באשכול סמוך, ששמו בישראל: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין,
כתב הרב יגל:
viewtopic.php?f=51&t=46278&start=1640#p592610
התארך האשכול, ועל כן אמרתי אפתח אשכול חדש, ובו אענה על כל שאלותיו של הרב יגל, גם על שאלות של רבנים אחרים, וגם אוסיף דברים חדשים שהתחדשו לי אחר פרסום המאמר בכתב העת 'מכילתא'.
כתב הרב יגל:
רי"א טוען שהכינוי "ר' משה מגיד" הודבק ע"י הריבלינים מתרצ"ט ואילך, אבל כבר פרומקין (שהוא מפנה אליו בכלליות) מכנה אותו כך, גם גראייבסקי בתרצ"א, גם לונץ מכנה אותו ר' משה המגיד, וגם ר' אליעזר ריבלין בספר היחס מכנה אותו כך בתרצ"ה.
תשובתי:
פרומקין כתב כך: 'הרב הגדול ר' משה ב"ר הלל ריבלין, הוא הרב הדרשן המפורסם בשם "המגיד" והמוכיח מק"ק שקלאב' (חלק שלישי, עמ' 224).
אין כאן כינוי, אלא תואר. אבל אחרים כתבו 'ר' משה מגיד' ככינוי גמור. בשנת תרנ"ו כתב דוד ילין כי ר' יוסף יושעה 'היה נכד להרה"ג משה מגיד ריבלין ז"ל משקלוב', בשנת תרס"ד כתב אברהם משה לונץ בלוח ארץ ישראל ט: 'הרב הגדול ר' משה רבלין ז"ל משקלאב שהי' נקרא "ר' משה מגיד"', וכן כתבו אחרים כפי שהזכיר הרב יגל. כל אלה כינו את ר' משה ריבלין בכינוי 'ר' משה מגיד' לפני שנת תרצ"ט. לא ראיתי אזכורים אלו בעת שכתבתי את המאמר על קול התור - טעות היתה בידי והריני חוזר בי.
•
כתב הרב יגל:
גם בפרק אודות ר' הלל, הוא קובע בפסקנות בעקבות מורגנשטרן שכל המקורות קודם תרצ"ט מעידים על כך שר' הלל עלה רק בתקצ"ה, ולא מתייחס לכך שכבר חמישים שנה קודם מיכלין מזכיר את ר' הלל בין העולים הראשונים, ואחריו לונץ וכל הכותבים.
תשובתי:
דברי חיים מיכל מיכלין ידועים. הם נכתבו בשנת תרמ"ט, שנים הרבה לאחר עלייתם של תלמידי הגר"א. חיים מיכל מיכלין לא הביא מקור לדבריו, ועל כן הם שמועה בלבד. שמועה יפה, אחת מני שמועות רבות שהסתובבו בירושלים עיה"ק. אריה מורגנשטרן, במאמרו 'שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א', הביא את דברי מיכלין ודחאם בשתי ידיים מכוח תעודות מקוריות שנכתבו באותן שנים שבהן עלו תלמידי הגר"א ארצה.
כלל גדול הוא כי תעודות ברורות דוחות שמועות עמומות, ויפה עשה מורגנשטרן.
המאמר על קול התור - תשובות והוספות
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
גם בעניין נחלת שבעה, הוא עצמו מודה שכבר מתרע"ט התמרמרו הריבלינים על העלמת שמו של ר' יושעה ממפעלי נחלת שבעה והעברת כל הכתרים אל ר' יואל משה סלומון, (אותו חטא שהם חטאו בו מתרצ"ט ואילך כאשר ניסו לקבור לחלוטין את חלקו של רי"ס). יש לציין כי רי"מ טוקצינסקי כותב אל גראייבסקי בתרפ"ו כי בשנת תרמ"ג לקח אותו ר' יושעה ליד נחלת שבעה, והראה לו היכן היה ביתו (בלשון "זה הראשון היה ביתי"), היכן עמד ביתו של ר' יואל משה סלומון, ואת ביתו של ר' לייב לאמזער.
תשובתי:
לא הבנתי מה מוכיחה התמרמרותם של הריבלינים כבר משנת תרע"ט, וגם לא ידעתי מה מוסיף טיולם של ר' יוסף יושעה ורי"מ טוקצינסקי בשכונת נחלת שבעה. וכי אני כתבתי כי ר' יוסף יושעה ריבלין לא היה משבעת הראשונים שקנו ובנו וייסדו את נחלת שבעה? וכי אני שללתי ממישהו את זכותו להתמרמר ולהתלונן על קיפוח שמו וחלקו בבנייתה של ירושלים?
מתגובתו זו של הרב יגל ומתגובות של כותבים אחרים נראה כי קוראי מאמרי הבינו כי הוא מכוון למעט את שמו ואת פועלו של ר' יוסף יושעה ריבלין. נהפוך הוא! כל מאמרי מכוון להחזיר לר' יוסף יושעה את כבודו. ר' יוסף יושעה היה אדם המעלה, מסר את נפשו על בניינה של ירושלים, נלחם בכותבים סרה על יושבי ירושלים, ועבד יומם ולילה יחד עם רבו ר' שמואל סלנט בניהול הוועד הכללי וכו'. זהו תוארו של ר' יוסף יושעה, וזה כבודו.
אבל בני ריבלין, לאחר שנת תרצ"ט, ציירו לו דמות אחרת לגמרי - משוגע ובעל חלומות הכותב שברי פסוקים על כותלי רחובות ועל סדינים בביתו, מחשב גימטריאות כדי להחליט אימתי לבנות שכונות, בעל מנורת פלאות, מייבש ביצות בעזרת כלב ומקל, קובר גרמני וניצל מעלילת דם בניסי ניסים ועוד ועוד נפלאות. כל אלה מבזים את ר' יוסף יושעה ומגחיכים את דמותו, ומן הראוי להחזיר לו את דמותו האמתית: מנהיג קהל הפרושים בירושלים, אדם המעלה שעליו סמך ר' שמואל סלנט, כותב מאמרים רהוטים, ועוסק בצורכי ציבור באמונה כפי שצייר אותו יחיאל מיכל פינס בהספדו.
גם בעניין נחלת שבעה, הוא עצמו מודה שכבר מתרע"ט התמרמרו הריבלינים על העלמת שמו של ר' יושעה ממפעלי נחלת שבעה והעברת כל הכתרים אל ר' יואל משה סלומון, (אותו חטא שהם חטאו בו מתרצ"ט ואילך כאשר ניסו לקבור לחלוטין את חלקו של רי"ס). יש לציין כי רי"מ טוקצינסקי כותב אל גראייבסקי בתרפ"ו כי בשנת תרמ"ג לקח אותו ר' יושעה ליד נחלת שבעה, והראה לו היכן היה ביתו (בלשון "זה הראשון היה ביתי"), היכן עמד ביתו של ר' יואל משה סלומון, ואת ביתו של ר' לייב לאמזער.
תשובתי:
לא הבנתי מה מוכיחה התמרמרותם של הריבלינים כבר משנת תרע"ט, וגם לא ידעתי מה מוסיף טיולם של ר' יוסף יושעה ורי"מ טוקצינסקי בשכונת נחלת שבעה. וכי אני כתבתי כי ר' יוסף יושעה ריבלין לא היה משבעת הראשונים שקנו ובנו וייסדו את נחלת שבעה? וכי אני שללתי ממישהו את זכותו להתמרמר ולהתלונן על קיפוח שמו וחלקו בבנייתה של ירושלים?
מתגובתו זו של הרב יגל ומתגובות של כותבים אחרים נראה כי קוראי מאמרי הבינו כי הוא מכוון למעט את שמו ואת פועלו של ר' יוסף יושעה ריבלין. נהפוך הוא! כל מאמרי מכוון להחזיר לר' יוסף יושעה את כבודו. ר' יוסף יושעה היה אדם המעלה, מסר את נפשו על בניינה של ירושלים, נלחם בכותבים סרה על יושבי ירושלים, ועבד יומם ולילה יחד עם רבו ר' שמואל סלנט בניהול הוועד הכללי וכו'. זהו תוארו של ר' יוסף יושעה, וזה כבודו.
אבל בני ריבלין, לאחר שנת תרצ"ט, ציירו לו דמות אחרת לגמרי - משוגע ובעל חלומות הכותב שברי פסוקים על כותלי רחובות ועל סדינים בביתו, מחשב גימטריאות כדי להחליט אימתי לבנות שכונות, בעל מנורת פלאות, מייבש ביצות בעזרת כלב ומקל, קובר גרמני וניצל מעלילת דם בניסי ניסים ועוד ועוד נפלאות. כל אלה מבזים את ר' יוסף יושעה ומגחיכים את דמותו, ומן הראוי להחזיר לו את דמותו האמתית: מנהיג קהל הפרושים בירושלים, אדם המעלה שעליו סמך ר' שמואל סלנט, כותב מאמרים רהוטים, ועוסק בצורכי ציבור באמונה כפי שצייר אותו יחיאל מיכל פינס בהספדו.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
גם בעניין ייסוד פתח תקווה, הוא מביא כמעט בדרך אגב ובהעלמה את התמרמרותו של ר' יושעה עצמו "מי ייסד את פתח תקווה?" (ולא הביא את מכתבו של הר' יעקבזון מפ"ת אל גראייבסקי, הרבה קודם תרצ"ט, שאביו סיפר לו שר' יושעה הוא שמימן את נסיעת ר' יואל משה סלומון וחבריו לפתח תקווה).
תשובתי:
ומה בכך? אכן, ר' יוסף יושעה התמרמר. האם צדק בהתמרמרותו? האם היה הוא בין הנוסעים לאדמות מלבס בעת החריש הראשון? והלא גם ר' יוסף יושעה עצמו לא טען שהוא היה עם ר' יואל משה סלומון וזרח ברנט ויהושע שטמפפר ודוד גוטמן בעת שהם נסעו והקימו ובנו את פתח תקוה?
אכן, עד עתה לא ידעתי על מכתבו של הרב יעקבזון. ובכן, כתב הרב יעקבזון כי אביו סיפר לו שר' יושעה מימן את נסיעתם של סלומון וחבריו לפתח תקוה. הגע בעצמך, הרב יעקבזון מספר שאביו סיפר לו. אסמכתא? מקור כתוב בן הזמן? מאומה. ומדוע רק אביו של הרב יעקבזון שמע את הסיפור? אפילו יוסף יואל ריבלין אינו מכיר ואינו מזכיר את הסיפור הזה.
אבל, לפי שעה, אני מוכן לקבל אותו כמות שהוא, ואשאל: האם תשלום דמי נסיעה - מרחוק, שהרי ר' יוסף יושעה נשאר בירושלים ולא נסע עמם - משמעו 'ייסוד פתח תקוה'? האם תשלום דמי נסיעה מהווה השתתפות בהתיישבות על הקרקע ובבניית בתים ובחריש באדמותיה של פתח תקוה? ולא עוד אלא, האם לר' דוד גוטמן, 'הנגיד'-העשיר שקנה לבדו את אדמת פתח תקוה, לא היו כמה גרושים בכיסו כדי לממן גם הנסיעה לפתח תקוה?
גם בעניין ייסוד פתח תקווה, הוא מביא כמעט בדרך אגב ובהעלמה את התמרמרותו של ר' יושעה עצמו "מי ייסד את פתח תקווה?" (ולא הביא את מכתבו של הר' יעקבזון מפ"ת אל גראייבסקי, הרבה קודם תרצ"ט, שאביו סיפר לו שר' יושעה הוא שמימן את נסיעת ר' יואל משה סלומון וחבריו לפתח תקווה).
תשובתי:
ומה בכך? אכן, ר' יוסף יושעה התמרמר. האם צדק בהתמרמרותו? האם היה הוא בין הנוסעים לאדמות מלבס בעת החריש הראשון? והלא גם ר' יוסף יושעה עצמו לא טען שהוא היה עם ר' יואל משה סלומון וזרח ברנט ויהושע שטמפפר ודוד גוטמן בעת שהם נסעו והקימו ובנו את פתח תקוה?
אכן, עד עתה לא ידעתי על מכתבו של הרב יעקבזון. ובכן, כתב הרב יעקבזון כי אביו סיפר לו שר' יושעה מימן את נסיעתם של סלומון וחבריו לפתח תקוה. הגע בעצמך, הרב יעקבזון מספר שאביו סיפר לו. אסמכתא? מקור כתוב בן הזמן? מאומה. ומדוע רק אביו של הרב יעקבזון שמע את הסיפור? אפילו יוסף יואל ריבלין אינו מכיר ואינו מזכיר את הסיפור הזה.
אבל, לפי שעה, אני מוכן לקבל אותו כמות שהוא, ואשאל: האם תשלום דמי נסיעה - מרחוק, שהרי ר' יוסף יושעה נשאר בירושלים ולא נסע עמם - משמעו 'ייסוד פתח תקוה'? האם תשלום דמי נסיעה מהווה השתתפות בהתיישבות על הקרקע ובבניית בתים ובחריש באדמותיה של פתח תקוה? ולא עוד אלא, האם לר' דוד גוטמן, 'הנגיד'-העשיר שקנה לבדו את אדמת פתח תקוה, לא היו כמה גרושים בכיסו כדי לממן גם הנסיעה לפתח תקוה?
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
תחילה מביא רי"א את דברי ר' יושעה עצמו "ויהי בהוסד תחלת ישוב אה"ק במצות הגר"א מווילנא ז"ל ע"י תלמידיו הגאונים זיע"א אשר חרפו נפשם לגשת אל הקדש", אבל בסיכום הוא מתעלם מהם וכותב שרק מתרצ"ט ייחסו את העלייה לציווי הגר"א.
תשובתי:
דברי ר' יוסף יושעה הנ"ל נכתבו בתוך הספד. ר' יוסף יושעה הספיד את ר' אברהם אייזנשטיין, ובהספד זה הוא כלל משפט בדרך אגב שמדבר על העלייה במצוות הגר"א. את הדברים הללו כתב ר' יוסף יושעה 98 שנים לאחר פטירת הגר"א. אין הוא מביא מקור כלשהו להוכחת דבריו. האם למשפט שנאמר בדרך אגב, בהספד, כמאה שנה לאחר פטירת הגר"א, יש תוקף של 'עדות'? לכל היותר זו שמועה. שמועה יפה שהסתובבה בירושלים, הגיעה לאוזניו של ר' יוסף יושעה והוא חזר עליה.
ולא עוד אלא שבכל מאמריו הרבים לא הזכיר ר' יוסף יושעה כי הגר"א ציווה לעלות לארץ ישראל. כל השנים נלחם ר' יוסף יושעה עם כל העולם על קיומה של קהילת הפרושים בירושלים, נגד דו"ח אשר ומונטגיו וכו' וכו', ומדוע בכל מאמריו אלה הוא לא כתב את הדברים הפשוטים הבאים: הגר"א ציווה לעלות לירושלים, ואנחנו מקיימים את מצוותו. על כן אתם חייבים לתמוך בנו, היושבים בירושלים, כי אנחנו ורק אנחנו מקיימים את מצוותו של הגר"א?
אבל ר' יוסף יושעה לא כתב את הדבר הפשוט הזה בכל המאמרים הרבים שהוא פרסם. מדוע? רק בהספד? רק דרך אגב? רק בשנת תרמ"ו?
ועד שאתה מביא מדברי אגב שכתב ר' יוסף יושעה בשנת תרמ"ו, כלך לך אל 'אגרת הכולל' של תלמידי הגר"א בצפת. האיגרת נכתבה ונדפסה בשנת תק"ע, שתים עשרה שנים לאחר פטירת הגר"א, ובה מזכירים תלמידי הגר"א כי 'כבר קנינו קרקעות כדעת ידיד נפשינו הגאון אמיתי החסיד המפורסם מו"ה חיים נ"י מוולאזין'. את ר' חיים מוולוז'ין הם מזכירים, אבל את הגר"א אינם מזכירים. מדוע? האם לא ידע ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ, אחד מדייני ווילנא יע"א שהעיד בחתימתו על עצם כתיבת ידו של הגר"א, כי נוסדה 'תחלת ישוב אה"ק במצות הגר"א מווילנא ז"ל'? כיצד אירע שר' חיים כ"ץ לא ידע בשנת תק"ע את אשר עתיד לדעת ר' יוסף יושעה ריבלין בשנת תרמ"ו?
תחילה מביא רי"א את דברי ר' יושעה עצמו "ויהי בהוסד תחלת ישוב אה"ק במצות הגר"א מווילנא ז"ל ע"י תלמידיו הגאונים זיע"א אשר חרפו נפשם לגשת אל הקדש", אבל בסיכום הוא מתעלם מהם וכותב שרק מתרצ"ט ייחסו את העלייה לציווי הגר"א.
תשובתי:
דברי ר' יוסף יושעה הנ"ל נכתבו בתוך הספד. ר' יוסף יושעה הספיד את ר' אברהם אייזנשטיין, ובהספד זה הוא כלל משפט בדרך אגב שמדבר על העלייה במצוות הגר"א. את הדברים הללו כתב ר' יוסף יושעה 98 שנים לאחר פטירת הגר"א. אין הוא מביא מקור כלשהו להוכחת דבריו. האם למשפט שנאמר בדרך אגב, בהספד, כמאה שנה לאחר פטירת הגר"א, יש תוקף של 'עדות'? לכל היותר זו שמועה. שמועה יפה שהסתובבה בירושלים, הגיעה לאוזניו של ר' יוסף יושעה והוא חזר עליה.
ולא עוד אלא שבכל מאמריו הרבים לא הזכיר ר' יוסף יושעה כי הגר"א ציווה לעלות לארץ ישראל. כל השנים נלחם ר' יוסף יושעה עם כל העולם על קיומה של קהילת הפרושים בירושלים, נגד דו"ח אשר ומונטגיו וכו' וכו', ומדוע בכל מאמריו אלה הוא לא כתב את הדברים הפשוטים הבאים: הגר"א ציווה לעלות לירושלים, ואנחנו מקיימים את מצוותו. על כן אתם חייבים לתמוך בנו, היושבים בירושלים, כי אנחנו ורק אנחנו מקיימים את מצוותו של הגר"א?
אבל ר' יוסף יושעה לא כתב את הדבר הפשוט הזה בכל המאמרים הרבים שהוא פרסם. מדוע? רק בהספד? רק דרך אגב? רק בשנת תרמ"ו?
ועד שאתה מביא מדברי אגב שכתב ר' יוסף יושעה בשנת תרמ"ו, כלך לך אל 'אגרת הכולל' של תלמידי הגר"א בצפת. האיגרת נכתבה ונדפסה בשנת תק"ע, שתים עשרה שנים לאחר פטירת הגר"א, ובה מזכירים תלמידי הגר"א כי 'כבר קנינו קרקעות כדעת ידיד נפשינו הגאון אמיתי החסיד המפורסם מו"ה חיים נ"י מוולאזין'. את ר' חיים מוולוז'ין הם מזכירים, אבל את הגר"א אינם מזכירים. מדוע? האם לא ידע ר' חיים ב"ר טוביה כ"ץ, אחד מדייני ווילנא יע"א שהעיד בחתימתו על עצם כתיבת ידו של הגר"א, כי נוסדה 'תחלת ישוב אה"ק במצות הגר"א מווילנא ז"ל'? כיצד אירע שר' חיים כ"ץ לא ידע בשנת תק"ע את אשר עתיד לדעת ר' יוסף יושעה ריבלין בשנת תרמ"ו?
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
כמו כן, הוא מביא את ההספד על ר' שמריהו לוריא בתרכ"ה, בו נאמר שהוא פדה את החורבה, אבל פוטר זאת במשפט סתמי "לא נמצאה לכך שום אסמכתא". זו האסמכתא!! לא לעצם העובדה, אבל לכך שכבר בתרכ"ה הריבלינים טענו שיש להם חלק בפדיון החורבה. 74 שנה לפני שיוסף יואל התחיל להתווכח עם הסלומונים.
תשובתי:
לא הבנתי את דברי הרב יגל. הוא מודה כי ההספד בשנת תרכ"ה אינו אסמכתא לעצם העובדה, כלומר לפועלו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה, אבל הוא טוען כי הספד זה הוא אסמכתא (עם שני סימני קריאה) לטענתם של הריבלינים כי יש להם חלק בפדיון החורבה.
ראשית, בשנת תרכ"ה לא טענו הריבלינים מאומה. ההספד בשנת תרכ"ה נכתב על ידי 'ויר"א איש מאהליב'. איש יהודי הגר בעיר מאהליב הוא, אך לא מן הריבלינים הוא.
שנית, וכי מה אכפת לן מתי החלו לבדות ולטעון טענות שאין להן יסוד? למאי נפקא מינה אם טענת הכזב של בני ריבלין מצאה לה סמך בטענת כזב שהופרחה לאוויר כבר בשנת תרכ"ה? אחרי ככלות הכל טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר.
שלישית, ר' יוסף יושעה ריבלין תיאר בשעת מעשה את בניינה של החורבה, כפי שרשמתי במאמרי על קול התור, מס' 35, ולא הזכיר את שמו של ר' שמריה לוריא. האם ר' יוסף יושעה ריבלין אינו מן 'הריבלינים'? ולמה הוא לא טען בשנת תרכ"ה כי יש 'לריבלינים' חלק בפדיון החורבה?
כמו כן, הוא מביא את ההספד על ר' שמריהו לוריא בתרכ"ה, בו נאמר שהוא פדה את החורבה, אבל פוטר זאת במשפט סתמי "לא נמצאה לכך שום אסמכתא". זו האסמכתא!! לא לעצם העובדה, אבל לכך שכבר בתרכ"ה הריבלינים טענו שיש להם חלק בפדיון החורבה. 74 שנה לפני שיוסף יואל התחיל להתווכח עם הסלומונים.
תשובתי:
לא הבנתי את דברי הרב יגל. הוא מודה כי ההספד בשנת תרכ"ה אינו אסמכתא לעצם העובדה, כלומר לפועלו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה, אבל הוא טוען כי הספד זה הוא אסמכתא (עם שני סימני קריאה) לטענתם של הריבלינים כי יש להם חלק בפדיון החורבה.
ראשית, בשנת תרכ"ה לא טענו הריבלינים מאומה. ההספד בשנת תרכ"ה נכתב על ידי 'ויר"א איש מאהליב'. איש יהודי הגר בעיר מאהליב הוא, אך לא מן הריבלינים הוא.
שנית, וכי מה אכפת לן מתי החלו לבדות ולטעון טענות שאין להן יסוד? למאי נפקא מינה אם טענת הכזב של בני ריבלין מצאה לה סמך בטענת כזב שהופרחה לאוויר כבר בשנת תרכ"ה? אחרי ככלות הכל טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר.
שלישית, ר' יוסף יושעה ריבלין תיאר בשעת מעשה את בניינה של החורבה, כפי שרשמתי במאמרי על קול התור, מס' 35, ולא הזכיר את שמו של ר' שמריה לוריא. האם ר' יוסף יושעה ריבלין אינו מן 'הריבלינים'? ולמה הוא לא טען בשנת תרכ"ה כי יש 'לריבלינים' חלק בפדיון החורבה?
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
הביטוי אתחלתא דגאולה לא נכתב לראשונה בתקצ"ז, אלא על ידי רמ"מ משקלוב עצמו בתק"פ (הובא אצל מורגנשטרן).
תשובתי:
אמת ויציב, וצודק הרב יגל בדבריו אלה. הביטוי זהה, הגורם (ההכנות לבניין החורבה) זהה, ומקום הציטוטים זהה - השיבה לירושלים מאת אריה מורגנשטרן, עמ' 28. את הציטוט השני משנת תקצ"ז ראיתי והבאתי, ואילו הציטוט הראשון משנת תק"פ נשמט ממני. טעיתי, ואם אדפיס מהדורה שנייה של המאמר - אוסיף את דברי רמ"מ משקלוב אלה בשמחה.
•
כתב הרב יגל:
וכן בעניין הגימטריאות, רמ"מ (שכל כולו גימטריאות) כותב בהקדמת דרך הקדש כי "חכמת המספר היא יסוד כל החכמות... שבזו החכמה החל הקב"ה עולמו ובה חתמה... וכן הקדוש האריז"ל הלך בדרך זו... וכן קבלתי מאדמ"ו הקדוש החסיד רשכבה"ג רבינו אליהו זצוק"ל וע"ז העמיד ספריו...".
תשובתי:
אמת ויציב. כך כתב ר' מנחם מנדל משקלוב. אלא ששיתוף השמות יש כאן. גימטריאות יש כבר בגמרא, בראשונים ובאחרונים, בכתבי האר"י, בכתבי הגר"א וגם בכתבי ר' מנחם מנדל משקלוב. אלא שחכמת הגימטריאות גדולה היא, ושיטות הרבה יש בה. לא הרי גימטריאות שחישב האר"י כגימטריאות שחישב הגר"א, ולא הרי גימטריאות שחישב הגר"א כגימטריאות שחישב הגרמ"מ. בדרכים שונות הלכו, ובשיטות שונות חישבו. כלל גדול בידינו - ההבחנה וההבדלה הן יסוד החכמה והבינה, ולא ההשוואה וההכללה. כינוס שיטות שונות למקום אחד מטשטש את ההבדלים ביניהן, ומונע את הבנת אופייה ודרכה של כל שיטה לעצמה. הגימטריאות הללו הן סוגיה גדולה וחשובה, ומי ייתן וייכתב מאמר מעמיק על השיטות השונות של חישובי הגימטריאות - שיטת האר"י, שיטת הגר"א ושיטת הגרמ"מ משקלוב.
אבל, וזו הנקודה החשובה והעיקרית, אין קשר ואין גשר בין הגימטריאות הללו ובין הגימטריאות של הפזמונים וקול התור ושאר ספרי בני ריבלין. על אלה ועל אלה אנו מברכים בפה מלא: ברוך המבדיל בין קודש לחול! ברוך המבדיל בין אור לחושך!
הביטוי אתחלתא דגאולה לא נכתב לראשונה בתקצ"ז, אלא על ידי רמ"מ משקלוב עצמו בתק"פ (הובא אצל מורגנשטרן).
תשובתי:
אמת ויציב, וצודק הרב יגל בדבריו אלה. הביטוי זהה, הגורם (ההכנות לבניין החורבה) זהה, ומקום הציטוטים זהה - השיבה לירושלים מאת אריה מורגנשטרן, עמ' 28. את הציטוט השני משנת תקצ"ז ראיתי והבאתי, ואילו הציטוט הראשון משנת תק"פ נשמט ממני. טעיתי, ואם אדפיס מהדורה שנייה של המאמר - אוסיף את דברי רמ"מ משקלוב אלה בשמחה.
•
כתב הרב יגל:
וכן בעניין הגימטריאות, רמ"מ (שכל כולו גימטריאות) כותב בהקדמת דרך הקדש כי "חכמת המספר היא יסוד כל החכמות... שבזו החכמה החל הקב"ה עולמו ובה חתמה... וכן הקדוש האריז"ל הלך בדרך זו... וכן קבלתי מאדמ"ו הקדוש החסיד רשכבה"ג רבינו אליהו זצוק"ל וע"ז העמיד ספריו...".
תשובתי:
אמת ויציב. כך כתב ר' מנחם מנדל משקלוב. אלא ששיתוף השמות יש כאן. גימטריאות יש כבר בגמרא, בראשונים ובאחרונים, בכתבי האר"י, בכתבי הגר"א וגם בכתבי ר' מנחם מנדל משקלוב. אלא שחכמת הגימטריאות גדולה היא, ושיטות הרבה יש בה. לא הרי גימטריאות שחישב האר"י כגימטריאות שחישב הגר"א, ולא הרי גימטריאות שחישב הגר"א כגימטריאות שחישב הגרמ"מ. בדרכים שונות הלכו, ובשיטות שונות חישבו. כלל גדול בידינו - ההבחנה וההבדלה הן יסוד החכמה והבינה, ולא ההשוואה וההכללה. כינוס שיטות שונות למקום אחד מטשטש את ההבדלים ביניהן, ומונע את הבנת אופייה ודרכה של כל שיטה לעצמה. הגימטריאות הללו הן סוגיה גדולה וחשובה, ומי ייתן וייכתב מאמר מעמיק על השיטות השונות של חישובי הגימטריאות - שיטת האר"י, שיטת הגר"א ושיטת הגרמ"מ משקלוב.
אבל, וזו הנקודה החשובה והעיקרית, אין קשר ואין גשר בין הגימטריאות הללו ובין הגימטריאות של הפזמונים וקול התור ושאר ספרי בני ריבלין. על אלה ועל אלה אנו מברכים בפה מלא: ברוך המבדיל בין קודש לחול! ברוך המבדיל בין אור לחושך!
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
(דרך אגב, הקישור אל המסמך אודות קניית נחלת שבעה בתרכ"ו שהביא יושב הארץ הוא מציאה היסטורית ללא ספק. יישר כח, אין ספק שהוא דורש תגובה מפורטת)
תשובתי:
עברתי על כל מאמרי ולא מצאתי בו ולו משפט אחד שבו כתבתי כי לא היתה קנייה בשנת תרכ"ו או כי נחלת שבעה לא נוסדה בשנת תרכ"ו. כל מה שכתבתי במאמרי, עמ' 169, סוף הערה א, הוא זה: 'התקנות המקוריות של נחלת שבעה נמצאות לפנינו, כתובות וחתומות בשנת תרכ"ט. בתקופה ב כותבים בני ריבלין כי קרקעותיה של נחלת שבעה נקנו בשתי קניות, והם רושמים את שמות הקונים בכל אחת מן הקניות. כל הדברים הללו אינם מתאימים לתקנות המקוריות, ואין להם על מה לסמוך'. לכן המסמך משנת תרכ"ו אינו סותר במאומה את דבריי אלה ואינו מערער על כל אשר כתבתי במאמרי על ייסוד נחלת שבעה.
מסמך זה הוצג לראשונה בבית המכירות ירושלים של זהב, מכירה 9, תמוז תשע"ו, פריט 57. וכך נכתב בתיאור המסמך: 'בספרים הסוקרים את תולדות נחלת שבעה (ביניהם: "ראשית הישוב מחוץ לחומות ירושלים" מאת יוסף יואל ריבלין, ירושלים תרצ"ט), נכתב כי בשנת תרכ"ו נקנתה אדמה ראשונה, על ידי ר"י ריבלין וחבריו, אך קנייה זו לא הצליחה, וכי רק בשנת תרכ"ז נעשתה רכישה נוספת, על ידי אסתר הורביץ (ראה להלן), ואותה אדמה נקראה "נחלת שבעה". אולם לפי המסמך ההיסטורי שבידינו, שלא היה מצוי לפני החוקרים עד כה, מתברר שהגישה המחקרית הנ"ל מוטעית לחלוטין: כבר ברכישה הראשונה היו חברים שבעת החברים הידועים, בהם ר' יואל משה סלומון ור' מיכל הכהן, וכבר אז רוכשת האדמות מידי הערבים הייתה אסתר הורביץ! הווי אומר, המסמך שלפנינו הנו תגלית מהפכנית בכל מה שהיה ידוע עד היום בתולדות נחלת שבעה'.
יפה כתב החוקר של בית המכירות, ויפה הרגיש וגם הדגיש: דברי יוסף יואל ריבלין כי היו שתי קניות של נחלת שבעה מוטעים לחלוטין. קנייה אחת בלבד היתה אז, ולא שתיים. בקנייה זו היו חברים השבעה הידועים, ובהם ר' יואל משה סלומון. כך כתב החוקר של בית המכירות, וכך כתבתי גם אני בדיוק נמרץ במאמרי.
ואם ישאל השואל: מנין לי ידיעות אלו, גם בלא להסתמך על מסמך תרכ"ו? מספרו של מרדכי סלומון, שלשה דורות בישוב, שנדפס בירושלים תרצ"ט. בספר זה, עמ' 153-152, כתב מ' סלומון על קניית נחלת שבעה, וכיצד היא נרשמה על שמה של אסתר הורביץ. מסמך תרכ"ו הוא 'תגלית מהפכנית' רק ביחס לדבריו של יוסף יואל ריבלין, אבל אין בו תגלית ואין בו מהפכה ביחס לדבריו המפורשים של מרדכי סלומון.
מסמך תרכ"ו מאשר אפוא את כל אשר כתבתי במאמרי: דבריו של יוסף יואל ריבלין על שתי קניות של נחלת שבעה אינם נכונים כלל, ושמותיהם של הקונים שהוא רשם אף הם אינם נכונים. הוא רצה להוציא את ר' יואל משה סלומון מכלל הקונים הראשונים של נחלת שבעה, אבל מסמך תרכ"ו מוכיח כי צדקו דברי מרדכי סלומון וכי היה אביו אחד מן השבעה הראשונים.
(דרך אגב, הקישור אל המסמך אודות קניית נחלת שבעה בתרכ"ו שהביא יושב הארץ הוא מציאה היסטורית ללא ספק. יישר כח, אין ספק שהוא דורש תגובה מפורטת)
תשובתי:
עברתי על כל מאמרי ולא מצאתי בו ולו משפט אחד שבו כתבתי כי לא היתה קנייה בשנת תרכ"ו או כי נחלת שבעה לא נוסדה בשנת תרכ"ו. כל מה שכתבתי במאמרי, עמ' 169, סוף הערה א, הוא זה: 'התקנות המקוריות של נחלת שבעה נמצאות לפנינו, כתובות וחתומות בשנת תרכ"ט. בתקופה ב כותבים בני ריבלין כי קרקעותיה של נחלת שבעה נקנו בשתי קניות, והם רושמים את שמות הקונים בכל אחת מן הקניות. כל הדברים הללו אינם מתאימים לתקנות המקוריות, ואין להם על מה לסמוך'. לכן המסמך משנת תרכ"ו אינו סותר במאומה את דבריי אלה ואינו מערער על כל אשר כתבתי במאמרי על ייסוד נחלת שבעה.
מסמך זה הוצג לראשונה בבית המכירות ירושלים של זהב, מכירה 9, תמוז תשע"ו, פריט 57. וכך נכתב בתיאור המסמך: 'בספרים הסוקרים את תולדות נחלת שבעה (ביניהם: "ראשית הישוב מחוץ לחומות ירושלים" מאת יוסף יואל ריבלין, ירושלים תרצ"ט), נכתב כי בשנת תרכ"ו נקנתה אדמה ראשונה, על ידי ר"י ריבלין וחבריו, אך קנייה זו לא הצליחה, וכי רק בשנת תרכ"ז נעשתה רכישה נוספת, על ידי אסתר הורביץ (ראה להלן), ואותה אדמה נקראה "נחלת שבעה". אולם לפי המסמך ההיסטורי שבידינו, שלא היה מצוי לפני החוקרים עד כה, מתברר שהגישה המחקרית הנ"ל מוטעית לחלוטין: כבר ברכישה הראשונה היו חברים שבעת החברים הידועים, בהם ר' יואל משה סלומון ור' מיכל הכהן, וכבר אז רוכשת האדמות מידי הערבים הייתה אסתר הורביץ! הווי אומר, המסמך שלפנינו הנו תגלית מהפכנית בכל מה שהיה ידוע עד היום בתולדות נחלת שבעה'.
יפה כתב החוקר של בית המכירות, ויפה הרגיש וגם הדגיש: דברי יוסף יואל ריבלין כי היו שתי קניות של נחלת שבעה מוטעים לחלוטין. קנייה אחת בלבד היתה אז, ולא שתיים. בקנייה זו היו חברים השבעה הידועים, ובהם ר' יואל משה סלומון. כך כתב החוקר של בית המכירות, וכך כתבתי גם אני בדיוק נמרץ במאמרי.
ואם ישאל השואל: מנין לי ידיעות אלו, גם בלא להסתמך על מסמך תרכ"ו? מספרו של מרדכי סלומון, שלשה דורות בישוב, שנדפס בירושלים תרצ"ט. בספר זה, עמ' 153-152, כתב מ' סלומון על קניית נחלת שבעה, וכיצד היא נרשמה על שמה של אסתר הורביץ. מסמך תרכ"ו הוא 'תגלית מהפכנית' רק ביחס לדבריו של יוסף יואל ריבלין, אבל אין בו תגלית ואין בו מהפכה ביחס לדבריו המפורשים של מרדכי סלומון.
מסמך תרכ"ו מאשר אפוא את כל אשר כתבתי במאמרי: דבריו של יוסף יואל ריבלין על שתי קניות של נחלת שבעה אינם נכונים כלל, ושמותיהם של הקונים שהוא רשם אף הם אינם נכונים. הוא רצה להוציא את ר' יואל משה סלומון מכלל הקונים הראשונים של נחלת שבעה, אבל מסמך תרכ"ו מוכיח כי צדקו דברי מרדכי סלומון וכי היה אביו אחד מן השבעה הראשונים.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
עד כאן תשובתי לדרישתו של הרב יגל לתגובה מפורטת על היחס בין הדברים שכתבתי במאמרי ובין מסמך תרכ"ו. אך מסמך תרכ"ו - הוא כשלעצמו ובלי קשר למאמרי - דורש בירור יסודי ומפורט.
א.
המסמך מסתיים בשורה זו: 'ולראי' עה"ח יום עש"ק בח' תמוז כתר"ו לפ"ק בירושלים עה"ק חיים ...'.
נכתב כאן עש"ק, אך לא צוין באיזה יום בחודש נכתב המסמך. בתיאור המסמך בקטלוג של בית המכירות נקבע תאריך כתיבתו: ג' בתמוז תרכ"ו. אלא שיום ג' בתמוז תרכ"ו חל ביום השבת, ולא ביום שישי.
המסמך נחתם על ידי 'חיים' ומילה נוספת שקשה לקריאה. אחד משבעת הקונים של נחלת שבעה היה חיים קובנר. בתיאור של המסמך בקטלוג בית המכירות נקבע כי 'החוזה כתוב כולו בכתב ידו של מייסד השכונה רבי יוסף ריבלין זצ"ל'. על סמך מה? הרי בחתימת המסמך אין השם 'יוסף' ואין השם 'ריבלין'. ואם חתימה - אין כתיבה מנין?
ב.
במסמך נכתבו מילים אלו: 'חיזעטיס', 'ארדכאל', 'קונסיליריע'. שלוש מילים אלו אינן מצויות במאגר אוצר החכמה ובמאגר עיתונות יהודית היסטורית. שאלתי יודעי אידיש ושאלתי יודעי לאדינו, ולא מצאתי איש היודע פירוש מילים אלו. בתקנות מאה שערים, שנדפסו בשנת תרמ"ט, כתוב 'קושאנעס' ו'ארדכל', אבל 'חיזעטיס' ו'ארדכאל' אין. מהתיאור של המסמך בבית המכירות עולה כי הם הבינו כי 'ארדכאל' הוא 'סכום כסף'. מנין?
ג.
המסמך כתוב על דף שנראות בו בבירור שורות מסומנות, מוכנות מראש בדפוס. האומנם היה דפי שורות כאלו בשנת תרכ"ו? ברחבי הרשת נמצאים כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' שמואל סלאנט, וכן כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין, ובכל אלה אין ולו דף אחד עם סימני שורות. כיצד קרה הדבר שמסמך תרכ"ו נכתב על דף עם סימני שורות?
ואחרי ככלות הכל - תולדותיה של שכונת נחלת שבעה אינן נושא דיוננו ואינן עיקר מאמרנו, אלא שאלה זו: האם כשכתב יוסף יואל ריבלין את תולדותיה של נחלת שבעה נתכוון לכתוב עובדות אמתיות או בדיות בדה מלבו? כך גם לגבי המושבה פתח תקוה: תולדותיה אינן עיקר מאמרנו ולא באנו לעסוק בפרטי ייסודה ובתלאות מקימיה. שאלה אחת ויחידה שאלנו: האם כשכתב יוסף יואל ריבלין את תולדותיה של פתח תקוה נתכוון לכתוב עובדות אמתיות או בדיות בדה מלבו? משום כך, התגובות המוסיפות ידיעות על הקמת נחלת שבעה ועל ייסוד פתח תקוה אינן מעלות ואינן מורידות, כי אין בהן כדי לאשש את סיפוריו של יוסף יואל ריבלין.
א.
המסמך מסתיים בשורה זו: 'ולראי' עה"ח יום עש"ק בח' תמוז כתר"ו לפ"ק בירושלים עה"ק חיים ...'.
נכתב כאן עש"ק, אך לא צוין באיזה יום בחודש נכתב המסמך. בתיאור המסמך בקטלוג של בית המכירות נקבע תאריך כתיבתו: ג' בתמוז תרכ"ו. אלא שיום ג' בתמוז תרכ"ו חל ביום השבת, ולא ביום שישי.
המסמך נחתם על ידי 'חיים' ומילה נוספת שקשה לקריאה. אחד משבעת הקונים של נחלת שבעה היה חיים קובנר. בתיאור של המסמך בקטלוג בית המכירות נקבע כי 'החוזה כתוב כולו בכתב ידו של מייסד השכונה רבי יוסף ריבלין זצ"ל'. על סמך מה? הרי בחתימת המסמך אין השם 'יוסף' ואין השם 'ריבלין'. ואם חתימה - אין כתיבה מנין?
ב.
במסמך נכתבו מילים אלו: 'חיזעטיס', 'ארדכאל', 'קונסיליריע'. שלוש מילים אלו אינן מצויות במאגר אוצר החכמה ובמאגר עיתונות יהודית היסטורית. שאלתי יודעי אידיש ושאלתי יודעי לאדינו, ולא מצאתי איש היודע פירוש מילים אלו. בתקנות מאה שערים, שנדפסו בשנת תרמ"ט, כתוב 'קושאנעס' ו'ארדכל', אבל 'חיזעטיס' ו'ארדכאל' אין. מהתיאור של המסמך בבית המכירות עולה כי הם הבינו כי 'ארדכאל' הוא 'סכום כסף'. מנין?
ג.
המסמך כתוב על דף שנראות בו בבירור שורות מסומנות, מוכנות מראש בדפוס. האומנם היה דפי שורות כאלו בשנת תרכ"ו? ברחבי הרשת נמצאים כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' שמואל סלאנט, וכן כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין, ובכל אלה אין ולו דף אחד עם סימני שורות. כיצד קרה הדבר שמסמך תרכ"ו נכתב על דף עם סימני שורות?
ואחרי ככלות הכל - תולדותיה של שכונת נחלת שבעה אינן נושא דיוננו ואינן עיקר מאמרנו, אלא שאלה זו: האם כשכתב יוסף יואל ריבלין את תולדותיה של נחלת שבעה נתכוון לכתוב עובדות אמתיות או בדיות בדה מלבו? כך גם לגבי המושבה פתח תקוה: תולדותיה אינן עיקר מאמרנו ולא באנו לעסוק בפרטי ייסודה ובתלאות מקימיה. שאלה אחת ויחידה שאלנו: האם כשכתב יוסף יואל ריבלין את תולדותיה של פתח תקוה נתכוון לכתוב עובדות אמתיות או בדיות בדה מלבו? משום כך, התגובות המוסיפות ידיעות על הקמת נחלת שבעה ועל ייסוד פתח תקוה אינן מעלות ואינן מורידות, כי אין בהן כדי לאשש את סיפוריו של יוסף יואל ריבלין.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
עד כאן תשובותי לשאלותיו ולהערותיו של הרב יגל.
עוד שאלו והעירו רבים, הן בפורום הן במיילים, וכולם לא עסקו אלא בשולי המאמר - בתולדות נחלת שבעה ופתח תקוה, בניית החורבה ועליית תלמידי הגר"א. והלא עיקרו של המאמר, והסיבה היחידה שבגללה נדרשתי לסיפור המוזר והמיותר הזה, הוא עניין אחד ויחיד: דברי הגאון ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן. שיטתו של הגר"א בקבלה היא השאלה היחידה העומדת ביסודו של המאמר, ורק כדי לפתור אותה הוכרחתי לילך בעקבותיהם של יוסף יושעה ריבלין ויואל משה סלומון, ללקט מאמרים וספרים ופיסות מידע עליהם ועל פועלם, ולהבדיל בין אמת לבדיה ובין עובדה להמצאה. שהרי פקעת אחת לפנינו, ובה כרוכים וסבוכים יחד קול התור, פזמונים, גימטריאות, שכונות, מושבות, חזון ציון, נשקי שמרלה, מנורות פלאים וכלבים מייבשי ביצות. להתרתה של פקעת זו רשמתי שלוש מאות מקורות והערתי ארבעים ושתיים הערות. וכל אלו לא באו אלא כתוספת על העיקר: האם יש בדברים שכתב ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן בשבתו בווילנה משהו מן הדברים שנכתבו בספר קול התור?
לבירור שאלה עיקרית זו הקדשתי ארבע עשרה הערות: מהערה כג עד הערה לו. אך עד עתה איש מן המגיבים לא התייחס לאחת מן ההערות הללו, ואיש מן הכותבים לא העיר על אחת מן ההשגות שכתבתי על תוכנו של הספר קול התור ועל ייחוסו להגאון ר' אליהו מווילנה. איש מן המגיבים לא מצא מקור בדברי הגר"א עצמו לאחד מן הרעיונות הכתובים בספר קול התור. וכאשר אתה נוטל את 'טצ"ץ ביסוד' ואת 'אבן שלמה' מספר קול התור ומהמאמרים והספרים הנלווים אליו - לא נשאר מבניינם של כל אלה אבן על אבן. קל וחומר שצריכים אנו להוציא עיקרים נוספים מספרים אלה, עיקרים שאין להם יסוד ואין להם סמך בכתבי הגר"א עצמו.
והלא זה עיקר מאמרי: להסיר מעל הגאון ר' אליהו מווילנה את כל הדברים שתלו בו לאחר שנפטר לבית עולמו ולהשיב לו את כבודו ואת גאונו - תורת אמת היתה בפיהו, תורה עמוקה ונישאה, מדויקת בכל מילה ומילה, מחושבת מכל המקראות ודברי חכמים; וללמוד את דברי הגר"א האמתיים לבדם - אלו שכתב בעצמו, אלו שנמצאים לפנינו על פי הדפים שכתב בעצם כתיבת ידו, ולנכש את כל הקוצים והדרדרים שעלו באדמתו.
וכשם שחייבים אנו להשיב לגר"א את כבודו ואת תורתו, כך חייבים אנו להשיב לאבותיה של משפחת ריבלין הגדולה והחשובה את כבודם ואת תורתם. צדיקים וישרים וחכמים היו ר' בנימין, ר' הלל, ר' משה, ר' יוסף יושעה ור' יצחק צבי ריבלין, וכן בני ריבלין רבים נוספים. הם כתבו והדפיסו חידושי תורה, עסקו בצורכי ציבור באמונה, מסרו נפשם למען עם ישראל, השקיעו דמם וחלבם בבניינה של ירושלים ופעלו להקמת יישובים חקלאיים בארץ ישראל, ולא שלחו ידם בשיגיונות ובדמיונות כפי שטפלו עליהם צאצאיהם.
עוד שאלו והעירו רבים, הן בפורום הן במיילים, וכולם לא עסקו אלא בשולי המאמר - בתולדות נחלת שבעה ופתח תקוה, בניית החורבה ועליית תלמידי הגר"א. והלא עיקרו של המאמר, והסיבה היחידה שבגללה נדרשתי לסיפור המוזר והמיותר הזה, הוא עניין אחד ויחיד: דברי הגאון ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן. שיטתו של הגר"א בקבלה היא השאלה היחידה העומדת ביסודו של המאמר, ורק כדי לפתור אותה הוכרחתי לילך בעקבותיהם של יוסף יושעה ריבלין ויואל משה סלומון, ללקט מאמרים וספרים ופיסות מידע עליהם ועל פועלם, ולהבדיל בין אמת לבדיה ובין עובדה להמצאה. שהרי פקעת אחת לפנינו, ובה כרוכים וסבוכים יחד קול התור, פזמונים, גימטריאות, שכונות, מושבות, חזון ציון, נשקי שמרלה, מנורות פלאים וכלבים מייבשי ביצות. להתרתה של פקעת זו רשמתי שלוש מאות מקורות והערתי ארבעים ושתיים הערות. וכל אלו לא באו אלא כתוספת על העיקר: האם יש בדברים שכתב ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן בשבתו בווילנה משהו מן הדברים שנכתבו בספר קול התור?
לבירור שאלה עיקרית זו הקדשתי ארבע עשרה הערות: מהערה כג עד הערה לו. אך עד עתה איש מן המגיבים לא התייחס לאחת מן ההערות הללו, ואיש מן הכותבים לא העיר על אחת מן ההשגות שכתבתי על תוכנו של הספר קול התור ועל ייחוסו להגאון ר' אליהו מווילנה. איש מן המגיבים לא מצא מקור בדברי הגר"א עצמו לאחד מן הרעיונות הכתובים בספר קול התור. וכאשר אתה נוטל את 'טצ"ץ ביסוד' ואת 'אבן שלמה' מספר קול התור ומהמאמרים והספרים הנלווים אליו - לא נשאר מבניינם של כל אלה אבן על אבן. קל וחומר שצריכים אנו להוציא עיקרים נוספים מספרים אלה, עיקרים שאין להם יסוד ואין להם סמך בכתבי הגר"א עצמו.
והלא זה עיקר מאמרי: להסיר מעל הגאון ר' אליהו מווילנה את כל הדברים שתלו בו לאחר שנפטר לבית עולמו ולהשיב לו את כבודו ואת גאונו - תורת אמת היתה בפיהו, תורה עמוקה ונישאה, מדויקת בכל מילה ומילה, מחושבת מכל המקראות ודברי חכמים; וללמוד את דברי הגר"א האמתיים לבדם - אלו שכתב בעצמו, אלו שנמצאים לפנינו על פי הדפים שכתב בעצם כתיבת ידו, ולנכש את כל הקוצים והדרדרים שעלו באדמתו.
וכשם שחייבים אנו להשיב לגר"א את כבודו ואת תורתו, כך חייבים אנו להשיב לאבותיה של משפחת ריבלין הגדולה והחשובה את כבודם ואת תורתם. צדיקים וישרים וחכמים היו ר' בנימין, ר' הלל, ר' משה, ר' יוסף יושעה ור' יצחק צבי ריבלין, וכן בני ריבלין רבים נוספים. הם כתבו והדפיסו חידושי תורה, עסקו בצורכי ציבור באמונה, מסרו נפשם למען עם ישראל, השקיעו דמם וחלבם בבניינה של ירושלים ופעלו להקמת יישובים חקלאיים בארץ ישראל, ולא שלחו ידם בשיגיונות ובדמיונות כפי שטפלו עליהם צאצאיהם.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
קראתי את כל התגובות שנכתבו עד עתה על מאמרי.
ואען ואומר:
• איש מן המגיבים לא הראה לנו את קונטרס 'בוני ירושלים' משנת תרי"ז, שבו הדפיס כביכול ר' יוסף יושעה פזמון אחד מן הפזמונים שכתב או שלא כתב.
• איש מן המגיבים לא מצא מקור לסיפור על הרב מקאליש ור' יוסף יושעה ריבלין וחידת הגימטריה של פתח תקוה; ולא המציא מקור לדברי הגר"א על סוכה וארץ ישראל.
• איש מן המגיבים לא הביא אסמכתא לישיבתו של הגר"א בעת הסעודה השלישית בשבת קודש עם ראשי העולים לארץ ישראל.
• איש מן המגיבים לא מצא ולו משפט אחד שבו אמר הגר"א לתלמידיו קומו ועלו לארץ הקדושה, ולא הביא ולו משפט אחד שבו ביקש הגר"א להחיש את הקץ המגולה.
• ועד עתה איש מן המגיבים לא טען שהוא או אבותיו או אבות אבותיו היו חוגגים בכל שנה את ליל הישועה בי"ח בסיוון - אחרי הניצחון המזהיר על ג'יהארט איל-חרביה - באמירת פרקי הלל ובמשתה ושמחה.
ואען ואומר:
• איש מן המגיבים לא הראה לנו את קונטרס 'בוני ירושלים' משנת תרי"ז, שבו הדפיס כביכול ר' יוסף יושעה פזמון אחד מן הפזמונים שכתב או שלא כתב.
• איש מן המגיבים לא מצא מקור לסיפור על הרב מקאליש ור' יוסף יושעה ריבלין וחידת הגימטריה של פתח תקוה; ולא המציא מקור לדברי הגר"א על סוכה וארץ ישראל.
• איש מן המגיבים לא הביא אסמכתא לישיבתו של הגר"א בעת הסעודה השלישית בשבת קודש עם ראשי העולים לארץ ישראל.
• איש מן המגיבים לא מצא ולו משפט אחד שבו אמר הגר"א לתלמידיו קומו ועלו לארץ הקדושה, ולא הביא ולו משפט אחד שבו ביקש הגר"א להחיש את הקץ המגולה.
• ועד עתה איש מן המגיבים לא טען שהוא או אבותיו או אבות אבותיו היו חוגגים בכל שנה את ליל הישועה בי"ח בסיוון - אחרי הניצחון המזהיר על ג'יהארט איל-חרביה - באמירת פרקי הלל ובמשתה ושמחה.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
אחדים מן המגיבים טענו כי במאמרי לא הבאתי את כל המקורות בפרשה גדולה זו. אני מודה כי הם צודקים בטענתם זו. במאמרי רשמתי 333 מקורות, אבל במחשבי רשומים למעלה מ-600 מקורות. רק כמחצית מן המקורות המצויים בידי רשמתי במאמרי שבדפוס, ואת השאר השארתי במחשבי, והסיבה פשוטה: חסתי על כבודה של משפחת ריבלין לדורותיה. מאמרים וספרים רבים שיצאו מתחת ידיהם לאחר שנת תרצ"ט אינם ראויים לרישום, וקל וחומר שאין ראוי לצטט מהם כהיום הזה. החזקתי בידי את המאמרים והספרים הללו, קראתי את העלילות והסיפורים והבדיות, ראיתי את הגימטריאות והישועות והנפלאות. על כל אלה כבר המליצו חכמים: כשם שמצווה לומר כך מצווה שלא לומר. ובכלל דבריהם כשם שמצווה לא לכתוב ולהזכיר כך מצווה שלא לכתוב ושלא להזכיר.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
פרשת הספר קול התור, הפזמונים, ושאר המאמרים והספרים הנלווים אליהם אינה שונה מפרשה נוספת - ירושלמי על סדר קדשים. כאן ושם טעו רבנים, התלהבו ותעו ללכת אחר הספרים הבדויים. שהרי לא כל הרבנים ביקורתיים וחשדניים, ובוודאי שאין לכל הרבנים כלים לבדוק את אמיתות החיבורים המובאים לפניהם. רבנים גדולים וחשובים חשבו לתומם כי אמתי הוא הירושלמי על סדר קדשים, ורבנים גדולים וחשובים חשבו לתומם כי הפזמונים נתחברו בידי ר' יוסף יושעה ריבלין ורזים וסודות גנוזים בהם. לא רחוקות הן שתי הפרשיות זו מזו - הירושלמי המזויף על סדר קדשים נדפס בשנת תרס"ז, והפזמונים וקול התור נדפסו בשנים תש"ז-תש"ח.
לא ייפלא אפוא כי גם רבנים צדיקים, ישרים ותמימים כתבו כי הפזמונים נתחברו על ידי ר' יוסף יושעה ריבלין. ידוע הוא מכתבו של הרב יוסף ליב זוסמן בעניינם של הפזמונים, מיום י"ב בטבת תשכ"ט, שבו כתב כדברים האלה: 'הפזמונים של אביו ז"ל הם בלי ספק נכונים, ולא ידיו של הרש"ז עשו אותם, ואדרבא כל ימיו הי' מחפש ושואל ממקובלים שונים שיבארו לו את הרמזים הנסתרים שהם ע"ד הנסתר והסוד, והרבה דברים זכורני כי הי' שואל מהמקובל ר"ש לידר ז"ל, וגם עם מו"ר הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל הי' משוחח מענינים אלו, וכן עם עוד הרבה. ובזמן האחרון הי' שואל ממני הרבה דברים והייתי ממציא לו הרבה מקורות וביאורים לדברי אביו ז"ל, והנה בתוך פזמוני אביו ז"ל מוזכר הרבה פעמים דברי בעל "קול התור"'.
כבר כתב יוסף יואל ריבלין בשנת תש"ח, מס' 184, כי באחד מן הפזמונים כתוב 'וסדר "תבוא" לשתיתאה', ו'הגרי"מ חרלפ שליט"א ביאר לנו את הענין לפי דברי הגר"א ב"אדרת אליהו" ו"באר יצחק"'. מה חשב הרב חרל"פ על הפזמונים בעת שנשאל על הכתוב בהם? האם חשב כי ר' יוסף יושעה הוא יוצרם ומחברם או ענה לשואליו על שאלותיהם בלי לקבוע מי ילדם ומבטן מי יצאו? לעת עתה אין לנו תשובות.
בספריהם של בני ריבלין, אלה שנדפסו אחרי שנת תרצ"ט, מובאים דברים שכתבו רבנים באותן שנים בשבחם של הפזמונים ושל קול התור. האומנם כתבו הרבנים עצמם את הדברים הללו או שמא נכתבו הדברים בשמם? כך, למשל, הובאו דברי הראי"ה בשבח הפזמונים, מס' 307, מתוך 'לקט מדברי המספידים, פורסם לאחר מכן במהדורה מצומצמת', כפי שכתב המהדיר בתחילת הספר. עד היום הזה לא מצאנו מהדורה מצומצמת זו, ועל פי רישום דברי הראי"ה סמוך לאותו הספד, מס' 107, ועל פי עדותו של עד שמיעה שנתגלתה זה עתה ותובא להלן בשלמותה, לא דיבר הראי"ה על הפזמונים ולא הזכיר אותם כלל.
לא ייפלא אפוא כי גם רבנים צדיקים, ישרים ותמימים כתבו כי הפזמונים נתחברו על ידי ר' יוסף יושעה ריבלין. ידוע הוא מכתבו של הרב יוסף ליב זוסמן בעניינם של הפזמונים, מיום י"ב בטבת תשכ"ט, שבו כתב כדברים האלה: 'הפזמונים של אביו ז"ל הם בלי ספק נכונים, ולא ידיו של הרש"ז עשו אותם, ואדרבא כל ימיו הי' מחפש ושואל ממקובלים שונים שיבארו לו את הרמזים הנסתרים שהם ע"ד הנסתר והסוד, והרבה דברים זכורני כי הי' שואל מהמקובל ר"ש לידר ז"ל, וגם עם מו"ר הגרי"מ חרל"פ זצוק"ל הי' משוחח מענינים אלו, וכן עם עוד הרבה. ובזמן האחרון הי' שואל ממני הרבה דברים והייתי ממציא לו הרבה מקורות וביאורים לדברי אביו ז"ל, והנה בתוך פזמוני אביו ז"ל מוזכר הרבה פעמים דברי בעל "קול התור"'.
כבר כתב יוסף יואל ריבלין בשנת תש"ח, מס' 184, כי באחד מן הפזמונים כתוב 'וסדר "תבוא" לשתיתאה', ו'הגרי"מ חרלפ שליט"א ביאר לנו את הענין לפי דברי הגר"א ב"אדרת אליהו" ו"באר יצחק"'. מה חשב הרב חרל"פ על הפזמונים בעת שנשאל על הכתוב בהם? האם חשב כי ר' יוסף יושעה הוא יוצרם ומחברם או ענה לשואליו על שאלותיהם בלי לקבוע מי ילדם ומבטן מי יצאו? לעת עתה אין לנו תשובות.
בספריהם של בני ריבלין, אלה שנדפסו אחרי שנת תרצ"ט, מובאים דברים שכתבו רבנים באותן שנים בשבחם של הפזמונים ושל קול התור. האומנם כתבו הרבנים עצמם את הדברים הללו או שמא נכתבו הדברים בשמם? כך, למשל, הובאו דברי הראי"ה בשבח הפזמונים, מס' 307, מתוך 'לקט מדברי המספידים, פורסם לאחר מכן במהדורה מצומצמת', כפי שכתב המהדיר בתחילת הספר. עד היום הזה לא מצאנו מהדורה מצומצמת זו, ועל פי רישום דברי הראי"ה סמוך לאותו הספד, מס' 107, ועל פי עדותו של עד שמיעה שנתגלתה זה עתה ותובא להלן בשלמותה, לא דיבר הראי"ה על הפזמונים ולא הזכיר אותם כלל.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
ר' משה נחמני העמידני על טעות במאמרי, והריני ממהר לתקנה.
ציטטתי מאמר שהתפרסם בעיתון הצפירה בשנת תרנ"ט, מס' 94, והוספתי כי 'ר' יצחק צבי ריבלין הגיע ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה שפתח הרב קוק'.
אכן, הגיע ר' יצחק צבי ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה, אבל בשנת תרנ"ט עוד לא הגיע הרב קוק ליפו. בשטף הכתיבה פלט קולמוסי את המילים 'הרב קוק', וטעות היתה בידי. תודה לר' משה נחמני על התיקון הנחוץ.
ציטטתי מאמר שהתפרסם בעיתון הצפירה בשנת תרנ"ט, מס' 94, והוספתי כי 'ר' יצחק צבי ריבלין הגיע ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה שפתח הרב קוק'.
אכן, הגיע ר' יצחק צבי ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה, אבל בשנת תרנ"ט עוד לא הגיע הרב קוק ליפו. בשטף הכתיבה פלט קולמוסי את המילים 'הרב קוק', וטעות היתה בידי. תודה לר' משה נחמני על התיקון הנחוץ.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
ר' משה נחמני הודיעני בטובו על תעודה חשובה ביותר שנדפסה באחת מן החוברות של פנחס גרייבסקי. לא הכרתיה עד עתה, והיא מציאה של ממש. הריני מודה לו מאוד על סיועו ונדיבות לבו.
בחוברת 'כנסת ירושלים ואחותה אלכסנדריה של מצרים', שהדפיס פנחס גרייבסקי בירושלים תרצ"ו, נמצא מאמר של הר"י ברדקי ובו הובאו דברים מתוך ההספד שנשא הרב קוק באזכרה שנערכה לר' יוסף יושעה ריבלין בשנת תרפ"א. נביא תחילה את דברי הר"י ברדקי במלואם, מילה במילה, ואחר נדון במשמעותם.
זכור ימות עולם.
מצוה מן התורה לזכור.
(פרק מתוך מאמרו של הר"י ברדקי, שעוד יופיע בשלמותו)
"אני נזכר בפנינים אחדות ששמענו מפי רבנו הגאון המנוח רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, באספה הגדולה שנערכה בביהכנ"ס מזכרת משה ביום כ"ז אלול תרפ"א*) לזכרו של העסקן הגדול ובונה הישוב רבי יוסף ריבלין זצ"ל מטעם ועדי השכונות היהודיות הראשונות שבירושלים, והייתי נוכח בה. רבנו זצ"ל באר את הפסוק "זכור ימות עולם" ואמר: מכאן אנו למדין כי חובה עלינו להזכיר בזכרון קיים את פעולותיהם של גדולי אנשי המעשה "בינו שנות דור ודור" כשאנו מזכירים את גדולינו הקדמונים ואת מעשיהם ישנם בודאי כאלה המבקרים את פעולותיהם באמת-מדה של מצב הענינים החדישים, לפי אמת מידה זו עלולים לבטל את מעשיהם של הקדמונים בהיות והיום עושים את הדברים יותר טוב ויותר נוח וכו' ע"ז אמר הפסוק "בינו שנות דור ודור", דהיינו עליכם להבין את התנאים של כל דור ודור, למדוד את פעולותיהם של הקדמונים לפי מצב הדברים של התקופה ההיא את קושי תקופת הייסוד, ואז תוכחו כי מה שעשו היה טוב ויפה ומצלח באופן יוצא מן הכלל, ואם אינך מבין זאת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה, אם לא למדת היטב את ההיסטוריה, שאל אביך ויגדך וזקניך ויאמרו לך, אלה שידעו והכירו וראו בעיניהם את התנאים הקשים של הימים ההם וע"י כך תוכל לשקול במאזני צדק את פעולותיהם המוצלחות של העסקנים הקדמונים, הבונים הראשונים.
"מצוה עליו לספר" המצוה הזאת נאמר על גאולתנו הראשונה, והתחלת הבנין של ישובנו זה היתה אתחלתא דגאולה ומצוה עלינו לספר בנפלאות ה' ובשבח שלוחיו שמסרו נפשם מתחילת היסוד מתוך עוני וכל אלה הממשיכים את בנין הארץ במסירות נפש.
כאן עומדים לפנינו נואמים רבנים גדולים מזקני ירושלים ובאי כח ועדי השכונות הראשונות בעיר הקודש ומספרים על דברי ימי הישוב הראשון, מתארים את הסכנות והאסונות שהיו בימים ההם, את מסירות נפש הראשונים המיסדים ובראשם המנוח ר' יוסף ז"ל והיחידים חברי השכונות שבנו להם הבתים הראשונים במדבר שמם מתוך דחקות ומצב של תנאים קשים ונוראים ומחלות ר"ל. והחובה על כל איש ישראל לזכור ולהזכיר תמיד ומצוה עלינו לספר על "החלוצים הראשונים" האלה בהערצה קדושה ולשים כל זאת זכרון בספר גדול. ואני מאחל ברכה לכל הנכבדים והסופרים המתעסקים בזה.
*) דבר האספה תכניתה ונואמיה נתפרסם אז בעתוני דאר היום והארץ.
עד כאן דברי הר"י ברדקי, כפי שנתפרסמו בשנת תרצ"ו.
חמישה תיאורים של ההספד שנשא הרב קוק באזכרה לר' יוסף יושעה ריבלין נכתבו במהלך השנים. נעקוב אחריהם, לפי סדר הזמנים.
א.
בכ"ט באלול תרפ"א הופיע בדאר היום תיאור של האזכרה, מס' 107, ובו נכתב: 'ראשון לנואמים היה ראש הרבנים לא"י הרה"ג רא"י קוק. הוא דבר על ערך המצוה של קנין א"י, ישוב א"י ובנין א"י. מי הם אלה שעל ידם נתפשטה מצוה זו בעולם כלו - אלה הגבורים המתישבים הראשונים, יחידי הסגולה שהתחילו לבנות את ירושלם לשם, לתהלה ולתפארת. הרב יוסף ריבלין אשר עסק בצרכי צבור באמונה, ושאר העסקנים הגדולים, ראויים ששמם יזָכר בקדש ומעשיהם עומדים לנס. בדרכיהם אנו צריכים ללכת לבנות את ירושלם ברוח כזה עד שכ"א יכיר כי זהו בנין של זרע ברך ה''.
תיאור זה חזר והופיע בחוברת שהדפיס פנחס גרייבסקי בשנת תרפ"ו לזכרו של הרב יוסף יושעה ריבלין, מס' 118.
ב.
בכ"ט באלול תרפ"א הופיע בהארץ תיאור של האזכרה, מס' 108, ובו נכתב: 'הרב הראשי א. י. קוק פתח את האספה בשבח המנוח ותאר באריכות את ערך החלוצים הראשונים שעבדו במסירות נפש במשך תנאי חיים קשים בכדי לבנות ולכונן את הישוב'.
ג.
בשנת תרצ"ו הדפיס פנחס גרייבסקי את תיאורו של הר"י ברדקי, כפי שהובא לעיל. תיאור זה מתאים לשני התיאורים הקודמים, והוא מוסיף עליהם את הפסוק שעליו נסמך הרב קוק בהספדו: זכור ימות עולם וכו'.
כך דרש הראי"ה את הפסוק הזה: זכור ימות עולם - חובה עלינו להזכיר את פעולותיהם של גדולי אנשי המעשה; בינו שנות דור ודור - עלינו להבין את התנאים של כל דור ודור ולמדוד את פעולותיהם של הקדמונים לפי מצב הדברים של התקופה ההיא; שאל אביך ויגדך - אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה, שאל אביך ויגדך, אלה שידעו את התנאים הקשים של הימים ההם, וע"י כך תוכל לשקול במאזני צדק את פעולותיהם המוצלחות של העסקנים הקדמונים.
ד.
בשנת תשי"ג הדפיס אלתר דב וישנצקי, גיסו של שלמה זלמן ריבלין, חוברת בשם מגילת יוסף, מס' 206. בחוברת זו נכתב: 'כך סיפר לימים מרן הראי"ה, בהספד שנשא על ר' יושעה: עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה ובקוראי בעיתונות על ידיעות מארץ ישראל, תפשו מקום רב בליבי מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין שכתב ב'המגיד', 'המליץ' ו'הצפירה' ועוד, מאמרים נלהבים מלאי רגשי קודש בעד בנין ירושלים וישוב ארץ ישראל, מלאי הגנה נמרצת על כבוד ירושלים מוסדותיה ומנהיגיה, נגד כל דברי דילטוריא של הימים ההם. פעמים רבות אף נתרגשתי מדבריו החוצבים להבות קודש ובסגנון תורני עשיר ומהודר מאוד'.
ה.
בשנת תשס"ד הדפיס יוסף יהושע ריבלין את הפזמונים, מס' 307. בספר זה נכתב: 'אזכרה... וכך תאר עשרות שנים אחר כך, מרן הראי"ה, את קדושת פזמונים אלו: "קראתי ולמדתי לעת עתה מעט משיריו, חיצוניותם הוד והדר, גאונות ואומנות בלתי מצויה, ופנימיותם מעיין של רעיונות ורמזים נפלאים, מיוסדים על אדני פז, מעיין ישועה הם בדרכי הגאולה, בנין ירושלים ושיבת ציון. כתבם ברוח קדושה כבירה והוציאם לפועל בסיכון גופו ונפשו, תורה רבה ועמוקה הם שיריו הקדושים של ר' יוסף, וללמדם אנו צריכים כראוי'.
עינינו הרואות כי שלושת התיאורים הראשונים שווים זה לזה, ובכולם נאמר כי הראי"ה דיבר בשבחם של המתיישבים הראשונים, העסקנים הגדולים, החלוצים הראשונים והעסקנים הקדמונים - שאחד מהם היה ר' יוסף יושעה ריבלין. שלושה תיאורים אלה נכתבו בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"ו.
שני התיאורים האחרונים שונים מהם לגמרי. לפי התיאור הרביעי שיבח הראי"ה את המאמרים המצוינים ומלאי רגשי קודש שכתב ר' יוסף יושעה ריבלין. לפי התיאור החמישי שיבח הראי"ה את השירים הקדושים שכתב ר' יוסף יושעה ריבלין ברוח קדושה כבירה. שני תיאורים אלה נדפסו בשנת תשי"ג ובשנת תשס"ד.
שלושת התיאורים הראשונים נכתבו בידי עדי ראייה ושמיעה, בידי אנשים שנכחו באזכרה. שני התיאורים האחרונים נדפסו במרחק הזמן, בידי בני ריבלין, בלא להביא להם מקור או אסמכתא. אמנם נסמך התיאור האחרון על 'לקט מדברי המספידים, פורסם לאחר מכן במהדורה מצומצמת', אך עד היום הזה לא נמצאה מהדורה מצומצמת זו.
לפי שלושת התיאורים הראשונים שיבח הראי"ה את ר' יוסף יושעה כמתיישב, כחלוץ וכעסקן. לעומת זאת, לפי שני התיאורים האחרונים שיבח הראי"ה את ר' יוסף יושעה ככותב ברוח קדושה מאמרים מלאי רגשי קודש ושירים קדושים. ההבדל בין שלושת התיאורים שכתבו רואיו ושומעיו של הראי"ה ובין שני התיאורים שכתבו בני ריבלין הוא עצום, וברור כי על פי שלושה עדים יקום דבר. בני ריבלין שמו דברים בפי הראי"ה, כדי להאדיר שם אביהם ולעטרו בעטרת של רוח קדושה ורגשי קודש.
בתיאור הרביעי שמו בני ריבלין בפי הראי"ה את המשפט הבא: 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה ובקוראי בעיתונות על ידיעות מארץ ישראל, תפשו מקום רב בליבי מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין'. מה צורך היה להם לבני ריבלין לשים בפי הראי"ה את המילים 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה'?
התשובה נמצאת במכתבו של הראי"ה אל פנחס גרייבסקי, מס' 128. במכתב זה כתב הראי"ה כך: 'חמודות היה לי מאז הכרתי בהיותו אורח רגיל בביתי בעת היותי בחו"ל בעיר בוסק(!) ואנכי מלאתי נהרה מהליבוב אשר לבבני איש ירושלים דנא בחן שפתיו ורוח בינתו ובלהבת אידיאליו, לתחיית ישראל על אדמתו, ברגש מלא אצילות וטהרה, הוא הרב החכם מהראשונים לבונים ומישבים את ישובנו החדש רבי יואל משה סלומון ז"ל'. ראו בני ריבלין כי שיבח הראי"ה את יואל משה סלומון והזכיר כי הוא מכיר אותו עוד 'בהיותו אורח רגיל בביתי בעת היותי בחו"ל בעיר בוסק', עמדו ושמו בפי הראי"ה כי 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה' הוא הכיר את 'מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין'.
בחוברת 'כנסת ירושלים ואחותה אלכסנדריה של מצרים', שהדפיס פנחס גרייבסקי בירושלים תרצ"ו, נמצא מאמר של הר"י ברדקי ובו הובאו דברים מתוך ההספד שנשא הרב קוק באזכרה שנערכה לר' יוסף יושעה ריבלין בשנת תרפ"א. נביא תחילה את דברי הר"י ברדקי במלואם, מילה במילה, ואחר נדון במשמעותם.
זכור ימות עולם.
מצוה מן התורה לזכור.
(פרק מתוך מאמרו של הר"י ברדקי, שעוד יופיע בשלמותו)
"אני נזכר בפנינים אחדות ששמענו מפי רבנו הגאון המנוח רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, באספה הגדולה שנערכה בביהכנ"ס מזכרת משה ביום כ"ז אלול תרפ"א*) לזכרו של העסקן הגדול ובונה הישוב רבי יוסף ריבלין זצ"ל מטעם ועדי השכונות היהודיות הראשונות שבירושלים, והייתי נוכח בה. רבנו זצ"ל באר את הפסוק "זכור ימות עולם" ואמר: מכאן אנו למדין כי חובה עלינו להזכיר בזכרון קיים את פעולותיהם של גדולי אנשי המעשה "בינו שנות דור ודור" כשאנו מזכירים את גדולינו הקדמונים ואת מעשיהם ישנם בודאי כאלה המבקרים את פעולותיהם באמת-מדה של מצב הענינים החדישים, לפי אמת מידה זו עלולים לבטל את מעשיהם של הקדמונים בהיות והיום עושים את הדברים יותר טוב ויותר נוח וכו' ע"ז אמר הפסוק "בינו שנות דור ודור", דהיינו עליכם להבין את התנאים של כל דור ודור, למדוד את פעולותיהם של הקדמונים לפי מצב הדברים של התקופה ההיא את קושי תקופת הייסוד, ואז תוכחו כי מה שעשו היה טוב ויפה ומצלח באופן יוצא מן הכלל, ואם אינך מבין זאת "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה, אם לא למדת היטב את ההיסטוריה, שאל אביך ויגדך וזקניך ויאמרו לך, אלה שידעו והכירו וראו בעיניהם את התנאים הקשים של הימים ההם וע"י כך תוכל לשקול במאזני צדק את פעולותיהם המוצלחות של העסקנים הקדמונים, הבונים הראשונים.
"מצוה עליו לספר" המצוה הזאת נאמר על גאולתנו הראשונה, והתחלת הבנין של ישובנו זה היתה אתחלתא דגאולה ומצוה עלינו לספר בנפלאות ה' ובשבח שלוחיו שמסרו נפשם מתחילת היסוד מתוך עוני וכל אלה הממשיכים את בנין הארץ במסירות נפש.
כאן עומדים לפנינו נואמים רבנים גדולים מזקני ירושלים ובאי כח ועדי השכונות הראשונות בעיר הקודש ומספרים על דברי ימי הישוב הראשון, מתארים את הסכנות והאסונות שהיו בימים ההם, את מסירות נפש הראשונים המיסדים ובראשם המנוח ר' יוסף ז"ל והיחידים חברי השכונות שבנו להם הבתים הראשונים במדבר שמם מתוך דחקות ומצב של תנאים קשים ונוראים ומחלות ר"ל. והחובה על כל איש ישראל לזכור ולהזכיר תמיד ומצוה עלינו לספר על "החלוצים הראשונים" האלה בהערצה קדושה ולשים כל זאת זכרון בספר גדול. ואני מאחל ברכה לכל הנכבדים והסופרים המתעסקים בזה.
*) דבר האספה תכניתה ונואמיה נתפרסם אז בעתוני דאר היום והארץ.
עד כאן דברי הר"י ברדקי, כפי שנתפרסמו בשנת תרצ"ו.
חמישה תיאורים של ההספד שנשא הרב קוק באזכרה לר' יוסף יושעה ריבלין נכתבו במהלך השנים. נעקוב אחריהם, לפי סדר הזמנים.
א.
בכ"ט באלול תרפ"א הופיע בדאר היום תיאור של האזכרה, מס' 107, ובו נכתב: 'ראשון לנואמים היה ראש הרבנים לא"י הרה"ג רא"י קוק. הוא דבר על ערך המצוה של קנין א"י, ישוב א"י ובנין א"י. מי הם אלה שעל ידם נתפשטה מצוה זו בעולם כלו - אלה הגבורים המתישבים הראשונים, יחידי הסגולה שהתחילו לבנות את ירושלם לשם, לתהלה ולתפארת. הרב יוסף ריבלין אשר עסק בצרכי צבור באמונה, ושאר העסקנים הגדולים, ראויים ששמם יזָכר בקדש ומעשיהם עומדים לנס. בדרכיהם אנו צריכים ללכת לבנות את ירושלם ברוח כזה עד שכ"א יכיר כי זהו בנין של זרע ברך ה''.
תיאור זה חזר והופיע בחוברת שהדפיס פנחס גרייבסקי בשנת תרפ"ו לזכרו של הרב יוסף יושעה ריבלין, מס' 118.
ב.
בכ"ט באלול תרפ"א הופיע בהארץ תיאור של האזכרה, מס' 108, ובו נכתב: 'הרב הראשי א. י. קוק פתח את האספה בשבח המנוח ותאר באריכות את ערך החלוצים הראשונים שעבדו במסירות נפש במשך תנאי חיים קשים בכדי לבנות ולכונן את הישוב'.
ג.
בשנת תרצ"ו הדפיס פנחס גרייבסקי את תיאורו של הר"י ברדקי, כפי שהובא לעיל. תיאור זה מתאים לשני התיאורים הקודמים, והוא מוסיף עליהם את הפסוק שעליו נסמך הרב קוק בהספדו: זכור ימות עולם וכו'.
כך דרש הראי"ה את הפסוק הזה: זכור ימות עולם - חובה עלינו להזכיר את פעולותיהם של גדולי אנשי המעשה; בינו שנות דור ודור - עלינו להבין את התנאים של כל דור ודור ולמדוד את פעולותיהם של הקדמונים לפי מצב הדברים של התקופה ההיא; שאל אביך ויגדך - אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה, שאל אביך ויגדך, אלה שידעו את התנאים הקשים של הימים ההם, וע"י כך תוכל לשקול במאזני צדק את פעולותיהם המוצלחות של העסקנים הקדמונים.
ד.
בשנת תשי"ג הדפיס אלתר דב וישנצקי, גיסו של שלמה זלמן ריבלין, חוברת בשם מגילת יוסף, מס' 206. בחוברת זו נכתב: 'כך סיפר לימים מרן הראי"ה, בהספד שנשא על ר' יושעה: עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה ובקוראי בעיתונות על ידיעות מארץ ישראל, תפשו מקום רב בליבי מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין שכתב ב'המגיד', 'המליץ' ו'הצפירה' ועוד, מאמרים נלהבים מלאי רגשי קודש בעד בנין ירושלים וישוב ארץ ישראל, מלאי הגנה נמרצת על כבוד ירושלים מוסדותיה ומנהיגיה, נגד כל דברי דילטוריא של הימים ההם. פעמים רבות אף נתרגשתי מדבריו החוצבים להבות קודש ובסגנון תורני עשיר ומהודר מאוד'.
ה.
בשנת תשס"ד הדפיס יוסף יהושע ריבלין את הפזמונים, מס' 307. בספר זה נכתב: 'אזכרה... וכך תאר עשרות שנים אחר כך, מרן הראי"ה, את קדושת פזמונים אלו: "קראתי ולמדתי לעת עתה מעט משיריו, חיצוניותם הוד והדר, גאונות ואומנות בלתי מצויה, ופנימיותם מעיין של רעיונות ורמזים נפלאים, מיוסדים על אדני פז, מעיין ישועה הם בדרכי הגאולה, בנין ירושלים ושיבת ציון. כתבם ברוח קדושה כבירה והוציאם לפועל בסיכון גופו ונפשו, תורה רבה ועמוקה הם שיריו הקדושים של ר' יוסף, וללמדם אנו צריכים כראוי'.
עינינו הרואות כי שלושת התיאורים הראשונים שווים זה לזה, ובכולם נאמר כי הראי"ה דיבר בשבחם של המתיישבים הראשונים, העסקנים הגדולים, החלוצים הראשונים והעסקנים הקדמונים - שאחד מהם היה ר' יוסף יושעה ריבלין. שלושה תיאורים אלה נכתבו בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"ו.
שני התיאורים האחרונים שונים מהם לגמרי. לפי התיאור הרביעי שיבח הראי"ה את המאמרים המצוינים ומלאי רגשי קודש שכתב ר' יוסף יושעה ריבלין. לפי התיאור החמישי שיבח הראי"ה את השירים הקדושים שכתב ר' יוסף יושעה ריבלין ברוח קדושה כבירה. שני תיאורים אלה נדפסו בשנת תשי"ג ובשנת תשס"ד.
שלושת התיאורים הראשונים נכתבו בידי עדי ראייה ושמיעה, בידי אנשים שנכחו באזכרה. שני התיאורים האחרונים נדפסו במרחק הזמן, בידי בני ריבלין, בלא להביא להם מקור או אסמכתא. אמנם נסמך התיאור האחרון על 'לקט מדברי המספידים, פורסם לאחר מכן במהדורה מצומצמת', אך עד היום הזה לא נמצאה מהדורה מצומצמת זו.
לפי שלושת התיאורים הראשונים שיבח הראי"ה את ר' יוסף יושעה כמתיישב, כחלוץ וכעסקן. לעומת זאת, לפי שני התיאורים האחרונים שיבח הראי"ה את ר' יוסף יושעה ככותב ברוח קדושה מאמרים מלאי רגשי קודש ושירים קדושים. ההבדל בין שלושת התיאורים שכתבו רואיו ושומעיו של הראי"ה ובין שני התיאורים שכתבו בני ריבלין הוא עצום, וברור כי על פי שלושה עדים יקום דבר. בני ריבלין שמו דברים בפי הראי"ה, כדי להאדיר שם אביהם ולעטרו בעטרת של רוח קדושה ורגשי קודש.
בתיאור הרביעי שמו בני ריבלין בפי הראי"ה את המשפט הבא: 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה ובקוראי בעיתונות על ידיעות מארץ ישראל, תפשו מקום רב בליבי מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין'. מה צורך היה להם לבני ריבלין לשים בפי הראי"ה את המילים 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה'?
התשובה נמצאת במכתבו של הראי"ה אל פנחס גרייבסקי, מס' 128. במכתב זה כתב הראי"ה כך: 'חמודות היה לי מאז הכרתי בהיותו אורח רגיל בביתי בעת היותי בחו"ל בעיר בוסק(!) ואנכי מלאתי נהרה מהליבוב אשר לבבני איש ירושלים דנא בחן שפתיו ורוח בינתו ובלהבת אידיאליו, לתחיית ישראל על אדמתו, ברגש מלא אצילות וטהרה, הוא הרב החכם מהראשונים לבונים ומישבים את ישובנו החדש רבי יואל משה סלומון ז"ל'. ראו בני ריבלין כי שיבח הראי"ה את יואל משה סלומון והזכיר כי הוא מכיר אותו עוד 'בהיותו אורח רגיל בביתי בעת היותי בחו"ל בעיר בוסק', עמדו ושמו בפי הראי"ה כי 'עוד מימי צעירותי בהיותי עדיין בגולה' הוא הכיר את 'מאמריו המצויינים של ר' יוסף ריבלין'.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
עד עתה עסקנו בהספד שנשא הראי"ה קוק על ר' יוסף יושעה ריבלין בשנת תרפ"א, ועל פי שלושה עדים - ואחד מהם הוא תיאורו של הר"י ברדקי שנודע זה עתה - קם ההספד הנכון והאמתי ונפלו ההספדים הבדויים. חשיבות גדולה נודעת לתיאורו של הר"י ברדקי, וכשם שהוא הכריע בשאלה מה אמר הראי"ה בשנת תרפ"א בהספד שנשא על ר' יוסף יושעה ריבלין כך הוא יכול להכריע בשאלה מה אמר הרב יעקב משה חרל"פ בשנת תש"ח בעצרת לזכרו של הגר"א.
בי"ט בתשרי תש"ח נערכה עצרת רבת עם לזכר הגר"א, מס' 186. תיאור העצרת וסיכום הנאומים שנישאו בה הופיע בכ"ג בתשרי בעיתון הצפה, מס' 187. על פי תיאור זה אמר הרב חרל"פ כי הגר"א נשלח לחבר את כל ענפי התורה ולהחזיר כל דבר למקורו, לגלות את רוח הקודש וההרגשות בלימוד התורה, ולהחזיר בנים לגבולם ולעוררם לשוב לארץ.
בשנת תשי"א נדפסה החוברת מוסדי ארץ, ובה הובאו דברים שאמר הרב חרל"פ בעצרת שהתקיימה ביום ג' בתשרי תש"ח, תחת השם 'עליית אליהו' - מס' 202. לפי הכתוב כאן אמר הרב חרל"פ כי הגר"א ידע רמזים גדולים, ביקש לגלות את הקץ המגולה, חזה שמדינת ישראל תהיה עוד לפני ביאת המשיח, ארץ ישראל היא כסוכה, ואתחלתא דגאולה היא בייעודו של משיח בן יוסף.
במאמרי, הערה מב, עמ' 213, כתבתי כי בחוברת מוסדי ארץ, שגם בה הובאו הדברים שאמר הרב חרל"פ בעצרת נוספה כותרת - 'עליית אליהו', ונוספו תכנים רבים חדשים לגמרי - רעיונות שמתאימים לרעיונותיו של קול התור, והם כוללים ביטויים רבים שנמצאים רק בספר זה ובשאר הספרים שיצאו מתחת ידיהם של בני ריבלין.
עתה מתברר מקורם של התכנים שהוסיפו בני ריבלין בחוברת מוסדי ארץ בתוך דברי הרב חרל"פ. בתיאור העצרת בעיתון הצפה, מס' 186, נכתב כי 'פתח הד"ר י. ריבלין'. אבל בחוברת מוסדי ארץ נכתב כי הרב חרל"פ פתח את העצרת. במאמרי לא הערתי על כך, כי לא ידעתי עם מי הצדק. עתה, כשמאמרו של הר"י ברדקי מונח לפנינו, יכולים אנו להבין כיצד נוצרו דברי הפתיחה של הרב חרל"פ.
אעתיק כאן את הכתוב בפתח החוברת, מילה במילה:
"מעשי אבות סימן לבנים". "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור". בפסוק זה פתח מרן הגאון הרי"מ חרל"פ באספת צאצאי תלמידי הגר"א ביום ג' תשרי תש"ח (לקראת מלאת ק"ן שנים לפטירתו של רבנו הגר"א ומאה וארבעים שנה לעליית תלמידיו לאר"י) (תמצית דברו): "מצוה מן התורה לזכור ולשאול מן הזקנים. בינו שנות דור ודור - כלומר, הבינו את התנאים של הדורות הקודמים בכדי שתבינו את ערך מעשיהם ועמלם. ואם אינך מבין אותם שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'.
כאמור, בעיתון הצפה נכתב כי יוסף יואל ריבלין פתח את העצרת. לעומת זאת, בחוברת מוסדי ארץ כתבו בני ריבלין כי הרב חרל"פ פתח את העצרת, ואף הביאו את תמצית הדברים שאמר בפתיחת העצרת. המעיין בתמצית זו רואה מיד לנגד עיניו את הדברים שאמר הראי"ה בהספד שנשא על ר' יוסף יושעה ריבלין - אותו פסוק, אותו רעיון, אותן מילים. 'כפל הענין במלים שונות'...
הכפילות הזאת מביאה למסקנה פשוטה: בני ריבלין קראו את דברי ההספד שאמר הראי"ה בשלהי שנת תרפ"א, שכותרתם הפסוק 'זכור ימות עולם', ותוכנם הבקשה 'להבין את התנאים של כל דור ודור', ו'אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה... שאל אביך ויגדך וזקניך ויאמרו לך, אלה שידעו והכירו וראו בעיניהם את התנאים הקשים של הימים ההם' - נטלו אותם, העתיקו אותם בקיצור לשון, ועשו מהם נאום שנשא הרב חרל"פ כפתיחה לאסיפת צאצאי תלמידי הגר"א, שהתקיימה בראשית שנת תש"ח.
בי"ט בתשרי תש"ח נערכה עצרת רבת עם לזכר הגר"א, מס' 186. תיאור העצרת וסיכום הנאומים שנישאו בה הופיע בכ"ג בתשרי בעיתון הצפה, מס' 187. על פי תיאור זה אמר הרב חרל"פ כי הגר"א נשלח לחבר את כל ענפי התורה ולהחזיר כל דבר למקורו, לגלות את רוח הקודש וההרגשות בלימוד התורה, ולהחזיר בנים לגבולם ולעוררם לשוב לארץ.
בשנת תשי"א נדפסה החוברת מוסדי ארץ, ובה הובאו דברים שאמר הרב חרל"פ בעצרת שהתקיימה ביום ג' בתשרי תש"ח, תחת השם 'עליית אליהו' - מס' 202. לפי הכתוב כאן אמר הרב חרל"פ כי הגר"א ידע רמזים גדולים, ביקש לגלות את הקץ המגולה, חזה שמדינת ישראל תהיה עוד לפני ביאת המשיח, ארץ ישראל היא כסוכה, ואתחלתא דגאולה היא בייעודו של משיח בן יוסף.
במאמרי, הערה מב, עמ' 213, כתבתי כי בחוברת מוסדי ארץ, שגם בה הובאו הדברים שאמר הרב חרל"פ בעצרת נוספה כותרת - 'עליית אליהו', ונוספו תכנים רבים חדשים לגמרי - רעיונות שמתאימים לרעיונותיו של קול התור, והם כוללים ביטויים רבים שנמצאים רק בספר זה ובשאר הספרים שיצאו מתחת ידיהם של בני ריבלין.
עתה מתברר מקורם של התכנים שהוסיפו בני ריבלין בחוברת מוסדי ארץ בתוך דברי הרב חרל"פ. בתיאור העצרת בעיתון הצפה, מס' 186, נכתב כי 'פתח הד"ר י. ריבלין'. אבל בחוברת מוסדי ארץ נכתב כי הרב חרל"פ פתח את העצרת. במאמרי לא הערתי על כך, כי לא ידעתי עם מי הצדק. עתה, כשמאמרו של הר"י ברדקי מונח לפנינו, יכולים אנו להבין כיצד נוצרו דברי הפתיחה של הרב חרל"פ.
אעתיק כאן את הכתוב בפתח החוברת, מילה במילה:
"מעשי אבות סימן לבנים". "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור". בפסוק זה פתח מרן הגאון הרי"מ חרל"פ באספת צאצאי תלמידי הגר"א ביום ג' תשרי תש"ח (לקראת מלאת ק"ן שנים לפטירתו של רבנו הגר"א ומאה וארבעים שנה לעליית תלמידיו לאר"י) (תמצית דברו): "מצוה מן התורה לזכור ולשאול מן הזקנים. בינו שנות דור ודור - כלומר, הבינו את התנאים של הדורות הקודמים בכדי שתבינו את ערך מעשיהם ועמלם. ואם אינך מבין אותם שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'.
כאמור, בעיתון הצפה נכתב כי יוסף יואל ריבלין פתח את העצרת. לעומת זאת, בחוברת מוסדי ארץ כתבו בני ריבלין כי הרב חרל"פ פתח את העצרת, ואף הביאו את תמצית הדברים שאמר בפתיחת העצרת. המעיין בתמצית זו רואה מיד לנגד עיניו את הדברים שאמר הראי"ה בהספד שנשא על ר' יוסף יושעה ריבלין - אותו פסוק, אותו רעיון, אותן מילים. 'כפל הענין במלים שונות'...
הכפילות הזאת מביאה למסקנה פשוטה: בני ריבלין קראו את דברי ההספד שאמר הראי"ה בשלהי שנת תרפ"א, שכותרתם הפסוק 'זכור ימות עולם', ותוכנם הבקשה 'להבין את התנאים של כל דור ודור', ו'אם אינך יודע את התקופה ההיא ואת תנאיה... שאל אביך ויגדך וזקניך ויאמרו לך, אלה שידעו והכירו וראו בעיניהם את התנאים הקשים של הימים ההם' - נטלו אותם, העתיקו אותם בקיצור לשון, ועשו מהם נאום שנשא הרב חרל"פ כפתיחה לאסיפת צאצאי תלמידי הגר"א, שהתקיימה בראשית שנת תש"ח.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
רבים וטובים כותבים עתה תגובות על מאמרי, ויפה הם עושים. יתלבנו הדברים עד תום, ויתחדדו החרבות אחת בירך חברתה. אבל דבר אחד אבקש: כל טענה תירשם בציון מלא של התאריך ובציטוט מדויק של המקור, וכל רצף של טענות יירשם לפי סדר השנים מהראשונה עד האחרונה.
רק כך אפשר לבדוק מי נתלה במי, מי נטל ממי, מהו המסמר הקטן שנתקע בראשונה ומהו המעיל הגדול שנתלה עליו באחרונה.
רק כך לא נעבור על תמיהת חכמים: 'מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא'?
רק כך אפשר לבדוק מי נתלה במי, מי נטל ממי, מהו המסמר הקטן שנתקע בראשונה ומהו המעיל הגדול שנתלה עליו באחרונה.
רק כך לא נעבור על תמיהת חכמים: 'מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא'?
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
ארכו הדברים והם חייבים סיכום בהיר.
מאמרי על קול התור לא בא לעולם אלא בגלל סיבה אחת ויחידה: להבין ולדעת את שיטתו של הגר"א בקבלה. כי כדי לכתוב את 'קבלת הגר"א' יש להוסיף ולכתוב לצדו את 'קבלת לא הגר"א'. דברים רבים, רבים מדי, נכתבו בשם הגר"א, והוא לא כתבם. עיקרים רבים, רבים מדי, נקבעו כעיקרי שיטתו של הגר"א בקבלה, והוא לא ידעם ולא הכירם כלל. המאמר על קול התור מבקש לקבוע דבר אחד: לא כתב הגר"א את הדברים הכתובים בספר קול התור, וכל הרוצה לידע תורת אמת ולברר מה כתב ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן מווילנה בהיותו בווילנה יקח בידו את פירושיו לספרי הזוהר ולספר יצירה לבדם. הם ולא אחרים.
בדיעבד הוצרכתי לעסוק גם בתולדות בנייתן של נחלת שבעה ופתח תקוה. כיוון שיוצריו של קול התור יצרו יחד עמו מאמרים וספרים נוספים שבהם סיפרו כיצד נבנו שכונה זו ומושבה זו ומי בנה כל אחת מהן, וכך נכרכו ונסתבכו אלה באלה, הוצרכתי להתיר את הפקעת כולה.
אכן, בירור תולדות בנייתן של נחלת שבעה ופתח תקוה נחוץ להתרת הפקעת כולה והכרחי להבנת דרך כתיבתם של בני ריבלין משנת תרצ"ט ואילך, אבל אין הוא אלא פרפראות לחכמה - לחכמת הקבלה שכתב הגר"א עצמו. חכמה מפוארה, שיטה נהדרת, מערכת גאונית, דרך יחידה - כפי שרק הגאון ר' אליהו מווילנה יכול היה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
מאמרי על קול התור לא בא לעולם אלא בגלל סיבה אחת ויחידה: להבין ולדעת את שיטתו של הגר"א בקבלה. כי כדי לכתוב את 'קבלת הגר"א' יש להוסיף ולכתוב לצדו את 'קבלת לא הגר"א'. דברים רבים, רבים מדי, נכתבו בשם הגר"א, והוא לא כתבם. עיקרים רבים, רבים מדי, נקבעו כעיקרי שיטתו של הגר"א בקבלה, והוא לא ידעם ולא הכירם כלל. המאמר על קול התור מבקש לקבוע דבר אחד: לא כתב הגר"א את הדברים הכתובים בספר קול התור, וכל הרוצה לידע תורת אמת ולברר מה כתב ר' אליהו ב"ר שלמה זלמן מווילנה בהיותו בווילנה יקח בידו את פירושיו לספרי הזוהר ולספר יצירה לבדם. הם ולא אחרים.
בדיעבד הוצרכתי לעסוק גם בתולדות בנייתן של נחלת שבעה ופתח תקוה. כיוון שיוצריו של קול התור יצרו יחד עמו מאמרים וספרים נוספים שבהם סיפרו כיצד נבנו שכונה זו ומושבה זו ומי בנה כל אחת מהן, וכך נכרכו ונסתבכו אלה באלה, הוצרכתי להתיר את הפקעת כולה.
אכן, בירור תולדות בנייתן של נחלת שבעה ופתח תקוה נחוץ להתרת הפקעת כולה והכרחי להבנת דרך כתיבתם של בני ריבלין משנת תרצ"ט ואילך, אבל אין הוא אלא פרפראות לחכמה - לחכמת הקבלה שכתב הגר"א עצמו. חכמה מפוארה, שיטה נהדרת, מערכת גאונית, דרך יחידה - כפי שרק הגאון ר' אליהו מווילנה יכול היה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
יש"כ של הרב ברוי"ש על תגובתו המאלפת. אשתדל לשמור על אשכול זה כמו"מ בהיר על מאמרו. למען הסדר הטוב: הודעות אחרות בפרשה זו, ציטטות לא רלווטניות, תעודות רקע, 'מצא את ההבדלים', וכל כיו"ב יעברו לאשכול הגדול.
ראו למשל את התייחסותו ההוגנת והמאוזנת של בן המשפחה, הרב פרופ' יוסף ריבלין (ת"ח ואיש מעלה), המהדיר של פזמוני ר' יוסף יושעה ריבלין 'ברית אבות בסערת אליהו'
בריושמא כתב:כתב הרב יגל:
גם בפרק אודות ר' הלל, הוא קובע בפסקנות בעקבות מורגנשטרן שכל המקורות קודם תרצ"ט מעידים על כך שר' הלל עלה רק בתקצ"ה, ולא מתייחס לכך שכבר חמישים שנה קודם מיכלין מזכיר את ר' הלל בין העולים הראשונים, ואחריו לונץ וכל הכותבים.
תשובתי:
דברי חיים מיכל מיכלין ידועים. הם נכתבו בשנת תרמ"ט, שנים הרבה לאחר עלייתם של תלמידי הגר"א. חיים מיכל מיכלין לא הביא מקור לדבריו, ועל כן הם שמועה בלבד. שמועה יפה, אחת מני שמועות רבות שהסתובבו בירושלים עיה"ק. אריה מורגנשטרן, במאמרו 'שתי מסורות על ראשית עליית תלמידי הגר"א', הביא את דברי מיכלין ודחאם בשתי ידיים מכוח תעודות מקוריות שנכתבו באותן שנים שבהן עלו תלמידי הגר"א ארצה. כלל גדול הוא כי תעודות ברורות דוחות שמועות עמומות, ויפה עשה מורגנשטרן.
ראו למשל את התייחסותו ההוגנת והמאוזנת של בן המשפחה, הרב פרופ' יוסף ריבלין (ת"ח ואיש מעלה), המהדיר של פזמוני ר' יוסף יושעה ריבלין 'ברית אבות בסערת אליהו'
- ריבלין.jpg (80.32 KiB) נצפה 14689 פעמים
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
אחזור על בקשתי
ישנו אשכול המוקדש לקול התור ושאר הספרות שמסביב. המעוניין לחלוק את רשמיו הכללים על מאמרו של הרי"א, כמו גם המבקש לתת ציון לשבח או לגנאי, להעביר את דבריו במבחן הסבירות הידוע, יתכבד ויעשה זאת באשכול ההוא.
אשכול זה מוקדש אך ורק לדיון פרטני בנוגע למאמר: ציטוט מן המאמר ושוברו בצידו.
כל השאר יועבר לשם.
ישנו אשכול המוקדש לקול התור ושאר הספרות שמסביב. המעוניין לחלוק את רשמיו הכללים על מאמרו של הרי"א, כמו גם המבקש לתת ציון לשבח או לגנאי, להעביר את דבריו במבחן הסבירות הידוע, יתכבד ויעשה זאת באשכול ההוא.
אשכול זה מוקדש אך ורק לדיון פרטני בנוגע למאמר: ציטוט מן המאמר ושוברו בצידו.
כל השאר יועבר לשם.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
בריושמא כתב:כתב הרב יגל:
כמו כן, הוא מביא את ההספד על ר' שמריהו לוריא בתרכ"ה, בו נאמר שהוא פדה את החורבה, אבל פוטר זאת במשפט סתמי "לא נמצאה לכך שום אסמכתא". זו האסמכתא!! לא לעצם העובדה, אבל לכך שכבר בתרכ"ה הריבלינים טענו שיש להם חלק בפדיון החורבה. 74 שנה לפני שיוסף יואל התחיל להתווכח עם הסלומונים.
תשובתי:
לא הבנתי את דברי הרב יגל. הוא מודה כי ההספד בשנת תרכ"ה אינו אסמכתא לעצם העובדה, כלומר לפועלו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה, אבל הוא טוען כי הספד זה הוא אסמכתא (עם שני סימני קריאה) לטענתם של הריבלינים כי יש להם חלק בפדיון החורבה.
ראשית, בשנת תרכ"ה לא טענו הריבלינים מאומה. ההספד בשנת תרכ"ה נכתב על ידי 'ויר"א איש מאהליב'. איש יהודי הגר בעיר מאהליב הוא, אך לא מן הריבלינים הוא.
שנית, וכי מה אכפת לן מתי החלו לבדות ולטעון טענות שאין להן יסוד? למאי נפקא מינה אם טענת הכזב של בני ריבלין מצאה לה סמך בטענת כזב שהופרחה לאוויר כבר בשנת תרכ"ה? אחרי ככלות הכל טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר.
שלישית, ר' יוסף יושעה ריבלין תיאר בשעת מעשה את בניינה של החורבה, כפי שרשמתי במאמרי על קול התור, מס' 35, ולא הזכיר את שמו של ר' שמריה לוריא. האם ר' יוסף יושעה ריבלין אינו מן 'הריבלינים'? ולמה הוא לא טען בשנת תרכ"ה כי יש 'לריבלינים' חלק בפדיון החורבה?
לזאת תקרא "דמוגגיה" פשוט חובבנות, עומד יהודי עיתונאי בשנת תרכ"ה ומספיד את ר שמריה ומספר לעיני כל ונוכחת סך הכל מה היה שלושים שנה בערך לפני פטירתו שעמל בפדיון החורבה, וכמו שידוע למשל שהשקיע מאות אלפי רובלים גם בעוד מקומות קדושים וכו', ועומד לו ר' אביבי אחרי 160 שנה וטוען בפסקנות, כי הטענה אינה נכונה כלל ועיקר?
ר' יושעה גם לא מזכיר את רמ"מ משקלוב אז מה? הוא מדבר רק על מי שהשתתף בהשלמת החורבה.
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
ר' חיים מיכל מיכלין, הצפירה ט"ז אלול תרמ"ט (טור שמאלי), על חלקו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A613BB8B
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A613BB8B
- קבצים מצורפים
-
- הצפירה _ יום רביעי, אוקטובר 02, 1889 _ None _ 2.pdf
- (313.16 KiB) הורד 281 פעמים
נערך לאחרונה על ידי יגל ב ב' ינואר 06, 2020 10:21 am, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
איש_ספר כתב:אחזור על בקשתי
ישנו אשכול המוקדש לקול התור ושאר הספרות שמסביב. המעוניין לחלוק את רשמיו הכללים על מאמרו של הרי"א, כמו גם המבקש לתת ציון לשבח או לגנאי, להעביר את דבריו במבחן הסבירות הידוע, יתכבד ויעשה זאת באשכול ההוא.
אשכול זה מוקדש אך ורק לדיון פרטני בנוגע למאמר: ציטוט מן המאמר ושוברו בצידו.
כל השאר יועבר לשם.
בכל מקרה אין מקומו של אשכול זה בפורום זה אלא בפורום בו מתנהל הדיון
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
בריושמא כתב:ב.
במסמך נכתבו מילים אלו: 'חיזעטיס', 'ארדכאל', 'קונסיליריע'. שלוש מילים אלו אינן מצויות במאגר אוצר החכמה ובמאגר עיתונות יהודית היסטורית. שאלתי יודעי אידיש ושאלתי יודעי לאדינו, ולא מצאתי איש היודע פירוש מילים אלו. בתקנות מאה שערים, שנדפסו בשנת תרמ"ט, כתוב 'קושאנעס' ו'ארדכל', אבל 'חיזעטיס' ו'ארדכאל' אין. מהתיאור של המסמך בבית המכירות עולה כי הם הבינו כי 'ארדכאל' הוא 'סכום כסף'. מנין?
בתקנות מאה שערים, סעיף א', נזכרו החיג'ע והקונסלאריע.
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
בריושמא כתב:ג.
המסמך כתוב על דף שנראות בו בבירור שורות מסומנות, מוכנות מראש בדפוס. האומנם היה דפי שורות כאלו בשנת תרכ"ו? ברחבי הרשת נמצאים כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' שמואל סלאנט, וכן כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין, ובכל אלה אין ולו דף אחד עם סימני שורות. כיצד קרה הדבר שמסמך תרכ"ו נכתב על דף עם סימני שורות?
שיטוט מהיר באתר ארכיון המדינה הביא אותי לתיקיית מסמכים בעניין עזבון ר' אריה מרקוס-נאמן, מארכיון הקונסוליה הרוסית בירושלים, משנת 1868, הכוללת תצהירים של ראשי הכולל בירושלים ובהם המזכיר ר' יושעה ריבלין. למרבה הפלא רוב המסמכים בתיק (אין מה לטרוח לפתוח את הקישור, כי הכל ברוסית) נכתבו על דפי שורות מוכנים...
https://www.archives.gov.il/archives/#/ ... 068052afa3
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
יגל כתב:בריושמא כתב:ב.
במסמך נכתבו מילים אלו: 'חיזעטיס', 'ארדכאל', 'קונסיליריע'. שלוש מילים אלו אינן מצויות במאגר אוצר החכמה ובמאגר עיתונות יהודית היסטורית. שאלתי יודעי אידיש ושאלתי יודעי לאדינו, ולא מצאתי איש היודע פירוש מילים אלו. בתקנות מאה שערים, שנדפסו בשנת תרמ"ט, כתוב 'קושאנעס' ו'ארדכל', אבל 'חיזעטיס' ו'ארדכאל' אין. מהתיאור של המסמך בבית המכירות עולה כי הם הבינו כי 'ארדכאל' הוא 'סכום כסף'. מנין?
בתקנות מאה שערים, סעיף א', נזכרו החיג'ע והקונסלאריע.
פירוש המילה 'חיזעטיס' היא שטר קניה. מילה זו מופיעה פעמים רבות במסמכים כגון אלו.
[ועצה טובה קא משמע לן: לא צריך להרחיק ללכת ליודעי יידיש או לאדינו, אלא פשוט לבקש עצה מהיסטוריונים של התקופה, כי הלא בזה אנחנו עוסקים פה - בחקר ההיסטוריה].
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
יגל כתב:בריושמא כתב:ג.
המסמך כתוב על דף שנראות בו בבירור שורות מסומנות, מוכנות מראש בדפוס. האומנם היה דפי שורות כאלו בשנת תרכ"ו? ברחבי הרשת נמצאים כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' שמואל סלאנט, וכן כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין, ובכל אלה אין ולו דף אחד עם סימני שורות. כיצד קרה הדבר שמסמך תרכ"ו נכתב על דף עם סימני שורות?
שיטוט מהיר באתר ארכיון המדינה הביא אותי לתיקיית מסמכים בעניין עזבון ר' אריה מרקוס-נאמן, מארכיון הקונסוליה הרוסית בירושלים, משנת 1868, הכוללת תצהירים של ראשי הכולל בירושלים ובהם המזכיר ר' יושעה ריבלין. למרבה הפלא רוב המסמכים בתיק (אין מה לטרוח לפתוח את הקישור, כי הכל ברוסית) נכתבו על דפי שורות מוכנים...
https://www.archives.gov.il/archives/#/ ... 068052afa3
לא צריך להתייחס בכזו רצינות ל"השערות" שמעלה הרב אביבי. מדובר בחוקר קבלה, ולא בהיסטוריון. כבודו העצום במקומו מונח, במקומו דייקא.
הרב אביבי אינו מבין בהיסטוריה של הישוב הישן בו הוא מתעסק במאמרו החדש, ומשום כך הוא לא יודע שכבר אז היו מסמכים עם שורות.
הוא לא מבין בפענוח כתבי יד מהתקופה הזאת, ולכן מתעקש שעל המסמך חתום "חיים" (בעוד שאף אחד לא חתום עליו. המילה שהרב אביבי קורא 'חיים' היא תו"ב (ונסובה על עיה"ק), ולאחריה כתוב: "נאם" ונשאר ריק.
הוא לא מבין בפענוח תאריכים, ולכן תמה: "נכתב כאן עש"ק, אך לא צוין באיזה יום בחודש נכתב המסמך. בתיאור המסמך בקטלוג של בית המכירות נקבע תאריך כתיבתו: ג' בתמוז תרכ"ו. אלא שיום ג' בתמוז תרכ"ו חל ביום השבת, ולא ביום שישי." אך כל מי שיש לו מעט ניסיון בפענוח כתבי יד, יודע שכתוב שם: כ"ג תמוז שנת כתר"ו. נהוג היה לכתוב כ' בצורת כ' סופית (וכן נהג גם הראי"ה קוק). כ"ג תמוז תרכ"ו חל ביום שישי.
ומתוך כל הטענות הללו הרב אביבי מאשים את בני משפחת ריבלין הצדיקים ברמאות ובזיוף, בגלל טעויות כאלו ואחרות שהוא מחפש בדבריהם.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
יגל כתב:איש_ספר כתב:אחזור על בקשתי
ישנו אשכול המוקדש לקול התור ושאר הספרות שמסביב. המעוניין לחלוק את רשמיו הכללים על מאמרו של הרי"א, כמו גם המבקש לתת ציון לשבח או לגנאי, להעביר את דבריו במבחן הסבירות הידוע, יתכבד ויעשה זאת באשכול ההוא.
אשכול זה מוקדש אך ורק לדיון פרטני בנוגע למאמר: ציטוט מן המאמר ושוברו בצידו.
כל השאר יועבר לשם.
בכל מקרה אין מקומו של אשכול זה בפורום זה אלא בפורום בו מתנהל הדיון
הדיון שם, הסתעף הרבה למה שמכונה השקפה. גאולה דרך הטבע/אתחלתא דגאולה/הקץ המגולה וכו', הדיון כאן מבקש להיות מאד ספיצפי: ביקורת על מאמר שהתפרסם בכתב עת, על כל הפרטים הרבים שבאו בו, ולצרפם בכור הביקורת. לא השקפה ולא הסתברות ולא אמונות ודעות. כמדובר, ציטוט מן המאמר ובחינתו. לכן מקומו כאן.
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
יגל כתב:בריושמא כתב:ג.
המסמך כתוב על דף שנראות בו בבירור שורות מסומנות, מוכנות מראש בדפוס. האומנם היה דפי שורות כאלו בשנת תרכ"ו? ברחבי הרשת נמצאים כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' שמואל סלאנט, וכן כמה וכמה מסמכים בחתימת ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין, ובכל אלה אין ולו דף אחד עם סימני שורות. כיצד קרה הדבר שמסמך תרכ"ו נכתב על דף עם סימני שורות?
שיטוט מהיר באתר ארכיון המדינה הביא אותי לתיקיית מסמכים בעניין עזבון ר' אריה מרקוס-נאמן, מארכיון הקונסוליה הרוסית בירושלים, משנת 1868, הכוללת תצהירים של ראשי הכולל בירושלים ובהם המזכיר ר' יושעה ריבלין. למרבה הפלא רוב המסמכים בתיק (אין מה לטרוח לפתוח את הקישור, כי הכל ברוסית) נכתבו על דפי שורות מוכנים...
https://www.archives.gov.il/archives/#/ ... 068052afa3
בספר כאן רואים שר' יושעה אכן שלט בכתיבת שפות לועזיות. בצד השני של כריכת הספר מישהו מחשב שם חשבונות קשים מאוד, אולי זה גם ר' יושעה...
בטור השמאלי הוא מחשב כמה שניות עברו מתחילת הבריאה עד סוף ה' תרנ"ו... (יתכן שזה לא הוא אשר כתבם, כי נכתב שם שהספר הועבר לידי מישהו אחר כמה שנים קודם פטירתו בתרנ"ז)
https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sou ... 94?lang=he
Re: עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין
יגל כתב:ר' חיים מיכל מיכלין, הצפירה ט"ז אלול תרמ"ט (טור שמאלי), על חלקו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה
http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/ ... k=A613BB8B
דברי הרב יגל מכוונים לדברים שכתבתי במאמרי הערה לז.
הביא הרב יגל קישור לדברי ר' חיים מיכל מיכלין על חלקו של ר' שמריהו לוריא בפדיון החורבה, אבל לא ציטט מהם מאומה. הרואה דברים אלה בוודאי מבין כי ר' שמריהו לוריא ידיו רב לו בפדיון החורבה. אלא שהלכתי שמה, אל הצפירה של אז, קראתי את אשר כתב ר' חיים מיכל מיכלין וגם העתקתי דבריו מילה במילה:
'אולם בעלות איברהים-פחה על סוריה ויצר על פלשתינה ויבקיע אליו גם את ירושלם, הואיל הרה"ג המפורסם מו"ה שמריהו לוריא ז"ל אשר נשא חן בעיניו, להתרועע אתו ובקש ממנו לשום קנצי להתגרות והתביעות אשר להישמעאלים על חורבת ריה"ח, והשר ענה ואמר כי אין לאל ידו לעשות כזאת בעצמו בלי שאול פי אביו-חורגו מחמד עלי, ובין כה וכה בא הקרץ על גבורת איברהם-פחה, ובראות ראשי עדת האשכנזים כי נכזבה תקותם ממנו, נסע הרב ר' זלמן צורף ז"ל לקונסטנטינופול והביא פקודה לבית המחכמה שיבררו הדבר אל נכון, ואז חפשו ומצאו בספרי הפקודה העתיקים דבר קנית החורבה אשר קנו האשכנזים מהישמעאלים... ועפ"י העדות וההתבררות הזאת יצא כתב פקודה מאת ממשלתנו יר"ה בשנת תקצ"ז כי החורבה הזאת והשייך לה להאשכנזים הם ועל המשלמנים להשיבה בלי כל מחיר'.
ובכן, דברי ר' חיים מיכל מיכלין ברור מיללו. הלך ר' שמריהו לוריא אל איברהים פחה, דיבר עמו והשתדל אצלו כי יפעל לפדיון החורבה, אלא שאיברהים פחה אמר שאינו יכול לעשות מאומה בלי לשואל את מוחמד עלי - ובין כה ובין כה, אבוי! בא הקרץ [= שבר, ככתוב 'קרץ מצפון בא'] על איברהים פחה, כלומר, תם שלטונו. ממשיך ר' חיים מיכל מיכלין וכותב כי אחרי שנכזבה תקוותם של ראשי עדת האשכנזים מאיברהם פחה - כי לא הצליח לעשות מאומה למען פדיון החורבה, עמדו ושלחו את ר' אברהם שלמה זלמן צורף - הוא סבו של ר' יואל משה סלומון - לקושטא, והוא הצליח להביא לכתיבת 'פקודה מאת ממשלתנו בשנת תקצ"ז' - הוא הפירמאן הידוע והמפורסם שהביא לבניינה של החורבה.
הווי אומר, השתדל ר' שמריהו לוריא לפדיון החורבה, אבל לא הצליח. בוודאי קיבל את שכרו כאשר הגיע לבית דין של מעלה, אבל אי אפשר לומר שהוא פדה את החורבה והיה הגואל העיקרי שלה, כפי שכתבו בני ריבלין אחר שנת תרצ"ט.
מי הצליח לפדות את החורבה, לפי ר' חיים מיכל מיכלין? ר' אברהם שלמה זלמן צורף. הוא ולא ר' שמריהו לוריא.
והריני מודה להרב יגל שמצא את דברי ר' חיים מיכל מיכלין - שנעלמו ממני - המאשרים במפורש את אשר כתבתי במאמרי הערה לז.
נערך לאחרונה על ידי בריושמא ב א' ינואר 12, 2020 10:00 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
כתב הרב יגל:
תקנות מאה שערים, סעיף א', נזכרו החיג'ע והקונסלאריע.
יפה כתב הרב יגל, ועל כך אמרו חכמים: יגעת ומצאת - תאמין.
למילים אלו התכוון כותב מסמך תרכ"ו, והריני מודה להרב יגל שהראה לנו פירוש המלים הזרות הללו.
כתב הרב יגל:
שיטוט מהיר באתר ארכיון המדינה הביא אותי לתיקיית מסמכים בעניין עזבון ר' אריה מרקוס-נאמן, מארכיון הקונסוליה הרוסית בירושלים, משנת 1868, הכוללת תצהירים של ראשי הכולל בירושלים ובהם המזכיר ר' יושעה ריבלין. למרבה הפלא רוב המסמכים בתיק (אין מה לטרוח לפתוח את הקישור, כי הכל ברוסית) נכתבו על דפי שורות מוכנים...
אכן, שוטט הרב יגל בארכיון המדינה ומצא מסמכים שנכתבו על דפי שורות מוכנים. אלא שהמסמכים הללו הם טלגרמות - טפסים מוכנים מראש למען יבוא שולח הטלגרמה ויכתוב בטופס את מכתבו אל פלוני, יוסיף את האדרסה, ומשרד הדואר והטלגרמה ישלח אותה דרך קווי הטלגרף אל מענה ואל יעדה. חששו מנהלי משרד הטלגרמה שכל אחד ואחד יביא עמו ניירות שונים ומשונים והם לא יוכלו לעבור בקלות דרך קווי הטלגרף - עמדו ויצרו טופס אחיד לכל הבאים בשערי הטלגרף כדי שכל איש ואשה יכתבו בטופס זהה, ובו הדפיסו שורות מוכנות למען ירוצו בהם הכותב והכותבת וייקל עליהם לכתוב את אשר על ליבם (היו אז גם כותבי מכתבים בשכר מלא, זוכרים?), ואו אז יישלחו הטלגרמות בנקל דרך הקווים ויגיעו במהירות אל יעדם.
יפה מצא הרב יגל בעניינו של מסמך תרכ"ו, אלא שאני כתבתי שתי הודעות בעניינו של מסמך זה, ופיצלתי ביניהן.
בהודעה הראשונה כתבתי כי אין שום סתירה בין מסמך תרכ"ו לדברים שכתבתי במאמרי, ואדרבא - הוא מאשר את כל אשר כתבתי בהערה א על קניית הקרקע של נחלת שבעה.
בהודעה השנייה שאלתי שאלות אחדות על תוכנו ועל צורתו של המסמך. הרב יגל ענה על השאלות בהודעה השנייה, ויפה השיב ונכון פתר.
אבל הרב יגל לא ענה על ההודעה הראשונה, וגם איש מהמשתתפים כאן לא ענה עליה כלל וכלל. והרי ההודעה הראשונה היא העיקר, וממנה עולה כי גם אחרי שנמצא מסמך תרכ"ו הוא לא גרע מאומה מכל אשר כתבתי במאמרי. גם מסמך תרכ"ו - כמסמכים הקודמים לו - מוכיח כי לא היו שתי קניות של קרקעותיה של נחלת שבעה, ואף הוא פורך - כמסמכים הקודמים לו - את דבריו של יוסף יואל ריבלין, ככל אשר כתבתי בהערה א.
תקנות מאה שערים, סעיף א', נזכרו החיג'ע והקונסלאריע.
יפה כתב הרב יגל, ועל כך אמרו חכמים: יגעת ומצאת - תאמין.
למילים אלו התכוון כותב מסמך תרכ"ו, והריני מודה להרב יגל שהראה לנו פירוש המלים הזרות הללו.
כתב הרב יגל:
שיטוט מהיר באתר ארכיון המדינה הביא אותי לתיקיית מסמכים בעניין עזבון ר' אריה מרקוס-נאמן, מארכיון הקונסוליה הרוסית בירושלים, משנת 1868, הכוללת תצהירים של ראשי הכולל בירושלים ובהם המזכיר ר' יושעה ריבלין. למרבה הפלא רוב המסמכים בתיק (אין מה לטרוח לפתוח את הקישור, כי הכל ברוסית) נכתבו על דפי שורות מוכנים...
אכן, שוטט הרב יגל בארכיון המדינה ומצא מסמכים שנכתבו על דפי שורות מוכנים. אלא שהמסמכים הללו הם טלגרמות - טפסים מוכנים מראש למען יבוא שולח הטלגרמה ויכתוב בטופס את מכתבו אל פלוני, יוסיף את האדרסה, ומשרד הדואר והטלגרמה ישלח אותה דרך קווי הטלגרף אל מענה ואל יעדה. חששו מנהלי משרד הטלגרמה שכל אחד ואחד יביא עמו ניירות שונים ומשונים והם לא יוכלו לעבור בקלות דרך קווי הטלגרף - עמדו ויצרו טופס אחיד לכל הבאים בשערי הטלגרף כדי שכל איש ואשה יכתבו בטופס זהה, ובו הדפיסו שורות מוכנות למען ירוצו בהם הכותב והכותבת וייקל עליהם לכתוב את אשר על ליבם (היו אז גם כותבי מכתבים בשכר מלא, זוכרים?), ואו אז יישלחו הטלגרמות בנקל דרך הקווים ויגיעו במהירות אל יעדם.
יפה מצא הרב יגל בעניינו של מסמך תרכ"ו, אלא שאני כתבתי שתי הודעות בעניינו של מסמך זה, ופיצלתי ביניהן.
בהודעה הראשונה כתבתי כי אין שום סתירה בין מסמך תרכ"ו לדברים שכתבתי במאמרי, ואדרבא - הוא מאשר את כל אשר כתבתי בהערה א על קניית הקרקע של נחלת שבעה.
בהודעה השנייה שאלתי שאלות אחדות על תוכנו ועל צורתו של המסמך. הרב יגל ענה על השאלות בהודעה השנייה, ויפה השיב ונכון פתר.
אבל הרב יגל לא ענה על ההודעה הראשונה, וגם איש מהמשתתפים כאן לא ענה עליה כלל וכלל. והרי ההודעה הראשונה היא העיקר, וממנה עולה כי גם אחרי שנמצא מסמך תרכ"ו הוא לא גרע מאומה מכל אשר כתבתי במאמרי. גם מסמך תרכ"ו - כמסמכים הקודמים לו - מוכיח כי לא היו שתי קניות של קרקעותיה של נחלת שבעה, ואף הוא פורך - כמסמכים הקודמים לו - את דבריו של יוסף יואל ריבלין, ככל אשר כתבתי בהערה א.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
במאמרי, הערה ח, כתבתי על שנת תרט"ו שנזכרת בפזמונים.
במאמרי, הערה יח, כתבתי על הפזמונים עצמם.
על דבריי אלו הגיב ד"ר אריה מורגנשטרן, בהרצאה שנשא בכנס הגר"א שהתקיים ביום ט' בטבת תש"פ באוניברסיטת בר אילן. בהרצאתו סיפר על כך שיישוב הפרושים בארץ נתקל בבעיות ומצוקות חמורות לאורך שנותיו הראשונות, כאשר הצרה הגדולה היתה שלא היה להם אישור לבניית בית הכנסת בחצר "החורבה" למרות הפירמאן שקיבלו בשנת 1836. והעובדה שעדיין היה קיים איסור על יהודים לרכוש קרקעות ובתים. ואז קרה הנס והתרחש מפנה דרמטי. ביום 24 ביולי 1855 הביא מונטיפיורי לירושלים סיוע כספי, ובעיקר שני פירמאנים, האחד, לבניין בית הכנסת בחצר "החורבה". והשני, היתר מיוחד לרכישת קרקע להקמת יישוב יהודי מחוץ לחומות.
עד כאן הבאתי את דברי אריה מורגנשטרן מתוך סיכום שנעשה בידי אחד השומעים. עתה אני מתמלל את דברי אריה מורגנשטרן בהרצאתו, מילה במילה:
מונטיפיורי ב-2 באוגוסט יורד לראות את הקרקע, שאחר כך תהיה משכנות שאננים, בתי טורא, וחותמים את ההסכם במחכמה בבית המשפט המוסלמי בהר הבית. י"ח באב שנת תרט"ו יש בירושלים ממש מהפכה. אלפי אנשים באים לטקס הנחת אבן הפינה לבתי טורא. התזמורת של הצבא הטורקי, אליעזר הלוי דורש דרשה, מונטיפיורי מדבר, מניחים אבן פינה, כל ירושלים עומדת על רגליה.
באותו זמן באותו מעמד ישנו בחור צעיר שנקרא יוסף ריבלין... מי שיסד את נחלת שבעה וכתב אידיאולוגיה של הרחבת ירושלים... והוא כותב פזמונים. האיש הזה כותב יומן מיסטי... ישנו פזמון אחד שאף אחד לא הבין אותו. לפזמונים יש פירושים. ישנו ספר פזמונים שפרסם פרופ' יוסף ריבלין... הנה הוא יושב כאן... ושם יש פזמון שהוא לא מפרש אותו. לא פירש אותו פרופ' יוסף יואל ריבלין... לא פירש אותו חוקר בשם אליעזר ריבלין שהיה ידוע בתור חוקר אמין... פזמונים קבליים עם הרבה מראי מקומות לזוהר ולתיקונים... עברתי על הפזמונים פעמיים ושלוש... ומצאתי את הפזמון שמתאר את המהפכה שהיתה בירושלים ב-1855.
...
כתבו ספרים בנושא וטענו שבתוך משפחת ריבלין היו אנשים שזייפו את השירים האלה. אבל איך הם זייפו את השירים האלה אם הם לא הבינו אותם אפילו? אף אחד מהזייפנים לא היה מסוגל לפענח את זה! ...
מכאן אני חוזר להביא את דברי אריה מורגנשטרן מתוך הסיכום שנעשה בידי אחד השומעים:
בפזמון הבא שד"ר מורגנשטרן קיצר אותו מובאים המושגים "נשא על נס" ו"איש על דגלו" ו"הזמיר הגיע" שמתייחסים למונטיפיורי שקיבל בשנת 1846 מהמלכה ויקטוריה רשות לשאת דגל ועליו רשום באותיות עבריות "ירושלם". מאז בכל ביקור בארץ מונטיפיורי הופיע עם הדגל "ירושלם" הזה.
להלן שלושה קטעים שהביא מורגנשטרן בהרצאה להוכיח את הקשר בין האירוע הדרמטי של הרחבת גבולות היישוב היהודי בירושלים מחוץ לחומות, עם מונטיפיורי והגימטריה של שמו של ר' יושעה – יוסף (גימ' חי מנחם) עם האמונה ב"אותות" המסבירים את הגשמת שליחות הגר"א כפי שראה בחזיון.
1.
וקול ברמה נשמע ודברו "נשא על נס" ["דגל ירושלם" של משה מונטיפיורי, יתכן ורומז גם על קבר רחל שכידוע שיפץ והרחיב מונטיפיורי]
"בונה ירושלם ד'- נדחי ישראל יכנס"
"בעת לחננה" [בגימטריה תרט"ו]
"כי בא בא "מועד" [יוסף]
"איש על דגלו " [משה מונטיפיורי]
בא באותיות בית אבות [אביו אברהם בנימין]
הנה מעת ה"זמיר הגיע" [משה מונטיפיורי] רוח ד' לפעמו... [משה בגימ' זמיר הגיע]
וכאמור ב"שיבת ציון" –"היינו כחולמים"
כי צעדי ישועה באותות, וחלום מתגלים.
[זאת אומרת שתיכף כשחלם על ירושלים (שם) הגיע האות ע"י מונטיפיורי].
(המקור: ברית אבות בסערת אליהו, ירושלים תשס"ד, עמ' 76 - 77).
2.
מחשבה טובה, הקדוש ב"ה
מצרפה למעשה ומקרבה לפעולה.
"בעת לחננה" [תרט"ו] עת לעשות-
רוח קדש קוראת לנו מלמעלה...
"כי בא בא מועד עת לבנות,
החל לבנות "יהודא וירושלים"...
בחלומי ובהקיצי היא תשחני...
הן כל זאת אצבע אלהים היא ...
באור ליום "חי מנחם" [יוסף] א"ב
"בעת לחננה" היא תרט"ו ופדיון" [יוסף] (יתכן ורומז על פדיון החורבה וכו')
(המקור: שם, עמ' 50-48)
עד כאן דברי אריה מורגנשטרן בהרצאתו.
ואען ואומר:
א.
אריה מורגנשטרן, בספרו השיבה לירושלים, עמ' 270, כתב על ביקורו של מונטיפיורי בירושלים בשנת 1855.
הוא תיאר את הביקור, ובכל תיאורו הוא לא הזכיר את התאריך 2 באוגוסט.
ב.
בשנת 1981 כתבה רות קרק כתבה מאמר, הערות לפרשת 'בתי טורא', קתדרה 18 (1981), עמ' 157 - 167.
במאמרה, עמ' 160, כותבת רות קרק כי ביוני 1855 הגיע מונטיפיורי לקושטא, נפגש עם הסולטאן וקיבל ממנו פירמאן להקים בית חולים לעניים בירושלים. מונטיפיורי הגיע לירושלים, וחיפש קרקע כדי לבנות בית חולים. אחמד אגא, ידידו משכבר הימים, הציע לו לקנות קרקע שבבעלותו, ובין ה-30 ביולי ובין 4 באוגוסט התנהל משא ומתן בין מונטיפיורי ובין אחמד אגא.
אחמד אגא לא הסכים להוריד מהמחיר הגבוה שדרש, ולאחר סיכום בעל פה במחיר המקורי, נערכה הקנייה בסראיה ביום 9 באוגוסט 1855, כלומר בכ"ה באב תרט"ו.
הקנייה נרשמה בסג'ל, הוא פנקס בית הדין השרעי בירושלים, והעתקה מדויקת ממנו נמצאת בארכיון אליהו אלישר. תרגום מסמך זה לאנגלית נמצא בתיקי הקונסוליה הבריטית שבגנזך המדינה. רות קרק הביאה את המסמך שנמצא בתיקי הקונסוליה הבריטית, ותרגמה אותו.
ב-15 באוגוסט, כלומר א' באלול תרט"ו, נערך טקס חגיגי של הנחת אבן הפינה לבית החולים.
ג.
משה סמט כתב מאמר, משה מונטיפיורי וארץ ישראל - מיתוס ומציאות, מאסף הציונות י"א (1986), עמ' 65 - 118.
במאמרו, עמ' 100 - 101, הוא מתאר את קניית המגרש במשכנות שאננים. מונטיפיורי ביקש לקנות קרקע לצורך הקמת בית חולים. אגא חאן, ידידו מימים עברו, הציע לו לקנות קרקע שברשותו.
ביום 2 באוגוסט, כלומר בי"ח באב תרט"ו, נודע למונטיפיורי כי אגא חאן מבקש 120,000 פיאסטר. מונטיפיורי התאכזב מידידו, ובאותו יום כתב ביומנו: 'זה סופן של הצהרות ידידותיות'.
מונטיפיורי העביר לעוזרו אליעזר הלוי את ניהול המשא ומתן, וביום 9 באוגוסט התקיימה העברת החלקה על שם מונטיפיורי בבית המשפט. התעודה על העברת החלקה למונטיפיורי נמצאת באוסף אלישר.
ביום 15 באוגוסט הונחה אבן הפינה לבניין בית החולים.
ד.
משלושה מקורות - יומני מונטיפיורי, מסמכי הסג'ל ותיקי הקונסוליה הבריטית - מתבררות פעולותיו של משה מונטיפיורי בשנת תרט"ו (1855):
1. משה מונטיפיורי קיבל פירמאן אחד מהסולטאן, ובו רשות לבנות בית חולים בירושלים ולקנות קרקע לשם כך.
דברים אלו סותרים את דבריו של אריה מורגנשטרן כי מונטיפיורי הביא שני פירמאנים, וכי אחד מהפירמאנים הללו היה רשות לבנות בית כנסת בחצר החורבה.
2. ביום 2 באוגוסט, הוא י"ח באב תרט"ו, לא קנה מונטיפיורי קרקע. אדרבה, הוא התייאש מהמשא ומתן שהתחיל לנהל עם אגא חאן על קניית הקרקע שבבעלותו. על כן, ביום 2 באוגוסט, כתב מונטיפיורי ביומנו כי 'זה סופן של הצהרות ידידותיות'.
דברים אלו עומדים בניגוד גמור לדבריו של אריה מורגנשטרן כי ביום 2 באוגוסט, הוא י"ח באב תרט"ו, קנה מונטיפיורי קרקע בירושלים.
3. אימתי קנה מונטיפיורי את הקרקע בירושלים? ביום 9 באוגוסט, הוא כ"ה באב תרט"ו. כלומר, שבוע שלם לאחר 2 באוגוסט, הוא י"ח באב. רק בכ"ה באב נערכה קניית הקרקע בסראיה ונחתמה התעודה על כך.
4. הנחת אבן הפינה לבתי טורא היתה ב-15 באוגוסט, כלומר ביום א' באלול תרט"ו, ולא ביום י"ח באב תרט"ו, כפי שטען אריה מורגנשטרן בהרצאתו.
מכל אלה עולה בבירור כי ביום י"ח באב שנת תרט"ו:
- לא קנה מונטיפיורי קרקע בירושלים,
- לא הניחו אבן פינה להקמת בתי טורא,
- לא השתתפו יהודי ירושלים בחגיגה שלא היתה.
ומאליה עולה המסקנה:
מחבר הפזמונים לא יכול היה להזכיר את 'חי מנחם' בגלל מעשיו של משה מונטיפיורי, שלא התרחשו באותו יום כלל.
חזרנו אפוא אל ההתחלה, ועמנו השאלה: מדוע כתב מחבר הפזמונים 'חי מנחם'? מדוע הזכיר את התאריך י"ח באב? מה קרה ביום זה?
את התשובות לשאלות אלה כבר ענה יוסף יואל ריבלין בחוברת 'ראשית הישוב מחוץ לחומת ירושלם', שפרסם בחודש אב תרצ"ט. כך כתב בחוברת זו: 'ביום ט' תמוז תרכ"ט עמדו על מקומם שני הבתים הראשונים על כתליהם וגגותיהם. ביום ח"י מנחם-אב נגמר בנין בית הרי"ר'. י"ח בחודש אב הוא היום שבו נגמר בניין ביתו של יוסף יושעה ריבלין, לפי המסורת של משפחת ריבלין, וזו הסיבה היחידה שמחבר הפזמונים כתב את המילים הבאות: 'באור ליום "חי מנחם" [יוסף] א"ב'.
הנה כי כן, מחבר הפזמונים הזכיר את י"ח באב בגלל יוסף יושעה ריבלין ולא בגלל משה מונטיפיורי, בגלל ביתו של יוסף יושעה ריבלין בנחלת שבעה ולא בגלל קניית קרקע היסטורית במשכנות שאננים.
סיכומם של דברים, לא חרג מחבר הפזמונים מגבולות משפחתו - משפחת ריבלין, לא הובאה הוכחה כלשהי לאמתותם של הפזמונים, ולא נמצא פגם כלשהו בכל אשר כתבתי במאמרי על פזמוני 'ברית אבות בסערת אליהו'.
במאמרי, הערה יח, כתבתי על הפזמונים עצמם.
על דבריי אלו הגיב ד"ר אריה מורגנשטרן, בהרצאה שנשא בכנס הגר"א שהתקיים ביום ט' בטבת תש"פ באוניברסיטת בר אילן. בהרצאתו סיפר על כך שיישוב הפרושים בארץ נתקל בבעיות ומצוקות חמורות לאורך שנותיו הראשונות, כאשר הצרה הגדולה היתה שלא היה להם אישור לבניית בית הכנסת בחצר "החורבה" למרות הפירמאן שקיבלו בשנת 1836. והעובדה שעדיין היה קיים איסור על יהודים לרכוש קרקעות ובתים. ואז קרה הנס והתרחש מפנה דרמטי. ביום 24 ביולי 1855 הביא מונטיפיורי לירושלים סיוע כספי, ובעיקר שני פירמאנים, האחד, לבניין בית הכנסת בחצר "החורבה". והשני, היתר מיוחד לרכישת קרקע להקמת יישוב יהודי מחוץ לחומות.
עד כאן הבאתי את דברי אריה מורגנשטרן מתוך סיכום שנעשה בידי אחד השומעים. עתה אני מתמלל את דברי אריה מורגנשטרן בהרצאתו, מילה במילה:
מונטיפיורי ב-2 באוגוסט יורד לראות את הקרקע, שאחר כך תהיה משכנות שאננים, בתי טורא, וחותמים את ההסכם במחכמה בבית המשפט המוסלמי בהר הבית. י"ח באב שנת תרט"ו יש בירושלים ממש מהפכה. אלפי אנשים באים לטקס הנחת אבן הפינה לבתי טורא. התזמורת של הצבא הטורקי, אליעזר הלוי דורש דרשה, מונטיפיורי מדבר, מניחים אבן פינה, כל ירושלים עומדת על רגליה.
באותו זמן באותו מעמד ישנו בחור צעיר שנקרא יוסף ריבלין... מי שיסד את נחלת שבעה וכתב אידיאולוגיה של הרחבת ירושלים... והוא כותב פזמונים. האיש הזה כותב יומן מיסטי... ישנו פזמון אחד שאף אחד לא הבין אותו. לפזמונים יש פירושים. ישנו ספר פזמונים שפרסם פרופ' יוסף ריבלין... הנה הוא יושב כאן... ושם יש פזמון שהוא לא מפרש אותו. לא פירש אותו פרופ' יוסף יואל ריבלין... לא פירש אותו חוקר בשם אליעזר ריבלין שהיה ידוע בתור חוקר אמין... פזמונים קבליים עם הרבה מראי מקומות לזוהר ולתיקונים... עברתי על הפזמונים פעמיים ושלוש... ומצאתי את הפזמון שמתאר את המהפכה שהיתה בירושלים ב-1855.
...
כתבו ספרים בנושא וטענו שבתוך משפחת ריבלין היו אנשים שזייפו את השירים האלה. אבל איך הם זייפו את השירים האלה אם הם לא הבינו אותם אפילו? אף אחד מהזייפנים לא היה מסוגל לפענח את זה! ...
מכאן אני חוזר להביא את דברי אריה מורגנשטרן מתוך הסיכום שנעשה בידי אחד השומעים:
בפזמון הבא שד"ר מורגנשטרן קיצר אותו מובאים המושגים "נשא על נס" ו"איש על דגלו" ו"הזמיר הגיע" שמתייחסים למונטיפיורי שקיבל בשנת 1846 מהמלכה ויקטוריה רשות לשאת דגל ועליו רשום באותיות עבריות "ירושלם". מאז בכל ביקור בארץ מונטיפיורי הופיע עם הדגל "ירושלם" הזה.
להלן שלושה קטעים שהביא מורגנשטרן בהרצאה להוכיח את הקשר בין האירוע הדרמטי של הרחבת גבולות היישוב היהודי בירושלים מחוץ לחומות, עם מונטיפיורי והגימטריה של שמו של ר' יושעה – יוסף (גימ' חי מנחם) עם האמונה ב"אותות" המסבירים את הגשמת שליחות הגר"א כפי שראה בחזיון.
1.
וקול ברמה נשמע ודברו "נשא על נס" ["דגל ירושלם" של משה מונטיפיורי, יתכן ורומז גם על קבר רחל שכידוע שיפץ והרחיב מונטיפיורי]
"בונה ירושלם ד'- נדחי ישראל יכנס"
"בעת לחננה" [בגימטריה תרט"ו]
"כי בא בא "מועד" [יוסף]
"איש על דגלו " [משה מונטיפיורי]
בא באותיות בית אבות [אביו אברהם בנימין]
הנה מעת ה"זמיר הגיע" [משה מונטיפיורי] רוח ד' לפעמו... [משה בגימ' זמיר הגיע]
וכאמור ב"שיבת ציון" –"היינו כחולמים"
כי צעדי ישועה באותות, וחלום מתגלים.
[זאת אומרת שתיכף כשחלם על ירושלים (שם) הגיע האות ע"י מונטיפיורי].
(המקור: ברית אבות בסערת אליהו, ירושלים תשס"ד, עמ' 76 - 77).
2.
מחשבה טובה, הקדוש ב"ה
מצרפה למעשה ומקרבה לפעולה.
"בעת לחננה" [תרט"ו] עת לעשות-
רוח קדש קוראת לנו מלמעלה...
"כי בא בא מועד עת לבנות,
החל לבנות "יהודא וירושלים"...
בחלומי ובהקיצי היא תשחני...
הן כל זאת אצבע אלהים היא ...
באור ליום "חי מנחם" [יוסף] א"ב
"בעת לחננה" היא תרט"ו ופדיון" [יוסף] (יתכן ורומז על פדיון החורבה וכו')
(המקור: שם, עמ' 50-48)
עד כאן דברי אריה מורגנשטרן בהרצאתו.
ואען ואומר:
א.
אריה מורגנשטרן, בספרו השיבה לירושלים, עמ' 270, כתב על ביקורו של מונטיפיורי בירושלים בשנת 1855.
הוא תיאר את הביקור, ובכל תיאורו הוא לא הזכיר את התאריך 2 באוגוסט.
ב.
בשנת 1981 כתבה רות קרק כתבה מאמר, הערות לפרשת 'בתי טורא', קתדרה 18 (1981), עמ' 157 - 167.
במאמרה, עמ' 160, כותבת רות קרק כי ביוני 1855 הגיע מונטיפיורי לקושטא, נפגש עם הסולטאן וקיבל ממנו פירמאן להקים בית חולים לעניים בירושלים. מונטיפיורי הגיע לירושלים, וחיפש קרקע כדי לבנות בית חולים. אחמד אגא, ידידו משכבר הימים, הציע לו לקנות קרקע שבבעלותו, ובין ה-30 ביולי ובין 4 באוגוסט התנהל משא ומתן בין מונטיפיורי ובין אחמד אגא.
אחמד אגא לא הסכים להוריד מהמחיר הגבוה שדרש, ולאחר סיכום בעל פה במחיר המקורי, נערכה הקנייה בסראיה ביום 9 באוגוסט 1855, כלומר בכ"ה באב תרט"ו.
הקנייה נרשמה בסג'ל, הוא פנקס בית הדין השרעי בירושלים, והעתקה מדויקת ממנו נמצאת בארכיון אליהו אלישר. תרגום מסמך זה לאנגלית נמצא בתיקי הקונסוליה הבריטית שבגנזך המדינה. רות קרק הביאה את המסמך שנמצא בתיקי הקונסוליה הבריטית, ותרגמה אותו.
ב-15 באוגוסט, כלומר א' באלול תרט"ו, נערך טקס חגיגי של הנחת אבן הפינה לבית החולים.
ג.
משה סמט כתב מאמר, משה מונטיפיורי וארץ ישראל - מיתוס ומציאות, מאסף הציונות י"א (1986), עמ' 65 - 118.
במאמרו, עמ' 100 - 101, הוא מתאר את קניית המגרש במשכנות שאננים. מונטיפיורי ביקש לקנות קרקע לצורך הקמת בית חולים. אגא חאן, ידידו מימים עברו, הציע לו לקנות קרקע שברשותו.
ביום 2 באוגוסט, כלומר בי"ח באב תרט"ו, נודע למונטיפיורי כי אגא חאן מבקש 120,000 פיאסטר. מונטיפיורי התאכזב מידידו, ובאותו יום כתב ביומנו: 'זה סופן של הצהרות ידידותיות'.
מונטיפיורי העביר לעוזרו אליעזר הלוי את ניהול המשא ומתן, וביום 9 באוגוסט התקיימה העברת החלקה על שם מונטיפיורי בבית המשפט. התעודה על העברת החלקה למונטיפיורי נמצאת באוסף אלישר.
ביום 15 באוגוסט הונחה אבן הפינה לבניין בית החולים.
ד.
משלושה מקורות - יומני מונטיפיורי, מסמכי הסג'ל ותיקי הקונסוליה הבריטית - מתבררות פעולותיו של משה מונטיפיורי בשנת תרט"ו (1855):
1. משה מונטיפיורי קיבל פירמאן אחד מהסולטאן, ובו רשות לבנות בית חולים בירושלים ולקנות קרקע לשם כך.
דברים אלו סותרים את דבריו של אריה מורגנשטרן כי מונטיפיורי הביא שני פירמאנים, וכי אחד מהפירמאנים הללו היה רשות לבנות בית כנסת בחצר החורבה.
2. ביום 2 באוגוסט, הוא י"ח באב תרט"ו, לא קנה מונטיפיורי קרקע. אדרבה, הוא התייאש מהמשא ומתן שהתחיל לנהל עם אגא חאן על קניית הקרקע שבבעלותו. על כן, ביום 2 באוגוסט, כתב מונטיפיורי ביומנו כי 'זה סופן של הצהרות ידידותיות'.
דברים אלו עומדים בניגוד גמור לדבריו של אריה מורגנשטרן כי ביום 2 באוגוסט, הוא י"ח באב תרט"ו, קנה מונטיפיורי קרקע בירושלים.
3. אימתי קנה מונטיפיורי את הקרקע בירושלים? ביום 9 באוגוסט, הוא כ"ה באב תרט"ו. כלומר, שבוע שלם לאחר 2 באוגוסט, הוא י"ח באב. רק בכ"ה באב נערכה קניית הקרקע בסראיה ונחתמה התעודה על כך.
4. הנחת אבן הפינה לבתי טורא היתה ב-15 באוגוסט, כלומר ביום א' באלול תרט"ו, ולא ביום י"ח באב תרט"ו, כפי שטען אריה מורגנשטרן בהרצאתו.
מכל אלה עולה בבירור כי ביום י"ח באב שנת תרט"ו:
- לא קנה מונטיפיורי קרקע בירושלים,
- לא הניחו אבן פינה להקמת בתי טורא,
- לא השתתפו יהודי ירושלים בחגיגה שלא היתה.
ומאליה עולה המסקנה:
מחבר הפזמונים לא יכול היה להזכיר את 'חי מנחם' בגלל מעשיו של משה מונטיפיורי, שלא התרחשו באותו יום כלל.
חזרנו אפוא אל ההתחלה, ועמנו השאלה: מדוע כתב מחבר הפזמונים 'חי מנחם'? מדוע הזכיר את התאריך י"ח באב? מה קרה ביום זה?
את התשובות לשאלות אלה כבר ענה יוסף יואל ריבלין בחוברת 'ראשית הישוב מחוץ לחומת ירושלם', שפרסם בחודש אב תרצ"ט. כך כתב בחוברת זו: 'ביום ט' תמוז תרכ"ט עמדו על מקומם שני הבתים הראשונים על כתליהם וגגותיהם. ביום ח"י מנחם-אב נגמר בנין בית הרי"ר'. י"ח בחודש אב הוא היום שבו נגמר בניין ביתו של יוסף יושעה ריבלין, לפי המסורת של משפחת ריבלין, וזו הסיבה היחידה שמחבר הפזמונים כתב את המילים הבאות: 'באור ליום "חי מנחם" [יוסף] א"ב'.
הנה כי כן, מחבר הפזמונים הזכיר את י"ח באב בגלל יוסף יושעה ריבלין ולא בגלל משה מונטיפיורי, בגלל ביתו של יוסף יושעה ריבלין בנחלת שבעה ולא בגלל קניית קרקע היסטורית במשכנות שאננים.
סיכומם של דברים, לא חרג מחבר הפזמונים מגבולות משפחתו - משפחת ריבלין, לא הובאה הוכחה כלשהי לאמתותם של הפזמונים, ולא נמצא פגם כלשהו בכל אשר כתבתי במאמרי על פזמוני 'ברית אבות בסערת אליהו'.
נערך לאחרונה על ידי בריושמא ב א' ינואר 12, 2020 10:02 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
הוסיף ואמר אריה מורגנשטרן בהרצאתו בכנס הגר"א הנ"ל כי הפזמונים הם יומן מיסטי. וכך אמר, מילה במילה:
קול התור וספר הפזמונים... שני ספרים של דברים קבליים... ספר הפזמונים ודאי שהוא ספר מיסטי... עכשיו אני בא ואומר לכם קול התור הוא ספר אותנטי.
ואען ואומר:
אכן, בספר הפזמונים יש מילים סתומות, אבל מילים סתומות אינן קבלה. בספר הפזמונים יש גימטריאות רבות, אבל גימטריאות אינן קבלה. אודה על האמת, אינני יודע מהו ספר מיסטי. אבל אם כוונתו של אריה מורגנשטרן לומר בהגדרה זו כי ספר הפזמונים הוא ספר של קבלה - טעות בידו. הפזמונים רצופים במילים רצוצות וסתומות, אבל דברי קבלה אין בהם. מחבר הפזמונים כתב אותם בכוונה תחילה בלשון שבורה וסתומה כדי לעורר רושם של סודות ורזים ורמזים, אבל כל מי שפתח ספר קבלה ולמד בו רק מעט יודע להבחין בין עקל לעקלקלות, בין דברים הגיוניים וחכמים על האצילות ועל עשר הספירות ובין דברים עקושים ונפתלים על סערת אליהו שנחזתה בחלום ובהקיץ.
קול התור וספר הפזמונים... שני ספרים של דברים קבליים... ספר הפזמונים ודאי שהוא ספר מיסטי... עכשיו אני בא ואומר לכם קול התור הוא ספר אותנטי.
ואען ואומר:
אכן, בספר הפזמונים יש מילים סתומות, אבל מילים סתומות אינן קבלה. בספר הפזמונים יש גימטריאות רבות, אבל גימטריאות אינן קבלה. אודה על האמת, אינני יודע מהו ספר מיסטי. אבל אם כוונתו של אריה מורגנשטרן לומר בהגדרה זו כי ספר הפזמונים הוא ספר של קבלה - טעות בידו. הפזמונים רצופים במילים רצוצות וסתומות, אבל דברי קבלה אין בהם. מחבר הפזמונים כתב אותם בכוונה תחילה בלשון שבורה וסתומה כדי לעורר רושם של סודות ורזים ורמזים, אבל כל מי שפתח ספר קבלה ולמד בו רק מעט יודע להבחין בין עקל לעקלקלות, בין דברים הגיוניים וחכמים על האצילות ועל עשר הספירות ובין דברים עקושים ונפתלים על סערת אליהו שנחזתה בחלום ובהקיץ.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
שוב ושוב טוענים נגדי:
שלמה זלמן ריבלין לא היה מסוגל לכתוב את קול התור ואת הפזמונים, יוסף יואל ריבלין לא היה מסוגל לכתוב את קול התור ואת הפזמונים - ומכאן ראיה ברורה כי ספר קול התור וספר הפזמונים אינם מזויפים.
ואען ואומר:
בכל המאמר כולו לא כתבתי ולו פעם אחת כי שלמה זלמן ריבלין או יוסף יואל ריבלין כתבו את קול התור או את הפזמונים. כי השאלה 'מי כתב' אינה חשובה כלל וכלל. שאלה אחת טורדת: האם תוכנו של קול התור נמסר מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו? האם תוכנם של הפזמונים הגיע מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו? לפתרונה של שאלה זו מכוון מאמרי. ומרשימת המקורות עולה בבירור: תוכנו של קול התור ותוכנם של הפזמונים לא נמסרו מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו. הם לא הכירו, לא ידעו ולא כתבו אחד מן הרעיונות הכתובים בקול התור ובפזמונים.
כיוון שהשאלה 'מי כתב' אינה חשובה, הקפדתי בכל מאמרי לכתוב 'בני ריבלין' ולא לרשום שם מסוים. אינני מחפש את האיש שכתב את קול התור ואת הפזמונים, ולענ"ד אין טעם בחיפושים אלה. ייתכן שאיש אחד כתב אותם, אפשר שחבורת אנשים כתבה אותם, ויכול להיות שחכמים שלא נמנו עם משפחת ריבלין עזרו לכתוב את החיבורים הללו. נראה שלעולם לא נדע מי כתב וכיצד נכתבו חיבורים אלו, אבל כבר עתה יודעים אנו בבירור שחיבורים אלו אינם קשורים לשיטת הגר"א ולכתביו שלו.
שלמה זלמן ריבלין לא היה מסוגל לכתוב את קול התור ואת הפזמונים, יוסף יואל ריבלין לא היה מסוגל לכתוב את קול התור ואת הפזמונים - ומכאן ראיה ברורה כי ספר קול התור וספר הפזמונים אינם מזויפים.
ואען ואומר:
בכל המאמר כולו לא כתבתי ולו פעם אחת כי שלמה זלמן ריבלין או יוסף יואל ריבלין כתבו את קול התור או את הפזמונים. כי השאלה 'מי כתב' אינה חשובה כלל וכלל. שאלה אחת טורדת: האם תוכנו של קול התור נמסר מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו? האם תוכנם של הפזמונים הגיע מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו? לפתרונה של שאלה זו מכוון מאמרי. ומרשימת המקורות עולה בבירור: תוכנו של קול התור ותוכנם של הפזמונים לא נמסרו מהגר"א מווילנה או מאחד מתלמידיו. הם לא הכירו, לא ידעו ולא כתבו אחד מן הרעיונות הכתובים בקול התור ובפזמונים.
כיוון שהשאלה 'מי כתב' אינה חשובה, הקפדתי בכל מאמרי לכתוב 'בני ריבלין' ולא לרשום שם מסוים. אינני מחפש את האיש שכתב את קול התור ואת הפזמונים, ולענ"ד אין טעם בחיפושים אלה. ייתכן שאיש אחד כתב אותם, אפשר שחבורת אנשים כתבה אותם, ויכול להיות שחכמים שלא נמנו עם משפחת ריבלין עזרו לכתוב את החיבורים הללו. נראה שלעולם לא נדע מי כתב וכיצד נכתבו חיבורים אלו, אבל כבר עתה יודעים אנו בבירור שחיבורים אלו אינם קשורים לשיטת הגר"א ולכתביו שלו.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
קראתי את כל ההשגות על מאמרי ואת כל הטענות שהועלו נגדו.
טעות אחת נמצאה במאמרי - כינויו של ר' משה ריבלין בשם 'ר' משה מגיד' - ומיד הודיתי בה. אכן, הכינוי 'ר' משה מגיד' קדם לשנת תרצ"ט. פרט לה - לא נמצאו טעויות, ועד עתה שערה אחת משערות ראשו של המאמר לא נפלה ארצה.
333 מקורות רשמתי, 42 הערות הערתי, 178 עמודים כתבתי - והמאמר עומד על תלו, ומסקנתו ניצבת: קול התור אינו קולו של הגר"א.
קראתי את כל ההשגות על מאמרי ואת כל הטענות שהועלו נגדו, וביני לבין עצמי תמהתי: אימתי יבוא תלמיד חכם ויעסוק בדברי התורה שבספר קול התור? אימתי תיכתב השגה על אחת מארבע עשרה ההערות - הערה כג עד הערה לו - העוסקות בתוכנו של ספר קול התור?
והלא כתבתי במאמר, וחזרתי בפורום, ואשוב ואחזור גם כאן: עזבו את השוליים, הניחו לפרפראות. עזבו את תולדות נחלת שבעה ופתח תקוה לחוקרי תולדות ארץ ישראל, ועסקו בתורת הגאון ר' אליהו מווילנה. אך מאומה. עד עתה, איש מתלמידי החכמים הגודשים את הפורום לא השיג ולא סדק ולו הערה אחת מכל ההערות שכתבתי על תוכנם של החיבורים - על היחס בין תוכנם של קול התור והפזמונים ובין תוכנם של כתבי הגר"א עצמו.
טעות אחת נמצאה במאמרי - כינויו של ר' משה ריבלין בשם 'ר' משה מגיד' - ומיד הודיתי בה. אכן, הכינוי 'ר' משה מגיד' קדם לשנת תרצ"ט. פרט לה - לא נמצאו טעויות, ועד עתה שערה אחת משערות ראשו של המאמר לא נפלה ארצה.
333 מקורות רשמתי, 42 הערות הערתי, 178 עמודים כתבתי - והמאמר עומד על תלו, ומסקנתו ניצבת: קול התור אינו קולו של הגר"א.
קראתי את כל ההשגות על מאמרי ואת כל הטענות שהועלו נגדו, וביני לבין עצמי תמהתי: אימתי יבוא תלמיד חכם ויעסוק בדברי התורה שבספר קול התור? אימתי תיכתב השגה על אחת מארבע עשרה ההערות - הערה כג עד הערה לו - העוסקות בתוכנו של ספר קול התור?
והלא כתבתי במאמר, וחזרתי בפורום, ואשוב ואחזור גם כאן: עזבו את השוליים, הניחו לפרפראות. עזבו את תולדות נחלת שבעה ופתח תקוה לחוקרי תולדות ארץ ישראל, ועסקו בתורת הגאון ר' אליהו מווילנה. אך מאומה. עד עתה, איש מתלמידי החכמים הגודשים את הפורום לא השיג ולא סדק ולו הערה אחת מכל ההערות שכתבתי על תוכנם של החיבורים - על היחס בין תוכנם של קול התור והפזמונים ובין תוכנם של כתבי הגר"א עצמו.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
משתתפי הפורום משתדלים להשיג על מאמרי ולהוכיח את מקוריותם של קול התור ושל הפזמונים, ויפה הם עושים. אבל כדי להוכיח זאת קבל עם ועדה צריכים הם לעשות אחד מארבעה אלה:
א. להמציא את קול התור כתוב בכתיבות ידיהם של ר' הלל ריבלין או ר' משה מגיד ריבלין.
ב. להמציא את הפזמונים כתובים בכתב ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין.
ג. להמציא את קונטרס 'בוני ירושלים' שנדפס בירושלים תרי"ז ובו הפזמונים הנ"ל.
ד. בדיעבד, להמציא את ההספדים לר' יוסף יושעה ריבלין, שנדפסו במהדורה מצומצמת על פי דבריו של פרופ' יוסף יהושע ריבלין.
אבל לא יעשו אחת מאלה:
א. לא ימציאו ראיה או אסמכתא מתוך דברי רבנים וצדיקים שנזכרו ושנכתבו בחיבורים שהובאו לדפוס משנת תרצ"ט ואילך. ציטוטים אלה לא ייחשבו הוכחה כלשהי לאמתותם של קול התור ושל הפזמונים, והמבין יבין.
ב. לא יטענו טענות הפותחות 'לא יכול להיות' או 'לא יעלה על הדעת'. בטענות כגון אלו אי אפשר להוציא פרוטה מן הזולת, וכשם שהכלל 'המוציא מחבירו עליו הראיה' קובע בדיני ממונות כך קובע הוא בדיני תורה וגאולה.
א. להמציא את קול התור כתוב בכתיבות ידיהם של ר' הלל ריבלין או ר' משה מגיד ריבלין.
ב. להמציא את הפזמונים כתובים בכתב ידו של ר' יוסף יושעה ריבלין.
ג. להמציא את קונטרס 'בוני ירושלים' שנדפס בירושלים תרי"ז ובו הפזמונים הנ"ל.
ד. בדיעבד, להמציא את ההספדים לר' יוסף יושעה ריבלין, שנדפסו במהדורה מצומצמת על פי דבריו של פרופ' יוסף יהושע ריבלין.
אבל לא יעשו אחת מאלה:
א. לא ימציאו ראיה או אסמכתא מתוך דברי רבנים וצדיקים שנזכרו ושנכתבו בחיבורים שהובאו לדפוס משנת תרצ"ט ואילך. ציטוטים אלה לא ייחשבו הוכחה כלשהי לאמתותם של קול התור ושל הפזמונים, והמבין יבין.
ב. לא יטענו טענות הפותחות 'לא יכול להיות' או 'לא יעלה על הדעת'. בטענות כגון אלו אי אפשר להוציא פרוטה מן הזולת, וכשם שהכלל 'המוציא מחבירו עליו הראיה' קובע בדיני ממונות כך קובע הוא בדיני תורה וגאולה.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
תוספת שנתחדשה לי בשבוע האחרון.
בעת שכתבתי את מאמרי עיינתי בספר חזון ציון במהדורתו הראשונה. בשבוע האחרון ראיתי את הספר חזון ציון במהדורתו החדשה - זו שנדפסה בשנת תשס"ב על ידי פרופ' יוסף יהושע ריבלין.
המהדיר הוסיף לספר הקדמה יפה, ובה כתב כי 'אף שחלפו יותר מחמישים שנה מאז יצאה לאור המהדורה הקודמת של ספר "חזון ציון", לא נס ליחו של ספר ייחודי זה'.
בהמשך ההקדמה כתב המהדיר: 'נציב כאן יד זכרון לחברי הוועד הראשון להוצאת הספר ובראשם לרב שלמה זלמן ריבלין ז"ל, שבחזונו העלה על כתב את תולדות עליית תלמידי הגר"א ויישובם בארץ ישראל, ועמל בפרסום הספרים שיצאו לאור בתקופתו ושהוא היה הרוח החיה בהוצאתם: חזון ציון; המגיד דורש ציון; מוסד היסוד; קול התור; מדרש שלמה; פתחי מרחביה ועוד'. שישה ספרים מנה כאן פרופ' יוסף יהושע ריבלין - את חמשת הספרים הראשונים הכרתי, אבל את הספר השישי לא ידעתי עד הנה. לראשונה מצאתי כאן שם של ספר נוסף שהוציא ר' שלמה זלמן ריבלין: 'פתחי מרחביה'.
ואני, על כסאי בימים, ביקשתי את שאהבה נפשי - ספר חדש, ספר לא נודע, ספר שאיני מכירו. ביקשתיו ולא מצאתיו. סובבתי בעיר, בקטלוגים ובאתרים, בספריות ובחנויות, חיפשתי את שהתרגשה נפשי, חיפשתיו ולא מצאתיו. מצאוני יודעי ספרים הסובבים בספריות - את שאהבה נפשי ראיתם? כמעט שעברתי מהם, אך לא מצאתי ולא ראיתי את שאהבה נפשי. אין 'פתחי מרחביה'. לא נודע אימתי נדפס, ולא נרשם היכן נדפס. לא נודע שם מחברו, ולא נרשם שם מביאו לבית הדפוס.
נפשי בשאלתי וספרי בבקשתי: מי יודע היכן הוא 'פתחי מרחביה'? אנה פנה ספרנו והאם נמצאנו?
בעת שכתבתי את מאמרי עיינתי בספר חזון ציון במהדורתו הראשונה. בשבוע האחרון ראיתי את הספר חזון ציון במהדורתו החדשה - זו שנדפסה בשנת תשס"ב על ידי פרופ' יוסף יהושע ריבלין.
המהדיר הוסיף לספר הקדמה יפה, ובה כתב כי 'אף שחלפו יותר מחמישים שנה מאז יצאה לאור המהדורה הקודמת של ספר "חזון ציון", לא נס ליחו של ספר ייחודי זה'.
בהמשך ההקדמה כתב המהדיר: 'נציב כאן יד זכרון לחברי הוועד הראשון להוצאת הספר ובראשם לרב שלמה זלמן ריבלין ז"ל, שבחזונו העלה על כתב את תולדות עליית תלמידי הגר"א ויישובם בארץ ישראל, ועמל בפרסום הספרים שיצאו לאור בתקופתו ושהוא היה הרוח החיה בהוצאתם: חזון ציון; המגיד דורש ציון; מוסד היסוד; קול התור; מדרש שלמה; פתחי מרחביה ועוד'. שישה ספרים מנה כאן פרופ' יוסף יהושע ריבלין - את חמשת הספרים הראשונים הכרתי, אבל את הספר השישי לא ידעתי עד הנה. לראשונה מצאתי כאן שם של ספר נוסף שהוציא ר' שלמה זלמן ריבלין: 'פתחי מרחביה'.
ואני, על כסאי בימים, ביקשתי את שאהבה נפשי - ספר חדש, ספר לא נודע, ספר שאיני מכירו. ביקשתיו ולא מצאתיו. סובבתי בעיר, בקטלוגים ובאתרים, בספריות ובחנויות, חיפשתי את שהתרגשה נפשי, חיפשתיו ולא מצאתיו. מצאוני יודעי ספרים הסובבים בספריות - את שאהבה נפשי ראיתם? כמעט שעברתי מהם, אך לא מצאתי ולא ראיתי את שאהבה נפשי. אין 'פתחי מרחביה'. לא נודע אימתי נדפס, ולא נרשם היכן נדפס. לא נודע שם מחברו, ולא נרשם שם מביאו לבית הדפוס.
נפשי בשאלתי וספרי בבקשתי: מי יודע היכן הוא 'פתחי מרחביה'? אנה פנה ספרנו והאם נמצאנו?
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
שמא הכוונה לח"ב שבתוך מוסד היסוד.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
בריושמא כתב:תוספת שנתחדשה לי בשבוע האחרון.
בעת שכתבתי את מאמרי עיינתי בספר חזון ציון במהדורתו הראשונה. בשבוע האחרון ראיתי את הספר חזון ציון במהדורתו החדשה - זו שנדפסה בשנת תשס"ב על ידי פרופ' יוסף יהושע ריבלין.
המהדיר הוסיף לספר הקדמה יפה, ובה כתב כי 'אף שחלפו יותר מחמישים שנה מאז יצאה לאור המהדורה הקודמת של ספר "חזון ציון", לא נס ליחו של ספר ייחודי זה'.
בהמשך ההקדמה כתב המהדיר: 'נציב כאן יד זכרון לחברי הוועד הראשון להוצאת הספר ובראשם לרב שלמה זלמן ריבלין ז"ל, שבחזונו העלה על כתב את תולדות עליית תלמידי הגר"א ויישובם בארץ ישראל, ועמל בפרסום הספרים שיצאו לאור בתקופתו ושהוא היה הרוח החיה בהוצאתם: חזון ציון; המגיד דורש ציון; מוסד היסוד; קול התור; מדרש שלמה; פתחי מרחביה ועוד'. שישה ספרים מנה כאן פרופ' יוסף יהושע ריבלין - את חמשת הספרים הראשונים הכרתי, אבל את הספר השישי לא ידעתי עד הנה. לראשונה מצאתי כאן שם של ספר נוסף שהוציא ר' שלמה זלמן ריבלין: 'פתחי מרחביה'.
ואני, על כסאי בימים, ביקשתי את שאהבה נפשי - ספר חדש, ספר לא נודע, ספר שאיני מכירו. ביקשתיו ולא מצאתיו. סובבתי בעיר, בקטלוגים ובאתרים, בספריות ובחנויות, חיפשתי את שהתרגשה נפשי, חיפשתיו ולא מצאתיו. מצאוני יודעי ספרים הסובבים בספריות - את שאהבה נפשי ראיתם? כמעט שעברתי מהם, אך לא מצאתי ולא ראיתי את שאהבה נפשי. אין 'פתחי מרחביה'. לא נודע אימתי נדפס, ולא נרשם היכן נדפס. לא נודע שם מחברו, ולא נרשם שם מביאו לבית הדפוס.
נפשי בשאלתי וספרי בבקשתי: מי יודע היכן הוא 'פתחי מרחביה'? אנה פנה ספרנו והאם נמצאנו?
ראה קרית ספר, לה (תש"כ), עמ' 147 מס' 879.
Re: המאמר על קול התור - תשובות והוספות
אני מודה להרב פלגינן על תשובתו המהירה, אבל לצערי אינני מצליח להגיע אל העמוד המצוין.
האם תוכל להדריכני כיצד אגיע שמה?
האם תוכל להדריכני כיצד אגיע שמה?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 499 אורחים