הראשונים במס' חולין (ד"ק, דק"ח) דנו בהרחבה בגדרי הדין של "חתיכה עצמה נעשית נבילה",
אחד מהנידונים הוא - האם גם בתערובת "יבש ביבש" כאשר אין בה ביטול ברוב (כמו מדומע דתרומה), אמרי' חענ"ן.
יש שכתבו לחלק בזה, והרמב"ן כתב שבאמת זה תלוי במחלוקת תנאים, כידוע.
אבל אינני מבין כיצד התעלמו ממשנה מפורשת, באותה הסוגיא ממש.
תנן התם דצ"ו:
"גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם וכן חתיכה של נבלה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם",
ובגמ' הק' למה הגיד אינו בטל בשאר הגידים, והחתיכה בשאר החתיכות,
ותי' ד"גיד" הוי בריה ואינו בטל, וחתיכה איירי בראויה להתכבד שאינה בטילה.
וא"כ לכאו' שאר הגידין והחתיכות ייאסרו גם הם כולם כדין חענ"ן, (אם זה נאמר גם ב"יבש ביבש"),
וכיצד אמרי' "והרוטב בנותן טעם" דהיינו כנגד הגיד והחתיכה האסורים, הרי כל שאר החתיכות ג"כ נאסרו.
תמיהה רבתי, לענ"ד.
ומאד אודה אם מישהו מהחברים מונח בסוגיא כעת, ויש לו מה ללמד אותי ליישב קו' זו.