שלמה משלם כתב:
האם יש קשר בין התמחות בפשוטו של מקרא לאי הבנת הנקרא בדברי אחרונים???
אחר הבאת החזון יחזקאל אין לנו ברירה אלא לומר שגם מרן הגר"י אברמסקי התמחה בפשוטו של מקרא. דבר שודאי ישמח את אנשי פשל"מ דכאן.
שלמה משלם כתב:
האם יש קשר בין התמחות בפשוטו של מקרא לאי הבנת הנקרא בדברי אחרונים???
שלמה משלם כתב:עדיין לא קבלתי תשובה על עדים זוממין.
שלמה משלם כתב:רעואל המדייני כתב:רעואל המדייני כתב:ובמילים אחרות [בשפת הלומדע'ס]: גדר החיוב הוא הוצאת עין, אלא שהתורה קבעה שייתן כופר תמורת עיקר החיוב.
וכעי"ז כתב הגר"ח בהלכות טוען ונטען:
החכם שהראני את דברי הגר"ח הוסיף להראות לי את דברי הגרי"ז אשר כתב ממש כעין דברינו,
וזה לשונו (במכתב עמ' 160) במש"כ לדון דבחובל בחבירו ליכא לדנא דשמין ע"ג שדה אחר:"אבל בתשלומי חבלות שאין עיקר חיובו כלל משום הפסד ודררא דממונא ורק דגזה"כ הוא לשלם כפי שיווי הנזק [עיין במש"כ אאמו"ר זצ"ל בספרו בהל' טו"נ יעו"ש] והוא כעין תשלומי כופר שצריך לשלם לו דמי העין שהזיקו, א"כ כל עיקרו הוא רק שומא בעלמא כמה הוא דמי העין האמור בקרא דעין תחת עין, אבל לא שייך כלל למידן בי' תרי אנפי בהפסדו כיון דלאו ההפסד הוא המחייבו, ובודאי דעיקר חיובו הוא דמי עין כדכתיב בקרא עין תחת עין, ולא שייך בזה הדין דשמין אותה ע"ג שדה אחר".
האם יש קשר בין התמחות בפשוטו של מקרא לאי הבנת הנקרא בדברי אחרונים???
הגר"ח ואחריו הגרי"ז כמובן לא שיערו בדעתם רעיון שהעין המשתלמת היא חלופה לעקירת עין, וכמובן למעיין רק הסבירו את הגדר הלמדני של החיוב תשלומין שהוא לשלם את העין עצמה ולא רק את דמיה, וחבל שאין מבין.
לעצם ההסבר, הרי כל נמושה מנסה להסביר לעצמו בכה"ג את הענין, עד, כמובן, שהוא מגיע לפרשת כי תצא ורואה שגם בעדים זוממים התורה כותבת שישלמו עין תחת עין, והרי לא תכננו להוציא עין??
ועוד שמזהירה שם התורה 'לא תחוס עינך', ומה יש לרחם על הממון?
ברור שהתשובה עמוקה הרבה יותר ממה שניסו לפשוט כלאחר יד, אבל עיקר העיקרים ש'אנחנו נסמוך על קבלת רבותינו' כמו שכתבו הראשונים פעמים אין מספר, ותל"מ.
456456 כתב:דאם כוונת התורה 'עין תחת עין' ממון, אין טעם לכתוב זאת בעדים זוממים שרצו לחייבו ממון, ומה לי התואנה שבה רצו לחייבו ממון.
אבק פורח כתב:כוונתך לשאול שאם עשו במצוות יעקב למה חשבו שיש להם אשמה בזה? אפשר לחיות עם השאלה הזו.מקדש מלך כתב:שאלה קטנה על הפשט המעניין שיוסף חשב שהאחים מכרו אותו במצוות יעקב.
הלוא שמע אותם כבר אומרים במסל"ת 'אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו וכו' ויען ראובן אותם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם'
ואם כן יכול היה להפסיק את ההצגה מיד אז!
יותם כתב:מקדש מלך כתב:עושה חיל כתב:תסביר לי את דברי הגר"א (אדרת אליהו שמ' כא, ו): 'פשטיה דקרא גם המזוזה כשרה, אבל 'הלכה עוקרת את המקרא' (ראו סוטה טז ע"א). וכן ברובה של פרשה זו (פרשת משפטים), וכן בכמה פרשיות שבתורה. והן מגדולת תורתנו שבעל פה, שהיא הלכה למשה מסיני, והיא מתהפכת כחומר חותם… וכמו שכתוב: כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס"ת כו' ואתו רבנן כו'. וכן בפיגול. ורוב התורה. על כן צריך שידע פשוטו של תורה, שידע החותם'.
יש רובדים ועומקים בתורה וגם במציאות ולא תמיד [ואפילו בד"כ] הם נראים ונשמעים אותו דבר!
עיין במאמרו הנפלא של ידידי הרב ישי הבלין הי"ו:
לא כתבתי באשכול הזה כמה ימים, ובינתיים הוא הסתעף למקומות חדשים. עברתי גם על מאמרו של הרב ישי הבלין (אם כי אני חייב לציין שלא בעיון כה"צ). אבל אני לציין שדעתי לא השתנתה כלל בעקבות קריאתו. איני מחווה כל דעה בעניני הפשט והדרש. אבל אני בהחלט סבור שהגדרותיו של התניא בדבר מעלתו של הצדיק הם הגדרות העומדות בפני עצמן. הוא לא כתב אותם כביאור לפסוק מסוים אלא לדעתו פשוט זו המציאות.
ואם לדעתו צדיקי דורו היו במעלות שהוא מתאר, הרי שהצדיקים הקדומים עמדו במדריגה גבוהה פי כמה. ושוב, אין לזה קשר לפשט או דרש, כי זו אמירה אמפירית מציאותית. ולכן, המשפט 'יצר סוכן בנו' בהקשר של דוד אינה נכונה.
אכן, ההגדרה של צדיק המבוארת בדבריו צריכה עיון רב (וניסיתי לתת בה ביאור), אבל היא משתלבת עם ההגדרה שהוא קבע, ולא סותרת אותה.
ואם ניקח לדוגמא את ספר שמואל, ונלמד את המצבים הכי קשים בחייו של דוד, כאשר שלח שאול וישמרו את הבית להמיתו, או כשהסתתר במערה וכו', נטען שלפי הפשט עסקינן כאן באדם מבוהל הנמלט על נפשו. אמנם בתהלים אנחנו מוצאים שבדיוק באותו זמן שורה עליו רוח הקודש ומתגלים לו גילויים במדריגה שלא שרתה על האר"י הבעל שם טוב הגר"א והרמח"ל מעולם, הרי שאנחנו מבינים שבנפשו של דוד התחוללו דברים אחרים לגמרי, וכל זה הוא פשט פשוט ממש.
אני לא מצליח להבין. הנקודה אותה טען הרב עושה חיל ועליה עמדתי במאמרי היא בדיוק זו, שיש פשט ודרש במציאות, לא רק בפירוש הפסוק. ואתה חוזר שוב ושוב על ההבחנה ש"כאן זה במציאות".
אהרן מאיר כתב:לא זכיתי לעיין כדבעי במאמר המדובר, אך אציין שני מר"מ:
א. פחד יצחק (הגר"י הוטנר), פסח, מאמר נב (אות ה' בפרט).
ב. אמת ליעקב על התורה (הגר"י קמינצקי) בריש פרשת ויגש (כמדומני. אינו תח"י).
יותם כתב:אינם תחת ידי גם אני.
יבורך המצטט.
מוסג"פ:אהרן מאיר כתב:האמת ליעקב על ויגש אינו תח"י, וכנ"ל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 119 אורחים