לעולם יהיה אדם כתב:מעבר לכך זכור לי (ואינני מצליח למצוא כרגע) שהוא מצטט כמעט מילה במילה קטע של דייל קרנג'י.
אוהב תוכחה כתב:אבל אם אכן המציאות היא שאנשים נמשכים לזה, כנראה יש להם חשיבות דווקא במישהו שחי כאן ועכשיו, ומדבר איתם מתוך חווית החיים שלו, ומתוך קרבת ה' שלו, והאור שמאיר לו בתורה - ומתוך הקירבה אל השומעים הוא מצליח לשתף אותם, בקשיים, בתהיות, וגם באור ובנעימות.
נוטר הכרמים כתב:הרב פ"ת,
אז קודם כל, אכן נקודת המוצא זו השכנות.
היינו שכנים של 'יד אהרן' כמה שנים עד שהיא עברה לקטמון.
אני לא מעוניין להרחיב בפרטים אישיים, אבל לי אישית היה קשר חזק עם רוב אנשי הצוות ב'יד אהרן' מסיבות מגוונות,
א' הוא משפחה שלנו, א' שכן של הוריי, א' היה גר בשערי חסד והיינו עמו בקשר יומיומי (זצ"ל),
היינו מתחככים בהרבה בחורים יום יום ומכירים אותם היטב.
אבל זה לא הסיפור האמיתי,
היו לי שיחות ארוכות עם בוגרי יד אהרן שלמדו איתי ב'מעלות',
שנים ממשפחתי הקרובה ממש הם בוגרים של הישיבה,
כולם מעריצים ומוקירים את הישיבה, את ראשיה ואת דרכה,
(וכמובן בלי לחלק ציונים ותוארים),
אבל מה לעשות ש'רוחב אופקים' שאצלי פירושו הוא עידוד שמיעת ת"ח מחוץ לישיבה,
עידוד בקיאות מיוחדת במסכתות הש"ס ובחדרי תורה, (שראינו בשערי חסד, וכבר דובר במקו"א)
ועוד כיוצא בזה,
לא היה החלק החזק שם, ולהיפך.
ובעיקר, כפי שציינתי שוב ושוב, עצם הדגש המוגבר על קבלה מרב והכפיפות אליו על כל היתרונות שבכך,
זה עומד בדרך כלל בסתירה לעצמאות מחשבתית ופתיחת אופקים.
(אם זה חשוב, הגישה הזו אצלי ליד אהרן היא הרבה לפני העשור האחרון,
ועוד משהו, אתה מנצל את העובדה שאני מנוע מלכתוב - מכמה סיבות, מלבד תקנון הפורום - על הגאון רבי יהושע שליט"א,
שהוא חשוב ונכבד בכל תחום שהוא, וא"צ לדידי, אבל מי שחושב שהוא ממשיך של הרב שך, כנראה שלא מכיר את שניהם).
עושה חדשות כתב:אוהב תוכחה כתב:אבל אם אכן המציאות היא שאנשים נמשכים לזה, כנראה יש להם חשיבות דווקא במישהו שחי כאן ועכשיו, ומדבר איתם מתוך חווית החיים שלו, ומתוך קרבת ה' שלו, והאור שמאיר לו בתורה - ומתוך הקירבה אל השומעים הוא מצליח לשתף אותם, בקשיים, בתהיות, וגם באור ובנעימות.
צריך לבדוק אם זהו אכן המניע היחידי, או שיש סיבות נוספות למשוך אנשים, ובפרט צעירים.
קצת אקשן, קצת דיבור סלנגי, קצת קריאת תיגר, קצת עוקצנות עסיסית, ועוד קצת.
אולי בכלל זה מהווה הזדמנות לקנות 'מעמד יחודי' בין החברים הצעירים, בזול ובקלות.
ובכל מקרה, כל מה שמוגש באופן קליל ומהנה, ודאי יהיה מושך יותר מהגשה רצינית ויסודית.
אני חושב לעצמי, מה יותר מושך, ללמוד סוגיא כבידה כמו שצריך מתחילה ועד סוף, או להשתעשע ב"רמי על מעוהי", ועוד ללא שיעבוד לשום תיווך.
עם כל האימון שיש לנו ב"אדם", צריך לזכור שיש גם "יצר הרע".
[אני לא כותב את הדברים דוקא ממקום של הבעת התנגדות לבימ"ד הגר"א, אלא אני נוהג גם לבחון כך את עצמי, מה הסיבה שאני מסתקרן לצפות באיזה פאנל מרתק בהשתתפותך, יותר ממה שאני מסתקרן לקרוא פעם שלישית את הרשב"א הארוך על חענ"ן. הלוואי ויכולתי להשיב לעצמי בשלווה, שהפער נובע מתוך רצון לקירבת השם והארה בתורה].
נוטר הכרמים כתב:'רוחב אופקים' שאצלי פירושו הוא עידוד שמיעת ת"ח מחוץ לישיבה,
עידוד בקיאות מיוחדת במסכתות הש"ס ובחדרי תורה,
ועוד כיוצא בזה
עושה חדשות כתב:
אני חושב לעצמי, מה יותר מושך, ללמוד סוגיא כבידה כמו שצריך מתחילה ועד סוף, או להשתעשע ב"רמי על מעוהי", ועוד ללא שיעבוד לשום תיווך.
עם כל האימון שיש לנו ב"אדם", צריך לזכור שיש גם "יצר הרע".
ח. רוזנברג כתב:קיבלתי את דברי מו"ר הרא"ם פייבלזון שליט"א מוקלדים.
בשביל מי שמנסה להבין מה קורה כאן אסביר שלקוצר דעתי יש כאן עירבוב בין משנתם של 2 הרבנים פייבלזון ועינבל.
בעוד הרב פייבלזון הוא חדשן גדול, וכל המשנה שלו היא אנטי-הרמונית, וכמו שהוא עצמו האריך על כך בדברי ההתנצלות שהעלה (אח... חבל שלבעל התניא לא היה הקלטות כדי שהגר"א יקשיב לו...).
החידוש הגדול שלו הוא בעיקר לחנך לבחור ולסנן דרכים מסוימות ודעות מסוימות מגדולי הדורות שבמהלך הדורות גם בדברים שבהשקפה ובאגדה, ולכן באופן תדיר הוא מתבטא בצורה קשה נגד שיטות בהשקפה של ראשונים, כך הוא יכול להתבטא שהרמב"ם טעה וכדו' ולבחור צד כרמב"ן, ובתוך זה ישנן כמובן גם לו חידושים משלו שלא כל כך מסתנכרנים עם מהלך הדורות, יש שיאמרו האחרונים ויש שיאמרו גם הראשונים.
אני יכול להציג כאן כמה כאלו בקצרה כפי מה שעולה בליבי ששמעתי ממנו במהלך השנים (לא מפה אל פה אלא מהקלטות שיעורים וכיו"ב)
א. מרכז היהדות הוא יציאת מצרים (קשר עם הקב"ה) ולא מתן תורה (מצוות), ליציאת מצרים ישנם הרבה יותר פסוקים מלמתן תורה, הוי אומר המצוות אינם מרכז היהדות אלא הקשר עם בורא עולם.
ב. הקשר עם הקב"ה איננו בעיקר עבדות אלא אבהות (קשור להנ"ל, מצוות הם פרט ביהדות).
ד. מרכז היהדות איננו דווקא בין אדם למקום.
ה. דרך הלימוד צריך להיות לפי טעמם של המצוות, לדוגמא אי אפשר לדון על הלכות שופר בלי להבין מה זה שופר (המלכה, תפילה, התעוררות לתשובה)
וכל המהלך של הגמרות בש"ס שנראה שההלכות לא נלמדות לפי הבנת הטעם זה רק סגנון ונוסח, ובודאי שהאמוראים נחלקו לפי הטעם.
ו. חצי מתשובות הרשב"א הם אגדה (גוזמא כמובן, ועיקר ענינו כנ"ל שהאגדה היא חלק לא פחות מההלכה ונזנח)
זה מה שאני זוכר כרגע,
לעומת זאת הרב אוריה הרמוניסט, וכל דבריו הוא להסביר איך כל השיטות והגדולים מתכוונים לדבר אחד, וזה כמו שבמהלך הדורות הסבירו שהרמב"ם כיוון לזוהר וכו' וכו', וכך דרך המסורת היהודית מאז.
שני השינויים היחידים שיש בר' אוריה לקוצר הבנתי, האחד שהוא פותח אנשים לתחומי הגות ומשנה מהמסורת שההלכה היא מרכז החיים כולם,
והשני שהוא מחנך ללימוד פשוטו של מקרא ותלמוד - שיכולים לדעת רבנים מסוימים -לצאת מזה קלקולים באמונה.
הדעות שלו עצמם פחות חדשניות וניהליסטיות, והוא תמיד יגן על הקונצנזוס מרכזיות התורה וההלכה ודקדוקיה, אי הליכה לצבא וכו' וכו' שהרי סו"ס בית גידולו אצל חזונישניקים.
אני לא בא להכריע מי צודק, רק להציג את הענין כפי הנלע"ד.
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:יש כל כך הרבה דברים ללא רמה ראויה ברשימה הנל שהביא הארי שבחבורה, אך כמו ישא ברכה אין לי כח עכשיו לסתור פרטים.
אך דבר אחד לא אמנע, האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
זה כמו לומר שבסיס הקשר בין איש לאשתו הוא הכתובה...
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
ויובן במשל גשמי: איש פשוט ביותר יש לו בטול פנימי אל החכמה ומעלת חכם, בבטול דהעדר תפיסת מקום לגמרי. וכן גם בהרגש החכם הרי איש הפשוט אינו נכנס אצלו בגדר אנושי כלל - ואין זה דמבטלו ודוחה אותו, ח"ו, דזהו מדה רעה - ונחשב בעיניו שאין לו קשר של יחס עמו כלל. והי' כאשר החכם יצווה לאיש הפשוט לעשות איזה דבר בשבילו, הנה בציווי זה נולד מציאותו של האיש הפשוט, הן לעצמו שמרגיש מציאותו אשר הוא יכול לקיים מצות החכם ולו ציווה לעשות דבר, והן בעיני החכם נחשב למציאות אשר אליו ידבר ויצווה, ולבד זאת הרי ציווי זה מאחד החכם הרם ונעלה עם האיש הפשוט ביותר. והנמשל מובן.
ומובן ג"כ אשר ביחס להנ"ל אין הבדל כלל במה יהי' הציווי, אם דבר גדול ונעלה או קטן ופשוט.
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:יש כל כך הרבה דברים ללא רמה ראויה ברשימה הנל שהביא הארי שבחבורה, אך כמו ישא ברכה אין לי כח עכשיו לסתור פרטים.
אך דבר אחד לא אמנע, האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
זה כמו לומר שבסיס הקשר בין איש לאשתו הוא הכתובה...
מקדש מלך כתב:ומלאה הארץ דעה את ה כתב:יש כל כך הרבה דברים ללא רמה ראויה ברשימה הנל שהביא הארי שבחבורה, אך כמו ישא ברכה אין לי כח עכשיו לסתור פרטים.
אך דבר אחד לא אמנע, האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
זה כמו לומר שבסיס הקשר בין איש לאשתו הוא הכתובה...
מי שחולק על כך לא חולק מה הוא העיקר ומהו הטפל. אלא על עצם היומרה לחפש בדבר ה' טפל ועיקר על פי מבחני טקסט, או כל מבחן אחר שהמציא לעצמו.
כל דקדוק בתורה גדול מכל העולמות כולם, וגם זו אמירה ממעיטה בערכה.
השאלות היחידות בהן ניתן לדון על עיקר וטפל הם שאלות הנוגעות למעשה בעבודת ה', בהן לא ניתן להימלט מהכורח לקבוע סדר עדיפויות.
קו ירוק כתב:ומלאה הארץ דעה את ה כתב:יש כל כך הרבה דברים ללא רמה ראויה ברשימה הנל שהביא הארי שבחבורה, אך כמו ישא ברכה אין לי כח עכשיו לסתור פרטים.
אך דבר אחד לא אמנע, האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
זה כמו לומר שבסיס הקשר בין איש לאשתו הוא הכתובה...
היה פעם מישהו "בעל מחשבה" (שגר בסמיכות לאולם ותיק מאוד בבני ברק) שנודה וברח לחו"ל, שבתחילה גם טען כך.
אחר כך "מחשבתו" הובילה אותו שבעצם המצוות הינן רעיוניות, ולאו דוקא בכדי לקיימם ממש, כך שגם מצוות תפילין היא במחשבה ואין צורך לקיימה בפועל.. (כבר הראשונים כתבו חיבורים נגד אנשים כאלו בימיהם).
שמא זו הדרך בה יצעד בית המדרש הנ"ל, או שמא זה החשש כנגדו?
ח. רוזנברג כתב:לעצם העניין, הר"פ מדבר על כך בשיעוריו פעמים רבות, וניתן להאזין להם בקול הלשון, שהקשר של עמ"י עם הקב"ה הוא אך ורק דרך קיום המצוות, אבל קיום המצוות אינו הקשר בעצמו אלא הביטוי ודרך הקיום של הקשר.
והמשל הוא כמו שהביאו לעיל, היחס בין הכתובה לעצם קשר הנישואין. ברור שמי שאיננו מקיים את חיובי הכתובה הוא בועט בקשר עצמו, אבל מי שיאמר שהחיוב של איש לאשתו לפרנסה הוא עצם הקשר, איננו מבין מהו קשר נישואין. הקשר עצמו הוא האהבה והמחויבות והברית, והביטוי שלו והקיום שלו הוא ע"י קיום מעשי של חובות.
ועיקר הכוונה היא להתנגד למה שהביאו לעיל בשם 'היום יום'.
דרומי כתב:לי הפריעה מאוד בתגובתו של הרב רוזנברג שליט"א ההדגשה הכפולה והמכופלת על השלילה - המצוות הן לא עיקר הקשר, וחוזר שוב על אותה שלילה ומדגישה, ועד שמסיים 'ועיקר הכוונה להתנגד כו''.
אם תגובה זו מייצגת נאמנה את בית המדרש המדובר, אפשר להבין את הפחד הגדול, שמא התלמידים יישארו עם השלילה ויבינו שהמצוות הן לא עיקר הקשר, ולא ימשיכו להבין את הצד החיובי מה כן הקשר האמיתי, ונמצאו קרחים מכאן ומכאן, ה"י, ומסיימים בטוב.
[יודעני כי עתה תבוא תגובה שתבהיר שזה סגנון בעלמא ואין כאן שום כוונה לכלום. ואולי באמת זה כך. ומה אעשה שיש לי אלרגיה רצינית ל'שוללים' למיניהם].
קו ירוק כתב:גם איגוד המהנדסים היו צריכים לקבל את החושב שונה מהם, ולא לרדת לחייו של ממציא הפאל-קל..
דא עקא שפעמים רבות השונה - דורך בעקלקלות.
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:יש כל כך הרבה דברים ללא רמה ראויה ברשימה הנל שהביא הארי שבחבורה, אך כמו ישא ברכה אין לי כח עכשיו לסתור פרטים.
אך דבר אחד לא אמנע, האם הרב אוריה חולק על כך שמרכז היהדות מבוסס על יציאת מצרים ודרכו לברית עם האבות?? הרי בעשרת הדברות נאמר בפתיחה 'אשר הוצאתיך' ולכן זה מגוחך לגמרי להעמיד את זה אחרת..
איך ניתן לבסס קשר על ציוויים???
זה כמו לומר שבסיס הקשר בין איש לאשתו הוא הכתובה...
קו ירוק כתב:גם איגוד המהנדסים היו צריכים לקבל את החושב שונה מהם, ולא לרדת לחייו של ממציא הפאל-קל..
דא עקא שפעמים רבות השונה - דורך בעקלקלות.
סגי נהור כתב:המשותף ל"רשימה" שהובאה לעיל הוא, להבנתי, הנסיון להוריד את האלוקי אל האנושי.
זאת בניגוד למתבקש, לכאורה, לרומם את האנושי אל האלוקי.
פילווישוק כתב:לאחר בקשת המחילה מכ"ת, כמדומני שיש כאן תפיסה לא נכונה של מתן תורה.
עיקר המעמד היה 'ברית חורב', וחז"ל המשילו [ע"פ המקרא] את מתן תורה לנישואין.
מעמד הר סיני היה השיא של יציאת מצרים, ואם להתייחס ליצירת הקשר בין ה' לעמו, הרי שדווקא שם נוצר קשר זה לנצח. פלאות יציאת מצרים היוו אולי תשתית לקשר זה, ביטויי אהבה שלפני הברית, אך הברית נכרת ביחד עם נתינת המצוות.
ישא ברכה כתב:סגי נהור כתב:המשותף ל"רשימה" שהובאה לעיל הוא, להבנתי, הנסיון להוריד את האלוקי אל האנושי.
זאת בניגוד למתבקש, לכאורה, לרומם את האנושי אל האלוקי.
אתה צודק מאד עם ההגדרה שלך, אבל אני חושב שזה שבח ולא חיסרון. רבי דוד כהן לפי מה ששמעתי השתמש גם הגדרה דומה לשלך המקובלת מפי אחד מהגדולים שבדור הקודם, (אולי מרבי ברוך בער) 'אנחנו לא צריכים להתאים את התורה לשכל שלנו אלא את השכל שלנו לתורה'. אבל באמת המשפט הזה צריך ביאור שילמד על מה הוא נאמר, הרי כל בר דעת מבין שאנחנו מנסים להבין את התורה בשכל שלנו, בוודאי בחלק של הטעמא דקרא, וגם חלק גדול מלימוד ההלכה הוא הבנת הסברא וההגיון. אמת שאין לעוות את התורה כדי להתאימה להגיון שלנו, ואם לא מבינים דבר עלינו לתלות החיסרון בנו, אבל לשלול את השימוש בשכל? המשפט המקורי אינני יודע לגבי מה הוא נאמר אבל יתכן שזה נאמר על מי שניסה לדחוף בכוונת התורה מחשבות ליבו, אבל עצם הרעיון שהתורה ניתנה לנו ויש אפשרות לבן אנוש להבין חלקים ממנה איש איש כפי השגתו היא לא נכונה? וכי צריך להביא ראיות שמותר לנו לנסות להבין את התורה כפי חלקינו?
סגי נהור כתב:ישא ברכה כתב:סגי נהור כתב:המשותף ל"רשימה" שהובאה לעיל הוא, להבנתי, הנסיון להוריד את האלוקי אל האנושי.
זאת בניגוד למתבקש, לכאורה, לרומם את האנושי אל האלוקי.
אתה צודק מאד עם ההגדרה שלך, אבל אני חושב שזה שבח ולא חיסרון. רבי דוד כהן לפי מה ששמעתי השתמש גם הגדרה דומה לשלך המקובלת מפי אחד מהגדולים שבדור הקודם, (אולי מרבי ברוך בער) 'אנחנו לא צריכים להתאים את התורה לשכל שלנו אלא את השכל שלנו לתורה'. אבל באמת המשפט הזה צריך ביאור שילמד על מה הוא נאמר, הרי כל בר דעת מבין שאנחנו מנסים להבין את התורה בשכל שלנו, בוודאי בחלק של הטעמא דקרא, וגם חלק גדול מלימוד ההלכה הוא הבנת הסברא וההגיון. אמת שאין לעוות את התורה כדי להתאימה להגיון שלנו, ואם לא מבינים דבר עלינו לתלות החיסרון בנו, אבל לשלול את השימוש בשכל? המשפט המקורי אינני יודע לגבי מה הוא נאמר אבל יתכן שזה נאמר על מי שניסה לדחוף בכוונת התורה מחשבות ליבו, אבל עצם הרעיון שהתורה ניתנה לנו ויש אפשרות לבן אנוש להבין חלקים ממנה איש איש כפי השגתו היא לא נכונה? וכי צריך להביא ראיות שמותר לנו לנסות להבין את התורה כפי חלקינו?
אתה מצמצם את ההגדרה לתחום אחד מוגדר, והוא השאלה האם עלינו להשתדל להבין את הסברות שבתורה בשכלנו. אני מתכוון לנקודה הרבה יותר מהותית - השאיפה להעמיד את הקשר בין הקב"ה לאדם על יסודות אנושיים, הן מצד התוכן הפרטי של המצוות, דהיינו לנסות להעניק למצוות האלוקיות תוכן אנושי, והן מצד מהות הקשר הכללי, להעריך את הקשר בהתאם לאופן שבו מעריכים קשר בין בני אדם, שהוא בעיקר על בסיס החוויה הרגשית.
ישא ברכה כתב:סגי נהור כתב:ישא ברכה כתב:סגי נהור כתב:המשותף ל"רשימה" שהובאה לעיל הוא, להבנתי, הנסיון להוריד את האלוקי אל האנושי.
זאת בניגוד למתבקש, לכאורה, לרומם את האנושי אל האלוקי.
אתה צודק מאד עם ההגדרה שלך, אבל אני חושב שזה שבח ולא חיסרון. רבי דוד כהן לפי מה ששמעתי השתמש גם הגדרה דומה לשלך המקובלת מפי אחד מהגדולים שבדור הקודם, (אולי מרבי ברוך בער) 'אנחנו לא צריכים להתאים את התורה לשכל שלנו אלא את השכל שלנו לתורה'. אבל באמת המשפט הזה צריך ביאור שילמד על מה הוא נאמר, הרי כל בר דעת מבין שאנחנו מנסים להבין את התורה בשכל שלנו, בוודאי בחלק של הטעמא דקרא, וגם חלק גדול מלימוד ההלכה הוא הבנת הסברא וההגיון. אמת שאין לעוות את התורה כדי להתאימה להגיון שלנו, ואם לא מבינים דבר עלינו לתלות החיסרון בנו, אבל לשלול את השימוש בשכל? המשפט המקורי אינני יודע לגבי מה הוא נאמר אבל יתכן שזה נאמר על מי שניסה לדחוף בכוונת התורה מחשבות ליבו, אבל עצם הרעיון שהתורה ניתנה לנו ויש אפשרות לבן אנוש להבין חלקים ממנה איש איש כפי השגתו היא לא נכונה? וכי צריך להביא ראיות שמותר לנו לנסות להבין את התורה כפי חלקינו?
אתה מצמצם את ההגדרה לתחום אחד מוגדר, והוא השאלה האם עלינו להשתדל להבין את הסברות שבתורה בשכלנו. אני מתכוון לנקודה הרבה יותר מהותית - השאיפה להעמיד את הקשר בין הקב"ה לאדם על יסודות אנושיים, הן מצד התוכן הפרטי של המצוות, דהיינו לנסות להעניק למצוות האלוקיות תוכן אנושי, והן מצד מהות הקשר הכללי, להעריך את הקשר בהתאם לאופן שבו מעריכים קשר בין בני אדם, שהוא בעיקר על בסיס החוויה הרגשית.
התכוונתי לא רק לסברות בדיני נזיקין אלא גם לסברות בחובות הלבבות, אהבת ה' ויראת ה' וכל עבודת ה'. יתכן ויש בעבודת ה' ובכל הקשר שלנו עם ה' חלקים סמויים שאנחנו עדיין לא מכירים ולא יודעים, יתכן, אף אחד לא יודע מה שאנחנו לא מודעים אליו. אבל ברור שאנחנו כן יכולים להשיג חלק מהסיפור לכל הפחות, ולהבין את הקשר עם ה', מה מערכת היחסים שיש ביננו לבין בורא עולם, (בורא ונברא, טוב ומטיב, אבא, אדון, בעל ורעיה, דוכרא ונוקבא, וכו' וכו'). ולמשל אדם שמנענע לולב, יש משמעות למעשיו בעצם מה שהוא מקיים את מה שהבורא ציוה אותו, ויש משמעות אם הוא מבין שבמעשים אלו מתרחשת פיזיקה אלוקית נסתרת, ויש משמעות גם אם הוא מבין בשכלו, מסר מסוים ממה שהוא עושה, וגם בזה יתכן רובדים שונים, ובכל אופן הנסיון להבין ולהתחבר הוא חיובי לחלוטין, וגם לא מבטל בהכרח שיש משמעויות נוספות.
ושוב אני לא חותם על הסברים שמישהו אומר, שמעתי בכל התורה הסברים שונים ומשונים, (ובדיוק כמו שיש טעויות ודמיונות בפילפולים שונים בהוויות אביי ורבא, כך גם טעויות ודמיונות בפירוש המקראות. ואין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם), אבל הגישה הכללית, מה פסול יש בה?
סגי נהור כתב:כיון שהפער בין הנברא לבורא הוא אינסופי, הרי הדבר היחיד שיכול לגשר על הפער הזה ולאפשר קשר בין בורא לנברא הוא היכולת של הנברא למלא את ציווי הבורא. ההבנה היא שאל הקב"ה אפשר להגיע רק באמצעות מילוי רצונו, ולא באמצעות מחשבותינו, רגשותינו, כוונותינו והמיית לבנו, שמצד עצמם אינם יכולים להעביר אותנו כהוא-זה על פני התהום האינסופית שפעורה בין בורא לנברא. לכן הקב"ה ירד אלינו במעמד הר סיני ונתן לנו תורה אלוקית שהיא הושטת יד מן הבורא אל הנברא השוברת את הגבול והמחיצה בין עליונים לתחתונים (כמארז"ל על מ"ת), ומאז ואילך באמצעות התורה והמצוות אנו מתקרבים אליו ית' ומתקשרים עמו. התורה והמצוות הן נתיב שסלל עבורנו הקב"ה כדי להגיע אליו.
הגיונות כתב:כמדומני שהרב סג"נ מנסה להסביר את ההבדל היסודי בין העמקה בסברות או רעיונות שהינן בהגדרה באותה הקטגוריה של המשכיל, לדברים שקטגורית נמצאים בתחום אחר ממני.
משל למה הדבר דומה:
קשרי הידידות שבין שני חברים נובעים ממכנה משותף כלשהו. ראובן אוהב שכל וחכמה וגם שמעון אוהב שכל וחכמה, קל לראובן ולשמעון להתחבר על בסיס המכנה המשותף של שניהם. בעצם הם אוהבים שכל. ובמידה מסוימת ראובן ושמעון רואים אחד בשני שכל מהלך. החיבור נעשה על בסיס מכנה משותף.
כנגד זאת, הקשר בין עבד לאדונו אינו עומד על מכנה משותף. העבד מבין שהאדון נמצא בקטגוריה אחרת ממנו. יש לו עולם שונה לחלוטין, כך שאין סיכוי שהם יחושו חיבור אחד לשני. כיצד בכל זאת נגרם הקשר? כיון שהאדון ציווה את העבד לבצע משימה מסוימת. עצם הציווי פתח חלון לעבד ליצירת קשר עם האדון.
ואם כך הם הדברים כלפי עבד ומלך, כל-שכן כלפי בורא ונברא. לנסות לייצור מערכת קשרים בין העולם שלנו ל'חכמתו ורצונו' – זה יותר מאבסורד. אז מה כן? ובכן, הוא פתח לנו חלונות. הרבה חלונות. תרי"ג חלונות ותורה.
לא למותר לציין, שאין בדברים אלו התנגדות לקשר של רגש וחוויה, אלא שאותם רגשות וחוויות צריכות לעבור דרך החלונות המובהקים שהמלך פתח עבורנו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 181 אורחים