ראיתי כמה מביאים מספר חשמונאים, האם מישהו יכול לכוין אותי איפה מוצאים אותו? באוצר לא ידעתי למוצאו אולי מתחבא בשם אחר?
מביאים משם בזה"ל (ניתן למצוא באוצר):
"ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים ויעלו בשמחת לבם עולות וזבחים לרוב ויזכרו ימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בדלותם בהתחבאם בהרים ובמערות כבהמות השדה ויחוגו עתה שמונה ימים אלה כימי חג הסוכת ויקחו ערבי נחל ענפי עץ עבות 'וענפי הדר' וכפות תמרים וישירו הודיה לה' אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו"
האם יש ביוגרפיה על הספר, אמינותו, מחברו ועוד?
אשמח לקבל העתק של הספר כאן או במייל:
[email protected]
ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
נערך לאחרונה על ידי מאירי ב ב' דצמבר 02, 2013 1:44 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: ספר "חשמונאים"?
זהו ספר 'מקבים'. תרגום עברי ישן מצוי ב'ספרים החיצונים' של אברהם כהנא. ולאחרונה ראה אור תרגומו המשובח של פרופ' שוורץ, בשם 'ספר מקבים'.
Re: ספר "חשמונאים"?
העתקת הספר חשמונאים א' מאתר דעת הנ"ל:
תוכן המאמר:
פרק א [עלית אנטיוכוס אפיפנס לשלטון]
[כיבוש מצרים]
[כיבוש ירושלים]
[גזרות אנטיוכוס]
[טו כסליו - בניית שיקוץ משומם על המזבח]
פרק ב [מתתיהו ובניו יוצאים נגד צו המלך]
פרק ג [ניצחונותיו של יהודה המכבי]
[אנטיוכוס נערך למלחמת תגובה]
[תלמי וניקנור עולים על ירושלים]
פרק ד [ניצחונותיו של יהודה]
[מלחמת בית צור]
[טיהור המקדש]
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
פרק ה [מלחמותיו של יהודה בגלעד ובגליל]
[כשלון יוסף בן זכריה ועזריה]
פרק ו [מותו של אנטיוכוס אפיפנס ועלית בנו]
[מות אלעזר בקרב נגד פילים]
[המצור על ירושלים בשנת השמיטה]
[הפרת הברית עם אנשי ירושלים]
פרק ז [דימטריוס מושל בסוריה]
[בכיחדס עולה על ירושלים]
[אליקים מושל בחסד בכחידס]
[ניקנור - נפילתו ביום י"א אדר]
פרק ח [יהודה כורת ברית עם רומי]
פרק ט [נפילת יהודה]
[בחירת יונתן למנהיג]
[נצחון יונתן על בני ימברי]
[בכחידס מבצר את ערי יהודה; מות אליקים]
[בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה, ונסוג]
פרק י [יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס]
[ברית בין יונתן ואלכסנדרוס]
[אלכסנדרוס מנצח את דימיטריוס, ומתחבר לתלמי]
[דימטריוס נלחם ביונתן]
פרק יא [מפלת אלכסנדרוס ועלייתו של דימטריוס]
[ברית בין יונתן ודימיטריוס]
[דימטריוס בוגד ביונתן]
[ניצחונות יונתן]
פרק יב [חידוש הברית עם רומא]
[נפילת יונתן בשבי]
פרק יג [שמעון מנהיג העם]
[שמעון כורת ברית עם דימיטריוס]
[טיהור גזר והמצודה]
פרק יד [שמעון נשיא וכה"ג]
פרק טו [שמעון מחדש את הברית עם רומי]
[אנטיוכוס נגד טריפון]
פרק טז [מלחמה בין יוחנן וקינדיביוש]
[תלמי רוצח את שמעון ובניו]
פרק א [עלית אנטיוכוס אפיפנס לשלטון]
(א) ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו. (ב) הוא אלכסנדוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה. (ג) ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב. (ד) וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים. (ה) ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד. (ו) ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד.
(ז) ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל. (ח) וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי. (ט) וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות. (י) ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו. (יא) וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ.
(יב) מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא. (יג) ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון.
(יד) ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.
(טו) הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבו ורעות.
(טז) וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם. (יז) ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'.
[כיבוש מצרים]
(יח) ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות. (יט) ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד. (כ) וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים. (כא) וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד.
[כיבוש ירושלים]
(כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. (כג) ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם.
(כד) וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו. (כה) ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז. (כו) ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם. (כז) שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו. (כח) חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו (כט) אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה.
(ל) ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה. (לא) וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו. (לב) כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל. (לג) ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב. (לד) וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם.
(לה) ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. (לו) וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. (לז) ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים.
(לח) וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם.
ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה.
(לט) מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל.
(מ) שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין,
ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה.
[גזרות אנטיוכוס]
(מא) ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו.
(מב) ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך. (מג) ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת. (מד) וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ.
(מה) לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים. (מו) לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. (מז) ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם. (מח) וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.
(מט) אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. (נ) וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח. (נא) וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם. (נב) ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.
[טו כסליו - בניית שיקוץ משומם על המזבח]
(נג) ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. (נד) ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש. (נה) וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך. (נו) כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים. (נז) ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'. (נח) והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך. (נט) את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם. (ס) ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא. (סא) ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו. (סא) ויהי קצף גדול על כל ישראל.
פרק ב [מתתיהו ובניו יוצאים נגד צו המלך]
(א) בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית. (ב) ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. (ג) יוחנן הקדשי, שמעון התסי ויהודה המכבי. (ד) אלעזר החורני ויונתן הופסי. (ה) וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:
(ו) אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר. (ז) מקדש אלוה בכף זרים, והיכלו לזרא כאיש חרם. (ח) כל מחמודיו נהלכו, עוללים בחוצות נחנקו, ומבחר בחורים לטבח הובלו. (ט) צבי תפארתנו לחבל שוסים, ורכושנו שלל גויים. (י) חלפה כלתה כל הדרה, שרתי במדינות נהפכה לשפחה. (יא) מקדש ה' לשמה, ותפארתנו למשיסה. שדוד ושמם בכף עם לועז. (יב) ועתה איככה לא אקוץ בחיי.
(יג) ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד.
(יד) ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם. (טו) וילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו. (טז) ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. (יז) הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. (יח) ואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות. (יט) וישא מתתיהו את קולו ויאמר.
(כ) אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. (כא) לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. (כב) חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. (כג) לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך.
(כד) ויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. (כה) וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. (כו) וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. (כז) ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא.
(כח) וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר:
מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבא אחרי.
(כט) ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר. (ל) וכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה. (לא) וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד.
(לב) וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך. (לג) וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב.
(לד) ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:
(לה) עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.
(לו) ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. (לז) וייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה. (לח) והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה. (לט) ויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו. (מ) ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם. (מא) ויהיו המתים כאלף נפש.
(מב) ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד. (מג) ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו. (מד) ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור
אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.
(מה) ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם, וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם ויתחזקו בם. (מו) ויהי כי חזקו וגם גברו חיל, ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל, והנמלטים נסו אל הגויים. (מז) ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם. (מח) ותצלח המלאכה בידם, וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם. (מט) ויצילו את תורת ה' מיד הגויים ומלכיהם, ולא נתנום עוד הרים את קרנם.
(נ) ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם.
(נא) הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל. (נב) לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו. (נג) זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם. (נד) אברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה. (נה) יוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים. (נו) פינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם. (נז) יהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל. (נח) כלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה. (נט) דוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם. (ס) אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. (סא) חנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש. (סב) וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. (סג) לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד. (סד) ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. (סה) היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. (סו) לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם.
(סז) שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב. (סח) יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה. (סט) ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה', לנקום את נקמת עמנו בצריכם. (ע) השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם.
(עא) ויברך אותם וייאסף אל אבותיו. (עב) וימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית. (עג) ויבכו אתו כל בית ישראל, ויעשו לו אבל כבד מאוד.
פרק ג [ניצחונותיו של יהודה המכבי]
(א) ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. (ב) וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. (ג) ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. (ד) מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. (ה) רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. (ו) פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. (ז) מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. (ח) ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. (ט) ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו.
(י) ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. (יא) וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. (יב) וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים.
(יג) וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה, וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה, ויאמר. (יד) אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך, לעשות לי שם בארץ (טו) ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון. (טז) ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם.
(יז) ויהי בראותם את מחנה האויבים, ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט, ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה.
(יח) ויען יהודה ויאמר:
היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. (יט) הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. (כ) הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. (כא) ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. (כב) לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.
(כג) ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם, בטרם ידעו בבואו, ויך את סירון ואת עמו לפי חרב. (כד) וירדפם ממורד בית חורון עד הערבה, ויפלו מהם שמונה מאות איש, והנשארים נסו אל ארץ פלשתים. (כה) ותיפול פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב, ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך.
[אנטיוכוס נערך למלחמת תגובה]
(כו) ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול ועצום מאוד. (כז) ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה, ויצוום להיות נכונים יום יום. (כח) וירא כי לא מצאה ידו די כסף, וכי מעטו תרומות העם, יען כי פרוע הוא על דבר השערורייה אשר עשה בקרבו נגד דתי הארץ הקדמוניות. (כט) ויירא פן תכבד עליו העבודה מנשוא כפעם בפעם, יען כי פיזר שכר ומתן מכל המלכים לפניו, ויתעצב אל לבו. (ל) ויוועץ ללכת אל ארץ פרס להרים את התרומות, למען הרבות לו כסף.
(לא) ויישאר אחריו איש מזרע המלוכה ושמו ליזיאש, וישם אותו לפקיד על כל הארץ מנהר פרת ועד קצה ארץ מצרים. (לב) ואת בנו אנטיוכוס הפקיד על ידו לגדלו ולחנכו עד שובו מארץ נכריה. (לג) ויחלק לו את מחצית החיל, ואת מחצית השנהבים, ויצווהו על כל אודותיו ועל כל ארץ יהודה וירושלים. (לד) לשלוח אנשי צבא לקראתם ולהשמיד ולהכרית את שארית יהודה וירושלים, ולמחות זכרם מתחת השמים. (לה) ויצווה להושיב גויים בקרבה, ולחלק את הארץ בגורל לכל בני הנכר. (לו) ויהי בשנת שבע וארבעים ומאה וייקח המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה, ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות.
[תלמי וניקנור עולים על ירושלים]
(לז) ויבחר לו ליזיאש מנכבדי הארץ ומקרובי המלך את תלמי בן דורימון ואת נקנור ואת גורגיאש. (לח) ויחלק להם ארבעים אלף איש רגלי, ושבעת אלפים פרשים, וישלחם אל ארץ יהודה לשחתה, כאשר ציוה המלך (לט) ויהי בנוסעם עם כל המחנה הזה, ויחנו ראשונה בערבה אשר על יד אמה. (מ) ויוודע הדבר לסוחרי הארץ מסביב, ויבואו אל המחנה וכסף רב בידם, לקנות את שבויי העברים לעבדים, ויילוו אליהם עם רב מארם ומגויי הארץ מסביב. (מא) וירא יהודה ואחיו כי הקצף הולך וגדל, וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ, וגם שמעו את דבר המלך אשר אמר להכריתם מגוי. (מב) ויאמרו איש אל אחיו, הבה נעמוד בפרץ עמנו ונלחמה בעד נפשנו ומקדשנו. (מג) וייקהלו קהל גדול ויחלצו למלחמה, ויתחננו אל ה' לתת להם ישועה ורחמים.
(מד) והעיר ירושלים הייתה שממה מאין יושב אין יוצא ואין בא מכל בניה, ומקדש ה' מחולל. (מה) המצודה הייתה למושב זרים, וכל כבוד גלה מיעקב, קול חליל וכינור לא נשמע בכל הארץ. (מו) ויתקבץ העם במצפה מול ירושלים, כי מצפה לפנים מקום תפילה לישראל. (מז) ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם. (מח) ויפרשו את ספרי תורת ה' אשר חפשו אותם הגויים להתוות בם את פסילי גילוליהם, וגם את פארי הכהונה הביאו שמה. (מט) ואת המעשרות ואת הביכורים ואת הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם.
(נ) ויצעקו בקול בכי אל ה' אלוהים ויאמרו: אהה אנה נפלט את אלה היום. (נא) הן מקדשך לטמאה וכוהניך נרדפו וילבשו בושת. (נב) כל העמים כולם קמו עלינו לכלותנו, ולא נכחד ממך את אשר יזמו לעשות. (נג) איככה נעמוד לפניהם אם לא תושיענו ימינך.
(נד) ויצווה יהודה ויתקעו בשופרות ויריעו תרועה, ויתן ראשים על העם שרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. (נה) ויעבר קול במחנה לאמור:
מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו, ככתוב בספר תורת ה'.
(נו) ואחרי כן נסעו ויטו את אוהליהם מנגד לאמה. (נז) וידבר יהודה אל העם לאמור.
(נח) התקדשו למחר והיו לבני חיל להלחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו. (נט) כי טוב לנו למות במלחמה, מראות ברע אשר ימצא את עמנו ואת מקדשנו. (ס) וה' אלוהים את הטוב בעיניו יעשה.
פרק ד [ניצחונותיו של יהודה]
(א) ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים. (ב) ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים. (ג) וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה. (ד) ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה. (ה) וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם. (ו) ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו. (ז) ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. )ח) זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. (ט) קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. (י) למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.
(יא) ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות. (יב) ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה. (יג) ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.
(יד) ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור. (טו) הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה. (טז) הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד. (יז) עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר. (יח) וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה. (יט) ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים. (כ) וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר. (כא) ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. (כב) ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל. (כג) והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם. (כד) וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.
[מלחמת בית צור]
(כה) ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים. (כו) ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור. (כז) ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו. (כח) וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.
(כט) ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. (ל) תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם. (לא) תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם. (לב) למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.
(לג) ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש. (לד) וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה.
[טיהור המקדש]
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. (מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. (מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. (מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. (מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. (נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
פרק ה [מלחמותיו של יהודה בגלעד ובגליל]
(א) וישמעו הגויים מסביב כי הוקם המזבח, וכי טיהרו את המקדש כבראשונה, וייחר אפם במאוד מאוד. (ב) ויוועצו יחדו להכרית ולעקור את כל עדת יעקב, ויחלו לשלוח יד ביהודים אשר בגבולם וימיתום. (ג) ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם. (ד) וגם יושבי בית און היו למוקש ולמארב לישראל על הדרך, וימיתו רבים מהם. (ה) ויפקוד יהודה עליהם את פשעם, ויצבא על המגדלים אשר היו בם ויחרימם, וישרוף אותם וכל האנשים אשר בתוכם. (ו) ומשם פנה מול בני עמון עם גיבורי חיל למלחמה, וימצאם חמושים, ושם שר צבאם טימוטיוס. (ז) ויעש אתם מלחמות רבות ויוכל להם, וילכוד את יעזר ואת בנותיה וישב אל ארץ יהודה.
(ח) ויהי בעת ההיא ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכלותם, וימלטו אל מבצר דימון. (ט) וישלחו ספרים אל יהודה ואל אחיו לאמור. (י) כל הגויים אשר סביבותינו שתו עלינו לכלותנו וטימוטיוס בראשם, ועתה הם צרים על המבצר אשר נמלטנו שם להבקיעהו. (יא) לכן חושה נא לעזרתנו למען הצילנו מידם כי רבים ממנו נפלו בחרב. (יב) וגם מאחינו היושבים בארץ טוב המיתו כאלף נפש, ואת נשיהם וטפם הוליכו בשבי, ויבוזו את שללם. (יג) ויהי הם קוראים עוד את המכתב, והנה מלאכים באים מן הגליל ומדיהם קרועים, ויגידו חדשות כאלה ויאמרו. (יד) הנה הגויים מכל הערים מסביב מעכו ומצור ומצידון וכל יושבי הגליל קמו עלינו להשמידנו ותמלא הארץ אותם.
(טו) ויהי כשמוע יהודה ואנשיו את הדברים האלה ויועצו לב יחדו מה לעשות להושיע את אחיהם במבוכה הזאת. (טז) ויצווה יהודה את אחיו את שמעון ויאמר בחר לך אנשים ולך אל הגליל להושיע את אחינו, ואני ויונתן אחי ניסע אל הגלעד. (יז) וישם את יוסף בן זכריה ואת עזריה לנציבים אל שארית העם ועל אנשי המלחמה, ויפקד את ארץ יהודה על ידם לשמרה. (יח) ויצווה אתם לאמור, שפטו את העם, אך הישמרו לכם ואל תצאו למלחמה על הגויים עד שובי אליכם. (יט) ויחלק שמעון שלושת אלפים איש אבירי לב ללכת אל הגליל, ויהודה שם את פעמיו הגלעד, ומספר פקודיו שמונת אלפים. (כ) ויהי בבוא שמעון אל הגליל, וילחם מלחמות רבות את הגויים, ותכבד ידו עליהם ויכם וירדפם עד פתח שערי עכו. (כא) ויפלו כשלושת אלפים נפש מן הגויים וישלול את שללם. (כב) ואת אחיו אשר בגליל ובארפד לקח וינהג אתם ואת נשיהם וטפם ואת כל רכושם אל ארץ יהודה, וילכו אתו שמחים וטובי לב.
(כג) ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר. (כד) ויפגשו את אנשי נבו ויקראו להם לשלום, ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד. (כה) כי הוליכו הגויים אותם בשבי ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים, ערים גדולות ובצורות מאוד, וגם רבים מהם אסורים בערי הגלעד. (כו) וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד. (כז) ויפן יהודה פתאום עם כל חילו, וילך דרך מדבר בצר, וייפול על העיר וילכוד אותה. (כח) ויהרוג את כל זכורה לפי חרב ויבוז את שללה, ואת העיר הצית באש, ובעוד לילה קרב אל המבצר. (כט) הבוקר אור ויישאו את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו. (ל) וירא יהודה כי החלה המלחמה, ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים, ויעורר את רוח אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם. (לא) ויחץ את עמו לשלשה ראשים, ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור. (לב) ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם, וינוסו מפניו, ויך בהם מכה גדולה, ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש.
(לג) ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה, ויערוך לקראתה ויתפשה, ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר, וייצת אש בקרבה. (לד) ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו.
(לה) ויהי אחר הדברים האלה ויאסוף טימוטיוס עוד חיל, ויחן על רבה מעבר לנחל. (לו) וישלח יהודה מרגלים לתור את מחנה האויב, וישובו ויאמרו. (לז) הנה כל הגויים מסביב נקבצו יחד ויכסו את עין הארץ. (לח) וכל חיל ערב אתם אשר שכרו בכסף, וכל העם חלוצי מלחמה חונים מעבר לנחל.
(לט) וטימטיוס אמר אל שרי צבאו לאמור: זה לנו האות. (מ) אם עבור יעבור יהודה את הנחל ולא יירא מגשת אלינו, לא נוכל לו כי עצום הוא ממנו. (מא) אולם כי יירא לעבור ותחתיו יעמוד, ועברנו אנחנו כי יכול נוכל לו.
(מב) ויהי כי קרב יהודה אל הנחל ויצג את שוטרי העם על שפת הנחל ויצווה אתם לאמור, האיצו בכל העם לעבור למלחמה, ולא יוותר איש במחנה. (מג) ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו, ויינגפו כל הגויים לפניהם וישליכו איש איש את חרבו, ויברחו אל בית גלוליהם אשר בקרניים להימלט על נפשם. (מד) ויתפוש יהודה את העיר, וישרוף את בית העשתרות וכל אשר בתוכו, ויהרוס את קרניים עד היסוד בה, ולא יכלו להתייצב לפני יהודה. (מה) ויקבוץ אחרי כן כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול, הם ונשיהם וטפם וכל רכושם, לשוב אל ארץ יהודה. (מו) ויהי בהיותם בדרך, ויפגעו בעיר גדולה ובצורה היא עפרון, ואין דרך לנטות ימין ושמאל בלתי עבור בתוכה. (מז) ויסגרו אנשי העיר בעדם, ואת מבואי העיר מלאו אבנים. (מח) וישלח להם יהודה דברי שלום לאמור. (מט) נעברה נא בעירכם לשוב אל ארצנו, לא ירע לכם איש, רק אין דבר בלתי עבור ברגלינו. ויקשו את ערפם ולא נתנום לעבור. (נ) ויצווה יהודה לכל אנשיו לערוך מערכה לקראת העיר איש איש על דגלו. (נא) ויחלצו ויסעו לקראתה וילחמו בה כל היום ההוא וכל הלילה, עד נתנה האלוהים בידם. (נב) ויך יהודה את כל זכורה לפי חרב, ויבוז את העיר ויעשה תל עולם, וילכו על פגרי מתיהם עד אשר עברו את הירדן, ויבואו בערבה מול בית שאן. (נג) ויקבץ יהודה את הנחלשים בעם, וידבר על לבם כל הדרך עד בואם אל ארץ יהודה. (נד) ויעלו כולם בשמחה על הר ציון, ויקריבו עולות לה' יען כי לא נעדר מהם איש עד שובם אל ארץ אחזתם.
[כשלון יוסף בן זכריה ועזריה]
(נה) ויהי בהיות יהודה ויונתן בארץ הגלעד ושמעון אחיהם בגליל לצור על עכו. (נו) ויוסף בן זכריה ועזריה שמעו את כל הגדולות אשר עשו ויאמרו. (נז) למה נגרע מעשות לנו שם בארץ כאחינו, הבה נלחמה גם אנחנו את הגויים אשר סביבותינו. (נח) ויצוו את אנשי מלחמתם להיחלץ, ויצאו לקראת יבנה למלחמה. (נט) ויסע גורגיאש וחילו לקראתם ויניסם עד גבולי ארץ יהודה, ויפקדו מהם כאלפים איש, ותהי מהומה גדולה בישראל. (ס) יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות, והם לא היו מזרע האנשים אשר בחר ה' בהם לתת בידם תשועה לעמו. (סא) וליהודה ולאנשיו היה יקר וגדלה נגד כל קהל ישראל ונגד כל הגויים אשר שמעו את שמעם ויבאו ויברכו אותם.
(סב) ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. (סג) ויפנו משם ויסעו אל גלילות הגויים, ויעברו את שומרון. (סד) ביום ההוא נפלו מן הכוהנים אשר נשאם רוחם להראות את כוחם וילכו להלחם בלי דעת. (סה) ויעתק יהודה משם את מחנהו מול אשדוד בגלילי הגויים, וייתוץ את המזבחות, ואת פסילי אלוהיהם שרף באש ואחרי קחתו את שלל הערים שב אל ארץ יהודה.
פרק ו [מותו של אנטיוכוס אפיפנס ועלית בנו]
(א) ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר, ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם והיא מלאה כסף וזהב. (ב) ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס בן פוליפוס מלך מקדוניא. (ג) ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה, אך תם לריק כוחו. (ד) כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה.
(ה) ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור, הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף. (ו) וליזיאש ראש לכל המחנות נס מפני העברים, וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה, ועתה כולם חגורי מלחמה הם ויתחזקו. (ז) ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה, ואת המקדש הקיפו חומות גבוהות כאשר בתחילה, ויבצרו את בית צור עירך. (ח) וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל, ויתעצב אל לבו, וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס. (ט) ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא, כי עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות.
(י) ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם:
הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב. (יא) ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי. (יב) לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי. (יג) ועתה מעי חמרמרו בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים. (יד) את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף, ואת צבאותיי שלחתי להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר. (טו) על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר. (טז) ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו. (יז) וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו, ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו.
(יח) וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה. (יט) וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר.
[מות אלעזר בקרב נגד פילים]
(כ) והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה. (כא) ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם. (כב) ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה. (כג) וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו. (כד) עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו. (כה) כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר. (כו) כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה. (כז) ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת. (כח) כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו. (כט) ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם.
(ל) כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי. (לא) ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה. (לב) ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה. (לג) ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל. (לד) ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך. (לה) וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. (לו) ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה. (לז) ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים. (לח) כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. (לט) ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. (מ) ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. (מא) ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. (מב) ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. (מג) כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה.
(מד) ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. (מה) וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה. (מו) וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. (מז) וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. (מח) ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. (מט) והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו. (נ) וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו בארץ יהודה נוכח הר ציון. (נא) ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב, ושנה ההיא הייתה שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר.
[המצור על ירושלים בשנת השמיטה]
(נב) ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה. (נג) ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים. (נד) ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם, ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם. (נה) אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה. (נו) ויותרו אך מתי מספר במקדש, כי כלו ברעב ובחוסר, וייפרדו איש מעל אחיו וילכו למקומם.
[הפרת הברית עם אנשי ירושלים]
(נז) ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור. (נח) המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו לאומן ולהמליכהו. (נט) והנה הוא שב מארץ פרס, וכל אנשי הצבא אתו, ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה. (ס) ויבהילו לסור מעל המצודה, ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור: (סא) הן חסרנו כל בארץ הזאת, והעם הולך וחסר מבלי צדה, והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד, הלא טוב לנו לשוב ולשקוד על אודות ארצנו. (סב) לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם. (סג) כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם.
(סד) וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום. (סה) ואחר נשבעו המלך והשרים להם, ויצאו היהודים מן המבצר.
(סו) ויהי כי בא המלך על הר ציון, וירא כי חזק הוא מאוד, ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות מסביב עד רדתן. (סז) ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה, וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה מידו בחזקה.
פרק ז [דימטריוס מושל בסוריה]
(א) ויהי בשנת מאה וחמישים ואחת ויצא דימיטריוס בן סליקוס מרומא וילכוד במתי מעט עיר על שפת הים וימלוך שם.
(ב) ויהי בבואו אל הבירה ואל בית אבותיו, ויאחזו אנשיו את אנטיוכוס ואת ליזיאש להסגירם ביד דימיטריוס. (ג) וישמע המלך ויקרא: הסירו אותם מעל פני, ויפגעו בם אנשיו וימותו.
[בכיחדס עולה על ירושלים]
וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו. (ד) ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל, ואליקים בראשם, והוא נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה. (ה) ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו, ויאמרו אל המלך. (ו) הנה יהודה ואחיו המיתו כל אוהביך, ואותנו גרשו מן הארץ. (ז) ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו, לראות את הרע אשר עשו לנו ולארצך, ולייסרם ואת כל עדתם. (ח) ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס, הרודה בעבר הנהר, כי בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ. (ט) וישלח אתו את הבוגד אליקים, וימלא את ידיו לכהן, ויצווהו לעשות שפטים בבני ישראל. (י) ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה, וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם למען התעותם. (יא) ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם, ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם.
(יב) ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני ישראל לשאול להם לשלום. (יג) כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא, מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה, ובגוד לא יבגוד באחיו. (יד) וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור, חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל רע. (טו) ויהי כי האמינו לשבועתו, ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד. (טז) ככתוב בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. (יז) ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד, ויילילו ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו.
[אליקים מושל בחסד בכחידס]
(יח) ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו וישחטם וישליכם אל הפחת. (יט) ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל המלך. (כ) ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה, ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה וירושלים. (כא) וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים. (כב) ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה, וינקם בכל הפושעים, ויעצרו משוט בארץ. (כג) ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו, ואין לאל ידו להתייצב לפניהם, וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם.
[ניקנור - נפילתו ביום י"א אדר]
(כד) וישלח המלך את ראש כל שריו את נקנור, והוא שונא את ישראל מאוד, ויצוהו להשמיד ולאבד את כל העם. (כה) וייסע נקנור בחיל כבד ירושלימה, וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם לאמור.
(כו) אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד.
(כז) ויבוא אל יהודה וישאלו איש את אחיו לשלום, והאויב ארב במארב לתפשו. (כח) ויוגד ליהודה כי בא אליו נקנור בצדיה, ויירא מפניו וימאן לראותו עוד. (כט) וירא נקנור כי נודעה עקבתו, ויצא בחרב לקראת יהודה על יד כפר שלמה. (ל) וינגף חיל נקנור לפניו ויפלו כחמשת אלפים איש במגפה ההיא והנשארים נמלטו אל עיר דוד.
(לא) ויהי אחר הדברים האלה ויעל נקנור על הר (הבית?) ויצאו מן הכוהנים ומזקני העם לקראתו ויאספוהו בטוב לב הביתה ויראוהו את הקורבנות אשר הקריבו בעד שלום המלך. (לב) ויתעלל בהם נקנור ויצחק ויגאל אותם וידבר אתם קשות. (לג) וישבע שבועה לאמור:
אם לא תסגירו את יהודה ואת אנשיו בידי שרוף אשרוף את הבית הזה בשובי בשלום וילך בחרי אף.
(לד) וישובו הכוהנים ויגשו אל מזבח ה' וישאו את קולם בבכי ויאמרו.
(לה) ה' אלוהים יען אשר רצית בבית הזה להיקרא בו שמך הגדול והוא בית תפלה לעמך ישראל. (לו) אנא אנא ה' נקום נקמתך באיש הזה ובחילו זכור את חרפתם אשר חרפוך והפל אותם בחרב לבל יקומון עוד.
(לז) ויפן נקנור מירושלים ויחן על בית חורון וחיל ארם בא לעזרתו. (לח) ויסע יהודה את מחנהו על יד חדשה ופקודיו שלושת אלפים איש ויתפלל אל ה' ויאמר:
(לט) ה' אלוהים עת חרפוך שלוחי סנחריב, שלחת את מלאכך ויך בחילו מאה ושמונים וחמשה אלף. (מ) שלח נא גם היום את מגפתך על החיל הזה לעינינו למען ידעו כל הגויים כי אנפת בם עקב אשר חרפו את משכן כבודך וכי שפטת אותם כפי רשעתם.
(מא) ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה, ויינגף חיל נקנור, והוא נפל ראשונה במערכה. (מב) וירא העם כי נפל שר צבאם, וישליכו את הנשק וינוסו. (מג) וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד גזר, ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל. (מד) ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם. ויהי בפנות האויב לקראתם, ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט. (מה) ויעט העם אל השלל, ויכרתו את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו, ויוקיעום בירושלים. (מו) ותחי רוח העם ויחוגו את היום ההוא בשמחה גדולה, ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה. (מז) ותשקוט ארץ יהודה ימים מספר.
פרק ח [יהודה כורת ברית עם רומי]
(א) וישמע יהודה את שמע אנשי רומא כי אבירי לב המה, ונותנים יד לחפצי אהבתם, וכורתים ברית למבקשי שלומם וכי עצמו במאוד מאוד. (ב) וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי, כי הכניעו את העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד. (ג) ואת המעשים אשר עשו באשפניא, ויכבשו את הרי הנחושת אשר ימצא שם זהב וכסף. (ד) ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה. (ה) וכל המלכים אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס. (ו) כאשר עשו לשני מלכי הכתים, לפוליפוס ולבנו פרזיוס, אשר קמו עליהם, ויכו אותם עד הישמדם. (ז) ואת אשר עשו לאנטיוכוס הגדול מלך אסיא, אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר ויינגף לפניהם. (ח) ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד, ויצוו לשלוח להם בני תערובות. (ט) וייקחו את מיטב ארצותיו מידו, את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס. (י) וכאשר התייעצו יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם. (יא) וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה, ויפלו חללים רבים, וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם. (יב) ויירשו את ארצם ויהרסו את מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה. (יג) וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם הכניעו תחת ידם. (יד) הקרובים והרחוקים שמעו לקולם, כי נפל פחדם על כל העמים. (טו) אולם היטב היטיבו לכל אוהביהם ולאנשי בריתם. (טז) את אשר יושיעו נושע והוקם על ממלכתו ואת אשר לא יחפצו בו יורידו מכיסאו כי עתקו גם גברו מאוד. (יז) ובכל זאת אין בהם לא מעוטר עטרה ולא לבוש ארגמן להראות את גדלו. (יח) כי אם בית משפט להם, וזקני הארץ שלוש מאות ועשרים ישפטו בו יום יום את העם. (יט) ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם.
(כ) ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר וישלחם לרומא להקים ברית אהבה ושלום אתם. (כא) למען הסיר את העול מעל שכמם, ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים. (כב) ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא, ויבואו לפני זקני העם ויאמרו. (כג) יהודה המכבי ואחיו ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם. (כד) ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר, כי אחיכם ואנשי בריתכם המה. (כה) וייטב הדבר בעיני זקני העם.
(כו) וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית.
(כז) יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. (כח) אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. (כט) ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. (ל) כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר.
(לא) וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. (לב) ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.
(לג) על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. (לד) וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום.
(לה) ועל אודות דימיטריוס אשר עשק את היהודים כתבו לו לאמור. (לו) מה לך כי תסתולל ביהודים והם אחינו ואנשי בריתנו. (לז) והיה כי ישובו אלינו לצעוק עליך בוא נבוא לעזרתם ונלחמה בך בים וביבשה.
פרק ט [נפילת יהודה]
(א) ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו, ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה. (ב) ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל וילכדוה, וישפכו שם דם רב. (ג) ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה. (ד) ומשם נסעו אל בארות, ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים. (ה) ויהודה תקע את מחנהו בליש, ושלושת אלפים איש בחור עמו. (ו) ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד, וייראו, וינוסו רבים מן המחנה, ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש. (ז) וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו, והמלחמה נגד פניו, ויפג לבו, כי קצרה העת להשיב את הנפוצים, וייצר לו מאוד. (ח) ובכל זאת אמר אל הנשארים: קומו ונלחמה את אויבינו, אולי נוכל נכה בם. (ט) וימאן העם ויאמרו: לא נוכל להם, אך את נפשנו נציל ונסורה הפעם. (י) כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד, ואיך נוכל להלחם בם. (יא) ויען יהודה ויאמר חלילה לי מתת עורף. כי אם קרבה עתנו, ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה.
(יב) ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם. (יג) תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם, והפרשים משני עבריהם, ושר צבאם בכחידס מימינם. (יד) כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו בחצוצרות. (טו) ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם, ותרעש הארץ מקול שאון המחנות, ותהי המלחמה מן הבוקר עד הערב. (טז) וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו, ויתקבצו אליו כל אבירי לב, ויינגף האגף הימין לפניהם, וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד. (יז) ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין, ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו. (יח) ותהי המלחמה חזקה, ויפלו חללים רבים משני עבריהם, וגם יהודה נפל בין החללים והנשארים נסו לנפשם.
(יט) וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית. (כ) ויבכו אותו כל בית ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו:
(כא) הוי כי נפל גיבור במלחמה, חוסן ישראל ומגינו.
(כב) ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו, וכל הגדולות אשר עשה, אינם בכתובים, כי עצמו מספר.
[בחירת יונתן למנהיג]
(כג) ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם. (כד) ויהי כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס. (כה) ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם לראשים על העם. (כו) ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה, ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם. (כז) ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ. (כח) ויוועדו יחדו כל אוהבי יהודה, ויבואו אל יונתן ויאמרו לו. (כט) אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ, לצאת ולבוא לפנינו להצילנו מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו. (ל) לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו. (לא) ויואל יונתן להיות להם לראש, ויקם תחת יהודה אחיו. וישמע בכחידס ויצווה לבקש אותו ולהמיתו. (לב) ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון, וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע, ויחנו על שפת ים המלח. (לג) וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי, ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן. (לד) ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשר היה פקיד על העם, אל אוהביו אל אנשי נבו, לבקש מהם לשמור את קניינם ואת רכושם תחת ידם, כי רכוש רב היה להם. (לה) ויוודע הדבר לבני ימברי, ויצאו ממדבא ויפלו על יוחנן ויתפשו אותו ואת כל אשר אתו וילכו.
[נצחון יונתן על בני ימברי]
(לו) ויהי אחר הדברים האלה, ויוגד ליונתן ולשמעון אחיו לאמור. (לז) הנה יום משתה וחתונה לבני ימברי, ועתה הם מביאם את הנערה בתפארת רבה ממדבא, כי בת נשיא היא מארץ כנען.
(לח) ויזכרו את יוחנן אחיהם, ויעלו ההרה ויתחבאו במערת ההר. (לט) וישאו את עיניהם ויראו והנה החתן בא עם אחיו וקרוביו ההולכים לקראתם בתופים ובנבלים ובהמון גדול, וקול המולה עולה עד לב השמים. (מ) ויפרצו מן המארב עליהם ויפגעו בם, ויפלו חללים רבים, ויבוזו את כל רכושם, והנשארים נסו ההרה.
(מא) ותהפך להם התאווה לדאבה, ושיר הנבל לאבל.
(מב) ויהי אחרי הנקמם את דם אחיהם וישובו ויחנו על יד הירדן. (מג) וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת.
(מד) ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור: (מה) קומו ונלחמה בעד נפשנו, כי לא כתמול שלשום היום הזה. (מו) הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. (מז) ועתה הרימו קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם. (מח) ויהי כי החלו להלחם, וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס, ויט בכחידס מפניו. (מט) וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו, ומאנשי בכחידס לא עבר איש אחריהם. (נ) ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש.
[בכחידס מבצר את ערי יהודה; מות אליקים]
(נא) ויפן בכחידס וישב ירושלימה, ויחל לחזק את ערי יהודה, ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח. (נב) וישם מצב בתוכם להצר לבני ישראל. (נג) ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה, וייתן משמר בתוכה, וימלא את מסכנותיה בר ואוכל. (נד) ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים. (נה) ויהי בחודש השני, בשנת שלוש וחמישים ומאה, ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים. (נו) ויהי בהחילם להרוס, ויד ה' נגעה באליקים - ולא יספו. (נז) ויהי כאילם לא יפתח פיו, ולא יכול לצוות את ביתו, וימת בצירים וחבלים. (נח) וירא בכחידס כי מת אליקים, וילך וישב אל המלך, ותשקוט ארץ יהודה שנתיים ימים.
[בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה, ונסוג]
(נט) ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו. (ס) הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד. (סא) וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם. (סב) ויזעק בכחידס חיל גדול, וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו. (סג) ויוודע הדבר ותישאר עצתם מעל ותהי להפך. (סד) כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם וישחטום. (סה) וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר, ויבנו את הריסותיה וישבו שם. (סו) וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ. (סז) ויסע ויבוא לפני בית בשן וילחם עליה ימים רבים, ויערוך כל כלי משחית לקראתה. (סח) ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו, ויצא ממנה עם מקצת אנשיו, ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם. (מט) ויהי בהחילו להכות בהם, וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק. (ע) ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש, ויכו את חיל בכחידס וינגף לפניהם. (עא) וירא כי תם לריק כוחו, ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ, ויהרוג רבים מהם, וייתן את לבו לשוב אל ארצו. (עב) וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום, ולבקש מידו להשיב לו את השבויים. (עג) ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל, וישבע לו לבלתי הרע לו עוד כל ימיו. (עד) וישב לו את כל השבי מארץ יהודה, ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה. (עה) ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם, ויכרת את הפושעים מקרב ישראל.
פרק י [יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס]
(א) ויהי בשנת ששים ומאה, ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר, וילכוד את עכו, ויאספוהו העירה בשלום וימלוך שם. (ב) וישמע דימיטריוס, ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו. (ג) וישלח דימיטריוס ספרי שלום אל יונתן, ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו. (ד) כי אמר בלבו: טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי, מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי. (ה) הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו. (ו) ויכתוב לו לאמור: הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ, ונכרתה ברית יחדו, וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר בידי. (ז) וילך יונתן ירושלימה, ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה. (ח) ויהי כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל, וימס לבבם וייראו מפניו. (ט) וישלח את בני הערובה לחופשיף ויונתן השיבם לאבותיהם.
(י) וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה. (יא) ויצווה את עושי המלאכה להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן. (יב) ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס, ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו. (יג) רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם למקלט.
[ברית בין יונתן ואלכסנדרוס]
(יד) ויהי כשמוע אלכסנדרוס את כל הדברים אשר כתב דימיטריוס ליונתן, ואת המלחמות וכל הגדולות אשר עשה הוא ואחיו בכל התלאה אשר מצאתם, ויאמר: (טו) הנמצא כמוהו איש בארץ, לכה נכרתה ברית אתו ונבקשה את אהבתו. (טז) ויכתוב לו את הדברים האלה:
(יז) המלך אלכסנדרוס ליונתן אחיו שלום. (יח) הנה שמעתי את שמעך כי איש חיל אתה, וכי יקרת להיות מאנשי בריתי. ((יט) לכן הנני נותן אותך כוהן הגדול לעמך ואוהב המלך יקרא לך. (כ) ועתה קח נא מידי את נזר הזהב, ואת בגד הארגמן אשר שלחתי לך, ותהי נא ידך אתי לדרוש את טובתי.
(כא) וילבש יונתן את בגדי הכהונה בחודש השביעי בחג הסוכות, בשנת ששים ומאה, ויאסוף חיל וכלי מלחמה.
(כב) ויהי כי הגיעו הדברים האלה אל אזני דימיטריוס, ויצר לו מאוד ויאמר. (כג) מה זאת עשיתי כי הקדימני אלכסנדרוס להסב את לב העברים אליו ולהתחזק בהם. (כד) ועתה אכתוב להם גם אני, וכבד אכבדם ביקר ובמתן, למען יפנו אלי להושיעני.
(כה) וישלח להם ספרים לאמור.
(כו) המלך דימיטריוס לעם יהודה שלום. (כז) הנה שמעתי וישמח לבי כי לא סרתם מאחרי לדבקה בפושעים בי, וכי שמרתם את בריתי אתכם. (כח) לכן שקדו ושמרו את ברית אהבה הזאת כל הימים. (כט) וגמלתי אף אני לכם ככל הטוב אשר תעשון עמדי, והסר אסיר כל עול מעל שכמכם והגדלתי חסדי עמכם. (ל) והסירותי מכם ומכל היהודים כל מכס ותרומה, את מכס המלח ואת מנת המלך. (לא) את השלישית מתבואות הארץ ואת החצי מכל פרי עץ אשר לי המה.
(לב) והוסר כל משא מארץ יהודה ומשלושת הנפות החוברות לה בשומרון ובגליל למן היום ועד עולם. (לג) והעיר ירושלים עם כל גבולה תהיה קודש, וחופשית מכל תרומה ומעשר המלך. (לד) גם את המצודה אשר בירושלים אתן ביד הכהן הגדול, להיאחז בה ולתת מצב בתוכה לשמרה כאוות נפשו. (לה) וכל שבויי היהודים אשר בארץ מלכותי לחופשי אשלחם בלי קחת פדיון נפשם, וכל מכס וכל תרומה לא יורם מהם וממקניהם. (לו) וכל החגים והשבתות וראשי החודשים ומועדי השנה, וגם שלושת ימים לפני החג ושלושת ימים אחר החג, יהיו ימי חופש והרווחה לכל היהודים הדרים בארצי. (לז) לא יפריע ולא ישבית איש אותם ולא יעבור עליהם לכל דבר. (לח) ושלושים אלף איש יחלצו מהם לחילי המלך, ונתתי להם את שכרם חלף עבודתם כאשר יינתן לחיילי, ומהם ישרתו בערי מבצר מלכותי.
(לט) וגם יבחרו מהם אנשים ליועצי המלך ולשקוד על כל דבר גדול להיעשות באמונה. (מ) וראשיהם ונציביהם מקרבם ייקחו, למען ישמרו כולם את חוקותם כאשר יסד עליהם המלך בארץ יהודה. (מא) ושלושת הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה לכהן הגדול תהיינה למנה, ולו יעבדו, למען דעת כי הוא אדוני הארץ לבדו.
(מב) והעיר עכו ומגרשיה הנני נותן אותה מתן להיכל בירושלים, לכל מלאכת עבודת הקודש. (מג) ומדי שנה בשנה אשקול חמש עשרה אלף שקל כסף מבית אוצרי ומתבואת אדמתי. (מד) ואת אשר לא שולם עוד מן הפקידים מימים אשר עברו, שלם ישלמו לעבודת ההיכל. (מה) וחמשת אלפים שקל כסף אשר לקחו פקידי שנה בשנה מתבואת ההיכל יינתנו לכוהנים אשר עבודת הקודש עליהם. (מו) וכל איש אשר יאשם למלך בכל אשר יעשה לאשמה בה, ונס אל תוך ההיכל או אל כל סביבותיו, נקה ינקה ויד לא תיגע בו ובכל אשר לו בכל מדינות מלכותי. (מז) וגם כסף יישקל מבית אוצרי לבנות ולחדש את הבית ולתקן את חומות ירושלים וכל ארץ יהודה.
(מח) ויהי כשמוע יונתן והעם את הדברים האלה, לא האמינו בהם, ולא פנו אליהם כי זכרו את כל הרע אשר עשה לישראל, ואת הלחץ אשר לחץ אותם. (מט) וייטבו דברי אלכסנדרוס בעיניהם, יען אשר קדם אותם באהבה ובשלום, ויהיו בעוזריו כל הימים.
תוכן המאמר:
פרק א [עלית אנטיוכוס אפיפנס לשלטון]
[כיבוש מצרים]
[כיבוש ירושלים]
[גזרות אנטיוכוס]
[טו כסליו - בניית שיקוץ משומם על המזבח]
פרק ב [מתתיהו ובניו יוצאים נגד צו המלך]
פרק ג [ניצחונותיו של יהודה המכבי]
[אנטיוכוס נערך למלחמת תגובה]
[תלמי וניקנור עולים על ירושלים]
פרק ד [ניצחונותיו של יהודה]
[מלחמת בית צור]
[טיהור המקדש]
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
פרק ה [מלחמותיו של יהודה בגלעד ובגליל]
[כשלון יוסף בן זכריה ועזריה]
פרק ו [מותו של אנטיוכוס אפיפנס ועלית בנו]
[מות אלעזר בקרב נגד פילים]
[המצור על ירושלים בשנת השמיטה]
[הפרת הברית עם אנשי ירושלים]
פרק ז [דימטריוס מושל בסוריה]
[בכיחדס עולה על ירושלים]
[אליקים מושל בחסד בכחידס]
[ניקנור - נפילתו ביום י"א אדר]
פרק ח [יהודה כורת ברית עם רומי]
פרק ט [נפילת יהודה]
[בחירת יונתן למנהיג]
[נצחון יונתן על בני ימברי]
[בכחידס מבצר את ערי יהודה; מות אליקים]
[בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה, ונסוג]
פרק י [יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס]
[ברית בין יונתן ואלכסנדרוס]
[אלכסנדרוס מנצח את דימיטריוס, ומתחבר לתלמי]
[דימטריוס נלחם ביונתן]
פרק יא [מפלת אלכסנדרוס ועלייתו של דימטריוס]
[ברית בין יונתן ודימיטריוס]
[דימטריוס בוגד ביונתן]
[ניצחונות יונתן]
פרק יב [חידוש הברית עם רומא]
[נפילת יונתן בשבי]
פרק יג [שמעון מנהיג העם]
[שמעון כורת ברית עם דימיטריוס]
[טיהור גזר והמצודה]
פרק יד [שמעון נשיא וכה"ג]
פרק טו [שמעון מחדש את הברית עם רומי]
[אנטיוכוס נגד טריפון]
פרק טז [מלחמה בין יוחנן וקינדיביוש]
[תלמי רוצח את שמעון ובניו]
פרק א [עלית אנטיוכוס אפיפנס לשלטון]
(א) ויהי אחרי הכות אלכסנדרוס מלך מקדוניא את דריוש מלך פרס, וימלוך תחתיו. (ב) הוא אלכסנדוס בן פוליפוס אשר יצא מארץ כיתים, וימלוך בארץ יון לראשונה. (ג) ויוסף להלחם מלחמות רבות, וילכד ערים בצורות, ויך את מלכי הארץ לפי חרב. (ד) וילך הלוך ונסוע עד קצווי ארץ, וייקח שלל גויים רבים. (ה) ויהי כי נכבשו כל הארצות לפניו, וירום לבו ויגבה מאוד. (ו) ויאסוף עוד חיל גדול, וימלוך על ממלכות רבות בארצותם לגוייהם, ויהיו לו למס עובד.
(ז) ויהי אחר הדברים האלה, וייפול למשכב ויחל. (ח) וירא כי קרבו ימיו למות, ויקרא לכל שריו ועבדיו אשר גדלו אתו מנעוריו, ויחלק להם את מלכותו בעודנו חי. (ט) וימלוך אלכסנדרוס שתים עשרה שנה וימות. (י) ויהי אחרי מותו ויירשו שריו את כל מדינות מלכותו, וילכדו איש איש את ארצו. (יא) וישימו כתר מלכות בראשם, וימלכו הם וזרעם אחריהם ימים רבים, והרעות גברו מאוד בארץ.
(יב) מהם יצא שורש רע על הארץ, הוא אנטיוכוס המפואר בן-אנטיוכוס, אשר היה בן ערובה ברומא. (יג) ותהי ראשית מלכותו בשנת שבע ושלושים ומאה למלכות יון.
(יד) ויהי בעת ההיא ויצאו אנשים בני-בלייעל מקרב ישראל, וידיחו את עם הארץ לאמור.
(טו) הבה נכרתה ברית את הגויים אשר סביבותינו, כי מאז אשר סרנו מאחריהם מצאונו צרות רבו ורעות.
(טז) וייטב הדבר בעיני העם, וישלחו מלאכים אל המלך, ויצווה המלך בידם ללכת בדרכי הגויים ובחוקותיהם. (יז) ויקימו בית משחק בירושלים במשפט הגויים, ולא מלו עוד את בניהם, ויעזבו את ברית הקודש ללכת בחקותם, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה'.
[כיבוש מצרים]
(יח) ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו, וישאהו לבו לכבוש את ארץ מצרים ולהשתרר על שתי הממלכות. (יט) ויקום וילך ארצה מצרים, ואת עמו לקח עמו, ויהי לו רכב ופרשים ושנהבים ואוניות, מחנה כבד מאוד. (כ) וילחם את תלמי מלך מצרים. ויירא תלמי מפניו וינוס, והעם נפלו חללים חללים. (כא) וילכוד כל עיר מבצר במצרים, ויבוז שלל רב מאוד.
[כיבוש ירושלים]
(כב) ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. (כג) ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם.
(כד) וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו. (כה) ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז. (כו) ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם. (כז) שרים וזקנים נאנחו, בחורים ובתולות אומללו, ופני נשים יפות חמרמרו. (כח) חתן וכלה בחופתם ספדו ויילילו (כט) אבלה נבלה הארץ על יושביה, ובכל בית יעקב תאניה ואנייה.
(ל) ויהי מקץ שנתיים ימים, וישלח המלך את שר המסים על ערי יהודה, ויעל בעם כבד ירושלימה. (לא) וידבר אתם טובות, אך תוך ומרמה היו בלבבו. (לב) כי כאשר האמינו לחלקת שפתיו, ויאספוהו העירה, וייפול עליה באגרוף רשע, ויהרוג עם רב מישראל. (לג) ויבוז את העיר, ויצת אש בקרבה, ויהרוס את הבתים ואת החומות מסביב. (לד) וייקח את הנשים ואת הטף ויוליכם בשבי, וינהג את מקניהם.
(לה) ויבצר את עיר דוד בחומות גבוהות ומגדלים, ותהי להם למצודה. (לו) וישכן אנשי בלייעל בקרבה, ויתחזקו בה, ויצברו בה אוכל ונשק וכל רכוש ירושלים העבירו שמה. (לז) ויארבו מעל המצודה למקדש ה', וישפכו דם נקי סביבותיו ויחללוהו, ותהי לשטן ולמוקש לישראל ימים רבים.
(לח) וינוס כל אזרח בישראל מירושלים, וזרים ישבו תחתם.
ותהי העיר זרה לזרעה, ותקיא את בניה.
(לט) מקדשה היה לשמה, ומועדיה נהפכו לאבל.
(מ) שבתו שבתותיה וכל כבודה לאין,
ותרב חרפתה וקלונה מתפארתה והדריה.
[גזרות אנטיוכוס]
(מא) ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו.
(מב) ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך. (מג) ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת. (מד) וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ.
(מה) לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך לה', ולהפר את השבתות ואת המועדים. (מו) לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. (מז) ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם. (מח) וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.
(מט) אלה הדברים אשר העביר בכל מדינות מלכותו, ויפקד פקידים על הארץ לעשותם. (נ) וישלח לכל ערי יהודה, ויצוום לזבוח זבח. (נא) וייסוגו רבים ממצות ה' וייצמדו לגויים, ותשחת כל הארץ לפניהם. (נב) ויהי הם נוגשים את העם, ויתחבאו במערות ובכל מקום אשר מצאו שם מפלט.
[טו כסליו - בניית שיקוץ משומם על המזבח]
(נג) ויהי בשנת מאה וארבעים וחמש, בחמשה עשר יום לחודש כסלו, ויקימו שיקוץ משומם על מזבח ה', ויבנו במות בכל ערי יהודה מסביב. (נד) ויזבחו ויקטרו בחוצות העיר ולפני פתחי ביתם, ויקרעו את ספרי תורת ה' לקרעים, וישרפו אותם באש. (נה) וכל אשר נמצא אתו ספר ברית ה', וכל השומר את פי ה', היכו לפי חרב כאשר ציוה המלך. (נו) כמשפט הזה עשו לבני ישראל מדי חודש בחודשו בהיקבץ העם אל הערים. (נז) ובחמישה ועשרים יום לחודש זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נוכח מזבח ה'. (נח) והנשים אשר מלו את בניהן הומתו על פי המלך. (נט) את העוללים תלו בצווארם, ואת המלים אותם הרגו בחרב ויבוזו את בתיהם. (ס) ורבים מבני ישראל דבקו בתורת ה' ויישמרו מאכול כל דבר טמא. (סא) ויבחרו את המוות משקץ את נפשותם, ומחלל את ברית ה', וימותו. (סא) ויהי קצף גדול על כל ישראל.
פרק ב [מתתיהו ובניו יוצאים נגד צו המלך]
(א) בימים ההם היה כהן בישראל ושמו מתתיהו בן יוחנן בן שמעון מבני יהויריב בירושלים והוא יושב בהר מודעית. (ב) ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. (ג) יוחנן הקדשי, שמעון התסי ויהודה המכבי. (ד) אלעזר החורני ויונתן הופסי. (ה) וירא מתתיהו את התועבות אשר ביהודה ובירושלים ויקונן ויאמר:
(ו) אוי לי כי נולדתי לחזות את שבר עמי וקריה הקדושה בידי בני נכר. (ז) מקדש אלוה בכף זרים, והיכלו לזרא כאיש חרם. (ח) כל מחמודיו נהלכו, עוללים בחוצות נחנקו, ומבחר בחורים לטבח הובלו. (ט) צבי תפארתנו לחבל שוסים, ורכושנו שלל גויים. (י) חלפה כלתה כל הדרה, שרתי במדינות נהפכה לשפחה. (יא) מקדש ה' לשמה, ותפארתנו למשיסה. שדוד ושמם בכף עם לועז. (יב) ועתה איככה לא אקוץ בחיי.
(יג) ויקרעו מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שק ויתאבלו מאוד.
(יד) ויהי כאשר באו פקידי המלך עיר מודעית להעביר את העם מתורת ה' לעבודת האלילים ולזבוח להם. (טו) וילוו אליהם רבים מבני ישראל, ומתתיהו ובניו התחזקו. (טז) ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. (יז) הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. (יח) ואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות. (יט) וישא מתתיהו את קולו ויאמר.
(כ) אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. (כא) לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. (כב) חלילה לנו לשוב ממצוות ה' אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. (כג) לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך.
(כד) ויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. (כה) וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. (כו) וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. (כז) ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא.
(כח) וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר:
מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבא אחרי.
(כט) ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר. (ל) וכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה. (לא) וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד.
(לב) וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך. (לג) וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב.
(לד) ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:
(לה) עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.
(לו) ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל. (לז) וייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה. (לח) והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה. (לט) ויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו. (מ) ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם. (מא) ויהיו המתים כאלף נפש.
(מב) ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד. (מג) ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו. (מד) ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור
אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.
(מה) ויתקבצו אליהם רבים מחסידי בני ישראל אשר יראת ה' בלבבם, וכל הממלטים את נפשם מפני עוכריהם ויתחזקו בם. (מו) ויהי כי חזקו וגם גברו חיל, ויכו באפם ובחמתם כל הפושעים בישראל, והנמלטים נסו אל הגויים. (מז) ומתתיהו ורעיו עברו בכל גבולי ישראל, ויתצו את הבמות, וימולו את הילדים אשר לא נמול בשר ערלתם. (מח) ותצלח המלאכה בידם, וירדפו ביד רמה אחרי רודפיהם. (מט) ויצילו את תורת ה' מיד הגויים ומלכיהם, ולא נתנום עוד הרים את קרנם.
(נ) ויהי כי זקן מתתיהו וקרבו ימיו למות ויקרא אל בניו ויאמר אליהם.
(נא) הנה עת רעה וזוועה עת צרה ותוכחה לישראל. (נב) לכן קומו בני וקנאו לתורת אלוהינו, שימו נפשכם בכפיכם על ברית אלוהינו. (נג) זכרו את המעשים אשר עשו אבותינו בימי קדם, והיו לכם לשם ולתפארת לדורות עולם. (נד) אברהם אבינו נוסה במסה, והאמין בה' ותחשב לו לצדקה. (נה) יוסף שמר את משמרת ה' בעת צרתו, ויהי לאדון במצרים. (נו) פינחס אבינו קנא לאלוהיו, ותהי לו ברית כהונת עולם. (נז) יהושע מלא אחרי ה', ויהי לראש ולנגיד על ישראל. (נח) כלב ענה עדות אמת בקהל עם, ותהי לו נחלת סגולה. (נט) דוד הלך בדרך תמים, ותהי לו המלוכה לירושת עולם. (ס) אליהו קנא לאלוהיו, ויעל השמיימה. (סא) חנניה מישאל ועזריה בטחו בה', וינצלו מתוך כבשן האש. (סב) וגם דניאל בתומת לבבו ניצל מגוב האריות. (סג) לכן אם תבינו שנות דור ודור, וידעתם כי כל הבוטח בה' יסובבנהו חסד. (סד) ועתה אל תגורו מפני כעס הרשע, כי כל כבודו כעש וכדומן על פני השדה. (סה) היום יעלה וישגה ומחר איננו, וכי ישוב אל עפרו אבדו עשתנותיו. (סו) לכן התאוששו בני וחזקו לבבכם בתורת ה', וירם אלוהים קרנכם.
(סז) שמעו לקול שמעון אחיכם, כי איש חכם ונבון הוא ויהי לכם לאב. (סח) יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה. (סט) ועתה אספו לכם כל הדבקים בתורת ה', לנקום את נקמת עמנו בצריכם. (ע) השיבו להם כפועלם ושימרו את מצות ה' בכל לבבכם.
(עא) ויברך אותם וייאסף אל אבותיו. (עב) וימת בשנת מאה וארבעים ושש, ויקברו בניו אותו אל קבר אבותיו בעיר מודעית. (עג) ויבכו אתו כל בית ישראל, ויעשו לו אבל כבד מאוד.
פרק ג [ניצחונותיו של יהודה המכבי]
(א) ויקם יהודה המכבי תחת מתתיהו אביו. (ב) וכל אחיו וכל ההולכים אחרי אביו באו לעזרתו, ויסעו ביד רמה להלחם באויביהם. (ג) ויהי כי-שינס כגבר חלציו וייסך על עמו בחרבו ובקשתו, וינחל כבוד וגדולה ליעקב. (ד) מהיר במלאכתו כליש ביער, ודמיונו כאריה שואג לטרף. (ה) רדף בזעם את זועמי עמו, ואש נשקו נשקה בעוכרימו. (ו) פחדו ורגזו הזדים מפחדו, ופועלי עוולה יחדו נאלחו, כי תשועת עמו צלחה בימינו. (ז) מלכי לאומים שמעו וירגזון, ויעקב שמח ועלז במעשיו, על כן זיכרו לברכה עד עולם. (ח) ויעבור בכל ערי יהודה ויכרת כל רשעי ארץ, ויסר חרון אף ה' מישראל. (ט) ויגדל שמו בקרב הארץ וכל עשוק ורצוץ נקבצו אליו.
(י) ואפלוניוס הזעיק עם רב ועצום מן הגויים ומאנשי שמרון לצאת בחרב לקראת ישראל. (יא) וישמע יהודה ויסע לקראתו, ויכהו וימיתהו ויפלו חללים רבים, והשרידים ברחו לנפשם. (יב) וישלול את שללם ויחגור את חרב אפלוניוס ותהי לו לחרב נוקמת כל הימים.
(יג) וישמע סירון שר צבא ארם כי נאספו כל יראי ה' אל יהודה, וכי נקבצו אליו עם רב למלחמה, ויאמר. (יד) אכבדה ביהודה ובעמו ובכל בוזי דבר המלך, לעשות לי שם בארץ (טו) ויאסור את רכבו, וחיל כבד מן הגויים עלו אתו להינקם בישראל, ויבוא עד מעלה בית חורון. (טז) ויהודה יצא אך במתי מעט לקראתם.
(יז) ויהי בראותם את מחנה האויבים, ויאמרו הנה אנחנו יוצאים במתי מעט, ונפשנו יבשה מבלי אוכל, ואיך נעמוד לפני החיל הנורא הזה.
(יח) ויען יהודה ויאמר:
היד ה' תקצר לתת רבים ביד מעטים, ואם יש מעצור לו להושיע ברב או במעט. (יט) הן לה' התשועה, ורוב חיל לא ימלט. (כ) הם בוטחים על המונם ועל רוב חילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. (כא) ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. (כב) לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.
(כג) ויהי ככלותו לדבר ויפול בחתף עליהם, בטרם ידעו בבואו, ויך את סירון ואת עמו לפי חרב. (כד) וירדפם ממורד בית חורון עד הערבה, ויפלו מהם שמונה מאות איש, והנשארים נסו אל ארץ פלשתים. (כה) ותיפול פחד יהודה ואחיו על כל העמים מסביב, ויספרו בגויים את מעשי יהודה הגדולים ויגיעו עד אזני המלך.
[אנטיוכוס נערך למלחמת תגובה]
(כו) ויהי כשמוע אנטיוכוס את הדברים האלה ותבער כאש חמתו וישלח בכל מדינות מלכותו ויזעק חיל גדול ועצום מאוד. (כז) ויפתח את אוצרו וייתן לכל צבאו שכר שנה תמימה, ויצוום להיות נכונים יום יום. (כח) וירא כי לא מצאה ידו די כסף, וכי מעטו תרומות העם, יען כי פרוע הוא על דבר השערורייה אשר עשה בקרבו נגד דתי הארץ הקדמוניות. (כט) ויירא פן תכבד עליו העבודה מנשוא כפעם בפעם, יען כי פיזר שכר ומתן מכל המלכים לפניו, ויתעצב אל לבו. (ל) ויוועץ ללכת אל ארץ פרס להרים את התרומות, למען הרבות לו כסף.
(לא) ויישאר אחריו איש מזרע המלוכה ושמו ליזיאש, וישם אותו לפקיד על כל הארץ מנהר פרת ועד קצה ארץ מצרים. (לב) ואת בנו אנטיוכוס הפקיד על ידו לגדלו ולחנכו עד שובו מארץ נכריה. (לג) ויחלק לו את מחצית החיל, ואת מחצית השנהבים, ויצווהו על כל אודותיו ועל כל ארץ יהודה וירושלים. (לד) לשלוח אנשי צבא לקראתם ולהשמיד ולהכרית את שארית יהודה וירושלים, ולמחות זכרם מתחת השמים. (לה) ויצווה להושיב גויים בקרבה, ולחלק את הארץ בגורל לכל בני הנכר. (לו) ויהי בשנת שבע וארבעים ומאה וייקח המלך את מחצית כל חילו ויסע מאנטוכיא הבירה, ויעבור את נהר פרת לעלות אל הארצות העליונות.
[תלמי וניקנור עולים על ירושלים]
(לז) ויבחר לו ליזיאש מנכבדי הארץ ומקרובי המלך את תלמי בן דורימון ואת נקנור ואת גורגיאש. (לח) ויחלק להם ארבעים אלף איש רגלי, ושבעת אלפים פרשים, וישלחם אל ארץ יהודה לשחתה, כאשר ציוה המלך (לט) ויהי בנוסעם עם כל המחנה הזה, ויחנו ראשונה בערבה אשר על יד אמה. (מ) ויוודע הדבר לסוחרי הארץ מסביב, ויבואו אל המחנה וכסף רב בידם, לקנות את שבויי העברים לעבדים, ויילוו אליהם עם רב מארם ומגויי הארץ מסביב. (מא) וירא יהודה ואחיו כי הקצף הולך וגדל, וכי קרב הצר אל קצה גבולי הארץ, וגם שמעו את דבר המלך אשר אמר להכריתם מגוי. (מב) ויאמרו איש אל אחיו, הבה נעמוד בפרץ עמנו ונלחמה בעד נפשנו ומקדשנו. (מג) וייקהלו קהל גדול ויחלצו למלחמה, ויתחננו אל ה' לתת להם ישועה ורחמים.
(מד) והעיר ירושלים הייתה שממה מאין יושב אין יוצא ואין בא מכל בניה, ומקדש ה' מחולל. (מה) המצודה הייתה למושב זרים, וכל כבוד גלה מיעקב, קול חליל וכינור לא נשמע בכל הארץ. (מו) ויתקבץ העם במצפה מול ירושלים, כי מצפה לפנים מקום תפילה לישראל. (מז) ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ויעלו עפר על ראשם ויקרעו את בגדיהם. (מח) ויפרשו את ספרי תורת ה' אשר חפשו אותם הגויים להתוות בם את פסילי גילוליהם, וגם את פארי הכהונה הביאו שמה. (מט) ואת המעשרות ואת הביכורים ואת הנזירים אשר מלאו את ימי נזרם.
(נ) ויצעקו בקול בכי אל ה' אלוהים ויאמרו: אהה אנה נפלט את אלה היום. (נא) הן מקדשך לטמאה וכוהניך נרדפו וילבשו בושת. (נב) כל העמים כולם קמו עלינו לכלותנו, ולא נכחד ממך את אשר יזמו לעשות. (נג) איככה נעמוד לפניהם אם לא תושיענו ימינך.
(נד) ויצווה יהודה ויתקעו בשופרות ויריעו תרועה, ויתן ראשים על העם שרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. (נה) ויעבר קול במחנה לאמור:
מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, או ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, או איש אשר ירך לבבו - ילך וישוב לביתו, ככתוב בספר תורת ה'.
(נו) ואחרי כן נסעו ויטו את אוהליהם מנגד לאמה. (נז) וידבר יהודה אל העם לאמור.
(נח) התקדשו למחר והיו לבני חיל להלחם באויביכם אשר התקבצו להכריתנו ולאבד את מקדשנו. (נט) כי טוב לנו למות במלחמה, מראות ברע אשר ימצא את עמנו ואת מקדשנו. (ס) וה' אלוהים את הטוב בעיניו יעשה.
פרק ד [ניצחונותיו של יהודה]
(א) ויקם גורגיאש לילה ויבחר חמשת אלפים איש רגלי ואלף פרשים. (ב) ויקרבו בלאט אל מחנה היהודים להתנפל פתאום עליהם, ואנשי המצודה היו להם לעיניים. (ג) וישמע יהודה ויקום עם אנשי צבאו לרדת אל מחנה המלך אשר באמה, ולהכותם בעודם נטושים על פני השדה. (ד) ויהי כאשר הקריב גורגיאש לבוא אל מחנה יהודה, וירא כי אין איש, וישתאה ויאמר, אך נסים הם לפנינו, וייסע אחריהם ההרה. (ה) וכמו השחר עלה, והנה יהודה בערבה, ושלושת אלפים איש בחור עמו, ושריונות וחרבות לא היו להם עוד די מחסורם. (ו) ויהי בראותם את מחנה הגויים כי עצום הוא, ואיש איש לבוש שריון קשקשים, וגם פרשים להם כולם מלומדי מלחמה, וייראו. (ז) ויאמר יהודה אליהם, אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. )ח) זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. (ט) קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. (י) למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.
(יא) ויהי כי ראו הגויים את מחנה היהודים נוסעים לקראתם, ויצאו גם הם מן המחנה, ויסעו במערכה לקראתם, ואנשי יהודה תוקעים בשופרות. (יב) ויפגעו באויביהם, וינגעו לפני בני ישראל, וינוסו דרך הערבה. (יג) ויזנבו את הנחשלים בהם וידלקו אחריהם עד חצרון ועד שדה אדום מול אשדוד ויבנה, ויפלו מהם כשלושת אלפים איש.
(יד) ויהי כי שב יהודה מרדוף אחריהם, ויצווה את אנשיו לאמור. (טו) הישמרו לכם פן תפשטו על השלל אשר במחנה, כי לא כלתה עוד המלחמה. (טז) הנה גורגיאש ונדודיו לפנינו על ההר, לכן עמדו על נפשכם במערכה, ואחרי הכותכם אותם תפשטו על השלל ואין מחריד. (יז) עודנו מדבר, והנה גדוד האויב נראה בראש ההר. (יח) וישא גורגיאש את עיניו, וירא כי נסו אנשיו וכי הוצת אש במחנה, כי הקיטור עלה השמיימה, ויראהו את אשר נעשה. (יט) ויהי בראותם את יהודה וחילו ערוכי מלחמה עומדים במערכה, וייבהלו מאוד, ויפנו עורף וינוסו אל ארץ הגויים. (כ) וישב יהודה ואנשיו אל המחנה, ויעוטו אל השלל, ויבוזו זהב וכסף ובגדי תכלת וארגמן ורכוש עד אין מספר. (כא) ואחרי כן שבו אל ארצם, ויהללו את ה' בשירים, ויזמרו הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. (כב) ויהי ביום ההוא תשועה גדולה לישראל. (כג) והגויים מן יתר הפליטה באו אל ליזיאש ויספרו לו את הקורות אותם. (כד) וישמע ליזיאש, ותפעם רוחו ויתעלף, כי ראה כי כשל כוחו בישראל וכי לא נפל הדבר כרצון המלך.
[מלחמת בית צור]
(כה) ויהי לתקופת השנה וישב ליזיאש ויקהל ששים אלף איש בחור וחמשת אלפים רוכבים בסוסים לכבוש את ירושלים. (כו) ויעתק את מחנהו בארץ אדום ויחן לפני בית צור. (כז) ויצא יהודה לקראתו ועשרת אלפים איש אתו. (כח) וירא את מחנה האויב כי כבד הוא מאוד, ויתפלל אל ה' ויאמר.
(כט) ברוך אתה ה' אלוהי ישראל וגואלו, אתה הכית את בן הענק ביד דוד עבדך, ונתת את חיל הגויים ביד יונתן בן שאול ונושא כליו. (ל) תנה גם עתה את המחנה הלזה ביד עמך ישראל, למען יבושו וייכלמו ברב כוחם והמונם. (לא) תן מורך בלבבם, והפל עליהם אימה ופחד, שלח ידך בהם להומם ולאבדם. (לב) למען יפלו בחרב אוהביך, וכל יודעי שמך יזמרו שירי תהילתך.
(לג) ויתגר בם יהודה וינגף ליזיאש לפניו ויהיו המתים במגפה ההיא חמשת אלפים איש. (לד) וירא ליזיאש כי נסו אנשיו, והעברים אנשים מרי נפש הם ונכונים למוות ולחיים כבני חיל, וישוב לאנטוכיא לאסוף עוד חיל גדול מבראשונה, ולצאת לקראת יהודה למלחמה.
[טיהור המקדש]
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. (מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. (מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. (מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. (מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. (נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
פרק ה [מלחמותיו של יהודה בגלעד ובגליל]
(א) וישמעו הגויים מסביב כי הוקם המזבח, וכי טיהרו את המקדש כבראשונה, וייחר אפם במאוד מאוד. (ב) ויוועצו יחדו להכרית ולעקור את כל עדת יעקב, ויחלו לשלוח יד ביהודים אשר בגבולם וימיתום. (ג) ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם. (ד) וגם יושבי בית און היו למוקש ולמארב לישראל על הדרך, וימיתו רבים מהם. (ה) ויפקוד יהודה עליהם את פשעם, ויצבא על המגדלים אשר היו בם ויחרימם, וישרוף אותם וכל האנשים אשר בתוכם. (ו) ומשם פנה מול בני עמון עם גיבורי חיל למלחמה, וימצאם חמושים, ושם שר צבאם טימוטיוס. (ז) ויעש אתם מלחמות רבות ויוכל להם, וילכוד את יעזר ואת בנותיה וישב אל ארץ יהודה.
(ח) ויהי בעת ההיא ויקומו גם יושבי גלעד על היהודים אשר בארצם לכלותם, וימלטו אל מבצר דימון. (ט) וישלחו ספרים אל יהודה ואל אחיו לאמור. (י) כל הגויים אשר סביבותינו שתו עלינו לכלותנו וטימוטיוס בראשם, ועתה הם צרים על המבצר אשר נמלטנו שם להבקיעהו. (יא) לכן חושה נא לעזרתנו למען הצילנו מידם כי רבים ממנו נפלו בחרב. (יב) וגם מאחינו היושבים בארץ טוב המיתו כאלף נפש, ואת נשיהם וטפם הוליכו בשבי, ויבוזו את שללם. (יג) ויהי הם קוראים עוד את המכתב, והנה מלאכים באים מן הגליל ומדיהם קרועים, ויגידו חדשות כאלה ויאמרו. (יד) הנה הגויים מכל הערים מסביב מעכו ומצור ומצידון וכל יושבי הגליל קמו עלינו להשמידנו ותמלא הארץ אותם.
(טו) ויהי כשמוע יהודה ואנשיו את הדברים האלה ויועצו לב יחדו מה לעשות להושיע את אחיהם במבוכה הזאת. (טז) ויצווה יהודה את אחיו את שמעון ויאמר בחר לך אנשים ולך אל הגליל להושיע את אחינו, ואני ויונתן אחי ניסע אל הגלעד. (יז) וישם את יוסף בן זכריה ואת עזריה לנציבים אל שארית העם ועל אנשי המלחמה, ויפקד את ארץ יהודה על ידם לשמרה. (יח) ויצווה אתם לאמור, שפטו את העם, אך הישמרו לכם ואל תצאו למלחמה על הגויים עד שובי אליכם. (יט) ויחלק שמעון שלושת אלפים איש אבירי לב ללכת אל הגליל, ויהודה שם את פעמיו הגלעד, ומספר פקודיו שמונת אלפים. (כ) ויהי בבוא שמעון אל הגליל, וילחם מלחמות רבות את הגויים, ותכבד ידו עליהם ויכם וירדפם עד פתח שערי עכו. (כא) ויפלו כשלושת אלפים נפש מן הגויים וישלול את שללם. (כב) ואת אחיו אשר בגליל ובארפד לקח וינהג אתם ואת נשיהם וטפם ואת כל רכושם אל ארץ יהודה, וילכו אתו שמחים וטובי לב.
(כג) ויהודה המכבי ויונתן אחיו עברו את הירדן וילכו דרך שלושת ימים במדבר. (כד) ויפגשו את אנשי נבו ויקראו להם לשלום, ויספרו לו את הקורות את אחיהם בארץ הגלעד. (כה) כי הוליכו הגויים אותם בשבי ויכלאום בבצרה ובבצר ובעלמון ובחשבון ובמקד ובקרניים, ערים גדולות ובצורות מאוד, וגם רבים מהם אסורים בערי הגלעד. (כו) וכי נוסדו יחד להתנפל למחרתו על המבצרים האלה להבקיעם ולכלותם ביום אחד. (כז) ויפן יהודה פתאום עם כל חילו, וילך דרך מדבר בצר, וייפול על העיר וילכוד אותה. (כח) ויהרוג את כל זכורה לפי חרב ויבוז את שללה, ואת העיר הצית באש, ובעוד לילה קרב אל המבצר. (כט) הבוקר אור ויישאו את עיניהם ויראו והנה המון גדול עד אין מספר נושאים סולמות וכל כלי משחית לעלות על המבצר ולתפשו. (ל) וירא יהודה כי החלה המלחמה, ונאקת אנשי העיר וקול התרועה גדלו עד לב השמים, ויעורר את רוח אנשיו להילחם בעד נפש אחיהם. (לא) ויחץ את עמו לשלשה ראשים, ואחרי נושאם את קולם אל ה' תקעו בשופרות ויתגרו באויביהם מאחור. (לב) ויהי כי הכירו אנשי טימוטיוס את יהודה בעקבם, וינוסו מפניו, ויך בהם מכה גדולה, ויפלו מהם ביום ההוא כשמונת אלפים נפש.
(לג) ויפן משם יהודה וייסע מול מצפה, ויערוך לקראתה ויתפשה, ויהרוג את כל זכורה ויבוז את שלל העיר, וייצת אש בקרבה. (לד) ואחרי כן שם פעמיו אל חשבון ובצרה ומקדה ואל יתר ערי הגלעד ויפלו בידו.
(לה) ויהי אחר הדברים האלה ויאסוף טימוטיוס עוד חיל, ויחן על רבה מעבר לנחל. (לו) וישלח יהודה מרגלים לתור את מחנה האויב, וישובו ויאמרו. (לז) הנה כל הגויים מסביב נקבצו יחד ויכסו את עין הארץ. (לח) וכל חיל ערב אתם אשר שכרו בכסף, וכל העם חלוצי מלחמה חונים מעבר לנחל.
(לט) וטימטיוס אמר אל שרי צבאו לאמור: זה לנו האות. (מ) אם עבור יעבור יהודה את הנחל ולא יירא מגשת אלינו, לא נוכל לו כי עצום הוא ממנו. (מא) אולם כי יירא לעבור ותחתיו יעמוד, ועברנו אנחנו כי יכול נוכל לו.
(מב) ויהי כי קרב יהודה אל הנחל ויצג את שוטרי העם על שפת הנחל ויצווה אתם לאמור, האיצו בכל העם לעבור למלחמה, ולא יוותר איש במחנה. (מג) ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו, ויינגפו כל הגויים לפניהם וישליכו איש איש את חרבו, ויברחו אל בית גלוליהם אשר בקרניים להימלט על נפשם. (מד) ויתפוש יהודה את העיר, וישרוף את בית העשתרות וכל אשר בתוכו, ויהרוס את קרניים עד היסוד בה, ולא יכלו להתייצב לפני יהודה. (מה) ויקבוץ אחרי כן כל איש ישראל אשר בגלעד למקטון ועד גדול, הם ונשיהם וטפם וכל רכושם, לשוב אל ארץ יהודה. (מו) ויהי בהיותם בדרך, ויפגעו בעיר גדולה ובצורה היא עפרון, ואין דרך לנטות ימין ושמאל בלתי עבור בתוכה. (מז) ויסגרו אנשי העיר בעדם, ואת מבואי העיר מלאו אבנים. (מח) וישלח להם יהודה דברי שלום לאמור. (מט) נעברה נא בעירכם לשוב אל ארצנו, לא ירע לכם איש, רק אין דבר בלתי עבור ברגלינו. ויקשו את ערפם ולא נתנום לעבור. (נ) ויצווה יהודה לכל אנשיו לערוך מערכה לקראת העיר איש איש על דגלו. (נא) ויחלצו ויסעו לקראתה וילחמו בה כל היום ההוא וכל הלילה, עד נתנה האלוהים בידם. (נב) ויך יהודה את כל זכורה לפי חרב, ויבוז את העיר ויעשה תל עולם, וילכו על פגרי מתיהם עד אשר עברו את הירדן, ויבואו בערבה מול בית שאן. (נג) ויקבץ יהודה את הנחלשים בעם, וידבר על לבם כל הדרך עד בואם אל ארץ יהודה. (נד) ויעלו כולם בשמחה על הר ציון, ויקריבו עולות לה' יען כי לא נעדר מהם איש עד שובם אל ארץ אחזתם.
[כשלון יוסף בן זכריה ועזריה]
(נה) ויהי בהיות יהודה ויונתן בארץ הגלעד ושמעון אחיהם בגליל לצור על עכו. (נו) ויוסף בן זכריה ועזריה שמעו את כל הגדולות אשר עשו ויאמרו. (נז) למה נגרע מעשות לנו שם בארץ כאחינו, הבה נלחמה גם אנחנו את הגויים אשר סביבותינו. (נח) ויצוו את אנשי מלחמתם להיחלץ, ויצאו לקראת יבנה למלחמה. (נט) ויסע גורגיאש וחילו לקראתם ויניסם עד גבולי ארץ יהודה, ויפקדו מהם כאלפים איש, ותהי מהומה גדולה בישראל. (ס) יען אשר לא שמעו לקול יהודה ואחיו ויחשבו לעשות נפלאות, והם לא היו מזרע האנשים אשר בחר ה' בהם לתת בידם תשועה לעמו. (סא) וליהודה ולאנשיו היה יקר וגדלה נגד כל קהל ישראל ונגד כל הגויים אשר שמעו את שמעם ויבאו ויברכו אותם.
(סב) ויהי אחרי כן ויצא יהודה ואחיו להלחם בבני עשו היושבים בארץ מנגב וילכדו את חברון ואת בנותיה, ויהרסו את המבצר ואת המגדלים מסביב שרפו באש. (סג) ויפנו משם ויסעו אל גלילות הגויים, ויעברו את שומרון. (סד) ביום ההוא נפלו מן הכוהנים אשר נשאם רוחם להראות את כוחם וילכו להלחם בלי דעת. (סה) ויעתק יהודה משם את מחנהו מול אשדוד בגלילי הגויים, וייתוץ את המזבחות, ואת פסילי אלוהיהם שרף באש ואחרי קחתו את שלל הערים שב אל ארץ יהודה.
פרק ו [מותו של אנטיוכוס אפיפנס ועלית בנו]
(א) ויהי בנסוע אנטיוכוס בארצות העליונות מעיר לעיר, ויאמר לו הנה עיר גדולה בארץ פרס ושמה עילם והיא מלאה כסף וזהב. (ב) ובאוצר בית אלוהיה יריעות זהב ושריונות ושליטים אשר הביאם שם אלכסנדרוס בן פוליפוס מלך מקדוניא. (ג) ויבוא אנטיוכוס ויצבא על העיר ללכדה ולבוז את שללה, אך תם לריק כוחו. (ד) כי אנשי העיר נזהרו מקודם ויצאו במערכה לקראתו וירדפוהו ויפן סר וזעף בבלה.
(ה) ואיש בא ארצה פרס ויגד לו לאמור, הנה הצבא אשר שלחת אל ארץ יהודה כליל נגף. (ו) וליזיאש ראש לכל המחנות נס מפני העברים, וישוסו את מחנהו ויקחו את כל כלי הקרב אשר בתוכה, ועתה כולם חגורי מלחמה הם ויתחזקו. (ז) ואת השיקוץ אשר הקימות על הבמה בירושלים השליכו חוצה, ואת המקדש הקיפו חומות גבוהות כאשר בתחילה, ויבצרו את בית צור עירך. (ח) וישמע אנטיוכוס את הדברים האלה וייבהל, ויתעצב אל לבו, וייפול למשכב ויחל כי ראה כל תקותו מאפס. (ט) ויתמהמה ימים רבים בעיר ההיא, כי עיצבונו היה הלוך וגדול וידע כי חלה את חוליו למות.
(י) ויקרא לכל אוהביו ויאמר אליהם:
הנה נדדה שנתי מעיני ותנומה מעפעפי מיגון ומעצב. (יא) ואומר בלבבי הנה כל כבודי נהפך עלי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי. (יב) לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי. (יג) ועתה מעי חמרמרו בזוכרי את אשר התעללתי בירושלים. (יד) את המקדש ניצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף, ואת צבאותיי שלחתי להשמיד את יושבי יהודה על לא דבר. (טו) על אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על אדמת נכר. (טז) ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על כל מלכותו. (יז) וימסור לו את הכתר ואת הלבוש ואת טבעת המלך להביאם אל אנטיוכוס בנו, ויפקידהו על ידו להיות לו לאומן ולהמליכהו תחתיו.
(יח) וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה. (יט) וישמע ליזיאש כי מת המלך, וימלך את בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה אתו, ויקרא את שמו אאופטר.
[מות אלעזר בקרב נגד פילים]
(כ) והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה. (כא) ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם. (כב) ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה. (כג) וימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו. (כד) עד מתי תחשוך את ידך מעשות שפטים להנקם את נקמת אחינו. (כה) כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר. (כו) כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה. (כז) ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת. (כח) כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו. (כט) ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם.
(ל) כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי. (לא) ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה. (לב) ויסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה. (לג) ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל. (לד) ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך. (לה) וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. (לו) ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה. (לז) ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים. (לח) כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. (לט) ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. (מ) ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. (מא) ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. (מב) ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. (מג) כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה.
(מד) ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. (מה) וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה. (מו) וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. (מז) וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. (מח) ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. (מט) והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו. (נ) וישם המלך את פניו ירושלימה וייחן עם חילו בארץ יהודה נוכח הר ציון. (נא) ואנשי בית צור לא יכלו לעמוד בעיר כי חזק עליהם הרעב, ושנה ההיא הייתה שנת השמיטה וישלם המלך אתם ויצאו בטח מן העיר.
[המצור על ירושלים בשנת השמיטה]
(נב) ויקח המלך את בית צור ויתן מצב בתוכה לשמרה. (נג) ויצר על המקדש ימים רבים ויערוך כל כלי משחית מסביב לו להשחיתו באש ובחיצים ובאבני קלעים. (נד) ויכוננו גם בני ישראל כלי משחית למולם, ויתייצבו ימים רבים לפני אויביהם. (נה) אך על דבר שנת השמטה אזל כל לחם מכלי והעברים הנמלטים מן הגויים אל ארץ יהודה אכלו כל יתר המחיה. (נו) ויותרו אך מתי מספר במקדש, כי כלו ברעב ובחוסר, וייפרדו איש מעל אחיו וילכו למקומם.
[הפרת הברית עם אנשי ירושלים]
(נז) ויהי בעת ההיא ויוגד לליזיאש לאמור. (נח) המלך אנטיוכוס הפקיד את בנו על יד פוליפוס להיות לו לאומן ולהמליכהו. (נט) והנה הוא שב מארץ פרס, וכל אנשי הצבא אתו, ועתה פן ישלח ידו והחזיק בממלכה. (ס) ויבהילו לסור מעל המצודה, ויאמרו אל המלך ואל שרי הצבא ואל כל אנשי החיל לאמור: (סא) הן חסרנו כל בארץ הזאת, והעם הולך וחסר מבלי צדה, והמקום אשר אנחנו צרים עליו חזק הוא מאוד, הלא טוב לנו לשוב ולשקוד על אודות ארצנו. (סב) לכן נתנה יד לעם הזה, ונעשה שלום להם, ונאות להם כי ילכו בחוקותם כמשפטם. (סג) כי כל מלחמתם וכל רוגזם עלינו, עקב אשר הפרענו אותם מעבודת אלוהיהם.
(סד) וייטב הדבר בעיני המלך והשרים וישלח להם לשלום ויענוהו שלום. (סה) ואחר נשבעו המלך והשרים להם, ויצאו היהודים מן המבצר.
(סו) ויהי כי בא המלך על הר ציון, וירא כי חזק הוא מאוד, ויפר את ברית שלומו ויצווה להרוס את החומות מסביב עד רדתן. (סז) ואחרי כן שב בחיפזון לאנטוכיה, וירא את פוליפוס כי שלח ידו בבירה וילחם בו ויקחה מידו בחזקה.
פרק ז [דימטריוס מושל בסוריה]
(א) ויהי בשנת מאה וחמישים ואחת ויצא דימיטריוס בן סליקוס מרומא וילכוד במתי מעט עיר על שפת הים וימלוך שם.
(ב) ויהי בבואו אל הבירה ואל בית אבותיו, ויאחזו אנשיו את אנטיוכוס ואת ליזיאש להסגירם ביד דימיטריוס. (ג) וישמע המלך ויקרא: הסירו אותם מעל פני, ויפגעו בם אנשיו וימותו.
[בכיחדס עולה על ירושלים]
וישוב דימיטריוס על כסא מלכותו. (ד) ויקבצו אליו כל הפוחזים והבוגדים בישראל, ואליקים בראשם, והוא נכסוף נכסף אל משמרת הכהונה. (ה) ויצעקו חמס על יהודה ועל עמו, ויאמרו אל המלך. (ו) הנה יהודה ואחיו המיתו כל אוהביך, ואותנו גרשו מן הארץ. (ז) ועתה שלח נא איש אשר בטחתה בו, לראות את הרע אשר עשו לנו ולארצך, ולייסרם ואת כל עדתם. (ח) ויבחר המלך באחד מרעיו ושמו בכחידס, הרודה בעבר הנהר, כי בטח בו המלך ושמו אדיר בארץ. (ט) וישלח אתו את הבוגד אליקים, וימלא את ידיו לכהן, ויצווהו לעשות שפטים בבני ישראל. (י) ויסעו בחיל גדול אל ארץ יהודה, וישלחו מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם למען התעותם. (יא) ויהודה ראה כי חיל גדול בעקבם, ויכר כי עורמה בפיהם ולא האמין להם.
(יב) ועדת סופרים התקבצו אל אליקים ואל בכחידס לדבר אתם במישרים ונלוו אליהם החסידים ראשי בני ישראל לשאול להם לשלום. (יג) כי אמרו בלבם הלא אליקים כהן הוא, מזרע אהרן אשר בא עם החיל הזה, ובגוד לא יבגוד באחיו. (יד) וידבר אליקים להם לשלום וישבע לאמור, חי ה' אם אשקר לכם לעשות עמכם כל רע. (טו) ויהי כי האמינו לשבועתו, ויאחז ששים איש מהם וישחטם ביום אחד. (טז) ככתוב בשר חסידיך לחיתו ארץ, שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. (יז) ויחרד כל העם חרדה גדולה עד מאוד, ויילילו ויאמרו הלא אין אמון בם כי הפרו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו לנו.
[אליקים מושל בחסד בכחידס]
(יח) ויפן בכחידס מירושלים ויחן על בית סוכו וישלח בכל הארץ מסביב לאחוז את האנשים אשר נמלטו מידו וישחטם וישליכם אל הפחת. (יט) ואחרי כן הפקיד את אליקים על הארץ ויעזוב אנשים אתו לעזור לו וישב אל המלך. (כ) ואליקים נלחם בעד הכהונה הגדולה, ויתקבצו אליו כל עוכרי ישראל ותכבד ידם על ארץ יהודה וירושלים. (כא) וירא יהודה את אליקים ועדתו כי ירעו עוד מן הגויים. (כב) ויקום ויעבור בכל גבולי יהודה, וינקם בכל הפושעים, ויעצרו משוט בארץ. (כג) ויהי כראות אליקים את יהודה ואת עמו כי שגבו ממנו, ואין לאל ידו להתייצב לפניהם, וישב וילך אל המלך ויצעק חמס עליהם.
[ניקנור - נפילתו ביום י"א אדר]
(כד) וישלח המלך את ראש כל שריו את נקנור, והוא שונא את ישראל מאוד, ויצוהו להשמיד ולאבד את כל העם. (כה) וייסע נקנור בחיל כבד ירושלימה, וישלח במרמה מלאכים אל יהודה ואל אחיו ודברי שלום בפיהם לאמור.
(כו) אל נא תהי מריבה ביני וביניכם לכן במתי מעט אבוא אליכם ונדברה יחד.
(כז) ויבוא אל יהודה וישאלו איש את אחיו לשלום, והאויב ארב במארב לתפשו. (כח) ויוגד ליהודה כי בא אליו נקנור בצדיה, ויירא מפניו וימאן לראותו עוד. (כט) וירא נקנור כי נודעה עקבתו, ויצא בחרב לקראת יהודה על יד כפר שלמה. (ל) וינגף חיל נקנור לפניו ויפלו כחמשת אלפים איש במגפה ההיא והנשארים נמלטו אל עיר דוד.
(לא) ויהי אחר הדברים האלה ויעל נקנור על הר (הבית?) ויצאו מן הכוהנים ומזקני העם לקראתו ויאספוהו בטוב לב הביתה ויראוהו את הקורבנות אשר הקריבו בעד שלום המלך. (לב) ויתעלל בהם נקנור ויצחק ויגאל אותם וידבר אתם קשות. (לג) וישבע שבועה לאמור:
אם לא תסגירו את יהודה ואת אנשיו בידי שרוף אשרוף את הבית הזה בשובי בשלום וילך בחרי אף.
(לד) וישובו הכוהנים ויגשו אל מזבח ה' וישאו את קולם בבכי ויאמרו.
(לה) ה' אלוהים יען אשר רצית בבית הזה להיקרא בו שמך הגדול והוא בית תפלה לעמך ישראל. (לו) אנא אנא ה' נקום נקמתך באיש הזה ובחילו זכור את חרפתם אשר חרפוך והפל אותם בחרב לבל יקומון עוד.
(לז) ויפן נקנור מירושלים ויחן על בית חורון וחיל ארם בא לעזרתו. (לח) ויסע יהודה את מחנהו על יד חדשה ופקודיו שלושת אלפים איש ויתפלל אל ה' ויאמר:
(לט) ה' אלוהים עת חרפוך שלוחי סנחריב, שלחת את מלאכך ויך בחילו מאה ושמונים וחמשה אלף. (מ) שלח נא גם היום את מגפתך על החיל הזה לעינינו למען ידעו כל הגויים כי אנפת בם עקב אשר חרפו את משכן כבודך וכי שפטת אותם כפי רשעתם.
(מא) ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה, ויינגף חיל נקנור, והוא נפל ראשונה במערכה. (מב) וירא העם כי נפל שר צבאם, וישליכו את הנשק וינוסו. (מג) וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד גזר, ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל. (מד) ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם. ויהי בפנות האויב לקראתם, ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט. (מה) ויעט העם אל השלל, ויכרתו את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו, ויוקיעום בירושלים. (מו) ותחי רוח העם ויחוגו את היום ההוא בשמחה גדולה, ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה. (מז) ותשקוט ארץ יהודה ימים מספר.
פרק ח [יהודה כורת ברית עם רומי]
(א) וישמע יהודה את שמע אנשי רומא כי אבירי לב המה, ונותנים יד לחפצי אהבתם, וכורתים ברית למבקשי שלומם וכי עצמו במאוד מאוד. (ב) וגם שמע את המלחמות ואת הגדולות אשר עשו בארץ גלתי, כי הכניעו את העם למשמעתם ויתנו אותם למס עובד. (ג) ואת המעשים אשר עשו באשפניא, ויכבשו את הרי הנחושת אשר ימצא שם זהב וכסף. (ד) ואת הארצות הרחוקות מהם אשר כבשו וירדו בהן בדעת ובחוכמה. (ה) וכל המלכים אשר יצאו מקצווי ארץ למלחמה לקראתם הוכו במגפה ויכניעום ויתנום למס. (ו) כאשר עשו לשני מלכי הכתים, לפוליפוס ולבנו פרזיוס, אשר קמו עליהם, ויכו אותם עד הישמדם. (ז) ואת אשר עשו לאנטיוכוס הגדול מלך אסיא, אשר יצא בחרב לקראתם ואתו מאה ועשרים שנהבים וסוס ורכב וחיל רב עד אין מספר ויינגף לפניהם. (ח) ויתפשו אותו חי וישימו אותו ואת זרעו אחריו למס עובד, ויצוו לשלוח להם בני תערובות. (ט) וייקחו את מיטב ארצותיו מידו, את ארץ הודו ומדי ולוד ויתנו אותם למלך אאומינס. (י) וכאשר התייעצו יושבי יון לנפול עליהם ולהכריתם ויוודע הדבר להם. (יא) וישלחו אחד משלישיהם ויך אותם במערכה, ויפלו חללים רבים, וישבו מהם שבי וינהגו את נשיהם ואת טפם ואת רכושם. (יב) ויירשו את ארצם ויהרסו את מבצריהם ויתנום לעבדים עד היום הזה. (יג) וכן השמידו את כל הממלכות וכל איי הים המתקוממים בם הכניעו תחת ידם. (יד) הקרובים והרחוקים שמעו לקולם, כי נפל פחדם על כל העמים. (טו) אולם היטב היטיבו לכל אוהביהם ולאנשי בריתם. (טז) את אשר יושיעו נושע והוקם על ממלכתו ואת אשר לא יחפצו בו יורידו מכיסאו כי עתקו גם גברו מאוד. (יז) ובכל זאת אין בהם לא מעוטר עטרה ולא לבוש ארגמן להראות את גדלו. (יח) כי אם בית משפט להם, וזקני הארץ שלוש מאות ועשרים ישפטו בו יום יום את העם. (יט) ומדי שנה בשנה יבחרו להם איש אחד לנגיד עליהם ועל כל ארצותם ולו ישמעון וגאה וקנאה אין בינותם.
(כ) ויבחר יהודה את אאופולימוס בן יוחנן בן הקוץ ואת ישוע בן אלעזר וישלחם לרומא להקים ברית אהבה ושלום אתם. (כא) למען הסיר את העול מעל שכמם, ובני ישראל לא ידוכאו עוד תחת רגלי היונים. (כב) ויישאו את רגלם וילכו מהלך רב עד בואם לרומא, ויבואו לפני זקני העם ויאמרו. (כג) יהודה המכבי ואחיו ועם היהודים שלחונו אליכם להקים ברית שלום אתכם. (כד) ועתה הואילו נא כתוב זיכרון בספר, כי אחיכם ואנשי בריתכם המה. (כה) וייטב הדבר בעיני זקני העם.
(כו) וזאת משנה הספר אשר כתבו על לוחות נחושת וישלחו אותו ירושלימה להיות להם לזכר הברית.
(כז) יצו ה' את ברכתו שלום לעם רומא ולעם יהודה גם בים וגם ביבשה, וחרב לא תעבור בארצם עד עולם. (כח) אולם כי תקרה מלחמה ברומא או בכל ארץ ממשלתם או בארץ בעלי בריתם יעזרו אותם היהודים באמת ובתמים כפי מצב הדבר. (כט) ולא יכלכלו את אויבי רומא לא בציד ולא בנשק לא בכסף ולא באניות כרצון הרומאים. (ל) כל אלה ישמרו לעשות חנם בלי קחת דבר.
(לא) וכי תקרה מלחמה בארץ היהודים יבואו חיל רומא לעזרתם באמת ובתמים כפי מצב הדבר. (לב) ונתון לא יתנו לאויבי היהודים לא אוכל ולא נשק לא כסף ולא אניות, כי זה רצון הרומאים, ואת אלה ישמרו לעשות בלי מעל ומרמה.
(לג) על פי הדברים האלה הוקמה הברית בין בני רומא ובין היהודים. (לד) וכי יעלה על לב שניהם להוסיף על אלה או לגרוע מהם - כחפצם יעשו, וכל אשר יוסיפו או יגרעו יקום.
(לה) ועל אודות דימיטריוס אשר עשק את היהודים כתבו לו לאמור. (לו) מה לך כי תסתולל ביהודים והם אחינו ואנשי בריתנו. (לז) והיה כי ישובו אלינו לצעוק עליך בוא נבוא לעזרתם ונלחמה בך בים וביבשה.
פרק ט [נפילת יהודה]
(א) ויהי כשמוע דימיטריוס את מפלת נקנור וחילו, ויוסף לשלוח את בכחידס ואת אליקים על ארץ יהודה עם מבחר צבאו אשר עומד תמיד לימינו במערכה. (ב) ויסעו וילכו דרך הגלגל ויחנו על מסילות אשר בארבל וילכדוה, וישפכו שם דם רב. (ג) ובחודש הראשון בשנת מאה וחמישים ושתים נסעו ירושלימה ויחנו עליה. (ד) ומשם נסעו אל בארות, ופקודיהם עשרים אלף איש רגלי ופרשים אלפים. (ה) ויהודה תקע את מחנהו בליש, ושלושת אלפים איש בחור עמו. (ו) ויהי בראותם את מחנה האויב כי עצום הוא מאוד, וייראו, וינוסו רבים מן המחנה, ולא נשארו עם יהודה בלתי שמונה מאות איש. (ז) וירא יהודה כי נפוץ העם מעליו, והמלחמה נגד פניו, ויפג לבו, כי קצרה העת להשיב את הנפוצים, וייצר לו מאוד. (ח) ובכל זאת אמר אל הנשארים: קומו ונלחמה את אויבינו, אולי נוכל נכה בם. (ט) וימאן העם ויאמרו: לא נוכל להם, אך את נפשנו נציל ונסורה הפעם. (י) כי אחרי הפרד אחינו מעלינו דל כוחנו מאוד, ואיך נוכל להלחם בם. (יא) ויען יהודה ויאמר חלילה לי מתת עורף. כי אם קרבה עתנו, ומתנו כאנשי חיל ואל יהי כבודנו לכלימה.
(יב) ויצא החיל מן המחנה וייסע לקראתם. (יג) תופשי הקשת והקלעים וכל גיבורי החיל הלכו בראשם, והפרשים משני עבריהם, ושר צבאם בכחידס מימינם. (יד) כזאת נסעו משני קצותם לקראתם ויריעו בחצוצרות. (טו) ויתקעו גם אנשי יהודה לקראתם, ותרעש הארץ מקול שאון המחנות, ותהי המלחמה מן הבוקר עד הערב. (טז) וירא יהודה את בכחידס עומד מימין עם תוקף חילו, ויתקבצו אליו כל אבירי לב, ויינגף האגף הימין לפניהם, וירדפו אחריהם עד רגל הר אשדוד. (יז) ויהי בראות העם משמאל כי ניגף האגף הימין, ויפנו וירדפו אחרי יהודה ואנשיו. (יח) ותהי המלחמה חזקה, ויפלו חללים רבים משני עבריהם, וגם יהודה נפל בין החללים והנשארים נסו לנפשם.
(יט) וייקח יונתן ושמעון את גופת אחיהם, ויקברו אותה בקברות אבותיו בעיר מודעית. (כ) ויבכו אותו כל בית ישראל ויתאבלו עליו ימים רבים ויקוננו ויאמרו:
(כא) הוי כי נפל גיבור במלחמה, חוסן ישראל ומגינו.
(כב) ויתר מעשי יהודה ומלחמותיו, וכל הגדולות אשר עשה, אינם בכתובים, כי עצמו מספר.
[בחירת יונתן למנהיג]
(כג) ויהי אחרי מות יהודה וירבו המתפרצים בכל גבולות ישראל וכל עושי עולה נשאו את ראשם. (כד) ויהי כי כבד הרעב בארץ וילכו כל העם ויתענו תחת יד בכחידס. (כה) ויבחר לו בכחידס אנשי בלייעל וייתן אותם לראשים על העם. (כו) ויחקרו ויחפשו את הדבקים ביהודה, ויביאו אותם אל בכחידס להתעלל ולהינקם בהם. (כז) ותהי שערורה גדולה בישראל אשר לא נהייתה כמוה מאז אפס נביא מארץ. (כח) ויוועדו יחדו כל אוהבי יהודה, ויבואו אל יונתן ויאמרו לו. (כט) אחרי מות יהודה אחיך אין כמוך בארץ, לצאת ולבוא לפנינו להצילנו מכף בכחידס ומכף כל דורשי רעת עמנו. (ל) לכן בחרנו בך להיות לראש ולנגיד עלינו תחת יהודה אחיך, וללחום את מלחמותינו. (לא) ויואל יונתן להיות להם לראש, ויקם תחת יהודה אחיו. וישמע בכחידס ויצווה לבקש אותו ולהמיתו. (לב) ויוגד הדבר ליונתן ולשמעון, וינוסו עם כל הנלווים אליהם אל מדבר תקוע, ויחנו על שפת ים המלח. (לג) וישמע בכחידס את הדבר ביום השביעי, ויסע עם כל חילו ויעבור את הירדן. (לד) ויונתן שלח את אחיו את יוחנן אשר היה פקיד על העם, אל אוהביו אל אנשי נבו, לבקש מהם לשמור את קניינם ואת רכושם תחת ידם, כי רכוש רב היה להם. (לה) ויוודע הדבר לבני ימברי, ויצאו ממדבא ויפלו על יוחנן ויתפשו אותו ואת כל אשר אתו וילכו.
[נצחון יונתן על בני ימברי]
(לו) ויהי אחר הדברים האלה, ויוגד ליונתן ולשמעון אחיו לאמור. (לז) הנה יום משתה וחתונה לבני ימברי, ועתה הם מביאם את הנערה בתפארת רבה ממדבא, כי בת נשיא היא מארץ כנען.
(לח) ויזכרו את יוחנן אחיהם, ויעלו ההרה ויתחבאו במערת ההר. (לט) וישאו את עיניהם ויראו והנה החתן בא עם אחיו וקרוביו ההולכים לקראתם בתופים ובנבלים ובהמון גדול, וקול המולה עולה עד לב השמים. (מ) ויפרצו מן המארב עליהם ויפגעו בם, ויפלו חללים רבים, ויבוזו את כל רכושם, והנשארים נסו ההרה.
(מא) ותהפך להם התאווה לדאבה, ושיר הנבל לאבל.
(מב) ויהי אחרי הנקמם את דם אחיהם וישובו ויחנו על יד הירדן. (מג) וישמע בכחידס ויסע לקראתם ויבא בחיל גדול על שפת הירדן ביום השבת.
(מד) ויאמר יונתן אל אנשיו לאמור: (מה) קומו ונלחמה בעד נפשנו, כי לא כתמול שלשום היום הזה. (מו) הנה האויב מפנים ומאחור, ומי הירדן מקצה מזה ויערות וביצות מקצה מזה, ומקום לנוס אין. (מז) ועתה הרימו קולכם אל ה' להושיעכם מיד אויביכם. (מח) ויהי כי החלו להלחם, וישלח יונתן את חרבו להכות את בכחידס, ויט בכחידס מפניו. (מט) וירד יונתן ועמו אל תוך הירדן וישחו ויעבורו, ומאנשי בכחידס לא עבר איש אחריהם. (נ) ויפלו מאנשי בכחידס ביום ההוא כאלף נפש.
[בכחידס מבצר את ערי יהודה; מות אליקים]
(נא) ויפן בכחידס וישב ירושלימה, ויחל לחזק את ערי יהודה, ויסב את יריחו ואת אמה ואת בית חורון ואת בית אל ואת תמנה ואת פארן ואת טפו חומות גבוהות דלתיים ובריח. (נב) וישם מצב בתוכם להצר לבני ישראל. (נג) ויחזק גם את בית צור ואת גזר ואת המצודה, וייתן משמר בתוכה, וימלא את מסכנותיה בר ואוכל. (נד) ואת בני נשיאי הארץ לקח לבני ערובה ויכלאם במצודה בירושלים. (נה) ויהי בחודש השני, בשנת שלוש וחמישים ומאה, ויצווה אליקים להרוס את החומה התיכונה לדביר הבית אשר הקימו הנביאים לפנים. (נו) ויהי בהחילם להרוס, ויד ה' נגעה באליקים - ולא יספו. (נז) ויהי כאילם לא יפתח פיו, ולא יכול לצוות את ביתו, וימת בצירים וחבלים. (נח) וירא בכחידס כי מת אליקים, וילך וישב אל המלך, ותשקוט ארץ יהודה שנתיים ימים.
[בכחידס יוצא למלחמתו האחרונה, ונסוג]
(נט) ויוסדו כל רשעי הארץ יחד ויאמרו. (ס) הנה יונתן ועדתו שלווים ושקטים המה ועתה לכו ונביא את בכחידס עליהם לצוד אותם בלילה אחד. (סא) וילכו אל בכחידס ויגידו לו את עצתם. (סב) ויזעק בכחידס חיל גדול, וישלח בסתר ספרים לכל הנלווים אליו לתפוש את יונתן ואת כל עדתו. (סג) ויוודע הדבר ותישאר עצתם מעל ותהי להפך. (סד) כי תפוש תפשו יונתן ושמעון חמישים איש מראשי הארץ הנועדים עליהם וישחטום. (סה) וינוסו אחרי כן עם כל ההולכים אחריהם אל בין בשן אשר במדבר, ויבנו את הריסותיה וישבו שם. (סו) וישמע בכחידס ויקהל את כל חילו וישמע גם את היהודים אשר בארץ. (סז) ויסע ויבוא לפני בית בשן וילחם עליה ימים רבים, ויערוך כל כלי משחית לקראתה. (סח) ויעזוב יונתן את העיר ביד שמעון אחיו, ויצא ממנה עם מקצת אנשיו, ויך את הדר ואת אחיו ואת בני פשרון באוהליהם. (מט) ויהי בהחילו להכות בהם, וירבו עוזריו וילך הלוך וחזק. (ע) ושמעון ואנשיו פרצו מן העיר ויציתו את כל כלי משחיתם באש, ויכו את חיל בכחידס וינגף לפניהם. (עא) וירא כי תם לריק כוחו, ותבער חמתו ביהודים אשר הסיתוהו לבוא בארץ, ויהרוג רבים מהם, וייתן את לבו לשוב אל ארצו. (עב) וישמע יונתן וישלח אליו מלאכים לקרוא לו לשלום, ולבקש מידו להשיב לו את השבויים. (עג) ויואל בכחידס לעשות ככל אשר שאל, וישבע לו לבלתי הרע לו עוד כל ימיו. (עד) וישב לו את כל השבי מארץ יהודה, ויפן וישב אל ארצו ולא יסף עוד לבוא בגבול ארץ יהודה. (עה) ותשבות המלחמה בישראל וישב יונתן במכמש וישפוט את העם, ויכרת את הפושעים מקרב ישראל.
פרק י [יונתן כורת ברית עם אלכסנדרוס]
(א) ויהי בשנת ששים ומאה, ויעל אלכסנדרוס בן אנטיוכוס המפואר, וילכוד את עכו, ויאספוהו העירה בשלום וימלוך שם. (ב) וישמע דימיטריוס, ויזעק חיל גדול מאוד לצאת למלחמה לקראתו. (ג) וישלח דימיטריוס ספרי שלום אל יונתן, ויחניף לו בחלק לשון להטות לבבו אליו. (ד) כי אמר בלבו: טוב לי כי יקשור נפשו בנפשי, מהתקשרו עם אלכסנדרוס עלי. (ה) הלא פקוד יפקוד את כל הרע אשר עשיתי לו ולאחיו ולכל עמו. (ו) ויכתוב לו לאמור: הנני נותן לך יד לעשות חיל ולהחלץ, ונכרתה ברית יחדו, וציותי להשיב לך את בני הערובה אשר בידי. (ז) וילך יונתן ירושלימה, ויקרא את הספר באזני העם ובאזני האנשים אשר על המצודה. (ח) ויהי כשמעם כי נתן לו המלך יד לעשות חיל, וימס לבבם וייראו מפניו. (ט) וישלח את בני הערובה לחופשיף ויונתן השיבם לאבותיהם.
(י) וישוב יונתן לשבת בירושלים ולבנות את העיר ולהקים את הריסותיה. (יא) ויצווה את עושי המלאכה להקיף את הר ציון חומות אבני גזית לחזקו ויעשו כן. (יב) ויברחו כל בני הנכר מן הערים אשר בנה בכחידס, ויעזוב איש את מקומו וילך לו אל ארצו. (יג) רק בבית צור נשארו כל הנסוגים מאחרי ה' ומצוותיו ותהי להם למקלט.
[ברית בין יונתן ואלכסנדרוס]
(יד) ויהי כשמוע אלכסנדרוס את כל הדברים אשר כתב דימיטריוס ליונתן, ואת המלחמות וכל הגדולות אשר עשה הוא ואחיו בכל התלאה אשר מצאתם, ויאמר: (טו) הנמצא כמוהו איש בארץ, לכה נכרתה ברית אתו ונבקשה את אהבתו. (טז) ויכתוב לו את הדברים האלה:
(יז) המלך אלכסנדרוס ליונתן אחיו שלום. (יח) הנה שמעתי את שמעך כי איש חיל אתה, וכי יקרת להיות מאנשי בריתי. ((יט) לכן הנני נותן אותך כוהן הגדול לעמך ואוהב המלך יקרא לך. (כ) ועתה קח נא מידי את נזר הזהב, ואת בגד הארגמן אשר שלחתי לך, ותהי נא ידך אתי לדרוש את טובתי.
(כא) וילבש יונתן את בגדי הכהונה בחודש השביעי בחג הסוכות, בשנת ששים ומאה, ויאסוף חיל וכלי מלחמה.
(כב) ויהי כי הגיעו הדברים האלה אל אזני דימיטריוס, ויצר לו מאוד ויאמר. (כג) מה זאת עשיתי כי הקדימני אלכסנדרוס להסב את לב העברים אליו ולהתחזק בהם. (כד) ועתה אכתוב להם גם אני, וכבד אכבדם ביקר ובמתן, למען יפנו אלי להושיעני.
(כה) וישלח להם ספרים לאמור.
(כו) המלך דימיטריוס לעם יהודה שלום. (כז) הנה שמעתי וישמח לבי כי לא סרתם מאחרי לדבקה בפושעים בי, וכי שמרתם את בריתי אתכם. (כח) לכן שקדו ושמרו את ברית אהבה הזאת כל הימים. (כט) וגמלתי אף אני לכם ככל הטוב אשר תעשון עמדי, והסר אסיר כל עול מעל שכמכם והגדלתי חסדי עמכם. (ל) והסירותי מכם ומכל היהודים כל מכס ותרומה, את מכס המלח ואת מנת המלך. (לא) את השלישית מתבואות הארץ ואת החצי מכל פרי עץ אשר לי המה.
(לב) והוסר כל משא מארץ יהודה ומשלושת הנפות החוברות לה בשומרון ובגליל למן היום ועד עולם. (לג) והעיר ירושלים עם כל גבולה תהיה קודש, וחופשית מכל תרומה ומעשר המלך. (לד) גם את המצודה אשר בירושלים אתן ביד הכהן הגדול, להיאחז בה ולתת מצב בתוכה לשמרה כאוות נפשו. (לה) וכל שבויי היהודים אשר בארץ מלכותי לחופשי אשלחם בלי קחת פדיון נפשם, וכל מכס וכל תרומה לא יורם מהם וממקניהם. (לו) וכל החגים והשבתות וראשי החודשים ומועדי השנה, וגם שלושת ימים לפני החג ושלושת ימים אחר החג, יהיו ימי חופש והרווחה לכל היהודים הדרים בארצי. (לז) לא יפריע ולא ישבית איש אותם ולא יעבור עליהם לכל דבר. (לח) ושלושים אלף איש יחלצו מהם לחילי המלך, ונתתי להם את שכרם חלף עבודתם כאשר יינתן לחיילי, ומהם ישרתו בערי מבצר מלכותי.
(לט) וגם יבחרו מהם אנשים ליועצי המלך ולשקוד על כל דבר גדול להיעשות באמונה. (מ) וראשיהם ונציביהם מקרבם ייקחו, למען ישמרו כולם את חוקותם כאשר יסד עליהם המלך בארץ יהודה. (מא) ושלושת הנפות בארץ שומרון והגליל הנוספות על ארץ יהודה לכהן הגדול תהיינה למנה, ולו יעבדו, למען דעת כי הוא אדוני הארץ לבדו.
(מב) והעיר עכו ומגרשיה הנני נותן אותה מתן להיכל בירושלים, לכל מלאכת עבודת הקודש. (מג) ומדי שנה בשנה אשקול חמש עשרה אלף שקל כסף מבית אוצרי ומתבואת אדמתי. (מד) ואת אשר לא שולם עוד מן הפקידים מימים אשר עברו, שלם ישלמו לעבודת ההיכל. (מה) וחמשת אלפים שקל כסף אשר לקחו פקידי שנה בשנה מתבואת ההיכל יינתנו לכוהנים אשר עבודת הקודש עליהם. (מו) וכל איש אשר יאשם למלך בכל אשר יעשה לאשמה בה, ונס אל תוך ההיכל או אל כל סביבותיו, נקה ינקה ויד לא תיגע בו ובכל אשר לו בכל מדינות מלכותי. (מז) וגם כסף יישקל מבית אוצרי לבנות ולחדש את הבית ולתקן את חומות ירושלים וכל ארץ יהודה.
(מח) ויהי כשמוע יונתן והעם את הדברים האלה, לא האמינו בהם, ולא פנו אליהם כי זכרו את כל הרע אשר עשה לישראל, ואת הלחץ אשר לחץ אותם. (מט) וייטבו דברי אלכסנדרוס בעיניהם, יען אשר קדם אותם באהבה ובשלום, ויהיו בעוזריו כל הימים.
נערך לאחרונה על ידי משולש ב א' דצמבר 01, 2013 3:20 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.
Re: ספר "חשמונאים"?
המשך מהודעה קודמת:
[אלכסנדרוס מנצח את דימיטריוס, ומתחבר לתלמי]
(נ) והמלך אלכסנדרוס אסף חיל גדול ויצא למלחמה לקראת דימיטריוס. (נא) ויהי הם נלחמים במערכה, וינוסו אנשי דימיטריוס. ויהי ברדוף אחריהם, וגבר אלכסנדרוס. (נב) ותהי המלחמה ארוכה עד בא השמש, ויפול דימיטריוס בין החללים.
(נג) ויהי אחרי כן וישלח אלכסנדרוס מלאכים אל תלמי מלך מצרים לאמור.
(נד) אחרי שובי אל ארץ אבותי ושבתי על כסא מלכותי והממשלה נכונה בידי. (נה) ואחרי הכותי את דימיטריוס במערכה, והוא וחילו נגפו לפני, וישבתי על כסא מלכותי. (נו) הנה אנוכי יצאתי לשחר פניך ולבקש את אהבתך. (נז) ועתה אם נא מצאתי חן בעינך תנה את בתך לי לאשה. (נח) ואנוכי אהיה לך לחתן והקרבתי לך אשכר ולבתך אתן מוהר ומתן כיד המלך.
(נט ) ויענהו המלך תלמי ויאמר.
(ס) ברוך היום אשר שבת בו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם, ועלי לעשות ככל אשר שאלת. (סא) אך בא נא לקראתי לעכו ונראה פנים והתחתנתי בך כאשר דברת.
(סב) ויהי בשנת מאה וששים ושתים, ויצא המלך תלמי ממצרים עם קליאופטרה בתו, ויבואו לעכו. (סג) ואלכסנדרוס בא לקראתו וייתן לו תלמי את בתו לאשה, ויעשו משתה גדול בעכו כיד המלכים. (סד) ויכתוב אלכסנדרוס ספרים ליונתן, ויבקש ממנו לבוא אליו ולהראות לפניו. (סה) ויבוא יונתן בתפארת גדולה לעכו, וימצא שם את שני המלכים וייתן להם ולאוהביהם משאות יקרות זהב וכסף וימצא חן בעיניהם. (סו) ויבואו גם מאנשי רשע בישראל שמה להוציא את דיבתם רעה על יונתן, ולא אבה המלך שמוע לקולם. (סז) ויצווה להפשיט את יונתן את בגדיו ולהלבישו בגדי ארגמן. ויעשו כן, ויושיבהו המלך אצלו. (סח) ויצווה אחרי כן את שריו להעבירו ברחובות העיר ולקרא לפניו.
(סט) איש איש אשר יעז פניו למרות כבוד יונתן או לעשות לו רעה גדולה או קטנה דמו בראשו.
(ע) ויהי כי ראו מלשיניו כי כבדהו המלך והלבישו ארגמן, וכי קראו ככה לפניו, ויברחו כולם וינוסו. (עא) ויכבדהו המלך נגד כל העם, ויפקוד אותו כמספר אוהביו, וישם אותו לראש ולנגיד. (עב) ואחרי כן שב יונתן בשלום ובשמחה ירושלימה.
[דימטריוס נלחם ביונתן]
(עג) ויהי בשנת חמש וששים ומאה, ויבוא דימיטריוס בן דימיטריוס מאי קריטה וישב אל ארץ אבותיו. (עד) וישמע אלכסנדרוס ויזעף לבו, וילך וישוב מהר לאנטוכיא. (עה) ויפקד דימיטריוס פקיד את אפולוניוס אשר היה נציב ארם תחתון ויזעק חיל גדול וייחן על יבנה. (עו) וישלח מלאכים אל יונתן הכהן לאמור.
(עז) לא התייצב איש לפני בלתי אתה לבדך, ורק למענך הייתי לחרפה, ועתה הגד לי הרק על ההרים כוחך. (עח) אם איש חיל אתה רדה אלי אל המישור ויבחן כוחנו, כי כוח הערים אתי. (עט) וכי תשאלך נפשך לאמור מה כוחי וכוח העם אשר לרגלי כי בטחתי בו. (פ) והגדתי לך כי לא תוכל לעמוד לפני העם אשר הכו את אבותיך פעמים בארץ מושבותם. (פא) ואיך תוכל לקום לפני החיל הנורא הזה עם סוס ורכב במישור אשר אין שם הרים וסלעים לנוס ולהסתתר בם.
(פב) ויהי כשמוע יונתן את דברי אפולוניוס ויתעצב אל לבו, ויקח עשרת אלפים איש בחור ויצא מירושלים, ושמעון אחיו בא לקראתו לעזור לו, ויעתק את מחנהו לפני יפו. (פג) וימאנו יושבי יפו לתיתו בוא העירה, כי אנשי אפולוניוס בקרבה. (פד) ויהי כי הרעיש את החומות, ויחרדו יושבי העיר ויפתחו את השערים, ותהי העיר ביד יונתן. (פה) וישמע אפולוניוס וייחן את פני העיר עם שלושת אלפים פרשים וחיל כבד רגלי ויתנכל ללכת אשדודה, למען התיקו מן העיר אל המישור, כי נשען על רוב סוסיו. (פו) וייסע יונתן אחריהם על דרך אשדוד, ותחל המלחמה בין שתי המחנות.
(פז) ואפלוניוס השאיר בהיחבא אלף פרש במחנה מאחריו. (פח) ויהי כי הכיר יונתן כי המארב בעקבו, וכי הוא משוטט סביב למחנה לירות בחצים על העם, ויצווה יונתן את אנשי צבאו לעמוד איש תחתיו. (פט) ויורו המורים מן הבוקר עד הערב עד הלאות הסוסים.
(צ) וירא שמעון כי עייפים הם, וימהר וינהג את חילו לקראתם, ויתגר בם וינוסו. (צא) וישוטו על פני השדה אנה ואנה וינוסו אשדודה, ויחפזו אל בית דגון אלוהיהם להימלט שמה. (צב) ויבוז יונתן את אשדוד ואת בנותיה וישרוף את העיר ואת בית דגון וכל הנמלטים בתוכו. (צג) ויהי מספר החללים והנשרפים כשמונת אלפים נפש. (צד) ויפן יונתן משם ויצר על אשקלון, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול העירה. (צה) וייקח יונתן אחרי כן את חילו ואת הרכוש אשר רכוש וישב ירושלימה. (צו) וישמע אלכסנדרוס ויוסף עוד לכבדו מקדם וישלח לו אבנט זהב כאשר יחגרו שארי המלכים וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת עולם.
פרק יא [מפלת אלכסנדרוס ועלייתו של דימטריוס]
(א) ותלמי מלך מצרים הקהיל עם רב כחול אשר על שפת הים ויאסוף אניות רבות כי מלאו לבו לרשת את ממלכת אלכסנדרוס בערמה ולהוסיפה על ממלכתו. (ב) וייסע כאוהב ארצה ארם, ויפתחו כל העם את שערי עירם ויצאו בשמחה לקראת חותן המלך ויכבדוהו, כי כן ציוה אותם המלך. (ג) אולם בכל עיר ועיר אשר דרכה בה כף רגלו השאיר מצב בקרבה. (ד) ויהי כי הקריב לבוא אשדודה, ויראוהו את בית דגון כי שורף, ואת העיר ומגרשיה מעי מפלה. (ה) ואת פגרי החללים אשר נפלו חומרים חומרים על אם הדרך מבלי נתון להם קבר. (ו) ויאמרו אליו הבט נא וראה את המהפכה אשר עשה יונתן בארץ. (ז) ויאמרו כן למען הבאישו בעיני המלך. ויחרש המלך ולא ענה אותם דבר. (ח) ויונתן יצא לקראת המלך עד יפו, וישאלו איש את אחיו לשלום וילינו שם בלילה ההוא. (ט) ויהי בבוקר וילך יונתן עם המלך עד נחל הליטרון ואחרי כן שב ירושלימה.
(י) ותלמי לכד את כל הערים עד סליקיא אשר על יד הים, כי נהפך לבבו על אלכסנדרוס. (יא) וישלח מלאכים אל דימיטריוס לאמור.
(יב) בוא נא לקראתי ונכרות ברית יחדו, ואת בתי אשר נתתי לאלכסנדרוס אתן לך לאשה, ועזרתיך לרשת את נחלת אביך. (יג) כי נחמתי את אשר עשיתי לתת את בתי לאיש אשר יבקש את נפשי. (יד) וישם לו עלילות דברים רק למען היאחז בארצו.
(טו) ותגלה שנאתו את אלכסנדרוס לעיני כל העם, כי סר ממנו וייקח את בתו ויתנה לדימיטריוס. (טז) ויהי כבוא תלמי לאנטוכיא וישם שני כותרים בראשו, את כתר אסיא ואת כתר מצרים.
(יז) והמלך אלכסנדרוס היה בעת ההיא בארץ קיליקיא, יען כי מרדו בו יושבי הארץ ההיא. (יח) ויהי כשמעו את אשר עשה לו חותנו, ויפן להלחם בו, ויצא תלמי ביד חזקה לקראתו ויך אותו ויניסהו. (יט) ויברח אלכסנדרוס ארצה ערב להימלט על נפשו, ותלמי היה הלוך וגדל. (כ) ויכרות זבריאל הערבי את ראש אלכסנדרוס וישלח אותו אל תלמי. (כא) ויהי מקץ שלושת ימים וימת תלמי, ויכו כל האנשים אשר הניח בכל ערי המבצר מאנשי המלחמה אשר היו בם מקדם. (כב) ותיסוב המלוכה לדימיטריוס בשנת שבע וששים ומאה.
[ברית בין יונתן ודימיטריוס]
(כג) ויהי בעת ההיא ויקהל יונתן את אנשיו בארץ יהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים וישפוך סוללה עליה ויכן כלי מפץ לקראתה. (כד) ויקומו אנשי בלייעל ושונאי בני ישראל וילכו אל המלך לענות סרה ביונתן, ויאמרו הנה יונתן הביא את המצודה במצור. (כה) וישמע המלך ויתאנף בו ויאסור את רכבו וילך אל עכו ויכתוב לו לאמור.
(כו) הישמר לך פן תלחם על המצודה, אך קום מהר ואל תעמוד מבוא אלי לעכו ונדברנו יחד.
(כז) ויהי כשמוע יונתן את הדברים האלה ויצווה את אנשיו לבלתי סור מן הצור ויבחר לו מזקני ישראל ומכוהני העם וישם נפשו בכפו וילך. (כח) וייקח בידו כסף וזהב ושמלות ומתנות יקרות, ויבא אל המלך לעכו וימצא חן בעיניו. (כט) ואף אמנם הבאישוהו הפושעים בעם, כבדהו המלך כאשר עשו המלכים לפניו, וינשאהו לעיני שריו ועבדיו. (ל) וישב ויקם אותו על משמרת הכהונה ויושיבהו על כנו הראשון, וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר אתו. (לא) ויבקש יונתן מידו להסיר המס מערי ארץ יהודה ומשלושת הנפות אשר בשומרון ובגליל, ויאמר לשקול במחירו שלוש מאות ככר כסף אל גנזי המלך. (לב) ויאות לו המלך ככל אשר שאל וייתן לו ספר כתוב כדברים האלה.
(לג) המלך דימיטריוס ליונתן אחיו ולכל עם יהודה שלום. (לד) הנה אנוכי שולח לכם את משנה הספר אשר שלחתי בגללכם ללסטינס אבי למען תדעון את הכתוב בו.
(לח) המלך דימיטריוס נותן את ברכתו שלום ללסטינס אביו. (לו) הנה יש את נפשי להיטיב עם אוהבי עם עם יהודה עקב נפלאתה אהבתם לי ולבבם שלם עמי. (לז) לכן גזרתי אומר כל גבולי ארץ יהודה ושלושת הנפות אפרימה ולוד ורמה הנוספות לה מאדמת שומרון וחצריהן למקריבי קרבן בירושלים תהיינה לאחוזת עולם. (לח) והוסר מהם המכס אשר נתנו למלך מדי שנה בשנה מתבואת הארץ ומפרי העץ, ואת מכס המלח ואת מנת המלך ואת המעשר לא ישלמו עוד. (לט) את כל אלה שמוט אשמוט, והייתה זאת להם לחוק לדורות עולם ולא יעבור. (מ) ומשנה הספר הזה יינתן ביד יונתן הכהן למען הניחו לזיכרון במקום נאמן על הר הקודש.
(מא) וירא דימיטריוס כי שקטה הארץ ואין איש עומד לשטנו, וישלח את כל חילו את ילידי הארץ מעליו, וילכו איש איש למקומו. (מב) ויוותר עמו רק החיל מבני הנכר אשר הביא מאיי הים. וירע הדבר מאוד בעיני אנשי חיל אבותיו, וישטמו את המלך.
(מג) ואיש היה בחצר המלך ושמו טריפון, והוא היה אוהב למלך אלכסנדרוס. (מד) וירא את דימיטריוס רע בעיני החיל, ויקום וילך אל אמלכיאל הערבי, והוא היה אומן לאנטיוכוס בן אלכסנדרוס. (מה) ויבקש ממנו לתת את הנער על ידו לרשת את כסא אביו ויספר לו את מעשה דימיטריוס ושנאת אנשי הצבא אותו וישב עם הערבי ימים רבים.
(מו) ויונתן שלח בעת ההיא אל דימיטריוס לאמור.
(מז) הואל נא וצו את אנשיך לצאת מן המצודה אשר בירושלים, ומן המבצרים, כי לא חדלו עוד מהרע לבני ישראל.
(מח) ויען דימיטריוס את יונתן ויאמר.
(מט) גם בדבר אשר שאלת בעדך ובעד העם אשא פניך, וגם הרבה ארבה את חסדי עמכם לעת נכונה. (נ) אמנם כעת היטיב תיטיב אתה עמדי בשלחך לי מאנשי מלחמתך לעמוד לימיני כי כל צבאותיי סרו מעלי.
(נא) וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור, ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם. (נב) ואנשי העיר נקהלו ברחובות, ומספרם כעשרים ומאה אלף איש, ויבקשו להרוג את המלך. (נג) וימלט המלך אל תוך הארמון. (נד) ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר, ויחלו להרעיש את החומות. (נה) ויקרא המלך אל היהודים לקום לעזרתו, ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר. (נו) ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש, ויציתו אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך. (נז) ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם, וימס לבבם ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו.
(נח) תנה לנו ידך להצילנו, ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו.
(נט) וישליכו איש איש את חרבו וישלימו, וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו ברכוש גדול ירושלימה.
[דימטריוס בוגד ביונתן]
(ס) ויהי כשבת דימיטריוס בטח על כסא מלכותו, ואין מכלים דבר בארץ, ויחל דברו כי לא שמר מאומה מכל הדברים אשר דבר ליונתן וישנאהו. (סא) ויגמול לו רעה תחת טובה, וימעל בו רוב מעל.
(סב) ויהי אחר הדברים האלה וישב טריפון עם אנטיוכוס הנער, וישם את הכתר בראשו וימליכהו. (סג) ויקבצו אליו כל אנשי הצבא אשר שלח דימיטריוס מעליו וילחמו בו, וינס, ותהי לו נפשו לשלל. (סד) ויקח טריפון את הפילים וילכוד את אנטוכיא.
(סה) ויכתוב אנטיוכוס הנער אל יונתן לאמור.
(סו) הנני מקים אותך כהן הראש לעמך, וארבע הנפות תהיינה תחת ידך למען לא תסור אהבתך ממני.
(סז) וישלח לו כלי זהב רבים למנחה, וישליטהו לשרת בם על שולחנו וללבוש ארגמן ולחגור אזור זהב על מותניו. (סח) ואת שמעון אחי יונתן שם לפקיד על הארץ מחבל צור ועד קצה ארץ מצרים.
[ניצחונות יונתן]
(סט) ויצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם ויבואו לעזרתו. (ע) ויהי כי הקריב לבא אשקלונה, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויביאוהו בכבוד העירה. (עא) ויעבור משם עזתה, וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה, ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם. (עב) ויקראו יושבי עזה לשלום, ויען להם יונתן שלום, ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה, וישלחם ירושלימה, ויוסף לעבור בארץ עד לבא דמשק. (עג) וישמע שם יונתן לאמור הנה נציבי דימיטריוס באו בחיל גדול הגלילה והנם בקדש לגרשך מן הארץ. (עד) ויצא לקראתם, ויעזוב את שמעון אחיו בארץ, ויצור שמעון על בית צור ימים רבים אין יוצא ואין בא. (עה) ויקראו לו לשלום, וישלם שמעון עימהם ויוציאם מן העיר ויתן מצב בתוכה. (עו) יונתן חנה את מחנהו על יד ים כינרת, וישכימו בבוקר ויבואו לפני ערבות חצר. (עז) וישא את עיניו, וירא והנה חיל הגויים נוסעים לקראתו בערבה, ומקצתם שמו למארב בהרים. (עח) ויהי בנוסעו לקראתם, וירד המארב מן המחבואים ויתגר בם. (עט) וירא העם אשר את יונתן וינוסו, ולא נשארו אתו זולתי שרי הצבא מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלבי עם אנשיהם. (פ) ויקרע יונתן את בגדיו ויזרוק עפר על ראשו ויתחנן אל ה', ואחרי כן שב להלחם באויביו ויניסם. (פא) וירא העם אשר נפוצו מעליו וישובו אליו, וידלקו כולם אחריהם עד בואם אל מקום מחניהם אשר בקדש ויחנו שם. (פב) ויפלו מן הגויים ביום ההוא כשלושת אלפים נפש ויונתן שב לירושלים.
פרק יב [חידוש הברית עם רומא]
(א) וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את יושביה. (ב) וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. (ג) ויהי בבואם לרומא ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. (ד) יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. (ה) ויאותו להם זקני רומא, ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה.
(ו) וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא.
(ז) יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום.
(ח) הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. (ט) וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. (י) ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. (יא) לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. (יב) לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. (יג) כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. (יד) ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. (טו) לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה. (טז) כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. (יז) אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם. (יח) הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, ולחדש את בריתנו אתכם. (יט) ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר.
(כ) וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.
(כא) אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום.
(כב) מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. (כג) ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. (כד) גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה.
(כה) ויהי אחר הדברים האלה וישמע יונתן כי שבו פקידי דימיטריוס, וכי הם נוסעים לקראתו בחיל גדול מבראשונה. (כו) ויסע מירושלים, ויצא לקראתם עד לבוא חמת בטרם בואם אל ארצו. (כז) וישלח מרגלים לתור את מחניהם, וישובו ויאמרו כי נכונים הם להתנפל עליו הלילה. (כח) ויהי כבוא השמש ויצווה יונתן את אנשיו לאמור, עורו ושקדו הלילה, ושימו איש חרבו על ירכו, ויהיו נכונים להלחם. ויצב צופים סביבות המחנה.
(כט) ויראו האויבים את מחנה יונתן כי כולם חגורי כלי מלחמה ועומדים במערכה, ויחרדו חרדה גדולה ויבעירו אש הנה והנה במחנה וינוסו. (ג) ולא ידע יונתן ואנשיו עד אור הבוקר כי נתעו מן האש במחנה. (לא) וירדוף יונתן אחריהם ולא השיגם, כי כבר עברו את נחל הליטרון. (לב) ויפן יונתן לקראת הערבים ממטה זבדי ויכם ויקח את שללם. (יג) ויסע משם ויפגע בדמשק ויעבור בכל הארץ ההיא.
(לד) ושמעון נסע אשקלונה ואל המבצרים הקרובים אליה, ויפן ליפו וילכדה. (לה) כי שמע את מזימת יושבי יפו להסגיר את העיר בידי פקידי דימיטריוס, וישכן מצב בתוכה לשמרה. (לו) וישב יונתן אחרי כן ירושלימה, ויקרא אל זקני העם, ויועץ עימהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה את חומות ירושלים. (לז) ולהקים רמה להבדיל בין העיר ובין המצודה למען תיפרד, ואנשי המצודה לא יקרבו עוד לקנות או למכור. (לח) ויהי בהתאסף העם לבנות, ויתקנו גם את פרצי החומה הישנה ושמה כפינתא אשר התרועעה מקדם לנחל. (לט) ושמעון בנה את מבצר חדידה בשפלה ויחזק את המבצר בדלתיים ובריח.
[נפילת יונתן בשבי]
(מ) וטריפון נכל נכלים להסב את ממלכת אסיא אליו, ולתת את הכתר בראשו, ולשלוח יד במלך אנטיוכוס. (מא) ויהי כי ירא את יונתן פן יהיה לו לשטן, ויערם לתפוש גם אותו ולהמיתו ויקם וילך אל בית שאן. (מב) ויבוא גם יונתן שמה, וארבעים אלף איש בחור עמו. (מג) וירא טריפון את חיל יונתן כי רב הוא, ויירא משלוח בו יד, ויתחסד ויבא בכבוד לקראתו ויהלל אותו אל כל אוהביו, ויתן לו מתנות, ויצווה על עבדיו לשמוע אל קול יונתן כאשר לקולו.
(מד) ויאמר אליו:
מדוע תיגע את העם אשר ברגליך ואין מריבה בינינו. (מה) שלח אותם איש לאוהלו ובחר לך מתי מעט ויעמדו אתך ובא עמדי לעכו. (מו) ונתתיה בידך עם כל המבצרים וגם אנשי הצבא ועושי המלאכה אתן תחת ידך ואשובה לי, כי על כן יצאתי לקראתך.
(מז) ויאמן יונתן לדבריו, ויעש ככל אשר דיבר, וישלח את עמו מעליו וישובו אל ארץ יהודה. (מח) ולא נשארו אתו בלתי שלושת אלפים איש, ומהם שלח אלפים אל הגליל, ואלף נפש נסעו אתו. (מט) ויהי בבואו לעכו, ויסגרו אנשי עכו את דלתי העיר, ויתפשו את יונתן, ואת אנשיו הכו לפי חרב. (נ) וישלח טריפון חיל רגלי ופרשים דרך הגליל אל הערבה הגדולה, לרדוף אחרי אנשי יונתן ולכלותם. (נא) ויהי בשמעם כי נשבה יונתן וכל אנשיו נגפו, ויתעודדו ויתייצבו להלחם ברודפיהם. (נב) ויראו האויבים כי קמו להלחם בעד נפשם, וישובו לדרכם, והיהודים נסעו בטח אל ארצם.
(נג) ויבכו העם את יונתן ואת אשר נפלו בחרב אתו, ויהי אבל כבד לכל ישראל. (נד) וכל הגויים מסביב חשבו לבער את העם מן הארץ. (נה) כי אמרו אבד ראש מיהודה ועוזר אין ועתה נקומה עליהם ונשבית מאנוש זכרם.
פרק יג [שמעון מנהיג העם]
(א) וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל גדול לצבוא על ארץ יהודה ולשחתה. (ב) וכי נמוגו כל יושבי הארץ, ויקם ויעל ירושלימה ויאסוף את העם וידבר על לבם ויאמר.
(ג) אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו, וגם ידעתם את המלחמות אשר נלחמנו, וכל התלאות אשר מצאונו. (ד) ראו כי כל אחי שכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי. (ה) ועתה חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי. (ו) כי אם קום אקום לנקום את נקמת עם ה' ומקדשו, ואת נקמת נשינו וטפנו מאת הגויים אשר התאספו מסביב למחות את שמנו בשנאתם אותנו. (ז) ויהי כשומעם את הדברים האלה, ותחי רוח העם, ויענו פה אחד ויאמרו, היה אתה לנגיד עלינו תחת יהודה ויונתן אחיך. (ח) ועתה צא ולחם את לוחמינו, ושמענו ועשינו ככל אשר תצווה עלינו.
(ט) וישמע שמעון כל אנשי חיל וימהר לבנות את חומות ירושלים ולחזק את העיר מסביב. (י) וישלח את יונתן בן אבשלום בחיל כבד לצבא על יפו ויגרש את יושבי העיר ויאחז בה.
(יא) וטריפון נסע בחיל גדול מעכו להתנפל על ארץ יהודה וינהג את יונתן אתו אסור בנחושתיים. (יב) ושמעון חנה נכחו בערבה אשר על פני חדידה. (יג) ויהי כשמוע טריפון כי שמו את שמעון לפקיד תחת יונתן אחיו, וכי גם קרב להלחם אתו, וישלח אליו מלאכים לאמור.
(יד) החזק החזקתי ביונתן אחיך, עקב אשר שלח ידו באוצר המלך בפקודת משמרתו. (טו) ועתה בשלחך לי מאת ככר כסף ושני בניו לבני ערובה, לבל יפשע בי אם אשלחנו לחופשי, השב אשיבנו לך.
(טז) ויצווה שמעון לשלוח לו את הכסף ואת הילדים, אף כי ידע כי בנבלה ידבר, ויעש כן לבל ילונו עליו העם לאמור: (יז) יונתן נהרג על ידו יען כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים לפדיון נפשו.
(יח) ויהי אחרי שלחו את הילדים ואת מאת הכיכר ויחל טריפון את דברו ולא שלח את יונתן. (יט) ויסע הלוך וקרב אל ארץ יהודה לשחתה, ויתהלך מנגד לארץ דרך אדר, ושמעון הלך למולו אל כל מקום אשר פנה שם.
(כ) ואנשי המצודה שלחו אל טריפון לאמור. (כא) מהר ובא בסתר דרך המדבר אלינו למען נצטייד כי אפסה כל מחיה. (כב) וימהר טריפון ויאסוף את כל פרשיו לשלחם, ויעצרו מלכת כי ירד בלילה ההוא שלג רב מן השמים. (כג) ויפן משם וישם את פניו גלעדה. (כד) ויהי בבואו לפני בית שאן, ויהרוג את יונתן ויקבר שם, ואחרי כן שב אל ארצו.
(כה) וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית. (כו) ויספדו לו כל בית ישראל, ויבכו אותו ימים רבים. (כז) ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. (כח) ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. (כט) והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה.
(ל) וטריפון ארב במרמה לנפש אנטיוכוס הנער ויהי בהיותם בדרך ויקם עליו וימיתהו. (לא) וישם את כתר אסיא בראשו, וירוצץ את העם במאוד מאוד. (לב) ושמעון החזיק את מבצרי ארץ יהודה, ויסובב אותם חומות בצורות ומגדלים גבוהים דלתיים ובריח, וימלא את מסכנותיהם בר ואוכל. (לג) ויבחר שמעון אנשים, וישלח אותם אל דימיטריוס ויבקש ממנו להסיר את המשאות מעל הארץ, כי כל מעשי טריפון רק שוד וחמס.
[שמעון כורת ברית עם דימיטריוס]
(לד) ויען דימיטריוס ויכתוב לו כדברים האלה.
(לה) המלך דימיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב המלך, ולזקני העם, ולכל בית יהודה שלום. (לו) הנה לקחתי את עטרת הזהב ואת אדרת הארגמן אשר שלחתם אלי, והנני נכון לתת להם את בריתי שלום. (לז) וציוויתי לכל פקידי ארצותי לנטוש כל משא אשר אסיר מעליכם. (לח) והקימותי את אשר הבטחתי לכם, והערים הבצורות אשר בניתם תהיינה לכם לצמיתות.
(לט) ונשאתי לכם כל מעל אשר מעלתם בי עד היום הזה, ואת מנת המלך ואת התרומות אשר הורמו מירושלים שמוט אשמוט את ידי. (מ) וכל איש בכם אשר יכשר להסתפח אל עבודתי יספח, והיה אך שלום ורעות בינינו.
(מא) ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. (מב) ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים.
[טיהור גזר והמצודה]
(מג) ויהי בימים ההם וייחן שמעון על גזר ויקף את העיר, ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה וילכוד המגדל. (מד) ויהי כי ירדו אנשי המגדל אל תוך העיר, ותהי מהומה גדולה בקרב העם. (מה) ויעלו כולם אנשים ונשים וטף על החומות ויקרעו את בגדיהם, ויקראו בקול גדול אל שמעון, אהה תן לנו ימינך. (מו) ויאמרו אל נא כחטאינו תעשה לנו, אך עשה עמנו חסד ורחמים. (מז) ויחמול שמעון עליהם ולא המיתם, ויגרש אותם מן העיר ויחטא את הבתים אשר שמרו בהם את אליליהם. (מח) ויסע אחרי כן אל תוך העיר, ויתן תודה והלל לה', ויבער את השיקוצים ואת הגלולים. (מט) וישכן אנשים שומרי תורת ה' בקרבה, ויחזק את העיר ויבן לו בית בתוכה.
(נ) ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה, אין יוצא ואין בא לקנות או למכור. (נא) ויהי כי נשבר להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל. (נב) ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו, וייתן להם את ימינו ויגרשם מעל המצודה, ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה. (נג) ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם. (נד) ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה. (נה) ויקם חומות על הר הבית אשר על יד המצודה, וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו. (נו) וירא את יוחנן בנו כי איש חיל הוא, ויפקד אותו לפקיד על כל אנשי הצבא וישב בגזר.
פרק יד [שמעון נשיא וכה"ג]
(א) ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש עזרה. (ב) וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו. (ג) וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי, ויביאהו לפני ארשקה, ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר.
(ד) ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון, ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו. (ה) וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים. (ו) וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז בם. (ז) ויהיו לו שבויי חרב לרוב, ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם, ולא עמד איש לפניו. (ח) כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו. (ט) הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ, והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה. (י) שמעון נתן אוכל בערים וכלי קרב למלחמה, ושימעו הלך למרחקים. (יא) שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה. (יב) בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין. (יג) קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים השפל השפלה בימים ההם. (יד) נדכאי עמו גברו חיל, ואון ועול קפצו פיהם, ותורת ה' שעשועיו. (טו) וירם קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש.
(טז) וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם. (יז) ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו. (יח) ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים. (יט) וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.
(כ) ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום.
(כא) המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם. (כב) את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור. (כג) נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם.
(כד) וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול.
(כה) ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו.
(כו) ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו. (כז) הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה.
(כח) ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון. (כט) וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.
(ל) בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים. (לא) בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים. (לב) מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו. (לג) ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם. (לד) ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול. (לה) ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'. (לו) ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם. (לז) ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה. (לח) ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה.
(לט) וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם. (מ) ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה. (מא) כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'. (מב) והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה.
(מג) וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב. (מד) כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת. (מה) ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל. (מו) וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר. (מז) וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב. (מח) ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב. (מט) ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו.
(נ) וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל. (נא) ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם. (נב) ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם.
פרק טו [שמעון מחדש את הברית עם רומי]
והמלך אנטיוכוס בן דימיטריוס שלח ספרים מאיי הים אל שמעון הכהן נשיא ישראל ואל כל העם לאמור.
(ב) המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ולעם יהודה שלום. (ג) הנה יצאו אנשים בני בלייעל ויאחזו באחוזת אבותי, ועתה אקום לקחת אותה מידם ולהשיבה אל מכונה הראשון. (ד) לכן אספתי לי חיל, והכינותי אניות לצאת למלחמה לקראתם, ולהינקם בפשעים אשר שמו שמות בארצי וישחיתו ערים רבות בקרבה. (ה) ועתה הנה הניחותי לך כל אשר הניחו המלכים לפני, והכוח בידך לעשות מטבעות זהב וכסף בארצך כנפשך. (ו) העיר ירושלים תהיה קודש וחופשית, והערים הבצורות אשר בנית וכל כלי קרב אשר אספת יהיו תחת ידיך. (ז) ואת אשר חבתם למלך, ואת אשר יכון לתת לו, נטשתי מעתה ועד עולם. (ח) והיה בשבתי על כסא מלכותי והפלאתי עוד את חסדי עמך ואת עמך, והוספתי כבוד וגדולה להיכל ה' והייתם לשם ולתפארת בכל הארץ.
[אנטיוכוס נגד טריפון]
(ט) ויהי בשנת מאה ושבעים וארבע, וישוב אנטיוכוס אל ארץ אבותיו, וכל אנשי המלחמה הלכו אחריו, ולא נותרו עם טריפון בלתי מתי מספר. (י) וירדוף אנטיוכוס אחריו, וינס טריפון אל דואר אשר על שפת הים, כי ראה כי כלתה אליו הרעה וכל גדודיו סרו מעליו. (יא) ויצבא אנטיוכוס על דואר, ומספר פקודיו מאה ועשרים אלף רגלי וסוסים שמונת אלפים. (יב) ויקף בחילו את העיר ואת האניות הקריב מפאת הים, ותהי העיר מסוגרת אין יוצא ואין בא.
(יג) ויהי בעת ההיא וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור.
(יד) לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום.
(טו) שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. (טז) לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם. (יז) גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. (יח) וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם.
(יט) אלה הדברים אשר כתב למלך דימיטריוס ואתלוס אריטה וארשקה ולכל המדינות מסביב. (כ) ליושבי זמשקי ואשפרתא דילוס מנדוס שיקיאן קריאה וזמוש. (כא) גם ליושבי פמפילה ליקיא הליקרנסא רודש פזילוס וקו. (כב) ולאנשי זידוש הרדון קורתינא גנידוס קיפרי וקירני. (כג) ואת משנה הספרים האלה שלח לשמעון ראש הכוהנים.
(כד) ואנטיוכוס חנה על דאר, ויערוך ביום השני כלי תותח ומפץ לקראתה וירעש אותה בלי חשך לבלתי תת יוצא ובא, וטריפון סגור בתוכה. (כה) ושמעון שלח לאנטיוכוס אלפים איש בחור לעזרו, וגם כסף וזהב לרוב. (כו) ולא שעה אליהם אנטיוכוס, ולא זכר את בריתו אתו, ויפן ממנו. (כז) וישלח לו אחד מקרוביו את אתינוביוש לאמור לו.
(כח) אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. (כט) את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. (ל) ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. (לא ) ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. (לב) ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם.
(לג) ויהי בבוא אתינוביוש אוהב המלך ירושלימה וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף וכלי השרת, וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך.
(לד) ויען שמעון ויאמר:
הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. (לה) כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה. (לו) ועל אודות יפו וגזר אשר לכדנו, ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד. (לז) אולם שקול אשקול מאת ככר כסף במחירן. ולא ענה אתינוביוש אותו דבר.
(לח) וילך בחרי אף וישב אל המלך ויספר לו את דברי שמעון ואת יקר תפארת גדולתו ואת כל אשר ראו עיניו ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
(לט) וטריפון ירד באוניה וימלט דרך הים לארתושה. (מ) וישם המלך את קנדיביוש לפקיד על כל חבל הים ויתן על ידו חיל גדול רגלי ופרשים. (מא) ויפקידהו לחנות את צבאו על גבולי ארץ יהודה, ולבנות את קדרון ולחזק את שעריה, ולצאת למלחמה לקראת העם. והמלך רדף אחר טריפון לתפשו. (מב) ויהי בבוא קנדיביוש ליבנה, ויחל להציק לעם הארץ וייפול על ארץ יהודה ויהרוג עם רב, וישב מהם שבי. (מג) ויבן את קדרון וישם מצב פרשים ורגלי בתוכה, לעבור ולפשוט ממנה בכל אורחות הארץ כאשר ציוהו המלך.
פרק טז [מלחמה בין יוחנן וקינדיביוש]
(א) ויעל יוחנן מגזר ויספר לשמעון אביו את כל אשר עשה קינדיביוש בארץ. (ב) ויקרא שמעון אל יהודה ואל יוחנן בניו הגדולים ויאמר אליהם.
(ג) מנעורינו ועד עתה נלחמנו בשונאי ישראל גם אני ואחי וכל בית אבי וה' הצליח דרכנו להציל את ישראל מידם. (ד) ועתה הנה זקנתי ושבתי ואתם צעירים ממני לימים, לכן התחזקו והיו לאנשים תחתינו, וצאו ללחום את מלחמותינו, ואלוהי השמים יהיה עמכם להושיעכם.
(ה) ויקומו ויבחרו עשרים אלף איש רגלי ופרשים ויצאו לקראת קנדיביוש למלחמה וילינו הלילה במודעית. (ו) ויהי בבוקר באתם המערכה ויישאו את עיניהם ויראו והנה חיל גדול רגלי ופרשים לקראתם, ונחל היה מבדיל בין שתי המחנות. (ז) ויהי כי הקריב יוחנן את מחנהו ללכת לקראתו, וירא והנה העם ירא לרדת אל תוך הנחל, וירד הוא ראשונה ויעבור כל העם אחריו. (ח) ויהי בערכו את העם ויצג את הפרשים בין צבא הרגלים בתוך, כי פרשי האויב היו רבים מהם. (ט) ויצווה יוחנן ויתקעו בחצוצרות, וינגף קנדיביוש וינס הוא וכל אנשיו, ויפלו מהם חללים רבים, והנשארים נסו אל תוך המבצר. (י) וימחץ גם יהודה אחי יוחנן במלחמה ההיא, ויוחנן רדף אחריהם עד קדרון אל המבצר אשר בנו. (יא) וינוסו גם אל המגדלים אשר על דרך אשדוד, וישרוף אותם יוחנן וימותו כאלפים נפש, ויוחנן שב בשלום אל ארץ יהודה.
[תלמי רוצח את שמעון ובניו]
(יב) ותלמי בן אבובי היה פקיד בערבות יריחו, ויהי לו זהב וכסף לרוב, והוא היה חתן לכוהן הגדול. (יג) ויהי כי רם לבבו למשול בארץ, ויתנכל לשלוח יד בשמעון ובבניו להמיתם. (יד) ויהי בשנת שבע ושבעים ומאה, בחודש העשתי עשר הוא חדש שבט, ויעבור שמעון בכל ארץ יהודה לשום את עיניו על הארץ. (טו) ויבא גם יריחו ושני בניו מתתיהו ויהודה עמו. (טז) ויעש בן אבובי בערמה ויאספם במבצר קטן אשר בנה לו ושמו דואך, ויכן להם משתה גדול, וייחבא שם אנשים לארוב להם. (יז) ויהי כטוב לב שמעון ובניו ביין ויקום תלמי ואנשיו וייקחו את חרבם ויבואו אל חדר המשתה, ויהרגו אותו ואת שני בניו ומקצת עבדיו. (יח) זאת התועבה אשר עשה תלמי בישראל בגומלו רעה תחת טובה.
(יט) ויכתוב את הדבר אל המלך, וישאל ממנו חיל לרשת את ארץ יהודה וכל עריה. (כ) ועדת מרעים שלח לגזר להכות את יוחנן נפש, וישלח לכל שרי החיל לבוא ולהתקשר אתו, ויאמר לתת להם כסף וזהב ומתנות. (כא) ואחרים שלח ירושלימה לתפוש את העיר ואת הר הבית. (כב) ויבא הפליט ויגד ליוחנן בגזר לאמור. (כג) הנה אביך ואחיך הומתו בצדיה, ואורבים שולחו לקחת גם את נפשך. (כד) וישמע יוחנן ותאחזהו פלצות, ויצווה לתפוש את האנשים אשר שולחו להמיתו, ויבוקש הדבר וימצא, ויצווה להמיתם.
(כה) ויתר מעשי יוחנן ואת המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה, ואת החומות אשר בנה, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לכוהנים הגדולים, למן היום אשר הוקם לכהן תחת אביו עד יום מותו.
[אלכסנדרוס מנצח את דימיטריוס, ומתחבר לתלמי]
(נ) והמלך אלכסנדרוס אסף חיל גדול ויצא למלחמה לקראת דימיטריוס. (נא) ויהי הם נלחמים במערכה, וינוסו אנשי דימיטריוס. ויהי ברדוף אחריהם, וגבר אלכסנדרוס. (נב) ותהי המלחמה ארוכה עד בא השמש, ויפול דימיטריוס בין החללים.
(נג) ויהי אחרי כן וישלח אלכסנדרוס מלאכים אל תלמי מלך מצרים לאמור.
(נד) אחרי שובי אל ארץ אבותי ושבתי על כסא מלכותי והממשלה נכונה בידי. (נה) ואחרי הכותי את דימיטריוס במערכה, והוא וחילו נגפו לפני, וישבתי על כסא מלכותי. (נו) הנה אנוכי יצאתי לשחר פניך ולבקש את אהבתך. (נז) ועתה אם נא מצאתי חן בעינך תנה את בתך לי לאשה. (נח) ואנוכי אהיה לך לחתן והקרבתי לך אשכר ולבתך אתן מוהר ומתן כיד המלך.
(נט ) ויענהו המלך תלמי ויאמר.
(ס) ברוך היום אשר שבת בו אל ארץ אבותיך וישבת על כסא מלכותם, ועלי לעשות ככל אשר שאלת. (סא) אך בא נא לקראתי לעכו ונראה פנים והתחתנתי בך כאשר דברת.
(סב) ויהי בשנת מאה וששים ושתים, ויצא המלך תלמי ממצרים עם קליאופטרה בתו, ויבואו לעכו. (סג) ואלכסנדרוס בא לקראתו וייתן לו תלמי את בתו לאשה, ויעשו משתה גדול בעכו כיד המלכים. (סד) ויכתוב אלכסנדרוס ספרים ליונתן, ויבקש ממנו לבוא אליו ולהראות לפניו. (סה) ויבוא יונתן בתפארת גדולה לעכו, וימצא שם את שני המלכים וייתן להם ולאוהביהם משאות יקרות זהב וכסף וימצא חן בעיניהם. (סו) ויבואו גם מאנשי רשע בישראל שמה להוציא את דיבתם רעה על יונתן, ולא אבה המלך שמוע לקולם. (סז) ויצווה להפשיט את יונתן את בגדיו ולהלבישו בגדי ארגמן. ויעשו כן, ויושיבהו המלך אצלו. (סח) ויצווה אחרי כן את שריו להעבירו ברחובות העיר ולקרא לפניו.
(סט) איש איש אשר יעז פניו למרות כבוד יונתן או לעשות לו רעה גדולה או קטנה דמו בראשו.
(ע) ויהי כי ראו מלשיניו כי כבדהו המלך והלבישו ארגמן, וכי קראו ככה לפניו, ויברחו כולם וינוסו. (עא) ויכבדהו המלך נגד כל העם, ויפקוד אותו כמספר אוהביו, וישם אותו לראש ולנגיד. (עב) ואחרי כן שב יונתן בשלום ובשמחה ירושלימה.
[דימטריוס נלחם ביונתן]
(עג) ויהי בשנת חמש וששים ומאה, ויבוא דימיטריוס בן דימיטריוס מאי קריטה וישב אל ארץ אבותיו. (עד) וישמע אלכסנדרוס ויזעף לבו, וילך וישוב מהר לאנטוכיא. (עה) ויפקד דימיטריוס פקיד את אפולוניוס אשר היה נציב ארם תחתון ויזעק חיל גדול וייחן על יבנה. (עו) וישלח מלאכים אל יונתן הכהן לאמור.
(עז) לא התייצב איש לפני בלתי אתה לבדך, ורק למענך הייתי לחרפה, ועתה הגד לי הרק על ההרים כוחך. (עח) אם איש חיל אתה רדה אלי אל המישור ויבחן כוחנו, כי כוח הערים אתי. (עט) וכי תשאלך נפשך לאמור מה כוחי וכוח העם אשר לרגלי כי בטחתי בו. (פ) והגדתי לך כי לא תוכל לעמוד לפני העם אשר הכו את אבותיך פעמים בארץ מושבותם. (פא) ואיך תוכל לקום לפני החיל הנורא הזה עם סוס ורכב במישור אשר אין שם הרים וסלעים לנוס ולהסתתר בם.
(פב) ויהי כשמוע יונתן את דברי אפולוניוס ויתעצב אל לבו, ויקח עשרת אלפים איש בחור ויצא מירושלים, ושמעון אחיו בא לקראתו לעזור לו, ויעתק את מחנהו לפני יפו. (פג) וימאנו יושבי יפו לתיתו בוא העירה, כי אנשי אפולוניוס בקרבה. (פד) ויהי כי הרעיש את החומות, ויחרדו יושבי העיר ויפתחו את השערים, ותהי העיר ביד יונתן. (פה) וישמע אפולוניוס וייחן את פני העיר עם שלושת אלפים פרשים וחיל כבד רגלי ויתנכל ללכת אשדודה, למען התיקו מן העיר אל המישור, כי נשען על רוב סוסיו. (פו) וייסע יונתן אחריהם על דרך אשדוד, ותחל המלחמה בין שתי המחנות.
(פז) ואפלוניוס השאיר בהיחבא אלף פרש במחנה מאחריו. (פח) ויהי כי הכיר יונתן כי המארב בעקבו, וכי הוא משוטט סביב למחנה לירות בחצים על העם, ויצווה יונתן את אנשי צבאו לעמוד איש תחתיו. (פט) ויורו המורים מן הבוקר עד הערב עד הלאות הסוסים.
(צ) וירא שמעון כי עייפים הם, וימהר וינהג את חילו לקראתם, ויתגר בם וינוסו. (צא) וישוטו על פני השדה אנה ואנה וינוסו אשדודה, ויחפזו אל בית דגון אלוהיהם להימלט שמה. (צב) ויבוז יונתן את אשדוד ואת בנותיה וישרוף את העיר ואת בית דגון וכל הנמלטים בתוכו. (צג) ויהי מספר החללים והנשרפים כשמונת אלפים נפש. (צד) ויפן יונתן משם ויצר על אשקלון, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויאספוהו בכבוד גדול העירה. (צה) וייקח יונתן אחרי כן את חילו ואת הרכוש אשר רכוש וישב ירושלימה. (צו) וישמע אלכסנדרוס ויוסף עוד לכבדו מקדם וישלח לו אבנט זהב כאשר יחגרו שארי המלכים וייתן לו את עקרון ואת גבולה לאחוזת עולם.
פרק יא [מפלת אלכסנדרוס ועלייתו של דימטריוס]
(א) ותלמי מלך מצרים הקהיל עם רב כחול אשר על שפת הים ויאסוף אניות רבות כי מלאו לבו לרשת את ממלכת אלכסנדרוס בערמה ולהוסיפה על ממלכתו. (ב) וייסע כאוהב ארצה ארם, ויפתחו כל העם את שערי עירם ויצאו בשמחה לקראת חותן המלך ויכבדוהו, כי כן ציוה אותם המלך. (ג) אולם בכל עיר ועיר אשר דרכה בה כף רגלו השאיר מצב בקרבה. (ד) ויהי כי הקריב לבוא אשדודה, ויראוהו את בית דגון כי שורף, ואת העיר ומגרשיה מעי מפלה. (ה) ואת פגרי החללים אשר נפלו חומרים חומרים על אם הדרך מבלי נתון להם קבר. (ו) ויאמרו אליו הבט נא וראה את המהפכה אשר עשה יונתן בארץ. (ז) ויאמרו כן למען הבאישו בעיני המלך. ויחרש המלך ולא ענה אותם דבר. (ח) ויונתן יצא לקראת המלך עד יפו, וישאלו איש את אחיו לשלום וילינו שם בלילה ההוא. (ט) ויהי בבוקר וילך יונתן עם המלך עד נחל הליטרון ואחרי כן שב ירושלימה.
(י) ותלמי לכד את כל הערים עד סליקיא אשר על יד הים, כי נהפך לבבו על אלכסנדרוס. (יא) וישלח מלאכים אל דימיטריוס לאמור.
(יב) בוא נא לקראתי ונכרות ברית יחדו, ואת בתי אשר נתתי לאלכסנדרוס אתן לך לאשה, ועזרתיך לרשת את נחלת אביך. (יג) כי נחמתי את אשר עשיתי לתת את בתי לאיש אשר יבקש את נפשי. (יד) וישם לו עלילות דברים רק למען היאחז בארצו.
(טו) ותגלה שנאתו את אלכסנדרוס לעיני כל העם, כי סר ממנו וייקח את בתו ויתנה לדימיטריוס. (טז) ויהי כבוא תלמי לאנטוכיא וישם שני כותרים בראשו, את כתר אסיא ואת כתר מצרים.
(יז) והמלך אלכסנדרוס היה בעת ההיא בארץ קיליקיא, יען כי מרדו בו יושבי הארץ ההיא. (יח) ויהי כשמעו את אשר עשה לו חותנו, ויפן להלחם בו, ויצא תלמי ביד חזקה לקראתו ויך אותו ויניסהו. (יט) ויברח אלכסנדרוס ארצה ערב להימלט על נפשו, ותלמי היה הלוך וגדל. (כ) ויכרות זבריאל הערבי את ראש אלכסנדרוס וישלח אותו אל תלמי. (כא) ויהי מקץ שלושת ימים וימת תלמי, ויכו כל האנשים אשר הניח בכל ערי המבצר מאנשי המלחמה אשר היו בם מקדם. (כב) ותיסוב המלוכה לדימיטריוס בשנת שבע וששים ומאה.
[ברית בין יונתן ודימיטריוס]
(כג) ויהי בעת ההיא ויקהל יונתן את אנשיו בארץ יהודה לכבוש את המצודה אשר בירושלים וישפוך סוללה עליה ויכן כלי מפץ לקראתה. (כד) ויקומו אנשי בלייעל ושונאי בני ישראל וילכו אל המלך לענות סרה ביונתן, ויאמרו הנה יונתן הביא את המצודה במצור. (כה) וישמע המלך ויתאנף בו ויאסור את רכבו וילך אל עכו ויכתוב לו לאמור.
(כו) הישמר לך פן תלחם על המצודה, אך קום מהר ואל תעמוד מבוא אלי לעכו ונדברנו יחד.
(כז) ויהי כשמוע יונתן את הדברים האלה ויצווה את אנשיו לבלתי סור מן הצור ויבחר לו מזקני ישראל ומכוהני העם וישם נפשו בכפו וילך. (כח) וייקח בידו כסף וזהב ושמלות ומתנות יקרות, ויבא אל המלך לעכו וימצא חן בעיניו. (כט) ואף אמנם הבאישוהו הפושעים בעם, כבדהו המלך כאשר עשו המלכים לפניו, וינשאהו לעיני שריו ועבדיו. (ל) וישב ויקם אותו על משמרת הכהונה ויושיבהו על כנו הראשון, וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר אתו. (לא) ויבקש יונתן מידו להסיר המס מערי ארץ יהודה ומשלושת הנפות אשר בשומרון ובגליל, ויאמר לשקול במחירו שלוש מאות ככר כסף אל גנזי המלך. (לב) ויאות לו המלך ככל אשר שאל וייתן לו ספר כתוב כדברים האלה.
(לג) המלך דימיטריוס ליונתן אחיו ולכל עם יהודה שלום. (לד) הנה אנוכי שולח לכם את משנה הספר אשר שלחתי בגללכם ללסטינס אבי למען תדעון את הכתוב בו.
(לח) המלך דימיטריוס נותן את ברכתו שלום ללסטינס אביו. (לו) הנה יש את נפשי להיטיב עם אוהבי עם עם יהודה עקב נפלאתה אהבתם לי ולבבם שלם עמי. (לז) לכן גזרתי אומר כל גבולי ארץ יהודה ושלושת הנפות אפרימה ולוד ורמה הנוספות לה מאדמת שומרון וחצריהן למקריבי קרבן בירושלים תהיינה לאחוזת עולם. (לח) והוסר מהם המכס אשר נתנו למלך מדי שנה בשנה מתבואת הארץ ומפרי העץ, ואת מכס המלח ואת מנת המלך ואת המעשר לא ישלמו עוד. (לט) את כל אלה שמוט אשמוט, והייתה זאת להם לחוק לדורות עולם ולא יעבור. (מ) ומשנה הספר הזה יינתן ביד יונתן הכהן למען הניחו לזיכרון במקום נאמן על הר הקודש.
(מא) וירא דימיטריוס כי שקטה הארץ ואין איש עומד לשטנו, וישלח את כל חילו את ילידי הארץ מעליו, וילכו איש איש למקומו. (מב) ויוותר עמו רק החיל מבני הנכר אשר הביא מאיי הים. וירע הדבר מאוד בעיני אנשי חיל אבותיו, וישטמו את המלך.
(מג) ואיש היה בחצר המלך ושמו טריפון, והוא היה אוהב למלך אלכסנדרוס. (מד) וירא את דימיטריוס רע בעיני החיל, ויקום וילך אל אמלכיאל הערבי, והוא היה אומן לאנטיוכוס בן אלכסנדרוס. (מה) ויבקש ממנו לתת את הנער על ידו לרשת את כסא אביו ויספר לו את מעשה דימיטריוס ושנאת אנשי הצבא אותו וישב עם הערבי ימים רבים.
(מו) ויונתן שלח בעת ההיא אל דימיטריוס לאמור.
(מז) הואל נא וצו את אנשיך לצאת מן המצודה אשר בירושלים, ומן המבצרים, כי לא חדלו עוד מהרע לבני ישראל.
(מח) ויען דימיטריוס את יונתן ויאמר.
(מט) גם בדבר אשר שאלת בעדך ובעד העם אשא פניך, וגם הרבה ארבה את חסדי עמכם לעת נכונה. (נ) אמנם כעת היטיב תיטיב אתה עמדי בשלחך לי מאנשי מלחמתך לעמוד לימיני כי כל צבאותיי סרו מעלי.
(נא) וישלח לו יונתן שלושת אלפים איש בחור, ויבואו אל המלך לאנטוכיא וישמח לקראתם. (נב) ואנשי העיר נקהלו ברחובות, ומספרם כעשרים ומאה אלף איש, ויבקשו להרוג את המלך. (נג) וימלט המלך אל תוך הארמון. (נד) ויהי כי כבשו אנשי העיר את מבואי העיר, ויחלו להרעיש את החומות. (נה) ויקרא המלך אל היהודים לקום לעזרתו, ויתקבצו אליו וישוטו על פני כל העיר. (נו) ויהרגו ביום ההוא כמאה אלף נפש, ויציתו אש בעיר וישללו שלל רב ויפדו את המלך. (נז) ויראו אנשי העיר כי גברה יד היהודים עליהם, וימס לבבם ויתחננו אל המלך ויבקשו רחמים ויאמרו.
(נח) תנה לנו ידך להצילנו, ולא ילחמו היהודים עוד בנו ובעירנו.
(נט) וישליכו איש איש את חרבו וישלימו, וליהודים הייתה יקר וגדולה בעיני המלך ובעיני עם הארץ וישובו ברכוש גדול ירושלימה.
[דימטריוס בוגד ביונתן]
(ס) ויהי כשבת דימיטריוס בטח על כסא מלכותו, ואין מכלים דבר בארץ, ויחל דברו כי לא שמר מאומה מכל הדברים אשר דבר ליונתן וישנאהו. (סא) ויגמול לו רעה תחת טובה, וימעל בו רוב מעל.
(סב) ויהי אחר הדברים האלה וישב טריפון עם אנטיוכוס הנער, וישם את הכתר בראשו וימליכהו. (סג) ויקבצו אליו כל אנשי הצבא אשר שלח דימיטריוס מעליו וילחמו בו, וינס, ותהי לו נפשו לשלל. (סד) ויקח טריפון את הפילים וילכוד את אנטוכיא.
(סה) ויכתוב אנטיוכוס הנער אל יונתן לאמור.
(סו) הנני מקים אותך כהן הראש לעמך, וארבע הנפות תהיינה תחת ידך למען לא תסור אהבתך ממני.
(סז) וישלח לו כלי זהב רבים למנחה, וישליטהו לשרת בם על שולחנו וללבוש ארגמן ולחגור אזור זהב על מותניו. (סח) ואת שמעון אחי יונתן שם לפקיד על הארץ מחבל צור ועד קצה ארץ מצרים.
[ניצחונות יונתן]
(סט) ויצא יונתן מירושלים ויעבור בכל הערים אשר מעבר לנהר וינהרו אליו כל שולפי חרב מארץ ארם ויבואו לעזרתו. (ע) ויהי כי הקריב לבא אשקלונה, ויצאו אנשי העיר לקראתו ויביאוהו בכבוד העירה. (עא) ויעבור משם עזתה, וימאנו אנשי עזה לתתו בוא העירה, ויצר עליה ויבער אש במגרשיה וייקח את שללם. (עב) ויקראו יושבי עזה לשלום, ויען להם יונתן שלום, ויבחר מבני קציני העיר לבני ערובה, וישלחם ירושלימה, ויוסף לעבור בארץ עד לבא דמשק. (עג) וישמע שם יונתן לאמור הנה נציבי דימיטריוס באו בחיל גדול הגלילה והנם בקדש לגרשך מן הארץ. (עד) ויצא לקראתם, ויעזוב את שמעון אחיו בארץ, ויצור שמעון על בית צור ימים רבים אין יוצא ואין בא. (עה) ויקראו לו לשלום, וישלם שמעון עימהם ויוציאם מן העיר ויתן מצב בתוכה. (עו) יונתן חנה את מחנהו על יד ים כינרת, וישכימו בבוקר ויבואו לפני ערבות חצר. (עז) וישא את עיניו, וירא והנה חיל הגויים נוסעים לקראתו בערבה, ומקצתם שמו למארב בהרים. (עח) ויהי בנוסעו לקראתם, וירד המארב מן המחבואים ויתגר בם. (עט) וירא העם אשר את יונתן וינוסו, ולא נשארו אתו זולתי שרי הצבא מתתיהו בן אבשלום ויהודה בן כלבי עם אנשיהם. (פ) ויקרע יונתן את בגדיו ויזרוק עפר על ראשו ויתחנן אל ה', ואחרי כן שב להלחם באויביו ויניסם. (פא) וירא העם אשר נפוצו מעליו וישובו אליו, וידלקו כולם אחריהם עד בואם אל מקום מחניהם אשר בקדש ויחנו שם. (פב) ויפלו מן הגויים ביום ההוא כשלושת אלפים נפש ויונתן שב לירושלים.
פרק יב [חידוש הברית עם רומא]
(א) וירא יונתן כי הייתה לו הרווחה מסביב, ויבחר לו אנשים וישלחם לרומא להקים ולחדש את הברית את יושביה. (ב) וגם לאנשי אשפרתא ולמקומות אחרים כתב ספרים דברי שלום ואמת. (ג) ויהי בבואם לרומא ויעמדו לפני זקני העם ויאמרו. (ד) יונתן הכהן ועם היהודים שלחונו אליכם, לחדש את ברית האהבה אשר הקימותם אתנו זה ימים. (ה) ויאותו להם זקני רומא, ויתנו להם ספרים לאנשי בריתם אשר בכל מדינה ומדינה על הדרך, למען השיבם בטח אל ארץ יהודה.
(ו) וזה משנה הספר אשר שלח יונתן ליושבי אשפרתא.
(ז) יונתן כהן הגדול וזקני העם והכוהנים וכל עם היהודים לאחיהם אנשי אשפרתא שלום.
(ח) הנה זה ימים רבים ואריוש מלככם שלח ספרים אל חוניו כהן הגדול לאמור כי אנשים אחים אנחנו, ככתוב במשנה הספר אשר מתחת. (ט) וחוניו שמח לקראת הציר אשר שולח, ויקח את ספר הברית והאהבה מידו. (י) ועתה אם אמנם לא חסרנו דבר ותורת ה' אשר בידינו לתנחומים לנו. (יא) לא חדלנו משלוח לכם את מלאכינו אלה לחדש ולחזק את ברית האהבה והאחווה עמכם, פן נחשב כזרים בעיניכם כי ארכו הימים אשר שלחתם אלינו. (יב) לכן דעו נא כי כל שבת ומועד אשר נקריב בהם קרבן לאלוהים, ונזכרתם גם אתם על עולותינו ובתפילתנו, כאשר יאות להעתיר אל ה' בעד שלום האחים. (יג) כי בשלומם ובכבודם יגל וישמח לבנו. (יד) ואף כי צרות רבות ורעות עברו על נפשנו, כי נלחמנו עם כל המלכים מסביב אשר קמו עלינו להשחיתנו. (טו) לא עלה על לבנו להוגיע אתכם או את בעלי בריתנו לבקש עזרה מידם במלחמות האלה. (טז) כי ה' אלוהים היה בעזרנו, והצילנו מכף צרינו ויכניעם לפנינו. (יז) אולם בשלחנו כעת את מלאכינו את נומיניוס בן אנטיוכוס ואת אנטיפטר בן ישוע לאחינו בני רומא לחדש את ברית האהבה הנושנת עימהם. (יח) הפקדנו אותם ללכת גם אליכם לשאול בשלומכם, ולתת את הספר הזה בידכם, ולחדש את בריתנו אתכם. (יט) ואם ייטב בעיניכם תשיבו אותנו דבר.
(כ) וזה משנה הספר אשר שלח אריוש לחוניו.
(כא) אריוש מלך אשפרתא לחוניו כהן הגדול שלום.
(כב) מצאנו כתוב בדברי הימים כי יושבי אשפרתא והיהודים אנשים אחים המה ואברהם אב לשניהם. (כג) ועתה כי ידענו זאת, הואילו נא וכתבו לנו השלום לכם, וגם אנחנו נכתוב לכם. (כד) גורל אחד יהיה לכולנו, מקנינו וקניינינו יהיו לכם, ומקניכם וקנייניכם יהיו לנו, אנוכי שפטתי אל נכון להודיעכם את כל אלה.
(כה) ויהי אחר הדברים האלה וישמע יונתן כי שבו פקידי דימיטריוס, וכי הם נוסעים לקראתו בחיל גדול מבראשונה. (כו) ויסע מירושלים, ויצא לקראתם עד לבוא חמת בטרם בואם אל ארצו. (כז) וישלח מרגלים לתור את מחניהם, וישובו ויאמרו כי נכונים הם להתנפל עליו הלילה. (כח) ויהי כבוא השמש ויצווה יונתן את אנשיו לאמור, עורו ושקדו הלילה, ושימו איש חרבו על ירכו, ויהיו נכונים להלחם. ויצב צופים סביבות המחנה.
(כט) ויראו האויבים את מחנה יונתן כי כולם חגורי כלי מלחמה ועומדים במערכה, ויחרדו חרדה גדולה ויבעירו אש הנה והנה במחנה וינוסו. (ג) ולא ידע יונתן ואנשיו עד אור הבוקר כי נתעו מן האש במחנה. (לא) וירדוף יונתן אחריהם ולא השיגם, כי כבר עברו את נחל הליטרון. (לב) ויפן יונתן לקראת הערבים ממטה זבדי ויכם ויקח את שללם. (יג) ויסע משם ויפגע בדמשק ויעבור בכל הארץ ההיא.
(לד) ושמעון נסע אשקלונה ואל המבצרים הקרובים אליה, ויפן ליפו וילכדה. (לה) כי שמע את מזימת יושבי יפו להסגיר את העיר בידי פקידי דימיטריוס, וישכן מצב בתוכה לשמרה. (לו) וישב יונתן אחרי כן ירושלימה, ויקרא אל זקני העם, ויועץ עימהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה את חומות ירושלים. (לז) ולהקים רמה להבדיל בין העיר ובין המצודה למען תיפרד, ואנשי המצודה לא יקרבו עוד לקנות או למכור. (לח) ויהי בהתאסף העם לבנות, ויתקנו גם את פרצי החומה הישנה ושמה כפינתא אשר התרועעה מקדם לנחל. (לט) ושמעון בנה את מבצר חדידה בשפלה ויחזק את המבצר בדלתיים ובריח.
[נפילת יונתן בשבי]
(מ) וטריפון נכל נכלים להסב את ממלכת אסיא אליו, ולתת את הכתר בראשו, ולשלוח יד במלך אנטיוכוס. (מא) ויהי כי ירא את יונתן פן יהיה לו לשטן, ויערם לתפוש גם אותו ולהמיתו ויקם וילך אל בית שאן. (מב) ויבוא גם יונתן שמה, וארבעים אלף איש בחור עמו. (מג) וירא טריפון את חיל יונתן כי רב הוא, ויירא משלוח בו יד, ויתחסד ויבא בכבוד לקראתו ויהלל אותו אל כל אוהביו, ויתן לו מתנות, ויצווה על עבדיו לשמוע אל קול יונתן כאשר לקולו.
(מד) ויאמר אליו:
מדוע תיגע את העם אשר ברגליך ואין מריבה בינינו. (מה) שלח אותם איש לאוהלו ובחר לך מתי מעט ויעמדו אתך ובא עמדי לעכו. (מו) ונתתיה בידך עם כל המבצרים וגם אנשי הצבא ועושי המלאכה אתן תחת ידך ואשובה לי, כי על כן יצאתי לקראתך.
(מז) ויאמן יונתן לדבריו, ויעש ככל אשר דיבר, וישלח את עמו מעליו וישובו אל ארץ יהודה. (מח) ולא נשארו אתו בלתי שלושת אלפים איש, ומהם שלח אלפים אל הגליל, ואלף נפש נסעו אתו. (מט) ויהי בבואו לעכו, ויסגרו אנשי עכו את דלתי העיר, ויתפשו את יונתן, ואת אנשיו הכו לפי חרב. (נ) וישלח טריפון חיל רגלי ופרשים דרך הגליל אל הערבה הגדולה, לרדוף אחרי אנשי יונתן ולכלותם. (נא) ויהי בשמעם כי נשבה יונתן וכל אנשיו נגפו, ויתעודדו ויתייצבו להלחם ברודפיהם. (נב) ויראו האויבים כי קמו להלחם בעד נפשם, וישובו לדרכם, והיהודים נסעו בטח אל ארצם.
(נג) ויבכו העם את יונתן ואת אשר נפלו בחרב אתו, ויהי אבל כבד לכל ישראל. (נד) וכל הגויים מסביב חשבו לבער את העם מן הארץ. (נה) כי אמרו אבד ראש מיהודה ועוזר אין ועתה נקומה עליהם ונשבית מאנוש זכרם.
פרק יג [שמעון מנהיג העם]
(א) וישמע שמעון כי אסף טריפון חיל גדול לצבוא על ארץ יהודה ולשחתה. (ב) וכי נמוגו כל יושבי הארץ, ויקם ויעל ירושלימה ויאסוף את העם וידבר על לבם ויאמר.
(ג) אתם ידעתם את אשר עשיתי אני ואחי וכל בית אבי בעד תורת ה' ומקדשו, וגם ידעתם את המלחמות אשר נלחמנו, וכל התלאות אשר מצאונו. (ד) ראו כי כל אחי שכלה החרב בעבור ישראל ואותר רק אני לבדי. (ה) ועתה חלילה לי משמור את נפשי לעת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי. (ו) כי אם קום אקום לנקום את נקמת עם ה' ומקדשו, ואת נקמת נשינו וטפנו מאת הגויים אשר התאספו מסביב למחות את שמנו בשנאתם אותנו. (ז) ויהי כשומעם את הדברים האלה, ותחי רוח העם, ויענו פה אחד ויאמרו, היה אתה לנגיד עלינו תחת יהודה ויונתן אחיך. (ח) ועתה צא ולחם את לוחמינו, ושמענו ועשינו ככל אשר תצווה עלינו.
(ט) וישמע שמעון כל אנשי חיל וימהר לבנות את חומות ירושלים ולחזק את העיר מסביב. (י) וישלח את יונתן בן אבשלום בחיל כבד לצבא על יפו ויגרש את יושבי העיר ויאחז בה.
(יא) וטריפון נסע בחיל גדול מעכו להתנפל על ארץ יהודה וינהג את יונתן אתו אסור בנחושתיים. (יב) ושמעון חנה נכחו בערבה אשר על פני חדידה. (יג) ויהי כשמוע טריפון כי שמו את שמעון לפקיד תחת יונתן אחיו, וכי גם קרב להלחם אתו, וישלח אליו מלאכים לאמור.
(יד) החזק החזקתי ביונתן אחיך, עקב אשר שלח ידו באוצר המלך בפקודת משמרתו. (טו) ועתה בשלחך לי מאת ככר כסף ושני בניו לבני ערובה, לבל יפשע בי אם אשלחנו לחופשי, השב אשיבנו לך.
(טז) ויצווה שמעון לשלוח לו את הכסף ואת הילדים, אף כי ידע כי בנבלה ידבר, ויעש כן לבל ילונו עליו העם לאמור: (יז) יונתן נהרג על ידו יען כי לא שלח לו את הכסף ואת הילדים לפדיון נפשו.
(יח) ויהי אחרי שלחו את הילדים ואת מאת הכיכר ויחל טריפון את דברו ולא שלח את יונתן. (יט) ויסע הלוך וקרב אל ארץ יהודה לשחתה, ויתהלך מנגד לארץ דרך אדר, ושמעון הלך למולו אל כל מקום אשר פנה שם.
(כ) ואנשי המצודה שלחו אל טריפון לאמור. (כא) מהר ובא בסתר דרך המדבר אלינו למען נצטייד כי אפסה כל מחיה. (כב) וימהר טריפון ויאסוף את כל פרשיו לשלחם, ויעצרו מלכת כי ירד בלילה ההוא שלג רב מן השמים. (כג) ויפן משם וישם את פניו גלעדה. (כד) ויהי בבואו לפני בית שאן, ויהרוג את יונתן ויקבר שם, ואחרי כן שב אל ארצו.
(כה) וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית. (כו) ויספדו לו כל בית ישראל, ויבכו אותו ימים רבים. (כז) ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. (כח) ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. (כט) והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה.
(ל) וטריפון ארב במרמה לנפש אנטיוכוס הנער ויהי בהיותם בדרך ויקם עליו וימיתהו. (לא) וישם את כתר אסיא בראשו, וירוצץ את העם במאוד מאוד. (לב) ושמעון החזיק את מבצרי ארץ יהודה, ויסובב אותם חומות בצורות ומגדלים גבוהים דלתיים ובריח, וימלא את מסכנותיהם בר ואוכל. (לג) ויבחר שמעון אנשים, וישלח אותם אל דימיטריוס ויבקש ממנו להסיר את המשאות מעל הארץ, כי כל מעשי טריפון רק שוד וחמס.
[שמעון כורת ברית עם דימיטריוס]
(לד) ויען דימיטריוס ויכתוב לו כדברים האלה.
(לה) המלך דימיטריוס לשמעון הכהן הגדול ואוהב המלך, ולזקני העם, ולכל בית יהודה שלום. (לו) הנה לקחתי את עטרת הזהב ואת אדרת הארגמן אשר שלחתם אלי, והנני נכון לתת להם את בריתי שלום. (לז) וציוויתי לכל פקידי ארצותי לנטוש כל משא אשר אסיר מעליכם. (לח) והקימותי את אשר הבטחתי לכם, והערים הבצורות אשר בניתם תהיינה לכם לצמיתות.
(לט) ונשאתי לכם כל מעל אשר מעלתם בי עד היום הזה, ואת מנת המלך ואת התרומות אשר הורמו מירושלים שמוט אשמוט את ידי. (מ) וכל איש בכם אשר יכשר להסתפח אל עבודתי יספח, והיה אך שלום ורעות בינינו.
(מא) ויהי בשנת שבעים ומאה, וישבר עול הגויים מעל בני ישראל. (מב) ומאז החלו לכתוב בדברי הימים ובכל ספריהם, בשנה הראשונה לשמעון הכהן הגדול שר ונשיא ליהודים.
[טיהור גזר והמצודה]
(מג) ויהי בימים ההם וייחן שמעון על גזר ויקף את העיר, ואחרי הגישו כלי מפץ לקראתה וילכוד המגדל. (מד) ויהי כי ירדו אנשי המגדל אל תוך העיר, ותהי מהומה גדולה בקרב העם. (מה) ויעלו כולם אנשים ונשים וטף על החומות ויקרעו את בגדיהם, ויקראו בקול גדול אל שמעון, אהה תן לנו ימינך. (מו) ויאמרו אל נא כחטאינו תעשה לנו, אך עשה עמנו חסד ורחמים. (מז) ויחמול שמעון עליהם ולא המיתם, ויגרש אותם מן העיר ויחטא את הבתים אשר שמרו בהם את אליליהם. (מח) ויסע אחרי כן אל תוך העיר, ויתן תודה והלל לה', ויבער את השיקוצים ואת הגלולים. (מט) וישכן אנשים שומרי תורת ה' בקרבה, ויחזק את העיר ויבן לו בית בתוכה.
(נ) ויושבי המצודה אשר בירושלים מסוגרים בתוכה, אין יוצא ואין בא לקנות או למכור. (נא) ויהי כי נשבר להם מטה לחם וימותו רבים מרעב ומחוסר כל. (נב) ויצעקו אל שמעון לתת להם את ימינו, וייתן להם את ימינו ויגרשם מעל המצודה, ויחטא אותה ויסר כל שקוץ מקרבה. (נג) ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחודש השני בשלושה ועשרים יום בו, ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכינורות ובעוגבים ובנבלים, ויהללו את ה' אשר פדם מיד הצר הצורר אותם. (נד) ויצווה שמעון לחוג את היום הזה שנה בשנה. (נה) ויקם חומות על הר הבית אשר על יד המצודה, וישב שם הוא וכל האנשים אשר אתו. (נו) וירא את יוחנן בנו כי איש חיל הוא, ויפקד אותו לפקיד על כל אנשי הצבא וישב בגזר.
פרק יד [שמעון נשיא וכה"ג]
(א) ויהי בשנת שתים ושבעים ומאה ויאסוף דימיטריוס את חילו למלחמה על טריפון וילך אל ארץ מדי לבקש עזרה. (ב) וישמע ארשקה מלך פרס ומדי כי בא דימיטריוס אל גבול ארצו וישלח אחד משרי צבאו לקראתו ויצווהו לתפשו חי ולהביאו לפניו. (ג) וילך ויך את חיל דימיטריוס ויתפוש אותו חי, ויביאהו לפני ארשקה, ויצווה המלך ויאספו אותו אל המשמר.
(ד) ותשקוט ארץ יהודה ממלחמה כל ימי שמעון, ויעש אך טוב לעמו ויהי רצוי ונכבד בממשלתו כל ימיו. (ה) וילכוד את יפו ביד חזקה ותהי לו לחוף אניות לעבור ממנה אל איי הים. (ו) וירחב את גבולי הארץ לעמו ויאחז בם. (ז) ויהיו לו שבויי חרב לרוב, ויצר על גזר ועל בית צור ועל המצודה ויבער כל שקוץ מתוכם, ולא עמד איש לפניו. (ח) כל איש חרש חרישו בבטחה ובשלום והארץ נתנה את יבולה וכל עץ פרי עשה את פריו. (ט) הזקנים ישבו בחוצות וישיחו בטוב הארץ, והבחורים לבשו הדר ויחגרו כלי מלחמה. (י) שמעון נתן אוכל בערים וכלי קרב למלחמה, ושימעו הלך למרחקים. (יא) שקט ובטחה נתן בארץ ובית ישראל צהלה ושמחה. (יב) בטח ישבו כולם איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומחריד אין. (יג) קול מלחמה לא נשמע בארץ וגאות עריצים השפל השפלה בימים ההם. (יד) נדכאי עמו גברו חיל, ואון ועול קפצו פיהם, ותורת ה' שעשועיו. (טו) וירם קרן מקדש ה' וירב את כלי השרת בקודש.
(טז) וישמעו יושבי רומא ואשפרתא כי מת יונתן ויתעצבו אל לבם. (יז) ויהי בשמעם כי הוקם שמעון אחיו לכהן הגדול תחתיו וכל הארץ וכל הערים תחת ידו. (יח) ויכתבו לו ספר ברית על לוחות נחושת ברית אהבה ושלום כאשר כרתו את יהודה ואת יונתן אחיו ויקרא באזני כל קהל ישראל בירושלים. (יט) וזה פתשנן הכתב אשר שלחו אנשי אשפרתא.
(כ) ראשי בני אשפרתא והעיר, לשמעון הכהן הגדול ולזקנים ולכוהנים ולכל עם יהודה אחינו שלום.
(כא) המלאכים אשר שלחתם אלינו ספרו לנו את כבודכם ואת גדולתכם בארץ, ושמחנו מאוד לקראתם. (כב) את אשר בקשו ממנו כתבנו על ספר דברי הימים אשר לקרייתנו לאמור. (כג) נומיניוס בן אנטיוכוס ואנטיפטר בן ישוע שלוחי היהודים באו אלינו לחדש את ברית האהבה אשר כרתנו עימהם.
(כד) וייטב בעיני העם לאסוף את האנשים האלה בכבוד ובתפארת, ולכתוב את דבריהם על ספר דברי הימים לזכר עם אשפרתא, ומשנה הספר שלחנו לשמעון כהן הגדול.
(כה) ואחרי כן שלח שמעון את נומיניוס לרומא למען הקים את בריתו עם יושביה, ויתן בידו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו.
(כו) ויהי כשמוע העם את כל הדברים האלה, ויאמרו איש אל אחיו הכי לא נשלם גמול לשמעון ולבניו. (כז) הלא הוא ואחיו וכל בית אביו הרימו את קרן עמנו, ואחרי הכניעם את כל אויבינו לפנינו קראו דרור בארץ לכל יושביה.
(כח) ויגזרו אומר לחרות את כל הקורות על לוחות נחושת, ולחברם על עמודים בהר ציון. (כט) וזה פתשגן הכתב אשר הקימו.
(ל) בשמונה עשר יום לחדש אלול בשנת מאה ושבעים ושתים. (לא) בשנה השלישית לשמעון הכהן הגדול, בהתאסף ראשי העם יחד והכוהנים והזקנים בירושלים. (לב) מודעת זאת בכל הארץ כי מלחמות רבות היו בארצנו. (לג) ויקם שמעון בן מתתיהו ממשפחת יהויריב ואחיו, וישליכו את נפשם מנגד, ויתייצבו בפני שונאי עמם לבל תופר תורת ה' ומקדשו, וירימו את קרן עמם. (לד) ויונתן הקהיל את העם ויהי לכוהן גדול. (לה) ויהי בהיאסף יונתן אל עמיו, וישובו האויבים להשם את ארצנו ולשלוח יד במקדש ה'. (לו) ויקם שמעון וירק את חניכיו להלחם בעד עמו, ומכספו נתן להם שכרם. (לז) ויבצר את ערי יהודה ואת בית צור בקצה הארץ, אשר הייתה עיר מסכנות לאויב, וייתן יהודים למשמר בתוכה. (לח) ויחזק את יפו על שפת הים, ואת גזר בגבול אשדוד והאויבים ישבו בה לפנים, וישכן ישראל בתוכה, ויכלכל אותה בכל אשר חסרה.
(לט) וירא העם את שמעון כי כל מעשהו באמונה, ודורש אך טוב לעמו, ויגמלו לו כצדקתו וכיושר לבבו ויבחרוהו לנשיא ולכהן גדול עליהם. (מ) ויהי ה' עמו וכל אשר עשה ה' הצליח בידו, כי הוריש את הגויים מארצנו ומעיר דוד ומן המצודה אשר נאחזו בה. (מא) כי ממנה פרצו הגויים ויטמאו את כל סביבות הקודש, וישביתו את עבודת ה'. (מב) והוא לקחה בחוזק יד, וייתן יהודים בתוכה להגן על הארץ ועל הקריה, ויגביה את חומותיה.
(מג) וגם המלך דימיטריוס הקימו על משמרת הכהונה, ויכבדהו ויהי לו לאוהב. (מד) כי שמע את הברית אשר כרת הרומאים את היהודים, ויקראו אותם בשם אחים ויאספו את שלוחי שמעון בכבוד ובתפארת. (מה) ויואילו כל היהודים והכוהנים להיות שמעון נשיא וכהן גדול עליהם כל ימיו, עד כי יקום נביא אמת בישראל. (מו) וישימוהו לקצין העם לשמור את מקדש ה' ולהפקיד פקידים על העבודה ועל הארץ ועל החלוץ ועל כל עיר מבצר. (מז) וכל העם ישמעו לקולו וכל הספרים יכתבו בשמו, והוא ילבש ארגמן ובגדי זהב. (מח) ולא יזיד איש מן העם או מן הכוהנים להפר את הדברים האלה או למרות את פיו או לשמוע את העם מבלעדיו או ללבוש ארגמן ולחגור אבנט זהב. (מט) ואיש איש אשר יעשה בזדון לעבור על אחת מאלה ונשא עונו.
(נ) וייטב הדבר בעיני העם לעשות כדבר שמעון. ושמעון הואיל להיות ראש הכוהנים ונשיא על כל קהל ישראל. (נא) ויצו העם לחרות את דברי הכתב הזה על לוחות נחושת ולחברם ביציע הבית לעיני כל העם. (נב) ולתת את משנה הכתב אל אוצר הבית והייתה לשמעון ולבניו למשמרת עולם.
פרק טו [שמעון מחדש את הברית עם רומי]
והמלך אנטיוכוס בן דימיטריוס שלח ספרים מאיי הים אל שמעון הכהן נשיא ישראל ואל כל העם לאמור.
(ב) המלך אנטיוכוס לשמעון הכהן הגדול ולעם יהודה שלום. (ג) הנה יצאו אנשים בני בלייעל ויאחזו באחוזת אבותי, ועתה אקום לקחת אותה מידם ולהשיבה אל מכונה הראשון. (ד) לכן אספתי לי חיל, והכינותי אניות לצאת למלחמה לקראתם, ולהינקם בפשעים אשר שמו שמות בארצי וישחיתו ערים רבות בקרבה. (ה) ועתה הנה הניחותי לך כל אשר הניחו המלכים לפני, והכוח בידך לעשות מטבעות זהב וכסף בארצך כנפשך. (ו) העיר ירושלים תהיה קודש וחופשית, והערים הבצורות אשר בנית וכל כלי קרב אשר אספת יהיו תחת ידיך. (ז) ואת אשר חבתם למלך, ואת אשר יכון לתת לו, נטשתי מעתה ועד עולם. (ח) והיה בשבתי על כסא מלכותי והפלאתי עוד את חסדי עמך ואת עמך, והוספתי כבוד וגדולה להיכל ה' והייתם לשם ולתפארת בכל הארץ.
[אנטיוכוס נגד טריפון]
(ט) ויהי בשנת מאה ושבעים וארבע, וישוב אנטיוכוס אל ארץ אבותיו, וכל אנשי המלחמה הלכו אחריו, ולא נותרו עם טריפון בלתי מתי מספר. (י) וירדוף אנטיוכוס אחריו, וינס טריפון אל דואר אשר על שפת הים, כי ראה כי כלתה אליו הרעה וכל גדודיו סרו מעליו. (יא) ויצבא אנטיוכוס על דואר, ומספר פקודיו מאה ועשרים אלף רגלי וסוסים שמונת אלפים. (יב) ויקף בחילו את העיר ואת האניות הקריב מפאת הים, ותהי העיר מסוגרת אין יוצא ואין בא.
(יג) ויהי בעת ההיא וישב נומיניוס ואשר הלכו אתו מרומא וספרים בידם לכל המלכים ולכל המדינות לאמור.
(יד) לוקיאש זקן אנשי רומא, למלך תלמי שלום.
(טו) שמעון ראש הכוהנים ועם היהודים בעלי בריתנו, שלחו מלאכים אלינו לחדש את ברית שלומם אתנו, ויגישו לנו מנחה מגן זהב אחד אלף שקל משקלו. (טז) לכן חשבנו למשפט לכתוב לכל המלכים ולכל העמים לבל ירעו עם היהודים, ולא יצאו למלחמה על ארצם ועריהם. (יז) גם לא יבואו לעזרת איש אשר יצא למלחמה עליהם, כי לקחנו את מנחתם את מגן הזהב מידם. (יח) וכי ינוכו אנשי רשע אליכם אשר העוו בארצם, והסגרתם אותם ביד שמעון הכהן ליסרם כמשפטם.
(יט) אלה הדברים אשר כתב למלך דימיטריוס ואתלוס אריטה וארשקה ולכל המדינות מסביב. (כ) ליושבי זמשקי ואשפרתא דילוס מנדוס שיקיאן קריאה וזמוש. (כא) גם ליושבי פמפילה ליקיא הליקרנסא רודש פזילוס וקו. (כב) ולאנשי זידוש הרדון קורתינא גנידוס קיפרי וקירני. (כג) ואת משנה הספרים האלה שלח לשמעון ראש הכוהנים.
(כד) ואנטיוכוס חנה על דאר, ויערוך ביום השני כלי תותח ומפץ לקראתה וירעש אותה בלי חשך לבלתי תת יוצא ובא, וטריפון סגור בתוכה. (כה) ושמעון שלח לאנטיוכוס אלפים איש בחור לעזרו, וגם כסף וזהב לרוב. (כו) ולא שעה אליהם אנטיוכוס, ולא זכר את בריתו אתו, ויפן ממנו. (כז) וישלח לו אחד מקרוביו את אתינוביוש לאמור לו.
(כח) אתם לכדתם את יפו ואת גזר ואת המצודה אשר בירושלים והם ערי מלכותי. (כט) את גבולי הארץ השימותם ונחלתי שמתם לחרבה ועל ערי ממשלתי תשתררו. (ל) ועתה השיבו לי את הערים אשר לקחתם ואת כל תרומות הערים אשר הרימותם מחוץ לגבולי יהודה. (לא ) ואם לא ונתתם לי את כסף מכרם חמש מאות ככר כסף בעד הערים וחמש מאות בעד השמות והתרומות. (לב) ואם תמאנו ומריתם ויצאתי בחרב לקראתכם.
(לג) ויהי בבוא אתינוביוש אוהב המלך ירושלימה וירא את יקר גדולת שמעון ואת כל תפארת הזהב והכסף וכלי השרת, וישתומם ויגד לשמעון את אשר ציוהו המלך.
(לד) ויען שמעון ויאמר:
הארץ אשר שבנו לרשתה אחוזת אבותינו היא, ואין לאיש זר חלק ונחלה בתוכה. (לה) כי אויבינו שדדו נחלתנו ויאחזו בה באון ובעוול, ועתה כי הצליח ה' את דרכנו לקחנו את נחלת אבותינו וישבנו בה. (לו) ועל אודות יפו וגזר אשר לכדנו, ידוע תדע כי הערים האלה הרעו לנו ולארצנו במאוד מאוד. (לז) אולם שקול אשקול מאת ככר כסף במחירן. ולא ענה אתינוביוש אותו דבר.
(לח) וילך בחרי אף וישב אל המלך ויספר לו את דברי שמעון ואת יקר תפארת גדולתו ואת כל אשר ראו עיניו ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
(לט) וטריפון ירד באוניה וימלט דרך הים לארתושה. (מ) וישם המלך את קנדיביוש לפקיד על כל חבל הים ויתן על ידו חיל גדול רגלי ופרשים. (מא) ויפקידהו לחנות את צבאו על גבולי ארץ יהודה, ולבנות את קדרון ולחזק את שעריה, ולצאת למלחמה לקראת העם. והמלך רדף אחר טריפון לתפשו. (מב) ויהי בבוא קנדיביוש ליבנה, ויחל להציק לעם הארץ וייפול על ארץ יהודה ויהרוג עם רב, וישב מהם שבי. (מג) ויבן את קדרון וישם מצב פרשים ורגלי בתוכה, לעבור ולפשוט ממנה בכל אורחות הארץ כאשר ציוהו המלך.
פרק טז [מלחמה בין יוחנן וקינדיביוש]
(א) ויעל יוחנן מגזר ויספר לשמעון אביו את כל אשר עשה קינדיביוש בארץ. (ב) ויקרא שמעון אל יהודה ואל יוחנן בניו הגדולים ויאמר אליהם.
(ג) מנעורינו ועד עתה נלחמנו בשונאי ישראל גם אני ואחי וכל בית אבי וה' הצליח דרכנו להציל את ישראל מידם. (ד) ועתה הנה זקנתי ושבתי ואתם צעירים ממני לימים, לכן התחזקו והיו לאנשים תחתינו, וצאו ללחום את מלחמותינו, ואלוהי השמים יהיה עמכם להושיעכם.
(ה) ויקומו ויבחרו עשרים אלף איש רגלי ופרשים ויצאו לקראת קנדיביוש למלחמה וילינו הלילה במודעית. (ו) ויהי בבוקר באתם המערכה ויישאו את עיניהם ויראו והנה חיל גדול רגלי ופרשים לקראתם, ונחל היה מבדיל בין שתי המחנות. (ז) ויהי כי הקריב יוחנן את מחנהו ללכת לקראתו, וירא והנה העם ירא לרדת אל תוך הנחל, וירד הוא ראשונה ויעבור כל העם אחריו. (ח) ויהי בערכו את העם ויצג את הפרשים בין צבא הרגלים בתוך, כי פרשי האויב היו רבים מהם. (ט) ויצווה יוחנן ויתקעו בחצוצרות, וינגף קנדיביוש וינס הוא וכל אנשיו, ויפלו מהם חללים רבים, והנשארים נסו אל תוך המבצר. (י) וימחץ גם יהודה אחי יוחנן במלחמה ההיא, ויוחנן רדף אחריהם עד קדרון אל המבצר אשר בנו. (יא) וינוסו גם אל המגדלים אשר על דרך אשדוד, וישרוף אותם יוחנן וימותו כאלפים נפש, ויוחנן שב בשלום אל ארץ יהודה.
[תלמי רוצח את שמעון ובניו]
(יב) ותלמי בן אבובי היה פקיד בערבות יריחו, ויהי לו זהב וכסף לרוב, והוא היה חתן לכוהן הגדול. (יג) ויהי כי רם לבבו למשול בארץ, ויתנכל לשלוח יד בשמעון ובבניו להמיתם. (יד) ויהי בשנת שבע ושבעים ומאה, בחודש העשתי עשר הוא חדש שבט, ויעבור שמעון בכל ארץ יהודה לשום את עיניו על הארץ. (טו) ויבא גם יריחו ושני בניו מתתיהו ויהודה עמו. (טז) ויעש בן אבובי בערמה ויאספם במבצר קטן אשר בנה לו ושמו דואך, ויכן להם משתה גדול, וייחבא שם אנשים לארוב להם. (יז) ויהי כטוב לב שמעון ובניו ביין ויקום תלמי ואנשיו וייקחו את חרבם ויבואו אל חדר המשתה, ויהרגו אותו ואת שני בניו ומקצת עבדיו. (יח) זאת התועבה אשר עשה תלמי בישראל בגומלו רעה תחת טובה.
(יט) ויכתוב את הדבר אל המלך, וישאל ממנו חיל לרשת את ארץ יהודה וכל עריה. (כ) ועדת מרעים שלח לגזר להכות את יוחנן נפש, וישלח לכל שרי החיל לבוא ולהתקשר אתו, ויאמר לתת להם כסף וזהב ומתנות. (כא) ואחרים שלח ירושלימה לתפוש את העיר ואת הר הבית. (כב) ויבא הפליט ויגד ליוחנן בגזר לאמור. (כג) הנה אביך ואחיך הומתו בצדיה, ואורבים שולחו לקחת גם את נפשך. (כד) וישמע יוחנן ותאחזהו פלצות, ויצווה לתפוש את האנשים אשר שולחו להמיתו, ויבוקש הדבר וימצא, ויצווה להמיתם.
(כה) ויתר מעשי יוחנן ואת המלחמות ואת כל הגדולות אשר עשה, ואת החומות אשר בנה, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים לכוהנים הגדולים, למן היום אשר הוקם לכהן תחת אביו עד יום מותו.
Re: ספר "חשמונאים"?
תודה הרב משולש
(ניתן להעלות הכל בקובץ וורד או פידיאף).
הקישור שנתת לא נפתח לי, האם החומר שהעלית זהו אכן כל מה שמופיע בקישור?
(ניתן להעלות הכל בקובץ וורד או פידיאף).
הקישור שנתת לא נפתח לי, האם החומר שהעלית זהו אכן כל מה שמופיע בקישור?
Re: ספר "חשמונאים"?
חשמונאים חלק שני
פרק א [חנוכת המזבח]
(א) היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!
(ב) ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב. (ג) ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. (ד) יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, ויתן לכם ברכה ושלום. (ה) לו ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם, ומכל צרה יפלט נפשכם. (ו) זאת תפילתנו בעדכם כל הימים.
(ז) בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה. (ח) ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ. (ט) ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'. (י) ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו.
(יא) ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה, וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה.
(יב) אנשי יהודה וירושלים והזקנים, לאריסטובלוס אומֵן המלך תלמי ממטה הכוהנים המשוחים, וליהודים אשר במצרים, שלום וישע.
(יג) הננו מברכים את ה' אלוהינו אשר הציל את נפשנו מצרה גדולה להתייצב לפני מלך אדיר ונורא. (יד) כי הוריש ה' את אויבינו מעירנו הקדושה, ויפיצם בגבולי ארץ פרס. (טו) והמלך עם חילו הגדול והעצום נהרגו בבית נאניה בעקבות כוהניה. (טז) כי בבואו אנטיוכוס עם להקת מרעיו אל בית נאניה, ויתלוצץ לקחת אותה לו לאשה, למען החזיק באוצרותיה כמוהר. (יז) ויהי כאשר הביאו כוהני נאניה את האוצר, והמלך ואנשיו הלכו אל הבית פנימה לראותו, ויסגרו הכוהנים את דלתי הבית מאחריהם. (יח) ויפתחו דלת נסתרה, ויסקלו אותו וכל אשר עמו באבנים וימותו. (יט) ויכרתו את ראשם ויגזרו אתם לגזרים, וישליכום החוצה. (כ) הודות והלל לה' כי הכרית את הרשעים מן הארץ ואינם.
(כא) ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. (כב) וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים. (כג) כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה. (כד) ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה. (כה) ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה. (כו) אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם. (כז) ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן. (כח) אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב.
(כט) ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו, עד כי אוּכל הקורבן. (ל) ויתפלל יונתן אל ה', ונחמיה וכל העם ענו אחריו ויאמרו.
(לא) ה' אלוקים יוצר ובורא הכל, עזוז ונורא צדיק ורחום, אתה לבדך מלכינו ומושיענו. (לב) ה' הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי, אלוקי האלוקים ואדון העולם, הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו, אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך. (לג) רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך ישראל, ושמר את נחלתך וברכה. (לד) קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים, פקח עינך וראה את חרפתם, כי תועבת כל אדם המה, למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו. (לה) שפוך חמתך על צוררי עמך, אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ. (לו) תביאנו ותטענו בהר נחלתך, כאשר אמר משה עבדך.
(לז) ככלותם להתחנן, וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'. (לח) ויהי כי אוכל הקורבן, ויצו נחמיה לצקת את המים הנותרים על הרצפה, ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח. (לט) ויוגד למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש, ויבעירו אש בקורבן אשר הקריב נחמיה, וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא. (מ) וימצא כי אמת ונכון הדבר, ויקדש את המקום ויגדור אותו גדר, ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו. (מא) ויקרא נחמיה את שם המקום ההוא הפטר, לאמור קודש הוא. ואחרים קראו לו נפטר.
פרק ב [דברי ירמיהו על שמירת האש]
(א) וגם נמצא כתוב בספרים, כי ירמיהו הנביא ציוה לגולים לקחת את האש ולטמנה כאשר אמרנו. (ב) גם נתן להם את ספר תורת ה' לבל ישכחוה, ולבבם לא יפתה לסור מן הדרך, בראותם את פסילי זהב וכסף בגאון תפארתם. (ג) וישנן להם דברים רבים ונכוחים, לבל תמוש תורת ה' מלבבם. (ד) וגם זאת נמצא כתוב, כי הגיד להם על פי ה', לשאת אתם את אוהל מועד ואת הארון.
(ה) ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ויסתום את פיה. (ו) ומקצת האנשים אשר הלכו אתו בקשו לעשות להם אות, וילאו למצוא את המערה. (ז) וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר, אל ידע איש את המקום, עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים. (ח) אז יגלה ה' את המקום, וכבוד ה' יופיע בענן, כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו. (ט) ויספר להם ירמיהו את חכמת שלמה ואת הקורבנות אשר הקריב עת חנוכת המזבח, ככלותו להקים את מקדש ה'. (י) וכאשר התפלל משה, ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה, כן נענה גם שלמה בתפילתו. (יא) כי אש ירדה מן השמיים ותאכל את העולה ואת הזבחים. (יב) וכאשר דרש דרש משה את שעיר החטאת והנה שורף ולא אכל ממנו איש, כן עשה שלמה בהקריבו את קורבנותיו לה' שמונת ימים.
[איסוף ספרי התולדות]
(יג) כל הדברים האלה נמצאו בדברי הימים הנכתבים בימי נחמיה. (יד) וכאשר דרש נחמיה אל ספרי דוד והמלכים והנביאים, ואת אשר כתבו בדבר הקורבנות ויאספם לאסיפה. (טו) כן עשה גם יהודה, כי אסוף אסף את הספרים אשר נפוצו והתפזרו בסערת המלחמה בארץ. (טז) והם למשמרת בידינו, ואם נכספתם להם, שלחו נא אלינו ושלחנום לכם.
(יז) ועתה כתבנו לכם את כל הדברים האלה, למען תחוגו עמנו את החג הזה כאשר יאות לכם. (יח) והננו מייחלים לה' אלוהינו אשר פדה את עמו, והשיב לנו את נחלתנו ואת הממלכה ואת עבודת הכהונה כאשר הבטיחנו בתורתו הקדושה. (יט) כן ירחם עלינו ויקבץ נידחנו מתחת כל השמיים, להביא אותם אל ארץ קודשינו, כאשר החל לחלץ אותנו ממצוקותינו ויטהר את בית מקדשו.
(כ) ואת מעשי יהודה המכבי ואחיו ואת טהרת המקדש מטומאתו, ואת חנוכת הבית ואת מלחמות אנטיוכוס המפואר ובנו אאופטר. (כא) ואותות השמיים אשר ראו האצילים והמקנאים לעדת ישראל. (כב) איכה גדודי מצער הניסו חיל גדול מן הגויים, וירדפו אחריהם ויבזו את ארצם. (כג) ואת פדות קריתנו הקדושה ואת בנין הבית המפואר על פני כל הארץ. (כד) וכאשר הוקמו בחסד ה' עלינו כל חוקותיו ומשפטיו אשר כמעט הופרו בארץ.
[על כתיבת הספר]
(כה) את כל הדברים האלה אשר כתבם ישוע הקריני על ספרים חמישה, ניסיתי לכלכל בדברים מעטים ולהעלותם על ספר אחד. (כו) כי בראותי את מספר המעשים כי בלול, וכבדו הדברים על הקורא כי רבו. (כז) חשבתי לספרם כמשפטם, לבעבור ירוץ הקורא בהם, ויקל עליו להבינם ולשומרם בלבו. (כח) ידעתי גם ידעתי, כי בצאתי לקצר רבה וכבדה המלאכה עלי, וזעת אפים ולילות עמל הכינותי לי. (כט) אולם כי יעשה איש משתה, גם עליו תיכבד העבודה להשלים חפצי כל קרואיו. (ל) לכן לא יראתי להעמיס את העבודה על שכמי, להועיל לכל אשר יחפוץ בה. (לא) ועזבתי את המעשים האחדים במתכונתם לסופר הראשון, ורק לקצר הדברים עמלתי. (לב) וכאשר יעשה החרש, בבנותו בית ידאג וישכיל על יסודי הבית ותכונותיו, ויעזוב הטיבו ויפותו לאיש אחר, כן עשיתי אף אני. (לג) כי דרך כל סופרי הקורות, לדרוש ולחקור לכל עניין ומעשה, לכלכל הדברים כמשפט ולהשתרע כחפצם. (לד) אך למקצר ניתן חוק לערוך את עצם הקורות, ולהציגם לפני הקורא בדרך קצרה.
(לה) ואחרי הקדמתי זאת אפנה את לבי לדברי הימים, למען לא יגדל מפתח הספר מתוכן דבריו.
פרק ג [מפלתו של היליודרוס]
(א) ויהי בהיות שלום בקריה הקדושה, וחוקי ה' נשמרים ונעשים, כי לבב חוניו שלם עם ה' אלוהיו ושנא לכל פעלי עוול. (ב) ויתאמצו גם המלכים מסביב להיטיב עם העיר ולכבדה, וישלחו מתנות יקרות אל היכל ה'. (ג) וגם סליקוס מלך אסיא הוציא כסף מבית אוצרו, לקנות קורבנות להקריבם בבית ה'. (ד) ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין, והוא שונא לכהן הגדול, יען כי חשך אותו מעשות כל רע בירושלים. (ה) ויהי כי ירא מפניו, וילך אל אפלוניוס בן תרשי נציב ארם וצור, ויאמר לו.
(ו) הנה אוצר הבית מלא כסף וזהב, אשר לא יספר מרוב, ורב מידי העבודה לקורבנות הבית, ולמלך שווה לקחתו.
(ז) ויהי בבוא אפלוניוס אל המלך, ויגד לו את דבר הכסף, ויפקד המלך את היליודורוס אשר על כל מלאכת העבודה ללכת ירושלימה ולהביא לו את הכסף. (ח) וימהר היליודרוס וילך כאיש עובר לתומו בארץ ארם וצור, ומחשבתו הייתה לעשות את מצוות המלך.
(ט) ויהי בבואו ירושלימה, והכהן הגדול יצא לקראתו לשאול לשלומו, ויגד לו היליודרוס את אשר הוגד למלך על דבר הכסף, וישאלהו האמת הדבר אם לא. (י) ויענהו הכהן ויאמר: הנה הכסף הופקד לפיקדון איתנו, והוא למחיית אלמנות ויתומים. (יא) ומקצתו לטוביה בן הורקנוס, איש ישר ותמים, וכל אשר הגיד לך שמעון הבליעל שקר ומרמה הוא. (יב) כי לא ימצא באוצר הבית, בלתי ארבע מאות כיכר כסף ומאתיים כיכרי זהב. (יג) ומי יערוב את ליבו לשלוח בו יד ולעשוק אותם, אשר הפקידו את רכושם למשמרת במקדש ה' הנכבד והנורא על פני כל הארץ. (יד) ויאמר היליודרוס חלילה לי לעבור את מצות המלך, הלא הוא ציוני להביא לו את הכסף, ומאמרו אין להשיב.
[היליודרוס ניגף בידי סוס פלאי]
(טו) ויהי כאשר בא ליום מועד אל ההיכל לראות את האוצר ולקחתו, ותהום כל העיר ותיבהל. (טז) הכוהנים נפלו על פניהם לפני מזבח ה' בבגדי השרת אשר עליהם, ויתחננו אל ה' אשר הזהירם לבל ימעלו בקודש ולשמור את אשר הופקד על ידם. (יז) וכל רואי פני הכהן הגדול נהפך לבבם בקרבם, כי ראה כל איש ברוע פניו כי נשבר ונדכה לבבו. (יח) כי נבהלו כל עצמותיו ומראה פניו ענתה בו כי נפשו מרה לו מאוד. (יט) האנשים עזבו את בתיהם ויקהלו לצעוק אל ה' בצר להם, כי ראו את בית ה' נכון לשרקה ולחרפת הגויים. (כ) הנשים חגורות שק נעו ברחובות, והעלמות אשר לא שזפתן עין התאספו אלה על פתחי ביתן ועל החומות, ואלה מציצות מין החלונות. (כא) וכולם פרשו את כפם השמיימה ויתחננו אל ה'. (כב) וימס לבב כל איש בראותו את חרדת העם וזלעפת הכהן הגדול בשוועו אל ה' לתשועה. (כג) ויהי בהתחננם אל ה' להגן על הון האנשים אשר הניחו למשמרת בקודש, והיליודרוס עומד עם אנשיו לפני אוצר ההיכל לבצע את מזימתו הרעה. (כד) וירא כבוד ה' אלוהי הרוחות במחזה נורא, ותפעם רוחו ורוח האנשים אשר באו עימו, ותהי מחיתת אלוהים עליהם. (כה) כי ראו סוס חבוש בפארו, ורוכב איום ונורא לבוש שריון זהב על גבו, והסוס רץ בכל כוחו לקראת היליודרוס וייגפהו בשתי פרסות רגליו. (כו) ושני בחורי חמד לבושי הוד והדר עומדים על שתי צלעותיו, ויכו אותו הכה ופצוע. (כז) ויפול ארצה ויתעלף, ותכהינה עיניו מראות, ויקחוהו ויושיבהו על הכסא ויישאהו החוצה.
(כח) ויראו את האיש אשר בא ברוב עבדיו ושוטריו אל אוצר ה' חדל וחלש, כל תוקפו וגבורתו כלו כעשן. (כט) כי נגעה בו יד ה', ויהי כאילם לא יפתח פיו, ואין תקווה ואין עוזר לו. (ל) ויהללו כל העם את ה' כי נתן כבוד למקדשו, וימלא בית ה' קול ששון ושמחה תחת קול מספד ונהי, כי עשה ה' מופת לעיניהם.
(לא) ויבואו רעי היליודרוס אל חוניו הכהן ויבקשו ממנו לחלות את פני ה' בעד נפש אדוניהם, כי חלה למות. (לב) וישמע הכהן לקולם, כי אמר פן יאשימנו המלך לאמור היהודים שלחו ידם בהיליודורוס, ויקרב מנחה בעדו. (לג) ויהי בהתחננו, וייראו שני הבחורים שנית בלבושיהם אל היליודורוס ויאמרו לו, תן כבוד לכהן וברכהו, כי בגללו הותירך ה' לחיים. (לד) ועתה קום וספר בגויים את כבוד אלוהינו, כי יד ה' מן השמיים נגעה בך לייסרך. (לה) עודם מדברים ואינם, כי נעלמו.
(לו) ויקרב היליודורורס קורבן לה', ויידר לו נדר בעבור החיותו, ויברך את חוניו, ויקח את חילו וישב אל המלך. (לז) ויספר לכל העם את מופתי ה' הגדול אשר ראו עיניו. (לח) ויהי כי שאלהו המלך לאמור את מי אשלח עתה לקחת את האוצר בירושלים. (לט) ויענהו הילידורורס ויאמר, אם יש לך אויב, או איש אשר שואף למלכותך, אותו תשלח, כי שוב ישוב אליך מוכה ונגוע, אם אך יהיה לו לנפשו לשלל. (מ) הנה אלוהיהם השוכן בשחקים נורא הוא במקום הזה, ולא יעלים עיניו ממנו לשמרו ולהצילו, וכל אשר שולח ידו בו, בן מוות הוא. (מא) זה הדבר אשר קרה להיליודורוס ולאוצר הבית.
פרק ד [קניית הכהונה הגדולה בכסף]
(א) ושמעון אשר מעל מעל באוצר ההיכל ובארץ מולדתו, הוציא שם רע על חוניו הכוהן לאמור: (ב) על ידו נהייתה הרעה הזאת להיליודורורס, וכי גם נכספה נפשו לממשלת הארץ. (ג) וכל עמל נפשו היה אך לבקש את שלום העיר ואת שלום עמו, ולחזקם ללכת בתורת ה'. (ד) ויהי כי גדלה השנאה ביניהם, עד כי רעי שמעון החלו לשלוח יד במיודעי חוניו. (ה) וירא חוניו כי מן המריבה הזאת יצא הקצף על כל הארץ, כי גם חרה בו אף אפולוניוס נציב ארם וצור, עד החזיקו ימי שמעון, ויקם וילך אל המלך. (ו) אולם לא הלך לצעוק חמס על עמו, כי אם לטובת הארץ ויושביה. (ז) כי אמר אם לא ישית המלך את ליבו על הדבר, לא תשקוט הארץ ולא ייעצר שמעון מרשעתו.
[ישוע אחי חוניו קונה את הכהונה ובונה גמינסיום]
(ח) ויהי בעת ההיא וימת סליקוס והממלכה עברה לאנטיוכוס המפואר, ויקם ישוע אחי חוניו ויבקש את עבודת הכהונה. (ט) ויאמר אל המלך אם נתון תיתן את משמרת הכהונה על ידי, ושקלתי שלוש מאות ושישים כיכר כסף במחירה, ועוד שמונים כיכר מתרומות הארץ. (י) ומלבד זאת אוסיף לך עוד חמישים ומאה כיכר כסף, בתתך לי יד להקים בתי משחק בירושלים לחנך בתוכם את הנערים, ומשפט אחד יהיה להם וליושבי אניטיוכיא.
(יא) ויהי כאשר נתן לו המלך ככל אשר שאל, והממשלה נכונה בידו, ויניא את לבב העם ללכת בדרכי היוונים. (יב) ויפר את כל החוקים הטובים אשר נתנו להם מן המלכים לפנים על יד יוחנן אבי אפולימוס, הוא אאפולימוס אשר שולח לרומא לכרות ברית את זקניה. (יג) ויסר את חוקי ה' וישם חוקי תועבות תחתם. (יד) וייבן בית משחק מתחת לעיר דוד כחפצו, ויצו לכל בחורי כוח לשחוק בו במסווה על פניהם. (טו) ויפרצו חוקות היונים על פני כל העיר בתועבת ישוע הבלייעל, אשר לא היה לו משפט הכהונה. (טז) כי גם הכוהנים עזבו את עבודת המזבח ואת הקורבנות, ויבוזו את הקודש, ויחפזו ללכת אל בית המשחק להתפתל ולהתגנח בחנית ורומח, ולשחוק בשחוק הכדורים. (יז) ויחשבו את דרכי אבותיהם להבל וריק, ויינשאו ויהללו את דרכי היוונים. (יח) אולם הושב להם חרפתם אל חיקם, כי השליח ה' בהם את הגויים אשר זנו אחריהם, ויהפכו להם לאויבים. (יט) כי דבר ה' לא ישוב ריקם, וגמול אדם ישלם לו, כאשר יגידו לנו הימים הבאים.
(כ) ויהי בשנה החמישית לשנות השחוק והמשחקים, התאספו בצור וגם המלך בתוכם. (כא) וילך ישוע הרשע מבחורי ישראל כדרך יושבי אנטיוכיא לצור, להתבונן על השחוק, ויתן בידם שלוש מאות דרכמונים לקנות בהם זבחים להרקולס. (כב) ויראו האנשים כי לא נכון לעשות כן, ויחדלו לקנות את הזבחים. (כג) ואף אומנם הנודר לזבחי הרקולס נדרם, קנו בהם כל צרכי אניות לארצם.
[מנלאוס קונה את הכהונה]
(כד) ויהי אחר הדברים האלה, ויהי יום קרואי מועד לתלמי פילומיטר מלך מצרים. (כה) וישלח אנטיוכוס את אפולוניוס בן מנסטי לקרואים במצרים. (כו) וירא כי כנכרי נחשב בעיני תלמי, ויפן לדרוש את שלום ארצו, וילך ליפו ומשם הלך ירושלימה, ויצא יהושע וכל העם לקראתו, ויביאהו בלפידים ובתפארת גדולה אל העיר, ואחרי כן שב עם אנשיו ארצה צור.
(כח) ויהי מקץ שלוש שנים, וישלח ישוע את מינילאוס אחי שמעון הנזכר אל המלך, למען הביא לו את הכסף ולהזכירו זיכרון דברים אשר פורשו ביניהם מקדם. (כט) וימצא מינילאוס חן בעיני המלך, כי החניף לו בחלקת שפתיו, וישג את הכהונה מידו. (ל) ויוסף לו עוד שלוש מאות כיכר כסף על הכסף אשר נתן לו ישוע, וישב ירושלימה ופקודת המלך בידו. (לא) אפס כי לא הלך בדרכי הכוהנים כי אם בדרכי העריצים, ויטרוף טרף ככפיר יער.
(לב) ויגורש ישוע ממשמרת הכהונה כאשר גרש את חוניו אחיו, וינוס בקלון אל ארץ בני עמון. (לג) ותהי הכהונה למינילאוס. (לד) אך כי לא מצאה ידו די כסף לשלם למלך כאשר דיבר, וזסטרטיס נציב עיר דוד היה נושה בו, כי כן ציוהו המלך. (לה) וישלח המלך ויקרא לשניהם ויסירם מעל כנם. (לו) ויתן את ליזמכוס לכהן תחת מינילאוס אחיו, ואת קרטיס שם לפקיד על אי קפרי תחת זסטרטיס.
[אנדרוקינוס הורג את חוניו]
(לז) ויהי בימים ההם ויקשרו יושבי תרשיש ומלותי קשר על המלך, על אשר נתנם לאתנן ביד אנטיוכית פילגשו. (לח) ויקום המלך מהר להשקיט את מרד העם, ויַשאר את אנדרוניקוס, אחד מרואי פני המלך, לפקיד אחריו. (לט) וישמע מינילאוס ויתנכל לשוב אל משמרתו, ויגנב מעדיי הזהב אשר בהיכל, ויתן אותם לאנדרוניקוס, וגם מכר מהם בצור ובערים מסביב. (מ) ויוגד הדבר לחוניו ויוכח אותו, והוא ישב בדפני עיר המקלט אשר לפני אנטיוכיא. (מא) וילך מינילאוס בסתר אל אנדרוניקוס, ויבקש ממנו להרוג את חוניו. (מב) וילך אנדרוניקוס אל מקום מושבו, ויפתהו בערמה לצאת אליו, וישבע לו לאמור, לא תיגע בך יד. וימאן לדבריו אף כי ליבו חרד ויצא. (מג) ויהי בצאתו וידקור אנדרוניקוס חרב בבטנו וימות. (מד) ויחר הדבר מאוד בעיני היהודים ובעיני הגויים, על אשר שלח ידו באיש ישר ותמים כמוהו על לא דבר. (מה) ויהי בשוב המלך מערי קיליקיא, ויתקבצו ויבואו אליו היהודים והיונים ויצעקו חמס על על אנדרוניקוס, על דבר הדם הנקי אשר שפך. (מו) ויתעצב המלך אל ליבו ויבך, כי נכמרו רחמיו על תום דרכו וענוונתו. (מז) ויחר אפו באנדרוניקוס, ויצו להסיר את אדרת הארגמן וכל בגדיו מעליו, ולהעבירו ברחובות העיר. (מח) ויהי בבואו אל המקום אשר שלח בו יד רשע בחוניו, ויפגעו בו וימות. (מט) וישב לו אלוקים את גמולו בראשו.
[ליזימכוס בוזז את ההיכל]
(נ) וגם ליזימכוס מעל מעל במקדש ה' ויבוז את ההיכל בעצת מינילאוס אחיו. (נא) ויקהלו עליו כל העדה, כי כמעט נעדר כל כלי יקר מבית אלוקים. (נב) וירא ליזימאוס את קצף העם כי הלך הלוך וגדל, וירק שלושת אלפים איש, ויפקד איש דמים זקן בא בימים לפקיד עליהם, ויחל להרים יד רשע ולקצות בעם. (נג) וירא העם, וירימו אבנים ומוטות וברזל ויפגעו בם, ורבים מילאו את חופניהם אפר, וישליכוהו בעיני אנשיו. (נד) ויפלו חללים רבים ארצה, וימיתו מהם לרוב והנשארים הניסו. (נה) ואת שודד ההיכל תפשו חי על אוצר ההיכל, ויורידהו בדם שאולה.
(נו) ואחרי כן שמו אל ליבם לעשות משפט במיניליאוס המסית, והמלך עודנו בצור. (נז) ויביאו שלושה אנשים משלוּחי הזקנים את הדבר לפניו לשפטו.
(נח) ויהי כי נלכד מינילאוס באמרי פיו, ויפתה את תלמי בן דורימון בשוחד, לבקש על נפשו מאת המלך. (נט) וילך תלמי אל המלך בחדר המקרה אשר היה שם, ויפתהו לנקותו מאשמו. (ס) וינקה המלך את מינילאוס ראש כל המכשלה הזאת, וישפוט משפט דמים את כל הצועקים על מינילאוס, גם כי נקיים היו בעיני שופטי בני כיתים. (סא) ויהרגו כל האנשים החרדים על דבר ה' ועל דבר עמו והיכלו בניקיון כפיהם. (סב) ויצר הדבר הרע הזה לכל יושבי צור, ויוציאו בנדבת ליבם כסף רב לקבור אותם בכבוד. (סג) ומינילאוס הוקם על משמרתו הראשונה, בעזרת בוצעי בצע אשר ידם הייתה אתו, וילך הלוך ורצוץ וירד את העם בפרך.
פרק ה [אנטיוכוס בוזז את אוצרות המקדש]
(א) ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס שנית אל ארץ מצרים. (ב) ואותות ומופתים נראו בשמים ליושבי ירושלים מספר ארבעים יום. (ג) ויראו כדמות פרשים לבושי שריוני זהב נושאים חניתות, מערכה מול מערכה. (ד) והנה פוגעים איש באחיו בחניתותיהם וחוסים במגיניהם, ויש מהם שולפי חרב ושולחי חיצים, ושריונותיהם נוצצים ומפיצים נוגה כברק. (ה) ויעתירו כולם אל ה' לבעבור יהיו להם האותות האלה לטובה.
[שמועות על מות אנטיוכוס, מרד ישוע]
(ו) ובימים ההם עבר קול שקר בארץ לאמור, מת אנטיוכוס. (ז) וישמע ישוע ויזעק כאלף איש וייפול פתאום על העיר, ואחרי הכותו את שומרי החומות לכד את העיר. (ח) וינס מינילאוס אל המצודה, וישוע הרג ולא חמל ביושבי ירושלים, ויעלוץ ליבו בתחבולותיו כאיש גבר על אויביו, ולא זכר כי עשה טבח בעמו. (ט) אך לא השיגה ידו להחזיק בממשלה, כי בלכדו בשחיתותיו נס בחרפה ובוז שנית ארצה בני עמון. (י) וייאסר אחרי כן לבושתו בבית הסוהר על יד אריטה מלך ערב, ואחר הימלטו משם נע מעיר לעיר, ויהי נתעב ונאלח בעיני כל רואיו, כאיש אשר מרד באלוהיו ובארץ מולדתו ויידח מצריימה. (יא) וכאשר הוריש רבים מנחלת אבותיהם להתגורר בארץ נוכריה, כן הדביקה גם אותו הרעה בארץ נוכריה. (יב) וימת בארץ לקדימון אשר קיווה למצוא שם מרגוע לנפשו, יען כי בעלי בריתו היו מלפנים. (יג) וכאשר הפיל חללים רבים בלי למצוא קבר, וימות גם הוא כן. (יד) כי לא נקבר אל אבותיו ולא התאבל איש עליו, וגם בארץ אחרת לא מצא קבר.
[אנטיוכוס מכה את יושבי העיר ובוזז את המקדש]
(טו) ויהי כשמע המלך את הדברים האלה, ויחר אפו, כי אמר עוד מעט וכל ארץ יהודה תפשע בי. (טז) ויסע ממצרים וילכוד את ירושלים ביד חזקה. (יז) ויצו את אנשיו לאמור: הכה תכו כל אשר יפול בידכם, וגם על הממלטים את נפשם על גגות הבתים אל תחמולו. (יח) ויהרגו בלי רחמים גם נער וזקן איש ואשה, גם בחור גם בתולה, וגם על עוללים ויונקים לא חמלו. (יט) ובשלושת ימים השחיתו שמונים אלף איש, ארבעים אלף נהרגו, ומספר הנמכרים כמספר הנהרגים. (כ) וכל זה איננו שווה לו, כי גם הלך אל קודש הקודשים, והבוגד מינילאוס הלך עמו לנחותו הדרך, ויפשע בתורת ה' ובארץ מולדתו. (כא) ויחמוס אנטיוכוס בכף רשע את כל כלי הקודש, וכל אשר התנדבו המלכים לפאר את המקדש ולייפותו, את הכל גזל ביד חמס. (כב) ויתגאה ברום לבבו, באין מבין כי הפגיע ה' את חטאת העיר על יושביה כי רבה, לכן דיכא לארץ ראשה ויענה. (כג) ולולי אף ה' חרה בעמו על רוב פשעיו, כי עתה נגעה בו יד ה' כאשר נגעה בהליודורוס בלכתו על פי סליקוס לבוז את אוצר ההיכל. (כד) אפס כי לא בחר ה' בעמו בגלל העיר, כי אם בחר בעיר בגלל עמו. ובפוקדו על העם - פקד גם על הבית. (כה) וכאשר עזבו ה' ברוב אפו, כן השיבו על תפארתו במשוך עליו חסדו.
(כו) ומכסת הכסף אשר גזל אנטיוכוס מן ההיכל שמונה עשר כיכר. (כז) ויקחם ויעבירם בחיפזון אל אנטיוכיא, וידמה בגאון לבבו להפוך הים ליבשה והיבשה לים. (כט) ויפקוד על ירושלים את פוליפוס מארץ פריגיא, אשר הרע עוד מאדוניו. (ל) ועל הר גריזים הפקיד את אנדרוניקוס, ונלווה אליהם מנילאוס, אשר התנשא בחמתו על קהל ה' וירשע מכולם.
(לא) ומגודל שנאתו את היהודים שלח איש צורר ואויב, את אפלוניוס, אל ירושלים, ועשרים ושניים אלף איש עמו. (לב) ויצווהו להרוג את האנשים לפי חרב, ולמכור את הנערים ואת הנשים לעבדים ולשפחות.
(לג) ויהי בבואו ירושלימה, ויתחבא עד יום השבת, ויהי כי שבתו היהודים ממלאכתם, ויצו פתאום את אנשיו להיחלץ. (לד) ויהי כי יצא העם לראות מה זה יעשה, ויפלו עליהם בחרבות, ויעברו בתוך העיר, ויוסיפו להכות בעם מכה רבה מאוד. (לה) וינוס יהודה המכבי עם תשעה אנשים המדברה, ויאכלו את עשב האדמה כבהמות השדה, למען הינזר משיקוץ הגויים.
פרק ו [גזירות אנטיוכוס]
(א) ויהי אחר הדברים האלה, וישלח המלך איש זקן מאנטיוכיא, ויצווהו ללחוץ את היהודים לסור מחוקות אבותיהם ולעזוב את תורת ה'. (ב) וגם לטמא את המקדש בירושלים ולכנותו בשם בית יופיס אולימפיוס, ואת הקודש על הר גריזים בשם בית יופיס קסיניוס, יען כי יושביה זרים. (ג) ויהי בהיוודע התועבה הזאת, וייצר לישראל מאוד מאוד.
(ד) והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'. (ה) וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא. (ו) ויפצרו בם ביד חזקה לזבוח זבחים מידי חודש בחודש ביום הולדת המלך. (ז) ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים. (ח) ובעצת תלמי העבירו קול בכל ערי הגויים סביבות ירושלים לאמור: (ט) כל איש מבית ישראל ילך בחוקותינו ויזבח זבח, ואם מאן ימאן - מות יומת. (י) ותקצר נפש העם מצרה ויגון. (יא) ותמצאנה שתי נשים אשר מלו את בניהן, ויקשרו את הילדים על שדי אימותיהם, ויעבירו אותן ברחובות העיר, ואחרי כן שמטו אותן מעל החומה. (יב) ויהיו אנשים אשר התחבאו במערות סביבות היער לעשות את השבת. (יג) ויוודע הדבר לפוליפוס וישרוף אותם באש, ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל שבת.
[תכלית הצרות - להעיר למוסר אוזננו]
(יד) ואני בבקשתי מכל קוראי הספר הזה לבל ישתוממו על הצרה הגדולה הזאת אשר באתנו. (טו) הן לא לכלותינו פקד ה' את הרעה עלינו, כי להעיר אוזנינו. (טז) כי תוכחת מוסר לחטאים חסד אלוהים הוא, ואת אשר יאהב ה' יוכיח. (יז) אך לא ישא לפשענו כאשר ישא לפשעי הגויים, כי עצור יעצור את רוחו עליהם, עד כי שלם עוונם ואז יכלם כרגע. (יח) אמנם לא כן עמנו, כי אם יגלה אוזננו למוסר לעוצרנו מהוסיף סרה, ועל כן לא יעיר כל חמתו. (יט) כי לא הסיר חסדו ממנו לנצח, וגם כי הניף שבט עברתו עלינו, לא יעזבנו ולא יטשנו עד עולם.
(כ) את הדברים האלה הגדתי למשמרת ולמוסר, ומעתה נשוב אל חפצינו.
[אלעזר מסרב לאכול חזיר]
(כא) איש נבון ויודע ספר היה בישראל, והוא זקן ובא בימים ויפה מראה, ושמו אלעזר. (כב) ויפתחו את פיו בחוזקה להאכילו בשר חזיר, ויקא אותו לעיניהם. (כג) כי בחרה נפשו לתת את גוו למכים ולמות ביושר לבבו, מחיות חיי תמרורים. (כד) כי זאת תורת האדם אשר יראת ה' בלבבו, עת כי יאלצהו לשקץ את נפשו. (כה) והאנשים אשר הופקדו על התועבות האלה ידעוהו מימים רבים, ויוליכו אותו במסתרים, ויאמרו לו. (כו) הנה נביא אליך בשר טהור וממנו תאכל, והיה כל רואיך יאמרו כי מבשר הקורבן אכלת, כאשר ציוה המלך. (כז) ויאמרו לו כדברים האלה למען הציל אותו ממות, כי נכמרו רחמיהם עליו באהבתם אותו.
(כח) ויען האיש כאשר יכון לשיבתו, ולדרך אשר הלך בו מנעוריו לשמור את מצוות ה'. (כט) ויאמר הורידו נא את שיבתי שאולה. (ל) כי לא יאות לישיש כמוני לכחש, ולמה יאמרו הצעירים ממני לימים, הן אלעזר בן תשעים שנה נהפך גם הוא לעובד אלילים. (לא) ולמה אתעה את עמי בכחשי, למען האריך ימי המעטים ולשימם לחרפת שיבתי. (לב) ומה בצע כי אחלץ ממות נפשי, האוכל הימלט מיד ה' אם חי אנוכי או מת. (לג) לכן הנני הולך למות בטוב לב, כאשר יאות לזקן כמוני. (לד) והייתי לאות ולמשל לכל בני עמי להערות למוות נפשם שמחים וטובי לב, על תורת ה' וחוקותיו.
(לה) ויהי ככלותו לדבר ויחלו לענותו ותיהפך אהבתם לאיבה עזה, כי אמרו איש קשה עורף הוא. (לו) ויהי בהכותם אותו מכות רצח, ויאנח ויאמר: ה' אלוהים לך נגלו כל תעלומות. (לז) אתה יודע כי יכולתי להינצל ממכאובי האנושים האלה, אך בנפש חפצה אסבלם למען שמך הגדול. ותצא רוחו וימות. (לח) ויהי במותו משל ומוסר לנער ולזקן, לאהבה את ה' וליראה אותו.
פרק ז [אשה ושבעת בניה]
(א) וגם אשה ושבעה בניה היו אסורים בבית הסוהר, ויפצר בם המלך לאכול מבשר החזיר, ויכו אותם בשוטים ובמקלות.
(ב) ויאמר אליו הבכור מה תשאל ומה תבקש ממנו, הנה תבחר מחנק נפשנו מסור מחוקות אבותינו. (ג) ויתאנף בו המלך, ויצו לשים מחבת וקלחת על האש, ויעשו כן. (ד) ויצו לכרות את לשונו ולהפשיט את עורו מעל בשרו, ולקצץ את ידיו ואת רגליו לעיני אמו ואחיו. (ה) ויהי כי היה מושחת מאיש מראהו, ויצו לתיתו בקלחת לצלותו חי. ויהי בהתאבך העשן, וירהיבו איש באחיו הבנים, וגם האם למות שמח וטוב לב. (ו) ויאמרו: ירא ה' עלינו וינחם כרוב חסדיו, כאשר שר משה עבד ה' ועל עבדיו יתנחם.
(ז) הראשון מת וייקחו את השני להתעלל בו, ואחרי הפשיטם את עורו מעל בשרו וימרטו שערות ראשו וישאלוהו לאמור: (ח) התאכל מבשר החזיר בטרם ייפרד שארך מעל עצמותיך? ויאמר לא. וייקחוהו ויענוהו כראשון. (ט) ויהי בצאת נפשו, ויאמר אל המלך: איש הדמים, הנה נפשנו בידך לקחתה, אולם אלוהינו שבשמים יעיר את רוחו עלינו, והחיינו לחיי עולמים, עקב אשר מתנו בעבור תורתו הקדושה.
(י) ויביאו גם את השלישי וילעיבו בו. (יא) ויהי כאשר שאלו ממנו את לשונו ויוציאה מפיו, וישלח את ידו ויאמר: (יב) ה' אלוהים אלה הם העצמות אשר נתת לי, ובטוב לבי הנני נותן אותם בעבור תורתך הקדושה, ולישועתך קיוויתי כי השב תשיבם לי. (יג) ויתפלא המלך ועבדיו על אומץ לבב הנער, והמכאובות כאין בעיניו.
(יד) ויהי אחרי מותו ויענו את הרביעי וייסרוהו בשוטים. (טו) עוד נשמתו באפו ויאמר: טוב לחסות בה' מבטוח באדם, כי איקץ לחיי עולם ואתה לא תיקץ.
(טז) ואחרי הביאו את החמישי ויענונו, וירא את פני אנטיוכוס ויאמר: (יז) הנה הכוח בידך להרשיע כאות נפשך, אף כי בן מוות אתה, אולם אל תאמר בלבבך כי נטש ה' את עמו. (יח) עמוד כמעט רגע ותראה את יד ה', כאשר ינגע אותך ואת ביתך.
(יט) ויקריבו גם את השישי, ויהי בטרם יצאנה נפשו למות, ויאמר: הישמר לך פן תשעה בדברי שקר.
(כ) הן כל אלה מצאונו יען כי הרשענו לה' אלוהינו, ויפליא את מכותינו. (כא) רק הסכת ושמע כי לא תמלט מיד ה' אלוהים אשר נאצת.
(כב) אכן מי לא ישתאה לאומץ לב האשה הזאת, הראויה להיות לנס עמים. (כג) הנה ראתה שבעת בניה נשחטים לעיניה ביום אחד, ותבליג עלי יגונה בתקוותה לה'. (כד) ותאמץ את לבבם בשפת עמה ותדבר אליהם ביקר רוח, כאיש חיל לאמור: (כה) לא ידעתי דרך נוצרתם בבטני, ולא נפחתי נשמת רוח חיים באפכם, וגם עצמותיכם לא יצרתי. (כו) אולם ה' אלוהים ראש כל דבר בורא תבל ויוצר האדם, ישיב לכם בחסדו את חייכם אשר תשליכו מנגד על מצוותיו וחוקותיו.
(כז) ואנטיוכוס חשב בליבו כי הזילתהו בדבריה, כי לא הבינם, ויקח את הצעיר הנשאר מבניה וידבר על ליבו וישבע לו לאמור. (כח) אם סור תסור מחוקות אבותיך, והייתי לך לאדוני חסד ורחמים, ושמתיך לעשיר ולאדיר בארץ, ואהבתיך וכל מחסורך עלי. (כט) וירא כי לא יכול לפתותו, ויקרא לאמו ויאמר אליה: דברי נא את על לב בנך ופתי אותו, למען הצל את נפשו. (ל) ויהי כאשר כלה להלאותה בדבריו, ותען ותאמר: כן אעשה כאשר דברת. (לא) והיא אמרה כן להתל בו, ותפן אל בנה ותאמר לו בשפת עמה. (לב) שמע בני, הנה תשעה ירחים נשאתיך בבטני, ושלוש שנים הינקתיך, ובעמל ובעצב גידלתיך עד היום, ועתה לו תרחמני אך הפעם. (לג) הבט נא השמים והארץ וכל צבאם, כי כל אלה ברא אלוהים מאין, וגם את בני האדם ידיו יצרו. (לד) לכן בני, אל תירא מפני הרוצח הלזה, ומות ברצון טוב כאחיך, למען השב ישיבכם לו ה' אלוהים לעת רחמים.
(לה) עוד היא מדברת וישא הנער את קולו ויאמר: (לו) על מה תאחרו, חלילה לי משמוע בקול המלך כי דבקה נפשי בתורת ה', אשר נתן לאבותינו ביד משה עבדו. (לז) ואתה אויב וצורר היהודים מיד ה' לא תינצל. (לח) אנחנו פשעינו סבלנו, ואם אמנם כעת אף ה' יחרה בנו וידו קשתה עלינו, עוד מעט ישוב וירחם עלינו. (לט) ואתה בן בלייעל ואיש דמים אשר אין כמוך בארץ, אל תתפאר בעוז ידך אשר הרימות על עבדי ה'. (מ) כי לא תמלט ממשפט אל עליון ונורא, אשר לא ייסתר דבר ממנו. (מא) כרגע קטן נשאו אחי את עברתך, ועתה בחסדו בצל שדי יתלוננו. (מב) אך אתה תפקד מחרון אף ה' כפי פעולתך אשר פעלת. (מג) ראה, חרפתי למות נפשי על חוקות אבותי כאשר עשו אחי לפני, וצעקתי אל ה' לחמול על עמו. (מד) והיה כי ינגע ה' אותך נגעים גדולים ונאמנים, והתוודית בפיך כי ה' הוא האלוהים לבדו ואפס זולתו. (מד) וחמת ה' השפוכה על כל בני עמי תיעצר בדמי ובדם אחי.
(מו) ויהי כשמוע המלך את דבריו ויוסף עוד לחרות אפו, ויצו לענותו קשה מאחיו, כי חרה לו מאוד על אשר התעלל בו.
(מז) וימות גם הוא כאחיו, וישם אלוהים מבטחו, וגם את אם הבנים המיתו לאחרונה.
(מח) ועתה רב לנו מקורבנות הגויים ומאכזריות קשות.
פרק ח [יהודה המכבי מצית את אש המרד]
(א) ויהודה המכבי ורעיו הלכו חרש הנה והנה בחזות, ויקראו לאוהביהם ולשארי בשרם ולכל הדבקים עוד בתורת ה', ויאספו כששת אלפי איש. (ב) ויתפללו אל ה' אלוהיהם ויאמרו:
אנא ה' הביטה בעוני עמך אשר יד כל אדם בהם, ורחם על בית קודשך אשר היה למרמס זרים. (ג) חמול נא על הקריה הנבוכה אשר התעתדה לגלים, ושמע את קול דמי ההרוגים הצועקים אליך מן האדמה. (ד) זכור את העוללים ואת היונקים אשר נשפך דמם לעינינו, ונקום את נקמת שמך הגדול אשר חרפו אויביך.
(ה) ויהודה המכבי החל להצר במצעד אנשיו לגויים מסביב, ולא יכלו לעמוד לפניו כי סר חרון אף ה' מעליהם והשיב להם חסדו. (ו) וייפול בפתע פתאום על הערים וחצריהן, ויצת אותן באש, ואת הערים הבצורות תפש לשומרן, ויינגעו האויבים לפניו וינוסו. (ז) והוא ערום יערים להתנפל עליהם לילה, ויהי קול מעשיו הלוך וגדול בקרב הארץ.
(ח) וירא פוליפוס כי גברה יד יהודה מיום ליום, ובכל אשר יפנה יצליח, ויכתוב לתלמי נציב ארם וצור לחוש לעזרתו, כי נחוץ דבר המלך מאוד. (ט) וישלח לו תלמי ממבחר ידידיו, את ניקנור בן פטרוקלי, ועשרים אלף איש מעמים שונים שלח עמו. (י) ונלווה עליו גורגיאש איש מלחמה וגיבור חיל, ויצו אותם להכחיד ולהשמיד את כל קהל ישראל.
(יא) ויאמר ניקנור בלבו, מכור אמכור כל שבויי העברים באלפים ככר, כי זה הוא פרשת הכסף אשר ישלח המלך לזקני רומא למס מימים ימימה. (יב) והרצים יצאו דחופים על פיהו, אל כל הערים אשר על שפת הים ויעבירו קול לאמור. (יג) מי האיש אשר יחפוץ לקנות תשעים יהודים בכיכר כסף ילך ויבוא, ולא עלה על לב ניקנור כי חמת ה' נגד פניו.
(יד) ויהי כשמוע יהודה את הדבר, ויאמר לאנשיו, הנה ניקנור יוצא בחיל לקראתנו. (טו) ויפוצו מעליו כל האנשים אשר היה מורך בלבבם, ולא שמו באלוהים כסלם וינוסו. (טז) והנשארים מכרו את כל אשר להם, ויתחננו אל ה' לקרוא דרור לאנשים אשר מכרם ניקנור טרם נפגשו. (יז) ויאמרו:
אם לא למעננו, למענך פעל, על הברית אשר כרת את אבותינו, ועל שמך הגדול שנקרא עליהם.
[נאום יהודה]
(יח) ויהי כאשר הזעיק יהודה את אנשיו ויהיו פקודיהם למספרם ששת אלפים איש וידבר על לבם ויאמר:
(יט) אל תגורו מפני הגויים ואל תערצו מפני המונם, היוצאים באון ובעול לקראתנו, לכן התחזקו והיו לאנשים. (כ) זכרו את החרפה אשר שמו את מקדש ה', ואת החרבה אשר עשו בקריה הקדושה ויזילוה, וכי הפרו כל חוקות אבותינו. (כא) הן המה חוסים במגינם וברוב כוחם, ואנחנו בשם ה' אלוהינו נגביר, אשר ברגע יכלה כל היוצאים לקראתנו, ומחרונו ימוטו כל מוסדי ארץ.
(כב) ויספר להם את התשועה אשר עשה ה' לאבותינו, בהכותו במחנה סנחריב מאה ושמונים וחמישה אלף איש בלילה אחד. (כג) וכאשר הושיעם יד ה' מן השמים במלחמת בבל לקראת הגלתים. (כד) כי מספר היהודים היה שמונת אלפים, ונלוו אליהם ארבעת אלפים מקדונים. (כח) ואלה לא קמו ולא עמדו מפחד, והיהודים לבדם השחיתו עשרים ומאה אלף איש ארצה. (כו) כי הופיע ה' ממרום עליהם ויגברו ויעשו חיל.
[נצחון על ניקנור]
(כז) ויהי ככלותו לאמץ את רוחם בדברים האלה, ויתעוררו להשליך את נפשם מנגד על תורת אלוהיהם ועל ארץ אבותם. (כח) ויחץ את העם לארבעה ראשים, וישם את אחיו את שמעון ואת יוסף ואת יונתן לשרי צבאות בראשם, ויחלק לכל אחד אלף וחמש מאות איש. (כט) ויצו אחרי כן את אלעזר לקרוא בספר תורת ה', וישם דבר בפיהם לאמור, לה' התשועה. ויקום וילך למסע לפני הנותרים, ויפגע את ניקנור.
(ל) וה' אלוהים היה משגבם וקרן ישעם, כי הכו תשעת אלפים איש לפי חרב, ורבים מהם החלישו בפצעים והשרידים הניסו. (לא) וידלקו אחרי האנשים אשר התקבצו לקנותם לעבדים, וידביקום וייקחו את כספם. (לב) וישובו מרדוף אחריהם, כי קרוב יום השבת לבוא. (לג) ויאספו ויצברו את כל כלי המלחמה ואת השלל, ואחרי כן עשו את השבת. (לד) ויהללו וישבחו את ה' אלוהיהם אשר הושיעם ביום ההוא, ויחל לעשות חסד עימהם. (לה) ויהי ככלות השבת ויחלקו מן השלל לאלמנות וליתומים ולאביוני העם, והנותר לקחו להם ולביתם. (לו) ויעתירו כולם אל ה' אלוהים ויאמרו: חננו ה' כרוב רחמיך, והשב חסדך לעבדיך עד עולם.
[נצחונות יהודה]
(לז) וילחמו עוד מלחמות רבות את טימוטיוס ואת בכחידס, ויכו הרבה מעשרים אלף נפש לפי חרב, וילכדו את ערי המבצר אשר להם. (לח) ויחלקו את השלל למספר הנפשות ביניהם ובין העניים והאלמנות והיתומים והזקנים. (לט) ויאספו את כל הנשק ויניחום במקומות מועדים, ואת יתר המלקוח הביאו ירושלימה. (מ) ויהרגו גם את פילרכס, אשר היה עם טימוטיוס, איש דמים ונבל אשר הצר מאוד לבני ישראל.
(מא) ויהי בחגגם את יום תשועת ה' בירושלים, וימצאו את קליסטינש נחבא במלונה, ויקחוהו וישרפו אותו באש, יען אשר שרף את דלתי ההיכל, וישיבו לו כגמול ידיו. (מב) וניקנור הרשע אשר הביא אלף כנענים למכור להם את שבויי היהודים, (מג) הוא אשר הכניעו ה' לפניהם אחרי הסירו את כל עדיו מעליו, נס כאחד הריקים דרך הים לאנטוכיא, ויבוא שם אבל ונכלם בלי צבא. (מד) והוא אשר התברך בלבבו להביא את הכסף מממכר השבויים אל המלך ולשלחו לרומא, אמר: לא נוכל לעם הזה. (מה) כי אלוהיהם נלחם להם על אשר שבו ללכת בדרכיו.
פרק ט [מות אנטיוכוס]
(א) ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס בחרפה ובוז מארץ פרס. (ב) כי בנוסעו לפרזיפוליס הבירה נשאו ללבו לבוז את בית האליל, ולתפוש את העיר. (ג) ויקומו כל יושביה להלחם בו, ויגרשוהו בלעג ובקלס מן העיר. (ד) ויהי בהיותו באחמתא, היא אקבתנא, וישמע שם את אשר קרה לניקנור ולטימוטיוס, ויחר אפו. (ה) ויאמר בלבו, נקם אנקום את חרפת מנוסתי ביהודים. ויאץ ברכבו להחיש דרכו ולנסוע יומם ולילה. (ו) כי חמת ה' רדפו עקב אמרו בלשון מדברת גדולות, בבואי ירושלימה והפכתי את העיר לקברי היהודים. (ז) ויעש ה' אלוהים אלוהי ישראל בו שפטים, וינגע אתו בנגע סתר אשר לא יוכל להירפא. (ח) כי בדברו את הדברים האלה אחזהו כאב אנוש בבטנו ובמעיו, ואין מרפא. (ט) ויושב לו גמולו אל חיקו, יען אשר הכה אחרים במכות רבות ונפלאות. (י) ואף גם בזאת לא השפיל גאונו וחמתו בערה בו כאש. (יא) ויהי בהיחפזו ללכת, וייפול מעל מרכבתו וייפרדו כל עצמותיו.
(יב) והאיש אשר נשאו רוח גאוותו אל שחקים,
וידמה בנפשו לשום לים חוקו ולשקול בפלס את ראשי ההרים,
כמעט נפל לארץ והנה הוא נשוא בכסא מוכה וחולה, ויד ה' נראתה בו לעין כל.
(יג) ויבא רקב בבטנו ובבשרו, וירום תולעים ויבאש, עד כי נלאו אנשיו נשוא.
(יד) והגבר רם עיניים ושיאו בשמים, נתעב ונאלח לנושאיו, כי עלתה צחנתו באפם.
(טו) אז שחה לעפר נפשו וישתפך עליו רוחו, וירא כי הייתה בו יד ה' וכל לבבו דווי.
[נאום החרטה של אנטיוכוס]
(טז) ויהי כי גדל באשו, עד כי נלאה נשוא, ויפתח את פיו ויאמר: (יז) אכן לא ייכון לבן אדם להידמות לאל עליון, וטוב לו להיכנע מפניו.
(יח) ויתן הנבל אל לבו להתפלל אל ה', ולא אבה ה' שמוע לקולו. (יט) וידור נדר לה', ויאמר לקרוא דרור לעיר אשר נשבע עליה להפוך אותה לקברי היהודים. (כ) ואת היהודים אשר לא יקרו בעיניו לתת להם קבר במותם, ואשר אמר עליהם לתיתם למאכל לעוף השמים ולחית הארץ, אשר נשבע לעשותם חופשים כאנשי אטינה. (כא) וישבע לפאר את היכל ה' אשר גזל מתוכו כל חמודיו, ולהוסיף עוד על כלי השרת אשר היו בו לפנים ולתת מכספו די העבודה לקורבנות הבית. (כב) וגם נשבע שבועה להתייהד ולעבור בכל ארץ הנושבה להודיע גבורות ה' תחת כל השמים. (כג) ובכל זאת לא סרו תחלואיו ממנו כי כלה ונחרצה אליו הרעה מאת ה'.
(כד) ויהי כי לא האמין עוד בחייו ויכתוב בלב נמוג ונדכה את המכתב הזה ליהודים:
(כה) אנטיוכוס המלך והשליט ליהודים הישרים שלום וחיים וברכה. (כו) אם שלום לכם ולבניכם ושלוה באוהליכם אודה את שם ה' אשר בו תוחלתי. (כז) הנה נחליתי מאוד בדרך בשובי מארץ פרס. (כח) וכאשר זכרתי את חסדכם ואת אמתכם עמדי נתתי את לבי לבקש את שלום הארץ ויושביה. (כט) וגם כי לבבי לא יאמר נואש, ושברתי לתשועת ה' להירפא מחליי זה, לא אחדל לעשות כאשר עשה אבי לפני. (ל) כי בנוסעו עם חילו לארצות העליונות, הקים מושל תחתיו לדעת מי הוא אדוני הארץ, אם יקרהו אסון, או מלחמה, והממלכה לא תהיה שובבה, כן אעשה אף אני. (לא) כי רואה אנכי את המלכים מסביב שואפים למלכותי אם תאונה לי רעה, לכן שמתי את בני אנטיוכוס למלך תחתי. (לב) כאשר בחסדכם קדמתם פניו תמיד בלכתי לארצות העליונות, וכתבתי לו את הדברים אשר תראו מתחת. (לג) ועתה הנני מבקש מידכם על כל הטוב אשר גמלתי לכולכם ולכל אחד מכם, להיות נאמנים ושלמים לי ולבני. (לד) ובטחתי בו כי הטיב ייטיב עמכם בכל נפשו ובכל מאודו וישמע לקולי.
(לה) וייתום הרוצח והמקלל אלוקים מן הארץ בכאב אנוש ונעכר, כאשר עכר והמית רבים, וימת כנכר בארץ נכריה ובהרי המדבר. (לו) ויקבור אותו פוליפוס אשר גדל אתו, ומיראתו את בן אנטיוכוס, נס אל תלמי פילומיטר מלך מצרים.
פרק י [טיהור המקדש וניצחונות יהודה]
(א) ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. (ב) ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. (ג) ויהי אחרי טהרם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. (ד) ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. (ה) וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: (ו) אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו. (ז) ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך.
[חג החנוכה כחג הסוכות]
(ח) ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. (ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. (י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. (יא) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
[אנטיוכוס אאפטר]
(יב) ויהי אחרי מות אנטיוכוס הרשע, וימלוך אנטיוכוס אאפטר בנו תחתיו.
(יג) ועתה נספר בדרך קצרה את הקורות בימיו ואת התלאות אשר מצאונו במלחמות.
(יד) ויהי בראשית ממלכתו וישם את ליזיאש נציב ארם וצור על כל מלאכת עבודת הארץ. (טו) ותלמי מקרון אשר יעץ טוב על היהודים, התאמץ להגן בעדם על כל הרע אשר נעשה להם. (טז) וירגלו רעיו בו אל המלך, ויקראו אותו בשם בוגד, על אשר לא שמר את משמרת האי קיפרי אשר הפקיד פילומיטר על ידו, ויעזבהו וילך אל אנטיוכוס אביו. (יז) וירא כי כשל כוחו בפקודת משמרתו, ויקץ בחייו, וישת מכוס התרעלה וימות.
[יהודה המכבי נגד גורגיאס]
(יח) ויושם גורגיאש לפקיד תחתיו, וישכור חיל מבני נכר וילחץ את בני ישראל. (יט) וגם יושבי אדום היו בעוכרם, ויאספו את היהודים אשר גורשו מירושלים בערי מבצר אשר להם, ויתחזקו בם להלחם בישראל. (כ) ויקרא יהודה המכבי ואנשיו אל ה' לעמוד לימינם, ויצורו על מבצרי אדום וילכדו אותם ביד חזקה. (כא) ויהרגו את כל הלוחמים אתם על החומות, ובכל מקום אשר השיגה ידם, ויכו כעשרים אלף איש לפי חרב. (כב) וימלטו מהם כתשעת אלפים אל שני מגדלים גבוהים ובצורים, וחמושים היו להתייצב לפני הצרים אותם.
[בגידת שמעון]
(כג) ויפקד יהודה פקידים את שמעון ואת יוסף ואת זכאי על אנשי הצבא, אשר חלק להם לשים המצור על המגדלים, והוא הלך למסעיו אל הערים אשר במצוק. (כד) ואנשי שמעון הוסבו במקח שוחד מן ההמון אשר במגדלים, ויקחו מהם שבעים אלף דרכמונים ויתנו להם יד להימלט. (כה) וישמע יהודה ויאסוף את ראשי הצבא וידבר אליהם לאמור: (כו) האנשים החטאים האלה מכרו את אחיהם בכסף, לתת פליטה לאויביהם וחרב בידם להרגנו.
(כז) ויצו להרוג אותם על אשר בגדו באחיהם, וייחן על המגדלים. (כח) ותצלח המלאכה בידו וילכוד אותם, ויך בהם כעשרים אלף איש לפי חרב.
[מלחמת יהודה בטימוטיוס]
(כט) וטימוטיוס אשר ניגף לפני היהודים זה ימים, אסף עם כבד ועצום מבני גבר, וגם רכב ופרשים רבים מארץ אסיא, לבוא לקחת את כל ארץ יהודה ביד חזקה. (ל) ויהי כי הקריב לבוא, ויתפלל יהודה ואנשיו אל ה' ויעלו עפר על ראשם ויחגרו שקים. (לא) ויפלו על פניהם לפני מזבח ה' ויתחננו אל ה' לאמור: (לב) ה' אלוהים עשה נא עמנו חסד כאשר דברת בתורתך הקדושה: ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך.
(לג) ויהי ככלותם להתפלל, ויחגרו איש את חרבו, ויסעו קוממיות מן העיר, וילכו עד מקום חנות האויב ויתייצבו שם. (לד) וכמו השחר עלה, והנה שתי המחנות פנים אל פנים במערכה, גם כי שונות הנה בגבורתן. (לה) כי אלה שברו אל ה' אלוהיהם ובטחו בישועתו, ואלה נשענו על רוב חילם ואומץ רוחם. (לו) ויהי כי חזקה המלחמה, וירא לאויבים דמות חמשת אנשים רוכבים על סוסים בשמים, ורסן זהב בפיהם, הולכים לפני מחנה היהודים. (לז) ושנים עומדים על ירכתי יהודה ומגינים עליו בחרבותיהם מכל פגע. (לח) ויורו חצים וברקים על האויבים, עד כי אופל כיסה את פניהם, ויהם את מערכותם. (לט) ויהיו המתים ביום ההוא עשרים אלף וחמש מאות איש רגלי, ושש מאות פרשים. (מ) וטימוטיוס נס לנפשו אל מבצר יעזר אשר היה ביד כיריאש הפקיד, ויצבאו יהודה ואנשיו על המבצר ימים ארבעה. (מא) ואנשי המבצר היו בטוחים בחוזקו, ויקללו את היהודים יום יום קללות נמרצות. (מב) ויהי ביום החמישי ותבער חמת עשרים איש מאנשי יהודה על קללתם, ויעפילו לעלות על החומה, ויכו את שומרי החומה לפי חרב. (מג) וכל העם עלו אחריהם וילחמו שם, וישלחו את המגדלים באש וישרפו את המקללים. (מד) ויקצצו את הדלתות, וכל העם אצים לבוא אל המבצר, וילכדו את העיר. (מה) וימצאו את טימוטיוס נחבא בבור, ויכוהו נפש, וימיתו גם את כיריאש אחיו ואת אפלופנס. (מו) ויהי כאשר תמה המלחמה, ויהללו וישבחו את ה' אשר הגדיל לעשות עם עמו, ותעז ידם על אויביהם.
פרק יא [ברית שלום בין ליזיאש ויהודה המכבי]
(א) ויהי מקץ ימים מספר ויוגד לליזיאש את אשר נעשה, והוא היה אומן המלך ושאר בשרו, ופקודתו על כל עבודת הארץ, וימלא חמה. (ב) ויאסוף שמונים אלף איש רגלי ורכב רב ופרשים, ויצא לקראת ישראל למלחמה. (ג) ויאמר בלבו להורישם כולם מירושלים, ולתת גויים בתוכה. (ד) ולהסב אליו את תרומות ההיכל כתרומות היכלי הגויים, ולתת את עבודת הכהונה בשכר שנה. (ה) ויכולת ה' לא עלתה על ליבו, כי בסכלותו נשען על המון חילו ופרשיו, ועל שמונים שנהבים אשר איתו. (ו) ויהי בבואו אל ארץ יהודה, ויחן על בית צור, והעיר יושבת במקום צר כחמש חלקות ארץ בואכה ירושלימה. (ז) וישמע יהודה כי באה העיר במצור, ויתחננו אל ה' בקול בכי וזעקה, לשלוח מלאכו לפניהם להושיעם. (ח) ויקום הוא ראשונה, ויחגור את מותניו ויקרא לכל אשר איתו להיחלץ ולקום לתשועת אחיהם. (ט) ויצאו כולם ביד רמה מן העיר. וטרם הרחיקו ללכת, וירא אליהם איש רוכב על סוס לבן, ושריון זהב על ליבו ומנופף חרב בידו. (י) ויברכו כולם את אלוהי החסד והרחמים, וילבשו עוז להלחם בכפירי יער ובחומות ברזל, אף כי בבני אדם. (יא) ויסעו כולם בזרוע נטויה, והמלאך אשר שלח ה' לפניהם, ויפלו כלביא וכליש על אויביהם, ויחרימו עשתי עשר אלף רגלי, ואלף ושש מאות רוכבי סוסים לפי חרב, והשרידים הניסו. (יב) וכל הממלטים את נפשם היו פצועי חרב, וגם ליזיאש נס בחרפה ובקלון, ותהי לו נפשו לשלל. (יג) וליזיאש היה איש תחבולות, ויהי בראותו את מגפת עמו ואת קוצר ידו להכניע את היהודים, יען כי ה' אלוהים בעזרם, וישלח ויקרא להם לשלום.
(יד) ויאמר תהי נא אלה בינותינו והייתי לכם למליץ לפני המלך להשלים עמכם ולהיטיב אתכם. (טו) וירא יהודה כי טוב לו המנוחה וייטב הדבר בעיניו, ויאות לו המלך בכל אשר ביקש מיד ליזיאש על אודות היהודים.
(טז) וזה פתשגן הכתב אשר כתב ליזיאש ליהודים.
(יז) ליזיאש לעם יהודה שלום. (יח) יוחנן ואבשלום מלאכיכם הביאו לי את ספרכם ויבקשו ממני את הדברים אשר נקבו בתוכו. (יט) הנה הבאתי את משאלותיכם לפני המלך, והוא נשא את פניכם בכל דבר אשר יישר. (כ) ועתה אם באמת ובתמים תשמרו את הברית הזאת, היטב איטיב גם ביום מחר עמכם. (כא) וציוויתי את מלאכי אלה וגם את המלאכים אשר שלחתם אלי, להורות אתכם את הדברים האחדים אשר פרשו בינותינו והיה זה לכם שלום.
(כב) ביום העשרים וארבעה לחודש דיסקורי שנת מאה וארבעה ושמונה.
(כג) וזאת האיגרת אשר כתב המלך לליזיאש.
(כד) המלך אנטיוכוס נותן את ברכתו שלום לאחיו ליזיאש. (כה) בהיאסף אבי אל אבותיו ומושבו בין מלאכי אלוהים, נתתי את לבי לדרוש את שלום עמי לבל ייעצר איש מעבודת אלוהיו. (כו) ועתה שמעתי על היהודים לאמור, כי מאנה נפשם ללכת בחוקי היונים כאשר ציוה עליהם אבי לפני מותו, ורצונם אך לדבוק בחוקות אבותיהם. (כז) על כן חשבתי למשפט לתת שלום גם לעם הזה, וציוויתי להם את בית אלוהיהם, וימשלו בארצם כמשפטם. (כח) ועתה שלח נא את מלאכיך אליהם לכרות להם ברית שלום למען ידעון את אשר עם לבבי וישבו לבטח בארצם.
(כט) וזה משנה הכתב אשר שלח המלך ליהודים.
(ל) המלך אנטיוכוס לזקני יהודה ולכל קהל ישראל שלום.
(לא) אם שלום לכם ישמח לבי גם אני, ואני שלום. (לב) הנה שמעתי מפי מינילאוס כי כלתה נפשכם לשוב אל אחוזתכם ואל משפחותיכם. (לג) לכן הנני נותן את בריתי שלום לכל העוברים בארצי, למן היום הזה עד יום השלושים לחודש האביב. (לד) ויוכלו לאכול ולשתות כפי חוקותם ומשפטם, ולא ירע להם איש על אשר עברו את מצוותי בשגגה עד היום. (לה) ושלחתי לכם את מינילאוס למען הודיעכם את בריתי זאת והיה זה לכם שלום. (לו) בחמישה עשר יום לחודש האביב, שנת שמונה וארבעים ומאה.
(לז) וגם זקני רומא כתבו ספר ליהודים לאמור:
(לח) קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס שלוחי רומא לעם יהודה שלום.
(לט) כל ההנחות אשר עשה לכם ליזיאש שאר המלך הקרוב אליו ישרו בעינינו ושמחנו בן. (מ) ועל אודות הדברים אשר אמר לכם להביא לפני המלך. (מא) מהרו ושלחו מכם אחד אלינו להודיענו את אשר בלבבכם, למען נתבונן בדבר הטוב הוא אם רע, כי נוסעים אנחנו כעת לאנטוכיא. (מב) רק אל תעצלו להשיב אותנו דבר, כי ירט מדרך לנגדנו והיה זה לכם שלום.
פרק יב [מלחמות יהודה]
(א) ויהי בשנת מאה וארבעים ושמונה, בחמישה עשר יום לחודש האביב, יום אשר הוקם בו הברית הזאת, וישב ליזיאש אל המלך, והיהודים שבו לעבוד את עבודתם בשדה.
(ב) ופקידי הארץ אשר נשארו בכל הערים מסביב והם: טימוטיוס ואפולוניוס בן גיניאש וירונימוס בן דימופון וגם ניקנור נציב אי קיפרי, לא נתנו להם מנוח, וימררו את חייהם.
[מלחמה באנשי יפו ויבנה]
(ג) וגם יושבי יפו עשו בם נבלה אשר אין כמוה, בפתותם את היהודים הדרים בתוכם לרדת עם נשיהם וטפם אל האניות אשר הכינו, להראותם כי אין איבה בינותם. (ד) וייאותו היהודים לתומם לרדת בתוכם כאשר אמרו יושבי העיר, כי לא חשבו על מרמה. (ה) ויהי בהיותם בלב ים וישקיעו אותם במצולה, וימותו כמאתיים נפש.
(ו) ויהי כשמוע יהודה את התועבה הגדולה הזאת, ויאסוף את אנשיו, ויצעקו אל ה' השופט צדק, לנקום את נקמתם. (ז) וייסעו לקראת מרצחי אחיהם, ויציתו באישון לילה את החוף אשר לעיר באש, וישרפו כל האניות, וכל הנמלטים שמה הכו לפי חרב.
(ח) וירא את העיר כי מסוגרת, ויעל מעליה ויחשוב מחשבה לשוב מהר ולהכרית כל יושביה. (ט) ויוגד לו לאמור הנה יושבי יבנה גם הם חורשים רעה על היהודים אשר בקרבם, ומזימתם לעשות כמעשה אנשי יפו. (י) וייפול גם על יושבי יבנה לילה, וישרוף את החוף ואת האניות, ונוגה לבת האש נראה בחוצות ירושלים, כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ.
(יא) ויפן משם ויוסף עוד ללכת תשע כברות ארץ להלחם בטימוטיוס, ויגע גדוד ערבים בדרך ומספרם כחמשת אלפים רגלי וחמש מאות פרשים. (יב) ויתגרו בו ותהי המלחמה כבדה עד מאוד, ותחזק יד יהודה ואנשיו כי ה' נלחם להם. (יג) ויראו הערבים כי לא יכלו לו, ויקראו לו לשלום ויאמרו: (יד) הא לכם מקנת צאן ובקר, ואם טוב בעיניכם והיינו גם בעזרתכם. (טו) וירא יהודה כי בתום לב ידברו, וישלם עימהם ויתקעו כף, ויפנו איש למסעיו.
[קספין, חרקה]
(טז) ויצור יהודה אחרי כן על עיר רחבת ידים וחומות ומעברות לה מסביב, והעיר רבתי עם מעמים שונים, ושמה קספין. (יז) ואנשי העיר ההיא בטחו על חומותיה הבצורות ועל מסכנותיה המלאות בר ואוכל, ולא יראו מפני יהודה וחילו, ויחרפו ויקללו אותם. (יח) וישאו אנשי יהודה את קולם אל ה' אלוהי צבאות אשר הרעיש והפיל את חומות יריחו בימות יהושע בן נון בלי נשק ומגן. (יט) וירוצו בכל מאמצי כוחם כפראי יער על החומות, וילכדו את העיר. (כ) ויכו מכה רבה ביושביה, עד כי מי הבריכה מסביב נהפכו לדם, ורוחב הבריכה כשתי חלקות שדה.
(כא) ויסעו משם הלוך ונסוע שבע מאות וחמישים כברות ארץ, עד לבוא חרקה, והיהודים אשר בתוכה נקראו בשם טוביים. (כב) אך לא מצאו שם את טימוטיוס, כי עלה מעל העיר בלי עשות מאומה, אפס כי נתן מצב חזק בעיר בצורה הקרובה לה. (כג) ויקומו שני ראשי חיל מגדודי יהודה, דוזיטיוס וזוזיפטר, ויכו את המשמר אשר נתן טימוטיוס בתוכה לפי חרב, ומספרם כעשרת אלפים איש.
[נצחון על טימוטיוס]
(כד) ויפקוד יהודה אחרי כן את חילו ויחלקם לגדודים וייסע לקראת טימוטיוס ואנשי צבאו, ומספר פקודיהם היה מאה ועשרים אלף איש רגלי, ואלפיים וחמש מאות רוכבים על סוסים. (כח) וישמע טימוטיוס כי קרב יהודה וחילו לבוא לקראתו, וישלח את הנשים ואת הטף וכל העבודה אל עיר קרנים, כי העיר ההיא יושבת בין הרי מצור ואין מקום לחנות עליה. (כו) ויהי אך ראה ראו את פאת המחנה אשר ליהודה, והנה אימה חשכה נופלת עליהם, כי ראו מלאך ה' ניצב לקראתם הרואה כל דבר. (כז) וינוסו נבוכים על פני השדה אנה ואנה. ובחופזם נפלו איש בחרב רעהו. (כח) וירדוף יהודה בזרוע נטויה אחריהם, ויזנב בהם עד השחיתו כשלושים אלף איש. (כט) וטימוטיוס נפל בידי דוזיטיוס וזוזיפטר. ויתחנן ויבקש על נפשו ויאמר: (ל) ראו כי רבים מאבותיכם ומאחיכם בידי המה, ואם תמיתוני אתם, מי יציל את נפשם ממות. (לא) ויהי כאשר התערב לשלחם כולם לחופשי, וירפו ממנו וישלחוהו בשלום בגלל אחיהם.
(לב) ויפן יהודה משם מול קרנים והתרקטיון, ויצבא עליהם, ויך כעשרים וחמשת אלפים איש לפי חרב. (לג) אחרי כלותו שם את פניו מול מבצר עפרון, וליזיאש בתוכו עם חיל כבד ועצום מעמים שונים. (לד) והמון בחורי כוח ניצבים מחוץ לחומות להתייצב נגד הצרים, והעיר מלאה כל כלי מלחמה. (לה) ובכל זאת גברה יד היהודים עליהם וילכדו את העיר, כי קראו אל ה' אלוהי צבאות השובר בזרוע כל כוח האויב, ויפילו עשרים וחמשה אלף איש ארצה. (לו) משם עברו אל קריית השיטין, ורחוקה היא מירושלים כשש מאות כברות ארץ. (לז) ויאמרו היהודים אשר בקרבה לאמור. (לח) האנשים האלה שלמים הם אתנו, וגם עשו עמנו רק טוב בכל התלאות אשר מצאו את אחינו, וייטיב יהודה עימהם ויברך אותם. (לט) ויאמר היטבתם לעשות וכה תוסיפון. (מ) וישב את אנשיו ירושלימה לחוג את חג השבועות.
[הריגת גורגיאס]
(מא) ויהי כי עבר החג, ויקומו להלחם בגוגיאש שר צבא אדום. (מב) והוא נוסע לקראתם בשלושת אלפי איש רגלי ובארבע מאות פרשים. (מג) ויערכו איתם מלחמה ויפלו מתי מספר מאנשי יהודה.
(מד) ודוזיטיוס היה רוכב מהיר ואיש חיל מגדוד בקינרס, ויפגע בגורגיאש ויתפשהו באדרתו, ויריצהו בזרוע עוזו לתפשו חי. (מה) וירץ רכב טרָקי לקראתו, ויקצץ זרועו משכמו וישמטהו, וימלט גורגיאש עיר מורשה. (מו) והאנשים מגדוד עֶזרון לא חדלו להלחם עד כי רפתה ידם וייעפו. (מז) ויקרא יהודה אל ה' לעמוד לימינו ולריב את ריבו. (מח) וכל העם נשאו את קולם קול גדול בלשון עמם וישירו לה'. (מט) ויפלו בחתף על אנשי גוגיאש, ויניסום.
[קבורת הנופלים מאנשי יהודה והפסילים שבבגדיהם]
(נ) ויאסוף יהודה אחרי כן את אנשיו וייסע לעיר עדולם. (נא) ויהי כי קרב יום השביעי ויתקדשו כמשפט לעשות את השבת. (נב) ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו. (נג) נלכה נא ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם. (נד) ויהי בהפשיטם את בגדיהם, וימצאו על כל חלל מתחת למדו מפסילי גילולי יבנה אשר חרם הם בישראל, וידע כל העם על מה נפלו בחרב אויביהם. (נה) ויברכו כולם את ה' השופט בצדקה והמוציא תעלומות לאור יומם. (נו) ויחלו את פניו ויאמרו, אנא שא נא פשעינו והסתר פניך מחטאינו. (נז) ויזהר יהודה את העם ויאמר, הישמרו מכל דבר פשע, הנה עיניכם הרואות כי האנשים האלה נספו בחטאתם.
(נח) ויקח מהם תרומה לה' אלפים דרכמונים כסף, וישלח אותם ירושלימה להקריב מהם קרבן אשם לה', ולכפר על נפשות המתים. (נט) ותחשב לו לצדקה, כי לולא האמין כי יעיר אלוהים את רוחו על כל ישני עפר, כי עתה תפילתו תועבה לכפר בעד המתים. (ס) ובזאת הזכירם כי נוצר ה' את חסדו לכל המתים באמונתו ולמייחלים לחסדו, ויצו להקריב אשם בעדם לנקותם מפשעם.
פרק יג [ליזיאש כורת ברית עם יהודה]
(א) ויהי בשנת מאה וארבעים ותשע ויוגד ליהודה לאמור. (ב) הנה אנטיוכוס אאופטר יצא בחיל גדול לבוא ארץ יהודה, וליזיאש אומן המלך המושל בכל מלאכת העבודה אתו. (ג) ומספר פקודיו מאה ועשרת אלפים איש רגלי, וחמשת אלפים רוכבי סוסים, כולם בני יון, ועשרים ושנים שנהבים, ורכב ברזל שש מאות.
[מות מינילאוס]
(ד) וגם מינילאוס הלך אל המלך לרמותו בשפתי חלקות, לא לטובת ארצו כי אם להסב אליו את משמרת הכהונה. (ה) אולם מלך מלכי המלכים העיר את רוח אנטיוכוס לייסרהו כאחד הנבלים, כי ליזיאש הגיד לו לאמור, רק ביד מינילאוס נעשתה כל השערורייה הזאת. (ו) וישלחהו המלך לעיר כיריאה, ויצווה להמיתו כמשפט הארץ. (ז) כי בעיר ההיא היה מגדל גבוה חמישים אמה, ומראשו ועד רגלו מלא דשן, וגלגל הולך וסובב מלמעלה. (ח) וכי שלח איש את ידו בקודש, או עשה כל דבר פשע אשר לו משפט מות, הושיבוהו על הגלגל קל המרוץ ויבולע שם. (ט) כן בילע המוות את בן נעות המרדות מינילאוס, וימת ואין קובר. (י) ויעשה לו כמשפט בחטאתו אשר חטא במזבח ה', אשר אש התמיד יוקדת עליו ומלא דשן, ותשבע נפשו בדשן.
[מסעות אנטיוכוס]
(יא) והמלך שפך בחרון אפו כל חמתו על היהודים, וייתן את ליבו להרע עוד עימהם, מאשר הרע להם אביו לפניו. (יב) וישמע יהודה, ויצו לכל העם לקרוא יומם ולילה אל ה' להיות בעזרתם, כאשר עשה עד היום. (יג) לבל יגורשו מאדמתם, ולא תופר תורת ה' ומקדשו. (יד) ולבל יכניע את העם, אשר זה כמעט שב רוחו מכל העמל והיגון, לתת אותם ביד צורריהם. (טו) ויעשו כולם כאשר ציום, ויתחננו אל ה' בצום ובכי, ויפלו על פניהם שלושת ימים. ואחרי כן צווה להם להיות נכונים.
(טז) ויוועץ יהודה עם זקני העם, ותהי העצה לצאת חושים לקראת המלך בטרם בואו אל הארץ ללכוד את העיר, וה' הטוב בעיניו יעשה. (יז) ויהי אחרי העירו את רוח העם, להלחם בעוז ותעצומות בעד התורה ובעד בית ה' וארץ אבותם ומלכותם, וישליכו את יהבם על ה' יוצר הכל ויסעו. (יח) ויחנו את פני עיר מודעית, וישם יהודה דבר בפיהם לקרוא לה' התשועה. (יט) ויקם הוא ומבחר אנשיו לילה, ויפלו על מחנה המלך, ויכו כארבעת אלפי איש לפי חרב. (כ) ויהרגו את הגדול בשנהבים, ואת כל האנשים אשר על הצריח אשר עליו, ויחרידו את כל העם אשר במחנה, וישובו אל המחנה בטח. (כא) את כל אלה עשו באשמורת הבוקר בחסד ה' עליהם. (כב) ויהי כראות המלך את אומץ רוחם, ויתנכל לקחת את עריהם בעורמה. (כג) וינהג את מחנהו לפני בית צור מבצר היהודים, אך גם שמה כשל כוחו. (כד) כי מלא יהודה את אסמיה בר ואוכל, ויינגף המלך לפני יושביה וחילו היה הלוך וחסר.
(כה) ואיש היה במחנה העברים ושמו רודוקיס, ויגל כל דבר סתר אל האויב, וידרשו אחריו ויתפשוהו ויתנוהו בבור. (כו) וירא המלך כי גם פה נכזבה תוחלתו, וישלים את אנשי בית צור ויעל מעליהם להלחם ביהודה לבדו, ויינגף גם לפניו במערכה.
(כז) ויוגד לו לאמור, הנה פוליפוס אשר שמת לנגיד באנטוכיא מרד בך מרד, ויפג ליבו ויחרד. (כח) ויכנע לבבו לחלות את פני יהודה להשלים אתו, וישבע להקים כל דבר במישרים, ולבלתי עבור עוד את בריתו.
(כט) ויהי אחרי השלימם, ותהי רוח אחרת עמו ויקרב קרבן לה', ויכבד את ההיכל וייטיב עם העיר. (ל) ויבקש את אהבת יהודה, וישימהו לפקיד ולנשיא מעכו ועד גבולי ארץ בני נריני. (לא) ויהי בבוא המלך לעכו, וילונו כל העם אליו על דבר הברית אשר כרת את היהודים, ורצונם היה להפרה. (לב) ויקם ליזיאש ויהס את העם, וידבר על לבם להצדיק את המלך בעיניהם. (לג) ויהי אחרי השקיטו את תלונות העם, וילך המלך וישב לאנטוכיא. (לד) וזאת הייתה צאתו ובואו במלחמה ההיא.
פרק יד [ניקנור מתמנה להלחם ביהודה]
(א) ויהי מקץ שלוש שנים, ויוגד ליהודה לאמור: (ב) הנה דימיטריוס בן סליקוס בא דרך הים, לעיר שומרון (טריפוליס) בעם כבד ובאניות רבות. (ג) ואחרי הכותו את אנטיוכוס, ואת ליזיאש שר צבאו, כבש את כל הארץ. (ד) ויוודע הדבר גם לאליקים, הוא אליקים אשר היה כהן גדול מלפנים, ויפשע בעבודתו עת המבוכה בארץ. (ה) וירא כי כלתה אליו הרעה, ולא יספח עוד אל הכהונה, ויקם וילך אל המלך בשנת מאה וחמישים ואחת. (ו) ויבא לו מנחה עטרת זהב אחת וכפות תמרים וענפי זית אשר ישרתו בם בקודש, ויתחרש כל היום ההוא. (ז) ויהי כי באה עתו להפיק זממו בהיקראו אל המלך, וישאלהו המלך על אודות היהודים. (ח) ויען ויאמר, היהודים אשר יקראו בשם חסידים, ויהודה המכבי בראשם, מעוררי מדנים הם ומבקשי תואנה וריב, ולארץ לא תהיה מנוחה מפניהם. (ט) ראה, גם תפארת אבותיי שדדו ממני, וידיחו אותי מעבודת הכהונה. (י) ועתה באתי עד הלום, לדרוש בתום לבבי את טובת אדוני המלך ואת שלום ארצנו. (יא) כי אם יוספים אנחנו לשבת במהומה הזאת, תישום כל הארץ בעבורם. (יב) לכן יראה נא המלך וישפוט כפי רוב חסדו על אודותינו, כי כל עוד יהודה חי לא תשקוט הארץ. (יג) ויהי ככלותו לדבר, וייחר אף כל מבקשי רעת העם ביהודה, וישיאו את לב דימיטריוס בו. (יד) ויקרא המלך לניקנור אשר על הפילים, ויפקד אותו על כל ארץ יהודה. (טו) ויצווהו להמית את יהודה, ולהפיץ את כל עדתו, ולתת את משמרת הכהונה לאליקים.
[ניקנור משלים עם יהודה]
(טז) ויתלקטו אל ניקנור המון ריקים מן הגויים אשר הקיאה אותם הארץ בבורחם מפני יהודה, ויקוו להרים קרנם באובדן היהודים. (יז) וישמע יהודה כי יצא ניקנור בחרב לקראתו, וכי נאספו עליו כל הגויים מסביב. (יח) ויצו ויזרקו כל העם עפר על ראשם, ויתחננו אל ה' אשר הקים תמיד את עמו, ויפדה אותם מכל צרותם באותות ובמופתים. (יט) ויהי אחרי התחננם, ויצו אותם ראש צבאם לקום ולנסוע. ויקומו כולם וייסעו, ויפגעו במחנה אויביהם על כפר דיסו.
(כ) ויהי כי החל שמעון אחי יהודה לערוך לקראתם, וישתומם על המראה, כי אין קול ואין קשב, וכולם נעלמו מנגד עיניו. (כא) וכה היה הדבר כשמוע ניקנור כי אנשי יהודה מרי נפש הם, ויחרפו נפשם למות על אחוזת אבותם, ויגר מפניהם ולא אבה להלחם. (כב) וישלח את פוזידוניוס ואת טיודוטס ואת מתתיהו אל יהודה לקרוא לו לשלום. (כג) ויבא יהודה את הדבר לפני העם ויועצו יחדיו, ויקראו כולם פה אחד: נעשה נא שלום. וישימו מועד להוועד בו. (כד) ויהי כי בא יום המועד, ויכינו כסאות לכורתי הברית, ויהודה הציג מקצת אנשיו חגורי חרב במקום נאמן, כי אמר אולי מרמה בלבב האויב לנפול בצדייה עלי. ואחרי כן דברו איש את אחיו לשלום. (כה) ויהי אחרי אשר כילו הדבר, וילך ניקנור ירושלימה וישב שם בלי עשות כל רע, וישלח את כל עמו מעליו.
[אליקים מסכסך בין ניקנור ודימיטריוס]
(כו) וימצא יהודה חן בעיניו ויכבד אותו נגד כל העם, וייעצהו לקחת אישה ולהוליד בנים. (כז) וירא יהודה כי שקטה הארץ, וישמע לקולו וייקח אישה וירא בטוב נפשו. (כח) ויהי כראות אליקים כי שלום בין יהודה ובין ניקנור, ונפשו קשורה בנפשו, וילך אל דימיטריוס ויאמר: (כט) הנה ניקנור מעל בך מעל, ואת יהודה השואף למלכותך הקים ליורש מלכותך. (ל) ויתעבר בו המלך כי האמין לדת הבלייעל, ויכתוב בחרון אפו לניקנור לאמור:
(לא) הנה שמעתי ותרגז בטני, כי כרת ברית שלום ואהבה את יהודה, לכן מהר ושלחהו אסור בזיקים לאנטוכיא.
(לב) ויהי כי הגיע דבר המלך לניקנור, ויחמץ לבבו וירע בעיניו להפר בריתו את יהודה, כי לא חטא לו. (לג) אולם לא ערב את ליבו למרות את פי המלך, ויתנכל לתפשו בערמה. (לד) ויהודה ראה את פני ניקנור כי איננו אליו כתמול שלשום, וישער בנפשו כי מתאנה הוא לו, ויקח גדוד ממבחר אנשיו ויפטר מפניו. (לה) ויהי כראות ניקנור כי הקדימו יהודה בתחבולתו, ויקם ויעל אל בית ה', ויאמר אל הכוהנים המשרתים, הוציאו את יהודה אלי. (לו) ויהי כי נשבעו כולם לאמור לא ידענו איהו, וישלח את ידו נגד ההיכל וישבע ויאמר:
(לז) אם לא תסגירו את יהודה אסור בידי, והפכתי את הבית הזה למהפכת עולם, ואת המזבח אתוץ, והקימותי בית בכוס תחתיו.
(לח) ויהי כאשר כילה לדבר, וילך בחרי אף. (לט) והכוהנים פרשו את ידיהם, ויקראו אל ה' אלוהים, אשר מעולם היה מגן בעדם בעת צרתם ויאמרו:
(מ) ה' אלוהים ורב מחולל כל, אף כי לא יפקד ממך דבר, רצית בבית הזה לשבתך בקרבנו עולמים. (מא) לכן אל הקודש ואבי כל הקדושים, חוסה נא על הבית הזה אשר טהרנו מקרוב לבל יטמא עוד, וסגור כל פה עיקש ופתלתול.
[מותו של רציץ]
(מב) ויוגד לניקנור לאמור: הנה איש מזקני יהודה בירושלים, ושמו רציץ, אשר נפשו דבקה בעמו, והוא נכבד מאוד בעיני העם, על כן יקראו אותו "אבי היהודים". (מג) ואף כי נענה ונוגע מעוכרי היהודים בימי צרתם, שם נפשו בכפו והחזיק בתומתו ותורת אלוהיו. (מד) וישלח ניקנור חמש מאות איש אחוזי חרב לתופשו חי, בעבור הראות שנאתו את היהודים לעיני כל העם. (מה) כי אמר בלבו, אם המסר ימסר האיש הזה בידי - והציקותי לכל העם מאוד.
(מו) ויהי כי קרבו אנשי החיל אל הבית, וייגשו לשבור הדלת ולשורפה באש, וירא כי אין מקום לנוס, ויתקע חרב בבטנו ויאמר: (מז) אמותה הפעם מות ישרים, וביד הרשעים האלה אל אפול להתעלל בי. אך בחרדת לבבו החטיא את מכתו. (מח) וירא כי אצו האנשים לבוא בתוך הבית, וירוץ פתאום אל החומה, ויתנפל מעליה על העומדים מתחת. (מט) ויפרדו האנשים מלמטה לנטות מפניו, ויפול על בטנו ותבקע. (נ) ובעודנו חי, התחזק בחמת אפו, ויקום מגואל בדם אשר זב ממכתו ונגעו כואב עליו, וירוץ בין העם על אחד הסלעים. (נא) ויוציא בשתי ידיו את מעיו מבטנו, וישפוך אותם על אנשי החיל ויקרא: (נב) ה' אלוהים אלוהי כל בשר ורוח, אתה תשוב ותתנם לי ברוב רחמיך. וימות.
פרק טו [מות ניקנור]
(א) וישמע ניקנור כי נאספו יהודה ואנשיו אל גבול שומרון, ויאמר הבה נא אבוא עליהם ביום השבת. (ב) ויאמרו לו היהודים אשר החזיק בם ללכת אחריו לאמור: (ג) אל נא תעשה עמנו הרעה הגדולה הזאת, חדל ממנו ותן כבוד ליום אשר כבדו אלוהים ויקדשהו. (ד) וישאל להם הרשע ויאמר, מי הוא זה אשר נתן לכם את השבת, הישנו אל בשמים? (ה) ויענו ויאמרו: הוא האלוהים אלוהי השמים, אשר נתן לנו את יום השבת ויצוונו לקדשו. (ו) ויאמר הנה אנוכי אלוהי הארץ, וצוויתי אתכם להיחלץ ולעשות את מצוות המלך.
(ז) אך לא הצליח חפצו בידו, כי הוא אמר ברום לבבו, עתה אכבדה ביהודה ובכל עמו. ויהודה שם אלוהים מבטחו, וייחל לחסדו להינצל גם הפעם. (ח) ויאמץ את רוח האנשים אשר אתו ויאמר:
(ט) אל תיראו ואל תערצו מפני הגויים הנוסעים לקראתכם. (י) זכרו תשועת ה' מימי קדם, אשר שלח לכם מן השמים, ובטחו בישועתו גם עתה.
(יא) וידבר על לבם לחזקם בדבר ה' ובדברי נביאיו, ויזכירם את המלחמות אשר נלחמו מקדם ויעורר את רוחם. (יב) ויאמר להם:
זכרו את המעל אשר מעלו בכם הגויים, בהפרם את הברית אשר כרתו עמנו באלה ובשבועה.
(יג) ויאזרם חיל למלחמה, לא בחיל ולא בכוח, כי אם בדברים נכוחים ומזהירים. (יד) ויספר להם את כל המחזה אשר ראה בחלומו, ויחזק גם בו את לבבם, ויאמר:
(טו) הנה חוניו הכהן המשיח נראה אלי בחלומי, ואתם כולכם ידעתם את האיש ואת שיחו. (טז) ישר ותמים היה בדרכיו, ורודף צדקה וחסד מנעוריו, וחן הוצק בשפתיו. (יז) ואראה אותו פורש את כפיו אל ה' ומתחנן בעד עמו ישראל. (יח) ואחריו ראיתי איש נכבד בעטרת שיבה, עוטה אור כשלמה, והוד והדר בפניו. (יט) ויפתח חוניו את פיו ויאמר, הזקן הנכבד אשר עיניך רואות, הוא ירמיהו נביא האלוהים. (כ) ובאהבתו את אחיו יבקש רחמים על עמו ישראל ועל הקריה הקדושה. (כא) וחרב זהב בימין ירמיהו, ויתנה בידי ויאמר: קח נא את החרב בידך, והכית בו את צורריך.
(כב) ויהי אחרי עוררו את רוח העם וכל בחורי כוח בדברי תנחומים כאלה, ויקראו כולם פה אחד ויאמרו: (כג) לא נבנה מקום למחנה, אך נסעה ונלכה חושים לקראת אויבנו, ונכם ונכיתם עד תומם. (כד) לכן נקום נא ונלחם בעד קריתנו הקדושה ובית מקדשנו. (כה) ולא שמו ליבם אל נשיהם וטפם, ולא אל אחיהם ושארי בשרם, כי אם אל בית ה' אלוהיהם. (כו) וכל הנשארים בעיר פחדו וחרדו ליוצאים למלחמה. (כז) ויהי כי קרבה המלחמה, וחיילי האויבים נאספים ועורכים את מערכותם. (כח) והשנהבים איש איש על מקומו, והפרשים ניצבים משני עבריהם, ויהודה ראה את מערכת האויב ושמע את נהם החיות. (כט) ויפרוש את כפיו השמיימה אל האלוהים עושה נפלאות, אשר לא בכוח ונשק יגבר, כי אם עוז ותשועה ייתן לאשר יקרו בעיניו, ויתפלל ויאמר:
(ל) ה' אלוהים, אתה שלחת את מלאכך בימי חזקיהו מלך יהודה, ויך במחנה סנחריב מאה ושמונים וחמישה אלף איש. (לא) ועתה אלוהי השמים שלח נא גם היום את מלאכך לפנינו, והפל פחדך על מחנות אויבינו. (לב) למען יחרדו לזרוע עוזך כל מחרפי אלוהים הנוסעים לקראתנו, ורגזו וחלו מפניך.
(לג) ויהי ככלותו להתפלל, וניקנור וחילו נוסעים לקראתו, ויריעו בחצוצרות וירימו קול תרועת מלחמה, ויהודה ואנשיו החלו להתגרות בם. (לד) בפיהם קראו אל ה', ובידם הכו את האויב, ובתקוותם אל ישועת ה' השחיתו שלושים וחמישה אלף איש ארצה, וירונו לה' על תשועתו הנפלאה.
(לה) ויהי כי תמה המלחמה, והעם נסע בקול שמחה משדה המערכה, ויכירו את ניקנור בשריונו נופל בין החללים. (לו) ויהום כל המחנה מקול המולה ותרועה, ויהללו וישבחו את ה' אלוהי צבאות בלשון עמם. (לז) ויהודה המכבי, אשר עיניו לא חסו על נפשו בדורשו את שלום עמו, בשומעו את הבשורה, ויצוו להסיר את ראש ניקנור, ולכרות זרועו עם ידו ולהביאם ירושלימה. (לח) ויהי בבואו אל העיר, ויאסוף את כל העם, ויעמיד את הכוהנים אצל המזבח, וישלח ויקרא לאנשים אשר על המצודה. (לט) ויראם את ראש ניקנור, ואת יד המקלל אשר נטה בזדון לבבו נגד היכל ה'. (מ) ויצו לכרות את לשון הרשע ולגזור אותה לגזרים ולתיתה מאכל לעופות, ואת זרוע הרשע תקע נוכח פתח הבית. (מא) ויהללו כולם את ה' אלוהי השמים ויאמרו, ברוך ה' אשר הציל את המקום הזה, ולא נתנו עוד בידי זרים לחללו.
(מב) ואת ראש ניקנור הוקיעו מול פני המצודה, לאות עולם כי הושיע ה' את עמו. (מג) ויקבלו עליהם כולם לב אחד, כי לא ישכח היום הזה לעולם, ולחוג אותו בשלושה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, והוא היום לפני ימי הפורים.
(מד) ובכלות מעשה ניקנור, העיר שבה תחת יד היהודים.
אסיים פה את הספר.
(מה) ועתה אם נרציתי במלאכתי, והיה נועם לנפשי. ואם לא, הנה השלמתיה כפי יכולת ידי. (מו) כי כאשר לא יטעם לחיך לשתות תמיד יין או מים, וטוב ממנו להחליף איש באחיו, כן ינעמו דברים שונים לנפש הקורא.
פרק א [חנוכת המזבח]
(א) היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!
(ב) ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב. (ג) ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. (ד) יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, ויתן לכם ברכה ושלום. (ה) לו ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם, ומכל צרה יפלט נפשכם. (ו) זאת תפילתנו בעדכם כל הימים.
(ז) בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה. (ח) ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ. (ט) ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'. (י) ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו.
(יא) ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה, וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה.
(יב) אנשי יהודה וירושלים והזקנים, לאריסטובלוס אומֵן המלך תלמי ממטה הכוהנים המשוחים, וליהודים אשר במצרים, שלום וישע.
(יג) הננו מברכים את ה' אלוהינו אשר הציל את נפשנו מצרה גדולה להתייצב לפני מלך אדיר ונורא. (יד) כי הוריש ה' את אויבינו מעירנו הקדושה, ויפיצם בגבולי ארץ פרס. (טו) והמלך עם חילו הגדול והעצום נהרגו בבית נאניה בעקבות כוהניה. (טז) כי בבואו אנטיוכוס עם להקת מרעיו אל בית נאניה, ויתלוצץ לקחת אותה לו לאשה, למען החזיק באוצרותיה כמוהר. (יז) ויהי כאשר הביאו כוהני נאניה את האוצר, והמלך ואנשיו הלכו אל הבית פנימה לראותו, ויסגרו הכוהנים את דלתי הבית מאחריהם. (יח) ויפתחו דלת נסתרה, ויסקלו אותו וכל אשר עמו באבנים וימותו. (יט) ויכרתו את ראשם ויגזרו אתם לגזרים, וישליכום החוצה. (כ) הודות והלל לה' כי הכרית את הרשעים מן הארץ ואינם.
(כא) ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו. (כב) וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים. (כג) כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה. (כד) ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה. (כה) ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה. (כו) אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם. (כז) ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן. (כח) אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב.
(כט) ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו, עד כי אוּכל הקורבן. (ל) ויתפלל יונתן אל ה', ונחמיה וכל העם ענו אחריו ויאמרו.
(לא) ה' אלוקים יוצר ובורא הכל, עזוז ונורא צדיק ורחום, אתה לבדך מלכינו ומושיענו. (לב) ה' הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי, אלוקי האלוקים ואדון העולם, הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו, אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך. (לג) רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך ישראל, ושמר את נחלתך וברכה. (לד) קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים, פקח עינך וראה את חרפתם, כי תועבת כל אדם המה, למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו. (לה) שפוך חמתך על צוררי עמך, אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ. (לו) תביאנו ותטענו בהר נחלתך, כאשר אמר משה עבדך.
(לז) ככלותם להתחנן, וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'. (לח) ויהי כי אוכל הקורבן, ויצו נחמיה לצקת את המים הנותרים על הרצפה, ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח. (לט) ויוגד למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש, ויבעירו אש בקורבן אשר הקריב נחמיה, וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא. (מ) וימצא כי אמת ונכון הדבר, ויקדש את המקום ויגדור אותו גדר, ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו. (מא) ויקרא נחמיה את שם המקום ההוא הפטר, לאמור קודש הוא. ואחרים קראו לו נפטר.
פרק ב [דברי ירמיהו על שמירת האש]
(א) וגם נמצא כתוב בספרים, כי ירמיהו הנביא ציוה לגולים לקחת את האש ולטמנה כאשר אמרנו. (ב) גם נתן להם את ספר תורת ה' לבל ישכחוה, ולבבם לא יפתה לסור מן הדרך, בראותם את פסילי זהב וכסף בגאון תפארתם. (ג) וישנן להם דברים רבים ונכוחים, לבל תמוש תורת ה' מלבבם. (ד) וגם זאת נמצא כתוב, כי הגיד להם על פי ה', לשאת אתם את אוהל מועד ואת הארון.
(ה) ויהי בבואם ההרה אשר עלה עליו משה לראות את הארץ, וימצא ירמיהו שם מערה ויסתר בה את האוהל ואת הארון ואת מזבח הקטורת, ויסתום את פיה. (ו) ומקצת האנשים אשר הלכו אתו בקשו לעשות להם אות, וילאו למצוא את המערה. (ז) וישמע ירמיהו ויגער בם ויאמר, אל ידע איש את המקום, עד אשר יקבץ ה' את עמו ונתן להם רחמים. (ח) אז יגלה ה' את המקום, וכבוד ה' יופיע בענן, כאשר היה בימי משה ובימי שלמה בהתחננו אל ה' לקדשו. (ט) ויספר להם ירמיהו את חכמת שלמה ואת הקורבנות אשר הקריב עת חנוכת המזבח, ככלותו להקים את מקדש ה'. (י) וכאשר התפלל משה, ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה, כן נענה גם שלמה בתפילתו. (יא) כי אש ירדה מן השמיים ותאכל את העולה ואת הזבחים. (יב) וכאשר דרש דרש משה את שעיר החטאת והנה שורף ולא אכל ממנו איש, כן עשה שלמה בהקריבו את קורבנותיו לה' שמונת ימים.
[איסוף ספרי התולדות]
(יג) כל הדברים האלה נמצאו בדברי הימים הנכתבים בימי נחמיה. (יד) וכאשר דרש נחמיה אל ספרי דוד והמלכים והנביאים, ואת אשר כתבו בדבר הקורבנות ויאספם לאסיפה. (טו) כן עשה גם יהודה, כי אסוף אסף את הספרים אשר נפוצו והתפזרו בסערת המלחמה בארץ. (טז) והם למשמרת בידינו, ואם נכספתם להם, שלחו נא אלינו ושלחנום לכם.
(יז) ועתה כתבנו לכם את כל הדברים האלה, למען תחוגו עמנו את החג הזה כאשר יאות לכם. (יח) והננו מייחלים לה' אלוהינו אשר פדה את עמו, והשיב לנו את נחלתנו ואת הממלכה ואת עבודת הכהונה כאשר הבטיחנו בתורתו הקדושה. (יט) כן ירחם עלינו ויקבץ נידחנו מתחת כל השמיים, להביא אותם אל ארץ קודשינו, כאשר החל לחלץ אותנו ממצוקותינו ויטהר את בית מקדשו.
(כ) ואת מעשי יהודה המכבי ואחיו ואת טהרת המקדש מטומאתו, ואת חנוכת הבית ואת מלחמות אנטיוכוס המפואר ובנו אאופטר. (כא) ואותות השמיים אשר ראו האצילים והמקנאים לעדת ישראל. (כב) איכה גדודי מצער הניסו חיל גדול מן הגויים, וירדפו אחריהם ויבזו את ארצם. (כג) ואת פדות קריתנו הקדושה ואת בנין הבית המפואר על פני כל הארץ. (כד) וכאשר הוקמו בחסד ה' עלינו כל חוקותיו ומשפטיו אשר כמעט הופרו בארץ.
[על כתיבת הספר]
(כה) את כל הדברים האלה אשר כתבם ישוע הקריני על ספרים חמישה, ניסיתי לכלכל בדברים מעטים ולהעלותם על ספר אחד. (כו) כי בראותי את מספר המעשים כי בלול, וכבדו הדברים על הקורא כי רבו. (כז) חשבתי לספרם כמשפטם, לבעבור ירוץ הקורא בהם, ויקל עליו להבינם ולשומרם בלבו. (כח) ידעתי גם ידעתי, כי בצאתי לקצר רבה וכבדה המלאכה עלי, וזעת אפים ולילות עמל הכינותי לי. (כט) אולם כי יעשה איש משתה, גם עליו תיכבד העבודה להשלים חפצי כל קרואיו. (ל) לכן לא יראתי להעמיס את העבודה על שכמי, להועיל לכל אשר יחפוץ בה. (לא) ועזבתי את המעשים האחדים במתכונתם לסופר הראשון, ורק לקצר הדברים עמלתי. (לב) וכאשר יעשה החרש, בבנותו בית ידאג וישכיל על יסודי הבית ותכונותיו, ויעזוב הטיבו ויפותו לאיש אחר, כן עשיתי אף אני. (לג) כי דרך כל סופרי הקורות, לדרוש ולחקור לכל עניין ומעשה, לכלכל הדברים כמשפט ולהשתרע כחפצם. (לד) אך למקצר ניתן חוק לערוך את עצם הקורות, ולהציגם לפני הקורא בדרך קצרה.
(לה) ואחרי הקדמתי זאת אפנה את לבי לדברי הימים, למען לא יגדל מפתח הספר מתוכן דבריו.
פרק ג [מפלתו של היליודרוס]
(א) ויהי בהיות שלום בקריה הקדושה, וחוקי ה' נשמרים ונעשים, כי לבב חוניו שלם עם ה' אלוהיו ושנא לכל פעלי עוול. (ב) ויתאמצו גם המלכים מסביב להיטיב עם העיר ולכבדה, וישלחו מתנות יקרות אל היכל ה'. (ג) וגם סליקוס מלך אסיא הוציא כסף מבית אוצרו, לקנות קורבנות להקריבם בבית ה'. (ד) ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין, והוא שונא לכהן הגדול, יען כי חשך אותו מעשות כל רע בירושלים. (ה) ויהי כי ירא מפניו, וילך אל אפלוניוס בן תרשי נציב ארם וצור, ויאמר לו.
(ו) הנה אוצר הבית מלא כסף וזהב, אשר לא יספר מרוב, ורב מידי העבודה לקורבנות הבית, ולמלך שווה לקחתו.
(ז) ויהי בבוא אפלוניוס אל המלך, ויגד לו את דבר הכסף, ויפקד המלך את היליודורוס אשר על כל מלאכת העבודה ללכת ירושלימה ולהביא לו את הכסף. (ח) וימהר היליודרוס וילך כאיש עובר לתומו בארץ ארם וצור, ומחשבתו הייתה לעשות את מצוות המלך.
(ט) ויהי בבואו ירושלימה, והכהן הגדול יצא לקראתו לשאול לשלומו, ויגד לו היליודרוס את אשר הוגד למלך על דבר הכסף, וישאלהו האמת הדבר אם לא. (י) ויענהו הכהן ויאמר: הנה הכסף הופקד לפיקדון איתנו, והוא למחיית אלמנות ויתומים. (יא) ומקצתו לטוביה בן הורקנוס, איש ישר ותמים, וכל אשר הגיד לך שמעון הבליעל שקר ומרמה הוא. (יב) כי לא ימצא באוצר הבית, בלתי ארבע מאות כיכר כסף ומאתיים כיכרי זהב. (יג) ומי יערוב את ליבו לשלוח בו יד ולעשוק אותם, אשר הפקידו את רכושם למשמרת במקדש ה' הנכבד והנורא על פני כל הארץ. (יד) ויאמר היליודרוס חלילה לי לעבור את מצות המלך, הלא הוא ציוני להביא לו את הכסף, ומאמרו אין להשיב.
[היליודרוס ניגף בידי סוס פלאי]
(טו) ויהי כאשר בא ליום מועד אל ההיכל לראות את האוצר ולקחתו, ותהום כל העיר ותיבהל. (טז) הכוהנים נפלו על פניהם לפני מזבח ה' בבגדי השרת אשר עליהם, ויתחננו אל ה' אשר הזהירם לבל ימעלו בקודש ולשמור את אשר הופקד על ידם. (יז) וכל רואי פני הכהן הגדול נהפך לבבם בקרבם, כי ראה כל איש ברוע פניו כי נשבר ונדכה לבבו. (יח) כי נבהלו כל עצמותיו ומראה פניו ענתה בו כי נפשו מרה לו מאוד. (יט) האנשים עזבו את בתיהם ויקהלו לצעוק אל ה' בצר להם, כי ראו את בית ה' נכון לשרקה ולחרפת הגויים. (כ) הנשים חגורות שק נעו ברחובות, והעלמות אשר לא שזפתן עין התאספו אלה על פתחי ביתן ועל החומות, ואלה מציצות מין החלונות. (כא) וכולם פרשו את כפם השמיימה ויתחננו אל ה'. (כב) וימס לבב כל איש בראותו את חרדת העם וזלעפת הכהן הגדול בשוועו אל ה' לתשועה. (כג) ויהי בהתחננם אל ה' להגן על הון האנשים אשר הניחו למשמרת בקודש, והיליודרוס עומד עם אנשיו לפני אוצר ההיכל לבצע את מזימתו הרעה. (כד) וירא כבוד ה' אלוהי הרוחות במחזה נורא, ותפעם רוחו ורוח האנשים אשר באו עימו, ותהי מחיתת אלוהים עליהם. (כה) כי ראו סוס חבוש בפארו, ורוכב איום ונורא לבוש שריון זהב על גבו, והסוס רץ בכל כוחו לקראת היליודרוס וייגפהו בשתי פרסות רגליו. (כו) ושני בחורי חמד לבושי הוד והדר עומדים על שתי צלעותיו, ויכו אותו הכה ופצוע. (כז) ויפול ארצה ויתעלף, ותכהינה עיניו מראות, ויקחוהו ויושיבהו על הכסא ויישאהו החוצה.
(כח) ויראו את האיש אשר בא ברוב עבדיו ושוטריו אל אוצר ה' חדל וחלש, כל תוקפו וגבורתו כלו כעשן. (כט) כי נגעה בו יד ה', ויהי כאילם לא יפתח פיו, ואין תקווה ואין עוזר לו. (ל) ויהללו כל העם את ה' כי נתן כבוד למקדשו, וימלא בית ה' קול ששון ושמחה תחת קול מספד ונהי, כי עשה ה' מופת לעיניהם.
(לא) ויבואו רעי היליודרוס אל חוניו הכהן ויבקשו ממנו לחלות את פני ה' בעד נפש אדוניהם, כי חלה למות. (לב) וישמע הכהן לקולם, כי אמר פן יאשימנו המלך לאמור היהודים שלחו ידם בהיליודורוס, ויקרב מנחה בעדו. (לג) ויהי בהתחננו, וייראו שני הבחורים שנית בלבושיהם אל היליודורוס ויאמרו לו, תן כבוד לכהן וברכהו, כי בגללו הותירך ה' לחיים. (לד) ועתה קום וספר בגויים את כבוד אלוהינו, כי יד ה' מן השמיים נגעה בך לייסרך. (לה) עודם מדברים ואינם, כי נעלמו.
(לו) ויקרב היליודורורס קורבן לה', ויידר לו נדר בעבור החיותו, ויברך את חוניו, ויקח את חילו וישב אל המלך. (לז) ויספר לכל העם את מופתי ה' הגדול אשר ראו עיניו. (לח) ויהי כי שאלהו המלך לאמור את מי אשלח עתה לקחת את האוצר בירושלים. (לט) ויענהו הילידורורס ויאמר, אם יש לך אויב, או איש אשר שואף למלכותך, אותו תשלח, כי שוב ישוב אליך מוכה ונגוע, אם אך יהיה לו לנפשו לשלל. (מ) הנה אלוהיהם השוכן בשחקים נורא הוא במקום הזה, ולא יעלים עיניו ממנו לשמרו ולהצילו, וכל אשר שולח ידו בו, בן מוות הוא. (מא) זה הדבר אשר קרה להיליודורוס ולאוצר הבית.
פרק ד [קניית הכהונה הגדולה בכסף]
(א) ושמעון אשר מעל מעל באוצר ההיכל ובארץ מולדתו, הוציא שם רע על חוניו הכוהן לאמור: (ב) על ידו נהייתה הרעה הזאת להיליודורורס, וכי גם נכספה נפשו לממשלת הארץ. (ג) וכל עמל נפשו היה אך לבקש את שלום העיר ואת שלום עמו, ולחזקם ללכת בתורת ה'. (ד) ויהי כי גדלה השנאה ביניהם, עד כי רעי שמעון החלו לשלוח יד במיודעי חוניו. (ה) וירא חוניו כי מן המריבה הזאת יצא הקצף על כל הארץ, כי גם חרה בו אף אפולוניוס נציב ארם וצור, עד החזיקו ימי שמעון, ויקם וילך אל המלך. (ו) אולם לא הלך לצעוק חמס על עמו, כי אם לטובת הארץ ויושביה. (ז) כי אמר אם לא ישית המלך את ליבו על הדבר, לא תשקוט הארץ ולא ייעצר שמעון מרשעתו.
[ישוע אחי חוניו קונה את הכהונה ובונה גמינסיום]
(ח) ויהי בעת ההיא וימת סליקוס והממלכה עברה לאנטיוכוס המפואר, ויקם ישוע אחי חוניו ויבקש את עבודת הכהונה. (ט) ויאמר אל המלך אם נתון תיתן את משמרת הכהונה על ידי, ושקלתי שלוש מאות ושישים כיכר כסף במחירה, ועוד שמונים כיכר מתרומות הארץ. (י) ומלבד זאת אוסיף לך עוד חמישים ומאה כיכר כסף, בתתך לי יד להקים בתי משחק בירושלים לחנך בתוכם את הנערים, ומשפט אחד יהיה להם וליושבי אניטיוכיא.
(יא) ויהי כאשר נתן לו המלך ככל אשר שאל, והממשלה נכונה בידו, ויניא את לבב העם ללכת בדרכי היוונים. (יב) ויפר את כל החוקים הטובים אשר נתנו להם מן המלכים לפנים על יד יוחנן אבי אפולימוס, הוא אאפולימוס אשר שולח לרומא לכרות ברית את זקניה. (יג) ויסר את חוקי ה' וישם חוקי תועבות תחתם. (יד) וייבן בית משחק מתחת לעיר דוד כחפצו, ויצו לכל בחורי כוח לשחוק בו במסווה על פניהם. (טו) ויפרצו חוקות היונים על פני כל העיר בתועבת ישוע הבלייעל, אשר לא היה לו משפט הכהונה. (טז) כי גם הכוהנים עזבו את עבודת המזבח ואת הקורבנות, ויבוזו את הקודש, ויחפזו ללכת אל בית המשחק להתפתל ולהתגנח בחנית ורומח, ולשחוק בשחוק הכדורים. (יז) ויחשבו את דרכי אבותיהם להבל וריק, ויינשאו ויהללו את דרכי היוונים. (יח) אולם הושב להם חרפתם אל חיקם, כי השליח ה' בהם את הגויים אשר זנו אחריהם, ויהפכו להם לאויבים. (יט) כי דבר ה' לא ישוב ריקם, וגמול אדם ישלם לו, כאשר יגידו לנו הימים הבאים.
(כ) ויהי בשנה החמישית לשנות השחוק והמשחקים, התאספו בצור וגם המלך בתוכם. (כא) וילך ישוע הרשע מבחורי ישראל כדרך יושבי אנטיוכיא לצור, להתבונן על השחוק, ויתן בידם שלוש מאות דרכמונים לקנות בהם זבחים להרקולס. (כב) ויראו האנשים כי לא נכון לעשות כן, ויחדלו לקנות את הזבחים. (כג) ואף אומנם הנודר לזבחי הרקולס נדרם, קנו בהם כל צרכי אניות לארצם.
[מנלאוס קונה את הכהונה]
(כד) ויהי אחר הדברים האלה, ויהי יום קרואי מועד לתלמי פילומיטר מלך מצרים. (כה) וישלח אנטיוכוס את אפולוניוס בן מנסטי לקרואים במצרים. (כו) וירא כי כנכרי נחשב בעיני תלמי, ויפן לדרוש את שלום ארצו, וילך ליפו ומשם הלך ירושלימה, ויצא יהושע וכל העם לקראתו, ויביאהו בלפידים ובתפארת גדולה אל העיר, ואחרי כן שב עם אנשיו ארצה צור.
(כח) ויהי מקץ שלוש שנים, וישלח ישוע את מינילאוס אחי שמעון הנזכר אל המלך, למען הביא לו את הכסף ולהזכירו זיכרון דברים אשר פורשו ביניהם מקדם. (כט) וימצא מינילאוס חן בעיני המלך, כי החניף לו בחלקת שפתיו, וישג את הכהונה מידו. (ל) ויוסף לו עוד שלוש מאות כיכר כסף על הכסף אשר נתן לו ישוע, וישב ירושלימה ופקודת המלך בידו. (לא) אפס כי לא הלך בדרכי הכוהנים כי אם בדרכי העריצים, ויטרוף טרף ככפיר יער.
(לב) ויגורש ישוע ממשמרת הכהונה כאשר גרש את חוניו אחיו, וינוס בקלון אל ארץ בני עמון. (לג) ותהי הכהונה למינילאוס. (לד) אך כי לא מצאה ידו די כסף לשלם למלך כאשר דיבר, וזסטרטיס נציב עיר דוד היה נושה בו, כי כן ציוהו המלך. (לה) וישלח המלך ויקרא לשניהם ויסירם מעל כנם. (לו) ויתן את ליזמכוס לכהן תחת מינילאוס אחיו, ואת קרטיס שם לפקיד על אי קפרי תחת זסטרטיס.
[אנדרוקינוס הורג את חוניו]
(לז) ויהי בימים ההם ויקשרו יושבי תרשיש ומלותי קשר על המלך, על אשר נתנם לאתנן ביד אנטיוכית פילגשו. (לח) ויקום המלך מהר להשקיט את מרד העם, ויַשאר את אנדרוניקוס, אחד מרואי פני המלך, לפקיד אחריו. (לט) וישמע מינילאוס ויתנכל לשוב אל משמרתו, ויגנב מעדיי הזהב אשר בהיכל, ויתן אותם לאנדרוניקוס, וגם מכר מהם בצור ובערים מסביב. (מ) ויוגד הדבר לחוניו ויוכח אותו, והוא ישב בדפני עיר המקלט אשר לפני אנטיוכיא. (מא) וילך מינילאוס בסתר אל אנדרוניקוס, ויבקש ממנו להרוג את חוניו. (מב) וילך אנדרוניקוס אל מקום מושבו, ויפתהו בערמה לצאת אליו, וישבע לו לאמור, לא תיגע בך יד. וימאן לדבריו אף כי ליבו חרד ויצא. (מג) ויהי בצאתו וידקור אנדרוניקוס חרב בבטנו וימות. (מד) ויחר הדבר מאוד בעיני היהודים ובעיני הגויים, על אשר שלח ידו באיש ישר ותמים כמוהו על לא דבר. (מה) ויהי בשוב המלך מערי קיליקיא, ויתקבצו ויבואו אליו היהודים והיונים ויצעקו חמס על על אנדרוניקוס, על דבר הדם הנקי אשר שפך. (מו) ויתעצב המלך אל ליבו ויבך, כי נכמרו רחמיו על תום דרכו וענוונתו. (מז) ויחר אפו באנדרוניקוס, ויצו להסיר את אדרת הארגמן וכל בגדיו מעליו, ולהעבירו ברחובות העיר. (מח) ויהי בבואו אל המקום אשר שלח בו יד רשע בחוניו, ויפגעו בו וימות. (מט) וישב לו אלוקים את גמולו בראשו.
[ליזימכוס בוזז את ההיכל]
(נ) וגם ליזימכוס מעל מעל במקדש ה' ויבוז את ההיכל בעצת מינילאוס אחיו. (נא) ויקהלו עליו כל העדה, כי כמעט נעדר כל כלי יקר מבית אלוקים. (נב) וירא ליזימאוס את קצף העם כי הלך הלוך וגדל, וירק שלושת אלפים איש, ויפקד איש דמים זקן בא בימים לפקיד עליהם, ויחל להרים יד רשע ולקצות בעם. (נג) וירא העם, וירימו אבנים ומוטות וברזל ויפגעו בם, ורבים מילאו את חופניהם אפר, וישליכוהו בעיני אנשיו. (נד) ויפלו חללים רבים ארצה, וימיתו מהם לרוב והנשארים הניסו. (נה) ואת שודד ההיכל תפשו חי על אוצר ההיכל, ויורידהו בדם שאולה.
(נו) ואחרי כן שמו אל ליבם לעשות משפט במיניליאוס המסית, והמלך עודנו בצור. (נז) ויביאו שלושה אנשים משלוּחי הזקנים את הדבר לפניו לשפטו.
(נח) ויהי כי נלכד מינילאוס באמרי פיו, ויפתה את תלמי בן דורימון בשוחד, לבקש על נפשו מאת המלך. (נט) וילך תלמי אל המלך בחדר המקרה אשר היה שם, ויפתהו לנקותו מאשמו. (ס) וינקה המלך את מינילאוס ראש כל המכשלה הזאת, וישפוט משפט דמים את כל הצועקים על מינילאוס, גם כי נקיים היו בעיני שופטי בני כיתים. (סא) ויהרגו כל האנשים החרדים על דבר ה' ועל דבר עמו והיכלו בניקיון כפיהם. (סב) ויצר הדבר הרע הזה לכל יושבי צור, ויוציאו בנדבת ליבם כסף רב לקבור אותם בכבוד. (סג) ומינילאוס הוקם על משמרתו הראשונה, בעזרת בוצעי בצע אשר ידם הייתה אתו, וילך הלוך ורצוץ וירד את העם בפרך.
פרק ה [אנטיוכוס בוזז את אוצרות המקדש]
(א) ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס שנית אל ארץ מצרים. (ב) ואותות ומופתים נראו בשמים ליושבי ירושלים מספר ארבעים יום. (ג) ויראו כדמות פרשים לבושי שריוני זהב נושאים חניתות, מערכה מול מערכה. (ד) והנה פוגעים איש באחיו בחניתותיהם וחוסים במגיניהם, ויש מהם שולפי חרב ושולחי חיצים, ושריונותיהם נוצצים ומפיצים נוגה כברק. (ה) ויעתירו כולם אל ה' לבעבור יהיו להם האותות האלה לטובה.
[שמועות על מות אנטיוכוס, מרד ישוע]
(ו) ובימים ההם עבר קול שקר בארץ לאמור, מת אנטיוכוס. (ז) וישמע ישוע ויזעק כאלף איש וייפול פתאום על העיר, ואחרי הכותו את שומרי החומות לכד את העיר. (ח) וינס מינילאוס אל המצודה, וישוע הרג ולא חמל ביושבי ירושלים, ויעלוץ ליבו בתחבולותיו כאיש גבר על אויביו, ולא זכר כי עשה טבח בעמו. (ט) אך לא השיגה ידו להחזיק בממשלה, כי בלכדו בשחיתותיו נס בחרפה ובוז שנית ארצה בני עמון. (י) וייאסר אחרי כן לבושתו בבית הסוהר על יד אריטה מלך ערב, ואחר הימלטו משם נע מעיר לעיר, ויהי נתעב ונאלח בעיני כל רואיו, כאיש אשר מרד באלוהיו ובארץ מולדתו ויידח מצריימה. (יא) וכאשר הוריש רבים מנחלת אבותיהם להתגורר בארץ נוכריה, כן הדביקה גם אותו הרעה בארץ נוכריה. (יב) וימת בארץ לקדימון אשר קיווה למצוא שם מרגוע לנפשו, יען כי בעלי בריתו היו מלפנים. (יג) וכאשר הפיל חללים רבים בלי למצוא קבר, וימות גם הוא כן. (יד) כי לא נקבר אל אבותיו ולא התאבל איש עליו, וגם בארץ אחרת לא מצא קבר.
[אנטיוכוס מכה את יושבי העיר ובוזז את המקדש]
(טו) ויהי כשמע המלך את הדברים האלה, ויחר אפו, כי אמר עוד מעט וכל ארץ יהודה תפשע בי. (טז) ויסע ממצרים וילכוד את ירושלים ביד חזקה. (יז) ויצו את אנשיו לאמור: הכה תכו כל אשר יפול בידכם, וגם על הממלטים את נפשם על גגות הבתים אל תחמולו. (יח) ויהרגו בלי רחמים גם נער וזקן איש ואשה, גם בחור גם בתולה, וגם על עוללים ויונקים לא חמלו. (יט) ובשלושת ימים השחיתו שמונים אלף איש, ארבעים אלף נהרגו, ומספר הנמכרים כמספר הנהרגים. (כ) וכל זה איננו שווה לו, כי גם הלך אל קודש הקודשים, והבוגד מינילאוס הלך עמו לנחותו הדרך, ויפשע בתורת ה' ובארץ מולדתו. (כא) ויחמוס אנטיוכוס בכף רשע את כל כלי הקודש, וכל אשר התנדבו המלכים לפאר את המקדש ולייפותו, את הכל גזל ביד חמס. (כב) ויתגאה ברום לבבו, באין מבין כי הפגיע ה' את חטאת העיר על יושביה כי רבה, לכן דיכא לארץ ראשה ויענה. (כג) ולולי אף ה' חרה בעמו על רוב פשעיו, כי עתה נגעה בו יד ה' כאשר נגעה בהליודורוס בלכתו על פי סליקוס לבוז את אוצר ההיכל. (כד) אפס כי לא בחר ה' בעמו בגלל העיר, כי אם בחר בעיר בגלל עמו. ובפוקדו על העם - פקד גם על הבית. (כה) וכאשר עזבו ה' ברוב אפו, כן השיבו על תפארתו במשוך עליו חסדו.
(כו) ומכסת הכסף אשר גזל אנטיוכוס מן ההיכל שמונה עשר כיכר. (כז) ויקחם ויעבירם בחיפזון אל אנטיוכיא, וידמה בגאון לבבו להפוך הים ליבשה והיבשה לים. (כט) ויפקוד על ירושלים את פוליפוס מארץ פריגיא, אשר הרע עוד מאדוניו. (ל) ועל הר גריזים הפקיד את אנדרוניקוס, ונלווה אליהם מנילאוס, אשר התנשא בחמתו על קהל ה' וירשע מכולם.
(לא) ומגודל שנאתו את היהודים שלח איש צורר ואויב, את אפלוניוס, אל ירושלים, ועשרים ושניים אלף איש עמו. (לב) ויצווהו להרוג את האנשים לפי חרב, ולמכור את הנערים ואת הנשים לעבדים ולשפחות.
(לג) ויהי בבואו ירושלימה, ויתחבא עד יום השבת, ויהי כי שבתו היהודים ממלאכתם, ויצו פתאום את אנשיו להיחלץ. (לד) ויהי כי יצא העם לראות מה זה יעשה, ויפלו עליהם בחרבות, ויעברו בתוך העיר, ויוסיפו להכות בעם מכה רבה מאוד. (לה) וינוס יהודה המכבי עם תשעה אנשים המדברה, ויאכלו את עשב האדמה כבהמות השדה, למען הינזר משיקוץ הגויים.
פרק ו [גזירות אנטיוכוס]
(א) ויהי אחר הדברים האלה, וישלח המלך איש זקן מאנטיוכיא, ויצווהו ללחוץ את היהודים לסור מחוקות אבותיהם ולעזוב את תורת ה'. (ב) וגם לטמא את המקדש בירושלים ולכנותו בשם בית יופיס אולימפיוס, ואת הקודש על הר גריזים בשם בית יופיס קסיניוס, יען כי יושביה זרים. (ג) ויהי בהיוודע התועבה הזאת, וייצר לישראל מאוד מאוד.
(ד) והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'. (ה) וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא. (ו) ויפצרו בם ביד חזקה לזבוח זבחים מידי חודש בחודש ביום הולדת המלך. (ז) ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים. (ח) ובעצת תלמי העבירו קול בכל ערי הגויים סביבות ירושלים לאמור: (ט) כל איש מבית ישראל ילך בחוקותינו ויזבח זבח, ואם מאן ימאן - מות יומת. (י) ותקצר נפש העם מצרה ויגון. (יא) ותמצאנה שתי נשים אשר מלו את בניהן, ויקשרו את הילדים על שדי אימותיהם, ויעבירו אותן ברחובות העיר, ואחרי כן שמטו אותן מעל החומה. (יב) ויהיו אנשים אשר התחבאו במערות סביבות היער לעשות את השבת. (יג) ויוודע הדבר לפוליפוס וישרוף אותם באש, ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל שבת.
[תכלית הצרות - להעיר למוסר אוזננו]
(יד) ואני בבקשתי מכל קוראי הספר הזה לבל ישתוממו על הצרה הגדולה הזאת אשר באתנו. (טו) הן לא לכלותינו פקד ה' את הרעה עלינו, כי להעיר אוזנינו. (טז) כי תוכחת מוסר לחטאים חסד אלוהים הוא, ואת אשר יאהב ה' יוכיח. (יז) אך לא ישא לפשענו כאשר ישא לפשעי הגויים, כי עצור יעצור את רוחו עליהם, עד כי שלם עוונם ואז יכלם כרגע. (יח) אמנם לא כן עמנו, כי אם יגלה אוזננו למוסר לעוצרנו מהוסיף סרה, ועל כן לא יעיר כל חמתו. (יט) כי לא הסיר חסדו ממנו לנצח, וגם כי הניף שבט עברתו עלינו, לא יעזבנו ולא יטשנו עד עולם.
(כ) את הדברים האלה הגדתי למשמרת ולמוסר, ומעתה נשוב אל חפצינו.
[אלעזר מסרב לאכול חזיר]
(כא) איש נבון ויודע ספר היה בישראל, והוא זקן ובא בימים ויפה מראה, ושמו אלעזר. (כב) ויפתחו את פיו בחוזקה להאכילו בשר חזיר, ויקא אותו לעיניהם. (כג) כי בחרה נפשו לתת את גוו למכים ולמות ביושר לבבו, מחיות חיי תמרורים. (כד) כי זאת תורת האדם אשר יראת ה' בלבבו, עת כי יאלצהו לשקץ את נפשו. (כה) והאנשים אשר הופקדו על התועבות האלה ידעוהו מימים רבים, ויוליכו אותו במסתרים, ויאמרו לו. (כו) הנה נביא אליך בשר טהור וממנו תאכל, והיה כל רואיך יאמרו כי מבשר הקורבן אכלת, כאשר ציוה המלך. (כז) ויאמרו לו כדברים האלה למען הציל אותו ממות, כי נכמרו רחמיהם עליו באהבתם אותו.
(כח) ויען האיש כאשר יכון לשיבתו, ולדרך אשר הלך בו מנעוריו לשמור את מצוות ה'. (כט) ויאמר הורידו נא את שיבתי שאולה. (ל) כי לא יאות לישיש כמוני לכחש, ולמה יאמרו הצעירים ממני לימים, הן אלעזר בן תשעים שנה נהפך גם הוא לעובד אלילים. (לא) ולמה אתעה את עמי בכחשי, למען האריך ימי המעטים ולשימם לחרפת שיבתי. (לב) ומה בצע כי אחלץ ממות נפשי, האוכל הימלט מיד ה' אם חי אנוכי או מת. (לג) לכן הנני הולך למות בטוב לב, כאשר יאות לזקן כמוני. (לד) והייתי לאות ולמשל לכל בני עמי להערות למוות נפשם שמחים וטובי לב, על תורת ה' וחוקותיו.
(לה) ויהי ככלותו לדבר ויחלו לענותו ותיהפך אהבתם לאיבה עזה, כי אמרו איש קשה עורף הוא. (לו) ויהי בהכותם אותו מכות רצח, ויאנח ויאמר: ה' אלוהים לך נגלו כל תעלומות. (לז) אתה יודע כי יכולתי להינצל ממכאובי האנושים האלה, אך בנפש חפצה אסבלם למען שמך הגדול. ותצא רוחו וימות. (לח) ויהי במותו משל ומוסר לנער ולזקן, לאהבה את ה' וליראה אותו.
פרק ז [אשה ושבעת בניה]
(א) וגם אשה ושבעה בניה היו אסורים בבית הסוהר, ויפצר בם המלך לאכול מבשר החזיר, ויכו אותם בשוטים ובמקלות.
(ב) ויאמר אליו הבכור מה תשאל ומה תבקש ממנו, הנה תבחר מחנק נפשנו מסור מחוקות אבותינו. (ג) ויתאנף בו המלך, ויצו לשים מחבת וקלחת על האש, ויעשו כן. (ד) ויצו לכרות את לשונו ולהפשיט את עורו מעל בשרו, ולקצץ את ידיו ואת רגליו לעיני אמו ואחיו. (ה) ויהי כי היה מושחת מאיש מראהו, ויצו לתיתו בקלחת לצלותו חי. ויהי בהתאבך העשן, וירהיבו איש באחיו הבנים, וגם האם למות שמח וטוב לב. (ו) ויאמרו: ירא ה' עלינו וינחם כרוב חסדיו, כאשר שר משה עבד ה' ועל עבדיו יתנחם.
(ז) הראשון מת וייקחו את השני להתעלל בו, ואחרי הפשיטם את עורו מעל בשרו וימרטו שערות ראשו וישאלוהו לאמור: (ח) התאכל מבשר החזיר בטרם ייפרד שארך מעל עצמותיך? ויאמר לא. וייקחוהו ויענוהו כראשון. (ט) ויהי בצאת נפשו, ויאמר אל המלך: איש הדמים, הנה נפשנו בידך לקחתה, אולם אלוהינו שבשמים יעיר את רוחו עלינו, והחיינו לחיי עולמים, עקב אשר מתנו בעבור תורתו הקדושה.
(י) ויביאו גם את השלישי וילעיבו בו. (יא) ויהי כאשר שאלו ממנו את לשונו ויוציאה מפיו, וישלח את ידו ויאמר: (יב) ה' אלוהים אלה הם העצמות אשר נתת לי, ובטוב לבי הנני נותן אותם בעבור תורתך הקדושה, ולישועתך קיוויתי כי השב תשיבם לי. (יג) ויתפלא המלך ועבדיו על אומץ לבב הנער, והמכאובות כאין בעיניו.
(יד) ויהי אחרי מותו ויענו את הרביעי וייסרוהו בשוטים. (טו) עוד נשמתו באפו ויאמר: טוב לחסות בה' מבטוח באדם, כי איקץ לחיי עולם ואתה לא תיקץ.
(טז) ואחרי הביאו את החמישי ויענונו, וירא את פני אנטיוכוס ויאמר: (יז) הנה הכוח בידך להרשיע כאות נפשך, אף כי בן מוות אתה, אולם אל תאמר בלבבך כי נטש ה' את עמו. (יח) עמוד כמעט רגע ותראה את יד ה', כאשר ינגע אותך ואת ביתך.
(יט) ויקריבו גם את השישי, ויהי בטרם יצאנה נפשו למות, ויאמר: הישמר לך פן תשעה בדברי שקר.
(כ) הן כל אלה מצאונו יען כי הרשענו לה' אלוהינו, ויפליא את מכותינו. (כא) רק הסכת ושמע כי לא תמלט מיד ה' אלוהים אשר נאצת.
(כב) אכן מי לא ישתאה לאומץ לב האשה הזאת, הראויה להיות לנס עמים. (כג) הנה ראתה שבעת בניה נשחטים לעיניה ביום אחד, ותבליג עלי יגונה בתקוותה לה'. (כד) ותאמץ את לבבם בשפת עמה ותדבר אליהם ביקר רוח, כאיש חיל לאמור: (כה) לא ידעתי דרך נוצרתם בבטני, ולא נפחתי נשמת רוח חיים באפכם, וגם עצמותיכם לא יצרתי. (כו) אולם ה' אלוהים ראש כל דבר בורא תבל ויוצר האדם, ישיב לכם בחסדו את חייכם אשר תשליכו מנגד על מצוותיו וחוקותיו.
(כז) ואנטיוכוס חשב בליבו כי הזילתהו בדבריה, כי לא הבינם, ויקח את הצעיר הנשאר מבניה וידבר על ליבו וישבע לו לאמור. (כח) אם סור תסור מחוקות אבותיך, והייתי לך לאדוני חסד ורחמים, ושמתיך לעשיר ולאדיר בארץ, ואהבתיך וכל מחסורך עלי. (כט) וירא כי לא יכול לפתותו, ויקרא לאמו ויאמר אליה: דברי נא את על לב בנך ופתי אותו, למען הצל את נפשו. (ל) ויהי כאשר כלה להלאותה בדבריו, ותען ותאמר: כן אעשה כאשר דברת. (לא) והיא אמרה כן להתל בו, ותפן אל בנה ותאמר לו בשפת עמה. (לב) שמע בני, הנה תשעה ירחים נשאתיך בבטני, ושלוש שנים הינקתיך, ובעמל ובעצב גידלתיך עד היום, ועתה לו תרחמני אך הפעם. (לג) הבט נא השמים והארץ וכל צבאם, כי כל אלה ברא אלוהים מאין, וגם את בני האדם ידיו יצרו. (לד) לכן בני, אל תירא מפני הרוצח הלזה, ומות ברצון טוב כאחיך, למען השב ישיבכם לו ה' אלוהים לעת רחמים.
(לה) עוד היא מדברת וישא הנער את קולו ויאמר: (לו) על מה תאחרו, חלילה לי משמוע בקול המלך כי דבקה נפשי בתורת ה', אשר נתן לאבותינו ביד משה עבדו. (לז) ואתה אויב וצורר היהודים מיד ה' לא תינצל. (לח) אנחנו פשעינו סבלנו, ואם אמנם כעת אף ה' יחרה בנו וידו קשתה עלינו, עוד מעט ישוב וירחם עלינו. (לט) ואתה בן בלייעל ואיש דמים אשר אין כמוך בארץ, אל תתפאר בעוז ידך אשר הרימות על עבדי ה'. (מ) כי לא תמלט ממשפט אל עליון ונורא, אשר לא ייסתר דבר ממנו. (מא) כרגע קטן נשאו אחי את עברתך, ועתה בחסדו בצל שדי יתלוננו. (מב) אך אתה תפקד מחרון אף ה' כפי פעולתך אשר פעלת. (מג) ראה, חרפתי למות נפשי על חוקות אבותי כאשר עשו אחי לפני, וצעקתי אל ה' לחמול על עמו. (מד) והיה כי ינגע ה' אותך נגעים גדולים ונאמנים, והתוודית בפיך כי ה' הוא האלוהים לבדו ואפס זולתו. (מד) וחמת ה' השפוכה על כל בני עמי תיעצר בדמי ובדם אחי.
(מו) ויהי כשמוע המלך את דבריו ויוסף עוד לחרות אפו, ויצו לענותו קשה מאחיו, כי חרה לו מאוד על אשר התעלל בו.
(מז) וימות גם הוא כאחיו, וישם אלוהים מבטחו, וגם את אם הבנים המיתו לאחרונה.
(מח) ועתה רב לנו מקורבנות הגויים ומאכזריות קשות.
פרק ח [יהודה המכבי מצית את אש המרד]
(א) ויהודה המכבי ורעיו הלכו חרש הנה והנה בחזות, ויקראו לאוהביהם ולשארי בשרם ולכל הדבקים עוד בתורת ה', ויאספו כששת אלפי איש. (ב) ויתפללו אל ה' אלוהיהם ויאמרו:
אנא ה' הביטה בעוני עמך אשר יד כל אדם בהם, ורחם על בית קודשך אשר היה למרמס זרים. (ג) חמול נא על הקריה הנבוכה אשר התעתדה לגלים, ושמע את קול דמי ההרוגים הצועקים אליך מן האדמה. (ד) זכור את העוללים ואת היונקים אשר נשפך דמם לעינינו, ונקום את נקמת שמך הגדול אשר חרפו אויביך.
(ה) ויהודה המכבי החל להצר במצעד אנשיו לגויים מסביב, ולא יכלו לעמוד לפניו כי סר חרון אף ה' מעליהם והשיב להם חסדו. (ו) וייפול בפתע פתאום על הערים וחצריהן, ויצת אותן באש, ואת הערים הבצורות תפש לשומרן, ויינגעו האויבים לפניו וינוסו. (ז) והוא ערום יערים להתנפל עליהם לילה, ויהי קול מעשיו הלוך וגדול בקרב הארץ.
(ח) וירא פוליפוס כי גברה יד יהודה מיום ליום, ובכל אשר יפנה יצליח, ויכתוב לתלמי נציב ארם וצור לחוש לעזרתו, כי נחוץ דבר המלך מאוד. (ט) וישלח לו תלמי ממבחר ידידיו, את ניקנור בן פטרוקלי, ועשרים אלף איש מעמים שונים שלח עמו. (י) ונלווה עליו גורגיאש איש מלחמה וגיבור חיל, ויצו אותם להכחיד ולהשמיד את כל קהל ישראל.
(יא) ויאמר ניקנור בלבו, מכור אמכור כל שבויי העברים באלפים ככר, כי זה הוא פרשת הכסף אשר ישלח המלך לזקני רומא למס מימים ימימה. (יב) והרצים יצאו דחופים על פיהו, אל כל הערים אשר על שפת הים ויעבירו קול לאמור. (יג) מי האיש אשר יחפוץ לקנות תשעים יהודים בכיכר כסף ילך ויבוא, ולא עלה על לב ניקנור כי חמת ה' נגד פניו.
(יד) ויהי כשמוע יהודה את הדבר, ויאמר לאנשיו, הנה ניקנור יוצא בחיל לקראתנו. (טו) ויפוצו מעליו כל האנשים אשר היה מורך בלבבם, ולא שמו באלוהים כסלם וינוסו. (טז) והנשארים מכרו את כל אשר להם, ויתחננו אל ה' לקרוא דרור לאנשים אשר מכרם ניקנור טרם נפגשו. (יז) ויאמרו:
אם לא למעננו, למענך פעל, על הברית אשר כרת את אבותינו, ועל שמך הגדול שנקרא עליהם.
[נאום יהודה]
(יח) ויהי כאשר הזעיק יהודה את אנשיו ויהיו פקודיהם למספרם ששת אלפים איש וידבר על לבם ויאמר:
(יט) אל תגורו מפני הגויים ואל תערצו מפני המונם, היוצאים באון ובעול לקראתנו, לכן התחזקו והיו לאנשים. (כ) זכרו את החרפה אשר שמו את מקדש ה', ואת החרבה אשר עשו בקריה הקדושה ויזילוה, וכי הפרו כל חוקות אבותינו. (כא) הן המה חוסים במגינם וברוב כוחם, ואנחנו בשם ה' אלוהינו נגביר, אשר ברגע יכלה כל היוצאים לקראתנו, ומחרונו ימוטו כל מוסדי ארץ.
(כב) ויספר להם את התשועה אשר עשה ה' לאבותינו, בהכותו במחנה סנחריב מאה ושמונים וחמישה אלף איש בלילה אחד. (כג) וכאשר הושיעם יד ה' מן השמים במלחמת בבל לקראת הגלתים. (כד) כי מספר היהודים היה שמונת אלפים, ונלוו אליהם ארבעת אלפים מקדונים. (כח) ואלה לא קמו ולא עמדו מפחד, והיהודים לבדם השחיתו עשרים ומאה אלף איש ארצה. (כו) כי הופיע ה' ממרום עליהם ויגברו ויעשו חיל.
[נצחון על ניקנור]
(כז) ויהי ככלותו לאמץ את רוחם בדברים האלה, ויתעוררו להשליך את נפשם מנגד על תורת אלוהיהם ועל ארץ אבותם. (כח) ויחץ את העם לארבעה ראשים, וישם את אחיו את שמעון ואת יוסף ואת יונתן לשרי צבאות בראשם, ויחלק לכל אחד אלף וחמש מאות איש. (כט) ויצו אחרי כן את אלעזר לקרוא בספר תורת ה', וישם דבר בפיהם לאמור, לה' התשועה. ויקום וילך למסע לפני הנותרים, ויפגע את ניקנור.
(ל) וה' אלוהים היה משגבם וקרן ישעם, כי הכו תשעת אלפים איש לפי חרב, ורבים מהם החלישו בפצעים והשרידים הניסו. (לא) וידלקו אחרי האנשים אשר התקבצו לקנותם לעבדים, וידביקום וייקחו את כספם. (לב) וישובו מרדוף אחריהם, כי קרוב יום השבת לבוא. (לג) ויאספו ויצברו את כל כלי המלחמה ואת השלל, ואחרי כן עשו את השבת. (לד) ויהללו וישבחו את ה' אלוהיהם אשר הושיעם ביום ההוא, ויחל לעשות חסד עימהם. (לה) ויהי ככלות השבת ויחלקו מן השלל לאלמנות וליתומים ולאביוני העם, והנותר לקחו להם ולביתם. (לו) ויעתירו כולם אל ה' אלוהים ויאמרו: חננו ה' כרוב רחמיך, והשב חסדך לעבדיך עד עולם.
[נצחונות יהודה]
(לז) וילחמו עוד מלחמות רבות את טימוטיוס ואת בכחידס, ויכו הרבה מעשרים אלף נפש לפי חרב, וילכדו את ערי המבצר אשר להם. (לח) ויחלקו את השלל למספר הנפשות ביניהם ובין העניים והאלמנות והיתומים והזקנים. (לט) ויאספו את כל הנשק ויניחום במקומות מועדים, ואת יתר המלקוח הביאו ירושלימה. (מ) ויהרגו גם את פילרכס, אשר היה עם טימוטיוס, איש דמים ונבל אשר הצר מאוד לבני ישראל.
(מא) ויהי בחגגם את יום תשועת ה' בירושלים, וימצאו את קליסטינש נחבא במלונה, ויקחוהו וישרפו אותו באש, יען אשר שרף את דלתי ההיכל, וישיבו לו כגמול ידיו. (מב) וניקנור הרשע אשר הביא אלף כנענים למכור להם את שבויי היהודים, (מג) הוא אשר הכניעו ה' לפניהם אחרי הסירו את כל עדיו מעליו, נס כאחד הריקים דרך הים לאנטוכיא, ויבוא שם אבל ונכלם בלי צבא. (מד) והוא אשר התברך בלבבו להביא את הכסף מממכר השבויים אל המלך ולשלחו לרומא, אמר: לא נוכל לעם הזה. (מה) כי אלוהיהם נלחם להם על אשר שבו ללכת בדרכיו.
פרק ט [מות אנטיוכוס]
(א) ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס בחרפה ובוז מארץ פרס. (ב) כי בנוסעו לפרזיפוליס הבירה נשאו ללבו לבוז את בית האליל, ולתפוש את העיר. (ג) ויקומו כל יושביה להלחם בו, ויגרשוהו בלעג ובקלס מן העיר. (ד) ויהי בהיותו באחמתא, היא אקבתנא, וישמע שם את אשר קרה לניקנור ולטימוטיוס, ויחר אפו. (ה) ויאמר בלבו, נקם אנקום את חרפת מנוסתי ביהודים. ויאץ ברכבו להחיש דרכו ולנסוע יומם ולילה. (ו) כי חמת ה' רדפו עקב אמרו בלשון מדברת גדולות, בבואי ירושלימה והפכתי את העיר לקברי היהודים. (ז) ויעש ה' אלוהים אלוהי ישראל בו שפטים, וינגע אתו בנגע סתר אשר לא יוכל להירפא. (ח) כי בדברו את הדברים האלה אחזהו כאב אנוש בבטנו ובמעיו, ואין מרפא. (ט) ויושב לו גמולו אל חיקו, יען אשר הכה אחרים במכות רבות ונפלאות. (י) ואף גם בזאת לא השפיל גאונו וחמתו בערה בו כאש. (יא) ויהי בהיחפזו ללכת, וייפול מעל מרכבתו וייפרדו כל עצמותיו.
(יב) והאיש אשר נשאו רוח גאוותו אל שחקים,
וידמה בנפשו לשום לים חוקו ולשקול בפלס את ראשי ההרים,
כמעט נפל לארץ והנה הוא נשוא בכסא מוכה וחולה, ויד ה' נראתה בו לעין כל.
(יג) ויבא רקב בבטנו ובבשרו, וירום תולעים ויבאש, עד כי נלאו אנשיו נשוא.
(יד) והגבר רם עיניים ושיאו בשמים, נתעב ונאלח לנושאיו, כי עלתה צחנתו באפם.
(טו) אז שחה לעפר נפשו וישתפך עליו רוחו, וירא כי הייתה בו יד ה' וכל לבבו דווי.
[נאום החרטה של אנטיוכוס]
(טז) ויהי כי גדל באשו, עד כי נלאה נשוא, ויפתח את פיו ויאמר: (יז) אכן לא ייכון לבן אדם להידמות לאל עליון, וטוב לו להיכנע מפניו.
(יח) ויתן הנבל אל לבו להתפלל אל ה', ולא אבה ה' שמוע לקולו. (יט) וידור נדר לה', ויאמר לקרוא דרור לעיר אשר נשבע עליה להפוך אותה לקברי היהודים. (כ) ואת היהודים אשר לא יקרו בעיניו לתת להם קבר במותם, ואשר אמר עליהם לתיתם למאכל לעוף השמים ולחית הארץ, אשר נשבע לעשותם חופשים כאנשי אטינה. (כא) וישבע לפאר את היכל ה' אשר גזל מתוכו כל חמודיו, ולהוסיף עוד על כלי השרת אשר היו בו לפנים ולתת מכספו די העבודה לקורבנות הבית. (כב) וגם נשבע שבועה להתייהד ולעבור בכל ארץ הנושבה להודיע גבורות ה' תחת כל השמים. (כג) ובכל זאת לא סרו תחלואיו ממנו כי כלה ונחרצה אליו הרעה מאת ה'.
(כד) ויהי כי לא האמין עוד בחייו ויכתוב בלב נמוג ונדכה את המכתב הזה ליהודים:
(כה) אנטיוכוס המלך והשליט ליהודים הישרים שלום וחיים וברכה. (כו) אם שלום לכם ולבניכם ושלוה באוהליכם אודה את שם ה' אשר בו תוחלתי. (כז) הנה נחליתי מאוד בדרך בשובי מארץ פרס. (כח) וכאשר זכרתי את חסדכם ואת אמתכם עמדי נתתי את לבי לבקש את שלום הארץ ויושביה. (כט) וגם כי לבבי לא יאמר נואש, ושברתי לתשועת ה' להירפא מחליי זה, לא אחדל לעשות כאשר עשה אבי לפני. (ל) כי בנוסעו עם חילו לארצות העליונות, הקים מושל תחתיו לדעת מי הוא אדוני הארץ, אם יקרהו אסון, או מלחמה, והממלכה לא תהיה שובבה, כן אעשה אף אני. (לא) כי רואה אנכי את המלכים מסביב שואפים למלכותי אם תאונה לי רעה, לכן שמתי את בני אנטיוכוס למלך תחתי. (לב) כאשר בחסדכם קדמתם פניו תמיד בלכתי לארצות העליונות, וכתבתי לו את הדברים אשר תראו מתחת. (לג) ועתה הנני מבקש מידכם על כל הטוב אשר גמלתי לכולכם ולכל אחד מכם, להיות נאמנים ושלמים לי ולבני. (לד) ובטחתי בו כי הטיב ייטיב עמכם בכל נפשו ובכל מאודו וישמע לקולי.
(לה) וייתום הרוצח והמקלל אלוקים מן הארץ בכאב אנוש ונעכר, כאשר עכר והמית רבים, וימת כנכר בארץ נכריה ובהרי המדבר. (לו) ויקבור אותו פוליפוס אשר גדל אתו, ומיראתו את בן אנטיוכוס, נס אל תלמי פילומיטר מלך מצרים.
פרק י [טיהור המקדש וניצחונות יהודה]
(א) ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. (ב) ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. (ג) ויהי אחרי טהרם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. (ד) ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. (ה) וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: (ו) אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו. (ז) ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך.
[חג החנוכה כחג הסוכות]
(ח) ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. (ט) ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. (י) ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. (יא) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
[אנטיוכוס אאפטר]
(יב) ויהי אחרי מות אנטיוכוס הרשע, וימלוך אנטיוכוס אאפטר בנו תחתיו.
(יג) ועתה נספר בדרך קצרה את הקורות בימיו ואת התלאות אשר מצאונו במלחמות.
(יד) ויהי בראשית ממלכתו וישם את ליזיאש נציב ארם וצור על כל מלאכת עבודת הארץ. (טו) ותלמי מקרון אשר יעץ טוב על היהודים, התאמץ להגן בעדם על כל הרע אשר נעשה להם. (טז) וירגלו רעיו בו אל המלך, ויקראו אותו בשם בוגד, על אשר לא שמר את משמרת האי קיפרי אשר הפקיד פילומיטר על ידו, ויעזבהו וילך אל אנטיוכוס אביו. (יז) וירא כי כשל כוחו בפקודת משמרתו, ויקץ בחייו, וישת מכוס התרעלה וימות.
[יהודה המכבי נגד גורגיאס]
(יח) ויושם גורגיאש לפקיד תחתיו, וישכור חיל מבני נכר וילחץ את בני ישראל. (יט) וגם יושבי אדום היו בעוכרם, ויאספו את היהודים אשר גורשו מירושלים בערי מבצר אשר להם, ויתחזקו בם להלחם בישראל. (כ) ויקרא יהודה המכבי ואנשיו אל ה' לעמוד לימינם, ויצורו על מבצרי אדום וילכדו אותם ביד חזקה. (כא) ויהרגו את כל הלוחמים אתם על החומות, ובכל מקום אשר השיגה ידם, ויכו כעשרים אלף איש לפי חרב. (כב) וימלטו מהם כתשעת אלפים אל שני מגדלים גבוהים ובצורים, וחמושים היו להתייצב לפני הצרים אותם.
[בגידת שמעון]
(כג) ויפקד יהודה פקידים את שמעון ואת יוסף ואת זכאי על אנשי הצבא, אשר חלק להם לשים המצור על המגדלים, והוא הלך למסעיו אל הערים אשר במצוק. (כד) ואנשי שמעון הוסבו במקח שוחד מן ההמון אשר במגדלים, ויקחו מהם שבעים אלף דרכמונים ויתנו להם יד להימלט. (כה) וישמע יהודה ויאסוף את ראשי הצבא וידבר אליהם לאמור: (כו) האנשים החטאים האלה מכרו את אחיהם בכסף, לתת פליטה לאויביהם וחרב בידם להרגנו.
(כז) ויצו להרוג אותם על אשר בגדו באחיהם, וייחן על המגדלים. (כח) ותצלח המלאכה בידו וילכוד אותם, ויך בהם כעשרים אלף איש לפי חרב.
[מלחמת יהודה בטימוטיוס]
(כט) וטימוטיוס אשר ניגף לפני היהודים זה ימים, אסף עם כבד ועצום מבני גבר, וגם רכב ופרשים רבים מארץ אסיא, לבוא לקחת את כל ארץ יהודה ביד חזקה. (ל) ויהי כי הקריב לבוא, ויתפלל יהודה ואנשיו אל ה' ויעלו עפר על ראשם ויחגרו שקים. (לא) ויפלו על פניהם לפני מזבח ה' ויתחננו אל ה' לאמור: (לב) ה' אלוהים עשה נא עמנו חסד כאשר דברת בתורתך הקדושה: ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך.
(לג) ויהי ככלותם להתפלל, ויחגרו איש את חרבו, ויסעו קוממיות מן העיר, וילכו עד מקום חנות האויב ויתייצבו שם. (לד) וכמו השחר עלה, והנה שתי המחנות פנים אל פנים במערכה, גם כי שונות הנה בגבורתן. (לה) כי אלה שברו אל ה' אלוהיהם ובטחו בישועתו, ואלה נשענו על רוב חילם ואומץ רוחם. (לו) ויהי כי חזקה המלחמה, וירא לאויבים דמות חמשת אנשים רוכבים על סוסים בשמים, ורסן זהב בפיהם, הולכים לפני מחנה היהודים. (לז) ושנים עומדים על ירכתי יהודה ומגינים עליו בחרבותיהם מכל פגע. (לח) ויורו חצים וברקים על האויבים, עד כי אופל כיסה את פניהם, ויהם את מערכותם. (לט) ויהיו המתים ביום ההוא עשרים אלף וחמש מאות איש רגלי, ושש מאות פרשים. (מ) וטימוטיוס נס לנפשו אל מבצר יעזר אשר היה ביד כיריאש הפקיד, ויצבאו יהודה ואנשיו על המבצר ימים ארבעה. (מא) ואנשי המבצר היו בטוחים בחוזקו, ויקללו את היהודים יום יום קללות נמרצות. (מב) ויהי ביום החמישי ותבער חמת עשרים איש מאנשי יהודה על קללתם, ויעפילו לעלות על החומה, ויכו את שומרי החומה לפי חרב. (מג) וכל העם עלו אחריהם וילחמו שם, וישלחו את המגדלים באש וישרפו את המקללים. (מד) ויקצצו את הדלתות, וכל העם אצים לבוא אל המבצר, וילכדו את העיר. (מה) וימצאו את טימוטיוס נחבא בבור, ויכוהו נפש, וימיתו גם את כיריאש אחיו ואת אפלופנס. (מו) ויהי כאשר תמה המלחמה, ויהללו וישבחו את ה' אשר הגדיל לעשות עם עמו, ותעז ידם על אויביהם.
פרק יא [ברית שלום בין ליזיאש ויהודה המכבי]
(א) ויהי מקץ ימים מספר ויוגד לליזיאש את אשר נעשה, והוא היה אומן המלך ושאר בשרו, ופקודתו על כל עבודת הארץ, וימלא חמה. (ב) ויאסוף שמונים אלף איש רגלי ורכב רב ופרשים, ויצא לקראת ישראל למלחמה. (ג) ויאמר בלבו להורישם כולם מירושלים, ולתת גויים בתוכה. (ד) ולהסב אליו את תרומות ההיכל כתרומות היכלי הגויים, ולתת את עבודת הכהונה בשכר שנה. (ה) ויכולת ה' לא עלתה על ליבו, כי בסכלותו נשען על המון חילו ופרשיו, ועל שמונים שנהבים אשר איתו. (ו) ויהי בבואו אל ארץ יהודה, ויחן על בית צור, והעיר יושבת במקום צר כחמש חלקות ארץ בואכה ירושלימה. (ז) וישמע יהודה כי באה העיר במצור, ויתחננו אל ה' בקול בכי וזעקה, לשלוח מלאכו לפניהם להושיעם. (ח) ויקום הוא ראשונה, ויחגור את מותניו ויקרא לכל אשר איתו להיחלץ ולקום לתשועת אחיהם. (ט) ויצאו כולם ביד רמה מן העיר. וטרם הרחיקו ללכת, וירא אליהם איש רוכב על סוס לבן, ושריון זהב על ליבו ומנופף חרב בידו. (י) ויברכו כולם את אלוהי החסד והרחמים, וילבשו עוז להלחם בכפירי יער ובחומות ברזל, אף כי בבני אדם. (יא) ויסעו כולם בזרוע נטויה, והמלאך אשר שלח ה' לפניהם, ויפלו כלביא וכליש על אויביהם, ויחרימו עשתי עשר אלף רגלי, ואלף ושש מאות רוכבי סוסים לפי חרב, והשרידים הניסו. (יב) וכל הממלטים את נפשם היו פצועי חרב, וגם ליזיאש נס בחרפה ובקלון, ותהי לו נפשו לשלל. (יג) וליזיאש היה איש תחבולות, ויהי בראותו את מגפת עמו ואת קוצר ידו להכניע את היהודים, יען כי ה' אלוהים בעזרם, וישלח ויקרא להם לשלום.
(יד) ויאמר תהי נא אלה בינותינו והייתי לכם למליץ לפני המלך להשלים עמכם ולהיטיב אתכם. (טו) וירא יהודה כי טוב לו המנוחה וייטב הדבר בעיניו, ויאות לו המלך בכל אשר ביקש מיד ליזיאש על אודות היהודים.
(טז) וזה פתשגן הכתב אשר כתב ליזיאש ליהודים.
(יז) ליזיאש לעם יהודה שלום. (יח) יוחנן ואבשלום מלאכיכם הביאו לי את ספרכם ויבקשו ממני את הדברים אשר נקבו בתוכו. (יט) הנה הבאתי את משאלותיכם לפני המלך, והוא נשא את פניכם בכל דבר אשר יישר. (כ) ועתה אם באמת ובתמים תשמרו את הברית הזאת, היטב איטיב גם ביום מחר עמכם. (כא) וציוויתי את מלאכי אלה וגם את המלאכים אשר שלחתם אלי, להורות אתכם את הדברים האחדים אשר פרשו בינותינו והיה זה לכם שלום.
(כב) ביום העשרים וארבעה לחודש דיסקורי שנת מאה וארבעה ושמונה.
(כג) וזאת האיגרת אשר כתב המלך לליזיאש.
(כד) המלך אנטיוכוס נותן את ברכתו שלום לאחיו ליזיאש. (כה) בהיאסף אבי אל אבותיו ומושבו בין מלאכי אלוהים, נתתי את לבי לדרוש את שלום עמי לבל ייעצר איש מעבודת אלוהיו. (כו) ועתה שמעתי על היהודים לאמור, כי מאנה נפשם ללכת בחוקי היונים כאשר ציוה עליהם אבי לפני מותו, ורצונם אך לדבוק בחוקות אבותיהם. (כז) על כן חשבתי למשפט לתת שלום גם לעם הזה, וציוויתי להם את בית אלוהיהם, וימשלו בארצם כמשפטם. (כח) ועתה שלח נא את מלאכיך אליהם לכרות להם ברית שלום למען ידעון את אשר עם לבבי וישבו לבטח בארצם.
(כט) וזה משנה הכתב אשר שלח המלך ליהודים.
(ל) המלך אנטיוכוס לזקני יהודה ולכל קהל ישראל שלום.
(לא) אם שלום לכם ישמח לבי גם אני, ואני שלום. (לב) הנה שמעתי מפי מינילאוס כי כלתה נפשכם לשוב אל אחוזתכם ואל משפחותיכם. (לג) לכן הנני נותן את בריתי שלום לכל העוברים בארצי, למן היום הזה עד יום השלושים לחודש האביב. (לד) ויוכלו לאכול ולשתות כפי חוקותם ומשפטם, ולא ירע להם איש על אשר עברו את מצוותי בשגגה עד היום. (לה) ושלחתי לכם את מינילאוס למען הודיעכם את בריתי זאת והיה זה לכם שלום. (לו) בחמישה עשר יום לחודש האביב, שנת שמונה וארבעים ומאה.
(לז) וגם זקני רומא כתבו ספר ליהודים לאמור:
(לח) קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס שלוחי רומא לעם יהודה שלום.
(לט) כל ההנחות אשר עשה לכם ליזיאש שאר המלך הקרוב אליו ישרו בעינינו ושמחנו בן. (מ) ועל אודות הדברים אשר אמר לכם להביא לפני המלך. (מא) מהרו ושלחו מכם אחד אלינו להודיענו את אשר בלבבכם, למען נתבונן בדבר הטוב הוא אם רע, כי נוסעים אנחנו כעת לאנטוכיא. (מב) רק אל תעצלו להשיב אותנו דבר, כי ירט מדרך לנגדנו והיה זה לכם שלום.
פרק יב [מלחמות יהודה]
(א) ויהי בשנת מאה וארבעים ושמונה, בחמישה עשר יום לחודש האביב, יום אשר הוקם בו הברית הזאת, וישב ליזיאש אל המלך, והיהודים שבו לעבוד את עבודתם בשדה.
(ב) ופקידי הארץ אשר נשארו בכל הערים מסביב והם: טימוטיוס ואפולוניוס בן גיניאש וירונימוס בן דימופון וגם ניקנור נציב אי קיפרי, לא נתנו להם מנוח, וימררו את חייהם.
[מלחמה באנשי יפו ויבנה]
(ג) וגם יושבי יפו עשו בם נבלה אשר אין כמוה, בפתותם את היהודים הדרים בתוכם לרדת עם נשיהם וטפם אל האניות אשר הכינו, להראותם כי אין איבה בינותם. (ד) וייאותו היהודים לתומם לרדת בתוכם כאשר אמרו יושבי העיר, כי לא חשבו על מרמה. (ה) ויהי בהיותם בלב ים וישקיעו אותם במצולה, וימותו כמאתיים נפש.
(ו) ויהי כשמוע יהודה את התועבה הגדולה הזאת, ויאסוף את אנשיו, ויצעקו אל ה' השופט צדק, לנקום את נקמתם. (ז) וייסעו לקראת מרצחי אחיהם, ויציתו באישון לילה את החוף אשר לעיר באש, וישרפו כל האניות, וכל הנמלטים שמה הכו לפי חרב.
(ח) וירא את העיר כי מסוגרת, ויעל מעליה ויחשוב מחשבה לשוב מהר ולהכרית כל יושביה. (ט) ויוגד לו לאמור הנה יושבי יבנה גם הם חורשים רעה על היהודים אשר בקרבם, ומזימתם לעשות כמעשה אנשי יפו. (י) וייפול גם על יושבי יבנה לילה, וישרוף את החוף ואת האניות, ונוגה לבת האש נראה בחוצות ירושלים, כרחוק ארבעים ומאתים כברות ארץ.
(יא) ויפן משם ויוסף עוד ללכת תשע כברות ארץ להלחם בטימוטיוס, ויגע גדוד ערבים בדרך ומספרם כחמשת אלפים רגלי וחמש מאות פרשים. (יב) ויתגרו בו ותהי המלחמה כבדה עד מאוד, ותחזק יד יהודה ואנשיו כי ה' נלחם להם. (יג) ויראו הערבים כי לא יכלו לו, ויקראו לו לשלום ויאמרו: (יד) הא לכם מקנת צאן ובקר, ואם טוב בעיניכם והיינו גם בעזרתכם. (טו) וירא יהודה כי בתום לב ידברו, וישלם עימהם ויתקעו כף, ויפנו איש למסעיו.
[קספין, חרקה]
(טז) ויצור יהודה אחרי כן על עיר רחבת ידים וחומות ומעברות לה מסביב, והעיר רבתי עם מעמים שונים, ושמה קספין. (יז) ואנשי העיר ההיא בטחו על חומותיה הבצורות ועל מסכנותיה המלאות בר ואוכל, ולא יראו מפני יהודה וחילו, ויחרפו ויקללו אותם. (יח) וישאו אנשי יהודה את קולם אל ה' אלוהי צבאות אשר הרעיש והפיל את חומות יריחו בימות יהושע בן נון בלי נשק ומגן. (יט) וירוצו בכל מאמצי כוחם כפראי יער על החומות, וילכדו את העיר. (כ) ויכו מכה רבה ביושביה, עד כי מי הבריכה מסביב נהפכו לדם, ורוחב הבריכה כשתי חלקות שדה.
(כא) ויסעו משם הלוך ונסוע שבע מאות וחמישים כברות ארץ, עד לבוא חרקה, והיהודים אשר בתוכה נקראו בשם טוביים. (כב) אך לא מצאו שם את טימוטיוס, כי עלה מעל העיר בלי עשות מאומה, אפס כי נתן מצב חזק בעיר בצורה הקרובה לה. (כג) ויקומו שני ראשי חיל מגדודי יהודה, דוזיטיוס וזוזיפטר, ויכו את המשמר אשר נתן טימוטיוס בתוכה לפי חרב, ומספרם כעשרת אלפים איש.
[נצחון על טימוטיוס]
(כד) ויפקוד יהודה אחרי כן את חילו ויחלקם לגדודים וייסע לקראת טימוטיוס ואנשי צבאו, ומספר פקודיהם היה מאה ועשרים אלף איש רגלי, ואלפיים וחמש מאות רוכבים על סוסים. (כח) וישמע טימוטיוס כי קרב יהודה וחילו לבוא לקראתו, וישלח את הנשים ואת הטף וכל העבודה אל עיר קרנים, כי העיר ההיא יושבת בין הרי מצור ואין מקום לחנות עליה. (כו) ויהי אך ראה ראו את פאת המחנה אשר ליהודה, והנה אימה חשכה נופלת עליהם, כי ראו מלאך ה' ניצב לקראתם הרואה כל דבר. (כז) וינוסו נבוכים על פני השדה אנה ואנה. ובחופזם נפלו איש בחרב רעהו. (כח) וירדוף יהודה בזרוע נטויה אחריהם, ויזנב בהם עד השחיתו כשלושים אלף איש. (כט) וטימוטיוס נפל בידי דוזיטיוס וזוזיפטר. ויתחנן ויבקש על נפשו ויאמר: (ל) ראו כי רבים מאבותיכם ומאחיכם בידי המה, ואם תמיתוני אתם, מי יציל את נפשם ממות. (לא) ויהי כאשר התערב לשלחם כולם לחופשי, וירפו ממנו וישלחוהו בשלום בגלל אחיהם.
(לב) ויפן יהודה משם מול קרנים והתרקטיון, ויצבא עליהם, ויך כעשרים וחמשת אלפים איש לפי חרב. (לג) אחרי כלותו שם את פניו מול מבצר עפרון, וליזיאש בתוכו עם חיל כבד ועצום מעמים שונים. (לד) והמון בחורי כוח ניצבים מחוץ לחומות להתייצב נגד הצרים, והעיר מלאה כל כלי מלחמה. (לה) ובכל זאת גברה יד היהודים עליהם וילכדו את העיר, כי קראו אל ה' אלוהי צבאות השובר בזרוע כל כוח האויב, ויפילו עשרים וחמשה אלף איש ארצה. (לו) משם עברו אל קריית השיטין, ורחוקה היא מירושלים כשש מאות כברות ארץ. (לז) ויאמרו היהודים אשר בקרבה לאמור. (לח) האנשים האלה שלמים הם אתנו, וגם עשו עמנו רק טוב בכל התלאות אשר מצאו את אחינו, וייטיב יהודה עימהם ויברך אותם. (לט) ויאמר היטבתם לעשות וכה תוסיפון. (מ) וישב את אנשיו ירושלימה לחוג את חג השבועות.
[הריגת גורגיאס]
(מא) ויהי כי עבר החג, ויקומו להלחם בגוגיאש שר צבא אדום. (מב) והוא נוסע לקראתם בשלושת אלפי איש רגלי ובארבע מאות פרשים. (מג) ויערכו איתם מלחמה ויפלו מתי מספר מאנשי יהודה.
(מד) ודוזיטיוס היה רוכב מהיר ואיש חיל מגדוד בקינרס, ויפגע בגורגיאש ויתפשהו באדרתו, ויריצהו בזרוע עוזו לתפשו חי. (מה) וירץ רכב טרָקי לקראתו, ויקצץ זרועו משכמו וישמטהו, וימלט גורגיאש עיר מורשה. (מו) והאנשים מגדוד עֶזרון לא חדלו להלחם עד כי רפתה ידם וייעפו. (מז) ויקרא יהודה אל ה' לעמוד לימינו ולריב את ריבו. (מח) וכל העם נשאו את קולם קול גדול בלשון עמם וישירו לה'. (מט) ויפלו בחתף על אנשי גוגיאש, ויניסום.
[קבורת הנופלים מאנשי יהודה והפסילים שבבגדיהם]
(נ) ויאסוף יהודה אחרי כן את אנשיו וייסע לעיר עדולם. (נא) ויהי כי קרב יום השביעי ויתקדשו כמשפט לעשות את השבת. (נב) ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו. (נג) נלכה נא ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם. (נד) ויהי בהפשיטם את בגדיהם, וימצאו על כל חלל מתחת למדו מפסילי גילולי יבנה אשר חרם הם בישראל, וידע כל העם על מה נפלו בחרב אויביהם. (נה) ויברכו כולם את ה' השופט בצדקה והמוציא תעלומות לאור יומם. (נו) ויחלו את פניו ויאמרו, אנא שא נא פשעינו והסתר פניך מחטאינו. (נז) ויזהר יהודה את העם ויאמר, הישמרו מכל דבר פשע, הנה עיניכם הרואות כי האנשים האלה נספו בחטאתם.
(נח) ויקח מהם תרומה לה' אלפים דרכמונים כסף, וישלח אותם ירושלימה להקריב מהם קרבן אשם לה', ולכפר על נפשות המתים. (נט) ותחשב לו לצדקה, כי לולא האמין כי יעיר אלוהים את רוחו על כל ישני עפר, כי עתה תפילתו תועבה לכפר בעד המתים. (ס) ובזאת הזכירם כי נוצר ה' את חסדו לכל המתים באמונתו ולמייחלים לחסדו, ויצו להקריב אשם בעדם לנקותם מפשעם.
פרק יג [ליזיאש כורת ברית עם יהודה]
(א) ויהי בשנת מאה וארבעים ותשע ויוגד ליהודה לאמור. (ב) הנה אנטיוכוס אאופטר יצא בחיל גדול לבוא ארץ יהודה, וליזיאש אומן המלך המושל בכל מלאכת העבודה אתו. (ג) ומספר פקודיו מאה ועשרת אלפים איש רגלי, וחמשת אלפים רוכבי סוסים, כולם בני יון, ועשרים ושנים שנהבים, ורכב ברזל שש מאות.
[מות מינילאוס]
(ד) וגם מינילאוס הלך אל המלך לרמותו בשפתי חלקות, לא לטובת ארצו כי אם להסב אליו את משמרת הכהונה. (ה) אולם מלך מלכי המלכים העיר את רוח אנטיוכוס לייסרהו כאחד הנבלים, כי ליזיאש הגיד לו לאמור, רק ביד מינילאוס נעשתה כל השערורייה הזאת. (ו) וישלחהו המלך לעיר כיריאה, ויצווה להמיתו כמשפט הארץ. (ז) כי בעיר ההיא היה מגדל גבוה חמישים אמה, ומראשו ועד רגלו מלא דשן, וגלגל הולך וסובב מלמעלה. (ח) וכי שלח איש את ידו בקודש, או עשה כל דבר פשע אשר לו משפט מות, הושיבוהו על הגלגל קל המרוץ ויבולע שם. (ט) כן בילע המוות את בן נעות המרדות מינילאוס, וימת ואין קובר. (י) ויעשה לו כמשפט בחטאתו אשר חטא במזבח ה', אשר אש התמיד יוקדת עליו ומלא דשן, ותשבע נפשו בדשן.
[מסעות אנטיוכוס]
(יא) והמלך שפך בחרון אפו כל חמתו על היהודים, וייתן את ליבו להרע עוד עימהם, מאשר הרע להם אביו לפניו. (יב) וישמע יהודה, ויצו לכל העם לקרוא יומם ולילה אל ה' להיות בעזרתם, כאשר עשה עד היום. (יג) לבל יגורשו מאדמתם, ולא תופר תורת ה' ומקדשו. (יד) ולבל יכניע את העם, אשר זה כמעט שב רוחו מכל העמל והיגון, לתת אותם ביד צורריהם. (טו) ויעשו כולם כאשר ציום, ויתחננו אל ה' בצום ובכי, ויפלו על פניהם שלושת ימים. ואחרי כן צווה להם להיות נכונים.
(טז) ויוועץ יהודה עם זקני העם, ותהי העצה לצאת חושים לקראת המלך בטרם בואו אל הארץ ללכוד את העיר, וה' הטוב בעיניו יעשה. (יז) ויהי אחרי העירו את רוח העם, להלחם בעוז ותעצומות בעד התורה ובעד בית ה' וארץ אבותם ומלכותם, וישליכו את יהבם על ה' יוצר הכל ויסעו. (יח) ויחנו את פני עיר מודעית, וישם יהודה דבר בפיהם לקרוא לה' התשועה. (יט) ויקם הוא ומבחר אנשיו לילה, ויפלו על מחנה המלך, ויכו כארבעת אלפי איש לפי חרב. (כ) ויהרגו את הגדול בשנהבים, ואת כל האנשים אשר על הצריח אשר עליו, ויחרידו את כל העם אשר במחנה, וישובו אל המחנה בטח. (כא) את כל אלה עשו באשמורת הבוקר בחסד ה' עליהם. (כב) ויהי כראות המלך את אומץ רוחם, ויתנכל לקחת את עריהם בעורמה. (כג) וינהג את מחנהו לפני בית צור מבצר היהודים, אך גם שמה כשל כוחו. (כד) כי מלא יהודה את אסמיה בר ואוכל, ויינגף המלך לפני יושביה וחילו היה הלוך וחסר.
(כה) ואיש היה במחנה העברים ושמו רודוקיס, ויגל כל דבר סתר אל האויב, וידרשו אחריו ויתפשוהו ויתנוהו בבור. (כו) וירא המלך כי גם פה נכזבה תוחלתו, וישלים את אנשי בית צור ויעל מעליהם להלחם ביהודה לבדו, ויינגף גם לפניו במערכה.
(כז) ויוגד לו לאמור, הנה פוליפוס אשר שמת לנגיד באנטוכיא מרד בך מרד, ויפג ליבו ויחרד. (כח) ויכנע לבבו לחלות את פני יהודה להשלים אתו, וישבע להקים כל דבר במישרים, ולבלתי עבור עוד את בריתו.
(כט) ויהי אחרי השלימם, ותהי רוח אחרת עמו ויקרב קרבן לה', ויכבד את ההיכל וייטיב עם העיר. (ל) ויבקש את אהבת יהודה, וישימהו לפקיד ולנשיא מעכו ועד גבולי ארץ בני נריני. (לא) ויהי בבוא המלך לעכו, וילונו כל העם אליו על דבר הברית אשר כרת את היהודים, ורצונם היה להפרה. (לב) ויקם ליזיאש ויהס את העם, וידבר על לבם להצדיק את המלך בעיניהם. (לג) ויהי אחרי השקיטו את תלונות העם, וילך המלך וישב לאנטוכיא. (לד) וזאת הייתה צאתו ובואו במלחמה ההיא.
פרק יד [ניקנור מתמנה להלחם ביהודה]
(א) ויהי מקץ שלוש שנים, ויוגד ליהודה לאמור: (ב) הנה דימיטריוס בן סליקוס בא דרך הים, לעיר שומרון (טריפוליס) בעם כבד ובאניות רבות. (ג) ואחרי הכותו את אנטיוכוס, ואת ליזיאש שר צבאו, כבש את כל הארץ. (ד) ויוודע הדבר גם לאליקים, הוא אליקים אשר היה כהן גדול מלפנים, ויפשע בעבודתו עת המבוכה בארץ. (ה) וירא כי כלתה אליו הרעה, ולא יספח עוד אל הכהונה, ויקם וילך אל המלך בשנת מאה וחמישים ואחת. (ו) ויבא לו מנחה עטרת זהב אחת וכפות תמרים וענפי זית אשר ישרתו בם בקודש, ויתחרש כל היום ההוא. (ז) ויהי כי באה עתו להפיק זממו בהיקראו אל המלך, וישאלהו המלך על אודות היהודים. (ח) ויען ויאמר, היהודים אשר יקראו בשם חסידים, ויהודה המכבי בראשם, מעוררי מדנים הם ומבקשי תואנה וריב, ולארץ לא תהיה מנוחה מפניהם. (ט) ראה, גם תפארת אבותיי שדדו ממני, וידיחו אותי מעבודת הכהונה. (י) ועתה באתי עד הלום, לדרוש בתום לבבי את טובת אדוני המלך ואת שלום ארצנו. (יא) כי אם יוספים אנחנו לשבת במהומה הזאת, תישום כל הארץ בעבורם. (יב) לכן יראה נא המלך וישפוט כפי רוב חסדו על אודותינו, כי כל עוד יהודה חי לא תשקוט הארץ. (יג) ויהי ככלותו לדבר, וייחר אף כל מבקשי רעת העם ביהודה, וישיאו את לב דימיטריוס בו. (יד) ויקרא המלך לניקנור אשר על הפילים, ויפקד אותו על כל ארץ יהודה. (טו) ויצווהו להמית את יהודה, ולהפיץ את כל עדתו, ולתת את משמרת הכהונה לאליקים.
[ניקנור משלים עם יהודה]
(טז) ויתלקטו אל ניקנור המון ריקים מן הגויים אשר הקיאה אותם הארץ בבורחם מפני יהודה, ויקוו להרים קרנם באובדן היהודים. (יז) וישמע יהודה כי יצא ניקנור בחרב לקראתו, וכי נאספו עליו כל הגויים מסביב. (יח) ויצו ויזרקו כל העם עפר על ראשם, ויתחננו אל ה' אשר הקים תמיד את עמו, ויפדה אותם מכל צרותם באותות ובמופתים. (יט) ויהי אחרי התחננם, ויצו אותם ראש צבאם לקום ולנסוע. ויקומו כולם וייסעו, ויפגעו במחנה אויביהם על כפר דיסו.
(כ) ויהי כי החל שמעון אחי יהודה לערוך לקראתם, וישתומם על המראה, כי אין קול ואין קשב, וכולם נעלמו מנגד עיניו. (כא) וכה היה הדבר כשמוע ניקנור כי אנשי יהודה מרי נפש הם, ויחרפו נפשם למות על אחוזת אבותם, ויגר מפניהם ולא אבה להלחם. (כב) וישלח את פוזידוניוס ואת טיודוטס ואת מתתיהו אל יהודה לקרוא לו לשלום. (כג) ויבא יהודה את הדבר לפני העם ויועצו יחדיו, ויקראו כולם פה אחד: נעשה נא שלום. וישימו מועד להוועד בו. (כד) ויהי כי בא יום המועד, ויכינו כסאות לכורתי הברית, ויהודה הציג מקצת אנשיו חגורי חרב במקום נאמן, כי אמר אולי מרמה בלבב האויב לנפול בצדייה עלי. ואחרי כן דברו איש את אחיו לשלום. (כה) ויהי אחרי אשר כילו הדבר, וילך ניקנור ירושלימה וישב שם בלי עשות כל רע, וישלח את כל עמו מעליו.
[אליקים מסכסך בין ניקנור ודימיטריוס]
(כו) וימצא יהודה חן בעיניו ויכבד אותו נגד כל העם, וייעצהו לקחת אישה ולהוליד בנים. (כז) וירא יהודה כי שקטה הארץ, וישמע לקולו וייקח אישה וירא בטוב נפשו. (כח) ויהי כראות אליקים כי שלום בין יהודה ובין ניקנור, ונפשו קשורה בנפשו, וילך אל דימיטריוס ויאמר: (כט) הנה ניקנור מעל בך מעל, ואת יהודה השואף למלכותך הקים ליורש מלכותך. (ל) ויתעבר בו המלך כי האמין לדת הבלייעל, ויכתוב בחרון אפו לניקנור לאמור:
(לא) הנה שמעתי ותרגז בטני, כי כרת ברית שלום ואהבה את יהודה, לכן מהר ושלחהו אסור בזיקים לאנטוכיא.
(לב) ויהי כי הגיע דבר המלך לניקנור, ויחמץ לבבו וירע בעיניו להפר בריתו את יהודה, כי לא חטא לו. (לג) אולם לא ערב את ליבו למרות את פי המלך, ויתנכל לתפשו בערמה. (לד) ויהודה ראה את פני ניקנור כי איננו אליו כתמול שלשום, וישער בנפשו כי מתאנה הוא לו, ויקח גדוד ממבחר אנשיו ויפטר מפניו. (לה) ויהי כראות ניקנור כי הקדימו יהודה בתחבולתו, ויקם ויעל אל בית ה', ויאמר אל הכוהנים המשרתים, הוציאו את יהודה אלי. (לו) ויהי כי נשבעו כולם לאמור לא ידענו איהו, וישלח את ידו נגד ההיכל וישבע ויאמר:
(לז) אם לא תסגירו את יהודה אסור בידי, והפכתי את הבית הזה למהפכת עולם, ואת המזבח אתוץ, והקימותי בית בכוס תחתיו.
(לח) ויהי כאשר כילה לדבר, וילך בחרי אף. (לט) והכוהנים פרשו את ידיהם, ויקראו אל ה' אלוהים, אשר מעולם היה מגן בעדם בעת צרתם ויאמרו:
(מ) ה' אלוהים ורב מחולל כל, אף כי לא יפקד ממך דבר, רצית בבית הזה לשבתך בקרבנו עולמים. (מא) לכן אל הקודש ואבי כל הקדושים, חוסה נא על הבית הזה אשר טהרנו מקרוב לבל יטמא עוד, וסגור כל פה עיקש ופתלתול.
[מותו של רציץ]
(מב) ויוגד לניקנור לאמור: הנה איש מזקני יהודה בירושלים, ושמו רציץ, אשר נפשו דבקה בעמו, והוא נכבד מאוד בעיני העם, על כן יקראו אותו "אבי היהודים". (מג) ואף כי נענה ונוגע מעוכרי היהודים בימי צרתם, שם נפשו בכפו והחזיק בתומתו ותורת אלוהיו. (מד) וישלח ניקנור חמש מאות איש אחוזי חרב לתופשו חי, בעבור הראות שנאתו את היהודים לעיני כל העם. (מה) כי אמר בלבו, אם המסר ימסר האיש הזה בידי - והציקותי לכל העם מאוד.
(מו) ויהי כי קרבו אנשי החיל אל הבית, וייגשו לשבור הדלת ולשורפה באש, וירא כי אין מקום לנוס, ויתקע חרב בבטנו ויאמר: (מז) אמותה הפעם מות ישרים, וביד הרשעים האלה אל אפול להתעלל בי. אך בחרדת לבבו החטיא את מכתו. (מח) וירא כי אצו האנשים לבוא בתוך הבית, וירוץ פתאום אל החומה, ויתנפל מעליה על העומדים מתחת. (מט) ויפרדו האנשים מלמטה לנטות מפניו, ויפול על בטנו ותבקע. (נ) ובעודנו חי, התחזק בחמת אפו, ויקום מגואל בדם אשר זב ממכתו ונגעו כואב עליו, וירוץ בין העם על אחד הסלעים. (נא) ויוציא בשתי ידיו את מעיו מבטנו, וישפוך אותם על אנשי החיל ויקרא: (נב) ה' אלוהים אלוהי כל בשר ורוח, אתה תשוב ותתנם לי ברוב רחמיך. וימות.
פרק טו [מות ניקנור]
(א) וישמע ניקנור כי נאספו יהודה ואנשיו אל גבול שומרון, ויאמר הבה נא אבוא עליהם ביום השבת. (ב) ויאמרו לו היהודים אשר החזיק בם ללכת אחריו לאמור: (ג) אל נא תעשה עמנו הרעה הגדולה הזאת, חדל ממנו ותן כבוד ליום אשר כבדו אלוהים ויקדשהו. (ד) וישאל להם הרשע ויאמר, מי הוא זה אשר נתן לכם את השבת, הישנו אל בשמים? (ה) ויענו ויאמרו: הוא האלוהים אלוהי השמים, אשר נתן לנו את יום השבת ויצוונו לקדשו. (ו) ויאמר הנה אנוכי אלוהי הארץ, וצוויתי אתכם להיחלץ ולעשות את מצוות המלך.
(ז) אך לא הצליח חפצו בידו, כי הוא אמר ברום לבבו, עתה אכבדה ביהודה ובכל עמו. ויהודה שם אלוהים מבטחו, וייחל לחסדו להינצל גם הפעם. (ח) ויאמץ את רוח האנשים אשר אתו ויאמר:
(ט) אל תיראו ואל תערצו מפני הגויים הנוסעים לקראתכם. (י) זכרו תשועת ה' מימי קדם, אשר שלח לכם מן השמים, ובטחו בישועתו גם עתה.
(יא) וידבר על לבם לחזקם בדבר ה' ובדברי נביאיו, ויזכירם את המלחמות אשר נלחמו מקדם ויעורר את רוחם. (יב) ויאמר להם:
זכרו את המעל אשר מעלו בכם הגויים, בהפרם את הברית אשר כרתו עמנו באלה ובשבועה.
(יג) ויאזרם חיל למלחמה, לא בחיל ולא בכוח, כי אם בדברים נכוחים ומזהירים. (יד) ויספר להם את כל המחזה אשר ראה בחלומו, ויחזק גם בו את לבבם, ויאמר:
(טו) הנה חוניו הכהן המשיח נראה אלי בחלומי, ואתם כולכם ידעתם את האיש ואת שיחו. (טז) ישר ותמים היה בדרכיו, ורודף צדקה וחסד מנעוריו, וחן הוצק בשפתיו. (יז) ואראה אותו פורש את כפיו אל ה' ומתחנן בעד עמו ישראל. (יח) ואחריו ראיתי איש נכבד בעטרת שיבה, עוטה אור כשלמה, והוד והדר בפניו. (יט) ויפתח חוניו את פיו ויאמר, הזקן הנכבד אשר עיניך רואות, הוא ירמיהו נביא האלוהים. (כ) ובאהבתו את אחיו יבקש רחמים על עמו ישראל ועל הקריה הקדושה. (כא) וחרב זהב בימין ירמיהו, ויתנה בידי ויאמר: קח נא את החרב בידך, והכית בו את צורריך.
(כב) ויהי אחרי עוררו את רוח העם וכל בחורי כוח בדברי תנחומים כאלה, ויקראו כולם פה אחד ויאמרו: (כג) לא נבנה מקום למחנה, אך נסעה ונלכה חושים לקראת אויבנו, ונכם ונכיתם עד תומם. (כד) לכן נקום נא ונלחם בעד קריתנו הקדושה ובית מקדשנו. (כה) ולא שמו ליבם אל נשיהם וטפם, ולא אל אחיהם ושארי בשרם, כי אם אל בית ה' אלוהיהם. (כו) וכל הנשארים בעיר פחדו וחרדו ליוצאים למלחמה. (כז) ויהי כי קרבה המלחמה, וחיילי האויבים נאספים ועורכים את מערכותם. (כח) והשנהבים איש איש על מקומו, והפרשים ניצבים משני עבריהם, ויהודה ראה את מערכת האויב ושמע את נהם החיות. (כט) ויפרוש את כפיו השמיימה אל האלוהים עושה נפלאות, אשר לא בכוח ונשק יגבר, כי אם עוז ותשועה ייתן לאשר יקרו בעיניו, ויתפלל ויאמר:
(ל) ה' אלוהים, אתה שלחת את מלאכך בימי חזקיהו מלך יהודה, ויך במחנה סנחריב מאה ושמונים וחמישה אלף איש. (לא) ועתה אלוהי השמים שלח נא גם היום את מלאכך לפנינו, והפל פחדך על מחנות אויבינו. (לב) למען יחרדו לזרוע עוזך כל מחרפי אלוהים הנוסעים לקראתנו, ורגזו וחלו מפניך.
(לג) ויהי ככלותו להתפלל, וניקנור וחילו נוסעים לקראתו, ויריעו בחצוצרות וירימו קול תרועת מלחמה, ויהודה ואנשיו החלו להתגרות בם. (לד) בפיהם קראו אל ה', ובידם הכו את האויב, ובתקוותם אל ישועת ה' השחיתו שלושים וחמישה אלף איש ארצה, וירונו לה' על תשועתו הנפלאה.
(לה) ויהי כי תמה המלחמה, והעם נסע בקול שמחה משדה המערכה, ויכירו את ניקנור בשריונו נופל בין החללים. (לו) ויהום כל המחנה מקול המולה ותרועה, ויהללו וישבחו את ה' אלוהי צבאות בלשון עמם. (לז) ויהודה המכבי, אשר עיניו לא חסו על נפשו בדורשו את שלום עמו, בשומעו את הבשורה, ויצוו להסיר את ראש ניקנור, ולכרות זרועו עם ידו ולהביאם ירושלימה. (לח) ויהי בבואו אל העיר, ויאסוף את כל העם, ויעמיד את הכוהנים אצל המזבח, וישלח ויקרא לאנשים אשר על המצודה. (לט) ויראם את ראש ניקנור, ואת יד המקלל אשר נטה בזדון לבבו נגד היכל ה'. (מ) ויצו לכרות את לשון הרשע ולגזור אותה לגזרים ולתיתה מאכל לעופות, ואת זרוע הרשע תקע נוכח פתח הבית. (מא) ויהללו כולם את ה' אלוהי השמים ויאמרו, ברוך ה' אשר הציל את המקום הזה, ולא נתנו עוד בידי זרים לחללו.
(מב) ואת ראש ניקנור הוקיעו מול פני המצודה, לאות עולם כי הושיע ה' את עמו. (מג) ויקבלו עליהם כולם לב אחד, כי לא ישכח היום הזה לעולם, ולחוג אותו בשלושה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר, והוא היום לפני ימי הפורים.
(מד) ובכלות מעשה ניקנור, העיר שבה תחת יד היהודים.
אסיים פה את הספר.
(מה) ועתה אם נרציתי במלאכתי, והיה נועם לנפשי. ואם לא, הנה השלמתיה כפי יכולת ידי. (מו) כי כאשר לא יטעם לחיך לשתות תמיד יין או מים, וטוב ממנו להחליף איש באחיו, כן ינעמו דברים שונים לנפש הקורא.
Re: ספר "חשמונאים"?
להרב משולש, הבנתי שסיימת להעלות כל הספר, האמנם?
היות וחסום לי הקישור הנ"ל, האם יש אפשרות גם להשיג כל הספר בקובץ אחד, כולל שער ומבוא?
בנוסף אשמח לתשובת היודעים, האם הספר http://beta.hebrewbooks.org/38682 הוא קשור לספר הנ"ל באיזה צורה?
אשמח לכל מידע על הספר חשמונאים, למה נקרא (לעיל) ספר חצוני?
היות וחסום לי הקישור הנ"ל, האם יש אפשרות גם להשיג כל הספר בקובץ אחד, כולל שער ומבוא?
בנוסף אשמח לתשובת היודעים, האם הספר http://beta.hebrewbooks.org/38682 הוא קשור לספר הנ"ל באיזה צורה?
אשמח לכל מידע על הספר חשמונאים, למה נקרא (לעיל) ספר חצוני?
Re: ספר "חשמונאים"?
זה אמור להיות כל הספר. (חלק א' וב').
אולי אעלה גם את כל הספרים החיצונים כפי שמצאתי באיזה מקום.
אני בינתיים מעתיק מוויקיפדיה:
הספרים החיצוניים
הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות
2 חלוקת הספרים החיצוניים
3 היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל
4 היחס של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד לספרים החיצוניים
5 השערות לגבי "הוצאת" הספרים מהקאנון העברי
6 רשימת הספרים החיצוניים שבידינו
6.1 ספרים חיצוניים לתורה
6.2 ספרים חיצוניים לנביאים
6.3 ספרים חיצוניים לכתובים
6.4 שאר ספרים חיצוניים
7 ראו גם
8 לקריאה נוספת
9 קישורים חיצוניים
מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובם של הספרים החיצוניים נכתבו במקורם בעברית, אולם חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.
מאחר שהיהדות, שלא הכניסה את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראתה את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים. מרבית הספרים נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים שונים באותה שפה, וחלקם מכילים תרגומים משובשים למדי. קטעים מן הספרים החיצוניים נתגלו בתקופות מאוחרות במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
במאות הראשונות לחורבן עוד ניתן לספרים החיצוניים מקום בחיי הדת היהודיים, אך עם ניכוסם ועליית חשיבותם למאמינים הנוצרים פסק כמעט לחלוטין השימוש בהם. אך השפעתם לא נעלמה - רעיונות וסיפורים לא מעטים שהיו מצויים בספרות החיצונית נכנסו לתוך הספרות המדרשית, ומשם הגיעו ללב ליבה של היהדות הרבנית.
חלק לא מבוטל מהספרים מספרים ומרחיבים על סיפורי המקרא (כגון עליית משה, אדם וחווה, צוואת אברהם ועוד). חלק נכבד אחר מהווה המשך לספרות החכמה והמחשבה היוונית, ומושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. ישנם גם ספרי היסטוריה, שהבולטים שבהם הם ספרי חשמונאים, המספרים את סיפורם של המכבים והמרד בשליטים היוונים.
חלוקת הספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצל הנוצרים מקובלת חלוקה של הספרים החיצוניים לספרים אפוקריפיים וספרים פסאודואפיגרפיים.
פירוש המילה אפוקריפיים הוא גנוז או חבוי, (ביוונית απόκρυφα – גנוז, חבוי) והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלויה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). הספרים האפוקריפיים נכנסו בחלק מן הכנסיות הנוצריות לתוך הביבליה בניגוד לספרים הפסאודואפיגרפיים. המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.
הספרים הפסאודואפיגרפיים, הם ספרים שיוחסו למחבריהם, לרוב אנשי המקרא, שלא כדין, ולכן גם נקראו על שמם. לדוגמה "צוואת אברהם", "צוואות השבטים", ועוד.
כך לדוגמה, הספר חכמת שלמה משויך אצל הנוצרים לאפוקריפה ואילו מזמורי שלמה נחשב לספר פסאודואפיגרפי, למרות שלחוקרים ברור כי לא זה אף לא זה נכתבו בתקופתו של שלמה המלך או על ידו.
החוקר אברהם כהנא שתרם תרומה מכרעת לחקר הספרים החיצוניים ואף תרגם את רובם לעברית, מציע איפוא את החלוקה הבאה לספרים החיצוניים:
ספרים המתבססים על התורה
ספרים המתבססים על ספרי נביאים
ספרים המתבססים על ספרי הכתובים
שאר ספרים חיצוניים
היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקורות חז"ל אין התייחסות ספציפית לספרים בספרות החיצונית, למעט ספר בן סירא הנזכר בתלמוד. חז"ל מזהירים שלא לקרוא בספרים חיצוניים כשהם משתמשים באסמכתא מהתנ"ך "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:" (ספר קהלת פרק י"ב י"ב)
ההתייחסות הראשונה היא במשנה (מסכת סנהדרין פרק י משנה א): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים".*על משנה זה נאמר בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין דף ק' ע"ב): "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו'. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי." יש כאן צמצום של האיסור של ר' עקיבא - האיסור הוא רק על ספרי המינים כלומר ספרי הנוצרים. רב יוסף מוסיף התייחסות ספציפית לספר בן סירא ואוסר על הקריאה בו בנוסף לספרי הנוצרים.
מעניינת הגרסה המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין דף נ' ע"א): "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת". התוספת כאן מלמדת שספרי חכמה יוונית כגון ספרי הומרוס, ושאר ספרים שנכתבו לאחר תקופת בית שני אינם נחשבים כ'ספרים חיצוניים' ולכן אין בעיה לקרוא בהן.
במדרשים אנו מוצאים את המימרה: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קהלת רבה יב, יב-יג). י, א).
היחס של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד לספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בתקופה מאוחרת יותר, ניתן עדיין למצוא בספרות היהודית התייחסויות לספרים החיצוניים, ובמיוחד לספר בן סירא, לספר היובלים ולצוואות השבטים. יש מהחכמים שהתייחסו לספרים החיצוניים בשלילה, ויש מהם בחיוב.
בפירוש רש"י למסכת סנהדרין מוזכר היבט שלילי לגביהם ונטען שבספרים אלו יש דברי הבאי, והם גורמים לביטול תורה.
הרשב"ם התייחס בשלילה לספרים החיצוניים, וכתב "אין לחוש לספרים חיצונים", אך מאידך גיסא, הביע הרמב"ן דווקא יחס חיובי אליהם, ובהקדמתו לפירוש התורה הוא מביא קטעים מספר חכמת שלמה, שהיה מצוי אצלו ככל הנראה בתרגומם הסורי.
ידוע כי עוד במאה התשיעית נשתמרו לפחות קטעים מספר היובלים בידי אסף הרופא, ובידי רבי סעדיה גאון.
בדורות הבאים אבדו המקורות העבריים של הספרים החיצוניים, וחכמי ישראל היו משתמשים בתרגומים ולא במקור. כך לדוגמה מביע מחבר ספר הזוהר את צערו על כך שלא נשארו במקור ספר חנוך וספר אדם הראשון.
בספרים כגון ספר יוסיפון , ספר ירחמאל וספר יוחסין השלם, נעשה שימוש בסיפורים מתוך הספרים החיצוניים. מתוך ספר אסף הרופא אנו למדים שמחבר הספר הכיר את ספר היובלים.
בזמנים שונים נעשו תרגומים של הספרים החיצוניים בחזרה לעברית. כך לדוגמה נמצא תרגום לעברית של ספר החשמונאים שמקורו לפני המאה ה-11, תרגומים לספר טוביה, לספר יהודית ואחרים. רבי עזריה מן האדומים תרגם חלק מן הספרים החיצוניים והשתמש בהם בספריו.
עדנה הייתה לספרים החיצוניים בתקופת ההשכלה. נפתלי הרץ וייזל ויהודה ליב בן זאב תרגמו חלק מן הספרים החיצוניים לעברית.
השערות לגבי "הוצאת" הספרים מהקאנון העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין הסכמה בין החוקרים בנוגע לנסיבות שבעטיין ספרים אלו אינם כלולים בקאנון העברי. למרות שבעבר היה מקובל לטעון שמדובר בסיבה תאולוגית שדחתה את הספרים הללו, דעה זו נראית פחות ופחות סבירה וזאת מכמה סיבות:
1. חז"ל טוענים כנגד הספרים החיצוניים, אך מצד שני אנו מוצאים בכמה מקומות בתלמוד ציטטות חופשיות מתוך ספר בן סירא. ציטטות אלו מובאות באותה קונבנציה שמשמשת לציטוט מספרי המקרא: "דכתיב" (ככתוב). השימוש בנוסחה זו לציטוט מספר בן-סירא מעיד לא רק על כך שכולם אמורים לזהות את המקור (כיוון שזה לא מפורש בטקסט התלמודי), אלא גם על כך שאין להתנצל על העובדה שקוראים בספר בן סירא.
2. הרמזים היחידים שיש לנו לכך שאכן נערך דיון כלשהו על הכנסת ספרים או הוצאת ספרים מהקאנון העברי נוגע אך ורק לספרים שבסופו של דבר הוכנסו: אסתר, יחזקאל, שיר השירים וקהלת. עובדה זו מעידה שהדיון היה תאורטי בלבד, והתייחס רק לאופי ספרים שממילא כבר נתקדשו, ולמידה של זהירות הנדרשת לקורא בהם.
3. בעבר היה נהוג לטעון שההלכה המשתמעת בספרים אלו שונה מזו היהודית. בספר היובלים, למשל, מוזכר לוח שמשי, השונה מן הלוח הנהוג בהלכה הפרושית (שנתקבלה ביהדות). אך לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה אנו עדים לכך שתפיסות אלו היו קיימות בתוך היהדות ולא מחוצה לה, בזרם שונה.
4. קשה גם לטעון שהספרים שלא נתקדשו כולם שייכים לזרם המנוגד לפרושים, כיוון שזה בפירוש לא נכון (דוגמת ספר בן סירא, ספר טוביה וספר יהודית).
משלל העדויות שבידינו עולה כי אי-הקדשת ספרים אלו איננה תוצאה של תאולוגיה אלא של נסיבות היסטוריות. נסיבות אלו ודאי קשורות קשר כרונולוגי, שכן רוב הספרים החיצוניים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר לספרי המקרא. עם זאת, אין זו יכולה להיות סיבה יחידה ומכרעת כיוון שלדעת חוקרי המקרא, ספר דניאל הקאנוני הינו מאוחר בכמאה שנה לספר חנוך בעיבודו הסופי.
רשימת הספרים החיצוניים שבידינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי אברהם כהנא ועוזריו בשנת תרצ"ב (1932), קידמה רבות את המחקר בנושא. בספרו הוא מציע, כאמור לחלק את הספרים לפי קשריהם לספרי התנ"ך, והרשימה המובאת להלן מתבססת על חלוקה זו:
ספרים חיצוניים לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר אדם וחוה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית וללטינית.
ספר היובלים (היובלות) - רובו של המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ל אתיופית קלאסית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית.
ספר חנוך א' – או ספר חנוך החבשי רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לשפת געז. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח.
ספר חנוך ב' או ספר רזי חנוך (הסלאבי) - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה.
צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר. -לטקסט.
צוואת אברהם – חובר כנראה על ידי יהודי פרושי או איסיי. (הספר צוואת אברהם לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
חזון אחרית הימים של אברהם עוסק בחייו ובחזון אחרית הימים שחזה אברהם. המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה. (הספר לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
עליית משה – המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום ללטינית.
יוסף ואסנת – חבור שנכתב במקורו ביוונית, כנראה על ידי יהודי הלניסטי שהתגורר במצרים. גרסה עברית פורסמה על ידי גבי צורן בכתב העת "דפים למחקר בספרות", תשמ"ה.
ספרים חיצוניים לנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר חכמת שלמה – חיבור פילוסופי יהודי-הלניסטי. ייתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
מזמורי שלמה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
איגרת ירמיהו - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
עליית ישעיהו - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לגעז (אתיופית קלאסית).
ספר ברוך - הספר במלואו נשמר בלשון היוונית. חלקים מספר זה נכתבו בעברית והם אבדו, אך נשמרו בתרגום ליוונית. חלקים אחרים חוברו ביוונית.
חזון ברוך א' או חזון ברוך הסורי - חובר כנראה בעברית המקור והתרגום ליוונית אבד. נשמר בתרגום היוונית לארמית סורית.
חזון ברוך ב' – או חזון ברוך היווני חובר ביוונית.
ספרים חיצוניים לכתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דברי איוב - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
חזון עזרא - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
עזרא החיצוני - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
מזמורי קנ"א-קנ"ד- מזמורים שאינם כלולים בספר תהילים - מזמור קנ"א נמצא בנוסח עברי של תהלים ממערה 11 בקומראן. נוסח זה שונה מן התרגום היווני אותו מביא כהנא בספרו. מזמורי קנ"ב-קנ"ד נשתמרו בתרגום הסורי. מזמורים אלו לא נכללו בספרו של כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד. קטע ממזמור קנ"ד בעברית התגלה במערה 4 בקומראן.
תוספות למגילת אסתר: חלום מרדכי, העתק מפקודת אחשוורוש להשמדת היהודים, תפילת מרדכי ואסתר, פרטים על בוא אסתר לפני אחשוורוש לבקש ביטול הגזירה, העתק מפקודת אחשוורוש לטובת היהודים, פתרון חלומו של מרדכי - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
תוספות לספר דניאל: תפילה והלל של שלושת חברי דניאל שהושלכו לכבשן האש, שושנה, בל והתנין. המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
תפילת מנשה - המקור כנראה יווני. מתייחס לתפילת מנשה מלך יהודה המופיעה בדברי הימים
שאר ספרים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר בן סירא - דבריו של שמעון (ויש אומרים ישוע) בן סירא. חלקים מהמקור העברי אבדו. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
ספר יהודית – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
ספר טוביה – רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית ובארמית. מקובל לחשוב שהגרסה העברית היא תרגום של המקור הארמי, שנעשתה מצרכים תאולוגיים.
ספר מקבים א' (חשמונאים) - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
ספר מקבים ב' – חובר ביוונית.
ספר מקבים ג' – חלקים ממנו אבדו. חובר ביוונית.
ספר מקבים ד' - - חובר ביוונית.
איגרת אריסטיאס – חובר ביוונית.
חזון הסבילות – חובר ביוונית.
קדמוניות המקרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
בנוסף למקורות אלו, ניתן לציין חיבורים שנמצאו אך ורק במגילות מדבר יהודה. בשל הדמיון הסוגתי, ניתן לשער שחיבורים אלו היו מתוייגים כ"ספרים חיצוניים" גם כן אילו נשתמרו בכנסיות בתרגומים. בין חיבורים אלה:
המגילה החיצונית לבראשית
צוואת קהת
חזון עמרם
צוואת משה
צוואת יהושע
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאנוניזציה (של כתבים)
תוספתא
כתבי יד אבודים בתולדות ישראל
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק זעקיל פרנקל, הספרים החיצוניים, מהדורת לייפציג, 1830, מהדורת וורשה 1863 באתר Hebrew Books (מהדורת לייפציג, 1830 באתר "ספרים google")
שלמה פלסנר, כתובים אחרונים, חלק א' (כולל את: אגרת ירמיה, ספר ברוך א - ב', תפלת עזריה, שירת חנניה מישאל ועזריה, תפלת מנשה, תהלים קנ"א), טהרן 1865, באתר Hebrew Books
אברהם כהנא (עורך), הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים: כרך ראשון (לתורה), כרך שני (לנביאים ולכתובים), תל אביב: הוצאת מסדה, 1956, גרסה סרוקה באתר "ויקיליברס" (בעבר היו באתר "היברובוקס")
נחמן אביגד ויגאל ידין, מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה: תיאור המגילה ותוכנה, פקסימיליות, ירושלים: הוצאת מאגנס שעל יד האוניברסיטה העברית, תשי"ז 1957
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ספרים חיצוניים וגנוזים
הספרים החיצוניים בתרגום לעברית מהמאה ה-19, באתר "דעת"
אתר הכולל קישורים לטקסט המלא של הספרים החיצוניים ולמאמרים על אודותם (באנגלית)
הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל, היחס לספר מקבים ולספרים חיצוניים, אתר כיפה
אולי אעלה גם את כל הספרים החיצונים כפי שמצאתי באיזה מקום.
אני בינתיים מעתיק מוויקיפדיה:
הספרים החיצוניים
הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.
תוכן עניינים [הסתרה]
1 מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות
2 חלוקת הספרים החיצוניים
3 היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל
4 היחס של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד לספרים החיצוניים
5 השערות לגבי "הוצאת" הספרים מהקאנון העברי
6 רשימת הספרים החיצוניים שבידינו
6.1 ספרים חיצוניים לתורה
6.2 ספרים חיצוניים לנביאים
6.3 ספרים חיצוניים לכתובים
6.4 שאר ספרים חיצוניים
7 ראו גם
8 לקריאה נוספת
9 קישורים חיצוניים
מקורם של הספרים החיצוניים והשימוש בהם לאורך הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
רובם של הספרים החיצוניים נכתבו במקורם בעברית, אולם חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.
מאחר שהיהדות, שלא הכניסה את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראתה את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים. מרבית הספרים נשמרו רק בתרגומים, לפעמים בכמה נוסחים שונים באותה שפה, וחלקם מכילים תרגומים משובשים למדי. קטעים מן הספרים החיצוניים נתגלו בתקופות מאוחרות במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
במאות הראשונות לחורבן עוד ניתן לספרים החיצוניים מקום בחיי הדת היהודיים, אך עם ניכוסם ועליית חשיבותם למאמינים הנוצרים פסק כמעט לחלוטין השימוש בהם. אך השפעתם לא נעלמה - רעיונות וסיפורים לא מעטים שהיו מצויים בספרות החיצונית נכנסו לתוך הספרות המדרשית, ומשם הגיעו ללב ליבה של היהדות הרבנית.
חלק לא מבוטל מהספרים מספרים ומרחיבים על סיפורי המקרא (כגון עליית משה, אדם וחווה, צוואת אברהם ועוד). חלק נכבד אחר מהווה המשך לספרות החכמה והמחשבה היוונית, ומושפע רבות מהתרבות ההלניסטית. ישנם גם ספרי היסטוריה, שהבולטים שבהם הם ספרי חשמונאים, המספרים את סיפורם של המכבים והמרד בשליטים היוונים.
חלוקת הספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצל הנוצרים מקובלת חלוקה של הספרים החיצוניים לספרים אפוקריפיים וספרים פסאודואפיגרפיים.
פירוש המילה אפוקריפיים הוא גנוז או חבוי, (ביוונית απόκρυφα – גנוז, חבוי) והוראתה המקורית: ספר שאינו נמנה עם המסורת הספרותית הגלויה והמקובלת (למרות היותו ספר עתיק). הספרים האפוקריפיים נכנסו בחלק מן הכנסיות הנוצריות לתוך הביבליה בניגוד לספרים הפסאודואפיגרפיים. המונח פסידואפיגרפון משמעו חיבור המיוחס למחברו (מחבר קדמון) שלא כדין.
הספרים הפסאודואפיגרפיים, הם ספרים שיוחסו למחבריהם, לרוב אנשי המקרא, שלא כדין, ולכן גם נקראו על שמם. לדוגמה "צוואת אברהם", "צוואות השבטים", ועוד.
כך לדוגמה, הספר חכמת שלמה משויך אצל הנוצרים לאפוקריפה ואילו מזמורי שלמה נחשב לספר פסאודואפיגרפי, למרות שלחוקרים ברור כי לא זה אף לא זה נכתבו בתקופתו של שלמה המלך או על ידו.
החוקר אברהם כהנא שתרם תרומה מכרעת לחקר הספרים החיצוניים ואף תרגם את רובם לעברית, מציע איפוא את החלוקה הבאה לספרים החיצוניים:
ספרים המתבססים על התורה
ספרים המתבססים על ספרי נביאים
ספרים המתבססים על ספרי הכתובים
שאר ספרים חיצוניים
היחס לספרים החיצוניים במאמרי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקורות חז"ל אין התייחסות ספציפית לספרים בספרות החיצונית, למעט ספר בן סירא הנזכר בתלמוד. חז"ל מזהירים שלא לקרוא בספרים חיצוניים כשהם משתמשים באסמכתא מהתנ"ך "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה, בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ, וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:" (ספר קהלת פרק י"ב י"ב)
ההתייחסות הראשונה היא במשנה (מסכת סנהדרין פרק י משנה א): "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים".*על משנה זה נאמר בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין דף ק' ע"ב): "רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים וכו'. תנא: בספרי מינים. רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי." יש כאן צמצום של האיסור של ר' עקיבא - האיסור הוא רק על ספרי המינים כלומר ספרי הנוצרים. רב יוסף מוסיף התייחסות ספציפית לספר בן סירא ואוסר על הקריאה בו בנוסף לספרי הנוצרים.
מעניינת הגרסה המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת סנהדרין דף נ' ע"א): "רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים כגון סיפרי בן סירא וסיפרי בן לענא אבל סיפרי המירס וכל ספרים שנכתבו מכאן והילך הקורא בהן כקורא באיגרת". התוספת כאן מלמדת שספרי חכמה יוונית כגון ספרי הומרוס, ושאר ספרים שנכתבו לאחר תקופת בית שני אינם נחשבים כ'ספרים חיצוניים' ולכן אין בעיה לקרוא בהן.
במדרשים אנו מוצאים את המימרה: "כל המכניס בתוך ביתו יותר מכ"ד ספרים מהומה הוא מכניס לביתו, כגון ספר בן-סירא" (קהלת רבה יב, יב-יג). י, א).
היחס של חכמי ישראל לאחר תקופת התלמוד לספרים החיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם בתקופה מאוחרת יותר, ניתן עדיין למצוא בספרות היהודית התייחסויות לספרים החיצוניים, ובמיוחד לספר בן סירא, לספר היובלים ולצוואות השבטים. יש מהחכמים שהתייחסו לספרים החיצוניים בשלילה, ויש מהם בחיוב.
בפירוש רש"י למסכת סנהדרין מוזכר היבט שלילי לגביהם ונטען שבספרים אלו יש דברי הבאי, והם גורמים לביטול תורה.
הרשב"ם התייחס בשלילה לספרים החיצוניים, וכתב "אין לחוש לספרים חיצונים", אך מאידך גיסא, הביע הרמב"ן דווקא יחס חיובי אליהם, ובהקדמתו לפירוש התורה הוא מביא קטעים מספר חכמת שלמה, שהיה מצוי אצלו ככל הנראה בתרגומם הסורי.
ידוע כי עוד במאה התשיעית נשתמרו לפחות קטעים מספר היובלים בידי אסף הרופא, ובידי רבי סעדיה גאון.
בדורות הבאים אבדו המקורות העבריים של הספרים החיצוניים, וחכמי ישראל היו משתמשים בתרגומים ולא במקור. כך לדוגמה מביע מחבר ספר הזוהר את צערו על כך שלא נשארו במקור ספר חנוך וספר אדם הראשון.
בספרים כגון ספר יוסיפון , ספר ירחמאל וספר יוחסין השלם, נעשה שימוש בסיפורים מתוך הספרים החיצוניים. מתוך ספר אסף הרופא אנו למדים שמחבר הספר הכיר את ספר היובלים.
בזמנים שונים נעשו תרגומים של הספרים החיצוניים בחזרה לעברית. כך לדוגמה נמצא תרגום לעברית של ספר החשמונאים שמקורו לפני המאה ה-11, תרגומים לספר טוביה, לספר יהודית ואחרים. רבי עזריה מן האדומים תרגם חלק מן הספרים החיצוניים והשתמש בהם בספריו.
עדנה הייתה לספרים החיצוניים בתקופת ההשכלה. נפתלי הרץ וייזל ויהודה ליב בן זאב תרגמו חלק מן הספרים החיצוניים לעברית.
השערות לגבי "הוצאת" הספרים מהקאנון העברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין הסכמה בין החוקרים בנוגע לנסיבות שבעטיין ספרים אלו אינם כלולים בקאנון העברי. למרות שבעבר היה מקובל לטעון שמדובר בסיבה תאולוגית שדחתה את הספרים הללו, דעה זו נראית פחות ופחות סבירה וזאת מכמה סיבות:
1. חז"ל טוענים כנגד הספרים החיצוניים, אך מצד שני אנו מוצאים בכמה מקומות בתלמוד ציטטות חופשיות מתוך ספר בן סירא. ציטטות אלו מובאות באותה קונבנציה שמשמשת לציטוט מספרי המקרא: "דכתיב" (ככתוב). השימוש בנוסחה זו לציטוט מספר בן-סירא מעיד לא רק על כך שכולם אמורים לזהות את המקור (כיוון שזה לא מפורש בטקסט התלמודי), אלא גם על כך שאין להתנצל על העובדה שקוראים בספר בן סירא.
2. הרמזים היחידים שיש לנו לכך שאכן נערך דיון כלשהו על הכנסת ספרים או הוצאת ספרים מהקאנון העברי נוגע אך ורק לספרים שבסופו של דבר הוכנסו: אסתר, יחזקאל, שיר השירים וקהלת. עובדה זו מעידה שהדיון היה תאורטי בלבד, והתייחס רק לאופי ספרים שממילא כבר נתקדשו, ולמידה של זהירות הנדרשת לקורא בהם.
3. בעבר היה נהוג לטעון שההלכה המשתמעת בספרים אלו שונה מזו היהודית. בספר היובלים, למשל, מוזכר לוח שמשי, השונה מן הלוח הנהוג בהלכה הפרושית (שנתקבלה ביהדות). אך לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה אנו עדים לכך שתפיסות אלו היו קיימות בתוך היהדות ולא מחוצה לה, בזרם שונה.
4. קשה גם לטעון שהספרים שלא נתקדשו כולם שייכים לזרם המנוגד לפרושים, כיוון שזה בפירוש לא נכון (דוגמת ספר בן סירא, ספר טוביה וספר יהודית).
משלל העדויות שבידינו עולה כי אי-הקדשת ספרים אלו איננה תוצאה של תאולוגיה אלא של נסיבות היסטוריות. נסיבות אלו ודאי קשורות קשר כרונולוגי, שכן רוב הספרים החיצוניים נכתבו בתקופה מאוחרת יותר לספרי המקרא. עם זאת, אין זו יכולה להיות סיבה יחידה ומכרעת כיוון שלדעת חוקרי המקרא, ספר דניאל הקאנוני הינו מאוחר בכמאה שנה לספר חנוך בעיבודו הסופי.
רשימת הספרים החיצוניים שבידינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגומם של הספרים החיצוניים לעברית תרם תרומה חשובה לחוקרים ולמעיינים במורשת תרבותית זו. הכנתו של קובץ כולל של הספרים החיצוניים בעברית, בידי אברהם כהנא ועוזריו בשנת תרצ"ב (1932), קידמה רבות את המחקר בנושא. בספרו הוא מציע, כאמור לחלק את הספרים לפי קשריהם לספרי התנ"ך, והרשימה המובאת להלן מתבססת על חלוקה זו:
ספרים חיצוניים לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר אדם וחוה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית וללטינית.
ספר היובלים (היובלות) - רובו של המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ל אתיופית קלאסית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית.
ספר חנוך א' – או ספר חנוך החבשי רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לשפת געז. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח.
ספר חנוך ב' או ספר רזי חנוך (הסלאבי) - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה.
צוואות השבטים (צוואות בני יעקב). רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית ובארמית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר. -לטקסט.
צוואת אברהם – חובר כנראה על ידי יהודי פרושי או איסיי. (הספר צוואת אברהם לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
חזון אחרית הימים של אברהם עוסק בחייו ובחזון אחרית הימים שחזה אברהם. המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום לסלאבית כנסייתית עתיקה. (הספר לא נזכר בספרו של כהנא אולם צריך להיות משויך לסיווג זה)
עליית משה – המקור העברי או הארמי אבד. נשמרו כמה חלקים בתרגום ללטינית.
יוסף ואסנת – חבור שנכתב במקורו ביוונית, כנראה על ידי יהודי הלניסטי שהתגורר במצרים. גרסה עברית פורסמה על ידי גבי צורן בכתב העת "דפים למחקר בספרות", תשמ"ה.
ספרים חיצוניים לנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר חכמת שלמה – חיבור פילוסופי יהודי-הלניסטי. ייתכן שחלקים מספר זה מקורם בעברית. נשמר בתרגום ליוונית.
מזמורי שלמה - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
איגרת ירמיהו - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
עליית ישעיהו - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום לגעז (אתיופית קלאסית).
ספר ברוך - הספר במלואו נשמר בלשון היוונית. חלקים מספר זה נכתבו בעברית והם אבדו, אך נשמרו בתרגום ליוונית. חלקים אחרים חוברו ביוונית.
חזון ברוך א' או חזון ברוך הסורי - חובר כנראה בעברית המקור והתרגום ליוונית אבד. נשמר בתרגום היוונית לארמית סורית.
חזון ברוך ב' – או חזון ברוך היווני חובר ביוונית.
ספרים חיצוניים לכתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דברי איוב - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
חזון עזרא - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
עזרא החיצוני - המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
מזמורי קנ"א-קנ"ד- מזמורים שאינם כלולים בספר תהילים - מזמור קנ"א נמצא בנוסח עברי של תהלים ממערה 11 בקומראן. נוסח זה שונה מן התרגום היווני אותו מביא כהנא בספרו. מזמורי קנ"ב-קנ"ד נשתמרו בתרגום הסורי. מזמורים אלו לא נכללו בספרו של כהנא, ככל הנראה מפני שהחשיב אותם לחיבורים נוצריים שלא חוברו בעברית ולא שייכים לקאנון העברי האבוד. קטע ממזמור קנ"ד בעברית התגלה במערה 4 בקומראן.
תוספות למגילת אסתר: חלום מרדכי, העתק מפקודת אחשוורוש להשמדת היהודים, תפילת מרדכי ואסתר, פרטים על בוא אסתר לפני אחשוורוש לבקש ביטול הגזירה, העתק מפקודת אחשוורוש לטובת היהודים, פתרון חלומו של מרדכי - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
תוספות לספר דניאל: תפילה והלל של שלושת חברי דניאל שהושלכו לכבשן האש, שושנה, בל והתנין. המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
תפילת מנשה - המקור כנראה יווני. מתייחס לתפילת מנשה מלך יהודה המופיעה בדברי הימים
שאר ספרים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר בן סירא - דבריו של שמעון (ויש אומרים ישוע) בן סירא. חלקים מהמקור העברי אבדו. נשמר בתרגום ליוונית. נמצאו חלקים בעברית במגילות ים המלח ובגניזת קהיר.
ספר יהודית – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
ספר טוביה – רובו של המקור העברי או הארמי אבד. נשמר בתרגום ליוונית. במגילות ים המלח התגלו קטעים בעברית ובארמית. מקובל לחשוב שהגרסה העברית היא תרגום של המקור הארמי, שנעשתה מצרכים תאולוגיים.
ספר מקבים א' (חשמונאים) - המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ליוונית.
ספר מקבים ב' – חובר ביוונית.
ספר מקבים ג' – חלקים ממנו אבדו. חובר ביוונית.
ספר מקבים ד' - - חובר ביוונית.
איגרת אריסטיאס – חובר ביוונית.
חזון הסבילות – חובר ביוונית.
קדמוניות המקרא – המקור העברי אבד. נשמר בתרגום ללטינית.
בנוסף למקורות אלו, ניתן לציין חיבורים שנמצאו אך ורק במגילות מדבר יהודה. בשל הדמיון הסוגתי, ניתן לשער שחיבורים אלו היו מתוייגים כ"ספרים חיצוניים" גם כן אילו נשתמרו בכנסיות בתרגומים. בין חיבורים אלה:
המגילה החיצונית לבראשית
צוואת קהת
חזון עמרם
צוואת משה
צוואת יהושע
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קאנוניזציה (של כתבים)
תוספתא
כתבי יד אבודים בתולדות ישראל
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצחק זעקיל פרנקל, הספרים החיצוניים, מהדורת לייפציג, 1830, מהדורת וורשה 1863 באתר Hebrew Books (מהדורת לייפציג, 1830 באתר "ספרים google")
שלמה פלסנר, כתובים אחרונים, חלק א' (כולל את: אגרת ירמיה, ספר ברוך א - ב', תפלת עזריה, שירת חנניה מישאל ועזריה, תפלת מנשה, תהלים קנ"א), טהרן 1865, באתר Hebrew Books
אברהם כהנא (עורך), הספרים החיצוניים לתורה לנביאים ולכתובים: כרך ראשון (לתורה), כרך שני (לנביאים ולכתובים), תל אביב: הוצאת מסדה, 1956, גרסה סרוקה באתר "ויקיליברס" (בעבר היו באתר "היברובוקס")
נחמן אביגד ויגאל ידין, מגילה חיצונית לבראשית ממגילות מדבר יהודה: תיאור המגילה ותוכנה, פקסימיליות, ירושלים: הוצאת מאגנס שעל יד האוניברסיטה העברית, תשי"ז 1957
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ספרים חיצוניים וגנוזים
הספרים החיצוניים בתרגום לעברית מהמאה ה-19, באתר "דעת"
אתר הכולל קישורים לטקסט המלא של הספרים החיצוניים ולמאמרים על אודותם (באנגלית)
הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל, היחס לספר מקבים ולספרים חיצוניים, אתר כיפה
Re: ספר "חשמונאים"?
נחמד מאד
רק כמו כל המחקר על התנך מלא בלבולי מח
רק כמו כל המחקר על התנך מלא בלבולי מח
Re: ספר "חשמונאים"?
תכל'ס, האם ניתן לצטט מהספר הזה (מקבים/חשמונאים) כמקור נאמן, בתוך ספרות תורנית?
-
בברכה המשולשת
- הודעות: 14487
- הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
- שם מלא: רועי הכהן זק
Re: ספר "חשמונאים"?
הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי בדורות הראשונים ציטט ממנו רבות (וכן עוד מגדול"י לפניו ואחריו)
Re: ספר "חשמונאים"?
לזה יש עצה... מציינים למקור לספר שכבר מקובל בעולם התורני, כמו בספרי ליובאביטש או שאר ספרי ליקוטים שהביאו בשם ספר החשמונאים.. ובזה יצאת ידי חובתך.
Re: ספר "חשמונאים"?
ספר "כתובים אחרונים" (נראה לי שכולל את כל הספרים החיצוניים).
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.as ... 33436B413D
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.as ... 33436B413D
Re: ספר "חשמונאים"?
משולש כתב:ספר "כתובים אחרונים" (נראה לי שכולל את כל הספרים החיצוניים).
http://www.jumbomail.co.il/Downloads.as ... 33436B413D
אכן ראיתי שכולם כותבים שיש שמות רבים לספר (או שהוכנס בספרים בעלי שמות אחרים), וכעת מצאתי ש"כתובים אחרונים" מופיע באוצר ב2 מהדורות (ויש בהברובוקס עוד מהדורות שלו ,כולל מה ששמת כאן).
בכל אופן ייש כח גדול!
Re: ספר "חשמונאים"?
האם יש הסבר מדוע נקרא 'המקבי' בקו"ף ולא בכ"ף?
Re: ספר "חשמונאים"?
מאירי כתב:האם יש הסבר מדוע נקרא 'המקבי' בקו"ף ולא בכ"ף?
טוענים שבמקור לא היה הכינוי "יהודה המכבי" בכ"ף אלא "יהודה המקבי" בקו"ף, במובן של 'מקבת'.
Re: ספר "חשמונאים"?
איש-אחד כתב:מאירי כתב:האם יש הסבר מדוע נקרא 'המקבי' בקו"ף ולא בכ"ף?
טוענים שבמקור לא היה הכינוי "יהודה המכבי" בכ"ף אלא "יהודה המקבי" בקו"ף, במובן של 'מקבת'.
ממש מוזר, אז מי המציא את ר"ת מכב"י? יותר נשמע ש'מקב"י' הוא סילוף של אותם שלא רצו להודות במשמעות של המילה, כאשר הביטוי 'מקבי' מרוקן מתוכן את העוצמה שבאמונה, ונותנת לענין אופי של 'גבורה' כפי שאכן לצערינו רואים זאת דלת העם החפשיים, ודכוותה גבי שמשון "הגיבור" וכו'.
-
בברכה המשולשת
- הודעות: 14487
- הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
- שם מלא: רועי הכהן זק
Re: ספר "חשמונאים"?
מכיוון שהספר שבידינו הוא תרגום חוזר מהיוונית (שאליה תורגם המקור- שכבר איננו בידינו) אין דרך לדעת את הכתיב המקורי.
בכל מקרה, האמונה של החשמונאים בקב"ה אינה טעונה ראיה, וגם בלי ראשי התיבות אין מי שיכול לטעון אחרת (והרוצה לסלף- לא יעזרו גם ראשי התיבות)
בכל מקרה, האמונה של החשמונאים בקב"ה אינה טעונה ראיה, וגם בלי ראשי התיבות אין מי שיכול לטעון אחרת (והרוצה לסלף- לא יעזרו גם ראשי התיבות)
Re: ספר "חשמונאים"?
בברכה המשולשת כתב:מכיוון שהספר שבידינו הוא תרגום חוזר מהיוונית (שאליה תורגם המקור- שכבר איננו בידינו) אין דרך לדעת את הכתיב המקורי.
בכל מקרה, האמונה של החשמונאים בקב"ה אינה טעונה ראיה, וגם בלי ראשי התיבות אין מי שיכול לטעון אחרת (והרוצה לסלף- לא יעזרו גם ראשי התיבות)
להאמור אפשר בדרך הלצה: כנראה ש"כ"ף יוונית" דומה יותר לקו"ף... (ע"פ הרמב"ם פ"א ה"ט מכלי המקדש, שהוא בצורת 'אקס').
Re: ספר "חשמונאים"?
מאירי כתב:תכל'ס, האם ניתן לצטט מהספר הזה (מקבים/חשמונאים) כמקור נאמן, בתוך ספרות תורנית?
התויו"ט מציין להספר במס' מגילה
Re: ספר "חשמונאים"?
למה כל כך מקדשים את הר"ת של מכב"י? האם באמת המכבים/מקבים שמו לב לר"ת האלו? או שזה חידוש של אחרונים?
(אני מדבר מחוסר ידיעה נטו, אם יש למישהו ידיעה הפוכה אשמח לשמוע)
(אני מדבר מחוסר ידיעה נטו, אם יש למישהו ידיעה הפוכה אשמח לשמוע)
Re: ספר "חשמונאים"?
הראשון המביא את 'מכבי' = מי כמוך וכו', הוא ר' אברהם סבע, בעל צרור המור.
-
עתניאל בן קנז
- הודעות: 2269
- הצטרף: ד' מאי 22, 2013 8:27 pm
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
בעלים לתרופה (בעלזא) מקץ עד, במדור 'פלאות עדותיך' מובא מקורות ורמזים שונים, הן על השם 'מכבי', והן על הכתיב הישן 'מקבי'. עיי"ש ותמצא נחת.
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
עתניאל בן קנז כתב:בעלים לתרופה (בעלזא) מקץ עד, במדור 'פלאות עדותיך' מובא מקורות ורמזים שונים, הן על השם 'מכבי', והן על הכתיב הישן 'מקבי'. עיי"ש ותמצא נחת.
יש לך אפשרות להעלות כאן הגליון?
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
וקיפדיה
מקור השם מכבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש סברות אחדות למקור השם "מכבי". המילה העברית המקורית אינה ידועה, וכל שנותר הוא המילה היוונית Μακκαβαῖος,[1] שניתן לתעתקה לשפה העברית בחזרה כ"מכבי" או כ"מקבי". לשתי הצורות פירושים אפשריים:
מקבי מפורש בתור כינוי ליהודה משום היותו "כמקבת (פטיש) על ראשי אויבי עמו" (ככינויו של קרל מרטל - קרל הפטיש), או כמו בפסוק "פי ה' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) ואז מקבי הוא קיצור של "מקביה" ופירושו נקיבת האל, ובלשון חז"ל הביטוי "יקוב הדין את ההר" משמש לעמידה חזקה על העיקרון. הסבר אלטרנטיבי לצורה "מקבי" היא על שום צורת ראש הוולד, שלעתים דומה לפטיש - ואולי כך היה במקרה של יהודה הצעיר. א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) הציע כי מקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (כגון ציצרו-קיקרו).
מכבי מוסבר באופן מסורתי על פי הפירוש המובא בספר יוסיפון הטוען כי מדובר בראשי תיבות של הפסוק "מי כמוך באלים יהוה" (שמות, ט"ו יא). על פי האגדה, פסוק זה היה רשום על סמל המורדים. הצעה אחרת היא כי מדובר בראשי תיבות של שמו של ראש משפחת החשמונאים, אביו מתתיהו כהן בן יוחנן, הידוע יותר בשם מתתיהו החשמונאי.
מקור השם מכבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש סברות אחדות למקור השם "מכבי". המילה העברית המקורית אינה ידועה, וכל שנותר הוא המילה היוונית Μακκαβαῖος,[1] שניתן לתעתקה לשפה העברית בחזרה כ"מכבי" או כ"מקבי". לשתי הצורות פירושים אפשריים:
מקבי מפורש בתור כינוי ליהודה משום היותו "כמקבת (פטיש) על ראשי אויבי עמו" (ככינויו של קרל מרטל - קרל הפטיש), או כמו בפסוק "פי ה' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) ואז מקבי הוא קיצור של "מקביה" ופירושו נקיבת האל, ובלשון חז"ל הביטוי "יקוב הדין את ההר" משמש לעמידה חזקה על העיקרון. הסבר אלטרנטיבי לצורה "מקבי" היא על שום צורת ראש הוולד, שלעתים דומה לפטיש - ואולי כך היה במקרה של יהודה הצעיר. א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) הציע כי מקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (כגון ציצרו-קיקרו).
מכבי מוסבר באופן מסורתי על פי הפירוש המובא בספר יוסיפון הטוען כי מדובר בראשי תיבות של הפסוק "מי כמוך באלים יהוה" (שמות, ט"ו יא). על פי האגדה, פסוק זה היה רשום על סמל המורדים. הצעה אחרת היא כי מדובר בראשי תיבות של שמו של ראש משפחת החשמונאים, אביו מתתיהו כהן בן יוחנן, הידוע יותר בשם מתתיהו החשמונאי.
Re: ספר "חשמונאים"?
חכם באשי כתב:הראשון המביא את 'מכבי' = מי כמוך וכו', הוא ר' אברהם סבע, בעל צרור המור.
מה פתאום ?
הרי הרוקח כבר מביא את זה בפירושו לאז ישיר !!!
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
שבטי,
צודק.
תודה לך.
צודק.
תודה לך.
Re: ספר "חשמונאים"?
מאירי כתב:איש-אחד כתב:מאירי כתב:האם יש הסבר מדוע נקרא 'המקבי' בקו"ף ולא בכ"ף?
טוענים שבמקור לא היה הכינוי "יהודה המכבי" בכ"ף אלא "יהודה המקבי" בקו"ף, במובן של 'מקבת'.
ממש מוזר, אז מי המציא את ר"ת מכב"י? יותר נשמע ש'מקב"י' הוא סילוף של אותם שלא רצו להודות במשמעות של המילה, כאשר הביטוי 'מקבי' מרוקן מתוכן את העוצמה שבאמונה, ונותנת לענין אופי של 'גבורה' כפי שאכן לצערינו רואים זאת דלת העם החפשיים, ודכוותה גבי שמשון "הגיבור" וכו'.
זכור לי שראיתי באוצר היכנשהו
{אולי באיזור הדיונים על "מגילת אנטיוכוס"}
שהמקור הוא "מכבי", והשיבוש הוא "מקבי".
אם המצא ימצא אעלה בס"ד.
ספר מקבים
האם ידוע למישהו על מאמר להשואות בין מקבים א' לב' הסדר הכרונלוגי יש ביניהם סתירות רבות
תודה רבה
תודה רבה
-
אחרון התלמידים
- הודעות: 481
- הצטרף: ג' יוני 02, 2015 12:46 am
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
ב"ה
ישנו את ספר החשמונאים בעריכת פרופסור הרטום מנוקד ומפוסק.
לגבי השפ מקבי או מכבי. לפי הנראה אלו היו כינויים וייתכן שהיו כינויי לשון העמים. וכמו יוחנן המכונה 'טסי'. ולפי המובא שם לא היו מקבים אלא 'מקבי' והוא יהודה. אולי חייליו היו מקראים מקבים על שמו.
ודרך אגב, יהודה המקבי עצמו לא והזכר בשום מקום בחז"ל.
ישנו את ספר החשמונאים בעריכת פרופסור הרטום מנוקד ומפוסק.
לגבי השפ מקבי או מכבי. לפי הנראה אלו היו כינויים וייתכן שהיו כינויי לשון העמים. וכמו יוחנן המכונה 'טסי'. ולפי המובא שם לא היו מקבים אלא 'מקבי' והוא יהודה. אולי חייליו היו מקראים מקבים על שמו.
ודרך אגב, יהודה המקבי עצמו לא והזכר בשום מקום בחז"ל.
-
עושה חדשות
- הודעות: 12959
- הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
מאירי כתב:מביאים משם בזה"ל (ניתן למצוא באוצר):
"ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים ויעלו בשמחת לבם עולות וזבחים לרוב ויזכרו ימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בדלותם בהתחבאם בהרים ובמערות כבהמות השדה ויחוגו עתה שמונה ימים אלה כימי חג הסוכת ויקחו ערבי נחל ענפי עץ עבות 'וענפי הדר' וכפות תמרים וישירו הודיה לה' אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו"
מה מבארים בזה, (ולו בדרך דרש), מהו ענין השלמת חג הסוכות כולל ארבעת המינים בחודש כסליו?
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
יש בחז"ל עוד 'השוואות' בין חנוכה לסוכות
כפלוגתת ב"ש וב"ה אם נרות חנוכה מוסיפים או פוחתים כנגד פרי החג, ויש עוד במדרשים כמדומה
כפלוגתת ב"ש וב"ה אם נרות חנוכה מוסיפים או פוחתים כנגד פרי החג, ויש עוד במדרשים כמדומה
-
עושה חדשות
- הודעות: 12959
- הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
- מכבי לויפר.png (121.97 KiB) נצפה 11896 פעמים
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
עושה חדשות כתב:מאירי כתב:מביאים משם בזה"ל (ניתן למצוא באוצר):
"ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים ויעלו בשמחת לבם עולות וזבחים לרוב ויזכרו ימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בדלותם בהתחבאם בהרים ובמערות כבהמות השדה ויחוגו עתה שמונה ימים אלה כימי חג הסוכת ויקחו ערבי נחל ענפי עץ עבות 'וענפי הדר' וכפות תמרים וישירו הודיה לה' אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו"
מה מבארים בזה, (ולו בדרך דרש), מהו ענין השלמת חג הסוכות כולל ארבעת המינים בחודש כסליו?
בפשט כי זה היה לאחר חג הסוכות שאותו כבר 'פספסו' ועשו לזה איזה זכר.
וראה במדרש -אמור- על זה שהד' מינים מסמלים נצחון בדין ר''ה כלפי אוה''ע, ואכמ''ל הביאור בזה,
עכ''פ כעת זה גישמעק, שעשו בזה חגיגות נצחון על יון עם הד' מינים המסמלים באופן כללי את נצחונם של ישראל כלפי אוה''ע.
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
עושה חדשות כתב:
ע"פ הערה זו שמתי לב שכן נראה גם מצורת מלה זו בלטינית ויונית (maccabaeus/makkabaios = מַכַּבַּיוֹס), אולי.
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
עוד כמה השוואות בין חנוכה לסוכות וכן דרוש ע"ז תמצא בס' דרשות בית ישי (להגר"ש פישר) בדרושים לחנוכה.
Re: ספר "חשמונאים"? - "המקב"י?/מכב"י?
היא שיחתי כתב:עושה חדשות כתב:מאירי כתב:מביאים משם בזה"ל (ניתן למצוא באוצר):
"ויחוגו את חנוכת המזבח שמונה ימים ויעלו בשמחת לבם עולות וזבחים לרוב ויזכרו ימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בדלותם בהתחבאם בהרים ובמערות כבהמות השדה ויחוגו עתה שמונה ימים אלה כימי חג הסוכת ויקחו ערבי נחל ענפי עץ עבות 'וענפי הדר' וכפות תמרים וישירו הודיה לה' אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו"
מה מבארים בזה, (ולו בדרך דרש), מהו ענין השלמת חג הסוכות כולל ארבעת המינים בחודש כסליו?
יש בחז"ל עוד 'השוואות' בין חנוכה לסוכות
כפלוגתת ב"ש וב"ה אם נרות חנוכה מוסיפים או פוחתים כנגד פרי החג, ויש עוד במדרשים כמדומה
יש במדרש מעשה חנוכה אודות עצתו של תתני הגבעוני לבטל את 7 נרות החנוכה יחד עם 8 ימי חג הסוכות, שכנגדם עמדו 7 בני חשמונאי ו8 ימי החנוכה, וראה עוד בר”י מלוניל שבת כא: בברייתא דמאי חנוכה
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים