◆ חיפוש מקור ◆

[דרומי]

כמעט ברור לי שראיתי פעם באיזה ספר כי החלק הגלוי של המצה מורה על 'נגלה' שבתורה, ואילו החלק שמצפינים מראה על 'נסתר' שבתורה, ומזכירים גם את 'מה רב טובך אשר צפנת גו''.

אם זה מה שאתה מחפש, אשתדל בל"נ למצוא מראה מקום מדוייק.

[ברוז]

פרעה היה לו אחיזה באותיות מ"י משם אלהי"ם, ובאותיות ו"ה משם הוי"ה.

את החלק הראשון מצאתי בפרע"ח.
מה המקור לאותיות ו"ה משם הוי"ה?

[בן_אליעזר]

כמעט ברור לי שראיתי פעם באיזה ספר כי החלק הגלוי של המצה מורה על 'נגלה' שבתורה, ואילו החלק שמצפינים מראה על 'נסתר' שבתורה, ומזכירים גם את 'מה רב טובך אשר צפנת גו''.

אם זה מה שאתה מחפש, אשתדל בל"נ למצוא מראה מקום מדוייק.

לא, תודה, אבל אי"ז מה שהלה חיפש. זה על "הטובה הנסתרת שבאדם" (ייתכן ולא תיקנתי את הודעתי לכלול תיבות/תוכן אלו בשעה שקראת אותה).

[דרומי]

בינתיים חיפשתי קצת ומצאתי אריכות בזה ב'לקוטי לוי יצחק - אגרות קודש' עמ' רל-רלא. עיי"ש וכמדומה שאפשר להסתייע גם למבוקש הספציפי הזה.

[פרנצויז]

אומנם הנה איתא בספרי קודש שכלי המשכן נעשו על ידי שמות הקדושים. היכן נכתב כך בספרי הקדמונים?

ראה בס' פאר יעקב (פישער) ח"ב שמות (פ' תרומה) עמ' תשנ"ט, שציינו על זה: ילקוט ראובני בשם כנפי יונה ומגלה עמוקות.
ועיי"ש בילקוט ראובני פ' תרומה (ורשא תרמ"ד) דף ס"ט ע"ב, ד"ה בצלאל היה מכוון (בשם כנפי יונה ח"ג סי' נ"ז), ושם ד"ה המשכן נבנה ע"י שם (בשם מגלה עמוקות אופן ק"ן).
אמנם שם מדובר לכאורה על המשכן עצמו.

וראה עוד ברכות נ"ה ע"א יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ וכו'

[ברוז]

פרעה היה לו אחיזה באותיות מ"י משם אלהי"ם, ובאותיות ו"ה משם הוי"ה.

את החלק הראשון מצאתי בפרע"ח.
מה המקור לאותיות ו"ה משם הוי"ה?

מי ישקני מים?

[נוטר הכרמים]

במשך חכמה סוף פרשת שמות:

שבן בכור נוטל פי שניים משום שהוא עשה אותו לאב, כן ישראל עשו כביכול להשם יתברך לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל, ופשוט.

האם יש לכך מקור קדום?

[פרנצויז]

ב' על השבת ששמרו בני ישראל במצרים מכח מתן יום המנוחה שפרעה נתן, בשם האריז"ל שאותה שבת נקראת 'שבת פרעה' והיתה בדרגה נמוכה.
היכן זה מופיע באריז"ל?

ראה ס' שער הפסוקים פ' כי תשא סי' ל"א (ד"ה ואתה דבר).
[וכן ליקוטי תורה נביאים וכתובים כי תשא ד"ה ואתה דבר].

ועיין עוד ס' שני אליהו (ישראל) דרוש ב' (דף ה') בשם קול יעקב והמבי"ט.
(דרוש זה נדפס מחדש בתוך רבעון קרית ספר [מכון נחלת ישראל] גליון ה' עמ' 53).

[נוטר הכרמים]

במשך חכמה סוף פרשת שמות:

שבן בכור נוטל פי שניים משום שהוא עשה אותו לאב, כן ישראל עשו כביכול להשם יתברך לאב להעולם שהם הכירו השגחתו ויחודו בתבל, ופשוט.

האם יש לכך מקור קדום?

בש"ק ראיתי בשם הג"ר אליהו דיסקין שליט"א לפרש ברעיון זה את הכתובים בתהילים (פט, כז-כח): ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי: אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ, והיינו שכיון שמלך המשיח קורא את ד' כ'אבי' לכן הוא נחשב כבן בכור, ודוק.

[נוטר הכרמים]

ב' על השבת ששמרו בני ישראל במצרים מכח מתן יום המנוחה שפרעה נתן, בשם האריז"ל שאותה שבת נקראת 'שבת פרעה' והיתה בדרגה נמוכה.
היכן זה מופיע באריז"ל?

ראה ס' שער הפסוקים פ' כי תשא סי' ל"א (ד"ה ואתה דבר).
[וכן ליקוטי תורה נביאים וכתובים כי תשא ד"ה ואתה דבר].

ועיין עוד ס' שני אליהו (ישראל) דרוש ב' (דף ה') בשם קול יעקב והמבי"ט.
(דרוש זה נדפס מחדש בתוך רבעון קרית ספר [מכון נחלת ישראל] גליון ה' עמ' 53).

יישר כח.

[חיימקה]

כשהמולד גשום רוב החודש יהיה גשום.

[על קצה הקולמוס]

ראיתי באחד העלונים שהמהר"ל אומר שתענית עשרה בטבת היא על תום הנבואה, במות מלאכי.
אשמח לדעת איפה אומר כן המהר"ל או מקור אחר.
תודה רבה.

[דרופתקי דאורייתא]

בהספד של ר' גדליה נכד הגראי"ל זצ"ל, הובא, בשם "פרי מגדים", כי הנפטר בחנוכה ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור.

בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.

וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

[מצפה לישועת השם]

שמעתי כזה ווארט:
שהזוהר נתגלה בימי האר"י, אבל המדרש יתגלה רק בימות המשיח.
מישהו יודע מקור לכך?

[בקרו טלה]

שמעתי כזה ווארט:
שהזוהר נתגלה בימי האר"י, אבל המדרש יתגלה רק בימות המשיח.
מישהו יודע מקור לכך?

בית אהרן (קארלין) - ליקוטים קמה.

בית אהרן.png (13.08 KiB) נצפה 10016 פעמים

[לבנון]

בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

[דרופתקי דאורייתא]

בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

זה פירוש שלך במדרש?
ולפו"ר לא הבנתי, הרי למעשה אמר לו שימות באדר, ולא בניסן. ולדבריך דוקא אם מת בניסן.

וכפי פשוטו, פתר לו רע"ק, שבאדר את מת, מלשון "באדירות", לשון הדר, ו"ניסן" מלשון שאי אתה בא לידי נסיון. בכלל לא מדובר על החודשים עצמם. (אולי "אדר" הכוונה היא באמת אדר, אבל עכ"פ ניסן נדרש ללשון נסיון).

[שייף נפיק]

בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

זה לא רק מדרש אלא גם גמרא במו''ק

[דרופתקי דאורייתא]

זה לא רק מדרש אלא גם גמרא במו''ק

כוונתך לברכות פרק הרואה. לא?

[לבי במערב]

כשהמולד גשום רוב החודש יהי' גשום.

ז"ל הרה"ח ר' יהודא חיטריק ע"ה בספרו 'רשימות דברים' [במהדו"ח (תשס"ט) ע' 261; בישנה - ח"ב ע' רס]:

הרשב"צ [הרה"ח ר' שמואל בצלאל שעפטיל נ"ע, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ומהר"ש נ"ע, ומחנכם של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ובנו מוהריי"צ נ"ע. ל. ב.] אמר, שזה שאומרים העולם שאוויר החודש תלוי איך מזג האוויר בשעת המולד, אם ירד גשם בעת המולד יהי' חודש של גשמים, ואם מעונן באותו זמן יהי' חודש של עננים [ה]מכסים השמש, ואם 'ברור בשחקים' יהי' חודש ברור בזריחת השמש - אמר הרשב"צ שאינו כן, כי אם תלוי בארבע[ת] הימים שקודם המולד, כמו ש[יהי' ב]הם כן יהיו כל הארבעה שבועות.
(מהרה"ח מוהר"ר יצחק 'מתמיד' הי"ד גורעוויטש)

ונשנו הדברים (בשינויים קלים) בקובץ 'אהלי ליובאוויטש' [גל' ב (ניסן-אייר תשנ"ה) ע' 66, מרשימות הגה"ח המקובל רמ"ז גרינגלאס ע"ה - בשם הרה"ח ר' יהודא חיטריק הנ"ל]:

אמר [הרה"צ ר' יצחק 'מתמיד' הי"ד הורוויץ] בשם הרשב"ץ ז"ל: אשר מאמר העולם, שכמו שהאויר הוא בעת המולד כן יהי' כל ימי החודש אינו נכון, כי אם שימי החודש יהיו כמו הארבעה ימים [ש]קודם המולד, היינו [שה]שבוע הראשון יהי' כמו האויר [ש]ביום הראשון (מהארבעה ימים שקודם המולד), [ה]שבוע [ה]שני כמו [ה]יום השני, [ה]שבוע [ה]שלישי כמו [ה]יום השלישי, ו[ה]שבוע הרביעי כמו [ה]יום [ה]רביעי - היינו, יום המולד.

לעצם האִמרה שכמזג האויר שבשעת המולד יהא מזג-האויר במשך החודש, חיפוש פשוט באוצה"ח ("+מולד +גש[ו]ם +חודש") יעלה שאין מקור קדמון לכך.
יתירה מכך, בסה"ק 'בני יששכר' (מאמרי ר"ח, תפלות ר"ח אות ג) איתא:

בנוסח תפלת מוסף, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת", יש להתבונן -
דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים "ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות" וכו' "כי לישראל עמך נתתו" וכו', וביו"ט - "ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג (פלוני) הזה" וכו') ניחא, שהן המה ימים האסורים במלאכה, והש"י לא נתנם לגויי הארצות, דגוי ששבת חייב מיתה, וכן המצות הנהוגות בהן - לא נתנם לגויי'.
משא"כ ר"ח, הלא יום הראשון של חידוש הלבנה - נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו, ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה; וגם בר"ח אין מלאכה נאסר, שנאמר הכוונה על איסור המלאכה. ואם נאמר, הכוונה על קרבן המוסף - הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד!
אבל נראה הכוונה, עפ"י פשוטו, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת"; דהנה, אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה ש[ע]ה יתיילד המולד, אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי, ושופטים עי"ז מה יהי' בימי החדש - אם חם ולח, או קר ויבש, או גשם או שלג וכיוצא, כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים; אבל הש"י מסר הדבר לישראל, "החוד"ש הזה לכם" - מסור בידכם, אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר, לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר - כך יהי' התנהגות טבע החדש, וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת".
והנה, תראה זה בעליל - האומות חושבים בחשבונן מה יהי' מקרה כל חודש, ומדפיסים זה בלוחות, ונואלו שׂרי צוען, ואינו כן, כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד, וישראל - כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי', יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:

ונמצינו למדים תרתי: א, אינו שייך למזג-האויר בעת המולד, כ"א למזל השולט בו; ב, באמת לא עפ"ז נקבע - כ"א ע"פ המזל השולט ביום ראש-החודש!

[לבנון]

בספר צדיק כתמר יפרח הוא מביא בשם הגראי"ל, שהנפטר בחודש ניסן ניצול מחיבוט הקבר.
וצ"ע המקור, אם לא שנאמר שסבר שאין חיבוט הקבר בימים שאין בהם נפ"א.

כנראה כוונתו למה שאמרו במדרש:

מעשה בתלמיד אחד של ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר, בא לו לפני ר' עקיבא, א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר.

מי שמת בניסן, פירושו שמת מתוך עמידה בנסיון, ולכן ניצול מחיבוט הקבר.

זה פירוש שלך במדרש?
ולפו"ר לא הבנתי, הרי למעשה אמר לו שימות באדר, ולא בניסן. ולדבריך דוקא אם מת בניסן.

וכפי פשוטו, פתר לו רע"ק, שבאדר את מת, מלשון "באדירות", לשון הדר, ו"ניסן" מלשון שאי אתה בא לידי נסיון. בכלל לא מדובר על החודשים עצמם. (אולי "אדר" הכוונה היא באמת אדר, אבל עכ"פ ניסן נדרש ללשון נסיון).

מחילה, כתבתי את מה שכתבתי לשעשוע בעלמא, והיה נראה לי שהדברים ברורים.

[צעיר הלויים]

לברך לפני הסעודה שהכל מפני הספק,
ומדוע אין בזה משום ברכה שאינה צריכה?

[חיימקה]

כשהמולד גשום רוב החודש יהי' גשום.

ז"ל הרה"ח ר' יהודא חיטריק ע"ה בספרו 'רשימות דברים' [במהדו"ח (תשס"ט) ע' 261; בישנה - ח"ב ע' רס]:

הרשב"צ [הרה"ח ר' שמואל בצלאל שעפטיל נ"ע, מחסידי כ"ק אדמו"ר הצ"צ ומהר"ש נ"ע, ומחנכם של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ובנו מוהריי"צ נ"ע. ל. ב.] אמר, שזה שאומרים העולם שאוויר החודש תלוי איך מזג האוויר בשעת המולד, אם ירד גשם בעת המולד יהי' חודש של גשמים, ואם מעונן באותו זמן יהי' חודש של עננים [ה]מכסים השמש, ואם 'ברור בשחקים' יהי' חודש ברור בזריחת השמש - אמר הרשב"צ שאינו כן, כי אם תלוי בארבע[ת] הימים שקודם המולד, כמו ש[יהי' ב]הם כן יהיו כל הארבעה שבועות.
(מהרה"ח מוהר"ר יצחק 'מתמיד' הי"ד גורעוויטש)

ונשנו הדברים (בשינויים קלים) בקובץ 'אהלי ליובאוויטש' [גל' ב (ניסן-אייר תשנ"ה) ע' 66, מרשימות הגה"ח המקובל רמ"ז גרינגלאס ע"ה - בשם הרה"ח ר' יהודא חיטריק הנ"ל]:

אמר [הרה"צ ר' יצחק 'מתמיד' הי"ד הורוויץ] בשם הרשב"ץ ז"ל: אשר מאמר העולם, שכמו שהאויר הוא בעת המולד כן יהי' כל ימי החודש אינו נכון, כי אם שימי החודש יהיו כמו הארבעה ימים [ש]קודם המולד, היינו [שה]שבוע הראשון יהי' כמו האויר [ש]ביום הראשון (מהארבעה ימים שקודם המולד), [ה]שבוע [ה]שני כמו [ה]יום השני, [ה]שבוע [ה]שלישי כמו [ה]יום השלישי, ו[ה]שבוע הרביעי כמו [ה]יום [ה]רביעי - היינו, יום המולד.

לעצם האִמרה שכמזג האויר שבשעת המולד יהא מזג-האויר במשך החודש, חיפוש פשוט באוצה"ח ("+מולד +גש[ו]ם +חודש") יעלה שאין מקור קדמון לכך.
יתירה מכך, בסה"ק 'בני יששכר' (מאמרי ר"ח, תפלות ר"ח אות ג) איתא:

בנוסח תפלת מוסף, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת", יש להתבונן -
דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים "ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות" וכו' "כי לישראל עמך נתתו" וכו', וביו"ט - "ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג (פלוני) הזה" וכו') ניחא, שהן המה ימים האסורים במלאכה, והש"י לא נתנם לגויי הארצות, דגוי ששבת חייב מיתה, וכן המצות הנהוגות בהן - לא נתנם לגויי'.
משא"כ ר"ח, הלא יום הראשון של חידוש הלבנה - נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו, ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה; וגם בר"ח אין מלאכה נאסר, שנאמר הכוונה על איסור המלאכה. ואם נאמר, הכוונה על קרבן המוסף - הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד!
אבל נראה הכוונה, עפ"י פשוטו, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת"; דהנה, אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה ש[ע]ה יתיילד המולד, אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי, ושופטים עי"ז מה יהי' בימי החדש - אם חם ולח, או קר ויבש, או גשם או שלג וכיוצא, כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים; אבל הש"י מסר הדבר לישראל, "החוד"ש הזה לכם" - מסור בידכם, אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר, לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר - כך יהי' התנהגות טבע החדש, וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב, "ראש"י חדשי"ם לעמך נתת".
והנה, תראה זה בעליל - האומות חושבים בחשבונן מה יהי' מקרה כל חודש, ומדפיסים זה בלוחות, ונואלו שׂרי צוען, ואינו כן, כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד, וישראל - כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי', יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:

ונמצינו למדים תרתי: א, אינו שייך למזג-האויר בעת המולד, כ"א למזל השולט בו; ב, באמת לא עפ"ז נקבע - כ"א ע"פ המזל השולט ביום ראש-החודש!

ייש"כ על התשובה המלאה וביותר על ההשקעה.

[שייף נפיק]

זה לא רק מדרש אלא גם גמרא במו''ק

כוונתך לברכות פרק הרואה. לא?

אכן. נתחלף לי במש'כ מו''ק ט, ב בדומה לזה.

[מצפה לישועת השם]

שמעתי כזה ווארט:
שהזוהר נתגלה בימי האר"י, אבל המדרש יתגלה רק בימות המשיח.
מישהו יודע מקור לכך?

בית אהרן (קארלין) - ליקוטים קמה.

בית אהרן.png

יישר כח גדול, על המענה המהיר והמדוייק!
כה לחי!

[צעיר הלויים]

לברך לפני הסעודה שהכל מפני הספק,
ומדוע אין בזה משום ברכה שאינה צריכה?

?

[יהודה בן יעקב]

באר דבריך, ויוכלו לעזור לך

[הגיונות]

לברך לפני הסעודה שהכל מפני הספק,
ומדוע אין בזה משום ברכה שאינה צריכה?

?

שאלתך לא ממש ברורה.

בכל אופן, על הפתרון לברך 'שהכל' בכדי לצאת מהספק (למשל על ברכת אורז), השתברו קולמוסים רבים. ראה למשל אצל הר' רסקין ב'סידור רבינו הזקן עם מקורות וציונים', לקראת סופו.

[מחולת המחנים]

בכלי יקר (ויקרא יג, ב) הביא פירוש שצרעת היא חולי טבעי.
האם מצאנו בחז"ל או בראשונים שצרעת היא מחולי הגוף, יש משמעות לכך ברמב"ן (ויקרא יג, ב - שם מז), אך אני מחפש מקורות מפורשים יותר.

[ישעיהו]

לפני מספר שנים ראיתי בהקדמה של איזה חוברת, שנער בר מצוה (או אביו) שאל את הגרי"ש אלישיב זצ"ל איזה ספרים כדאי לקנות מהכסף שהוא קיבל לבר מצוה, והגרי"ש ענה שעדיף לקנות רמב"ם פרנקל עם המפתח, שכלול בזה הרבה ספרים.
האם למישהו יש מושג איזה חוברת זו (כמדומני שזה היה איזה חוברת של חידו"ת שנדפסה לזכרון/לע"נ מישהו).

[פלוריש]

היכן כתב רש"ז הבלין על ספר ומצחף?

[חיימקה]

היכן כתב רש"ז הבלין על ספר ומצחף?

ש"ז הבלין, 'ממגלה לקודקס', עלי ספר, טז (תש"ן), עמ' 152-151.

[פלוריש]

היכן כתב רש"ז הבלין על ספר ומצחף?

ש"ז הבלין, 'ממגלה לקודקס', עלי ספר, טז (תש"ן), עמ' 152-151.

תודה!

[ברוז]

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

[דרופתקי דאורייתא]

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

ע"ד אפשר,
שמא הוחלף שמן בדבש? כי לגבי שמן יש בשיר השירים רבה עה"פ שמן תורק שמך, שאם הייתה כוס מלאה שמן ונכנס טיפת מים יוצא שמן, כך תורה זה שמן ואם נכנס ליצנות יוצא התורה.

[דרופתקי דאורייתא]

הידוע מקור המזהיר על החובה לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ובאם לא עונה ה"ז כמי שאינו עונה אמן.

[תורה מפוארת]

הידוע מקור המזהיר על החובה לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ובאם לא עונה ה"ז כמי שאינו עונה אמן.

איני זוכר אך לענ"ד זה קצת חורג, בהוב"ש זה עניין של זכר צדיק לברכה, לכיון שהזכירו את שם ה' ראוי לברכו, אך אמן זה כבר יותר בגדר של חיוב.

[ברוז]

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

ע"ד אפשר,
שמא הוחלף שמן בדבש? כי לגבי שמן יש בשיר השירים רבה עה"פ שמן תורק שמך, שאם הייתה כוס מלאה שמן ונכנס טיפת מים יוצא שמן, כך תורה זה שמן ואם נכנס ליצנות יוצא התורה.

מסתבר.
תודה.

[דרופתקי דאורייתא]

הידוע מקור המזהיר על החובה לענות "ברוך הוא וברוך שמו", ובאם לא עונה ה"ז כמי שאינו עונה אמן.

איני זוכר אך לענ"ד זה קצת חורג, בהוב"ש זה עניין של זכר צדיק לברכה, לכיון שהזכירו את שם ה' ראוי לברכו, אך אמן זה כבר יותר בגדר של חיוב.

אני שואל זאת אחרי שראיתי מי שכתב כזאת, ועל כן שאלתי למצוא לו חברים

[יוסף חיים אוהב ציון]

וכיון שכל יום הערב שבת הוא בתרדימת הבלי עולם האיך אפשר שיטעם לו נועם שבת ושירגיש בלבו איזה חמדה לכבוד יום השבת. משל לחביות של דבש כל שאתה מכניס אצבעו כו'.

על איזה משל כוונתו?

ע"ד אפשר,
שמא הוחלף שמן בדבש? כי לגבי שמן יש בשיר השירים רבה עה"פ שמן תורק שמך, שאם הייתה כוס מלאה שמן ונכנס טיפת מים יוצא שמן, כך תורה זה שמן ואם נכנס ליצנות יוצא התורה.

היכן בשהש"ר?