ספק קיימא וספק לאלתר

[עושה חדשות]

נסתפקתי כעת,

בהא דאסרי' בשבת קשירת קשר של קיימא, ואילו קשר שאינו של קיימא מותר.
מה הדין ב"ספק קיימא". דהיינו שהמציאות האם הקשר הזה יהיה לזמן רב או לא, תלויה בענין אחר.

או בהא דמתירי' בורר בשבת "לאלתר". מה הדין בספק לאלתר.
ומשכח"ל בפשיטות באשה העורכת את השולחן לסעודה, ואינה יודעת האם בעלה מתפלל במנין הראשון או השני.

האם שני הנושאים קשורים או לא.
האם יש חילוק בין ספק לשעבר ובין ספק דלהבא.

ומסתמא כבר עסקו בזה.

[עושה חדשות]

יש כאן ד' צדדים;
או שמותר בתורת ודאי,
או שאסור בתורת ודאי,
או שזה בגדר ספק ותלוי מה היה/יהיה,
או שזה בגדר ספק לעולם ("אחת משתיים") ולא תלוי במציאות.

[סגי נהור]

נסתפקתי כעת,

בהא דאסרי' בשבת קשירת קשר של קיימא, ואילו קשר שאינו של קיימא מותר.
מה הדין ב"ספק קיימא". דהיינו שהמציאות האם הקשר הזה יהיה לזמן רב או לא, תלויה בענין אחר.

יש להעיר שקשר של קיימא איננו תלוי במציאות אלא בדעתו של הקושר בשעת הקשירה. ופי' קשר של קיימא הוא שאינו קוצב בדעתו בעת הקשירה זמן להתירו אף שאולי יתירנו בו ביום. כ"ז מבואר בריש סימן שיז.

או בהא דמתירי' בורר בשבת "לאלתר". מה הדין בספק לאלתר.
ומשכח"ל בפשיטות באשה העורכת את השולחן לסעודה, ואינה יודעת האם בעלה מתפלל במנין הראשון או השני.

האם שני הנושאים קשורים או לא.

ע"פ הנ"ל נראה שאינם קשורים משום שבברירה משמע שהדבר אינו תלוי בדעתו אלא במציאות - האם אמנם ישתמש לאלתר, ולכאורה יש לומר בנדון זה - יש ברירה...

[עושה חדשות]

יש להעיר שקשר של קיימא איננו תלוי במציאות אלא בדעתו של הקושר בשעת הקשירה. ופי' קשר של קיימא הוא שאינו קוצב בדעתו בעת הקשירה זמן להתירו אף שאולי יתירנו בו ביום. כ"ז מבואר בריש סימן שיז.

אכן בשועה"ר שם משמע שאם אין בדעתו באופן מוחלט להתיר הקשר, הוי כקש"ק.
אמנם עי' מה שהעיר עליו באבנ"ז סי' קפא.
צריך אולי לבאר גם מהו ענין קש"ק, אטו כתב שעומד למוחקו ל"ה כותב, או בנין שעומד לסותרו וכו'.

משום שבברירה משמע שהדבר אינו תלוי בדעתו אלא במציאות - האם אמנם ישתמש לאלתר

מה הדין בכסבור שהוא לאלתר ונמצא טעות.
(הביט בשעון וראה שכבר הגיע הזמן לסעודה, וברר מה שנצרך, ונמצא אח"כ שהשעון לא היה מכוון).
האם הוי עבירה בשוגג או היתר גמור.


כפי שהערתי לעיל, יתכן לחלק בין ספק למפרע או להבא,
וחשבתי לחלק עוד בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים.

[סגי נהור]

יש להעיר שקשר של קיימא איננו תלוי במציאות אלא בדעתו של הקושר בשעת הקשירה. ופי' קשר של קיימא הוא שאינו קוצב בדעתו בעת הקשירה זמן להתירו אף שאולי יתירנו בו ביום. כ"ז מבואר בריש סימן שיז.

אכן בשועה"ר שם משמע שאם אין בדעתו באופן מוחלט להתיר הקשר, הוי כקש"ק.
אמנם עי' מה שהעיר עליו באבנ"ז סי' קפא.
צריך אולי לבאר גם מהו ענין קש"ק, אטו כתב שעומד למוחקו ל"ה כותב, או בנין שעומד לסותרו וכו'.

גם לדברי שוע"ר יש מקום להסתפק אם יודע בשעת הקשירה שההתרה בו ביום תלויה בדבר אחר, ואותו הדבר הוא מסופק (כי פירוש "אינו קוצב זמן בדעתו" היינו שדעתו הקשר יתקיים "עד להודעה חדשה"). ולא היתה כוונתי שיש הכרע גמור בספקך על פי זה.

משום שבברירה משמע שהדבר אינו תלוי בדעתו אלא במציאות - האם אמנם ישתמש לאלתר

מה הדין בכסבור שהוא לאלתר ונמצא טעות.
(הביט בשעון וראה שכבר הגיע הזמן לסעודה, וברר מה שנצרך, ונמצא אח"כ שהשעון לא היה מכוון).
האם הוי עבירה בשוגג או היתר גמור.

יש להעיר שלכאורה זה קשור לסוגיית בירר לאלתר ונמלך שלא לאוכלו.

[עושה חדשות]

מה הדין בכסבור שהוא לאלתר ונמצא טעות.
(הביט בשעון וראה שכבר הגיע הזמן לסעודה, וברר מה שנצרך, ונמצא אח"כ שהשעון לא היה מכוון).
האם הוי עבירה בשוגג או היתר גמור.

יש להעיר שלכאורה זה קשור לסוגיית בירר לאלתר ונמלך שלא לאוכלו.

יש לחלק כמובן בין ספק לשעבר ובין 'נמלך'.

ענין דומה קצת - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=15328#p143956

[סגי נהור]

מה הדין בכסבור שהוא לאלתר ונמצא טעות.
(הביט בשעון וראה שכבר הגיע הזמן לסעודה, וברר מה שנצרך, ונמצא אח"כ שהשעון לא היה מכוון).
האם הוי עבירה בשוגג או היתר גמור.

יש להעיר שלכאורה זה קשור לסוגיית בירר לאלתר ונמלך שלא לאוכלו.

יש לחלק כמובן בין ספק לשעבר ובין 'נמלך'.

ברור שיש לחלק, אבל עכ"פ להמתירים יש ללמוד במכ"ש להתיר במקרה של טעות כגון מה שציינת.
וכן להמתירים יש ללמוד משם את העיקרון שאינו ענין שבמציאות ואין ברירה בברירה.

[עושה חדשות]

שבות יצחק - ספק לאלתר.pdf

(497.62 KiB) הורד 164 פעמים

[עושה חדשות]

ומה הדין בעשיית מחיצה שהיא "ספק מחיצה המתרת".
דהיינו ספק אם היא נצרכת להיתר, או ספק אם היא מועילה להיתר, (ספיקא דדינא או במציאות),
או באופן שמסופק על עצמו אם יהיה נצרך להיתר, ספק דלשעבר או ספק דלהבא.

[עושה חדשות]

מה הדין בבסיס לדבר האסור בספק.
הכלל הוא שב'שוכח' לא נעשה בסיס אלא רק ב'מניח'. ובמניח ע"מ ליטלו בשבת ג"כ לא נעשה בסיס לפי דעת כמה ראשונים.
וא"כ מה הדין כשהניח ע"מ ליטלו אם יהיה צורך מסויים, וזה תלוי בספק דלשעבר, או בספק דלהבא. ובאופן שהוברר שהיה צורך, או שהוברר שלא היה.
ובכל אופנים אלו יל"ד אם הוי כספק איסור, או דמותר עכ"פ, או דאסור בודאי.

לכאו' כל הנידונים באשכול זה אינם בשאלות רחוקות אלא מצויות מאד, ופעמים הספק מצוי בזה יותר מן הודאי, וצ"ע שלא נתפרש מספיק בד' הפוס'.

[עושה חדשות]

מכתבי הג"ר יהושע גרינמן -

ואם הוא ספק לו כגון אם אינו יודע אם יבואו לו אורחים אז יאכלום מיד, ואם לא יניח לערב, אם י"ל דחייב, צ"ע, וכן בקיסם שאינו יודע אם ישתמש בו לשיניו או להריח יש לדון אם סו"ס כעת יש לו כבר כלי וחייב, וכן בחופר גומא שאינו יודע אם יהיה לו צורך בה, ויתכן דבשבת בעינן טפי מלאכת מחשבת או"ד תליא בברירה, גם בעלמא יש כיו"ב שעשה מחצלת וספק לו אם צריך הוא לסיכוך או לשכיבה, ובינתים העביר על גבה מים למקוה, וכן אם לבסוף נשרפה, ועי' חזו"א כלים סי' ל"א ובקרן אורה ריש זבחים, ובאנו רק לעורר ואכמ"ל.

ושם בגליון (פ' יתרו תשפב) עוד פנינה -

עוד מרגלית נביא בזה שהגאון בעל הדבר שאול ז"ל שאל למרן זללה"ה מהו פירוש הברייתא בשבת ע"ד א' "בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת," והשיבו כי זו מגילת סתרים כשטרם הותר לכתוב דברים שבעל פה, וכתבום התנאים ברמז לעצמם, ופליגי אמוראים בפיענוחה.

[עושה חדשות]

בענין אחר
כל הכלים יורדים לידי טומאה במחשבה, מה הדין במחשבה מסופקת התלויה בספק דלשעבר?

[עושה חדשות]

ובענין אחר,
יש מהפוסקים שכתבו שההיתר של "יצא השער" בפסיקה של ריבית מועיל רק אם ידעו הלווה והמלווה שבאמת יצא השער.
גם בזה יל"ד בידיעה מסופקת, באופן שהספק הוא לשעבר, ואח"כ איגלאי מילתא שבאמת יצא השער.
האם מהני להציל מריבית (ויחוייב לפרוע הכל) או לאו.

[כדכד]

נסתפקתי כעת,

בהא דאסרי' בשבת קשירת קשר של קיימא, ואילו קשר שאינו של קיימא מותר.
מה הדין ב"ספק קיימא". דהיינו שהמציאות האם הקשר הזה יהיה לזמן רב או לא, תלויה בענין אחר.

יש להעיר שקשר של קיימא איננו תלוי במציאות אלא בדעתו של הקושר בשעת הקשירה. ופי' קשר של קיימא הוא שאינו קוצב בדעתו בעת הקשירה זמן להתירו אף שאולי יתירנו בו ביום. כ"ז מבואר בריש סימן שיז.
.....

עד כמה שזכור לי נחלקו הט"ז והבה"ל אם קשר של קיימא תלוי בדעת הקושר או ברגילות לקשור קשר כזה

[עושה חדשות]

כיו"ב ילה"ס בדין בית המלא עפר ותבן וביטלו וכו' לגבי טומאה ולגבי סוכה, מה הדין בספק ביטול באופן שדעתו תלויה בדבר חיצוני, ספק דלהבא או ספק דלשעבר, האם חשיב ביטול לפי אותו הצד שיתברר אח"כ, או ל"מ כלל וכו'.

[עושה חדשות]

עוד יל"ד בההיתר של חזרת הקדירה לכירה בשבת אם מעיקרא היתה דעתו להחזיר, מה הדין באופן שהיה מסופק בזה מעיקרא, ספק התלוי בלשעבר או התלוי בלהבא, האם לעולם אסור או אולי לעולם מותר או דתלוי בבירור הספק.

[עושה חדשות]

ובכלל זה מה שראיתי נידון אצל השכן -
מה הדין אדם ששכח להודיע לאשתו שהיום הוא מתעכב בבית הכנסת ויגיע לסעודה רק בשעה שתים עשרה בצהריים במקום בשעה עשר, יש לדון האם הוא צריך להטריח עצמו ולהודיע לה שלא תברור אלא סמוך לסעודה - בשעה שתים עשרה, או מפני שהיא לדעתה עושה כדין שחושבת שהסעודה תיערך בעשר אין כאן כלל שם בורר ולא צריך לטרוח ולהודיע לה.

[עושה חדשות]

ועוד בענין דומה
מי שפשט טליתו על דעת ללובשה תיכף שוב, אינו מברך בלבישה השניה, משא"כ אם פשט ע"ד שלא ללבוש.
ומה הדין בספיקות, ספק לשעבר /ספק דלהבא, תולה בעצמו או תולה באחרים.

גם כאן יש נידון דומה, ברכהמ"צ על עירוב טבילה או שחיטה כאשר הצורך מסופק.