מעט דבש כתב:בפשוטו אין זה אלא כותרת הפרשה, וכמו בפרשת תצוה ובמדבר.
חיפשתי בכל נ"ד פרשיות התורה, ואלו הממצאים:
בפרשות ויגש, בשלח, תצוה, במדבר, ראה, וילך, כי תבוא, וזאת הברכה - בכל אלו מוסיף את שם הפרשה אף שלכאורה אינו מוכרח לפירוש הפסוק.
(ויש עוד מקומות שנראה שהאריך את הדיבור-המתחיל כדי לכלול את שם הפרשה).
ובפרשת וארא - מתחיל לפרש "וידבר אלקים אל משה", ורק בפסוק שאחריו מופיע שם הפרשה "וארא". ובדומה לזה בפרשת קדושים.
ובפרשת מצורע מתחיל "זאת תהיה", כידוע שיש מרבותינו שכך כינו פרשה זו.
ושאר הפרשיות - הד"ה הראשון כולל את שם הפרשה כפי שרגילים לקרוא לה.
וכמדומני שעד"ז נוהג רש"י גם בפירושו לש"ס - שפותח
כל פרק בשמו.
לקחתי את המסכת הראשונה שהזדמנה לי, היא עירובין, ומצאתי בה ג' דוגמאות:
פרק הדר (עירובין סא,ב), פרק חלון (שם עו,א), פרק כיצד משתתפין (שם פב,א).
ואמנם אפשר לנסות ליישב כאו"א בנפרד, אך לכאורה עדיף יותר התירוץ המיישב את כולם בשיטה אחת...
ועפכ"ז צ"ע מדוע ניסו רבותינו ליישב מקרים בודדים, ולא נחה דעתם בתירוץ הכללי.