וזה לשון שו"ע שם: אדם הרואה אחד מישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו אם לא שיכה המכה – יכול להכותו, כדי לאפרושי מאיסורא.י. אברהם כתב:במחבר חו"מ סי' תכא סעי' יג להדיא דעת הרא"ש דמותר.
דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנָן כִּדְלָא גְמִירִי אֱנָשֵׁי שְׁמַעְתָּא.החושב כתב:איזו הווה אמינא מעניינת... שהתורה תאסור לנתקף להתגונן...
החושב כתב:מה שכן אולי יש מקום להסתפק, אם הנתקף יכול להינצל בדרך אחרת. למשל, לברוח. או להתנצל.
שיש לו רשות לשני לחבול כדי להציל עצמו בו, ומיהו צריך אומד אם היה יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה חייב.
החושב כתב:לא כ"כ הבנתי איזו ראיה אתה מביא מכאן?... אה"נ, התגובה צריכה להיות מידתית. אם ראובן רצה לתת לשמעון בעיטה או למשוך לו באוזן, ובתגובה שמעון שבר לו ידיים ורגליים, כולם מבינים שזה לא בסדר.
ביקורת תהיה כתב:יש לאדם לעשות דין לעצמו, אם יש בידו כח; הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה, אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין. (רמב"ם הלכות סנהדרין פ"ב הי"ב)
ומוכח בגמרא דאפילו על ידי הכאה עביד איניש דינא לנפשיה, וכן כתבו הטור והרא"ש ז"ל. ואפשר שכוון רבינו לזה במ"ש 'אם יש בידו כח', דמשמע ע"י הכאה. (לחם משנה שם)
יכול אדם לעשות דין לעצמו. אם רואה שלו ביד אחר שגזלו – יכול לקחתו מידו. ואם האחר עומד כנגדו – יכול להכותו עד שיניחנו. (שו"ע חו"מ סימן ד)
החושב כתב:איזו הווה אמינא מעניינת... שהתורה תאסור לנתקף להתגונן...
ממש בבחינת יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.
תגידו לי, אתם רציניים?
מה שכן אולי יש מקום להסתפק, אם הנתקף יכול להינצל בדרך אחרת. למשל, לברוח. או להתנצל.
סליחות כתב:מה דין הגנה עצמית באופן הבא לדעת הרמב"ם?
אם ישראל מרים יד על חבירו במטרה לפצוע ולא להרוג, האם מותר לנתקף (או לחברו) להתגונן באמצעות הכאה
ביקורת תהיה כתב:וזה לשון שו"ע שם: אדם הרואה אחד מישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו אם לא שיכה המכה – יכול להכותו, כדי לאפרושי מאיסורא.י. אברהם כתב:במחבר חו"מ סי' תכא סעי' יג להדיא דעת הרא"ש דמותר.
האם אינו יכול להכותו מדין "לאפרושי מאיסורא"?
ביקורת תהיה כתב:הציטוט כוּון אל מכובדנו הרב ברגר, שתהה:האם אינו יכול להכותו מדין "לאפרושי מאיסורא"?
סליחות כתב:החושב כתב:איזו הווה אמינא מעניינת... שהתורה תאסור לנתקף להתגונן...
ממש בבחינת יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.
תגידו לי, אתם רציניים?
מה שכן אולי יש מקום להסתפק, אם הנתקף יכול להינצל בדרך אחרת. למשל, לברוח. או להתנצל.
1. תצרף לכך גם את "גוִי נתתי למכים לחיי למורטים".
2. ומה עם כל המרים יד על חבירו נקרא רשע?
3. אולי אפשר לומר שאם היה מדובר בדין כל כך פשוט הרא"ש והשו"ע לא היו צריכים לכתוב אותו.
תָּא שְׁמַע, 'וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ', מָמוֹן; מַאי לָאו בְּשֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַצִּיל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר.
לָא, שֶׁיְּכוֹלָה לְהַצִּיל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים