◆ אַלּוֹן בָּכוּת ◆

[פרנקל תאומים]

נמסר על ידי מערכת "נר לדוד"
[email protected]

שיחה על ילדה.pdf

יישר כח!

מרגש, מעורר ומחזק.

מי כתב את זה, ר' דוד זריצקי מפי האמא?

------
מצד אחד יש שם ביטוי לגדלות עצומה, אבל מצד שני, היא נראית יותר מדי גדולה, עד כדי חשש שהיא מעושה;
ודאי שאנו מאמינים בתחיית המתים, אבל האם יתכן שמחמת אמונה זו ומכח האמונה (המשונה) שכעת הנפטר אתנו כל הזמן, אבא ואמא של הילדה לא יבכו, אלא יתפלאו על מי שכן בוכה??
בסך הכל יש כאן פרידה כואבת מאד מאד, ומי יודע לכמה זמן, והצער והעצבות גדולים כים. אפשר וטוב להתחזק באמונה, אבל זה לא ימנע את הבכי.

"עין במר בוכה ולב שמח". אפילו אם מצליחים להגיע למדרגת לב שמח, עדיין עין במר תבכה.

ר''ד זריצקי מסתמא לא כתב את הסיפור מפי האמא. הוא לא היה זקוק לכך. ר''ד זריצקי יכל להעלות על הכתב את שיחתן של האילנות הפרחים והעשבים, לפרט את "רגשותיהם" ולצבוע בצבעים עזים את "סערת רוחם", וזאת, אע''פ שכידוע, אין בכוחו של הצומח לשתף אותנו במתחולל בתוכו פנימה...

כנראה שהוא הכיר מעט את המשפחה, השתתף בהלוויה, וגם ניחם את האבלים בביתם, ובעיניו החדות ובנפשו הבוערת, כבר ידע לצייר את כל שיחם ושיגם מלגו ומלבר...

זה גם עונה על תמיהתך, היות שאין כאן שרטוט של המציאות אחת לאחת.


נ''ב:
מלבד זאת, הסאבטקסט של הסיפור כן מביע צער עמוק בליבם של ההורים, האווירה של הסיפור היא שכול קורע לב, כאב נוגה עמוק עמוק מי ימצאנו, שרק מרפד את עצמו עם האמונה התמה בהשגחה פרטית ובתחיית המתים. כנלענ''ד.

[פלוריש]

אני מזדהה עם עקביה, היה לי קשה לחוש בעצב שבסיפור

[נוטר הכרמים]

הסוגיא הזאת העוסקת בהרמוניה שבין חיים ספוגי אמונה וערכים נעלים,
לבין רגשות אנושיים פשוטים ולבביים, היא ארוכה ורחבה מני האשכול הזה.

ובכל זאת כמה נקודות.

' את ר' זליג נביס זצ"ל ראיתי פעמים בודדות בחיי, עקב קירבת משפחה כל שהיא.
מן הרגע הראשון אתה חש שמדובר באדם ערכי ועיקבי בצורה נדירה,
מכונס ובלתי 'זורם'. בת שחוק מסוימת על פניו, אך כזאת שמסגירה המון כובד ראש.

השיג והשיח במשפחה כזאת, שהאבא בכל רגע פנוי שלו רץ לסדריו המפליאים, הוא אחר!
וזה לאו דווקא בהקשר של אבדן ואבילות.

איכשהו הערכים והרצינות כל הזמן ממלאים את האויר,
ולפי איך שהתרשמתי, ר' זליג היה קרוב מאוד לבריסק ולכל החומרות,
כך שהאוירה ביום יום היא לא אוירה ספונטנית של הבעת רגשות.

מה שכן, יש הגדרה מיוחדת של ר' יצחק הוטנר שיש יהודי גדול ויש יהודי קטן,
אין בקטן מה שאין בגדול, כי בכלל מאתיים מנה,
אבל ישנם יהודים 'פשוטים', ויהודי פשוט יש לו מה ללמד את היהודי הגדול,
כי לגדול בדרך כלל חסר את הפשטות.
פשטות תמימה, טיבעית, חיונית, בסיסית. פשטות יהודית.

סיפור כזה שיצא ממכחולו של הרב זריצקי מרומם מדי
ובלתי נתפס במחוזות הפשטות התמימה.
זה בהחלט 'גדול', ולכן הוא לא עולה בקנה אחד
עם החיים הרגילים, ולו הטובים והתמימים.

[יהודה בן יעקב]

כאן הביא זאב ערבות קבצים משיעוריו על נדה חציצה וייחוד: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 40#p577846

לא מצאתי בקישור, אך כעת יצא לאור, ראה כאן: viewtopic.php?f=7&p=585709#p585709

[משוש דורים]

בד"ה: היום הלך לעולמו הרה"ג רבי חיים מלינוביץ זצ"ל רב קהילת בית תפלה בבית שמש, ומהעורכים הראשיים בש"ס שוטנשטיין.

[נוטר הכרמים]

אמש בשמחת תנאים שמעתי דרשה מפי הגאון רבי אברהם לנדא שליט"א ר"מ ישיבת תפרח, ובתו"ד סיפר מעשה נפלא בידיד נעוריו שנלב"ע זה לא מכבר, הגאון רבי יצחק נאור זצ"ל.

ר' יצחק היה מבית מודרני מאוד, אביו לא היה חרדי כלל ורצה שילמד באוניברסיטה, ומהמדרשיה בפרדס חנה נתעלה ללמוד בישיבת חברון. לימים התארס עם בתו של הגאון רבי אברהם שלזינגר זצ"ל, והיו הדברים לפלא, על מידת ההתאמה ביניהם, הוא בא מבית 'מסודר' ואריסטוקרטי כזה, ובית ר' אברהם היה ההיפך הגמור, בית רחוק ומנותק מכל הבלי העוה"ז, וכאשר שאלוהו על כך, השיב ר' יצחק, דברתי עמו בלימוד כחצי שעה, והרגשתי שאני 'נמס' מפני הגדלות בתורה שלו, וגמרתי בדעתי, יהיה אשר יהיה, 'פה אשב כי אויתיה', השידוך הזה הוא בשבילי.

הפלא ופלא.

זוהי ההרגשה בדברי הגמ' ת"ח שמת הכל קרוביו. יכול להיות כל מיני חילוקי דעות, חילוקי סגנונות, חילוקי חוגים, אבל אל מול ה'תלמיד חכם' ומידת ההוקרה וההערכה אליו הכל נמס, בטל ומבוטל.

אם ברצונינו לבדוק ולמוד את מידת הערכתנו לתורה, אם אמנם עדיין אהבת תורה אמיתית מקננת בתוכנו, עלינו לבקר עצמנו בנקודה זו,
האם אנו מרגישים את הקירבה לתלמיד חכם, באשר הוא שם, כי תלמיד חכם הנהו?
או שמא אחוזים אנו בסבך חשבונות רבים של קטנוניות והבלים.

[ספרן]

בד"ה: היום הלך לעולמו הרה"ג רבי חיים מלינוביץ זצ"ל רב קהילת בית תפלה בבית שמש, ומהעורכים הראשיים בש"ס שוטנשטיין.

http://www.rationalistjudaism.com/2019/ ... paQFH1hq8Q

[מלך שלם]

לפלא שלא בא כאן זכרו של אב"ד תהילות ישראל זצ"ל ששחל"ח אמש.

כמו"כ הרב הרצברג זצ"ל חתן הגה"צ ר"צ שפירא זצ"ל.

[הפצת המעיינות]

לפלא עלי או עליכם?

[נוטר הכרמים]

לפלא שלא בא כאן זכרו של אב"ד תהילות ישראל זצ"ל ששחל"ח אמש.

אני רוצה לחלוק עמכם התרחשות שהייתי עד לה,
לפני 21 שנה, בתחילת אדר תשנ"ט.
ביום פטירתו והלוייתו של מרן רבי דוד פוברסקי זצ"ל, התקיימה בירושלים לעת ערב חתונתו של אחד מן האריות בועד שלי בפוניבז'.
זה היה מהחתונות הראשונות בועד, והיתה אוירה שמחה במיוחד דווקא למרות האבל הגדול, להוציא מליבן כזה.
זה היה ב'חפצדי' או אולם דומה, והיה ציבור ענק. בתוך ההתלהבות החתן נישא על כתפיים, כמקובל.
לפתע נראה בפתח האולם, הרב רומפלר זצ"ל, שהיה בידידות עם אחד מן הסבים, בלויית שני צעירים,
עיניו רואות, והוא החליט למחות, ודרש בתוקף שיורידו את החתן מהכתפים, (כידוע הדבר שנוי במחלוקת),
הדבר לא מצא חן בעיני הבחורים שהתעקשו דווקא להמשיך, והוא לא יגיד לנו מה לעשות,
בקיצור, היה 'ששון ושמחה', הוא לא ויתר, והתקרב ודרש במפגיע, וגם הבחורים לא ויתרו,
והעימות נמשך דקות ארוכות, עד שכבר כשל כח הסבל שסחב את החתן.

הסוף העצוב היה שנתפרדה החבילה לאחר שנתיים בקול רעש גדול,
והרבה עגמת נפש. (אני בטוח שזה לא קשור, אבל ככה זה נחקק בזכרון).

עכ"פ, היה בנו הרבה כעס על העזות דקדושה שלא במקומה של הגאון המנוח זצ"ל,
שניסה לכפות את דעתו, במקום שבודאי יש צדדים רבים להיתרא,
והנח להם לישראל,
אך במבט שני יש להתפעל מה'אל יבוש מן המלעיגים עליו'
לעמוד מול ציבור שלם ולא לפחד.

במשך השנים התרשמתי שזה האיש וזה שיחו,
ונתגלה לי שהוא לא רק עמוק בתוך הקנאות, אלא יש בו קנאות עמוקה ומבוססת,
לא חייבים להסכים עמו, אך הוא נשען ומיוסד על מקורות ועל חשיבה,
ושמעתי שממש הפקיר את עצמו בסיוע לאנשים מרי לבב ומצוקי נפש.

[חיים סגל]

ברוך דיין האמת
רבה של ביתר - הרב אורדנטליך זצ"ל

[ביקורת תהיה]

אני רוצה לחלוק עמכם התרחשות שהייתי עד לה.

מתוך שבחו באת לידי גנותו.

[דודי צח]

ברוך דיין האמת
רבה של ביתר - הרב אורדנטליך זצ"ל

כה סיפר מרן הגרדצ"א לאיש שיחו: בעירנו בודפשט (מקום הולדתו), הגיע לשמש כרב ואב"ד כללי, הג"ר יונתן שטייף (שנפ' בארה"ב לפני 60 שנה), ותיקן כמה ענייני העיר, ואחד מהם היה שביקש להפסיק עם מנהג המקום, שאם יש ברית לתינוק בשבת, מביאים את התינוק באמצעות רכב הנהוג בידי גוי, לבית הכנסת הגדול המקומי, כדי לערוך את הברית ברוב עם. הגר"י שטייף סבר שזה כרוך באיסור שלא כהלכה. אולם ראשי הקהל וישישי המקום מחו בעדו, כי כך נהוג אצלם מקדמת דנא, ואל יבוא נא בפסקי דין חדשים לשנות סדרי עולם.
לא כולם שמעו לפסק דינו.
אולם היה יהודי אחד, שנולד לו תינוק בשבת, והחליט לעשות מעשה ולקיים את פסק הרב החדש כפשוטו, את הברית ערך בבית חולים המרוחק, כשרק מתי מספר מהקהל, כולל הרב טרחו עצמם ללכת מרחק גדול לערוך ברית צנועה בבית החולים. הגר"י שטייף כיבד את המעמד וכמדומה שאף קיבל סנדקאות, והתרגש מיראתו ותמימותו של אותו יהודי, ומהמחווה שעשה לכבודו ולכבודה של תורה. אחרי הסעודה לכבודה של השמחה, אמר הרב שטייף: מברך אני אותך כי הילד הזה יהיה גדול בישראל וידע את כל התורה.
סיים הרב אורדנטליך: אני הוא אותו התינוק! אקווה שעוד תתקיים ברכתו של אותו צדיק - - -

*
אכן היה הרב, מיחידי הדור שידעו את כל הש"ס בעיון ובלמדנות רבה. טיפוס בודפשטי (במבטא בולט) שהתגדל בתורה בקרב תלמידי החזון איש, והרביץ תורה כראש ישיבה לפני כיובל שנים בישיבת אהל יעקב בבני ברק, ושימש כדיין בבית דינו של הגר"נ קרליץ, ועוד שימש בכמה ישיבות. וקרוב לשלושים שנה משמש כגאב"ד מקודש לעיר ביתר.

תנצב"ה

[חיים שאול]

כמדו׳ הי׳ דיין בהרכב הראשון בבית דין

[וונדרבר]

ברוך דיין האמת
רבה של ביתר - הרב אורדנטליך זצ"ל

הג"ר דוד צבי אורדנטליך זצ"ל, היה חתן הגה"צ רבי עזרא ברזל זצ"ל.

[אליסף]

לפלא שלא בא כאן זכרו של אב"ד תהילות ישראל זצ"ל ששחל"ח אמש.

כמו"כ הרב הרצברג זצ"ל חתן הגה"צ ר"צ שפירא זצ"ל.

זה הרב של כת השאלים?

[חיים שאול]

כן

[יוצא פוניבז']

לפלא שלא בא כאן זכרו של אב"ד תהילות ישראל זצ"ל ששחל"ח אמש.

הטיל בציציותיו פתיל תכלת מחלזון המורעקס.

[אב בבינה]

כשיטת התוס' ד' חוטי תכלת וד' חוטי לבן, וסבר שמכיון שיש סעיף מיוחד בשו"ע הרב שכתב הדין בזמן שהיה תכלת, זה כהכרעה ממנו, ויש לסמוך על זה (כל שמעתי פעם מאחד שדיבר איתו9

[משוש דורים]

ביום ו' עש"ק ויצא הלך לעולמו הרב ישראל ב"ר יצחק אורלנסקי זצ"ל, משרידי תלמידיה של נובהרדוק.

[נוטר הכרמים]

נשמע לא מכבר כרוז עם מנגינה 'נצחו אראלים... ונשבה ארון הקודש וכל בית ישראל וגו' על פטירת
ראש ישיבת בני ראם, ר' שמואל פרידמן זצ"ל.

במי המדובר?

[נוטר הכרמים]

ביום ו' עש"ק ויצא הלך לעולמו הרב ישראל ב"ר יצחק אורלנסקי זצ"ל, משרידי תלמידיה של נובהרדוק.

מחשובי תושבי שכונת אונסדורף. מאור פנים מיוחד.
כמדומני שר' נפתלי קרביץ מרמות הוא חתנו.

[וונדרבר]

פטירת ראש ישיבת בני ראם, ר' שמואל פרידמן זצ"ל.
במי המדובר?

מייסד הישיבה בבני ראם, מתלמידי הג"ר יעקב פרידמן שליט"א מתפרח.
היה בן אחותו של הג"ר עמרם זקס זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה.

[שייף נפיק]

יותר נכון המייסד זה יבלחט''א ר' יעקב, שגם אומר שם שיעורים מעת לעת, והוא ז''ל ''הרב'' והאב, רבים רבים רומם גידל והשיב מעוון.
חבל על דאבדין.

[משוש דורים]

ביום ו' עש"ק ויצא הלך לעולמו הרב ישראל ב"ר יצחק אורלנסקי זצ"ל, משרידי תלמידיה של נובהרדוק.

ר' ישראל נולד בשנת תרפ"ו לאביו הגה"צ ר' יצחק שהיה מתלמידיו המובהקים של הסבא, ומראשי תנועת נובהרדוק, (כיהן בביאליסטוק ביחד עם מרן הסטייפלר, בקובעל, ובעוד מקומות), הוא התייתם כילד רך, ואביו נישא בשנית, בגיל 12 שלחו אביו לישיבת נובהרדוק במעזיריטש, שם למד שנה וחצי עד לפרוץ המלחמה, כשפרצה המלחמה חזר הביתה ואז ברח עם אביו לוילנא, שם היה עיקר מקום המפלט של בני הישיבות (בעקבות הסכם ריבינטרופ מולוטוב הידוע). שם זכה להסתופף חצי שנה בצל רבן של ישראל, מרן הגרח"ע עד לפטירתו בר"ח מנ"א ת"ש, הוא סיפר שהיה נמצא רבות בביתו ועקב אחריו, ועד סוף ימיו התרפק בגעגוע על ימים אלו. כשנכנסו הקומוניסטים לוילנא ראשית מעשיהם היה לעצור את הרבנים ולשלוח אותם לסיביר, כך עצרו את אביו ר' יצחק, ר' ישראל (בחור בן 13 וחצי), החליט שאינו נפרד מאביו הוא נפרד מכל המשפחה (שנשארה בוילנא ומאוחר יותר נספתה ע"י הנאצים ימ"ש), ונסע עמו לסיביר, שם שימשו במשך 6 שנים עד לסוף המלחמה, וצאתם לארה"ב. מסירותו למכיבוד אב הצילה את חייו, ובה תלה גם את אריכות ימיו.
מסירות הנפש של אביו שם לשמירת התורה, תועדה בספר 'לפיד אש נובהרדקאי', אך לא תוארה שם מסירות נפשו של הבן, לעת זקנתו סיפר לבנו רבי אפרים (סיפר זאת בהספדו) אבא היה עצור תקופה בגין שמירת מצוות בבית מעצר בסיביר, הייתי הולך ברגל כל יום 8 שעות (4 הלוך ו4 חזור) להביא לו מזון כשר, בדרך הייתי מלקט אוכמיות ופטריות לאכול, והייתי שותה מים מתעלה נמוכה שהיה צריך לשחות וללקק את המים, יום אחד הרגשתי שיש דברים קטנים בתוך המים וחששתי משרצים, אז הייתי צריך לסנן את המים, וזה היה קשה ביותר, כשאני חושב ע"כ היום אני מתפעל איך מעולם לא עלתה בליבי שום תרעומת על הנהגתו ית' והייתי יכול להתרעם, התייתמתי כילד מאימי, אני נמצא בתת תנאים בסיביר, וצריך להתאמץ כ"כ על הקיום הבסיסי, ואף לדאוג לאבי, אך הכל קיבלתי באמונה ובתמימות.
ר' ישראל אף שלא למד בישיבה בכלל מגיל 13 וחצי, כי הרי כל שנות בחרותו עברו עליו במלחמת השרדות, הוא הגיע אחר המלחמה לארה"ב שם נישא, ופתח וניהל בית חינוך לבנות, אך תמיד היה קשור עם ישיבות, תמיד הקפיד להתפלל בישיבות, לקבוע עת ללימוד המוסר, ונהג בכל ענייניו כבחור בישיבה עד גיל 90, כך גם גידל את משפחתו כולם זרע ברך ה'.
אחר כמה שנים בארה"ב החליט למען חינוך הבנים לעלות לארה"ק, וכך עלה (וגם החזיק את אביו בביתו בכבוד שאין לתאר) לארץ, סייע לחינוך העצמאי בקשריו שקשר בחו"ל, אף יסד את ישיבת תפארת התורה של חתנו רבי נפתלי קרביץ שליט"א, והחזיקה במשך כמה שנים, אח"כ סייע והחזיק את הכולל בראשות בנו רבי מאיר שליט"א.
כל ימיו היה בוחן בפלס את כל מעשיו, הייטב בעיני ה', בעין נובהרדקאית ביקורתית, אך כלפי הבריות היה מאיר פנים, טוב עין, רחום וחנון, סבלן גומל חסדים ונושא בעול.
יהי זכרו ברוך.

[שופרא]

נשמע לא מכבר כרוז עם מנגינה 'נצחו אראלים... ונשבה ארון הקודש וכל בית ישראל וגו' על פטירת
ראש ישיבת בני ראם, ר' שמואל פרידמן זצ"ל.

במי המדובר?

לאחר ייסורים קשים: האבא הרחום של הבחורים: הרב שמואל פרידמן זצ"ל
הרה"ג ר' שמואל פרידמן, ראש ישיבת 'בני ראם', נפטר במהלך השבת לאחר שנים של סבל וייסורים. המנוח הותיר אחריו 16 צאצאים שאת חלקם הספיק להשיא בשנים האחרונות
לאחר שנים של חולי, בשבת אחר הצהריים נדם ליבו של המחנך הדגול, הרה"ג ר' שמואל יהודה פרידמן, כשהוא בן 64 בפטירתו, הותיר אחריו 16 ילדים בלי עין הרע שאת חלקם עוד זכה להשיא בחייו.
המנוח נולד להורים צדיקים, אב ניצול שואה ואמא ילידת ירושלים, שהקימו מהעפר משפחה לתפארת. בבחרותו למד בתלמוד תורה ובישיבה ליטאית ובהמשך הגיע לישיבה בתפרח.
בישיבה בתפרח, הוא התקרב למי שהיה ראש הישיבה הגאון רבי יעקב פרידמן (אין קשר משפחתי), והוא היה לתלמיד מובהק בכל דרכיו ומעשיו היה קשוב לרחשי ליבו של רבו הגדול.

לפני קרוב לשלושים שנה, הוא נקרא לדגל, רבו הרב פרידמן החליט לפתוח ישיבה במושב החרדי-דתי בני ראם, שהיה מורכב מתימנים, דתיים ומעט חרדיים.
המנוח ורעייתו הגיעו למושב ועשו בו מהפכה של ממש, הישיבה נהייתה מרכז המושב והתושבים קיבלו אותם כאבא ואמר של היישוב
לפני 12 שנים, גילו למנוח מחלת לב נדירה ומאז הוא הסתובב כשהוא מושתל לב, אך דבר זה לא הפריע לו להמשיך ולהרביץ תורה בתלמידיו ולשמש להם דוגמה חיה לאיך יהודי מתנהג במצבים כאלה.
אנשי המושב אומרים ל'כיכר השבת': "הרב שמואל, היה תלמיד חכם, איש משפחה מאוד מסור. הם גרו ליד הישיבה כל שבת אכלו על שולחנם כעשרה בחורים שהרגישו חלק אינטגרלי מהבית הגדול שהקים ביחד עם זוגתו"
תלמידיו מספרים, כי הוא היה להם אבא במלוא מובן המילה, הם הרגישו חובה וצורך לשתף אותו בכל מהלך חייהם והוא קיבל הכל תמיד בהבנה.[מ"ה]

[יונת אלם]

על שמועה כי באה ונמס כל לב המגיד הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל

[חיים שאול]

הלוויתו מחר בשעה 12:30 מביתו רח׳ מתתיהו 9 ב"ב

[ח''ל קאליסק]

כפי הידוע היתה לו חלקה בביה''ח העתיק בטבריה ליד רעייתו המנוחה אבל הוא נתן את זה לרבי יעקב סופר שנפטר לא מכבר והוא עצמו יטמן בסמוך לחזו''א

[עובדיה חן]

בלי ספק מדובר באחד הדמויות אשר כל ימיהם היו למען עם ישראל, כיתת את רגליו בכל מקום שיכל להשפיע ידישקייט,עוד מגיל צעיר עסק להחזיר בתשובה ככל הידוע לי הוא היה מקימי ארגון ערכים,והקים הרבה ישיבות ומוסדות תורה בארץ ובחו"ל מתוך אהבת ישראל שבערה בו.זצ"ל

[משוש דורים]

טרגדיה נוראה ובלתי נתפסת.
האברך הרב יצחק מאיר וייס אשר שיכל ביום ה' האחרון את בנו יחידו במוות עריסה, התמוטט והלך לעולמו בפתע פתאום.
היה חתנו של הרב אברהם וייסבלום, משגיח בישיבת ארחות תורה. בן רבי אורי וייסבלום משגיח נחלת הלויים.

[נוטר הכרמים]

טרגדיה נוראה ובלתי נתפסת.
האברך הרב יצחק מאיר וייס אשר שיכל ביום ה' האחרון את בנו יחידו במוות עריסה, התמוטט והלך לעולמו בפתע פתאום.
היה חתנו של הרב אברהם וייסבלום, משגיח בישיבת ארחות תורה. בן רבי אורי וייסבלום משגיח נחלת הלויים.

וזאת לאחר שנישא בגיל מבוגר מאוד לאחר שנות ציפיה ארוכות, לזוג' שזה לה זוו"ש.
נורא ואיום.

[ברוז]

אחים יקרים.
אין ספק שמשמים מטלטלים אותנו, אבינו אב הרחמן רוצה שנשוב אליו.
בחודשים האחרונים נשמעו טרגדיות כאלו שאני הקטן איני זוכר מאז ומעולם, ממש מיתות משונות של שתילים רכים הנקטפים בעודם באיבם.
אוי לנו שכך עלתה בימינו!

[חשבה לטובה]

גם אני שמעתי שהיה מיוחד בצהלתו בפניו לכל אחד בכל מצב...
ה' ירחמנו מחוץ תשכל חרב ממש...

[הוגה ומעיין]

הגאון ר' שמואל שטיגל זצ"ל.

חייו היו שגרה פלאית. מיזג באופן נדיר פקחות שנונה, הבנה מעמיקה וישרה בתורה, והבנה מעמיקה ישרה ותורנית בדרכי החיים. היתה לו דעה מקורית בכל נושא שעמד על הפרק, ונהנינו ממנו עצה ותושיה וגם הסתכלות נכונה. מאז הכרתיו בלימודי בישיבה קטנה קמניץ, שם כיהן כמשגיח, ושעות רבות ביליתי בחדרו - אחרי סדר שלישי - כשהוא מעמידני על יסודות החיים; וגם בשנים שאחר כך, משנכנס לטשיבין והיה לרעו הקרוב של אאמו"ר, נבדל לחיים טובים. איה האנשים שפקחותם ישרה, לא פקחות של איפכא מסתברא אלא של הכי מסתברא. נדירים הם והוא התבלט ביניהם.

התמזגה בו בקיאות עיונית בש"ס, ראשונים ופוסקים, שאפשרה לו לשלוף בכל נושא רשב"א או ש"ך שאינם עוסקים בסוגיה זו אלא בנושא אחר ודרך אגב הם כותבים במשפט אחד יסוד בנידון. בכל סוגיה תרם את ידיעותיו שהשתלבו בדיבוק חברים עם ידיעותיהם של אחרים והפכו למערכה כבירה.

היתה בו צדקות מופלגת, מזוככת ביסורים מגיל צעיר, עד שהפך לאספקלריא מאירה. בשנותיו האחרונות הכירו בה, ביקשו ממנו ברכות. והיה לפלא כיצד מצד אחד הוא מבטל את העניין בשנינותו, ומצד שני מכיר בערך הברכות. שהרי למי ניתן כח הברכה, אם לא למי שזכה לתורה במ"ח קנייניה.

מילים קצרות ורזות אלו אינן אלא שלד, תמצית של המון המון סיפורים, רשמים ותובנות להן זכינו במהלך השנים. הגיעו הדברים לידי כך, שאני זוכר הרהורים שעלו בי בחול המועד פסח האחרון, במי אני יכול לקיים מצוות "הקבלת פני רבו ברגל" במובנה המלא, כפי שנתבארה בדרשת רס"ג לימי המועדים - "ונתברך בהשגחתם ונקבל תועלת בתפילתם ובשמיעת התורות והמוסרים מהם, וכמו שאמר (משלי יא, יא) 'בברכת ישרים תרום קרת', ופירושו בתפילת הצדיקים יתרומם קרן האנשים". אצל מי אוכל גם להתברך, וגם להתברך בהשגחתו, שיבין את מצבי ומקומי לאשורו, שלא יוכיח ויסתייג מצדדים שההסתייגות מהם לא תועיל, וכן ימצא ויעורר בעניינים הטעונים שיפור. העברתי נגד עיני אנשים רבים שהתחממתי לאורם במידה כזו או אחרת, ולא מצאתי אלא את ר' שמואל. כשהייתי צריך הכרעת רב שירד לעומק השאלה ויחווה מה רצון ה' - התקשרתי לר' שמואל, וקיבלתי הוראה ברורה אחרי פריסת כל השיקולים.

אוסיף אפיזודה קצרה היכולה ללמד הרבה על אישיותו יוצאת הדופן, שכן יחיד היה שנהג כך. כשאחד ממכריו חלה במחלה הידועה, נהגו ידידיו כלפיו באופנים שונים ומשונים, שכן רוב בני האדם אינם יודעים מה עליהם לומר וכיצד עליהם לנהוג לעת כזאת. היחיד שידע מה שעליו לעשות ועשה זאת במלא האומץ והבטחון היה ר' שמואל. הוא התקשר אליו ואמר לו: עליך לדעת שני דברים. הראשון, כשבני אדם חולים במחלה כזו, הם מתחילים לחשוד בעצמם שמא דין שמים הוא על פעולות שעשו. אם עסקו בחינוך, מתחילים הם לחשוב אולי פגעו בעבר במישהו שלא כדין וכדומה. עליך לדעת, שאם את פעולותיך החינוכיות עשית לשם שמים, אין לך ממה לחשוש. וסיפר את הסיפור הידוע עם הגרי"ז והרי"מ לוין. הדבר השני - כל אחד צריך להתעורר בעת צרה בעניין השייך לו. התפקיד שלך בעולם הוא תורה, ומה שמוטל עליך כעת הוא רק דבר אחד: להמשיך להחזיק בכל עוז בלימוד התורה.

יהי זכרו ברוך, וינוחמו מן השמים משפחתו, ובפרט רעייתו הצדקנית שהתמסרה אליו כל כך.

[דודי צח]

בשנות התש"מ, היה צנוע בירכתי בית המדרש "אור הצפון" בירושלים, וכמעט לא היה לו שיג ושיח עם אדם, אלא הגה בסוגיות חמורות, בריכוז ובהיקף.
לכאורה הראשון שזיהה את כוחו גם בחינוך ובהרבצת תורה, הוא מאישי השכונה, הג"ר יהודה ברוורמן (לרפו"ש), שהביאו (כמדומה בשנת תשמ"ח) לישיבה קטנה "מאה שערים" שם עבד כשנתיים, ולמרות שרק שימש כר"מ ולא כמשגיח וכדומה, היו שיעוריו (בסדר בקיאות) מתלווים עם שמועס'ן שלמים של תורה ודעת. וכמו שצויין לעיל, עם שליפות קולעות ומפתיעות מאוצרות התורה.

רבים ממכריו התפלאו איך שייך 'מופנם' זה לתפקיד המצריך יכולות של כריזמה וכו' - שאכן היתה לו במדה דגושה.

אח"כ עבר לקמניץ, כמתואר לעיל.
הזעקה המרטיטה עדיין מונחת בעצמות: תן-דעתך-שלא-תקלקל-ותחריב-את-עולמי - - -

זכור אותו איש עם מראהו כלפיד-אש, מקורי ונדיר (כובע עגול לראשו בשבת, עם קפוטה חסידית. כעין בעלי התשובה). ממעתיקי השמועה שהשפיע על עשרות ומאות שהושפעו מאורו ולאורו. יז"ב.

[אוצרניק]

זהו בנו של ר' יוסף צבי, שנפטר לפני מס' חדשים ?

[הוגה ומעיין]

אח"כ עבר לקמניץ, כמתואר לעיל.
הזעקה המרטיטה עדיין מונחת בעצמות: תן-דעתך-שלא-תקלקל-ותחריב-את-עולמי - - -

אני זוכר אותו עם המשפט שהיה לתמצית השקפה: "קיין זאך נישט".
רשמתי בשלושת שנות הישי"ק את כל השיחות שלו ושיעורי החומש, אוצר בלום.

זהו בנו של ר' יוסף צבי, שנפטר לפני מס' חדשים ?

כן.

[יוסף חיים אוהב ציון]

גם אני הקטן זכיתי להכירו מעט עוד מימי בחרותי איך שהיה מתעמק בסוגיות.
וכן לאחרונה התפלל בדושינסקיא איתנו והיה מעודד ומחזק.
לפני כשבועיים ששמעתי שחתכו את רגלו, מיד הרמתי טלפון אליו ושאלתיו מה שלומך? ומיד ענה לי הכל בסדר.הכל בסדר.
אמר לי עליו הגאון ר"מ הוכברגר שילטו"א רבי שמואל זה איש חזק באמונתו .תנצב"ה.

[יראה- שלם]

לא זכיתי להכירו אלא מעט מן המעט, אבל לראות ת"ח מופלג שאין לו בעולמו אלא תורה ועבודה, מלא יסורים ומכאובים, ואעפ"כ מקרין מלא חפניים של שמחה והארת פנים לכל צורב אשר בא לדבר אתו בלימוד, בהבנה, ובכל דבר שהוא, ובפשטות ובענוות חן, מתייחס הוא לכל ילד קטן המברכו לשלום ואינו לו שום פחיתות הכבוד לשבת עם בחורים צעירים החפצים בקרבתו, להאיר להם פנים, עליו יכולים לומר שהאלקים עשה את האדם ישר ולא בקשו חשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, העולם ומלואו לא קבלו אצלו התייחסות כלל ולא חשב מה יאמרו הבריות, אלא עשה מה שהיה נראה בעינו כי זה מה שצריכים לעשות, עם כל התלאות שעברו עליו. חבל על האי שופרא דשופרא דבלי בארעא.
אגב. מאז השיא את נכדו הראשון לפני כשנה חבש לראשו שטריימל בשב"ק ועוד זכה לראות מהם דור רביעי.
יהי זכרו ברוך.