הפשטן כתב:עושה חדשות כתב:המשלים פסוד"ז אחרי התפילה, האם יכול להפסיק באמצע, ואם יש לו דיני אמצע הפרק ובין הפרקים וכו'.
מסברא - רשאי להפסיק באמצע - שהלא, כל איסור ההפסקה באמצע - הוא מעיקר הדין, בעוד שעניין ההשלמה אחרי התפילה - אינו מעיקר הדין והחובה - אלא ממידת חסידות. זה הכלל: כדי לצאת ידי חובת פסוד"ז, הם צריכים להיאמר בין ברוך שאמר לישתבח [משנ"ב נב ח בשם "רוב הפוסקים"].
אגיד יותר מזה - אם כי לצערי שוב מסברא גרידא בלי מראה מקום: רשאי להפסיק באמצע, גם אדם שקורא פסוד"ז - אפילו לפני התפילה - ובלבד שלא בין ברוך שאמר לישתבח (כגון שהאדם כבר בירך את שתי הברכות האלו - עם אשרי לבדו - כי האדם חשב שאם יאמר גם את שאר פסוד"ז לא יספיק להתפלל עם הציבור, ורק אחרי ישתבח האדם גילה כי אף אם יאמר כעת גם את שאר פסוד"ז לפני התפילה עדין יוכל להספיק להתפלל עם הציבור - כגון שגילה שבינתיים הש"ץ הממהר התחלף בש"ץ איטי, והאדם התחיל אפוא להשלים את שאר פסוד"ז בין ישתבח ליוצר - אך באמצע השלמת פסוד"ז נזכר שטרם ברך את ברכת אשר יצר - והוא רוצה לברך אותה מייד כשנזכר כדי שלא ישכח לברך אותה אם יעכב אותה עד שיסיים את הפרק).
אגיד יותר מזה - אם כי לצערי שוב מסברא גרידא בלי מראה מקום: הקורא שמע אחרי שחלפו ג' שעות - כגון יחד עם ברכות ק"ש (וא"כ בטרם חלפו ד' שעות), רשאי באמצע הפרק של ק"ש - לשאול מפני הכבוד ולהשיב שלו' לכל אדם - כאילו הוא בין פרקי ק"ש, וה"ט משום דממילא אין לו חובה לקרוא שמע - וא"כ אינו אלא כקורא בתורה וממידת חסידות [כדמוכח ממשנ"ב נח ס"ק כז] - וא"כ למעשה הוא אוחז רק בין פרקי בירכות ק"ש (ולענ"ד ה"ה אם כבר קרא שמע לפני ברוך שאמר כדי לצאת ידי חובה דבכה"ג קי"ל [בש"ע או"ח ס ב] דכשיגיע לבירכות ק"ש יהא רשאי לדלג לגמרי על ק"ש וממילא אם אעפ"כ ירצה לקוראה גם בין בירכות ק"ש תהא קריאתו ממידת חסידות אף אם גם קריאתו השנית הזאת נקראת לפני שחלפו ג' שעות).
אם כי, הואיל - וכפי שהדגשתי לעיל - לא כתבתי את כל זה אלא מסברא גרידא, א"כ פשיטא דאין לסמוך ע"ז - לא להלכה - ולא למעשה.
עי' פנים מאירות ח"א סי' סז, ומשנ"ב סו,יב וביאוה"ל שם.