בפירושו הגדול על התורה 'העמק דבר' מחדש הנצי"ב חידוש גדול, והוא, שישנה מצות עשה מדאורייתא לרקוד בחג הסוכות, כאשר הנצי"ב מוצא לכך מקור ב'פשוטו של מקרא'.
דברי הנצי"ב מוסבים על הפסוק "שבעת ימים תחוג לה' אלוהיך וגו'" (דברים טז,טו), וז"ל:
"תחוג לה' אלוהיך": קבלת חז"ל שזה אינו אלא להשלמה. אבל מ"מ 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' גם כן, דבכלל לשון "תחוג" משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות, כמו שכתבתי בספר שמות (ה,ג) בלשון "ויחוגו לי", דמשמעו שמחה וריקודים לפני ה', היינו 'וגילו ברעדת קודש'. והכי נמי משמעות "תחוג לה' אלוהיך", וכדאיתא בחגיגה (י,ב) 'דחוגו חגא קאמר' [ובתוספות שם: לשון מחולות כמו "יחוגו וינועו כשיכור" (תהלים קז,כז)], עכ"ל.
על פי חידוש זה מבאר הנצי"ב בצורה נפלאה את דברי המדרש המפורסמים אודות 'דידן נצח' כאשר הוא אף מוציא מכך מסקנה הלכתית מענינת, וז"ל:
וזהו דאיתא במדרש ויקרא-רבה פרשת אמור (ל,ב) על הפסוק "שובע שמחות את פניך" (תהלים טז,יא), דבסוכות יש שבע שמחות - ד' מינים, סוכה, חגיגה ושמחה. ומקשה 'אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה?'. ומשני: אמר ר' אבין, משל לשנים שנכנסו אצל הדיין, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא מאן דנסיב בעיין [עץ-יוסף: הכידון] בידיה אנן ידעין דהוא נצוחיא. כך, ישראל ועובדי-כוכבים היו באין ומקטרגין לפני הקב"ה בראש-השנה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולבין ואתרוגין בידיהן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחיא (עכ"ל המדרש). ופירשו המפרשים 'חגיגה' היינו קרבן חגיגה, ונתקשו בפירוש הקושיא 'אם חגיגה למה שמחה' וכו', וגם בפירוש הישוב.
ולי נראה, שאין הפירוש 'חגיגה' - קרבן חגיגה, דאם כן אמאי לא חשיב ראיה גם כן, אלא פירוש 'חגיגה' היינו ריקודים. וזהו דמקשה למאי נצטוינו על שמחה וחגיגה, הרי היינו הך? ומשני, דהוא אות על הניצוח. ומעתה ניחא דכתיב תרי מצוות עשה - דמצוות ריקוד אינה מצד שמחה שמביאה לידי ריקוד, אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח.
וא"כ אפשר דאפילו אינו שמח בלב מ"מ מצוה לרקד.
עכ"ל.
יהיו הדברים לע"נ של בנו הגדול הגאון ר' חיים ברלין זצ"ל שיום פטירתו חל היום - י"ג בתשרי תרע"ג. תנצב"ה.
האם יוכל מי מהחברים הנכבדים להעלות מחידושי תורתו של הגר"ח ברלין עצמו? יישר כח.