ראיתי בחוברת של יהודי ת"ח מפה בשם הרב זכריש, שהח"ח והחזון איש נחלקו, בקורא ק"ש לאחר זמנה לשם מצוה, שהח"ח (נמסר מתלמידו הרב בלוך) התבטא שיש בזה משום בל תוסיף.
והחזון איש סובר שאין בזה משום בל תוסיף, כיון ויכול לקרוא כקורא בתורה ויש בזה מצוה, א"א לעבור על בל תוסיף רק בגלל המחשבה, (והביא לזה מקור מדברי החזון איש קדשים בא"מ).
ולפי ענ"ד סברא אחרת יש שלא יעבור בבל תוסיף, משום שאין זמן קריאת שמע חפצא של זמן כמו זמן סוכות שעל כן הישן בשמיני בסוכה בכוונה להוסיף (לא משום ספק כבחו"ל) סברא שילקה, ששם מוסיף על החפצא של זמן שנקרא סוכות, משא"כ הכא ליכא חפצא של זמן שנקרא זמן ק"ש, אלא שאז הוא הזמן קימה, ועי'.
ולפי דעתי הח"ח לא התכוון אלא לומר שאם יש כאן מעין "תורה חדשה", יש כאן משום בל תוסיף, וזה ברור.