

[גביר]

שיעור בנושא מהרב גדעון בן משה -

https://www.youtube.com/watch?v=RmS3LHFB6w4

[עובר ושב]

ב"ה זכינו לרב מאזוז, שבניגוד לאחרים, הסכים לומר בפה מלא שכזית הוא גודל זית ולא יותר.

וכך נכתב בעלון "בית נאמן" האחרון (אמור, תשפ"ב):

"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ“ק, אבל לא 27 גרם".

"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.

ולמעשה אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.

מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...

איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.

ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95 .בנו של רבישמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.

ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא, אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ“ק".

ונראה שהרב מאזוז שינה את דעתו עם השנים להקטין עוד ועוד את שיעור הכזית, כי בשנת תשע"ט נקט שיעור 12 גרם, וכעת 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם).

ואלו דברי הרב מאזוז במה שנדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט:

"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.

והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו ששה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).

והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז:) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!

והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.

תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!

ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.

והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).

אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...

לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".

[יוסף חיים אוהב ציון]

האם הרב מזוז יחיד בדבר? (לא קראתי לעיל).

[באר בשדה]

ירום כזית הודו.pdf

(4.31 MiB) הורד 182 פעמים

[יוצא פוניבז']

ירום כזית הודו.JPG

הקדמה.JPG

בפסוק כתוב ויהי כזית הודו, וכנראה נתחלף לו עם הקיסר ירום הודו

[עובר ושב]

האם הרב מזוז יחיד בדבר? (לא קראתי לעיל).

וכן העלה הרב הדר מרגולין בקונטרס שיעורי המצוות, והגר"ע יוסף כתב לו הסכמה נדירה: "לכבוד ידידנו הדגול... ראיתי כמה גליונות מספרו הנפלא הידורי המידות על שיעורי כזית... בעיון רב ובבקיאות נפלאה... והנה זה מכבר עיינתי היטב במאמרו בענין שיעור הדרהם... וסמכתי על דבריו להלכה ולמעשה בספרי".

וכן כתב הגר"א וייס בהסכמה לקונטרס שיעורי המצוות, שאין לנו אלא זית שבזמננו.

וכן כתב הגרמ"מ שפרן בהסכמה שם, שאפשר לסמוך על זית שבזמננו 6 סמ"ק למי שקשה לו, ולכתחילה 20 סמ"ק.

ובעל מחבר פסקי תשובות בהסכמה שם כתב שכך היה המנהג בקהילות קודש פולין, לשער כזית בחצי אגודל.

וכן כתב הרב אבגדר נבצאל בהסכמה שם, שכך נראה לו לדינא, לשער בגודל של זית גדול בימינו.

וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.

ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).

וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.

וכן הביא בקונטרס שיעורי המצוות לליל הסדר מה ששאל להגרש"ז, שדעת הגר"ח מוואלוז'ין שגודל הכזית הוא זית של ימינו, והגרש"ז כתב שאפשר לסמוך על זה גם שלא בשעת הדחק.

וכן הרב דונר העיד שהראה חתיכת מצה שהורה לו הסטייפלר שיש בה כזית (בגודל 10 ס"מ על 8 ס"מ כגודל כף יד ממוצעת ללא האצבעות), וגודלה כגודל חצי שליש מצת מכונה. ואמר הסטייפלר שכך נתן לו החזו"א לאכול.

ויעויין עוד במצ"ב.

[יוסף חיים אוהב ציון]

זה במצות דקות לא בעבות כן?

[עובר ושב]

אכן, השיעורים דיברו על מצות דקות.

אבל מה שכתבו הגאונים שכל אחד ישער בעיניו מהו גודל של זית בינוני המצוי בשוק, זה שייך גם במצות רכות.

[בינה להבין]

download/file.php?mode=view&id=124567

[יוסף משה]

http://forum.otzar.org/download/file.php?mode=view&id=124567

"בספר 'הידורי המדות' רה"י מרגולין בעמוד

השער וכן כמה וכמה פעמים בתוך הספר הביא זיוף של כתב ידו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א "כמדומה שכך היה אאמו"ר זצ"ל פוסק בשם החזו"א שעל שליש ביצה אפשר לעשות ברכה אחרונה", [הראתי זאת לאחד מבני המשפחה ואמר לי שאין זה כתב יד]. כתב יד מזויף זה..."

צריך הרבה יותר מ"בן משפחה" אנונימי כדי להאשים את הרב מרגולין בזיוף. המחבר רק מבזה את עצמו בזה.

[יוצא פוניבז']

http://forum.otzar.org/download/file.php?mode=view&id=124567

כמה השגות של הבל כבר בעמוד הראשון, אבל זה לא מפליא למי שמכיר את חיבוריו שכבר הועלו כאן.
לגבי זיוף כתב ידו של הגרח"ק, ידוע שבנו הגרי"ש היה מעתיק את התשובות ושולחם בכתב ידו שלו, ויש שטעו לחשוב שזה כת"י הגרח"ק בעצמו, ואין בזה שום נפק"מ.

[יהושפט]

http://forum.otzar.org/download/file.php?mode=view&id=124567

"בספר 'הידורי המדות' רה"י מרגולין בעמוד

השער וכן כמה וכמה פעמים בתוך הספר הביא זיוף של כתב ידו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א "כמדומה שכך היה אאמו"ר זצ"ל פוסק בשם החזו"א שעל שליש ביצה אפשר לעשות ברכה אחרונה", [הראתי זאת לאחד מבני המשפחה ואמר לי שאין זה כתב יד]. כתב יד מזויף זה..."

צריך הרבה יותר מ"בן משפחה" אנונימי כדי להאשים את הרב מרגולין בזיוף. המחבר רק מבזה את עצמו בזה.

אני שמעתי מהגרא"י צוקר שהסטייפלער הורה לו למעשה לברך ברכה אחרונה על כזית בן ימינו.

[עושה חדשות]

חילופי מכתבים בין 'הידורי המידות ל'בירורי השיעורים' כאן בעמוד 483 והלאה.