שמיעת ברכה שהיא סמוכה לברכה אחרת שברכה המברך לעצמו

[איש_ספר]

נסתפקו בבית המדרש:

פלוני הסתפק אם ברכה ראשונה של הלל עלתה לו כהוגן (חשב שהש"ץ מוציאו ואח"כ התברר שאולי הש"ץ לא כיוון להוציאו), וכיון שכך נקפו ליבו שברכת יהללוך שלו אינה סמוכה לחברתה (שרק משום כך אינה פותחת בברוך), וביקש לשמוע גם ברכת יהללוך מאחר שאמר ברכה ראשונה ולדידו ברכה זו סמוכה לחברתה, השאלה אם הועיל בזה.
ולהעיר ממנהג העולם שאחד מוציא את כולם בתפילת הדרך והוא מסמיך לה ברכה לבדו, ואינו ראיה כ"כ שדינו של מהר"ם אינו מוחלט ונוהגים בו לחומרא בלבד.

[עושה חדשות]

ולהעיר ממנהג העולם שאחד מוציא את כולם בתפילת הדרך והוא מסמיך לה ברכה לבדו, ואינו ראיה כ"כ שדינו של מהר"ם אינו מוחלט ונוהגים בו לחומרא בלבד.

מצוי עוד כשאחד מוציא אחרים בברכת "אלוהי נשמה" ורק הוא מסמיך לברכת אשר יצר, והם כבר בירכו מקודם. אבל גם שם זה לא מוחלט שצריך להסמיך.

[יוצא פוניבז']

נסתפקו בבית המדרש:

פלוני הסתפק אם ברכה ראשונה של הלל עלתה לו כהוגן (חשב שהש"ץ מוציאו ואח"כ התברר שאולי הש"ץ לא כיוון להוציאו), וכיון שכך נקפו ליבו שברכת יהללוך שלו אינה סמוכה לחברתה (שרק משום כך אינה פותחת בברוך), וביקש לשמוע גם ברכת יהללוך מאחר שאמר ברכה ראשונה ולדידו ברכה זו סמוכה לחברתה, השאלה אם הועיל בזה.
ולהעיר ממנהג העולם שאחד מוציא את כולם בתפילת הדרך והוא מסמיך לה ברכה לבדו, ואינו ראיה כ"כ שדינו של מהר"ם אינו מוחלט ונוהגים בו לחומרא בלבד.

יכל לברך בעצמו כמש"כ ביאור הלכה סי' נג ס"ב

ובדיעבד מי שדילג ברכת ב"ש ונזכר אחר שכבר אמר פסוקי דזמרה ולא יוכל עוד לברך ב"ש כי היא ניתקנה קודם פסוקי דזמרה דוקא וכבר יצא ידי חובתו באמירתן מ"מ יאמר ישתבח דאטו מי שלא בירך קודם האכילה לא יברך אח"כ [מפמ"ג] ופשוט דה"ה בברכות שלפניה ושלאחריה דהלל:

[איש_ספר]

זה היה ידוע,
השאלה היא האם מרוויח בכך שייצא ע"י אחר מעלת סמוכה לחבירתה או לא

[איש קריות]

מסברא נראה שאינו מרויח דבר. שהרי את הברכה הראשונה של חבירו לא שמע וכעת מוציאו ידי חובתו בברכה שאיננה פותחת בברוך, ומהיכי תיתי לומר שפתיחת הברכה הראשונה של חבירו עולה גם לו?

[איש_ספר]

אולי יש לחלק השאלה לשתיים

כששמע את המוציא מברך ברכה שלפניה (אע"פ שאינו יוצא בה שכן אינו אוכל) וכשלא שמע וכדלהלן:

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

אין להסיק מכך שאם שמע ברכת בורא נפשות מהמוציא בתפילת הדרך, שחשובה התפילה עבורו סמוכה, שכן מה לו ולברכת הנהנין של המוציא, משא"כ חזרת הש"ץ שהכל צריכים להקשיב ולענות אמן, אבל עכ"ז ישל"ע שגם בחזרת הש"ץ אין אנו הבקיאים יוצאים בברכות הש"ץ, ודוק בלשון מהר"ם שדי שיתן דעתו וא"צ שיכוון לצאת (ופשוט שאינו יכול לכוון לצאת אם אינו מחויב) וישל"ע שאולי בכ"ז יש ללמוד מכאן שדי לשמוע את ברכת המוציא אע"פ שאינה יוצא בה, וצ"ב.

[יוצא פוניבז']

אולי יש לחלק השאלה לשתיים

כששמע את המוציא מברך ברכה שלפניה (אע"פ שאינו יוצא בה שכן אינו אוכל) וכשלא שמע וכדלהלן:

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

אין להסיק מכך שאם שמע ברכת בורא נפשות מהמוציא בתפילת הדרך, שחשובה התפילה עבורו סמוכה, שכן מה לו ולברכת הנהנין של המוציא, משא"כ חזרת הש"ץ שהכל צריכים להקשיב ולענות אמן, אבל עכ"ז ישל"ע שגם בחזרת הש"ץ אין אנו הבקיאים יוצאים בברכות הש"ץ, ודוק בלשון מהר"ם שדי שיתן דעתו וא"צ שיכוון לצאת (ופשוט שאינו יכול לכוון לצאת אם אינו מחויב) וישל"ע שאולי בכ"ז יש ללמוד מכאן שדי לשמוע את ברכת המוציא אע"פ שאינה יוצא בה, וצ"ב.

אולי יש להוכיח ממש"כ הראשונים דברכת קריה"ת דלאחריה פותחת בברוך כיון דמעיקר הדין רק הפותח והחותם מברכים, והחותם אינו זה שבירך ברכה קמייתא, אף דסתמא איירי בשמע הברכה

[איש_ספר]

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:

א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.

ב. משמע ממהר"ם שאם המקרא לא נתן דעתו לחזרה לא יוכל לומר שים שלום כי לא תהיה סמוכה, אע"פ שהקהל נתנו דעתם והוא מברך בשביל הקהל. ומ' קצת שבתפה"ד אם השומע מברך שהכל והמוציא בתפה"ד אינו מברך שהכל, לא יועיל לשומע מה שהוא מסמיך לה ברכה בעצמו.

ג. בשבע ברכות שהרבה מקפידים לא לחלק הברכות משום כדי שיהיו סמוכות, ולד' מהר"ם אם המברך שומע את ברכת קודמו אולי ש"ד, אבל מקום יש לחלק בין חזרת הש"ץ שכולם מחויבים לשמוע לשבע ברכות שצריכות להאמר בעשרה אבל אין עליהם חובה לשמוע.

[יוצא פוניבז']

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:

א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.

לא מצאתי הלשון המודגשת
ועי' לשון הב"י "והשתא אתי שפיר דמפני שהוא אומר שים שלום מצריך שיכוין בכל התפילה דאם לא כן הוי אומר ברכת שים שלום לבדה ולא יתכן אבל כשכיון בכל התפילה ולא סח הוי ליה כאומר כל התפילה דשומע כעונה". ולרוב פשיטות הדברים לא משמע שהוא מחמת ענין סמוכה לחבירתה

[איש_ספר]

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:

א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.

לא מצאתי הלשון המודגשת
ועי' לשון הב"י "והשתא אתי שפיר דמפני שהוא אומר שים שלום מצריך שיכוין בכל התפילה דאם לא כן הוי אומר ברכת שים שלום לבדה ולא יתכן אבל כשכיון בכל התפילה ולא סח הוי ליה כאומר כל התפילה דשומע כעונה". ולרוב פשיטות הדברים לא משמע שהוא מחמת ענין סמוכה לחבירתה

https://www.otzar.org/aspcrops/149275_4 ... 122019.asp

דאל"כ נמצא העומד תחתיו מסיים ברכת כהנים בא"י המברך את עמו ישראל בשלום ולא פתח בברכה

[יהודה בן יעקב]

מקור הדברים בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ספר סיני וליקוטים סימן תע ד"ה ואגב אורחאי

[יוצא פוניבז']

בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.

בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:

א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.

לא מצאתי הלשון המודגשת
ועי' לשון הב"י "והשתא אתי שפיר דמפני שהוא אומר שים שלום מצריך שיכוין בכל התפילה דאם לא כן הוי אומר ברכת שים שלום לבדה ולא יתכן אבל כשכיון בכל התפילה ולא סח הוי ליה כאומר כל התפילה דשומע כעונה". ולרוב פשיטות הדברים לא משמע שהוא מחמת ענין סמוכה לחבירתה

https://www.otzar.org/aspcrops/149275_4 ... 122019.asp

דאל"כ נמצא העומד תחתיו מסיים ברכת כהנים בא"י המברך את עמו ישראל בשלום ולא פתח בברכה

את הלשון הזו ראיתי אבל לא חשבתי שהכוונה לענין פתיחה ב"ברוך", סברתי שהכוונה שלא פתח בתפילה / בברכות השמו"ע, ואיך יאמר סתם כך שים שלום.
אשמח אם תימצא לשון יותר מפורשת.

[איש_ספר]

הלשון, 'דא"כ מסיים ברוך... ולא פתח בברכה', לא משאיר מקום לספק.

[כהן]

הלשון, 'דא"כ מסיים ברוך... ולא פתח בברכה', לא משאיר מקום לספק.

לענ"ד עדין נראה כדברי מי שיצא מפונבז', וכן מבואר מדברי רעק"א בהגהות שו"ע סי' קכ"ו שביאר דהא דהצריך מהר"ם לכוון לש"ץ הוא מחמת דקיי"ל דג' אחרונות הם כברכה אחת וא"א להתחיל רק בשים שלום [ודלא כהב"י שלמד מדברי מהר"ם לכל מי שעומד במקום הש"ץ שאינו יכול להתחיל באמצע התפילה אא"כ כיוון מתחילה] וא"כ מבואר דאין הטעם משום שחסר הברכה בהתחלה דאינה סמוכה, אלא מחמת שא"א לברך רק חלק מהברכה וכל הג' כברכה אחת

[איש_ספר]

רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.

[פרי יהושע]

בנוגע לגוף השאלה לא הבנתי מה ב' הצדדים שבעניין
לכא' יסוד העניין שחכמים תקנו צורת ברכה שתפתח ותסיים בשם ומלכות, ואם יוצא ממי שאצלו כך צורת הברכה מה רע בכך?

[איש_ספר]

אם נאמר שבברכה הסמוכה לחברתה, החתימה (או הפתיחה) של הברכה הקודמת מהווה פתיחה לברכה שאחריה, והשומע שמע רק את הברכה שאחריה ולא את זו שלפניה, הרי זה כשמע חצי ברכה. הצד שיועיל, הוא זה שצריך מילים למדניות שקשורות לגדרים עמומים של שומע כעונה...

(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)

[כהן]

רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.

גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.

[פרי יהושע]

אם נאמר שבברכה הסמוכה לחברתה, החתימה (או הפתיחה) של הברכה הקודמת מהווה פתיחה לברכה שאחריה, והשומע שמע רק את הברכה שאחריה ולא את זו שלפניה, הרי זה כשמע חצי ברכה. הצד שיועיל, הוא זה שצריך מילים למדניות שקשורות לגדרים עמומים של שומע כעונה...

(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)

מדברי האחרו' (שו"ע) שאומרים לעניין תפילת הדרך וכו', להסמיך מוכח שאין זה ממש ברכה חדא.. (וגם אם לא נבין דבריהם עדין אין זה מוכיח ההפך).

[איש_ספר]

רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.

גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.

הב"ח שאני הבאתי הוא ציטוט של מהר"ם שהעתיק הב"ח, הב"ח שאתה מציין אליו הם דברי עצמו. ואיך אפשר ללמוד מזה על זה?

[כהן]

רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.

גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.

הב"ח שאני הבאתי הוא ציטוט של מהר"ם שהעתיק הב"ח, הב"ח שאתה מציין אליו הם דברי עצמו. ואיך אפשר ללמוד מזה על זה?

פשוט שאין הב"ח מחדש כאן דין מעצמו אלא ממשיך את דברי מהר"ם וכמבואר מכל דבריו שם שמפרש לפי דברי מהר"ם מה הפירוש שצריך להיות מובטח שיחזור לתפילתו , שכמו שהאחרון צריך לשמוע את הראשון וכדברי מהר"ם, הוא הדין הראשון צריך לשמוע את האחרון,ומכאן שהבנת הב"ח בדברי מהר"ם היא שא"א להתפלל חלק מהתפילה.

[יוצא פוניבז']

(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)

הוא מדבר לענין שצריך לשמוע את הש"ץ מיהללוך ולא לומר יהללוך בעצמו ולשמוע מהש"ץ רק את הסיום 'בא"י מלך מהולל בתשבחות'.

[איש_ספר]

רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.

גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.

הב"ח שאני הבאתי הוא ציטוט של מהר"ם שהעתיק הב"ח, הב"ח שאתה מציין אליו הם דברי עצמו. ואיך אפשר ללמוד מזה על זה?

פשוט שאין הב"ח מחדש כאן דין מעצמו אלא ממשיך את דברי מהר"ם וכמבואר מכל דבריו שם שמפרש לפי דברי מהר"ם מה הפירוש שצריך להיות מובטח שיחזור לתפילתו , שכמו שהאחרון צריך לשמוע את הראשון וכדברי מהר"ם, הוא הדין הראשון צריך לשמוע את האחרון,ומכאן שהבנת הב"ח בדברי מהר"ם היא שא"א להתפלל חלק מהתפילה.

מקופיא נראה שאתה צודק. אעיין בל"נ. יש"כ !

(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)

הוא מדבר לענין שצריך לשמוע את הש"ץ מיהללוך ולא לומר יהללוך בעצמו ולשמוע מהש"ץ רק את הסיום 'בא"י מלך מהולל בתשבחות'.

צודק!