בריושמא כתב:
כתבת כי אני כתבתי 'הגר"א מדבר על גאולה כושלת', וכן 'גאולה נכשלת'.
אבל לא כתבתי את המלים הללו. כל שכתבתי הוא דברי הגר"א כמות שהם. וכך כתבתי בסעיף כט: 'כתב הגר"א כי תחילת הגאולה היא התעוררות של השמאל, וישראל לא יצאו בה. היא דומה ללילה ולחורבן, ובה מתרחשות צרות לישראל. התחלת הגאולה היא פקידה, כמו בימי כורש. הגאולה עצמה היא התעוררות של הימין, ואז יצאו ישראל מהגלות. היא דומה ליום ולבניין, ועליה נאמר ברחמים גדולים אקבצך'. אלו הם דברי הגר"א כמות שהם, לא הוספתי ולא גרעתי מאומה. ו'גאולה כושלת' או 'גאולה נכשלת' - מנין?
הגר"א כתב על 'התחלת הגאולה' שהיא התעוררות של השמאל, ועל כן בזמנה יתרחשו צרות וישראל לא יצאו מהגלות, הגר''א לא כתב על 'אתחלתא דגאולה' שהיא מושג שונה מ'התחלת הגאולה'. הרב צבי קלישר ורבנים שבאו בתקופה א פירשו מהי 'אתחלתא דגאולה' ואף ראו אותה מתממשת לנגד עיניהם, הם כתבו כי 'אתחלתא דגאולה' תהיה על ידי סיבה טבעית ותלך בדרך הטבע.
בריושמא כתב:
כתבת כי 'קול התור לשיטתם - סבורים ואומרים, מכאן לאתחלתא דגאולה בדברי הגר''א', והם צודקים שהרי כוונת הגר"א בפקידת כורש היא 'גאולה ממש שלא נשלמה, כן היא גאולת סטרא דשמאלא גאולה ממש אלא שלא נשלמה'.
אבל מחברי קול התור לא כתבו את אשר אתה כתבת. הם כתבו כי 'כורש נתון בתפקידו של מב"י מסטרא דשמאלא, היינו מדת הדין הבאה באתערותא תתאית', 'התחלת הגאולה תהיה, כמו בימי כורש, בסטרא דשמאלא, וגם בניין ירושלים קודם לגאולה השלמה, 'כי הגר"א דרש גם בניין חקלאי בארץ ישראל אחרי שתהיה ההתעוררות מלמטה מן הארץ מסיטרא דשמאלא ותהיה פקידה כמו בזמן כורש'. ואני שואל אותך: היכן כתב הגר"א כי הפקידה בזמן כורש משמעה אתערותא תתאית? היכן כתב הגר"א כי הפקידה בזמן כורש משמעה בניין ירושלים? והעולה על כולנה - היכן כתב הגר"א כי הפקידה בזמן כורש משמעה בניין חקלאי בארץ ישראל?
וחזרה השאלה למקומה: האומנם פירשו מחברי קול התור את דברי הגר"א נכונה או הוסיפו דברים משל עצמם באתערותא דלתתא שלהם?
משולש כתב:בעקבות בניין "הבית כנסת" הזה הפסיקו תלמידי הגר"א למשך מספר שנים לומר "התנערי מעפר קומי" בלכה דודי.
ישא ברכה כתב:ההרגשה שלי שהאמת עומדת באמצע.
בבית מדרש של תלמידי הגר"א היתה רוח לאומית של בנין ארץ ישראל. רוח זו מנשבת בדבריהם רבות (לדוגמא המכתב של רמ"מ משקלוב לאנשי חו"ל, ארץ מבשרת ארץ אומרת). זאת אומרת היחס היה שעולים לא"י לא כמצוה פרטית של ישוב א"י, אלא משהו גדול יותר, משהו בקנה מדה לאומי, מתקרבים צעדים משמעותיים יותר לקראת התחנה הסופית. אבל לא בהכרח שהיה להם תוכנית גאולה סדורה, שצריך היה לפעול על ידה. וכך כל מיני מושגים קיצוניים/משונים יותר, כמו שהגר"א היה משיח בן יוסף או פתחא קרתא, שהם באמת רחוקים מן הדעת. גם אם היו חכמים שכן קיבלו את הרעיונות הללו, הרבה פעמים כשיש איזה רעיון מרכזי אז אנשים נסחפים קצת יותר לפרטים לא מוכרחים ואולי גם משונים. וכך גם הספר קול התור יש לו בבסיס משהו שקיים אצל הגר"א ותלמידיו, אבל הירידה לפרטים עומדת בעוכריו.
גישה כזו לא רואה שהדברים התגלו מן השמים על ידי משיח בן יוסף שהוא הגר"א, אלא שהגר"א ותלמידיו מתוך הלימוד בתורה והמבט שלהם על המציאות הגיעו למסקנות מעין אלו, וכמו שהרבי מסאטמר הגיע מתוך התורה והמבט שלו למסקנות הפוכה.
זו גם הגישה הרווחת היום אצל הרבה מהציבור שרואה בשיבת עם ישראל לא"י, ובפריחתה וכו' וכו', משהו גאולי. לא שיודעים את כל סדר הדברים מה יהיה עד הגאולה השלימה אבל יש הבנה מסוימת שדבר כזה גדול, יחד עם התפתחות האמונה והתורה בא"י, זה לא משהו מיקרי ולא משהו פרטי ולא נסיון מהסט"א, אלא הארת פנים מהקב"ה, וירד מעלינו נתח מהגלות.
קו ירוק כתב:זה לגמרי לא נחשב שהאמת עומדת באמצע.
משום שעל הדברים שקרו בא"י, נאמר כבר ע"י גדולי הדורות שהם סוף ימי הגלות, וגם כ"א רואה דברים בעיניו. אלא שאין אתנו יודע מה. ופרט זה שהזכרת הוא חשוב מאוד; שאין אתנו יודע עד מה!
אמת גם היו ויכוחים כאשר הערב רב השתלטו על הנהגת הארץ מה משמעותם, אבל בסופו של דבר מבט אמיתי הוא הנהגת גדולי הדורות ודבריהם בענין.
לעומת זאת חוג קול התור הילכו ומהלכים משיחיות אופנתית בענין.
כעת שקראתי את מאמרו המעולה שבמעולים של הרב יוסף אביב"י נר"ו, במכילתא א,
הדברים מקבלים מימד חדש.
מאמרו/יצירתו, מבקשת כל פינה רעיונית שתיתכן, בכתביהם המרובים של הריבלינים ומבקשת את מקורותיהם, ואת המקבילות להם.
מה אומר ומה אדבר, היה לי קשה מאוד לקרא את מאמרו; הרגשת מבוכה רבה בהסרת הלוט מעל בעלי הדמיון/השקר; יוצרי קול התור. בחשיפת בדיותיהם העטופים בחולשות אנושיות של כבוד.
כמדומה שלאחר שהוסר הלוט, רוב הנידון נהפך למיותר.
מה שנשאר לעשות לאור התגובות האחרונות שבאשכול זה, מה היתה מידת ציוניותם או תמימותם של 'זקני ירושלים' שהיו אנשים בגיל שעמדו על דעתם בשנות הת"ש ואילך...
קו ירוק כתב:ישא ברכה כתב:ההרגשה שלי שהאמת עומדת באמצע.
בבית מדרש של תלמידי הגר"א היתה רוח לאומית של בנין ארץ ישראל. רוח זו מנשבת בדבריהם רבות (לדוגמא המכתב של רמ"מ משקלוב לאנשי חו"ל, ארץ מבשרת ארץ אומרת). זאת אומרת היחס היה שעולים לא"י לא כמצוה פרטית של ישוב א"י, אלא משהו גדול יותר, משהו בקנה מדה לאומי, מתקרבים צעדים משמעותיים יותר לקראת התחנה הסופית. אבל לא בהכרח שהיה להם תוכנית גאולה סדורה, שצריך היה לפעול על ידה. וכך כל מיני מושגים קיצוניים/משונים יותר, כמו שהגר"א היה משיח בן יוסף או פתחא קרתא, שהם באמת רחוקים מן הדעת. גם אם היו חכמים שכן קיבלו את הרעיונות הללו, הרבה פעמים כשיש איזה רעיון מרכזי אז אנשים נסחפים קצת יותר לפרטים לא מוכרחים ואולי גם משונים. וכך גם הספר קול התור יש לו בבסיס משהו שקיים אצל הגר"א ותלמידיו, אבל הירידה לפרטים עומדת בעוכריו.
גישה כזו לא רואה שהדברים התגלו מן השמים על ידי משיח בן יוסף שהוא הגר"א, אלא שהגר"א ותלמידיו מתוך הלימוד בתורה והמבט שלהם על המציאות הגיעו למסקנות מעין אלו, וכמו שהרבי מסאטמר הגיע מתוך התורה והמבט שלו למסקנות הפוכה.
זו גם הגישה הרווחת היום אצל הרבה מהציבור שרואה בשיבת עם ישראל לא"י, ובפריחתה וכו' וכו', משהו גאולי. לא שיודעים את כל סדר הדברים מה יהיה עד הגאולה השלימה אבל יש הבנה מסוימת שדבר כזה גדול, יחד עם התפתחות האמונה והתורה בא"י, זה לא משהו מיקרי ולא משהו פרטי ולא נסיון מהסט"א, אלא הארת פנים מהקב"ה, וירד מעלינו נתח מהגלות.
היה לי קשה מאוד לקרא את מאמרו; הרגשת מבוכה רבה בהסרת הלוט מעל בעלי הדמיון/השקר; יוצרי קול התור. בחשיפת בדיותיהם העטופים בחולשות אנושיות של כבוד.
כמדומה שלאחר שהוסר הלוט, רוב הנידון נהפך למיותר.
מה שנשאר לעשות לאור התגובות האחרונות שבאשכול זה, מה היתה מידת ציוניותם או תמימותם של 'זקני ירושלים' שהיו אנשים בגיל שעמדו על דעתם בשנות הת"ש ואילך...
קו ירוק כתב:משולש, צר לי דבריך בגדר נוקדנות!
אם יש לך מה להעיר על עבודתו האדירה של הרב אביב"י, באופן מקצועי ומסודר, לא שמועות וחצאי שמועות מזקנים עלומים שהכירו וסיפרו והרגישו - מה טוב, ואם לאו - הרף.
אם יש לך מקורות באמינות מוחלטת, הסותרים את המשנה הסדורה שיצק - תביא אותם, אין ספק שהרב אביב"י יתבונן ויענה לך.
חיים שאול כתב:אני חושב עכשיו שגם אם תלמידי הגר"א כתבו פה ושם את הביטוי אתחלתא דגאולה וכדו' זה יכול להיות ס"ה ביטוי מושאל לזה שהם חזרו לארה"ק ומיישבים אותה אבל לא התכוונו למה שקול התור פיתח את זה שהכוונה לגאולה ממש וכו'
בריושמא כתב: ואני שואל אותך: היכן כתב הגר"א כי הפקידה בזמן כורש משמעה אתערותא תתאית? היכן כתב הגר"א כי הפקידה בזמן כורש משמעה בניין ירושלים?
סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה, נקהלו היהודים הנמצאים פעה"ק ת''ו מכוללינו ק' ועלינו בהחורבה הק' בעצם היום בטו''ב לחדש רחמים העבר והחזקנו בה לעיני כל באי שער העיר...ותקומו ותרחמו ציון כי עת לחננה לרצות אבניה ואת עפרה יחונינו ובאתערותא דלתתא תליא מילתא לעורר אתערותא דלעילא לבנות הנהרסות...
נאם ארי'.. נאמן הכולל בירושלים ת''ו... הצעיר אברהם שלמה זלמן (צורף) איש ירושלים.
המחקר כתב:לאחר שנגדיר מהי משיחיות, נוכל לעבור לשלב הבא - לראות אם אכן מצינו אצל תלמידי הגר"א סממנים משיחיים.
המחקר כתב:הביטויים והמושגים אינם משמעותיים, אין צורך להתפס להם. זה לא משנה אם תלמידי הגר"א הזכירו את המושג 'אתחלתא דגאולה'. יכול להיות שהם לא היו משיחיים והשתמשו בו לתפארת המליצה (דווקא בגלל שטרם נכרכה בו קונוטציה משיחית, באותם ימים), ויכול להיות שהם היו משיחיים, והאמינו שהם בגאולה, ולא השתמשו בו.
ישנם הבדלים משמעותיים בין התפיסה המשיחית המיוחסת לתלמידי הגר"א לבין התפיסה החרדית הקלאסית כיום. לאחר שנגדיר מהי משיחיות, נוכל לעבור לשלב הבא - לראות אם אכן מצינו אצל תלמידי הגר"א סממנים משיחיים.
חיים שאול כתב:הרב עזר על גיבור
המכתב הנ"ל מקוטע, אבל האם הם כ׳ שזה יגרום לגאולה או שיהי׳ ס"ד לבניית החורבה וא"כ השימוש בביטויים הנ"ל הם מושאלים לצורכם ותו לא מידי ולא נתכוונו כלל לבניין ירושלים וכו׳
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 311 אורחים