סיכום הדיעות, שנוספו כאן, על הצעתו של פותח האשכול:
ב. לא לומר כלל את שלום עליכם.
ג. לומר "מלך", לא "ממלך".
ד. "מלאכי עליון [הנשלחים] ממלך מלכי המלכים" (פירוש זה מתאים למאי דקי"ל דמלאך היינו שליח).
ה. "שלום עליכם...[והשלום הוא] ממלך מלכי המלכים".
הנה פירוש שישי שעליו חשבתי בדרך אפשר:
שמא יש לגרוס "שלום עליכם, מלאכי השרת/השלום, מלאכי עליון. מי מלך מלכי המלכים? הקדוש ברוך הוא".
סייעתא לגירסה הזאת המוצעת כאן, היא ממה שמצינו בכמה סידורים, שאחרי אמירת שלום עליכם מוסיפים פסוקי הבהרה: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ד' ישמור צאתך ובואך מעתה עד עולם". המטרה - של פסוקי ההבהרה האלה - כמו גם (לפי גירסתי המוצעת) של התוספת "מי מלך מלכי המלכים? הקדוש ברוך הוא", היא להיזהר באזהרה המובאת בבבלי ובאופן יותר חריף בירושלמי - לא לפנות למלאכים - כדי שלא יעלה על דעת מאן דהו לחשוב שסיבת פנייתנו אליהם היא משום שכביכול יש להם איזשהו כח עצמאי שאינו מואצל להם ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (ואכן איתא בסנהדרין [לח סע"ב] אַקרא דהנה אנוכי שולח מלאך לפניך: "אי הכי נפלחו לי', כתיב אל תמר בו - [קרי בה] אל תמירני בו". ובירושלמי [ברכות ראש פרק תשיעי] הדברים ברורים יותר: "לא תצווח - לא למיכאל ולא לגבריאל - ויענו לך, אלא - אֵלַי צְוַח - ואענה לך"), לכן כדי להיזהר באזהרת הגמ' (במיוחד זאת של הירושלמי) נהגו להוסיף את כל ההבהרות הללו. אגב: הסיבה הזאת - המוצעת על ידיי - שמבארת למה נהוג להוסיפן, יכולה אולי לבאר גם - למה נהוג להימנע (כמובא בשו"ע או"ח ג א) מלומר את נוסח הגמ': "התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון עיזרוני עיזרוני שימרוני שימרוני" וכו'.