בשחרית של יום הכפורים, נוטל אדם ידיו, ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו. כך פוסק השלחן ערוך (תרי"ג ס"ב).
גם כהן העולה לדוכן לברך את ישראל, גם כן נוטל את ידיו. כן כתב הרמ"א (שם ס"ג).
והדעת נותנת, דכשם שלנטילה של שחרית אינו נוטל אלא עד סוף קשרי אצבעותיו, ולא עד הפרק, כך גם בנטילה של ברכת כהנים, לא יטול עד הפרק אלא עד סוף קשרי האצבעות. וכמו שצידד הפרי מגדים.
ואמנם המשנה ברורה (ס"ק ז') סתם בפשיטות דהכהן נוטל עד הפרק, ומציין שכן כתב החיי אדם בשם האליה רבא. בשער הציון (ס"ק י') דוחה לגמרי את שיטת הפמ"ג, ומפני ש'עיינתי במטה אפרים שכתב דכיון דבמטה משה כתב כן שממנו העתיק הא"ר לדינא אין לזוז מדבריו'.
נמצא, שנטילת ידי הכהנים לדוכן חמורה היא יותר מנטילה של שחרית, ובה נוטלים עד הפרק, בשונה מנטילת שחרית שאינה אלא עד קשרי האצבעות. ולא ידענו מקורו ועניינו של חילוק זה.
ולשם כך עיינו במטה משה, שהוא מקור דין זה. ועינינו הרואות כי המטה משה הביא זה בשם המהרי"ל. והנה זו לשון הספר מנהגי מהרי"ל-
בשחרית יום הכפורים כשאדם עומד ממטתו מותר כל אדם ליטול ידיו עד הפרק דהיינו חבור היד אל הזרוע כן דרש מהר"י סג"ל, וכן בא"ח. אבל יזהר שלא ירחוץ פניו ועיניו כלל. וגם אם הוא איסטניס שאין מיושב דעתו כל היום אם לא רוחץ בבקר, מ"מ אסור לו לעשות כן ביום הכפורים, ולא נהגינן כמ"ד שכתב ביה היתר בא"ח. ואמר שכן שמע הדין מרבו מובהק מהר"ש מאושטרייך, וכן אסור לשפשף פיו בי"כ עיין כן לעיל. והנצרך לנקביו בין גדולים בין קטנים יטול ידיו עד קשרי אצבעותיו ודיו, וכן בא"ח. והכהנים כשהן עולים לדוכן אז יטלו ידם נטילה גמורה עד הפרק, וכן היה קידוש כהנים במקדש.
נמצאת למד כי לשיטת המהרי"ל, גם בנטילה של שחרית נוטל ידיו עד הפרק! ומעתה ברור כשמש כי גם מה שכתב כן כלפי נטילת הכהנים לטעמיה הוא דאזיל, שכל שנטילה המותרת ביוה"כ נוהגת כדינה, בנטילה גמורה עד הפרק, אך לדידן דנקטינן כשלחן ערוך שלא יטול רק עד קשרי אצבעותיו, היה נראה שגם לכהנים אין להתיר ליטול עד סוף הפרק.
ולגופא דמילתא אכן פלא הוא מה שכתב המהרי"ל בשם הא"ח (=טור אורח חיים) ליטול בשחרית עד הפרק, והלא בהדיא כתב הטור שלא יטול רק עד סוף קשרי אצבעותיו.
והיא הערה גדולה לדינא. יתנו המעיינים עיניהם בדבר ויעמידונו נא בקרן אורה.