וכיון שלא הביאם יוסף לאביו כמו שהביא את אפרים ומנשה כדי לברכם, גם לא הוזכרו בענין הנחלה, יחוייב מזה בהכרח שיהיה פירוש 'אשר הולדת' - 'אם תוליד', שהוא מאמר מסופק, ולא כמשמעו שהוא מורה על הודאי.
ביני כתב:איך הוחלט מי נכלל באיזה שבט של מנשה ומי בשבט של אפרים. האם הי' הדבר מוגדר באיזה אופן? האם יכלו להחליט בעצמם?
הַנָּבִיא אָמַר 'וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ', וּדְבָרוֹ לֹא יִהְיֶה לָרִיק, אֲבָל הוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן בָּנִים, כְּדַעַת אָנְקְלוֹס שֶׁאָמַר 'וּבְנִין דְּתוֹלִיד בָּתְרֵיהוֹן'.
אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה נוֹלְדוּ לִפְנֵי שְׁנוֹת הָרָעָב קֹדֶם שֶׁבָּא יַעֲקֹב, אֲבָל אַחֲרֵי כֵן הוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם בְּנַחֲלָתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב.
אִם יִטְעַן טוֹעֵן כִּי לֹא מָצָאנוּ לְיוֹסֵף בָּנִים אֲחֵרִים, גַּם זוֹ אֵינֶנָּה טַעֲנָה, כִּי יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ, וּבַעֲבוּר שֶׁיָּרְשׁוּ עִם אֲחֵיהֶם לֹא הִזְכִּירָם הַכָּתוּב.
שברי לוחות כתב:הנני מחפש מקור לשיטה שנולדו ליוסף בנים אחרים קודם ביאת יעקב למצרים
בפשטות, דבר זה מוקשה מכמה מקראות
אבל, האם נמצא כשיטה הזאת
עקביה כתב:דברי הימים א פרק ז, כב
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
רד"ק
ויבאו אחיו לנחמו - קרוביו ומיודעיו:
רלב"ג
ויבאו אחיו לנחמו - ידמה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים, כאמרו "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" (בראשית מח ו). או יקרא אחיו - מנשה ובני יעקב.
עקביה כתב:אילו היו ליוסף בנים מלבד מנשה ואפרים צ"ע טובא מדוע לא נזכרה משפחתם במפקד שבפ' פנחס (במדבר כ"ו).
עקביה כתב:דברי הימים א פרק ז, כב
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
רד"ק
ויבאו אחיו לנחמו - קרוביו ומיודעיו:
רלב"ג
ויבאו אחיו לנחמו - ידמה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים, כאמרו "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" (בראשית מח ו). או יקרא אחיו - מנשה ובני יעקב.
הפשטן כתב:הקושיא היותר גדולה, היא לענ"ד אחרת.
כתוב אחד, בפרשת ויחי, אומר: "וליוסף יולד שני בנים - בטרם תבוא שנת הרעב וגו', ויאמר יעקב אל יוסף וגו', ומולדתך אשר הולדת אחריהם - לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם".
וכתוב אחד, בפרשת פינחס, אומר: "בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים. בני מנשה וגו', בני אפרים וגו', אלה בני יוסף למשפחותם".
כל תירוץ שנתרץ, כגון להגיד כי "אשר הולדת" פירושו "אם תוליד", וכדומה, לכאו' אינו פשט הכתוב.
לענ"ד, רק כשנדע איך לתרץ קושיא גדולה זו, נוכל לתרץ גם את קושיית פותח האשכול.
הפשטן כתב:עקביה כתב:דברי הימים א פרק ז, כב
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
רד"ק
ויבאו אחיו לנחמו - קרוביו ומיודעיו:
רלב"ג
ויבאו אחיו לנחמו - ידמה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים, כאמרו "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" (בראשית מח ו). או יקרא אחיו - מנשה ובני יעקב.
לכאורה, מעצם הפסוק שבדבה"י - אין כ"כ ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד - שהלא:
על הפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", העיר צרור המור [לתורה, שם]: "וידוע שלא הי' לו אח אחר" (ומסתמא צרור המור קאתי לאפוקי מפרשנותם של הצעירים ממנו - הספורנו [שם] - והמבי"ט [בבית אלוקים שער היסודות פרק כח], שהוציאו מפשוטה את תיבת "אחיו" ופירשוה במשמע - בני-דודיו כדעת הספורנו - או אחייניו כדעת המבי"ט).
מעי"ז: על הפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו", העיר פענח רזא [בן דור הריטב"א, על הפסוק ובני דן חֻשים]: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה" (ומסתמא פענח רזא קאתי להציע את פי' הפשט העומד מול פי' מדרש רבה שם).
לעמל יולד כתב:עקביה כתב:אילו היו ליוסף בנים מלבד מנשה ואפרים צ"ע טובא מדוע לא נזכרה משפחתם במפקד שבפ' פנחס (במדבר כ"ו).
ע' רש"י על האתר שהא גופא היו דברי יעקב, שרק מנשה ואפרים נמנו ושאר הנולדים לא יהיו במנין אלא יהיו נכללים באפרים ומנשה.
לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:עקביה כתב:דברי הימים א פרק ז, כב
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
רד"ק
ויבאו אחיו לנחמו - קרוביו ומיודעיו:
רלב"ג
ויבאו אחיו לנחמו - ידמה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים, כאמרו "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" (בראשית מח ו). או יקרא אחיו - מנשה ובני יעקב.
לכאורה, מעצם הפסוק שבדבה"י - אין כ"כ ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד - שהלא:
על הפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", העיר צרור המור [לתורה, שם]: "וידוע שלא הי' לו אח אחר" (ומסתמא צרור המור קאתי לאפוקי מפרשנותם של הצעירים ממנו - הספורנו [שם] - והמבי"ט [בבית אלוקים שער היסודות פרק כח], שהוציאו מפשוטה את תיבת "אחיו" ופירשוה במשמע - בני-דודיו כדעת הספורנו - או אחייניו כדעת המבי"ט).
מעי"ז: על הפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו", העיר פענח רזא [בן דור הריטב"א, על הפסוק ובני דן חֻשים]: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה" (ומסתמא פענח רזא קאתי להציע את פי' הפשט העומד מול פי' מדרש רבה שם).
עי' ברמב"ן בפסוק (לז לה) שכבר העיר וביאר
לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:הקושיא היותר גדולה, היא לענ"ד אחרת.
כתוב אחד, בפרשת ויחי, אומר: "וליוסף יולד שני בנים - בטרם תבוא שנת הרעב וגו', ויאמר יעקב אל יוסף וגו', ומולדתך אשר הולדת אחריהם - לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם".
וכתוב אחד, בפרשת פינחס, אומר: "בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים. בני מנשה וגו', בני אפרים וגו', אלה בני יוסף למשפחותם".
כל תירוץ שנתרץ, כגון להגיד כי "אשר הולדת" פירושו "אם תוליד", וכדומה, לכאו' אינו פשט הכתוב.
לענ"ד, רק כשנדע איך לתרץ קושיא גדולה זו, נוכל לתרץ גם את קושיית פותח האשכול.
כבר ביאר רש"י כפי שהבאתי להם
עקביה כתב:לעמל יולד כתב:עקביה כתב:אילו היו ליוסף בנים מלבד מנשה ואפרים צ"ע טובא מדוע לא נזכרה משפחתם במפקד שבפ' פנחס (במדבר כ"ו).
ע' רש"י על האתר שהא גופא היו דברי יעקב, שרק מנשה ואפרים נמנו ושאר הנולדים לא יהיו במנין אלא יהיו נכללים באפרים ומנשה.
אבל היה להם לפחות להיזכר עם משפחות בני אפרים ובני מנשה הנזכרות שם. וכי הם גרועים אפילו מבני אפרים ובני מנשה?
הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:עקביה כתב:דברי הימים א פרק ז, כב
וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:
רד"ק
ויבאו אחיו לנחמו - קרוביו ומיודעיו:
רלב"ג
ויבאו אחיו לנחמו - ידמה שהוליד יוסף זולת מנשה ואפרים, כאמרו "ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו" (בראשית מח ו). או יקרא אחיו - מנשה ובני יעקב.
לכאורה, מעצם הפסוק שבדבה"י - אין כ"כ ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד - שהלא:
על הפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", העיר צרור המור [לתורה, שם]: "וידוע שלא הי' לו אח אחר" (ומסתמא צרור המור קאתי לאפוקי מפרשנותם של הצעירים ממנו - הספורנו [שם] - והמבי"ט [בבית אלוקים שער היסודות פרק כח], שהוציאו מפשוטה את תיבת "אחיו" ופירשוה במשמע - בני-דודיו כדעת הספורנו - או אחייניו כדעת המבי"ט).
מעי"ז: על הפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו", העיר פענח רזא [בן דור הריטב"א, על הפסוק ובני דן חֻשים]: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה" (ומסתמא פענח רזא קאתי להציע את פי' הפשט העומד מול פי' מדרש רבה שם).
עי' ברמב"ן בפסוק (לז לה) שכבר העיר וביאר
לעמל יולד כתב:ובשבת ויחי התעוררתי בזה, ועכ"פ מה שנ"ל, שכל בני השבטים נמנו רק בהיותם יורדי מצרים, והם לא היו בין יורדי מצרים כי נולדו אחרי הירידה, ולכן לא נמנו בכלל, ואין זה "מחיקה" אלא שאף אחד חוץ מיורדי מצרים לא נמנה.
הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:הקושיא היותר גדולה, היא לענ"ד אחרת.
כתוב אחד, בפרשת ויחי, אומר: "וליוסף יולד שני בנים - בטרם תבוא שנת הרעב וגו', ויאמר יעקב אל יוסף וגו', ומולדתך אשר הולדת אחריהם - לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם".
וכתוב אחד, בפרשת פינחס, אומר: "בני יוסף למשפחותם מנשה ואפרים. בני מנשה וגו', בני אפרים וגו', אלה בני יוסף למשפחותם".
כל תירוץ שנתרץ, כגון להגיד כי "אשר הולדת" פירושו "אם תוליד", וכדומה, לכאו' אינו פשט הכתוב.
לענ"ד, רק כשנדע איך לתרץ קושיא גדולה זו, נוכל לתרץ גם את קושיית פותח האשכול.
כבר ביאר רש"י כפי שהבאתי להם
וכבר כתבתי, וזו לשוני: "כל תירוץ שנתרץ, כגון להגיד כי "אשר הולדת" פירושו "אם תוליד", וכדומה, לכאו' אינו פשט הכתוב". עד כאן לשוני.
עקביה כתב:לעמל יולד כתב:ובשבת ויחי התעוררתי בזה, ועכ"פ מה שנ"ל, שכל בני השבטים נמנו רק בהיותם יורדי מצרים, והם לא היו בין יורדי מצרים כי נולדו אחרי הירידה, ולכן לא נמנו בכלל, ואין זה "מחיקה" אלא שאף אחד חוץ מיורדי מצרים לא נמנה.
ובני אפרים ומנשה כן היו בכלל יורדי מצרים?
לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:לכאורה, מעצם הפסוק שבדבה"י - אין כ"כ ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד - שהלא:
על הפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", העיר צרור המור [לתורה, שם]: "וידוע שלא הי' לו אח אחר" (ומסתמא צרור המור קאתי לאפוקי מפרשנותם של הצעירים ממנו - הספורנו [שם] - והמבי"ט [בבית אלוקים שער היסודות פרק כח], שהוציאו מפשוטה את תיבת "אחיו" ופירשוה במשמע - בני-דודיו כדעת הספורנו - או אחייניו כדעת המבי"ט).
מעי"ז: על הפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו", העיר פענח רזא [בן דור הריטב"א, על הפסוק ובני דן חֻשים]: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה" (ומסתמא פענח רזא קאתי להציע את פי' הפשט העומד מול פי' מדרש רבה שם).
עי' ברמב"ן בפסוק (לז לה) שכבר העיר וביאר
עד שאתה מפנה אותי לרמב"ן, כבר ציינתי למקור עוד יותר קדום, הלא הוא מדרש רבה.
אבל הנקודה - אשר עלי' אני עמדתי (בהודעתי אשר אלי' הגבת) היתה, שלפי פי' הפענח רזא (שאינו כפי' הרמב"ן ואפילו לא כפי' מדרש רבה) יוצא - שאין שום ראי' מהפסוק שבדבה"י.
אין לי את הספר פענח רזא, ולא ברור אם יש לו המשך לדבריו, אין לי דרך לבדוק. אבל הקושיא כבר הקשה הרמב"ן ואף ציטט וביאר לפי המדרש.
לעמל יולד כתב:כמדומני שהרמב"ן מביא את הראיה שלך, ואכן חולק הוא על רש"י.
אבל על הפסוק בפרשת פנחס, הפשט בפסוק יהיה גם לרש"י וגם לרמב"ן.
הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:הפשטן כתב:לכאורה, מעצם הפסוק שבדבה"י - אין כ"כ ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד - שהלא:
על הפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", העיר צרור המור [לתורה, שם]: "וידוע שלא הי' לו אח אחר" (ומסתמא צרור המור קאתי לאפוקי מפרשנותם של הצעירים ממנו - הספורנו [שם] - והמבי"ט [בבית אלוקים שער היסודות פרק כח], שהוציאו מפשוטה את תיבת "אחיו" ופירשוה במשמע - בני-דודיו כדעת הספורנו - או אחייניו כדעת המבי"ט).
מעי"ז: על הפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו", העיר פענח רזא [בן דור הריטב"א, על הפסוק ובני דן חֻשים]: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה" (ומסתמא פענח רזא קאתי להציע את פי' הפשט העומד מול פי' מדרש רבה שם).
עי' ברמב"ן בפסוק (לז לה) שכבר העיר וביאר
עד שאתה מפנה אותי לרמב"ן, כבר ציינתי למקור עוד יותר קדום, הלא הוא מדרש רבה.
אבל הנקודה - אשר עלי' אני עמדתי (בהודעתי אשר אלי' הגבת) היתה, שלפי פי' הפענח רזא (שאינו כפי' הרמב"ן ואפילו לא כפי' מדרש רבה) יוצא - שאין שום ראי' מהפסוק שבדבה"י.
אין לי את הספר פענח רזא, ולא ברור אם יש לו המשך לדבריו, אין לי דרך לבדוק. אבל הקושיא כבר הקשה הרמב"ן ואף ציטט וביאר לפי המדרש.
הפענח רזא [בן דור הריטב"א] פי' על הפסוק "ובני דן חשים", דזימנין דנקיט קרא - בלשון רבים "ובני" - לגבי בן יחיד (חשים), ועל זה הוסיף הפענח רזא: "וכן כתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו [לנחמו] - אע"פ שלא הי' לו אלא בת אחת - היא דינה", עד כאן לשונו - ולא יסף. על כך כתבתי שלפי פירושו יוצא, שאין שום ראי' מלשון רבים שבפסוק שבדבה"י על אפרים: "ויבאו אחיו [לנחמו]", משום דדילמא - האי קרא מיירי באחיו היחיד מנשה - אע"ג דהאי קרא נקיט לשון רבים: "ויבאו אחיו". תדע, דהא בע"כ דהנהו תרי קראי דמיין אהדדי, דהא תרוויהו קיימי - א"לנחמו".
וכן הוספתי ראי' מעצם הפסוק "ובני דן חשים" שעליו דיבר הפענח רזא את מילתו, וכן הבאתי ראי' מדברי צרור המור לפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים". כללו של דבר, מכל הפירושים האלה לפסוקים הנ"ל יוצא שאין שום ראי' מהפסוק שבדבה"י.
כמובן שאין לזה שום שיכות לדברי הרמב"ן, כי לדעתו הלשון "בנותיו" נכתבה בכוונה בלשון רבים משום דקרא מיירי בכלותיו. לכן הידגשתי שכל דבריי הם רק לפי הפענח רזא לפסוק "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו" [על מנת להקיש מזה לפסוק הדומה לו "ויבאו אחיו לנחמו"] - ולפי צרור המור לפסוק "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים" - ולפי הפסוק המפורש "ובני דן חשים".לעמל יולד כתב:כמדומני שהרמב"ן מביא את הראיה שלך, ואכן חולק הוא על רש"י.
אבל על הפסוק בפרשת פנחס, הפשט בפסוק יהיה גם לרש"י וגם לרמב"ן.
אולי תרחיב: איך לדעתך ניתן ליישב את הפסוקים (לפי הפשט)?
לעמל יולד כתב:עקביה כתב:לעמל יולד כתב:ובשבת ויחי התעוררתי בזה, ועכ"פ מה שנ"ל, שכל בני השבטים נמנו רק בהיותם יורדי מצרים, והם לא היו בין יורדי מצרים כי נולדו אחרי הירידה, ולכן לא נמנו בכלל, ואין זה "מחיקה" אלא שאף אחד חוץ מיורדי מצרים לא נמנה.
ובני אפרים ומנשה כן היו בכלל יורדי מצרים?
יוסף אפרים ומנשה (ובניהם) אכן נמנו בחשבון הבאים מצרימה.
לעמל יולד כתב:ע' רמבן בראשית מ"ו ז, לתוספת נחת.
לעמל יולד כתב:דברי הרמבן "זורם" יותר בפשטות הקרא.
לעמל יולד כתב:אני לומד את התורה כפשוטו, ודברי הראשונים הם הם פשטותו דקרא. ולכן אם כי דברי הרמבן "זורם" יותר בפשטות הקרא, לכו"ע הביאור בפנחס יעלה לדבר אחד. וא"כ כולם למדו באופן אחד, וזה הפשטות בפסוק! ואם זה יהיה חלקי מכל עמלי, הבנת כל דברי הראשנים כן...די לי בדברי הראשונים ואין לי מעבר לדבריהם כלום.
לעמל יולד כתב:מה לי לייצר סברות מקוריות מקדקדי המושתת ביוסדות איתן על כרסי והסברות היוצאות ממנו, ובסברות והנחות כאלו להגדיר מה הפשוט ימה העמוק
הפשטן כתב:לעמל יולד כתב:ע' רמבן בראשית מ"ו ז, לתוספת נחת.
כעת הזדמן לידי פי' הרמב"ן, וראיתי, שהוא למעשה אומר (כלשונך "לתוספת נחת") - את מה שאומר פענח רזא שאליו כבר הפניתי.לעמל יולד כתב:דברי הרמבן "זורם" יותר בפשטות הקרא.
א"כ אנחנו מסכימים, לפחות לגבי הנקודה הזאת: מקרא דבדבה"י - לכאורה אין ראי' שלאפרים הי' יותר מאח אחד. ובמיוחד (כפי שהוספתי) דהאי קרא דבדבה"י על אפרים: "ויבאו אחיו לנחמו", דמי לקרא ד"ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו".לעמל יולד כתב:אני לומד את התורה כפשוטו, ודברי הראשונים הם הם פשטותו דקרא. ולכן אם כי דברי הרמבן "זורם" יותר בפשטות הקרא, לכו"ע הביאור בפנחס יעלה לדבר אחד. וא"כ כולם למדו באופן אחד, וזה הפשטות בפסוק! ואם זה יהיה חלקי מכל עמלי, הבנת כל דברי הראשנים כן...די לי בדברי הראשונים ואין לי מעבר לדבריהם כלום.
אם לך מותר לקבוע - "כי דברי הרמב"ן 'זורם' יותר בפשטות המקרא" - מבלי שסייגת שהכול רק "לכאורה" (כפי שסייגתי אני בהקשר אחר), אז ק"ו שגם לי מותר לבקש - "אולי תרחיב: איך לדעתך ניתן ליישב את הפסוקים לפי הפשט".לעמל יולד כתב:מה לי לייצר סברות מקוריות מקדקדי המושתת ביוסדות איתן על כרסי והסברות היוצאות ממנו, ובסברות והנחות כאלו להגדיר מה הפשוט ימה העמוק
אף אחד לא ביקש ממך, (כלשונך): "לייצר סברות מקוריות מקדקדך המושתת על כרסך והסברות היוצאות ממנו, ובסברות והנחות כאלו להגדיר מה הפשט העמוק".
בסך הכול התכוונתי לשאול, איך לדעתך ניתן ליישב את תמיהת פותח האשכול על הפסוקים - לולי ראית את דברי הראשונים - אלא תוך שאתה נשען על הבנתך הפשוטה אשר בהתאם לה גם קבעת בדיעבד שפי' רמב"ן "זורם יותר בפשטות המקרא" (מבלי שסייגת שהכול רק "לכאורה" כפי שסייגתי אני בהקשר אחר).
האמנם, גם כשאתה רואה את דברי השו"ע "יתגבר כארי" וכדומה - אתה שם בצד את הבנתך הפשוטה? ומה קורה כשאתה מנסה להבין את דברי הראשונים עצמם, האם אינך משתמש בהבנתך הפשוטה כדי להבינם? הרי אפילו כשזה מגיע לענייני הלכה למעשה - והאדם למשל קורא ברמב"ם ובשו"ע ובמשנ"ב שהתפילין צריכים להיות שחורים ומרובעים וכו' וכו' - האדם משתמש בהבנתו הפשוטה כדי להבין אל מה התכוונו הרמב"ם והשו"ע והמשנ"ב, וככה גם כשהאדם קורא את דברי רש"י בביאור פסוקי החומש - האדם משתמש בהבנתו הפשוטה כדי להבין אל מה התכוון רש"י, וגם כשהאדם קורא את דברי הרמב"ן שאליו הפנית - האדם משתמש בהבנתו הפשוטה כדי להבין אל מה התכוון הרמב"ן - והאדם אפילו משתמש אז בהבנתו הפשוטה כדי לחשוב לעצמו (כפי שאתה חשבת לעצמך) "כי דברי הרמב"ן 'זורם' יותר בפשטות המקרא".
אז איך קרה א"כ, שדווקא על מה ששאלתי אותך [איך לדעתך הי' ניתן ליישב את תמיהת פותח האשכול על הפסוקים - לולי ראית את דברי הראשונים - אלא תוך שאתה נשען על הבנתך הפשוטה], אתה נמנע מלענות ישירות [אלא תוך שאתה רק מציין כי "דברי הראשונים הם הם פשטותו דקרא", אך מבלי שאתה מציין - מה הם אותם "דברי הראשונים" - ואיך לדעתך הי' ניתן ליישב את תמיהת פותח האשכול על הפסוקים לולי ראית את דברי הראשונים]? האמנם אתה נמנע מלענות לי ישירות, רק משום שהעזתי להזכיר את המילה "פשט" - שהוא כידוע אחד מארבעת חלקי פרד"ס של התוה"ק?
לעמל יולד כתב:ברור שיש דברים שיותר מדוייקים בפשט מאחרים.
אבל צרם לי דבר אחר, הלא ברגע שיש התייחסות רחבה בראשונים לקושיא, כבר לא תוכל להתעלם מהם, ולומר... אבל למייעשה מה הפשט? עכשיו תורנו להצמיד את ראשנו לקבל את דבריהם, לשנות את הראש שלנו להבין שככה לומדים הפסוק, ותורת הראשונים עיקר. כמובן אפשר תמיד עדיין להגדיר את קושיא הספציפית אחרי דבריהם, אבל הרגשתי היה כאילו שנקטת שדבריהם הם "תורות יפים" אבל למייעשה הקושיות נשארות בעינם. אם טעיתי אני מתנצל.
אני לא מתכון להתווכח כאן, אני רק רגיש לצורת התבטאויות שדי נפוץ בפורומים, ואנו חייבים להתייחס בכובד ראש לדבריהם של רבותינו הראשונים, ולרוב כתבו על דרך הפשט. והקושי בהבנה נמצא אצלנו, שאנחנו צריכים לשנות את תפיסתנו, ולא לנסות להעמיד סברת התורה ע"פ תפיסתנו.
לעמל יולד כתב:כאמור אני לא יכנס לויכוח חסר סיכוי להצליח.
לעמל יולד כתב:חונכתי מצעירותי בדרכי הלימוד, והיסוד לא לעקם את מה שכתוב על פי ההגיון האנושי.
לעמל יולד כתב:והיסוד [הוא]...ליישר את ההגיון האנושי לפי מה שכתוב.
לעמל יולד כתב:וזה הדרך יסודו בבית מדרשו של הגר"ח, ויש לזה אריכות.
לעמל יולד כתב:ואני לא נמנה בין אותם תלמידים מבית מדרש זו שדמיתים וכניתי אותם "לבריסקר חסידים", שאומרים דברים שאינם מתקבלים על הדעת כי "כך כתוב" ומרחקים את הבנת הסוגיא בכלל.
לעמל יולד כתב:אני לא רגיל בשפת בתי מדרשים אחרים.
לעמל יולד כתב:כאמור יתכן, תגובתי היה חריף מידי...ולכן התנצלתי.
לעמל יולד כתב:אבל לא אגיע בדברים בעניין.
הפשטן כתב:להגיד כי "אשר הולדת" פירושו "אם תוליד", לכאו' אינו פשט הכתוב.
איש גלילי כתב:לכאורה אינו קשה מה שנמנו בפר' פינחס בני אפרים ומנשה, ולא נמנו בני שאר בני יוסף. כיון שניבא לו יעקב ששאר בניו יכללו בנחלת אפרים ומנשה, א"כ אינם אלא כצאצאיהם. ועתה, איך ימנם? כבני אפרים ומנשה? והלא אינם בניהם. ואם תאמר שיכול למנותם כבניהם כיון שהם נחשבים כבניהם לפי נבואת יעקב (אף שאינו מסתבר לדעתי, כי סוף סוף אינם בניהם), מאן יימר שאינם באמת בין המשפחות הכתובות כבניהם.
ביני כתב:מבואר בפסוקים שרק מנשה ואפרים נהיו שבטים, אבל בנים שנולדו אחריהם אינם שבטים אלא נכללים בשבטי מנשה ואפרים. אמנם, לא ברור האיך הוחלט מי נכלל באיזה שבט של מנשה ומי בשבט של אפרים. האם הי' הדבר מוגדר באיזה אופן? האם יכלו להחליט בעצמם?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 89 אורחים