עקביה כתב:לעמל יולד כתב:ודאי שלכל יהודי שנאסף בשואה, היה בהשגחה פרטית בגמול השכר ועונש, וע"י היסורים נסלח לכל עדת ישורון, ובמיתתם בקדושת שמו זכו למה שרבי עקיבא היה מצטער עליו כל ימיו, והצור תמים פעלו.
ודאי שיש השגחה פרטית, אבל אין זה נוגע כלל לכך שאין הכרח שכל מה שקרה לכל יהודי בשואה קשור לחטאיו, כנודע ממאמרי חז"ל, כגון על אנדרלמוסיה הבאה לעולם ואינה מבחינה בין רעים לטובים, או בהדי הוצא לקי כרבא וכו'.
(ומה שכתבת על ר"ע, אין זה מנושא האשכול ואיני רוצה להתעכב על כך כאן, אבל הדבר תלוי כמובן באופן שבו קיבלו את מותם, ולא עצם העובדה שמתו הופכת אותם לדומים לר"ע).
לעמל יולד כתב:ואם כל אחד היה מתקן דרכו הפרטי, אזי לא החטא הכללי ככל שיהיה לא היה בנמצא, ולא ימצא לבעל חוב מקום לגבות את חובו.
היינו, שחטא הרבים הרי בנוי מעיוות דרכו של כל יחיד, וכשלכל היחידים יעדר החטא באופן פרטי, ממילא כל הרשעה דרבים כולה כעשן תכלה, כי כשנשלל היסוד (ריבוי החטאים הפרטיים שנהפך לחטא דרבים) קרס הבניין כולו.
למשל, חטאת סדום, הרי היה חטא של אנשי סדום, שכל אחד ואחד התנהג במנהג סדום, ככתוב ואנשי סדום רעים וחטאים מאד, עד שלא נמצא תשעה צדיקים בניהם. הנה אין לך חטאת רבים מצד עצמו, אלא ריבוי החטאים הפרטיים עד שנתמלאה סאתם, ע"ש סדום יקרא כחטא כלחי, וכולם כאחד נענשו, אבל ברור שאין זה חטא אחד, אלא חטאים רבים של כל יחיד.
וא"כ בשואה, אם כל יחיד ויחיד היה מתקן דרכו הפרטי, לא היה בכלל חטא לציבור. וליחיד אין נפקא מינה מה היה החטא הכללי, כי הוא צריך לתקן דרכו הפרטי, וכן כל אחד ואחד. לא היה להם לחשוב שיש בידם חטא שאין באמריקה, אלא לחשוב באופן פרטי מה עליהם לתקן, ואם היו מתקנים לא ימצא מקום לגבות בכלל.
ואם לא כל אחד היה מתקן את דרכו הפרטית אלא יחידים? וכי אתה יכול לחתום על כך שבין כל הנספים לא היו כאלה שכן היו נקיים מהחטא הפרטי שגרם, בהיותו אצל הכלל, לשואה (לשיטתך)? ודאי חס מלומר כן, ומן הסתם רבים היו ה"כרבא" שלקו בהדי "הוצא".
לעמל יולד כתב:והכלל שלומדים מהמבול וסדום וכו', כשהרבים דשו בעקביהם בחטאים מסויימים, ובעיניהם הותרה להם לגמרי, אזי ח"ו ימצא בעל חוב מקום וינתן רשות.... ובעידן ריתחא כיון שניתן רשות למשחית, מידת הדין מדקדק גם עם ההמון כחוט השערה, ורק מי שאין לו חובה בכלל ינצל ממשפט הרשעים (כמו שמבואר ברמב"ן בפרשת אמור, בהשוואת דבריו במתושלח ונח, כמדומני שביאור דבריו העליתי בפורום), ושאר ההמון צריכים לזכות גדול מאד להינצל מהחרב המתהפכת.
אתה יכול לקרוא לזה "מידת הדין מדקדק גם עם ההמון כחוט השערה", או המאמרים שהזכרתי לעיל. העיקר שאין כאן הנהגה של עונש על חטא (עכ"פ לא אצל כולם).
לעמל יולד כתב:ולגבי השאלה השניה, כתבתי את זה, כי לא התברר לי מה כוונת שאלתך, ויש 3 אפשרויות:
א. שאלתך מה חובתינו בעולמו, ומה נלמד מעניין זה.
ולזה הארכתי לעיל.
ב.שאלתך למה הקב"ה מתנהג באופן כזו או אחרת, זה אי אפשר לשאול.
ג. שאלתך "איך יתכן" הנהגה כזו.
הנה גם שאלה כזאת אין לנו לשאול מצד הבנת דרכי ה', כי היא נעלמה ומופלא מאד, אלא מצד הבנת חובותינו, (בעצם שאלת "איך" הוא הרכב של שאלת "מה" "ולמה"), אלא אנו נחשיב את עצמנו כמשכילים ונדום, ונקבע אמונתנו בליבנו, כי המסובב כל הסיבות מנהג עולמו בחסד וברחמים.
ובאמת שכיתברר לנו בבירור גדול מה חובתינו בעולמינו, ע"י בירור מעמיק בתורתו ית', בירור אחר בירור ליקוטי בתר ליקוטי, בעבדינו את ה' בכל לבבינו, ובחקירתנו אחר רצונו ית' לדעת המעשה אשר יעשון, אז ממילא יתברר לנו הרבה שאלות "איך", כאשר ה' יראנו נפלאות מתורתו, ומי יתן שיאיר עינינו בתורתו, ונראה נפלאותיו ונראותיו בשובו ברחמיו לציון.
שאלתי קרובה למה שכתבת באות ג.
כלומר, איך יתכן, או האם יתכן שהקב"ה מדבר אתנו בשפה שאיננו מבינים, והוא ממשיך וממשיך לדבר באותה שפה שנים רבות מאד אע"פ שאיננו מבינים אותה?
ומה אעשה שבכל מה שכתבת איני מוצא תשובה לשאלה זו.
כבר הקדמתי שלא יתכן לבאר את כל התשובה עלי דפי הפורום.
אשתדל לבאר עוד כמה נקודות.
א. קודם כל, אין לנו לדון לגופו של אנשים פרטיים, כי היודע תעלומות שופט נפש כל חי, ומי שם אותנו כשופטים בכלל (ואין אני לא הדיין ולא הכותב וחותם), הלא אין לנו את הכלים לשקול מה היה לכל יחיד ויחיד שנאסף בשואה האיומה, ועל סמך מה נאמר סברות בדעתנו אם היה בידי אנשים מסויימים חטא בכלל? והלא יודעים אנו שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכבר הבאתי דברי הרמב"ן שצדיק ורע אינו שאלה אלא לצדיק לעצמו, כי כל איש זולתו יתלה בחטא כלשהו שיש בידו, אף אם לא ראה שעבר על חטא בזדון ובשגגה, כי החטא יתכן אף בדק מן הדקין ומי יצטדק לפניו ית'.
(וראה שאיוב שצדיק היה, ולו יאות קושיא זו כמו שביאר הרמב"ן כי ידע בנפשו שצדיק היה, לולי שאלתו היה נמנה בין האבות! ומה נענה אנן בתריה להקשות במקום שלא שייך להקשות (על זולתו), ואף להניח הנחות שהיו צדיקים גמורים עד כדי שמשפטי ה' יוטל בספק בעניהם?!? אתמהה!!).
אדרבה ואדרבה! עלינו לדעת ולקבוע בנפשינו שהצור תמים פעלו כל דרכיו משפט קל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. ובדאי היה משפט צדק לכל יחיד ויחיד, ולא עלי לדון ולשפוט כל אחד ואחד באופן פרטי על מה חרי האף הגדול הזה, ומה טעם לחקור אחר כל אחד מה חטא בא לידו. ובאופן כללי ידענו שבודאי מלך במשפט יעמיד ארץ, ובודאי היה סיבה לכל יחיד ויחיד אף מצד הגמול (להלן אבאר דברי הראשונים בזה).
אף כי ברור שחטא הרבים תלוי בחטא היחיד, כ"ז לגבי עבודתי הפרטי לעצמי לדעת שעלי לפשפש במעשי דק על דק עד אין נבדק. אבל לא שאבקר את היחידים שנאספו על קדושת שמו לחפש את עונם באופן פרטי.
ב. הכל מודים שמצב הדת היה בסכנה גדולה לפני המלחמה, וההשכלה ושאר פגעי הזמן הרס ולא חמל כל חלקה טובה, ולא משנה כרגע מה היה סיבה למצב זו (לדוגמא אם נתלה על ציונות או השכלה וכו), אבל המוסר השכל ידוע לנו, שאסור לנו להדרדר למצב ירוד כזה, ועלינו לדאוג לעצמנו ולדורות הבאים אחרנו שלא יאונה כל רע.
וזה טוב לידעה כללית. אבל כאמור, אנו לא נזדקק לכל שוטה וגס רוח המדמה לעצמו שיודע דעת עליון, ודבריהם לא מעלה ולא מוריד. וכל אחד יחפש בנפשו אשר חטא, וכן מתוך שקידתו ומעוצם דבקותו בתורה יבין לעצמו מה שצריך להבין למען דעת המעשה אשר יעשון, או ישמע מהחכמים באמת להרוות את צמאונו ככל אשר יצטרך לזה מכל סיבה שיהיה. ואין לנו להתייחס להשוטים ולא להיצרים.
ג. ח"ו לומר שהקב"ה מתנהג דרך מכות! אלו דברי בלע!
ה' ה' קל רחום וחנון, מתנהג בעולמו בחסד וברחמים. אבל הנבראים כולם ילמדו רק דרך השכר והעונש, ובלשון העם "המקל והגזר" ובהעדר ה"מקל" הרי לא נדע גבולות.
היפלא בעיניך צער האדם שהכניס ידו לאש בזדון? הלא כל עונשי התורה מפורשים בשתי פרשיות, והברכות מצוים לאורך ולרוחב כל התורה כולה, והחוטא אינו אלא כמי שמכניס ידו לאש במזיד וביודעים.
אין כאן שום ערפול מה ה' שואל מעמך, כי הרי פירש וביאר אף הזהיר על הכל בתורתו.
ובבקשת מחילה מהשואלים לענ"ד כל השאלות האלו אינם נובעים מצד ביקוש העבודה התמימה, אלא למען ישקיט רעבון הספקות העולות במוחו ונפשו, ומקור הספקות הוא עצם ההרחקה מן התורה והעבודה, כי ככל אשר יתרחק מן האור יחשך לו, וכאשר יתקרב יאיר לו חשכת לילה.
והמתרחק מלימוד התורה וידיעת ההשגחה ובשרירות לבו ילך, איוולתו יסלף דרכו ועל ה' יזעף דבר, ולא ידע ולא יבין על מה החרי אף הגדול.
והמתקרב לתורתו ית', ירא בלבבו את רוב טובו וחסדו, ויתחרט על הרחקתו, ויבין את קורותיו מה' יצא דבר, להרחיקו מהאש האמיתי שלאחר מותו, ולקרבו לאורו הגדול הנצחי.
והמבקש האמיתי ילמד ספר איוב לעומקו להשכיל בעניין זה, אף ידע מאין נובע קושיותיו, ואיך ישקיט רעבון שכלו.
ד. לגופו של עניין היסורים, כבר מבואר בחז"ל ברכות ה שכשבר יסורים על האדם, חייב לפשפש ולמשמש במעשיו, וח"ו לבעוט ביסורין.
והשאלה איך יתכן שה' עשה ועושה כהנה וכהנה אינו הפשפוש והמשמוש ואולי ח"ו הם ההיפך.
ומצינו שהקב"ה השתיק שרפי מעלה כשצעקו במרה "זו תורה וזו שכרה", כי השאלה אסורה.
(ואבאר עניין נוסף בזה בכדי לשבר את האוזן, שמצינו בגמ' מנחות כט, שמשה רבינו שאל אותו שאלה ששאלו המלאכים בראותו מיתת רבי עקיבא, "זו תורה וזו שכרה"?!?
והקב"ה ענה למשה "שתוק כך עלה במחשבה", והמפרשים הפליאו בביאור העניין ע"פ מה שאמרו שבתחלה עלה במחשבה לברוא את העולום במידת הדין ע"ש.
ויש להקשות למה שינה הקב"ה תשובתו בין משה רבינו ובין שרפי מעלה (אמנם בברכות סא: יש תשובה אחרת למלאכים, אבל עכ"פ ע"פ יש להקשות ע"פ הפייטן), הרי הקשו אותו קושיא, ולמה לא יענה תשובתו המופלאה גם לשרפים, ורק השתיק אותם באיום?
והביאור בזה, שאף שהשאלה נראה דומה "זו תורה וזו שכרה", אין דמיון בין שאלת משה רבינו לשאלת השרפים. כי משה ביקש לראות את שכרו של רבי עקיבא אחרי שראה גודל מדרגתו, והראו הקב"ה שסורקים את בשרו וכו' ושוקלים אותו במקולים וכו' ועל זה הקשה משה זו תורה וזו שכרה? הנה שאלתו נכונה בדעת ובהשכל דיבר, כי מה שכר יש במיתה משונה זו? הזו תורה וזו שכרה? ע"כ ענה הקב"ה "כך עלה במחשבה".
אבל שרפי מעלה, ראו את העניין בלי כל הקדמה, והם הקשו על הנהגת ה' איך יתכן לעשות דבר כזה, וקושיא כזו אסור לשאול, ומי יעמוד בסוד ה', וע"כ השתיקם ואיים שיהפוך את העולם לתוהו ובוהו (וכמו שביארו המפרשים שאם תרצה להבין יצטרך ה' להחזיר את העולם לתוהו שתבין הנהגתו בעולם מאז היה לזמן ואכ"מ).)
ה. נחלקו הראשונים אם יתכן יסורים של אהבה בלא עוון. דעת רש"י וסייעתו (ברכות ה) שיסורים של אהבה הם אף ללא עוון (ועי' שבת נה).
ודעת הרמב"ן שאף יסורין של אהבה מכפרין על השגגות כי אין יסורין ללא חטא.
והרמח"ל (דרך ה' פ"ג ובעוד מקומות) הוסיף שיתכן יסורים לצדיקים גמורים בעוון הדור, ועניין זה מדרגה גדולה ועצומה לעובדי ה' מאהבה כמבואר בכמה מקומות.
כמובן עניין זה מבואר באריכות בכל בראשונים והאחרונים, הבאתי רק סיכום מקוצר מאד.
הנה לדעת חלק מהראשונים יתכן שהייסורים באו לחלק מנאספים לא בגלל החטא, ולחלק הראשונים לא יתכן לומר כן, כי אין יסורים ללא חטא. אבל לקבוע שהעיקר שלחלק לא היה עניין החטא והעונש חס וחלילה לקבוע עיקר כזה! כי העיקר אמונתנו שבמקום המשפט שם הרשע והחטא! אם כי שיתכן על דעת כמה מהראשונים שהיו כאלו שהתייסרו מאהבה (וסימנים מובהקים יש ביסורי האהבה), אבל אלו יהיו למועטים שבמועטים. והעיקר לדעת שישרים דרכי ה', ושכלנו קצרה מלהשיג אף קצות משפטו.
ונסיים בביאור קצר בשירי דוד, צדקתך כהררי ק-ל כי צדקות ה' ברוב חסדו הם כההרים גדולים וברורים לכל, אבל משפטיך תהום רבה, כי הם עמוקים מאד והם רק ליודע תעלומות כי לא ישיג שכל האנושי במשפטי ה', ומי יתן שאדם ובהמה תושיע ה' במהרה.
ולשאלתך האם יתכן שהקב"ה מדבר בשפה שלא מבינים וממשיך וממשיך, וכו'. התשובה היא חד משמעי לא! ואידך זיל גמור.