האם צריך רב לקהילה

[זאב ערבות]

קבלתי זאת ואיני יודע מי כותב הדברים:
תגובה למאמר " האם צריכים רב לקהילה "
מאמרו של הרב אבידן מילבסקי שליט"א הינו מאמר חובה. יש בדבריו קריאה חשובה להתחדשות של ממסד הרבנות ולהעמדת הרב במרכז הקהילה. הוא סוקר באופן נפלא את תפקיד הרבנות על שלל המטלות שלו, וקולע למטרה כל כך, עד שקשה לי להעיר על דבריו. עם זאת, ברצוני להעיר הערה משמעותית אחת על המסגרת שאימץ כדי להציג את הדברים.

מאמרו מציג את חזון הרבנות בתור מודל המתאים דווקא לקהילות של אנשים עובדים. הוא מתאר מציאות נתונה שבה מתקיימות שתי קהילות נפרדות, האחת קהילת אברכים, והשנייה קהילת אנשים עובדים. נראה שהוא מבין כי הפרדת הקהילות היא גזרת גורל, כיוון שלכל קהילה צרכים שונים, כמו גם תפקיד שונה לרב. 

ואכן, עושה רושם כי חלוקת הקהילות הולכת ומתקבעת בציבור בתור נורמה. כפי הנראה, היא מתחילה דווקא מכיוון האברכים. בריכוזים חרדיים רבים התבססו בעשורים האחרונים "מנייני אברכים", שהפכו לקהילות גדולות ומבוססות עם קהל מתפללים מוגדר מאד, כשהדגש נמצא בהתבדלות מכל מי שלא ספון בבית המדרש יומם ולילה. כך, נוצר מצב שבקהילות האברכים כמעט ולא נמצא אדם העובד לפרנסתו. מה שהתחדש לאחרונה הוא יוזמות להקמת קהילות נפרדות היוצאות דווקא מקהל האנשים העובדים. יותר ויותר בני ישיבות שיצאו לעבוד לפרנסתם מרגישים היום צורך להקים בתי כנסיות לאנשים עובדים בלבד.[1]

הרעיון של "מנייני אברכים" הצליח מעל ומעבר למשוער, עד שנוצר מצב שבו לא נותרו כמעט בריכוזים החרדיים מניינים שאינם מוגדרים "מנייני אברכים". בכל שכונה חרדית חדשה נפתחו "מגוון" מניינים ליטאים, שנעים על הספקטרום שבין "חניכי הישיבות" ל"מניין אברכים"

במבט שטחי, היפרדות הקהילות היא צעד מובן. האברכים מעוניינים ברמה תורנית גבוהה מאד, בעבודת ה' בטהרה ובנקיות הדעת. הם מוסרים את נפשם על מטרות אלו, ולמענם הם משתדלים לחיות חיים המנותקים כמה שיותר ממנעמי העולם ומהתרבות המערבית. כך הם מחנכים גם את ילדיהם, והם חוששים מאד מחיים משותפים עם אנשים שסיגלו לעצמם חיים בסגנון שונה מעט. בדרך כלל אנשים העובדים לפרנסתם מנותקים פחות מחיי העולם וחיים ברמת חיים שונה. כן, מטבע הדברים הם יותר חשופים לתרבות המערבית, ולמודרנה בכלל.

לא רק שאלות של השקפה מעיבות על הישיבה המשותפת. ההבדלים בסגנון החיים עשויים להתבטא בסגנון השמחות, בסגנון הבילויים והחופשים, וגם השיח הכללי עשוי להיות שונה מאד. העניינים שמעסיקים את קהל האברכים לא תמיד מעניינים את קהל האנשים העובדים, וכן להיפך. זאת ועוד, בכל קהל קיימים הבדלי מעמדות, כשיש שתופסים מקום של כבוד כנגד חבריהם. בקהילות מעורבות עולה השאלה: מי יזכה למעמד של כבוד יותר גדול – בעלי הממון או תלמידי החכמים?

[אליהו.ב]

באיזה מאמר מדובר, האם דבריך בהודעה הם דברים שלך או שזה עצמו המאמר , לא הבנתי.

[פלגינן]

זה מכאן: https://iyun.org.il/article/community-r ... mmunities/
מאמר תגובה על מאמר זה: https://iyun.org.il/article/community-rabbi/

[נוטר הכרמים]

יש כאן איזה ערבוב,
הכותרת היא אם צריך רב לקהילה,
ותוכן המאמר - שאין בו כמעט שום חידוש -
הוא תיאור מצב של קהילות שונות לאברכים ובע"ב.

[יונת אלם]

למעשה בקהילות הליטאיות בפרט בערי הלווין, רב לקהילה הוא מו"צ בפרט שבקי ביו"ד ח"ב, לכן כל מי שעשה 'שימוש חכמים' בהצלחה מהר מאד מכהן כרב קהילה כזו ורבו רבני הקהילות אבל אין זה הרבנים המעורים בחיי הקהילה עם רוחב דעת ותבונה. מה שכן יש רבני קהילות גדולות קהילות חרדים כמו אופקים, נתיבות ירוחם בדרום, רכסים, חיפה, קרית אתא ועוד בצפון שמעורים הרבה יותר בחיי הקהילה ונותנים אוזן קשבת לבני קהילתם בעצה ותושיה.
יש קהילות של בעלי בתים מבוגרים גם בירושלים בני ברק ועוד ערים ותיקות שגם שם יש רבנים מעורים ואדרבה, דרך שיעורים קבועים לבני הקהילה, מחוברים אליהם יותר ולא פעם כל האווירה בקהילה בכלל ובבתי בניה בפרט משתנים לגמרי.
כך שרב צריך לקהילה ורב יכול לשנות הרבה. איזה רב לבחור זה כל מקום לגופו.
כמובן שיש עמי דוגמאות רבות אבל לכאו' לא כאן המקום לשיר שבח ותהילה לאנשים חיים שליט"א

[זאב ערבות]

האם אתה יכול לתת דוגמא לקהילה ליטאית בערי הלויין שיש לה רב מו"צ שאינו מעורה בחיי הקהילה?

[קו ירוק]

בני ברק היא היחידה בכל הארץ (ואולי בכל העולם) שבה על דרך כלל אין רבנים מעורים בחיי הקהילה. מבלי להתייחס מדוע זה כך, ואם זה טוב או לא.

[זאב ערבות]

בני ברק היא היחידה בכל הארץ (ואולי בכל העולם) שבה על דרך כלל אין רבנים מעורים בחיי הקהילה. מבלי להתייחס מדוע זה כך, ואם זה טוב או לא.

משהו כאן לא מסתדר. קהילה זה לא עיר! קהילה זה ציבור מסויים שהחליט להתאחד תחת אותו רב, בין יש לו בית כנסת אחד או כמה בתי כנסיות, בין בעיר זו בין בכמה ערים וכפי שמצוי אצל החסידים בעיקר. רב כזה בדרך כלל מצוי היטב בעניני הקהילה שלו. אם אתה מחשיב את כל יושבי עיר כקהילה, אז אין כיום כמעט עיר בעולם פרט לכמה ערים קטנות כגון גייטסהד באנגליה הנחשבות כקהילה ששם הרב הוא המרא דאתרא ולא משנה אם אתה חסיד או ליטאי, כך שקרית ספר לא שונה מבחינה זו מבני ברק בפרט לאחר הפילוג בציבור הליטאי בשנים האחרונות.

[שמחו]

בני ברק היא היחידה בכל הארץ (ואולי בכל העולם) שבה על דרך כלל אין רבנים מעורים בחיי הקהילה. מבלי להתייחס מדוע זה כך, ואם זה טוב או לא.

גם בירושלים זה כך.
רק בערים צעירות צריך גננת שתגיד בדיוק מה מותר ומה אסור.

[ישא ברכה]

בני ברק היא היחידה בכל הארץ (ואולי בכל העולם) שבה על דרך כלל אין רבנים מעורים בחיי הקהילה. מבלי להתייחס מדוע זה כך, ואם זה טוב או לא.

גם בירושלים זה כך.
רק בערים צעירות צריך גננת שתגיד בדיוק מה מותר ומה אסור.

בירושלים בקהילות החדשות, (כמו: רמות א', רוממה, נווה יעקב, רמת אשכול)
הרב הוא לא רק מו"ץ אלא גם מעורב בהנהגה השכונתית, מהתנהלות מוסדות ועד אפילו עזרה בעירייה.
ובוודאי במקרים מורכבים שדורשים עזרה וסיוע גשמי או רוחני.
ברמה האישית זה תלוי באנשים, יש כאלו שמתייעצים על דברים אישיים ויש כאלו שלא.
אבל הרבה מאד אברכים מחזיקים קשר קרוב אם אחד מרבני השכונות, [לא תמיד זה אם רב השכונה שלהם, אבל בדרך כלל].

בכל מקרה לא הבנתי את הדימוי לגננת. ההכרה שיש מקום להתייעץ עם תלמידי חכמים יראי שמים בעלי נסיון היא בהחלט בוגרת. אמנם בוודאי שהאדם צריך לחשוב בשכלו, והרבה פעמים הוא גם יכול וצריך להכריע. אבל יש גם הרבה שאין להם הכרעה או בגלל שאין להם את האומץ או את השכל או סיבות אחרות, וזה בהחלט נכון כך לעשות.
אמת שהתופעה היא בעיקר אצל אברכים צעירים, וככל שמתבגרים הצורך פוחת.

[שומע ומשמיע]

אצלנו יש רב שהוא ת"ח בעל שיעור קומה ותועלות רבות יש בזה, למרות שאין זו קהילה שאנשים מנהלים את החיים היום יומיים מסביבה:
-רוב היום הוא לא נמצא ונותן מאד חופש פעולה גם לדברים שהוא חושב אחרת, אבל כיון שהוא הסמכות ומתייעצים איתו, הכל מתנהל עם דעת ויש גם מי ששם גבולות.
- התועלת התורנית כשיש ת"ח שהוא סמכות 'עם כתפיים' בכל ענין.
-ש תועלת לאוירה בזה שיש אדם גדול בד' אמות, גם לילדים וגם למבוגרים.
- הרב דואג שלא תהיה משפחה נזקקת שלא מקבלת, וגם בשקט הוא דואג למעמד ויחס למי שזקוק לכך.
-ויכוחים לא הופכים למחלוקות, אם יש שאלה לא פתורה הרב מכריע [הרב מוערך מאד גם בנקיותו האישית, והכרעותיו מתקבלות ברצון].
וכאמור כ"ז נעשה בשקט בבית כנסת שקט ורגיל.

[גביר]

לפני כמה שנים נערך כאן [קהילה אשכנזית, דתית מגוונת מאד], לאחר התלבטויות, משאל שעסק בשאלת מינוי רב לקהילה [לאחר שהרב הקודם, שלא נבחר מעולם אלא נעשה לרב הקהילה מתוך הנסיבות, נלב"ע, במרוצת השנים הקהילה גדלה והתגוונה מאד ו והפיכתו של אדם מאליו לרב המקום, כפי שקרה בתקופה בה הייתה זו קהילה קטנה, אינטימית ואחידה יחסית , כבר לא התאפשרה], כקדימון נשאלו כמה מהמתפללים לדעתם. אני הקטן הייתי בין התומכים בכך בייחוד כשהמועמד הריאלי היחיד היה רב המתפלל במקום שנים רבות, המקובל על הציבור ומכיר אותו, ובלבד שהרב ימונה בידי הציבור כולו ולא בידי הוועד בלבד. ואכן במשאל שנערך אושר המינוי ברוב גדול, תחילה לניסיון של שנה [לפי בקשת הרב עצמו] ואחר כך כמינוי של קבע. לענ"ד קיומה של סמכות השואבת את כוחה מהציבור ומקובלת עליו תורם רבות לחיזוק המסגרת הקהילתית ולשמירת השלום בקהילה, בייחוד כאשר כל אחד מכיר את מקומו וחלוקת התפקידים בין הרב לבין הגבאים ברורה ומוסכמת. מן הראוי לציין, שהרב דכאן מכהן במשרה זו [המוכרת גם באופן רשמי ובעקרון אף מתוקצבת בידי הרשויות, ואף נערך מעין 'טקס הכתרה' בהשתתפות רב העיר] בהתנדבות, הן על פי דרישתו והן מסיבות חוקיות. הצלחת הרב מותנית, כמובן, באופי הרב ובאופי הקהילה, אך ככלל נלע"ד, על סמך המציאות שהכרתי כאן ובמקומות אחרים ובחוגים שונים, שמינוי רב לקהילה הוא דבר נכון ונחוץ.

[יואל שילה]

לאור נסיון רע ביותר עם רבנים מסוג זה, ההופכים למסמר ללא ראש, כלומר שאי אפשר לשלוף אותו מהמקום לאחר שהוא נתקע שם, ונזקו רב ביותר על תועלתו, בפרט לאור המקובל שאיננו חייב דין וחשבון לאיש ואין סביב ההתנהלות שלו שום שקיפות, והוא מכריע גם במה שלא מבין בו ולא מסוגל אליו - המלצתי לכמה שלא ימנו רב לבתי הכנסת שלהם, וכדי למנוע נסיון השתלטות בכח של מי שרואה את עצמו כמתאים והוא מספיק אגרסיבי לעשות כך - מה שעשו הוא למנות רב הגר רחוק, שמקסימום יגיע פעם בשנה.
כמה כואב ככה יותר כואב.
דוגמית קטנה. מעשה בביכ"נ אחד שבהשתדלות של מישהו הסכים תורם לממן בניית ביהכ"נ מחדש מהתכנון ועד המפתחות, ומדובר בתורם שכלל לא היה מרגיש את ההוצאה הזו. לתורם היתה בקשה קטנה שיהיו כמה וכמה מניינים בחדר צדדי, מה שנקרא בלע"ז 'שטיבל'. אותו רב החליט על דעת עצמו שזו התערבות בסדרי בית הכנסת, והיה לא תהיה שהכסף של ההוא יקנה לו זכות התערבות, וזרק את התורם לכל הרוחות תוך פגיעה גדולה בו, תוך שמשמיע את משנתו של 'אל תבטחו בנדיבים'. ומעתה, עול הבניה נפל על המתפללים העניים של בית הכנסת. לא היתה שום שקיפות, לא שיתף את המתפללים בהתחבטות, לקח את התורם להגריא"ל ודיבר אתו וסיפר לו צ'יזבאטים באידיש כדי שהתורם לא יבין [רק לא ידע שהמתווך המרוקאי גם מבין אידיש...].
כמובן שהנסיון של אחרים שונה בתכלית, מאחר והם נתקלו ברבנים שיודעים את מקומם, ומטרתם היא להועיל לציבור באותו אופן שגם הציבור מסוגל להסכים שיועיל, ולא באופן שבו הרב הוא דעת יחיד, והם יראו את דברי בזעזוע, ואני כמובן מסכים שאין בזה הכללה, אך צריך לדעת את הכלל שהשררה משחיתה, וגם מי שעניו עלול ליפול לבאר שחת זו [וכמובן שזה עובד גם להיפך, שהמושחתים נוטים ללכת לתפקידי שררה].

[אליסף]

מורי הרב וולבה היה מספר על בית כנסת של יוצאי באר יענקב שהוא ז"ל דרש מהם שימנו רב, ולא הקשיבו, " וכולם נהיו בעליבתים"..

[ישא ברכה]

לאור נסיון רע ביותר עם רבנים מסוג זה, ההופכים למסמר ללא ראש, כלומר שאי אפשר לשלוף אותו מהמקום לאחר שהוא נתקע שם, ונזקו רב ביותר על תועלתו, בפרט לאור המקובל שאיננו חייב דין וחשבון לאיש ואין סביב ההתנהלות שלו שום שקיפות, והוא מכריע גם במה שלא מבין בו ולא מסוגל אליו - המלצתי לכמה שלא ימנו רב לבתי הכנסת שלהם, וכדי למנוע נסיון השתלטות בכח של מי שרואה את עצמו כמתאים והוא מספיק אגרסיבי לעשות כך - מה שעשו הוא למנות רב הגר רחוק, שמקסימום יגיע פעם בשנה.
כמה כואב ככה יותר כואב.
דוגמית קטנה. מעשה בביכ"נ אחד שבהשתדלות של מישהו הסכים תורם לממן בניית ביהכ"נ מחדש מהתכנון ועד המפתחות, ומדובר בתורם שכלל לא היה מרגיש את ההוצאה הזו. לתורם היתה בקשה קטנה שיהיו כמה וכמה מניינים בחדר צדדי, מה שנקרא בלע"ז 'שטיבל'. אותו רב החליט על דעת עצמו שזו התערבות בסדרי בית הכנסת, והיה לא תהיה שהכסף של ההוא יקנה לו זכות התערבות, וזרק את התורם לכל הרוחות תוך פגיעה גדולה בו, תוך שמשמיע את משנתו של 'אל תבטחו בנדיבים'. ומעתה, עול הבניה נפל על המתפללים העניים של בית הכנסת. לא היתה שום שקיפות, לא שיתף את המתפללים בהתחבטות, לקח את התורם להגריא"ל ודיבר אתו וסיפר לו צ'יזבאטים באידיש כדי שהתורם לא יבין [רק לא ידע שהמתווך המרוקאי גם מבין אידיש...].
כמובן שהנסיון של אחרים שונה בתכלית, מאחר והם נתקלו ברבנים שיודעים את מקומם, ומטרתם היא להועיל לציבור באותו אופן שגם הציבור מסוגל להסכים שיועיל, ולא באופן שבו הרב הוא דעת יחיד, והם יראו את דברי בזעזוע, ואני כמובן מסכים שאין בזה הכללה, אך צריך לדעת את הכלל שהשררה משחיתה, וגם מי שעניו עלול ליפול לבאר שחת זו [וכמובן שזה עובד גם להיפך, שהמושחתים נוטים ללכת לתפקידי שררה].

מזכיר ההאשמות מסוג כל הרבנים גנבים.. עושקים את צאן מרעיתם וחיים חיי תענוגות..

[יואל שילה]

מזכיר ההאשמות מסוג כל הרבנים גנבים.. עושקים את צאן מרעיתם וחיים חיי תענוגות..

חס ושלום, לא היתה בדברי שום רמיזה או אף מחשבה על הכיוון הזה.
וגם במפורש הדגשתי שאינני מכליל, ישנם רבנים נפלאים שמבינים שתפקידם לסייע לבני קהילתם, גם במישור הרוחני, אך לא רואים את עצמם כשוררים הכופים את דברם [אין הנידון על אפרושי מאיסורא אלא על ענייני הנהגה].
אך יש מי שצר עולמו כעולם נמלה, ולא מסוגל להבין שיש אנשים עם הבנה שונה משלו, לא פחות יראי שמים ות"ח ממנו, והוא כופה את עצמו בלא הצדקה.
אמר לי מישהו מאותם רבנים צרים 'יש אנשים שכשאתה רואה אותם אתה עובר לצד השני של המדרכה כי תמיד יש להם ביקורת', והוא התכוון אלי!
ניתן לדון אם הביקורת מוצדקת, ואם היא צריכה להיות מושמעת, אבל מישהו שכשרואה אדם שמעיר לו הערות [טובות ובונות!] עובר לצד השני של המדרכה - לא יכול לשמש כרב בישראל [ועם כל הענווה שאין לי - הוא הרבה פחות ממני בתחומים רבים].
אחד כזה הוא אסון כשהוא בתפקיד שררה.