שאלה ברכתו של הטפל

[אתה חונן]

שאלני מישהו מה הדין באחד שאכל עיקר כדוגמת מליח ופת ללא ברכה
ועכשיו רוצה לאכול הטפל איזה ברכה יש לו לברך
האם המוציא כיון שזהו ברכתו
או שמא כיון שאוכלו כטפל בלבד יברך שהכל
אשמח למקורות בנושא

[פרי יהושע]

לא הבנתי, למה רוצה לאכול כעת עדין בתור טפל, לא חייב כלל ברכה, כעת כבר רוצה לאכול ברכה הראויה, מה השאלה?

[אוצר החכמה]

קרתה איזו תקלה בניסוח שלך.

הוא שואל כך. אילו היה זוכר לברך היה מברך על המליח שהכל ופוטר בזה גם את הפת.
עכשיו ששכח לברך על המליח ואותו כבר אינו אוכל אבל אוכל פת כטפלה למליח. פשוט לו שצריך לברך (מישהו פעם העלה צד שהטפל אינו חייב בברכה אבל זה אינו נראה כלל) אבל השאלה שלו היא איזה ברכה צריך לברך.

אתה טוען שפשוט שמברך המוציא?

[שלמה בן חיים]

בחזון איש או"ח סימן כז ס"ק ט ובאגרות משה (או"ח ח"א סימן עד) ובעמק ברכה (ברכת הנהנין אות ה) כתבו להוכיח שבעיקר וטפל אין הטפל פטור מברכה אלא שנפטר בברכת העיקר. וזה מה ששלל הרב אוצר החכמה, וזה שורש הספק כאן.
ובאמת בתרומת הדשן סימן לא כתב שהאוכל את הטפל לפני העיקר מברך על הטפל שהכל ולא את ברכתו הראויה לו, ויש חולקים וכמבואר במשנה ברורה סימן ריב ס"ק י. אמנם משמע שם שטעם הסוברים שבכהאי גוונא שאוכל את הטפל לפני העיקר שמברך על הטפל את ברכתו הראויה לו היינו משוםם דבכהאי גוונא אין לטפל שם טפל אלא עיקר. אבל אילו היה נקרא טפל באמת היה מאבד את ברכתו. על כל פנים לפי זה אין צד שיברך על הטפל בנידון דידן את ברכת העיקר אלא הנידון אם לברך על הטפל את ברכתו הראויה לו או לברך עליו שהכל.

[אתה חונן]

ברמ"א סימן ריב א מביא תה"ד שכשאככל הטפל לפני העיקר מברך שהכל אך במג"א וכן בבהגר"א חולקים
באגר"מ ח"ד סי' מב דן בסו"ד כשאין במליח שיעור לברכה אחרונה ובפת יש ומסיק שאינו צריך לברך כלל
עיין בחזו"א סי' כז ט שברכת הטפל היא ברכת העיקר וע"כ ברכותיהם שוות
אך בכ"ז עדיין יש מקום לחלק

[שלמה בן חיים]

לכאורה דמי למי שבשעה שאכל את העיקר לא כיוון לאכול את הטפל שבכהאי גוונא כתב המשנה ברורה ריב ס"ק ד שמברך על הטפל שהכל.

[כלומר]

לכאורה דמי למי שבשעה שאכל את העיקר לא כיוון לאכול את הטפל שבכהאי גוונא כתב המשנה ברורה ריב ס"ק ד שמברך על הטפל שהכל.

המ"ב עצמו סמך שם על הרמ"א בשם התה"ד
אך לפי המג"א והגר"א לכאורה אינו כן
ולא כ"כ ברור כיון שבס"ק ד משמע שפוסק כרמ"א בפשיטות ושם בס"ק י חושש לשיטת המג"א

[שלמה בן חיים]

בעיקר השאלה ראה בית שערים סימן עה שמי שלא בירך על הפת ואחר כך אוכל שאר מאכלים הטפלים לפת יברך עליהם המוציא. אך זה חידוש גדול ואין סתימת כל הפוסקים כן.

[שלמה בן חיים]

לכאורה דמי למי שבשעה שאכל את העיקר לא כיוון לאכול את הטפל שבכהאי גוונא כתב המשנה ברורה ריב ס"ק ד שמברך על הטפל שהכל.

המ"ב עצמו סמך שם על הרמ"א בשם התה"ד
אך לפי המג"א והגר"א לכאורה אינו כן
ולא כ"כ ברור כיון שבס"ק ד משמע שפוסק כרמ"א בפשיטות ושם בס"ק י חושש לשיטת המג"א

מהכתוב אצלי ליישב קושייתך בסתירת דברי המשנה ברורה:
ריב משנ"ב ס"ק ד. וכתב דומיא דפסק הרמ"א לקמן בהגה דאם אוכל הטפל קודם העיקר אף דצריך לברך עליו בפני עצמו ואינו נפטר בברכת העיקר שיברך אחר כך מכל מקום כיון שהוא טפל מפסיד ברכתו העיקרית.
ולקמן הובאו בזה שלש שיטות. א. שיטת הרמ"א. שמברך על הטפל שהכל. ב. שיטת הבית יוסף. שמברך על הטפל את ברכתו. ג. שיטת המגן אברהם. שמברך על הטפל את ברכתו כהבית יוסף, לבד מהיכא שברכת העיקר שהכל שאז מברך גם על הטפל שהכל, ואף שאין זה ברכתו. ושם כתב המשנה ברורה (ס"ק י) שלכתחילה טוב להימנע לגמרי מלאכול הטפל קודם לעיקר כדי לא להיכנס במחלוקת זו.
וצריך ביאור מדוע הכא כתב המשנה ברורה בפשיטות שמברך על הטפל שהכל, ולא תלה זאת במחלוקת הפוסקים דלקמן.
ונראה לחלק, דהתם מייירי שאוכל הגודגדניות קודם ששותה החריף, ובזה מבואר שכיון שכעת אכל את הגודגדניות לבדם אין להם דין טפל כלל, דאיננו מתחשבים במה שיהיה אחר כך ודנים אותו כעת ולכן מברך עליהם את ברכתם לשיטה אחת. מה שאין כן הכא שאכל המליח וכעת צריך הוא לפת אלא שלא היה דעתו עליה בשעת הברכה ולכך אינה נפטרת בברכת המליח, אך על כל פנים באכילה טפילה היא לפת ולכך ברכתה רק שהכל לכולי עלמא.

[אבןטובה]

ומה תעשה עם המשנה שלהי פסחים של פסח פוטר את של זבח
ופסח הא נאכל על השובע לבסוף

[פרי יהושע]

שאלני מישהו מה הדין באחד שאכל עיקר ללא ברכה
ועכשיו רוצה לאכול הטפל איזה ברכה יש לו לברך
האם המוציא כיון שזהו ברכתו
או שמא כיון שאוכלו כטפל בלבד יברך שהכל
אשמח למקורות בנושא

כצ"ל [למען לא יהיו טעיות כשלי שללא ברכה קאי על הטפל ולא העיקר].

ולגופא של שאלה אף שהכריעו כאן שהכל יש להוסיף, שאם יש לו מן העיקר רצוי לברך עליו ברכתו הראויה. כך יצא גם דעת הראב"ד שבדיעבד חייב לברך גם אחר אכילה. גם את הדעה שנדחית מהתוס' שלטפל אין כלל ברכה. וגם שיתכן שגם אם חייב ברכה, אולי רק שאוכל לפני העיקר ולא אחרי העיקר. וגם שאולי אינו רשאי לאכול בלא ברכה, אבל אין ברכה שיכול לברך עליה. וגם שאולי ברכתה כברכת העיקר כנ"ל.
לעניין מש"כ אבןטובה, א"א להשוות ברכת המצות על אף הדין עובר לעשייתן כ"ז שאכתי עוסק במצווה, לברכת הנהנין שאסור להנות מהעוה"ז ללא ברכה.

[אבןטובה]

להפרי
אתה נוגע בזה לגמרא ראש השנה כט: בברכת הלחם של מצה וברכת היין לקידוש היום

[פרי יהושע]

להפרי
אתה נוגע בזה לגמרא ראש השנה כט: בברכת הלחם של מצה וברכת היין לקידוש היום

לא נוגע ולא מידי, שם ברכת המצות גוררת ברכת הנהנין לערבות, ומה זה שייך להכא, כאן חלקתי בין "ברכת המצות", שעניין "עובר לעשיתן" בה הוא פחות עקרוני ולכן בירך על הפסח יכול שיפטור את הפסח, משא"כ אכילה בלא ברכה היא כמעילה.

ושוב ושוב אתה מקרב את הרחוקים זמ"ז כרחוק מזרח ממערב, ודי בזה, כי יותר לא אטרח לענות על "שלא ממין הטענה".

[אבןטובה]

אתה סתם מבלבל ופה מפיק הבלא
הצל"ח מקשה זאת בשלהי פסחים ועי"ש בהגהות מראה כהן לר' בצלאל הכהן מווילנא שציין לאור זרוע בזה
ויש בזה ת' כתב סופר וכן בטל תורה להגר"מ אריק על ירושלמי פסחים מדבר בזה

[פרי יהושע]

אתה סתם מבלבל ופה מפיק הבלא
הצל"ח מקשה זאת בשלהי פסחים ועי"ש בהגהות מראה כהן לר' בצלאל הכהן מווילנא שציין לאור זרוע בזה
ויש בזה ת' כתב סופר וכן בטל תורה להגר"מ אריק על ירושלמי פסחים מדבר בזה

כל הכבוד "לחמור נושא ספרים", מה יצא לי מהמקורות שציינת אם לא הסברת כאן כלום.

[אבןטובה]

לכבוד הפרי
עליך אםשר לשאול שאלת רב יהודה לר"נ מי סניא לך מה דאמור רבנן וכו' [קדושין ע.] הי צנא דמלי סיפרא [מגילה כח:]


יש לך גמרא פסחים?
עי' בסופו בהגהות מראה כהן ויאירו עיניך

[פרי יהושע]

ראיתי, אבל לא כתב ההשוואה שערכת, ואכן האו"ז כתב כמש"כ שבברכת המצוות אינו מעכב עול"ע.

[עושה חדשות]

לעניין מש"כ אבןטובה, א"א להשוות ברכת המצות על אף הדין עובר לעשייתן כ"ז שאכתי עוסק במצווה, לברכת הנהנין שאסור להנות מהעוה"ז ללא ברכה.

ואעפ"כ, הנה לך דבר מעניין שמצאתי כעת:

ראב''ן הירחי על מסכת כלה.png (45.68 KiB) נצפה 7406 פעמים

וע"ע בס' האמונה והבטחון (המיוחס) לרמב"ן סוף פרק ז.

[פרי יהושע]

לעניין מש"כ אבןטובה, א"א להשוות ברכת המצות על אף הדין עובר לעשייתן כ"ז שאכתי עוסק במצווה, לברכת הנהנין שאסור להנות מהעוה"ז ללא ברכה.

ואעפ"כ, הנה לך דבר מעניין שמצאתי כעת:

ראב''ן הירחי על מסכת כלה.png

וע"ע בס' האמונה והבטחון (המיוחס) לרמב"ן סוף פרק ז.

וע"ע בפי' הרי"ט פסחים ז' ב' ביסוד ברכת המצות.

[עושה חדשות]

גם אצל הר"א בן הר"מ יש דבר דומה,

המספיק 237.png (23.65 KiB) נצפה 7398 פעמים

וע"ע בס' לקח טוב (להגרי"א) סי' יא.

אבל עכ"פ הראב"ן הירחי הוא הכי חד בזה.

או אולי רבינו חננאל בברכות מג. (מהד' וגשל - ואינני יודע מהיכן העתיקו כן), אם אין שם ט"ס.

הריטב"א לכאו' הולך בב' דרכים אחרות - "וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת, ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהיא עבודת הגוף".

[עושה חדשות]

דא"ג,
עי"ש עוד בפסחים, בריטב"א ובהמכתם, טעמים חלוקים למה אין לברך "עובר דעובר".

[עושה חדשות]

מה שהבאתי לעיל מפי' ראב"ן הירחי על מס' כלה בביאור טעם הדין של ברכת המצוות, הנה כעין זה מצאתי לו כעת בספר המנהיג בסופו, שו"ת של הלכות שחיטה, ושם כ' -
השואל מנין לברך על השחיטה דכתיב תזבח ואכלת בשר כברכת יי' אלהיך, מכאן למדנו שצריך לברך על השחיטה, ועוד מצאנו כתוב על שמואל הנביא כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים בא ללמד אותנו ולהורות כי היה מברך על הזביחה ועוד אמרו חז"ל אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה ולפיכך מצוה לברך על השחיטה.
נפלא.

[עושה חדשות]

מה שהבאתי לעיל מפי' ראב"ן הירחי על מס' כלה בביאור טעם הדין של ברכת המצוות, הנה כעין זה מצאתי לו כעת בספר המנהיג בסופו, שו"ת של הלכות שחיטה, ושם כ' -
השואל מנין לברך על השחיטה דכתיב תזבח ואכלת בשר כברכת יי' אלהיך, מכאן למדנו שצריך לברך על השחיטה, ועוד מצאנו כתוב על שמואל הנביא כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים בא ללמד אותנו ולהורות כי היה מברך על הזביחה ועוד אמרו חז"ל אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה ולפיכך מצוה לברך על השחיטה.
נפלא.

ובאמת הגמ' בברכות מח: מביאה מקור לחיוב ברכת הנהנין מברכתו של שמואל על הזבח. וצ"ע.

[עושה חדשות]

ע"ע בס' האמונה והבטחון (המיוחס) לרמב"ן סוף פרק ז.

ז"ל - חלי הנפש הוא המעשה הרע. ובריאותה הוא המעשה הטוב והיא נהנית ושמחה בו כשידעה שמעשיה מקובלים לפני בוראה כאלו אוכלת ושותה. ולזה נתכוין המתרגם ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, והוו חדן בקרבניהון דאיתקבלו כאילו אכלין ושתין. ובפסיקתא ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, שזנו עיניהם מזיו השכינה. וכו'. וזהו תענוג הכתוב אז תתענג על ה' וגו'. ואין הכוונה עונג הגוף אלא עונג הנפש שהיא החכמה והמעשה הטוב. וכמו שאדם חייב לברך על מצות, כמו שאמרו כל המצות כלן מברך עליהן עובר לעשייתן. וכמו שיש אכילה שצריכה ברכה לפניה ולא לאחריה כגון פחות מכזית, ויש שטעונה לפניה ולאחריה, כך יש מצות שטעונות ברכה לפניהן ולא לאחריהן. ויש שטעונין לפניהן ולאחריהן, כגון ברכת מילה וברכת התורה וכיוצא בהן.