מרן רבינו הגר"נ קרליץ זצ"ל

תם מה הוא אומר

יתד נאמן

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' אוקטובר 27, 2019 2:31 am

טברייני כתב:שאלה מתורתו:

בחוט שני כאו"א נפסק לקרוא לספר על שם האבא
עיין כאן - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=46503#p558690
ומדוע לא נהג כן בספרו (ושמא לא נחשב ספרו).

לא בטוח שרבינו התכוון לקרוא שם אביו בשם הספר. הוא כתב שראוי להזכירו בספר. כגון בשער לכתוב בן פלוני וכדומה.
[גם החזו"א לא קרא לספרו על שם אביו כלל].
ואת זה הוא קיים בנפשיה בכמה אופנים.

העירוני שאולי בתיבת אי"ש, רמוז ב2 אותיות אחרונות ר"ת שמריהו יוסף.

חשבה לטובה

סיפור מעניין ומאפיין אמרתי אל תמנע טוב מבעליו
קרדיט האתר חב''ד COL

ערב פסח לאחר חצות: חתונה חסידית בבית הגר"נ קרליץ זצ"ל

כשכל עם ישראל נערך לליל הסדר, בערב פסח לאחר חצות, נערכה חופה בביתו של הגר"נ קרליץ זצ"ל בבני ברק • מה הוביל לעריכת החופה במועד הבלתי-שגרתי? • ר' בצלאל שיף חושף את הסיפור המדהים - וגם מצרף תיעוד

ערב פסח לאחר חצות: חתונה חסידית בבית הגר
מימין: הרב ניסים קרליץ, הרב יצחק זילבר, החתן והכלה. ערב פסח לאחר חצות, תשמ"ו
בעקבות פטירתו במוצאי שמחת תורה של הגר"נ קרליץ זצ"ל, מגדולי פוסקי ההלכה, מייסד ונשיא בית דין צדק בני ברק, חושף ר' בצלאל שיף סיפור מדהים בו היה שותף, וגם מצרף תיעוד:

"אני כותב את השורות הללו בגלל פטירתו של הרב נסים קרליץ זצ"ל.

כולל 'שמי"ר' נפתח לפי הוראתו ובברכתו של הרבי מליובאוויטש. הרבי הסביר שבברית המועצות גדל דור חדש. בערים המרכזיות של רוסיה ואוקראינה, בגרוזיה, בארצות בלטיות ובאוזבקיסטן, הנוער רוצה ללמוד תורה. וגם בישראל, בארה"ב ובאירופה הנוער חיפש דרכים כיצד ללמוד תורה.

בירושלים נפתח כולל על ידי ארגון 'שמי"ר'. היה כולל ליום שלם וכולל ערב לאלה שעבדו בשעות היום.

עשרות צעירים, מיד לאחר שעלו ארצה, באו ללמוד בכולל. בראש הכולל עמדו הרב כהן, הרב יקותיאל פרקש, הרב ברוך שפירא, והרב יצחק זילבר. ביקרו בכולל מורים ומשפיעים ידועים של חב"ד. הכולל נחל הצלחה גדולה. האווירה בכולל הייתה מיוחדת. המנהל האדמיניסטרטיבי של הכולל, ר' זאב וגנר, השתדל שדלתות הכולל תהיינה פתוחות לכולם.

רבים מאלה שנקלעו לכולל נשארו יהודים שומרי תורה ומצוות.

אני כותב את השורות האלו לאחר עשרות שנים, ורבים מהתלמידים שלנו הם היום חסידים נכבדים. הילדים שגדלו במשפחות של תלמידי הכולל הם היום סבים וסבתות.

•

ליובה נמנה עם אלה שהשלטון הסובייטי דחק אותם אל מחוץ לרוסיה. אביו היה פרופסור, אימו רופאה. המשפחה גרה במוסקבה. ההורים הבינו שבנם, בעל אופי מרדני ואמיץ, ימצא את עצמו בכלא. וכך ליובה הגיע לירושלים, כמו מאות יהודים צעירים שהיו עוינים את השלטון הסובייטי.

ליובה היה נכנס לכולל 'שמי"ר' לעתים קרובות.

במערכת של 'שמי"ר' עבדה צעירה, יוצאת מוסקבה. אני גאה להגיד שבזה ששני הצעירים האלה החליטו להתחתן - יש גם זכות שלי. אכן הם החליטו להתחתן, אבל הזמן נמשך בגלל הביורוקרטיה הישראלית. לזרז את העניין לא הצליח אפילו הרב יצחק זילבר, שנחשב כבעל קשרים ברבנות.

הכל היה מוכן לחתן את בני הזוג. החתן היה במתח, כי לפי ההלכה ודיני טהרה היה צריך להעמיד חופה מיד.

מתקרב חג הפסח, ואז עוד פעם יהיה צורך לדחות את מועד החתונה. צריך היה לעשות משהו.

ישבנו עם הרב יצחק זילבר: מה לעשות? ימים ספורים לפני פסח נסענו לבני ברק, לרב נסים קרליץ.

הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות והחליט להעמיד חופה אצלו בבית, באותו יום שכל עם ישראל בערב יסב לשלחן 'הסדר', כאשר יש כל כך הרבה עבודה: 'סיום' (תענית בכורות), סעודה אחרונה של חמץ, שריפת חמץ, להכין את הבית לפסח, לנקות, הכנת שלחן ליל הסדר.

החופה נערכה לפי כל הכללים בצהרי היום, ערב פסח תשמ"ו, בביתו של הרב נסים קרליץ.

לאחר שערך את החופה, העמיד הרב נסים קרליץ בקבוק יין על השלחן, אכלנו מספר תמרים, אמרנו "לחיים" ומיהרנו לחזור לירושלים.

•

במשפחת מ', המתגוררת במרכז ירושלים, נולדו שני בנים. כיום הם אנשים די מפורסמים.

ליובה היה עורך ראשי של עיתון בשפה הרוסית. רעייתו עשתה קריירה והייתה ברבות הימים לסגנית ראש העיר ירושלים.

מלך שלם · הודעהעל ידי **מלך שלם** » א' אוקטובר 27, 2019 10:57 am

תם מה הוא אומר כתב:יתד נאמן

יש"כ. מפעים.

כמדו' שבס' צדיק כתמר מהגראי"ל ישנם ביטויים נדירים אודותיו. מי יעלה לנו?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' אוקטובר 27, 2019 2:38 pm

בחלק ה הוספתי הרבה קטעים.
יתכן שה"מבצע" מסתיים. אם בכל אופן יהא עוד אכתוב כאן בל"נ ובס"ד.
מצרף שוב את הקובץ המעודכן עם ההוספות.

פ.
בהספד בבית מדרשו בתוך השבעה, הספיד חתנו מ"מ הרב לובין. אחריו הספיד הרב גלאי. בתוך דבריו סיפר, שהיה עמו בחתונה של גרים, והיתה איזו בעיה עם הכתובה, והיה צריך לארגן כתובה אחרת ונותר זמן פנוי. הרב גלאי הציע לרבינו להתפלל בינתיים מנחה. רבינו נזדעזע בכל גופו ואמר לו בתמיהה גדולה עכשיו מנחה ? הרי עכשיו עוסקים אנו במצוה !

עוד סיפר שישב עמו בדין תורה, והרב כדרכו יושב ושומע שעה ארוכה את כל הדיבורים ושותק. לפתע ננער לרגע משתיקתו והעיר, המשפט הזה שנאמר הרגע איננו נחוץ לדיון וממילא הוא לה"ר !

עוד סיפר שהיה נוכח כשבאו מא' מקופות הצדקה, ורצו שיכניס איזה שטר לקופה ויצלמוהו, ואמרו שהם יתנו את השטר ורק ייראה כנותן משלו. הרב נזדעזע מאד ואמר – זה שקר !

עוד סיפר ששמע יהודי מתייעץ עמו בקשר לגמ"ח גדול מאד שיש לו, האם לקבוע שעות וכמה שעות וכו'. תוך כדי השיחה הרב אמר לו: אני לא משאיר לעצמי שום שעות, אני הפקרתי את עצמי לגמרי לצורכי הציבור.

עוד סיפר שהיה רגיל לשמוע מפיו פעמים הרבה, מויתור אף פעם לא מפסידים. או לפעמים בלשון נוכח אם תוותר, לא יתכן שתפסיד.

עוד סיפר שראה יהודי מדבר עמו בענין ערבי שירה מדוע זה פסול. הרב ניסה כדרכו בסבלנות לבאר לו. הלה התעקש ובסוף התבטא אני לא מבין מדוע יש בזה בעיה. הרב ראה צורך להעמיד את הדבר על מכונו ואמר לו בתקיפות "אתה לא מבין – אבל אני כן מבין"!

עוד סיפר שבדידיה הוי עובדה שחש לא טוב בערב שבועות והלך לרופא והרופא אמר לו שאם יחוש לא טוב שיתקשר אליו ביו"ט. הרב שמע מזה ועלה לבית הרב גלאי בליל יו"ט. בירר אצלו ושמע שאכן הוא לא חש בטוב. אמר הרב א"כ תתקשרו לרופא. אמרה הרבנית גלאי, שעוד מעט יתקשרו אם לא יוטב. אמר רבינו: לא, אני יושב כאן ומתתין לראות איך אתם מתקשרים !

פא.
אחרי הרב גלאי הספיד הגר"ח פיינשטיין הספד נורא, אבל בלי סיפורים. אח"כ הספיד אחיינו ר' נפתלי קופשיץ. וסיפר שדיברו עם הרב בענין ברכת שהחיינו דליל יו"ט שנהגו הנשים לברך בהדלק"נ, וכתבו כמה פוסקים דלאו שפיר עבדי כידוע. שאלו את הרב איך נוהגת הרבנית. הוא אמר שהיא מברכת. שאלוהו והרי דעתו ברורה שאין לברך. ענה רבינו אם היתה שואלת אותי הייתי מורה לה לא לברך, אבל מעולם לא עלה על דעתה לשאול. [כנראה נהגה כמו שאמה נהגה. ורבינו מעצמו לא העיר אפילו לרבנית שהיתה כמובן ששה בהדרכה שלו].

ועוד סיפר. בחור אחד שאל אותו בעידן שהיו מתקשרים מטלפון ציבורי עם אסימון, אם מותר לקשור את האסימון עם חוט ולמנוע שיפול ואז אפשר לדבר בו יותר משיחה אחת. רבינו אמר לו "לא כדאי". הבחור הבין ש'לא כדאי' זה אומר שזה לא ממש אסור, שאל את הרב אבל האם זה אסור. הרב אמר לא כדאי. שאל שוב אבל זה ממש אסור, הרב שוב משיב לא כדאי. וא' העומדים מהצד ספר שבע פעמים שרבינו עונה לשואל אותם מילים באותה השלווה והסבלנות כמו בפעם הראשונה.

פב.
אחר כך הספיד נכדו מו"צ דשכונתינו הרב מנחם קרליץ. וסיפר שפעם לאחר המועד דפסח היה מאד מותש. שאלוהו הרי לא נתנו כל כך לשאול שאלות, והכניסו רק מבקשי ברכות, וכי מדוע זה התיש אותו. רבינו אמר וכי לברך ברכות זה דבר קל, הרי צריך להרגיש את בעייתו של כל אחד מהמבקשים ולברכו מעומקא דליבא.

עוד סיפר שאצל רבינו היתה ניכרת התרגשות גדולה בשעת קיום מצוה. ולא רק במצוות הבאות מזמן לזמן, אלא בכל קידוש, ואף בכל קריאת שמע. ואפילו בתוך הק"ש כשהיה מגיע לפסוק האחרון שהוא מצוה בפני עצמה של זכירת יצי"מ, שוב היה ניכר איך מפלס ההתרגשות עולה. והוסיף לספר שאף בהיותו בבית החולים כמעט ללא הכרה, הן לפני חצי שנה, והן בשבועיים האחרונים לחייו, בשעה שקראו עמו ק"ש, ראו על המדדים איך שמתרגש.

עוד סיפר שבתקופה שעשו מנין בביתו לר"ה, היה צורך להחליף בעל תוקע. התוקע בא אצלו קודם ר"ה והרב שמע והיה מרוצה. אחרי התפילה שאלוהו האם הרב "נהנה" מהתקיעות. הרב אמר התקיעות היו טובות, אבל הביטוי "נהנה" לא מתאים, ממצוה לא נהנים !

עוד תיאר איך בשעה שהיה לומד, היה מתנתק לגמרי מכל הטירדות, והיה שוקע בלימודו בריכוז מלא ומעמיק באופן שלא חש ולא הרגיש מכל הנעשה סביבו, והיה ניכר שאצלו ללמוד זה כמו כל עשיית רצון ה' שיש לעשותו בשלימות וברצינות.

עוד הביא שהרב סיפר על עצמו שבפטירת דודו החזו"א קיבל על עצמו שבכל דבר שיזדמן בחייו, יחשוב איך היה נוהג בזה החזו"א, ובכך קיבל ע"ע את החזו"א למופת עבורו בכל דרכי החיים. ומובן שאם עמד בזה וחי כך בפועל, הרי מזה גופא מוכח באלו דרגות גבוהות אחז בעצמו.

ולסיום הביא מדברי המת שהיה רבינו אומר בהספדים על אנשים גדולים, שאת המעשים הגדולים שלהם אי אפשר לחקות, שהרי הם נעשו על ידי אנשים גדולים, ואנשים קטנים לא יכולים לעמוד בזה, אלא צריך לקבל השראה מהסיפורים לרצות להיות אדם גדול, ולהיות אדם גדול זה נעשה אך ורק על ידי שקידה ועמל בתורה. נמצא שהמסקנה מכל עובדה ששומעים ורוצים לקבל תועלת – שצריך להתחזק בשקידה, ושהלימוד יהיה באופן של על מנת לדעת מתוך הלימוד מה רצון ה' !

פג.
מילי דהספידא שאמרתי על רבינו בסיום סדר קדשים במוצ"ש בראשית.

למדנו במשנה האחרונה במס' מדות שלשכת הגזית היתה יושבת ומבררת יחוסי כהונה. כידוע לשכת הגזית עסקה לא רק בענייני הכהונה, אלא היא היתה הסמכות ההלכתית העליונה של כלל ישראל. אם היתה מחלוקת בין דיינים, יש מצוה וקמת ועלית. והעובר על הכרעתם הרי הוא זקן ממרא וחייב מיתה. נתאר לעצמינו שיום אחד מלכות הרשעה היתה סוגרת את לשכת הגזית, הרי כל בר ישראל היה מבין בפשטות את גודל האבידה לכלל ישראל. ניטל מעם ישראל האפשרות להכריע דברים המסופקים שבתורה.

בעצם זה מה שקרה לנו. כידוע יש לפעמים שאלות גדולות שגם מורי הוראה הכי מובהקים לא מוכנים להכריע בהם. ויש יחידי הדור שלוקחים על עצמם את ההכרעה. עד לפני מעט יותר מששים שנה עוד היה עמנו מרן החזון איש. עד שנת תשמ"ה עוד היה הגר"מ פיינשטייין, שלא דחה שום שאלה. גם בדיני נפשות חמורות שבחמורות. כידוע העובדה עם תאומים שנולדו עם לב מחובר והיה צריך להכריע אם לנתח ולהציל אחד למרות שהורגים בכך בידיים את השני. ועוד כהנה. ועוד היו אחריו הגרשז"א, ובעל המנחת יצחק והרב אלישיב ובעל שבט הלוי שהיו שייכים לסוג הזה.

האחרון שנשאר לנו מהשורה הזו של דייני לשכת הגזית היה רבינו. הוי אומר שמעתה אם תהיה שאלה על עדה בישראל אם הם יהודים או צריכים גירות, או שאלות חמורות של פסולי חיתון וממזרות, או מציאות חדשה בענייני מקוואות ושבת, וכן הרבה, יתכן מצב שכל הרבנים יאמרו אין אנו יודעים ונישאר בלי ידיעה עד ביאת גואל צדק. לשכת הגזית נסגרה.

נקודה שניה. יש בגמרא על אמורא אחד שרצה לבאר את מעלת אמורא אחר שנסתלק והתבטא "אזל גברא דמיסתפינא מיניה". ולכאורה מה היא המעלה הגדולה שפחדו ממנו. הכוונה היא שכשיש בדור אדם גדול אמיתי בתורה, אנשים חוששים לפסוק בלי עיון כל הצורך או לפסוק בלי לדעת. הם יודעים שיקום הגדול האמיתי ויכה על קדקדם, ודבריו יהיו נשמעים, וממילא מלכתחילה נמנעים פרצות.

סיפר לי חבר שהיה גר באיזו עיר בחו"ל, שאבא שלו היה מורה הוראה שם, ולתקופה הגיע לגור שם א' מגדולי התורה של א"י, ולאביו יש ספריה תורנית גדולה באופן שהיא פתוחה לציבור לעיין. ואותו גדול היה מגיע לשם היות שהיה מחוסר ספרים. בעל הבית אמר לבני ביתו שבכל הזדמנות שהגדול שם, שיודיעוהו, ומיד היה יורד ומשוחח עמו על העניינים העומדים על הפרק. ואמר בבית להדיא, כל עוד אני כאן לבד, אין מי שיודע אם אני טועה, אבל עכשיו אין הפקירות.

כך ממש היה רבינו לגבי הדור כולו. כל הרבנים וכל שכן העסקנים ידעו היטב שהעולם לא הפקר. מי שימהר להקל שלא כדת, יקבל "פסק" ויצטייר כקל דעת. עצם המציאות הזו כבר גרמה לכולם להיזהר היטב מלכתחילה.

העולם כולו מתפלא איך מחד גיסא היה רבינו כה שתקן, ומאידך גיסא קולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. אמנם אלו לא שני צדדים. זה לא למרות, זה משום. דהיינו אדם שתובע לפעמים את כבוד עצמו, גם כשהוא תובע כביכול כבוד שמים, סבורים השומעים שאת כבוד עצמו הוא דורש, לגמרי או בתערובת, ודבריו אינם נשמעים. אבל אדם שהכל יודעים שנפשו היא כעפר לכל וכאסקופה הנדרסת ממש. אין מצב בעולם שיחרפוהו או יגזלוהו והוא יתבע את ענייניו הפרטיים. רק כשכבוד שמים עומד על הפרק, הוא מתגבר על רצונו לשתוק, ומתאזר עוז ותעצומות לזעוק חמס, דוקא אז אין מי שלא מבין שאת כבוד שמים תובעים כאן. ונמצא שדוקא כח השתיקה הנורא שלו הוא זה שגרם שקולו בענייני גבוה היה נשמע ומתקבל. קולו של הצופה לבית ישראל – נדם.

את שני הדברים הללו איבדנו. את כח ההכרעה בספיקות החמורות, ואת הקול שיכול להשמיע דבר ה' באופן המתקבל. ואין לנו אלא לצפות לגאולה השלימה ולתחיית המתים במהרה.

הוספות לאחר חתימת הקונטרס.

פד.
סיפרו בשם הרב נאה, וכדאי לברר אצלו, שדן עם הרב על פרט שכתוב בספרו בענין שיעור כזית, איני מפרט בכוונה, ורבינו הורה אחרת ממש"כ בספרו. ואמר לו רבינו שחזר בו "משום שלא קיבלו את הדברים". הוא הלך לברר וסיפרו לו היודעים שרבינו חלם שכותב חידוש זה ורואה שהחזו"א מוחק. חזר הרב נאה ושאל את רבינו אם לזה כוונתו, ואישר רבינו. חזר ושאלו הרי דברי חלומות לא מעלין וכו'. ענה לו רבינו שלא חזר בו משום עצם החלום, אלא שע"י החלום נתעורר לעיין שוב בדבר והגיע למסקנה אחרת.

פה.
סיפר לי רמ"ו שבחתונת גרים לא כותבים בתולה בכתובה. וגיורת אחת שעמדה להינשא שמעה מזה וזה היה איכפת לה, וטרחה והביאה אישור מרופא שאפשר לכתוב עליה כן. לפני החופה סיפרו זאת לרב, והרב אמר שאעפ"כ לא יכתוב [בלי להיכנס כאן לטעם הדבר], ומ"מ הרב קרא בעצמו את הכתובה והקריא ברבים הכלה הבתולה, למרות שזה לא היה כתוב. [כיון שזה מסור לרבנים מיותר לכתוב שאין לסמוך כלום להלכה].

פו.
סיפר לי אברך, שבבחרותו נאסר עליו להתענות בתשעה באב עקב דלקת ריאות חריפה. הוא התכוון לקיים זאת אך היה קשה עליו הדבר. ניגש לרבינו להשיח את לבו. אמר לו רבינו עצה רגשית, בשעה שתאכל בת"ב אל תחשוב "אני אוכל", אלא תחשוב שיש כאן חולה שצריך לאכול, ובשעה שאתה מכניס אוכל לפה, תחשוב שאתה כעת מאכיל את החולה המסוכן...

חיים שאול

.השוחט כתב:בחלק ה הוספתי הרבה קטעים.
יתכן שה"מבצע" מסתיים. אם בכל אופן יהא עוד אכתוב כאן בל"נ ובס"ד.
מצרף שוב את הקובץ המעודכן עם ההוספות.

יש"כ, אבל נשאר הסיפור של החופה של שבע בבוקר..

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » א' אוקטובר 27, 2019 5:57 pm

.השוחט כתב:לו.
סיפר לי בהלוייה יהודי ת"ח אחד שר' חיים קנייבסקי אמר לו, אותי החזו"א לקח לנופש בצפת רק פעם אחת, אבל את ר' ניסים הוא היה לוקח עמו תמיד.
היו לו כל מיני חברותות. חלקם גדולי עולם. אבל היו גם כאלו שפשוט היו חברים שלו. אני זוכר יהודי אחד הרב לייכטמן שלמד עמו מאז היותם בחורים. בכל מיני בתי מדרשות או בבתיהם. פשוט חברותא. באיזו מתיקות. והיה עוד אחד לפחות שאני זוכר. האנושיות והפשטות הזו היתה ממש מפעימה.

הרה"ג רבי אברהם צבי לייכטמן זצ"ל מותיקי תלמידי פוניבז', היה יד ימינו של הרב מפוניבז' זצ"ל בהקמת והנהלת הישיבה, ואח"כ הרביץ תורה בכמה מקומות, ובין השאר היה ראש כולל סדיגורא בתל אביב, וראש ישיבה בפרדס כץ.
עוד חברותא מפורסם, היה הרה"ג רבי ראובן אליצור (וייספיש) זצ"ל, שהיה בקי גדול, והיה כמה שנים מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב, ולמד בחברותא עם הגר"נ יום יום במשך נ"ט שנה, ראה מוסף שבת קודש יתד נאמן פסח תשנ"ו עמ' 39.
www.otzar.org/wotzar/book.aspx?187042&pageid=P0039
וראה עוד ס' דגל מחנה ראובן (ספר זכרון לרבי ראובן אליצור) עמ' רפ"ט.

בברכה המשולשת

.השוחט כתב:בחלק ה הוספתי הרבה קטעים.
יתכן שה"מבצע" מסתיים. אם בכל אופן יהא עוד אכתוב כאן בל"נ ובס"ד.
מצרף שוב את הקובץ המעודכן עם ההוספות.

תודה רבה הרה"ג השוחט שליט"א!

טברייני · הודעהעל ידי **טברייני** » א' אוקטובר 27, 2019 7:57 pm

.השוחט כתב:
טברייני כתב:שאלה מתורתו:

בחוט שני כאו"א נפסק לקרוא לספר על שם האבא
עיין כאן - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=46503#p558690
ומדוע לא נהג כן בספרו (ושמא לא נחשב ספרו).

לא בטוח שרבינו התכוון לקרוא שם אביו בשם הספר. הוא כתב שראוי להזכירו בספר. כגון בשער לכתוב בן פלוני וכדומה.
[גם החזו"א לא קרא לספרו על שם אביו כלל].
ואת זה הוא קיים בנפשיה בכמה אופנים.

העירוני שאולי בתיבת אי"ש, רמוז ב2 אותיות אחרונות ר"ת שמריהו יוסף.

צדקה ממני, ועמי תלון משוגתי.
ראיה לדבר במפתחות (עמ' שפט) כתב בזה"ל - לכתוב שם אביו בספרו, ונראה ברור להדיא כדבריכם.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' אוקטובר 27, 2019 8:21 pm

חשבה לטובה כתב:סיפור מעניין ומאפיין אמרתי אל תמנע טוב מבעליו
קרדיט האתר חב''ד COL

הפרטים בסיפור תמוהים מאוד, ואכמ"ל.
ניתן כנראה להסתפק בתיאור חתונה שנערכה בבית הרב בערב פסח (אגב, במקרה כזה אין צורך ב'סיום'...).

גיזונטע קאפ

הוה אמינא כתב:והנה ההזדמנות הראשונה של השתיקה היתה בתפילה הראשונה בהליגמן, כשהגבאי אמר לו "יעמוד מורינו רבי ניסים" וכו'. ולא אמר שמריהו יוסף ניסים. וכמדומני שהשמות האחרים היו יותר שגורים אליו אז. והגר"נ חשב להעיר לגבאי, ונזכר מהוראת החזון איש. והבליג על זה. ומאז הוא נהיה בפי כל "רבי ניסים".
ע"כ המעשה מזכרוני ששמעתי מבר סמכא וכעת אין לי אופן לברר דיוקו ואמיתתו.

ביתד נאמן יש צילום של מכתב של אביו רנ"מ לחזו"א, ובתחתית המכתב יש הוספה בכת"י של ר"נ כשהיה ילד, "שלום, ניסים" ומזה נראה שכילד היה מכונה ניסים

שמואל שלומוביץ

כך גם בתמונת מחזור שהוצגה לעיל מנערותו הצעירה בתפארת ציון הוא מופיע בכיתוב: נ. קרליץ.
ודומני שכוונת הסיפור במקורו שבהליגמן היו מעלים אותו לתורה בשם רבי ניסים, ולא ביקש לשנות לשמו המלא. וכך זה נמשך תקופה ארוכה.
דומני שבמובאה אחרת היה כתוב שבנו שמע פעם אחת וביקשם לשנות.

נוטר הכרמים

ב'יתד' הובא כל הסיפור קצת אחרת,
ולטעמי גם הגזימו עם נתינת כותרת רעשנית 'ומאז קראו לי ר' ניסים'.

חיים שאול

יש עוד מכתב לחזו"א שבתור ילד הוא הצטרף אליו וכתב שאלה על החומש וחתם נסים (נדפס בגנזים ושו"ת)

חיים שאול

אני מאמין שזה יהי׳ חדש לציבור:
בחוט שני ת"ת מובא דברים שכתב רבינו ז"ל לבן עלי׳ א׳ (אם יוכל מאן דהו להעלות צילום משם) https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... pagenum=27
היום אאמו"ר שליט"א שמע מהרב הוכמן שזה קבלות שרבינו כ׳ לעצמו, ובתחילה לא הסכים רבינו לגלות באיזה גיל זה הי׳ אולם לבסוף הוא גילה לו שהי׳ זה בגיל 13!, אבל הדפיסו ע"ש מישהו אחר כביכול ולא עליו עצמו
(האמת שבשיחזור לאחור זה נתגלה כבר בהספד של בנו הגראי"ש שליט"א בלווי׳, שסיפר שרבינו קרא לתפילה סדר א׳ ולסדר א׳ סדר ב׳, וזה מופיע שם)

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' אוקטובר 28, 2019 2:09 am

שוב רצוף בזה הקובץ עם כמה דברים מההספד בבית מדרשו.
דומני, ותקוותי, שהפעם זה סופי.
הזמן החדש עומד להתחיל.

יישר כח עצום לכל המעודדים והמתקנים כאן ובמקומות אחרים.
ולוואי ונלמד מדרכיו, ונחזור לתלמודינו ברעננות וחשק ושאיפות.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ב' אוקטובר 28, 2019 2:29 am

סיפר היום בנו רבי אברהם ישעיה קרליץ שליט''א שרצו לקרוא שם להולדת בת בשבת, כמנהג בריסק,
ואמר אביו הגר''נ זצ''ל לקרוא מיד בשם, כי החזון איש אמר לקרוא מיד,
והסביר טעם מנהג בריסק ( קודם הסביר טעמם) שצריך פרסום ופרסום בשבת,
וטעם החזון איש, שדבר טוב שאפשר לעשות היום לא דוחים,
ואמר שכך נהג הגר''נ בכל עניניו - שלא לדחות,

הבנתי היום שמצוות התלויות בארץ שנדפסו ( בארץ ישראל) בסוף ספר המצוות לחפץ חיים
נכתבו ע''י הגר''נ זצ''ל.

חיים שאול

צביב כתב:הבנתי היום שמצוות התלויות בארץ שנדפסו ( בארץ ישראל) בסוף ספר המצוות לחפץ חיים
נכתבו ע''י הגר''נ זצ''ל.

אכן, ונדפס כמדו׳ בחוט שני בא׳ הכרכים (המאוחרים?)

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » ב' אוקטובר 28, 2019 10:36 am

הספד מאת הרב בנימין חותה [כולל פסקי הלכה בעניינים שונים]
http://actualic.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%9 ... %A8%D7%9C/

נוטר הכרמים

באחד המקומונים הפחות מכובדים שנדחף לתיבת הדואר,
כתבה נרחבת אודות הגר"נ זצ"ל, עיקרה העתקות מדברי הרב השוחט דכאן.
להתוודע ולהיגלות שאי אתה יודע עד היכן הדברים מגיעין...

חיים שאול

לא קורא את החינמון הזה אבל אני משער למי הכוונה ואין מה לדאוג הוא לא נכנס לפה הוא לקח את זה מהמיילים של קו נייעס מסויים (שראשיו קיבלו את זה בקבוצה מסויימת)
-
אגב, ידוע לי על מנהל חיידר בבית שמש שגם לקח מרשימת הרב השוחט דברים לילדים

חיים שאול

.השוחט כתב:שוב רצוף בזה הקובץ עם כמה דברים מההספד בבית מדרשו.
דומני, ותקוותי, שהפעם זה סופי.
הזמן החדש עומד להתחיל.

יישר כח עצום לכל המעודדים והמתקנים כאן ובמקומות אחרים.
ולוואי ונלמד מדרכיו, ונחזור לתלמודינו ברעננות וחשק ושאיפות.

לגבי הסיפור עם גבאי הצדקה שלא הסכים רבינו להצטלם בשקר, כפי ששמעתי בזמנו הם אמרו לו שהם מוכנים להקנות לו את זה ורבינו הסכים ולקח את השטר והכניס לכיס... ולאחר שראה שהם הבינו שהוא לקח את זה ברצינות לעצמו הוא הוציא שטר אחר מהכיס השני והכניס לקופה

הפשוט בפשטותו

נוטר הכרמים כתב:באחד המקומונים הפחות מכובדים שנדחף לתיבת הדואר,
כתבה נרחבת אודות הגר"נ זצ"ל, עיקרה העתקות מדברי הרב השוחט דכאן.
להתוודע ולהיגלות שאי אתה יודע עד היכן הדברים מגיעין...

ב'המבשר' ביום שישי כתבו כמה סיפורים בלשון הרב השוחט ממש!

מבקש חכמה

הפשוט בפשטותו כתב:
נוטר הכרמים כתב:באחד המקומונים הפחות מכובדים שנדחף לתיבת הדואר,
כתבה נרחבת אודות הגר"נ זצ"ל, עיקרה העתקות מדברי הרב השוחט דכאן.
להתוודע ולהיגלות שאי אתה יודע עד היכן הדברים מגיעין...

ב'המבשר' ביום שישי כתבו כמה סיפורים בלשון הרב השוחט ממש!

והם לא כתבו שהמקור הוא השוחט?

ובאמת אולי מי שרוצה שיצטטו ממנו יכתוב את הדברים בשמו המפורש.

יציב פתגם

: רבנים כינוס.jpg (188.72 KiB) נצפה 12125 פעמים

פרנקל תאומים

ארזי ביתר כתב:סיפור נחמד שמעתי בימים האחרונים מאדם נאמן.

באחת מישיבות רבני ועד הישיבות, בה נכחו מטבע הדברים ה'נתיבות שלום' ויבדלחט"א הגרשי"נ קרליץ. לפתע, התפרץ יהודי לתוך האסיפה והחל לגעור ברבי ניסים ולבזותו. מסתבר, שאותו יהודי חוייב על ידי רבי ניסים בדין תורה ימים ספורים קודם לכן. וכך, עמד אותו יהודי וביזה את הגר"נ שליט"א במשך דקות ארוכות, כאשר האסיפה כולה אינה ממשיכה.

לאחר מספר דקות, החליט הגר"נ שכיוון שנוכחותו במקום מעכבת את המשך האסיפה, הוא יעזוב אותה. ואכן, רבי ניסים קם ועזב את המקום. ביציאתו, התלווה אליו ה'נתיבות שלום', בכדי להרגיע את רוחו. כאשר יצאו מחדר הישיבות, התבטא רבי ניסים בכאב: "בגללי התבזבז זמן כה יקר של קבוצה כה נכבדה מגדולי ישראל". פנה אליו ה'נתיבות שלום' ואמר לו ברגש: "רבי ניסים, תנוח דעתכם, לא התבזבז כאן זמן. זכינו לראות שיעור חי ומוחשי מהו 'המעביר על מדותיו'..."

מכאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 20#p370324

הוה אמינא

למיטב זכרוני הסיפור היה בישיבת רבנים לביקורת על תי"ל, והיו כמה ישיבות ובאחת מהן נכנס עסקן וצעק כמתואר, בגלל שהוא זה שנחשד באי סדרים כספיים שם.
בראשות האסיפה ישב הנתיבו"ש.
ואחרי שהנ"ל צעק וביזה, ציפו הרבנים להמשיך את הישיבה עם הדיונים שעל סדר היום. אבל הנתיבו"ש הודיע "סיימנו להיום, המשך בישיבה הבאה" וקם ללכת. התפלאו הרבנים על כך ושאלו הרי עדיין לא דנו היום ועל מה סיימנו?
השיב להם הנתיבו"ש "היום למדנו ממנו [ממרן הגרנ"ק, משתיקתו] הרבה מאוד".

תם מה הוא אומר

אוסף גליונות (צוף) השבוע,
יש הרבה על הגרנ"ק

חיים שאול

דברי הרב השוחט נדפסו בקובץ גליונות (בשמו) יחד עם עוד דברים על רבינו, למי יש את הקובץ גליונות ויעלה לנו לכאן

גמח · הודעהעל ידי **גמח** » ה' אוקטובר 31, 2019 4:18 pm

מצורף

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ה' אוקטובר 31, 2019 4:52 pm

חיים שאול כתב:דברי הרב השוחט נדפסו בקובץ גליונות (בשמו) יחד עם עוד דברים על רבינו, למי יש את הקובץ גליונות ויעלה לנו לכאן

ע''פ אחת המהדורות, עד אות סב.

ברוז · הודעהעל ידי **ברוז** » ה' אוקטובר 31, 2019 10:25 pm

קבלתי במייל.

לק"י

"מעשה נסים" / ידידיה ניסים

ג' דחוה"מ סוכות, לפני עשר שנים.

הייתי אז בן 15 וחצי. בדיוק חודשיים קודם לכן התחלתי "להסתובב" בבני ברק. (עד היום לא הפסקתי...)

יום קודם שמעתי מאיזשהו מקור לא מוסמך שיש קבלת קהל אצל ר' ניסים, נסעתי לבני ברק.

פגשתי ברחוב חזון איש 5 כמה בחורים אמריקאים שניסו להיכנס לרב שטיינמן ולא הצליחו, תו"כ דיבור הבנתי שהם רוצים ללכת לר' נסים.

אמרתי לעצמי, יופי, הם בטח יעזרו לי להכנס... אך עד מהרה התברר לי שאפילו את הדרך לשם הם אינם יודעים ...

האמת שגם אני מעולם לא הגעתי לאיזור הזה, אך כבר הספקתי לשנן די טוב את המפה של בני ברק, שהופיעה ב"דפי זהב".

כך, נער עם כיפה סרוגה מוביל ארבעה צעירים חרדים ברחובות בני ברק... כל הדרך התפללתי שלא אטעה.

באיזשהו שלב, ראיתי שהם באמת לא מכירים את בני ברק, אז כבר לא התביישתי, ושלפתי מהשקית דף מקומט עם המפה... כעבור זמן מועט הגענו לרחוב רבי מאיר 6.

עלינו במדרגות והתלבטנו האם לדפוק בדלת. הבת של השכנים אמרה ש"תמיד אפשר לדפוק, מקסימום הם אומרים שהרב לא יכול עכשו..."

דפקנו, הרבנית ע"ה פתחה לנו את הדלת.

המתנו דקות ספורות. תחילה נכנסו קבוצת הצעירים האמריקאים.

בדיוק כשהם באו לצאת, הגיעה הרבנית ואמרה שהרב לא מסכים שיצלמו...

באתי להניח את המצלמה על שלחן סמוך, אלא שלפתע אחד מהבחורים הנ"ל לקח לי אותה מהידיים, ואמר בקול חרישי "תביא תביא, נצלם אותך..."

ברוב "חוצפתו" הוא העיז לצלם אותי, ובזכותו למעשה קיימת תמונה זו, שעליה נסוב סיפורנו...

הייתי עם הרב לבד בחדר, משמשו שבדיוק יצא כמה דקות קודם, עדיין לא שב, הרב הקדים שלום עם חיוך רחב,

ואני ברעדה אך בקול בוטח, שאלתי את שאלתי:

האם יש איסור מוקצה בקבלות הניתנות על תרומה לביהכנ"ס, היות ושמעתי יש אומרים, שכיון שאפשר לקבל החזר לפי סעיף 46, הרי זה נחשב ככסף, וממילא דינו כמוקצה.

ר' נסים ביקש שאחזור שנית על השאלה.

חזרתי שוב, הפעם ביתר הסבר.

הרב תפס את צדעי ראשו וחשב בריכוז משך זמן.

לא אשכח את התחושה שאחזה בי באותם רגעים...

מצד אחד, התרגשות. על כך שבחור צעיר שכמוני גורם לאחד מגדולי פוסקי הדור לחשוב ברצינות,

ומאידך, הרגשת אי נעימות. אולי הכבדתי עליו יותר מדי...

תו"כ הגיע משמשו (כמדומני שהיה זה אחד מבניו), ואז פתח הרב ענה:

אם היה מדובר כאן בשטרי חוב, אז היינו אומרים שזה מוקצה.

אך כיון שזה לא כך, אי אפשר לומר שזה מוקצה,

אבל זה "לא מריח טוב". ולכן עדיף שלא להתעסק בזה בשבת.

"אז לחלק את זה ביום חול." השלמתי את דבריו, כשהוא מהנהן לי לאות המעידה כי הבנתי את תשובתו.

לאחר מכן, לא פספסתי את ההזדמנות לבקש ברכה,

וישר המשכתי: "אפשר ברכה שאצליח בלימוד התורה?"

"אתה לומד באיזו שהיא מסגרת?" השיב הרב.

חששתי לומר לו שאני לומד בישיבה "תיכונית", ועל כן עניתי "כככן, בישיבה קטנה" וקולי רעד, "באלון מורה" סיימתי.

הרב הנהן וברכני בנחת, שאזכה ללמוד ולהצליח בתורה, ולא אשכח את המילים בהן חתם ברכתו - "ובכל מה שאתה עושה".

עניתי אמן.

יצאתי נפעם ומרוגש, והנה אני מגלה את התמונה המצ"ב במצלמה כמסופר לעיל.

לפחות אצלי, לחוש תחושה כזו בגיל חמש עשרה, של הזכות לראות, לשאול, לשמוע ולהתברך מאחד מגדולי דורנו, היתה תחושה מיוחדת ביותר, ששבועות ארוכים אח"כ עוד ליוותה אותי השראה נפלאה וייחודית.

בעת מסע לוויתו של ר' ניסים זצ"ל, אמרתי תודה לקב"ה על כך שזכיתי להיות אף לרגע קט במחיצתו של האי גאון וצדיק, ומודה אני עוד יותר על שנתן לי השי"ת את הזכרונות כהוויתן פחות או יותר, ולהעלותן על הכתב בפניכם.

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ה' אוקטובר 31, 2019 11:00 pm

: 01-07-2013 14;58;06_734x600.JPG (80.52 KiB) נצפה 11551 פעמים

עם הגר"ב רוזנברג והר"ר יחיאל וייספיש ויבל"ח הגר"מ קפלן ומאחורה הגר"י עדס

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » ה' אוקטובר 31, 2019 11:12 pm

: 10-02-2015 08;47;18_800x533.JPG (85.33 KiB) נצפה 11539 פעמים

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' נובמבר 03, 2019 1:28 am

צביב כתב:
חיים שאול כתב:דברי הרב השוחט נדפסו בקובץ גליונות (בשמו) יחד עם עוד דברים על רבינו, למי יש את הקובץ גליונות ויעלה לנו לכאן

ע''פ אחת המהדורות, עד אות סב.

יותר מפריע לי שאת החלק שהעתיקו, העתיקו לפני התיקונים.
אחר כך העתיקו בנפרד מה שכתבתי בסוף הקונטרס על ההספדים ברמת אהרן.
שם כבר אין רמז מבטן מי יצאו הפנינים.
ודוקא שם יש את ה"הספד" הקצר שלי.

קוריוז נחמד.
השתדלתי מאד בכל הקונטרס לכתוב רק מה שאני עד בעצמי או מפי עד ראשון.
פעם אחת באות מה חרגתי והבאתי דברים עם הרב לובין ששמעתי מידיד קרוב מאד שלו, אמין ביותר.
דומני שזו הפעם היחידה.
והנה בליל שבת, הרב לובין שליט"א מסר שיעור בקהילתו. ועברו כל העם לומר גוט שבת.
עצרני, והעיר לי שמה שכתבתי בשמו אין זה בדקדוק...
[שלא אמר לו מראש, אלא ראהו שם עם טלית, וחשב שהתפלל שם, ושאלו בתמיהה התפללת במנין הזה?].
תיקנתי כבר בקונטרס בפנים.

וש"מ תרי.
ש"מ שעבר על הקונטרס והוי ניחא ליה.
וש"מ כמה כדאי להקפיד לא להביא מכלי שני כלום.
בינתיים הוספתי עוד כמה סיפורים לאחר חתימת הקונטרס.
אביאם בס"ד בהודעה הסמוכה.

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' נובמבר 03, 2019 1:32 am

הוספות לאחר חתימת הקונטרס.

פד.
סיפר הרב נאה, שדן עם הרב על פרט מסויים בענין שיעור כזית, [דמשערים הכזית עם האויר, כמו ששנינו פת ספוגנית משתערת כמות שהיא, לגבי ברכה אחרונה דהמחייב זה הבליעה, האם משערים כרגע ההכנסה לפה, או כרגע הבליעה לאחר שהאוירים מתמעטים על ידי הלעיסה], ואמר לו רבינו: בתחילה חשבתי כמוך אך חזרתי בי "משום שלא קיבלו את הדברים". הוא הלך לברר וסיפרו לו היודעים שרבינו מסר בשעתו שיעור בחול המועד פסח [בערך בשנת תשס"ו] ואמר כצד אחד, ובאותה שנה בשביעי של פסח שוב מסר שיעור ואמר ששוב אין הדבר ברור אצלו. וסיפר בבית שלאחר השיעור הראשון חלם שכותב חידוש זה ורואה שהחזו"א מוחק, ולכן אוקי אמורא עליה לומר שאין הדבר ברור. חזר הרב נאה ושאל את רבינו אם לזה כוונתו, ואישר רבינו. חזר ושאלו הרי דברי חלומות לא מעלין וכו'. ענה לו רבינו שלא חזר בו משום עצם החלום, אלא שע"י החלום נתעורר לעיין שוב בדבר והגיע למסקנה שאכן אין הדבר ברור.

פה.
סיפר לי רמ"ו שבחתונת גרים לא כותבים בתולה בכתובה. וגיורת אחת שעמדה להינשא שמעה מזה וזה היה איכפת לה, וטרחה והביאה אישור מרופא שאפשר לכתוב עליה כן. לפני החופה סיפרו זאת לרב, והרב אמר שאעפ"כ לא יכתוב [בלי להיכנס כאן לטעם הדבר], ומ"מ הרב קרא בעצמו את הכתובה והקריא ברבים הכלה הבתולה, למרות שזה לא היה כתוב. [כיון שזה מסור לרבנים מיותר לכתוב שאין לסמוך כלום להלכה].

פו.
סיפר לי אברך, שבבחרותו נאסר עליו להתענות בתשעה באב עקב דלקת ריאות חריפה. הוא התכוון לקיים זאת אך היה קשה עליו הדבר. ניגש לרבינו להשיח את לבו. אמר לו רבינו עצה רגשית, בשעה שתאכל בת"ב אל תחשוב "אני אוכל", אלא תחשוב שיש כאן חולה שצריך לאכול, ובשעה שאתה מכניס אוכל לפה, תחשוב שאתה כעת מאכיל את החולה המסוכן...

פז.
הובא לעיל שלמרות שכמעט אף פעם רבינו לא היה מעיר מיוזמתו, מ"מ היו דברים מסויימים בהנהגת בית הכנסת וצביונו שהיה מעיר עליהם מעצמו. וכבר הוזכר שהיה מעיר למי שמשנה לומר בשבת במנחה "שבתות" קדשך, ושהיה מעצמו משבח את מי שמזמר מעט בהלל. יש להוסיף עוד דבר שהיה בקביעות מעיר עליו בעדינות, והוא למי שהיה יורד לפני התיבה ללא להתעטף בטלית. הוא עצמו היה מתעטף כשהיה ש"צ ביא"צ של הוריו, אף במעריב, ואף שהיה כמובן עם בגד ארוך. [כדאי לציין שכמה וכמה מהמתפללים עמו בקביעות, כשביקשתים לשתף מזכרונותיהם, ציינו לג' דברים אלו].

פח.
הוזכר כבר איך שהיה מברך את מבקשי ברכתו מתוך התכוונות מיוחדת ומנסח בשעת מעשה את הדיבורים שלא יהיו מלומדה. סיפר לי יהודי חשוב [הרב פ'] שהיה עמו במשא ומתן הלכתי כשכתב ספר הדרכה המכיל הלכות מעשיות, שהגיע אליו עם ילדיו, והרב בירך בכוונה כל ילד בנוסח קצת אחר, וכשהגיע אליו עצמו, בירכו שיוכל ללמוד בלא טרדות. ואמר אותו חכם שזו בדיוק היתה הברכה הנחוצה לו באותה העת, וכיוון לה רבינו למרות שלא סיפר לו מאומה.

פט.
סיפר הגרע"ט שראה במו עיניו לפני עשרות שנים ביום שהיתה ישיבה ידועה של מועצת גדולי התורה בירושלים, ורבינו הגיע לכולל כרגיל. ניגש אליו אברך תמים ושאל אותו אולי הרב שכח שיש כעת ישיבה של מועצגה"ת. אמר לו הרב אני זוכר, אלא שאין לי את הכסף הנדרש לנסיעה באוטובוס !

צ.
עוד סיפר הגרע"ט שבאותו פורים בתחילת חוליה של בתו של רבינו, הרבנית צפורה ע"ה, ובבוקר אמרו תהילים אחר התפילה, וכל בני המשפחה היו שרויים בחרדה ובמעקב אחר מצבה, עלה המספר לבית המדרש באמצע הבוקר [לראות זמני מנחה] והנה הוא רואה את רבינו יושב עם נכד ולומד עמו לימוד מעמיק בספר שב שמעתתא ביישוב הדעת ומנוחת הנפש !

צא.
סיפר ת"ח א' ממקורביו [הרב ב'] שהיה עם רבינו בכותל באיזה חול המועד, וראה שרבינו מזרז את הנהג והמלווים לקצר בשהות שם כדי שיספיק להיות בבית בחזרה בשעה 2 בצהרים, והיה נראה קצת מוזר הדחיפות הזו. לאחר מכן הלך הרב הנ"ל לברר את פשר הענין, והתברר לו שהרב מקפיד, עקב היותו טרוד הרבה עם הציבור, לשהות עם הרבנית בשעה קבועה בצהרים כל יום, אם באכילה או בשיחה. והוא שומר מכל משמר על הקביעות הזו.

צב.
סיפר יהודי א' [שמעתי מא' ששמע ממנו] שבתו הילדה ל"ע נדרסה למוות רח"ל, והיו לזה עוד ספיחין שאין כאן מקומם. כעבור שנה ומחצה הגיע אבי הילדה אצל רבינו, ואמר שלמרות שכבר עברה יותר משנה אין המת משתכח מליבו, וכל הזמן הוא רואה לנגד עיני רוחו את מה שקרה וכו'. הרב הביט בו היטב, העביר את ידו מול פני האיש, ואמר לו, מכאן ואילך לא תחשוב על זה יותר. וכך הוה !

צג.
סיפר רמ"ו [אולי זה התפרסם כבר]. היתה בביתו חתונת גרים, והוא סיפר על כך לרב. באותו ערב היתה חתונה של נכדת רבינו, ורבינו היה אמור לסדר שם קידושין. בשעה שבאו לקחתו לחתונת הנכדה, הוא אמר קחוני לחתונת הגרים. ואכן הגיע לשם. הרב ו' התפלא ואמר לרבינו שלא התכוון שהרב יגיע. אמר לו רבינו בחתונת נכדתי יש מספיק אורחים וגם לא חסר מי שיסדר קידושין, כאן אני נחוץ יותר. וישב עוד מעט אחרי החופה בנחת רוח, שלא היה ניכר עליו כלל שהוא בדרכו לחתונת נכדה.

צד.
הציעו לי בצעירותי לשמש כש"צ בבית מדרשו בימים נוראים. הססתי מאד אם להסכים, היות שבמ"ב מביא שמי שאינו בקי ויודע לשמור עצמו אפילו משגגה, אל יכניס עצמו בעבודת ה', ונפרעין ממנו על כך. [דומני שיש נידון אם כוונת הפוסקים להיזהר מטעות בתפילה עצמה, או בכלל בעבודת ה']. אמר לי רבינו שהדברים אמורים רק במי שדוחף את עצמו. אבל מי שהציבור מבקש ממנו, אין לו לחוש כלל. שהרי לא מסתבר שיווצר מצב שהציבור יהא זקוק לכלי קדש ולא יוכל להשיג בגלל החששות האישיים של המתבקש. ורק מי שדוחף עצמו, אומרים לו וכי אתה בטוח שאתה הכי ראוי, ואם אכן יש ראויים ממך וגזלת את הציבור בכך שנדחפת, עלולים להיפרע ממך.

צה.
בזכרוני שדיברתי עמו לגבי כזית מצה לזקן וחולה, שמחפשים עצות שונות להקל עליהם. הוא אמר שבדרך כלל יש עצה מאד פשוטה, להחזיק כוס מים וללגום תוך כדי הלעיסה, וזה ממש פותר את הבעיה בקלות, וזה דבר חלק לגמרי לכתחילה, ואינו רואה שום מניעה מדוע לא יעשו כן כולם. [כמובן איני לוקח אחריות הלכתית. רק בגדר הצעת הסיפור בעלמא, עד שיסכימו לזה מורי הוראה מובהקים].

צו.
ראה לעיל הסיפור באות כ' כמה שלא הכירוהו בימי בחרותו. שמעתי מהג"ר שלום פוברסקי שליט"א שרבינו עמל בכל כוחו להצניע את עצמו, וכל עוד לא היה מוכרח הוא רצה שיחשבוהו כחלש בלימוד. הוא סיפר על עצמו שבילדותו נכנס לפוניבז' ובתחילה לא היה לו חברותא, והוא נהג לגשת לבחורים שיושבים לבד ולבקשם ללמוד עמו. אך לרבינו לא ניגש למרות שישב הרבה לבדו, מכיון שהיה ברור לו שהוא רק שקדן ויר"ש אבל לא יודע ללמוד.

עוד סיפר שבתקופה ההיא החזו"א קרא לשני בחירי הישיבה, "יענקל ואורי" [הג"ר יעקב איידלשטיין והג"ר אורי קלרמן], וביקשם לסדר שבחורים מבוגרים ילמדו עם הצעירים. ואכן כל המבוגרים למדו עם צעירים, חוץ מרבינו שבוודאי היה מציית לבקשת רבו ודודו, אלא שלא ביקשו ממנו בכלל בגלל שהיו בטוחים שהוא לא שייך לזה כלל. והנה כעבור כמה עשרות שנים אותו ר' יענקל שמעמדו היה כבחור לאין ערוך יותר ממעמדו של רבינו, היה יושב כדיין מן המנין לפני ר' ניסים האב"ד, ומתבטל אליו לחלוטין.

צז.
סיפר לי הגרחי"ש ששנה אחת בכולל חזו"א נועדו כמה אברכים ביניהם לעשות חיזוק ללמוד בהתמדה בבין הזמנים, ועשו אסיפה וביקשו מרבינו לשאת דברים. רבינו כדרכו לא דיבר הרבה, רק הביא מהקדמת הר"ש סירליאון שבאמצע הזמן הוא טרוד בלימוד עם תלמידיו, ובבין הזמנים עסק בזרעים. ואמר רבינו שבזכות שקידתו בבין הזמנים יש לנו את פירוש הרש"ס. והקריא את הרמב"ם הידוע בהלכות תלמוד תורה שכל אדם חייב לעסוק בתורה אפילו זקן וחולה "ואפילו בעל אשה ובנים", ובשעה שהקריא תיבות אלו זלגו עיניו דמעות [כנראה בגלל שאפפוהו טירדות משפחתיות בתקופה ההיא שמנעו ממנו לשקוד כרצונו הטהור]. ואותן דברים קצרים בשילוב הדמעות כבר הביאו את כל החיזוק הנצרך.

צח.
סיפר לי בן רבינו (הרש"ה), שנכנס אצלו יהודי אחד [שהיה לו קשר עם ביהכנ"ס הליגמן], ובא להזמינו לבר מצוה שעושה לבנו. מן הסתם היו חשבונות שונים מדוע להימנע מללכת בצירוף חולשת רבינו, ואכן רבינו בירכו ואמר לו שכבר אין בכחו ללכת לבר מצוות. כעבור זמן מה שוב בא הלה להזמין לחתונה אצל א' מילדיו. רבינו אמר לו שישתדל לבוא בלי נדר, ואכן הגיע. שאלוהו מה השתנה. אמר רבינו לחתונות יש יותר סיבה ללכת, משום שזה מחשיב את המזמין בעיני משפחת המחותנים, ומשום סיבה זו יש להתאמץ יותר גם כשיש נימוקים אחרים מדוע לא ללכת.
באותו ענין ממש שמעתי מנאמן ביתו (הראי"ש) שהיתה תקופה שרבינו כבר הפסיק ללכת לחתונות. והגיע אברך מלומדי הכולל להראי"ש ואמר לו כמה זה נראה משונה למחותנים שכולם יודעים שהאברך מותיקי לומד הכולל וראש הכולל לא בא אצלו לחתונה. הראי"ש אמר זאת לרבינו ורבינו אכן בא לחתונה, ומאז במשך תקופה ארוכה חזר שוב ללכת לחתונות למרות חולשתו הגדולה. [ולפעמים גם לחתונות שהיה חשש שיפגעו שם בכבודו].

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' נובמבר 03, 2019 1:46 am

תיעוד שמצאו הילדים לעובדה המסופרת בסעיף יח [שבירך על ישיבה קטנה "מתאימה", ונמנע מלומר "טובה"].
דומני שזה היה בחורף תשע"ד, והיה זה בעת הוצאת חוט שני על שביעית.
יש כמה סיפורים שמסתובבים על ברכות ל"תיקים קשים" שניתנו באותו מעמד ולא נפל מהם צרור ארצה.

[אני מעלה זאת על דעת שאם זה יפריע לבעל המעשה שזה הועלה, אורידנו בלי נדר].

מוטוש · הודעהעל ידי **מוטוש** » א' נובמבר 03, 2019 1:55 pm

כבוד השוחט!
מה הייתה דעתו על השיעור במהר"ל?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' נובמבר 03, 2019 2:39 pm

אין לי מושג

פרנקל תאומים

ברוז כתב:קבלתי במייל.
לק"י

"מעשה נסים" / ידידיה ניסים

ג' דחוה"מ סוכות, לפני עשר שנים.

המתנו דקות ספורות. תחילה נכנסו קבוצת הצעירים האמריקאים.

בדיוק כשהם באו לצאת, הגיעה הרבנית ואמרה שהרב לא מסכים שיצלמו...

באתי להניח את המצלמה על שלחן סמוך, אלא שלפתע אחד מהבחורים הנ"ל לקח לי אותה מהידיים, ואמר בקול חרישי "תביא תביא, נצלם אותך..."

ברוב "חוצפתו" הוא העיז לצלם אותי, ובזכותו למעשה קיימת תמונה זו, שעליה נסוב סיפורנו...

...
יצאתי נפעם ומרוגש, והנה אני מגלה את התמונה המצ"ב במצלמה כמסופר לעיל.

אינני יודע אם בעל המעשה הבין זאת, אך הטעם שרבינו הגרנ''ק זי''ע לא הרשה לצלם, הוא מפני קדושת המועד, כמדומה שחשש לכך משום ''כתיבה'', (גם במצלמות דיגיטליות, או שמא רק בעבר במצלמות עם הפילם?).

והנני בזה בסיפור חביב מעין המאורע ששמעתי לפני שנים רבות:
היה לי חבר בישיבה שהיה לו תחביב לצלם את גדול''י. הוא סיפר לי שפעם הוא נכנס למרן הגרנ''ק בחוה''מ והתחיל לצלם כיד ה' הטובה עליו, והנה אחד מבני הבית הורה לו לחדול בציינו: "ר' ניסים לא מרשה לצלם".
ויהי בשומעו זאת, חמרמרו מעיו, יען שכבר הספיק לצלם כמה וכמה תמונות כנגד פניו הצופיות של הגרנ''ק, ובנימה של צער פנה לאותו בן בית, ואמר לו: "אוי ואבוי, עליי לבקש מר' ניסים שימחל לי, מסתמא הוא מקפיד עליי"..
אלא שבן הבית הניף את ידו בביטול נמרץ ובחיוך קל על קצוות שפתיו השיבו דבר: "אל דאגה, ר' ניסים לא מקפיד עליך, ר' ניסים לא יודע להקפיד על אנשים"...

פורום אוצר החכמה

מי מחובר