בענין עונשין מן הדין

[נפתלי94]

שאלה פשוטה:
תוס' ב"ק ב. - שבבלי משמע שעונשין ממון מן הדין ובמכילתא שאין עונשין. ששם דורשים:
"כי יפתח איש אין לי אלא פותח, כורה מנין, ת"ל או כי יכרה איש, עד שלא יאמר יש לי בדין, אם הפותח חייב הכורה לא כל שכן, הא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר או כי יכרה, ללמדך שאין עונשין מן הדין." וגיליון הש"ס הוסיף משם:
"טבחו, אין לי אלא טובח, מוכר מנין, תלמוד לומר או מכרו, עד שלא יאמר יש לי בדין, אם הטובח חייב, מוכר לא יהא חייב, אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר או מכרו, ללמדך שאין עונשין מן הדין.

אמנם אחר עיון ראשוני במכילתא איני מבין מצליח להבין את שיטת המכילתא עצמה (אם יש אכן שיטה אחידה), שהרי במקומות רבים המכילתא כן רוצה ללמוד מן הדין, אלא שמוצאת פירכא, כמו שמעלה חיפוש בפרויקט השו"ת את המשפט "עד שלא יאמר יש (או: היה) לי בדין" כ10 תוצאות.
ביניהם לימוד גבי חיוב נזיקין עצמו- משור לבור (עמד ע"ז החת"ס ב. ע"ש), מבור לשן ורגל, מכל אלה לאש (ושם זה ק"ו ולא רק במה הצד).
והיה א"ל שזה ראיה לשיטת הרשב"א שבור חידוש הוא וכעין עונש ולא ממון אך במכילתא יש מקורות גם לעניין קנס- כמו לימוד מאנוסה למפותה, וכן לענין כרת כמו מחמץ לשאור

[מיללער]

בזכרוני שראיתי פעם סברא שממיתה למיתה אין אומרין אין עונשין מן הדין (דהיינו מי שנתחייב לכה"פ מיתה קלה וע"י ק"ו אנו רוצין לחייבו מיתה חמורה לא מיקרי שמענישין אותו מן הדין אחרי שבלא"ה כבר נתחייב מיתה) - מחפש מקור לזה (וידעתי שיש לצרפו לדברי הרב המגיד המפורסמים, אבל אני מחפש מי שמבאר זה דוקא על זה הנידון)

יישר כח

[י. אברהם]

שאלה פשוטה:
תוס' ב"ק ב. - שבבלי משמע שעונשין ממון מן הדין ובמכילתא שאין עונשין. ששם דורשים:
"כי יפתח איש אין לי אלא פותח, כורה מנין, ת"ל או כי יכרה איש, עד שלא יאמר יש לי בדין, אם הפותח חייב הכורה לא כל שכן, הא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר או כי יכרה, ללמדך שאין עונשין מן הדין."

ראה כאן