מצוי עוד כשאחד מוציא אחרים בברכת "אלוהי נשמה" ורק הוא מסמיך לברכת אשר יצר, והם כבר בירכו מקודם. אבל גם שם זה לא מוחלט שצריך להסמיך.איש_ספר כתב:ולהעיר ממנהג העולם שאחד מוציא את כולם בתפילת הדרך והוא מסמיך לה ברכה לבדו, ואינו ראיה כ"כ שדינו של מהר"ם אינו מוחלט ונוהגים בו לחומרא בלבד.
איש_ספר כתב:נסתפקו בבית המדרש:
פלוני הסתפק אם ברכה ראשונה של הלל עלתה לו כהוגן (חשב שהש"ץ מוציאו ואח"כ התברר שאולי הש"ץ לא כיוון להוציאו), וכיון שכך נקפו ליבו שברכת יהללוך שלו אינה סמוכה לחברתה (שרק משום כך אינה פותחת בברוך), וביקש לשמוע גם ברכת יהללוך מאחר שאמר ברכה ראשונה ולדידו ברכה זו סמוכה לחברתה, השאלה אם הועיל בזה.
ולהעיר ממנהג העולם שאחד מוציא את כולם בתפילת הדרך והוא מסמיך לה ברכה לבדו, ואינו ראיה כ"כ שדינו של מהר"ם אינו מוחלט ונוהגים בו לחומרא בלבד.
ובדיעבד מי שדילג ברכת ב"ש ונזכר אחר שכבר אמר פסוקי דזמרה ולא יוכל עוד לברך ב"ש כי היא ניתקנה קודם פסוקי דזמרה דוקא וכבר יצא ידי חובתו באמירתן מ"מ יאמר ישתבח דאטו מי שלא בירך קודם האכילה לא יברך אח"כ [מפמ"ג] ופשוט דה"ה בברכות שלפניה ושלאחריה דהלל:
איש_ספר כתב:אולי יש לחלק השאלה לשתיים
כששמע את המוציא מברך ברכה שלפניה (אע"פ שאינו יוצא בה שכן אינו אוכל) וכשלא שמע וכדלהלן:
בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.
אין להסיק מכך שאם שמע ברכת בורא נפשות מהמוציא בתפילת הדרך, שחשובה התפילה עבורו סמוכה, שכן מה לו ולברכת הנהנין של המוציא, משא"כ חזרת הש"ץ שהכל צריכים להקשיב ולענות אמן, אבל עכ"ז ישל"ע שגם בחזרת הש"ץ אין אנו הבקיאים יוצאים בברכות הש"ץ, ודוק בלשון מהר"ם שדי שיתן דעתו וא"צ שיכוון לצאת (ופשוט שאינו יכול לכוון לצאת אם אינו מחויב) וישל"ע שאולי בכ"ז יש ללמוד מכאן שדי לשמוע את ברכת המוציא אע"פ שאינה יוצא בה, וצ"ב.
איש_ספר כתב:
בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.
איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:
בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.
בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:
א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.
יוצא פוניבז' כתב:איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:
בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.
בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:
א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.
לא מצאתי הלשון המודגשת
ועי' לשון הב"י "והשתא אתי שפיר דמפני שהוא אומר שים שלום מצריך שיכוין בכל התפילה דאם לא כן הוי אומר ברכת שים שלום לבדה ולא יתכן אבל כשכיון בכל התפילה ולא סח הוי ליה כאומר כל התפילה דשומע כעונה". ולרוב פשיטות הדברים לא משמע שהוא מחמת ענין סמוכה לחבירתה
דאל"כ נמצא העומד תחתיו מסיים ברכת כהנים בא"י המברך את עמו ישראל בשלום ולא פתח בברכה
איש_ספר כתב:יוצא פוניבז' כתב:איש_ספר כתב:איש_ספר כתב:
בתשב"ץ דבי מהר"ם סי' קצז והובא גם בב"ח סי' קכח (יג) שהמקרא בברכת כהנים לא יאמר ברכת שים שלום, שא"כ נמצא שבירך ברכה שאינה פותחת בברוך, אבל אם נתן דעתו לחזרת הש"ץ יכול המקרא לומר ברכת שים שלום.
בשולי ד' מהר"ם ישל"ד כמה דברים:
א. מה שהצריך מהר"ם שיתן המקרא דעתו לחזרה, הוא רק בשביל שתהיה ברכת השלום סמוכה, ומ' שבלא זה לא אכפ"ל שהמקרא אומר ברכת שים שלום לבדה. ומ' קצת כמג"א וכמו שכבר מפו' בראב"ן, שברכות שמו"ע אינן מעכבות זא"ז.
לא מצאתי הלשון המודגשת
ועי' לשון הב"י "והשתא אתי שפיר דמפני שהוא אומר שים שלום מצריך שיכוין בכל התפילה דאם לא כן הוי אומר ברכת שים שלום לבדה ולא יתכן אבל כשכיון בכל התפילה ולא סח הוי ליה כאומר כל התפילה דשומע כעונה". ולרוב פשיטות הדברים לא משמע שהוא מחמת ענין סמוכה לחבירתה
https://www.otzar.org/aspcrops/149275_4 ... 122019.aspדאל"כ נמצא העומד תחתיו מסיים ברכת כהנים בא"י המברך את עמו ישראל בשלום ולא פתח בברכה
איש_ספר כתב:הלשון, 'דא"כ מסיים ברוך... ולא פתח בברכה', לא משאיר מקום לספק.
איש_ספר כתב:רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.
איש_ספר כתב:אם נאמר שבברכה הסמוכה לחברתה, החתימה (או הפתיחה) של הברכה הקודמת מהווה פתיחה לברכה שאחריה, והשומע שמע רק את הברכה שאחריה ולא את זו שלפניה, הרי זה כשמע חצי ברכה. הצד שיועיל, הוא זה שצריך מילים למדניות שקשורות לגדרים עמומים של שומע כעונה...
(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)
כהן כתב:איש_ספר כתב:רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.
גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.
איש_ספר כתב:כהן כתב:איש_ספר כתב:רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.
גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.
הב"ח שאני הבאתי הוא ציטוט של מהר"ם שהעתיק הב"ח, הב"ח שאתה מציין אליו הם דברי עצמו. ואיך אפשר ללמוד מזה על זה?
איש_ספר כתב:(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)
כהן כתב:איש_ספר כתב:כהן כתב:איש_ספר כתב:רעק"א מתייחס לד' מהר"ם כפי שהובאו בהגמ"י ובב"י, ולא ראה ד' הב"ח בשם מהר"ם שהם בנו"א.
גם בדברי הב"ח מבואר שהבין כדברי הב"י, שכתב דגם הש"ץ צריך לכון לברכת שים שלום שאומר הבא תחתיו דאל"כ נמצא זה מתפלל מקצת וזה מתפלל מקצת ואין זו תפילה,
ומבואר דאין זו סברא מסוימת בברכה ללא פתיחה שהרי אצל הראשון ישנה פתיחה וסיום.
הב"ח שאני הבאתי הוא ציטוט של מהר"ם שהעתיק הב"ח, הב"ח שאתה מציין אליו הם דברי עצמו. ואיך אפשר ללמוד מזה על זה?
פשוט שאין הב"ח מחדש כאן דין מעצמו אלא ממשיך את דברי מהר"ם וכמבואר מכל דבריו שם שמפרש לפי דברי מהר"ם מה הפירוש שצריך להיות מובטח שיחזור לתפילתו , שכמו שהאחרון צריך לשמוע את הראשון וכדברי מהר"ם, הוא הדין הראשון צריך לשמוע את האחרון,ומכאן שהבנת הב"ח בדברי מהר"ם היא שא"א להתפלל חלק מהתפילה.
יוצא פוניבז' כתב:איש_ספר כתב:(ועי' וזרח השמש אות פה בהערות שמ' שהבין שאם אומר בעצמו ברכה ראשונה של הלל וששומע רק את יהללוך הוי כשומע חצי ברכה ועונה חצי ברכה!)
הוא מדבר לענין שצריך לשמוע את הש"ץ מיהללוך ולא לומר יהללוך בעצמו ולשמוע מהש"ץ רק את הסיום 'בא"י מלך מהולל בתשבחות'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 309 אורחים