מעשה שהיה בדירת בחורים שהשאירו טשולנט לשבת על אש גלויה, בשבת בבוקר הבחין אחד הבחורים שהמים נגמרו ועוד מעט לא יישאר מה לאכול, הלך ונטל מים מהמיחם והוסיפם לתוך הקדרה שעל האש, כפי שרגיל לראות בבית, אלא שהטעות שלו היתה שבבית הקדרות מונחות על פלטה שנחשבת כגרו"ק, שם יש היתר של חזרה [ולא נכנס כאן לכל הפרטים באיזה אופן מותר להוסיף מים], אך כאן אין היתר 'חזרה' למים שהוסרו מן המיחם והוחזרו לתוך החמין - שהרי אין היתר חזרה אלא לגרופה וקטומה.
ונשאלה השאלה האם מותר הטשולנט באכילה.
הרב שפנו אליו הבחורים אסר את אכילתו, בטענה שנפסק בסי' רנ"ג סעיף א', שכל שהחזיר ישראל בשבת באיסור, מותר להנות אך ורק אם התבשיל שהוחזר מצטמק ורע לו, שאז לא נהנה כלל מהאיסור, משא"כ אם הוסיף בישול או צימוק היפה, אסור להנות בדיעבד. והרי כאן אמנם מים כשלעצמם הם מור"ל, אך כיון שהוסיפם לתבשיל שמצטמק ויפה לו, הרי נהנה מהצימוק, וממילא אסור באכילה.
אמנם באמת יש לדון בזה, שאמנם אילו היה המעשה שנטל הקדרה מהאש והביאה תחת ברז המיחם והוסיף מים, ואז החזירה אל האש, הרי עשה פעולת חזרה בקדרה, וכעת נהנה מהצימוק היפה. אך באמת במעשה דידן הטשולנט עצמו נשאר עומד על הכירה, ומטרת המים אינה להוסיף צימוק היפה בתבשיל, אלא לשמירת המצב הקיים ע"י הוספת המים. וכבר נתבאר שם בפמ"ג (א"א י) שתבשיל חם שהוחזר באיסור, אם הוא מצטמק ורע לו, מותר להנות ממנו, אף שלולי ההחזרה היה מתקרר עד שעת האכילה. דהיינו ששמירת מצב אינה נחשבת כהנאה שנאסרה במעשה שבת [ובאמת קשה להבין זאת מסברא, מדוע שמירת מצב אינה נחשבת כהנאה, אך הדברים מוכרחים מכל דברי הפוסקים, שאל"כ באיזה אופן התיר הרמ"א במצטמק ורע לו, והלא בכל אופן יש את ההנאה של שמירת החום].
וא"כ גם כאן הוספת המים גרמה רק שמירת מצב שלא יתחרך הטשולנט לגמרי, ומה שהוסיף הטשולנט צימוק אינה מחמת הוספת המים, אלא מחמת שמונח כבר מערב שבת על האש.
אמנם יש לדון, דכיון שבלי הוספת המים הרי הצימוק שהיה מוסיף הוא צימוק רע – שמתחרך והולך, וע"י הוספת המים האסורה התהפך המצב שמעתה ואילך הוא מוסיף והולך צימוק יפה, א"כ שוב יש לדון האם יש לייחס את הצימוק היפה לחזרת המים שנעשתה באיסור ולאסור התבשיל, או שזה רק 'גרמא' ואין ההנאה ישירות מהמים שנעשתה בהם פעולת איסור בשבת.
מה דעתכם?