יתן חן כתב:קו ירוק כתב:לא נכד הגר"א אלא נין הגר"א. ולא נינו של הגר"א אמר זאת, אלא לכל היותר רב"צ ידלר בשם אביו (כלי שני).
ואכן זה לא מקור. זה דמיון. מה המניע, לא יודע.
קם לו בן דורנו וקובע שהרב"צ ידלר שכתב לפני כ150 שנה שהגר"א זירז את תלמידיו, שהוא צאצא שלהם, לעלות לאה"ק - אלו דברי דמיון.
שומו שמים!
קרית מלך כתב:יושב הארץ כתב:
לגבי תחיית המתים, הגר"א כותב שם בסד"צ (עמ' לה.) התנערי מעפר קומי וכו', אני לא הוספתי את הוכו'. וכשהוא כותב וכו' הוא מתכוון לסוף הפסוק בישעיה ששם כתוב קומי שבי ירושלים. הגר"א לא מדבר בשום אופן על תחיית המתים שאנחנו אומרים בתפילה שזה ודאי יתקיים לעתיד לבוא, אלא הוא מתכוון על ראשית דבריו שעם ישראל בחוץ לארץ הוא כמו קבר ולא נשאר מעם ישראל כלום, ועתה מקווים לתחיית המתים - התנערי מעפר קומי וכו' היינו לצאת מהקבר של חוץ לארץ, ואז יערה עלינו רוח ממרום כשיבנה בית המקדש בב"א.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי.
גם אם נניח שזהו ביאור דברי הגר"א הרי בסיום דבריו כתב "ויערה רוח ממרום עלינו" הוי אומר שהכל צריך להיות באתערותא דלעילא!
אחד האמצעים העיקרים לקיומה של כל עבודתנו היא הקמת אנשי אמנה, עפ"י חז"ל (שבת קי"ט) כי לא חרבה ירושלם אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה. להקים אנשי אמנה, בכל השלמות בעיר קדשנו כי בלעדי זאת אין שום ערך לכל עמלנו ופעלינו ח"ו, ועפ"י כל היסודות והתקנות שסדרנו בע"ה. (קול התור פרק א')
בריושמא כתב:המקור נמצא בארכיון הציוני.
מדובר בתיק זה:
רשימות וכתבי יד של אליעזר ריבלין אודות יוסף בן אברהם בנימין ריבלין ושירתו
סימול:A486\36
וכל דכפין ילך שמה, יראה ויעתיק, וילמד ויגלה דברי אמת.
יהושפט כתב:אני עוקב אחר האשכול כמעט מראשיתו, ודומני שהממצא שאביא בסמוך לא נזכר בו, והוא דבר שלענ"ד קריטי מאד לשאלת אמינות קול התורה והרשז"ה
אחד הקטעים הכי מצוטטים בקול התור [בשנים האחרונות, וכדלהלן...] הוא הקטע המספר שתלמידי הגר"א ראו ביום העשרים בעומר-"יסוד שבתפארת" יום מיוחד, ואף עשו בו פעולות להקמת בית מדרש ע"ש הגר"א, עשרים בעומר הוא הפלא ופלא ה' באייר, והנה לנו "רוח הקודש" גלויה שהופיעה בבית מדרשו של קול התור שכידוע נדפס בשנת תש"ז. וכבר שמעתי מאחד העוסקים בענין דחיה לאותה "רוח הקודש", שאולי הדבר קשור לועידת סן רמו שהתקיימה בימים אלו בעומר.
אלא שכאמור קטע זה מצוטט כאמור רק בשנים האחרונות, והסיבה לכך היא פשוטה בתכלית - קטע זה אינו מופיע אלא בקול התור מהדורת ר"י ריבלין שיצאה בתשנ"ד מתוך מחברת בכתב ידו של רש"ז ריבלין כמבואר בהקדמה שם, ואילו בקול התור שיצא בתש"ז קטע זה לא נמצא!!!, והגם שמדובר בקטע קצר באמצע פרק שנדפס שם [סוף פרק ה ח"א, אחרי תפילת מב"י] ואין כל הגיון בהשמטתו. לא זו בלבד אלא שבספר מדרש שלמה שהדפיס רשז"ה בתשי"ג, הוא מספר סיפור זה ומבארו.
דומני שכל מילה נוספת מיותרת
הבוקר כשרציתי להעלות לכאן את הדברים, חיפשתי באוצר, ומצאתי שפרופ' י"ש שפיגל עמד על הענין בספרו פתחי תפילה ומועד, 463-4 ולקיצור תהליכים אביא את דבריו הכוללים העתקת המקורות שהזכרתי [אגב, לדבריו בשם ר"י ריבלין המחברת איננה בכת"י רשז"ה אלא של של ד"ר א' הורביץ שהעתיק ממנו, לא כפי שכתוב בהקדמת קול התור במהדורתו. עוד אעיר על מה שכתב בהערה 51, שלפי הערך בויקי הקרב החל בבוקר כו באייר, אם כי תמיד ניתן להניח את האצבע על פעולה מסויימת ולומר שאז התחיל העיקר].
בריושמא כתב:שלחו אלי מיילים, לא אחד ולא שניים, ושאלו: מדוע לא הלכת עד היום אל הארכיון הציוני לראות מה נמצא בו?
וכך עניתי:
במהלך כתיבת המאמר על קול התורה הגעתי גם אל האתר של הארכיון הציוני. ראיתי בו את הארכיון של בנימין ריבלין, בנו של אליעזר, הסתכלתי בתוכנו, וגם רשמתי לעצמי את מספר התיק העוסק בפזמונים. והרי הוא, כפי שרשמתי לעיל:
רשימות וכתבי יד של אליעזר ריבלין אודות יוסף בן אברהם בנימין ריבלין ושירתו.
סימול:A486\36.
ולא רק את הארכיון הזה ראיתי.
ראיתי גם הארכיון של יוסף יואל ריבלין. הוא שמור בארכיון של עיריית ירושלים.
הנה כאן רישומו:
https://www.jerusalem.muni.il/media/111 ... ection.pdf עמ' 9
ארכיונו של יוסף יואל ריבלין השמור בעיריית ירושלים הוא ארכיון גדול - 4.6 מטר אורכו.
וחזרה השאלה למקומה: מדוע לא הלכתי אל הארכיונים החשובים הללו?
התשובה פשוטה: רציתי לפתור את שאלת קול התור על פי המאמרים והספרים שנדפסו, שמצויים בספריות, שגלויים לעין כל.
שהרי לו הסתמכתי על מסמכים השמורים בארכיונים ונסתרו מעין הציבור, כבר היו מפטירים לעומתי: לא ידענו ולא הכרנו את המסמכים הללו, ועל כן חשבנו את קול התור לספר אמתי והאמנו כי דברי הגר"א נמצאים בו. ובלשון העם היו אומרים: 'זה לא חכמה'. כי מה הרבותא ללכת לארכיון ולהוציא משם תעודות חבויות?
על כן לא הבאתי מאומה מן הארכיונים. חקרתי ודרשתי, עבדתי ועמלתי, וגם הבאתי מלוא הטנא מאמרים וחוברות וספרים - כולם גלויים וידועים, כולם יצוקים באות עופרת, כולם נדפסים וכרוכים. הושט היד וגע בהם וקרא בהם. ואילו רצו לקרוא כבר היו יכולים כולם לקרוא במאמרים, בחוברות ובספרים אלו ולהגיע אל המסקנה הפשוטה והברורה: קול התור, הפזמונים ושאר החיבורים הנלווים עליהם בדויים הם. אין להם מקור בכתבי הגר"א, ומאומה מדברי הגר"א לא יימצא בהם.
מעתה הרשות נתונה ביד כל חוקר ודורש ללכת אל הארכיונים הרשומים לעיל, לראות בהם את הגימטריאות המוזרות שנכתבו בשם רבי יצחק צבי ריבלין, גם את הסיפורים שהובאו בשמו של רבי יצחק צבי ריבלין, ועוד נפלאות רבות שגנוזות ושמורות בתיקים הרשומים שמה.
יושב הארץ כתב:הודעה אחרונה בלי נדר בנושא: שלא שכדברי ברי ושמא שהסקתי שהכל שקר, ממש לא, כתבתי תיק"ו.
בריושמא כתב:יושב הארץ כתב:הודעה אחרונה בלי נדר בנושא: שלא שכדברי ברי ושמא שהסקתי שהכל שקר, ממש לא, כתבתי תיק"ו.
הרב יושב הארץ,
כתבתי את מלוא הערכתי אליך שהגעת לחקר האמת.
בשום מקום לא כתבתי שאתה הסקת שהכל שקר.
בדוק נא בדבריי, כי זהיר אני.
כתבתי כי יש לך האומץ להודות על האמת, ולא פירשתי מהי האמת שאתה הגעת אליה.
אבל הודית. וההודאה - אמיצה היא עד מאוד.
צא וראה, כי יחיד אתה בהודאתך.
הנה יש אחרים שאינם מוכנים להודות. הם אינם משים מעמדתם ואינם מוכנים להינחם עליה.
ועל כן אני שב ומביע הערכתי אליך, הרב יושב הארץ.
המחקר כתב:"מה הרבותא ללכת לארכיון ולהוציא משם תעודות חבויות?" - הרבותא היא שכאשר חוקרים נושא לעומק, ובאים לטעון טענה משכנעת, צריך לכתת רגליים ולחקור ביסודיות את הנושא לא רק מתוך גוגל אלא גם מתוך חומר ארכיוני. זה א"ב של מחקר.
שותיה דמר לא ידענא. הרי"א במאמר גאוני, הצביע על תהליך שיטתי ומגמתי של שכתוב היסטוריה, מצא את קו האמצע (תרצ"ט), והראה מה לפנים ומה לאחור, מה למעלה ומה למטה. שני כתובים המכחישים זא"ז ובא השלישי ומראה על הכחשתן. כפי הנשמע שנים הרבה שקד הרי"א על עבודתו, ולא שכב ליבו עד שהדברים עלו מאליהן, בסוד רנ"י רנ"י השיטה התנופפי ברוב הדר"ך, ובסוד ותצ"א מב"ת ציו"ן קו"ל הדר"ה, או אז מזבח חדש בציון הכין, ועל גביו העלה את מאמרו זה. שום עיון בכתב יד כל שהוא לא היה מקהה את חודה של המסקנה. זיוף המוכח מיניה וביה, אין כתב יד מצילו. לשקר אין רגלים וגם לא "כתבי יד". ועתה מתברר שלו היה הרי"א מפשפש בתרמילו של ר' בנימין ריבלין, היה מוצא שם עוד צעטלאך כהנה וכהנה, כאלה שמאששים את מסקנתו שנתבררה מכבר, והיה זוכה לעמוד בין תנור לכיריים, מקום שהתבשלו הקניידלאך, נוצרו השמערלאך ונרקחו הצימעס. הר"ע לע"ם הז"ה והצ"ל ל"א הצל"ת.המחקר כתב:בריושמא כתב:שלחו אלי מיילים, לא אחד ולא שניים, ושאלו: מדוע לא הלכת עד היום אל הארכיון הציוני לראות מה נמצא בו?
וכך עניתי:
במהלך כתיבת המאמר על קול התורה הגעתי גם אל האתר של הארכיון הציוני. ראיתי בו את הארכיון של בנימין ריבלין, בנו של אליעזר, הסתכלתי בתוכנו, וגם רשמתי לעצמי את מספר התיק העוסק בפזמונים. והרי הוא, כפי שרשמתי לעיל:
רשימות וכתבי יד של אליעזר ריבלין אודות יוסף בן אברהם בנימין ריבלין ושירתו.
סימול:A486\36.
ולא רק את הארכיון הזה ראיתי.
ראיתי גם הארכיון של יוסף יואל ריבלין. הוא שמור בארכיון של עיריית ירושלים.
הנה כאן רישומו:
https://www.jerusalem.muni.il/media/111 ... ection.pdf עמ' 9
ארכיונו של יוסף יואל ריבלין השמור בעיריית ירושלים הוא ארכיון גדול - 4.6 מטר אורכו.
וחזרה השאלה למקומה: מדוע לא הלכתי אל הארכיונים החשובים הללו?
התשובה פשוטה: רציתי לפתור את שאלת קול התור על פי המאמרים והספרים שנדפסו, שמצויים בספריות, שגלויים לעין כל.
שהרי לו הסתמכתי על מסמכים השמורים בארכיונים ונסתרו מעין הציבור, כבר היו מפטירים לעומתי: לא ידענו ולא הכרנו את המסמכים הללו, ועל כן חשבנו את קול התור לספר אמתי והאמנו כי דברי הגר"א נמצאים בו. ובלשון העם היו אומרים: 'זה לא חכמה'. כי מה הרבותא ללכת לארכיון ולהוציא משם תעודות חבויות?
על כן לא הבאתי מאומה מן הארכיונים. חקרתי ודרשתי, עבדתי ועמלתי, וגם הבאתי מלוא הטנא מאמרים וחוברות וספרים - כולם גלויים וידועים, כולם יצוקים באות עופרת, כולם נדפסים וכרוכים. הושט היד וגע בהם וקרא בהם. ואילו רצו לקרוא כבר היו יכולים כולם לקרוא במאמרים, בחוברות ובספרים אלו ולהגיע אל המסקנה הפשוטה והברורה: קול התור, הפזמונים ושאר החיבורים הנלווים עליהם בדויים הם. אין להם מקור בכתבי הגר"א, ומאומה מדברי הגר"א לא יימצא בהם.
מעתה הרשות נתונה ביד כל חוקר ודורש ללכת אל הארכיונים הרשומים לעיל, לראות בהם את הגימטריאות המוזרות שנכתבו בשם רבי יצחק צבי ריבלין, גם את הסיפורים שהובאו בשמו של רבי יצחק צבי ריבלין, ועוד נפלאות רבות שגנוזות ושמורות בתיקים הרשומים שמה.
לא משכנע בעליל.
"מה הרבותא ללכת לארכיון ולהוציא משם תעודות חבויות?" - הרבותא היא שכאשר חוקרים נושא לעומק, ובאים לטעון טענה משכנעת, צריך לכתת רגליים ולחקור ביסודיות את הנושא לא רק מתוך גוגל אלא גם מתוך חומר ארכיוני. זה א"ב של מחקר.
קו ירוק כתב:גם אוהדי הרבילינים משתמשים באותו סגנון viewtopic.php?f=51&t=46278&p=600992#p600833
אז מה להם כי ילינו
לזיוף משיחי לא מתנגדים כהתנגדות לשיטה, זו התנגדות לסטיה.
המחקר כתב: לגופו של עניין. עד היום לא נמצאה כל הוכחה שהפזמונים מזויפים. תמיהות יש בשפע, ועתה נוספו עוד, אבל מדהים שבכל החומר הרב הזה, שבדפוס ושבכתב יד, לא נמצאה הוכחה ניצחת אחת שרש"ז ריבלין זייף את הפזמונים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 258 אורחים