מה הם המקורות הראשונים לקריאת תהילים לרפואת חולה?

י. רבינוביץ

בגמרא בכמה דוכתין יש התיחסויות כאלה ואחרות לעצם השימוש בפסוקים כסגולה,
בכמה דוכתי אסור להתרפאות בד"ת אבל להגן שאני.
(כל המוסיף מקורות מהש"ס בעניין זה, יוסיפו לו)

מכל מקום, אין התייחסות דווקא לספר תהילים, אלא אמרו בסתם דברי תורה.
(מישהו מכם שמע על כאלה שקראו "מגילת אסתר" או ספר ירמיה או ספר יונה, לרפואת חולה?!)

ויותר קשה, כי ספר תהילים לכאורה אינו ספר תפילות אלא ספר תהילות (=תהלים).

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 12:09 am

עיין כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&&page=3 ד.ה ובדורות (יצרית קישור לקטע - מקולקל)...
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&&page=4
אמנם יתכן מאוד שיש מקורות יותר קדומים.

היא שיחתי

דומני שראיתי בזה לא מזמן דברים מהגרש"ז
אינני זוכרם
אבל יתכן והיה העניין שבאמת אפשר גם ללמוד לצורך החולה רק שלתהילים יש יתרון בזה שהם דברי שבח (או דבר בסיגנון כזה)

על כל פנים בסברא הלא כפי שיש עניין גדול בזמירות שמזמרין החיצונים ולהכי בעינן להו קודם כל תפילה ולפני בקשה יש לומר דבר שבח ואפי' בסליחות כן הוא
א"כ שפיר לפני שאנו מבקשין על ריפוי החולה יש לומר דברי שבח וזמירות בהקדם

י. רבינוביץ

יאיר כתב:עיין כאן:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&&page=3 ד.ה ובדורות (יצרית קישור לקטע - מקולקל)...
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5825&&page=4
אמנם יתכן מאוד שיש מקורות יותר קדומים.

אכן, יש מקור קדום יותר.
הלא הוא ספר 'שימוש תהלים' (באוצר) שנזכר בתשובת הרשב"א (ח"א סי' תיג) "ושמוש תלים שמוסכם ביד גדולי ישראל כולן" (*האם הכוונה גם על הרמב"ם?!).

חרט · הודעהעל ידי **חרט** » ד' אוקטובר 26, 2011 3:29 am

ראה רמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק יא הלכה יב:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.

האם הרמב"ם סובר שאסור לומר תהלים לרפואת חולה?

י. רבינוביץ

חרט כתב:ראה רמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק יא הלכה יב:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.

האם הרמב"ם סובר שאסור לומר תהלים לרפואת חולה?

בדיוק כך משמע בדבריו. (ויתכן שלדעתו אף לבריא זה רק דיעבד, דייק בלישניה).
ועל שימוש חכמים מאן דכר שמיה.
ויישר כחך על המובאה.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 7:57 am

חרט כתב:ראה רמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק יא הלכה יב:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.
האם הרמב"ם סובר [b]שאסור לומר תהלים לרפואת חולה?

בדיוק כך משמע בדבריו. (ויתכן שלדעתו אף לבריא זה רק דיעבד, דייק בלישניה).
ועל שימוש חכמים מאן דכר שמיה.

גופא:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא ייבעת, המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן לא די וכו' הא קרא סתם (תהילים) לרפואתו בלא ללחוש על המכה, שרי.
אימא סיפא "אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר" הא חולה שקרא לרפואתו, אסור. אלא מהא ליכא למשמע מיניה.
ואפשר לומר דבריא שכתב הרמב"ם היינו בריא ממכות ופצעים (שע"ז דיבר "הלוחש על המכה וכו'") ואין לו ללחוש על המכה אבל חולה מחלה (פנימית ולא מכה או אפילו מכה אבל קורא בלא ללחוש עליה) שפיר דמי לקרוא לרפואתו.
[וכי נחלק ונאמר דהרמב"ם התיר לקרוא תהילים רק בחולי הנפש?! וגם בלי זה לא מסתבר כלל דהרמב"ם אסר לקרוא תהילים לרפואת חולה אלא רק בלוחש על המכה וכמ"ש ועוד דלא מצינו שאסרו בזה הנוהגים כדעת הרמב"ם]. ודו"ק.

מחילה. מה כוונתך "ועל שימוש וכו'"?

לענ"ד הדיוק של הסתירה מרישא לסיפא דחוק והדיוק מהסיפא ברור ואכן משמע לכאורה מהרמב"ם שאסור.

אבל מה שרגילים לתרץ הוא שהאומר את המזמור בדרך תפילה זה עניין אחר. וכמדומני שהרב פנחס זביחי בתהילים ע""פ עטרת פז בהקדמתו האריך בכך. הספר אמור להיות באוצר.

לייבל · הודעהעל ידי **לייבל** » ד' אוקטובר 26, 2011 9:08 am

היא שיחתי כתב:דומני שראיתי בזה לא מזמן דברים מהגרש"ז
אינני זוכרם
אבל יתכן והיה העניין שבאמת אפשר גם ללמוד לצורך החולה רק שלתהילים יש יתרון בזה שהם דברי שבח (או דבר בסיגנון כזה)

הליכות שלמה תפלה פ"ח בדבר הלכה אות כב.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » ד' אוקטובר 26, 2011 9:27 am

הרב אשר וייס עסק בזה בשיעורו פרשת במדבר אשתקד, וניסה ליישב מנהגנו אף שלא מצאנו מי שחולק בפירוש על הרמב"ם

באופן אחד, הוא חידש כי הרמב"ם לשיטתו בדין חובר חבר, שכל לחש אסור, וא"כ קשה מה גדר האיסור להתרפאות בד"ת, הא בלא"ה אסור משום חובר חבר.
ע"כ סובר הרמב"ם שבד"ת אסור לא רק דרך סגולה, אלא אף להתרפאות בזכות ת"ת אסור (ואגב העיר שם, שמה שנהוג בכמה מקומות לומר פסוקים ע"פ אותיות שם החולה,
מוכיח להדיא שעושים כן דרך סגולה ולא כדי שזכות הלימוד תציל). ולפ"ז, לשיטת רש"י שחובר-חבר הוא קיבוץ חיות וכדומה, שוב י"ל שהאיסור להתרפא בד"ת
הוא רק כשעושה דרך לחש וסגולה.

ובאופן קצת אחר העיר שם כי מה שחילק הר"מ בין בריא לחולה אינו מובן לכאורה, וע"כ נלל"פ שהכל תלוי ברגילות, וכיוון שדרך העולם (היה) ללחוש על המכה, אסור
לעשות כן בד"ת, אבל בבריא שלא נהגו בלחשים אין לחוש בד"ת. ולפ"ז יש מקום להבין שבזמננו אולי נתיר אף לחולה אפילו לשיטת הרמב"ם.

מקורות נוספים לעיון מן הראשונים: ספר החינוך מצוה תקיב: "אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו
ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק. וזה שהשיבו בגמרא בענין זה, פריך התם והיכי עביד רבי יהושע כן והאמר
רבי יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה, ואמרו להגן שאני. כלומר לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו", ואם כן פרקי
תהילים שיש בהם התעוררות לתשובה ולחיזוק האמונה והבטחון ש"ד

וראה גם מאירי שבת סז -- "אפשר שלא נאמר (שאסור להתרפאות בד"ת, ברזילי) אלא כשעיקר רפואתו מן התורה, אבל כאן הרי הוא מונה הרבה דברים בזולת הזכרת אותן המקראות"
דמשמע מיניה שאם עוסק גם בהשתדלות ברפואה כדרך הטבע, אין לחוש

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 9:59 am

אוצר החכמה כתב:אבל מה שרגילים לתרץ הוא שהאומר את המזמור בדרך תפילה זה עניין אחר. וכמדומני שהרב פנחס זביחי בתהילים ע""פ עטרת פז בהקדמתו האריך בכך. הספר אמור להיות באוצר.

יאיר כתב:ואפשר לומר דבריא שכתב הרמב"ם היינו בריא ממכות ופצעים (שע"ז דיבר "הלוחש על המכה וכו'") ואין לו ללחוש על המכה אבל חולה מחלה (פנימית ולא מכה או אפילו מכה אבל קורא בלא ללחוש עליה) שפיר דמי לקרוא לרפואתו.
[וכי נחלק ונאמר דהרמב"ם התיר לקרוא תהילים רק בחולי הנפש?! וגם בלי זה לא מסתבר כלל דהרמב"ם אסר לקרוא תהילים לרפואת חולה אלא רק בלוחש על המכה וכמ"ש ועוד דלא מצינו שאסרו בזה הנוהגים כדעת הרמב"ם]. ודו"ק.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?154268&&page=13 למטה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 0260958953
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?5 ... 0260958000

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 10:02 am

לייבל כתב:
היא שיחתי כתב:דומני שראיתי בזה לא מזמן דברים מהגרש"ז
אינני זוכרם
אבל יתכן והיה העניין שבאמת אפשר גם ללמוד לצורך החולה רק שלתהילים יש יתרון בזה שהם דברי שבח (או דבר בסיגנון כזה)

הליכות שלמה תפלה פ"ח בדבר הלכה אות כב.

חסיד חבד

עיי' בס' 'שוועתי אליך' העוסק בתפילה על החולים לכל פרטי' ודיני'.

חכם באשי

בענין 'אמירת תהלים' בתקופת הגאונים והראשונים, כתב רמ"מ הוניג הערה יקרה במאמרו ב'ירושתנו', ספר ראשון, עמ' רב-רג, הערה 16.
הספר מצוי באוצר, וכאן מצורף העמוד הראשון של הערתו.

: אמירת תהלים.png (55.66 KiB) נצפה 14224 פעמים

המהדיר · הודעהעל ידי **המהדיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 4:12 pm

חכם באשי כתב:בענין 'אמירת תהלים' בתקופת הגאונים והראשונים, כתב רמ"מ הוניג הערה יקרה במאמרו ב'ירושתנו', ספר ראשון, עמ' רב-רג, הערה 16.
הספר מצוי באוצר, וכאן מצורף העמוד הראשון של הערתו

.

צ"ל: "אינו מצוי באוצר".

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' אוקטובר 26, 2011 4:13 pm

מצוי באוצר המקוון. צא ובדוק (אני עצמי לא בדקתי... אך זכור לי שאיש ספר הודיע על הכנסתו)

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' אוקטובר 26, 2011 4:18 pm

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162534&&page=202

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ד' אוקטובר 26, 2011 4:34 pm

נראה לי שהמקור הכי מפורש ויסודי הוא הקדמת הרס"ג לתהילים (קאפח) עצמו עיין שם שמברר החילוק בין דרך קריאה ששייך לכל אחד לבין דרך שירה שנועד לבית המקדש ועיין שם הסברו המתוק מאוד שספר תהילים בעיקרו נוסד כפר שירת הלויים בבית המקדש אלא שכל אדם יכול ללמוד ממנו מוסר השכל לדעת את הוי ולאהבה אותו וכו
לפי זה לכאורה ברור שאין באמת משהו מיוחד בספר תהילים רק מנהגן של ישראל תורה לידבק בנעים זמירות ישראל ושם הרגישו התעוררות יותר גדולה
לדעתי הספר מעורר ביותר על הבטחון בו יתברך כך שאין פלא שמבקשים על החולה בו וכשכתבתי מבקשים נראה לי הכוונה לא ממש במילות הספר אלא שעל ידי המזמורים מתעורר האדם לחלות פני עליון וכו'
מדברי הרסג הנל קצת אין מחוור משכ בהליכות שלמה שרק כשמבקש על החולה צריך לכוין כן ולכאורה תמיד זוהי הכוונה להתעורר מהספר ולא שיכוין שיר למעלות אשא עיני על ההרים על עצמו
עיקר חילוק הרסג נזכר בעוד גאונים ערן סוף פסחים ובחידושי הגריז עהרמ כמדומה הלכות הלל ביאר בזה שיטת הרמבם עייש
פשוט שבדרך קריאה כזו לא אסר הרמבם מעולם וקנצי למילין
כעת נזכרתי שברסג שם כתוב גם כן להדיא שספר תהילים נתקבל באומה וכו וברור שהיה מודע והסכים לזה עייש ותשבע נחת

מגיב_בעלמא

יש בחז"ל שיעקב אבינו בהיותו בהר המוריה בדרך ללבן אמר את ספר התהלים ואיני זוכר כעת מקומו.
ועיין ירושלמי שבת פרק כל כתבי פרק ט"ז הלכה א מאה וארבעים ושבעה מזמורות כנגד שנותיו של יעקב אבינו וכן הוא במדרש שוחר טוב ובילקוט שמעוני כמו כן עיין מסכת סופרים פרק ט"ז הלכה י"א ועוד הרבה.
זה עתה מצאתי במדרש שוחר טוב (בובר) פרק קכ"ד שהביא את כל העניין, ואצטט מסוף דבריו "רבי יהודה אמר כאן שכב אבל כל י"ד שנה וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר, כל ספר תהלים היה אומר, מה טעם, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא. ע"כ.

ולעצם הקושיא: מנין שתהלים מועיל לחולה לענ"ד אין זה קושיא כלל, משל היה שואל "מנין שאקמול מועיל", עובדה היא שהוא מועיל, ועם עובדות לא מתווכחים, ואם כוונתו לשאול מי גילה לנו שהוא מועיל לרפאות את החולה. זה אינו קושיא כל כך.

י. רבינוביץ

יאיר כתב:
חרט כתב:ראה רמב"ם הלכות עבודת כוכבים, פרק יא הלכה יב:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה... לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהן בכלל הכופרים בתורה שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך, אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר.
האם הרמב"ם סובר [b]שאסור לומר תהלים לרפואת חולה?
בדיוק כך משמע בדבריו. (ויתכן שלדעתו אף לבריא זה רק דיעבד, דייק בלישניה).
ועל שימוש חכמים מאן דכר שמיה.

גופא:
הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה וכן הקורא על התינוק שלא ייבעת, המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן לא די וכו' הא קרא סתם (תהילים) לרפואתו בלא ללחוש על המכה, שרי.
אימא סיפא "אבל הבריא שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים הרי זה מותר" הא חולה שקרא לרפואתו, אסור. אלא מהא ליכא למשמע מיניה.
ואפשר לומר דבריא שכתב הרמב"ם היינו בריא ממכות ופצעים (שע"ז דיבר "הלוחש על המכה וכו'") ואין לו ללחוש על המכה אבל חולה מחלה (פנימית ולא מכה או אפילו מכה אבל קורא בלא ללחוש עליה) שפיר דמי לקרוא לרפואתו.
[וכי נחלק ונאמר דהרמב"ם התיר לקרוא תהילים רק בחולי הנפש?! וגם בלי זה לא מסתבר כלל דהרמב"ם אסר לקרוא תהילים לרפואת חולה אלא רק בלוחש על המכה וכמ"ש ועוד דלא מצינו שאסרו בזה הנוהגים כדעת הרמב"ם]. ודו"ק.

מחילה. מה כוונתך "ועל שימוש וכו'"?

מחילה. כוונתי הייתה לומר "ועל [ספר] שימוש תהילים" מאן דכר שמיה, ובטעות כתבתי ועל שימוש חכמים.

מגיב_בעלמא

.
כוונתי הייתה להוכיח שכבר מימי קדם, מאז יעקב אבינו ע"ה, היו נוהגים לומר תהלים לעת צרה ל"ע, ואפשר שיש משהו בטענתך שיש לחלק בין אמירת תהלים כדי לרפאות את החולה לבין אמירת תהלים כדי להינצל מלבן הארמי ומעשו, מה שלא נראה לי כל כך.
ובאמת שהתבוננתי שוב ושוב בראש האשכול ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתו.
אם כוונתו לשאול מהכ"ת שתהלים מועיל, או שמא כוונתו לשאול מי גילה רז זה לבני, או שמא כוונתו לשאול מי התיר לנו לומר תהלים בניגוד לדברי הרמב"ם, ואפשר שכוונתו להקשות מדוע דווקא תהלים ולא אמירת איכה או דברי הימים.

חלמיש · הודעהעל ידי **חלמיש** » א' אוקטובר 30, 2011 3:37 am

פשיטא שאין שום מקור בהקדמת הרס"ג. הקדמה הרס"ג כיוונה נגד הקראים שהפכו את ספר התהלים לסידורם.

בזמן הראשנים לא ידעו על ענין אמירת תהלים בעצמה כאמירה נגד צרה (רק לשם שבח ותהילה), המקור לאמירת תהלים בעת צרה הוא ממקור המיוחס לשלהי ימי ביניים לר' אביגדור קרא בעת גזירת צרפת שמישהו חלם שבאם יאמר תהלים יציל את עצמו מגזירה. טכסט ההוא שנדפס מאז מכמה בכמה מקורות מובא כמקור קדמון לענין זה. היסוד לענין זה הוא עדיין דברי השערי אורה הידועים שזמירות היא מלשון זמירה וכריתה. נמצא שבעצם היסוד לענין זה מיוסד על יסודות קבליים.

מגיב_בעלמא

חלמיש כתב:בזמן הראשנים לא ידעו על ענין אמירת תהלים בעצמה כאמירה נגד צרה (רק לשם שבח ותהילה), המקור לאמירת תהלים בעת צרה הוא ממקור המיוחס לשלהי ימי ביניים לר' אביגדור קרא בעת גזירת צרפת שמישהו חלם שבאם יאמר תהלים יציל את עצמו מגזירה. טכסט ההוא שנדפס מאז מכמה בכמה מקורות מובא כמקור קדמון לענין זה. היסוד לענין זה הוא עדיין דברי השערי אורה הידועים שזמירות היא מלשון זמירה וכריתה. נמצא שבעצם היסוד לענין זה מיוסד על יסודות קבליים.

והרי להדיא הוא ברמב"ם הנ"ל שהיו אומרים תהלים בשעת צרה, גם מה שכתבת שהיו אומרים תהלים רק לצורך שבח והודיה גם זה קשה להולמו שהרי ב95 אחוז מספר התהלים מתחנן דוד המלך ע"ה על הרדיפות והעלילות נגד ישרי לב, נגד צרי העין ובעלי המחלוקת, והשבח וההודיה נמצאים רק בפרקים האחרונים הללוקה.
כמו כן מצאתי מביאים שנמצאו דפוסים שונים של ספר תהלים ללא כל פירושים ועל פניו נראה שנועדו לצורך אמירה בעלמא דוגמת הסידור והמחזור, והם הופיעו עוד בטרם כתב השערי אורה את מה שכתב.

כלומר שאם הרמב"ם מביא את הגמרא שאסור לעשות משהו, זה סימן שהיה מנהג ישראל שראוי לעשות כן?

למען צדקו

מעניין להביא את דברי המלבים בהקדמתו לספר תהלים:
כלו תפלות דוד בן ישי (סי' ע"ב), בין אשר התפלל על עצמו, בין אשר התפלל על הכלל, בין אשר התפלל על ענין מיוחד, בין אשר היה מתפלל תמיד, כל אלה אסף וחבר לעת קנתו בספר מיוחד שיהיו מוכנים לצורך הנהגת המתבודד - כל אדם יחזה בו, כל תפלה וכל תחנה, כל הודאה וכל תהלה, על כל דבר ועל כל ענין, צוקה או תשועה, צרה או רוחה, אשר יהיה ליחיד או לרבים, בתהלוכות העתים ומסבות הזמן הסוער על כל עוברי ים החיים בהמון משבריו ושאון גליו; גם יש בו סגולות יקרות ומטמוני מסתרים מסוד ה' ליראיו, תרופות וסמי חיים, ומפתחות אל שערי שמים.

וכבר קדמו הרד"ק (תהלים עב כ):
כלו תפלות דוד בן ישי. ולא אמר כלו זמירות או הודאות אך תפלות. כלומר, כלו תפלות דוד מעניני כפרה והצלה, כי כאשר ישתלם הכל שיצאו ישראל מהגלות ויהיו בארצם וימלוך מלך המשיח בן דוד עליהם לא יהיו צריכין לא כפרה ולא הצלה ולא הצלחה כי הכל יהיה להם, ואז כלו תפלות דוד בן ישי.

מגיב_בעלמא

להרב אוצה"ח חלמיש כתב שבזמן הראשנים לא ידעו על ענין אמירת תהלים בעצמה כאמירה נגד צרה (רק לשם שבח ותהילה), ועל זה אמרתי שמדברי הרמב"ם מוכח שידוע גם ידעו, השאלה היא רק אם היה מותר לעשות כן אם לאו אך בכל אופן יש להוכיח מזה שהוא דבר קדום ולא עניין קבלי משום זמורות.
ובפרט מוכרח כן ממה שכתב להביא למען צדקו שהתהלים אינו ספר זמירות ותשבחות אלא ספר תפילות ולפי"ז לא יתכן לומר שכל אמירת התהלים מועילה משום זמירות לזמר את החוחים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' אוקטובר 30, 2011 10:39 am

מגיב_בעלמא כתב:כמו כן מצאתי מביאים שנמצאו דפוסים שונים של ספר תהלים ללא כל פירושים ועל פניו נראה שנועדו לצורך אמירה בעלמא דוגמת הסידור והמחזור, והם הופיעו עוד בטרם כתב השערי אורה את מה שכתב.

לתשומת לב, ר' יוסף גיטקליא, בעל שערי אורה, נפטר לפני הדפסת הספר העברי הראשון.

מגיב_בעלמא

אכן כדברי הרב איש ספר והוטעיתי על ידי מאמר שראיתי - שהרי המצאת הדפוס המודרני על ידי יוהאן גוטנברג הייתה באמצע המאה ה-15 ורבי יוסף בן אברהם ג'יקטיליה מגדולי המקובלים בספרד חי במאה ה-13 למנינם.

ולעצם העניין מדוע קרא לתהלים בשם זמירות אעתיק לצורך כך מתוך ספרו שערי אורה.

ויש למטה מהם כמה בריות טמאות מזיקים ומקטריגים, וכולם עומדים ופורחים באוויר. ואין מן הארץ ועד הרקיע מקום פנוי, אלא הכול מלא המונים; מהם לשלום מהם למלחמה, מהם לטובה ומהם לרעה, מהם לחיים ומהם למוות. ועל זה מיוסד שיר של פגעים: יושב בסתר עליון (תהלים צא, א), כי הוא יצילך, באברתו, לא תירא, מדבר באופל יהלוך, כי מלאכיו. וכל אלו המחנות בין הארץ ובין השמים. דוגמת ההולך בדרך במקום סכנה, כך תפילתו של אדם עוברת בין אלו הכיתות ועולה עד לרקיע; אם יש בו זכות, לא יפגעו למטים תפילתו, ואם אין בו זכות, כמה פגעים ומשחיתים פוגעים בדרך! ולפי זה הדרך תיקן דוד המלך עליו השלום הזמירות, כדי לפנות דרך לתפילות לעבור, כי כל אותן הכיתות הן כמו ענן מעכבין לעלות התפילה, ועל זה נאמר: סכתה בענן לך מעבור תפלה (איכה ג, מד). וכשבא דוד עליו השלום והתקין זמירות, בהיות האדם מסדר אותן הזמירות אזי מסתלקין והולכין להם אותם המשחיתים והמקלקלים והמעכבים. ונקראו זמירות מלשון מזמר; וכרת הזלזלים במזמרות (ישעיה יח, ה), ועל זה אמר הכתוב: זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי (תהלים קיט, נד). כלומר, באותם המקומות שהייתי מתיירא מהן בדרך והיה לי פחד ומגור, באותן הזמירות פזרתים והכרתים. ולפי זה הדרך נאמר: ברון יחד כוכבי בוקר וגו' (איוב לח, ו). ועניין רינה הם הזמירות הנאמרים בבוקר, ואזי יתפזרו ויתרועעו כל בעלי הדין הקשה הנקראים בני אלהים. ולשון יריעו מלשון רועה התרועעה הארץ (ישעיה כד, יט). ולפיכך צריך אדם לכוון עצמו בשעת תפילה ולכוון מחשבותיו כראוי, בעניין שלא תתעכב תפילתו ולא תשוב ריקם בקשתו. ועל זה אמרו: לעולם ימוד אדם עצמו, אם יכול להתפלל, יתפלל, ואם לאו, אל יתפלל:
ע"כ

ולא מצאתי שכתב כן לגבי כל ספר התהלים וכוונתו לכאו' למזמורים מסויימים בלבד, וגם אין בדבריו כל התייחסות לגבי אמירת ספר התהלים כמטרה בפני עצמה לרפאות את החולה.

מגיב_בעלמא

מקובל לתרץ כפי שכתב הרב אוצה"ח לעיל שדרך תפילה גם הרמב"ם התיר להתרפאות באמירת תהלים, ובזמנו שמעתי סברא הפוכה קצת בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.
היה זה כאשר הגאון רבי ישראל יעקב פישר ז"ל אמר למישהו לעשות קמיעה ממזוזה ובא שאלה זו לפני הגרי"ש אלישיב יבלחט"א מה לעשות שהרי אסור לרפאות בד"ת
וישבו על המדוכה גם רבי יוסף אפרתי שליט"א ופסק אז הגרי"ש לצוות את הסופר לכתוב את המזוזה שלא לשם מצווה וכך לדעתו אין כל בעיה להתרפאות מדברי תורה.
ואפשר שעל פי זה נוכל גם לפרש אמירת התהלים לרפאות את החולה שלא אמר הרמב"ם שאסור אלא כאשר מקיים בזה מצוות תלמוד תורה אך באמירת תהלים יתכן שאין מקיים בה מצוות תלמוד תורה בפרט אם אינו מבין וראה מג"א סימן מ"ז כמדומני ובמה שכתב בזה הגר"ז הלכות תלמוד תורה, ובכל אופן יתכן שכדאי לחשוב לפני אמירת התהלים שאינו רוצה לקיים בזה מצוות תלמוד תורה ואפשר שעל זה הדרך לא אסר הרמב"ם.
ואשמח לשמוע דעת חכמי ורבני הפורום בזה.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » א' אוקטובר 30, 2011 2:46 pm

איזה מעשה לסתור יש כאן? קמיע דומה ללחש בכך שהוא משתמש בד"ת לצורך רפואה, אבל עדיין יתכן שהלומד תורה כדי שזכות המצוה תעמוד לו, אין זה בכלל המתרפא בדברי תורה.

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' אוקטובר 30, 2011 2:56 pm

חלמיש כתב:פשיטא שאין שום מקור בהקדמת הרס"ג. הקדמה הרס"ג כיוונה נגד הקראים שהפכו את ספר התהלים לסידורם.

.

לא הבנתי דבריך לאיזה פרט אין מקור

מגיב_בעלמא

לא רציתי להביא שום מעשה לסתור
באתי בדרך שאלה.
האם ניתן להקיש וללמוד ממעשה ההיא שעשה הגרי"ש אצל מזוזה גם אצל תהלים, והם ניתן לומר בזה שאינו רוצה לקיים בזה מצוות תלמוד תורה ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, שאינו עושה כל שימוש בתלמוד תורה.
חיפשתי ולא מצאתי אם שייך להתנות שאינו רוצה לקיים בזה מצוות תלמוד תורה.
ומשום כך פניתי לחכמי הפורום.
המעניין הוא שכל אלו שעסקו בזה ניסו ליישב את אמירת תהלים לרפאות את החולה בדרך הפוכה שלא אסר הרמב"ם אלא כאשר מבקש להתרפאות בתלמוד תורה בדרך סגולי אך אם מאמין שעצם התורה בכוחה לגינה ולמצלי שפיר דמי.
ואני הקטן מבקש לומר בדיוק ההיפך מזה.
שלא אסר הרמב"ם אלא כאשר מבקש להתרפאות על ידי תלמוד תורה ומצוותיה אך כשהוא עושה דרך סגולי שפיר דמי.
ולכאו' בדברי יש טעם רב אך לא מצאתי לה כל סימוכין.

מגיב_בעלמא כתב:מקובל לתרץ כפי שכתב הרב אוצה"ח לעיל שדרך תפילה גם הרמב"ם התיר להתרפאות באמירת תהלים, ובזמנו שמעתי סברא הפוכה קצת בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א.
היה זה כאשר הגאון רבי ישראל יעקב פישר ז"ל אמר למישהו לעשות קמיעה ממזוזה ובא שאלה זו לפני הגרי"ש אלישיב יבלחט"א מה לעשות שהרי אסור לרפאות בד"ת
וישבו על המדוכה גם רבי יוסף אפרתי שליט"א ופסק אז הגרי"ש לצוות את הסופר לכתוב את המזוזה שלא לשם מצווה וכך לדעתו אין כל בעיה להתרפאות מדברי תורה.
ואפשר שעל פי זה נוכל גם לפרש אמירת התהלים לרפאות את החולה שלא אמר הרמב"ם שאסור אלא כאשר מקיים בזה מצוות תלמוד תורה אך באמירת תהלים יתכן שאין מקיים בה מצוות תלמוד תורה בפרט אם אינו מבין וראה מג"א סימן מ"ז כמדומני ובמה שכתב בזה הגר"ז הלכות תלמוד תורה, ובכל אופן יתכן שכדאי לחשוב לפני אמירת התהלים שאינו רוצה לקיים בזה מצוות תלמוד תורה ואפשר שעל זה הדרך לא אסר הרמב"ם.
ואשמח לשמוע דעת חכמי ורבני הפורום בזה.

למה זה סברא הפוכה זה נראה ממש אותה סברא שדרך תפילה זה לא דרך ת"ת

אבל מה שהיה קשה לי תמיד על הסברא הזאת זה למה הגמרא שמקשה בשיר של פגעים הרי אסור להתרפאות בד"ת ומתרצת להגן שאני לא מתרצת שאומר דרך תפילה ולא דרך ת"ת.

(כנראה התכוונת הפוכה ביחס למה שאתה הזכרת בין סגולה לבין שהמצווה תגן עליו וע"ז וודי יקשה מהגמרא)

מגיב_בעלמא

אכן כבודו צודק זה לא סברא הפוכה.
פשוט היה לי בראש את הפוסקים שכתבו שלא לא אסר הרמב"ם אלא דרך סגולי אך בדרך תלמוד תורה התיר ולכן כתבתי סברא הפוכה.
ובכל אופן: גם לפי מה שכתב כבודו עדיין יש לחדד את העניין שאין זה תלמוד תורה ולכן באופן כזה התיר הרמב"ם והכל על מקומו יבוא בשלום.
[כמובן שכל זה אינו קשור למה שהקשה מר משיר של פגעים]

מגיב_בעלמא

בבוקר מצאתי גיליון של חכמי דאצ'ה ושם הם כותבים את החילוק הזה בין סגולי שאסר הרמב"ם לבין ד"ת שהתיר הרמב"ם ועתה עשיתי חיפוש ולא מצאתיו.

דאטצה.pdf: (203.76 KiB) הורד 633 פעמים

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » א' אוקטובר 30, 2011 5:10 pm

מגיב_בעלמא כתב:פשוט היה לי בראש את הפוסקים שכתבו שלא לא אסר הרמב"ם אלא דרך סגולי אך בדרך תלמוד תורה התיר ולכן כתבתי סברא הפוכה

לדבריך נמצא שמותר ללחוש על המכה, באופן שמתכוין שלא לשם מצות תלמוד תורה, וכי יתכן הדבר?

מגיב_בעלמא

שונה הוא הלוחש על המכה וכפי המבואר ביו"ד קע"ט סעיף ח'. ועיין בש"ך בזה"ל אין לו חלק לעוה"ב לפי שאין מזכירין ש"ש על הרקיקה, ובקורא פסוק בלא שם אף ברקיקה ליכא אלא איסורא.

אני כתבתי לדמות למה שהתיר הגר"י פישר ז"ל לכתוב מזוזה לרפאות את החולה למרות המפורש בשו"ע שם סעיף י"ב מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקים, ודווקא להגן שלא יחלה אבל לא להתרפאות בהם.

והדברים ידועים שכך הורה הגר"י פישר ז"ל ולא היה מי שמיחה בו.

סגן אלוף · הודעהעל ידי **סגן אלוף** » ג' מאי 06, 2014 2:21 pm

כתב הרב זבולון שוב בספרו שערי זבולון יו"ד שההנהגה הראויה באמירת תהילים כשאומר על החולה ובכל עת צרה היא לכוון על תחנוניו של דוד המלך כלומד תורה בעלמא, וכגון שאומר 'אשפוך לפניו שיחי' היינו שדוד המלך התפלל ולא שמתכוון הוא להתפלל כעת, 'צרתי לפניו אגיד' צרתו של דוד המלך וכו' וכו' ואלא שמתוך זה זוכה שנושע גם מצרותיו.
ולפענ"ד דבריו אינם נכונים דאדרבה אנו מתפללים לקב"ה דרך תיקון תפילות דוד המלך, וממש כשם שאנו מהללים את ה' בפרקי ההלל בימים טובים, ואנו מזמרים לקב"ה בכל יום ע"י פסוקי דזמרה, כך אנו מתפללים לקב"ה ע"י התפילות שתיקן דוד המלך, שכל איש בעת מצוק יתפלל בה, וזהו עיקר המשמעות של ספר תהילים, לא כסיפור דברים בעלמא מה התפלל דוד פעם, אלא התפילות וההלל קיימים ועומדים לעד.
ובכלל מי שמכוון כדברי הרב הנ"ל הרי עושה את אמירת התהילים לסגולה, וכבר נכנס לשאלה הגדולה אם מותר להתרפאות בד"ת כה"ג, ואכן יש להתנצל שמכוון על זכות לימודו בפרקים אלו שתועיל לו וכמ"ש התו"ח [שבועות ט"ו] ומהרש"א [עירובין נ"ה] ושורשו כבר בחינוך מצוה תקי"ב, אבל המון העם לא מכוון כך, [וכידוע שלומר תמניא אפי על החולה הוא דבר השנוי במחלוקת], וכנראה ההסבר לזה הוא כמו שביארתי דדרך תפילה ולא דרך סגולה לכ"ע שרי.

מה שנכון נכון

בסימן מו ס"ט הביא השו"ע מחלוקת אם מותר לקרוא פסוקים בדרך תחנונים קודם ברכת התורה. ומדברי המתירים משמע דלא כדברי השערי זבולון, ונראה שגם האוסרים לא מטעם זה חלקו.
ובסימן תקנד מ"ב ס"ק ז כתב דנוהגין לומר תהלים בט"ב ואין כאן איסור ת"ת דכיון דהוא דרך בקשה שרי. ואף שיש אוסרים נראה גם כאן שאינם חלוקים במהות אמירת התהילים. [וכה"ג נחלקו הדעות באבל].

ושוב עינתי בספר שערי זבולון וראיתי שהביא הא דסימן מו הנ"ל וכתב לדחות הראיה הנ"ל. והמעיין בפוסקים בסימן מו יראה דדבריו תמוהים מאד.

מה שנכון נכון

: שערי זבולון יוד כט.GIF (22.42 KiB) נצפה 11381 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר