הרואה כתב:עקביה כתב:ר' בצלאל הרפנס בספרו 'בכף הקלע' מספר על יהודי שהיה זקן-בלוק של ילדים. היה לו תחביב - לחנוק את הילדים שתחת אחריותו. כשמחו בו הוא אמר, הרי הם בין כה וכה עומדים להריגה (קרי, אז למה שלא אהנה בינתיים).
לא די לך בזה?
נ.ב. סופו של אותו רשע היה שנתגלגל אל מחנה אחר כאסיר מן המנין ושם הכירוהו אבות של ילדים שהוא רצח, והרגוהו.
סבורני שהמקרה המחריד הזה הוא דוגמא חריגה מאד מאד, יתכן שתמצא עוד סיפור פה וסיפור שם. אצל הנאצים ועוזריהם דברים כאלו לא היו חריגים כלל וכלל, והם גם לא היו צריכים לתרץ את התירוץ האוילי שהם במילא עומדים להריגה, כי הם עצמם אלו שעמדו לרוצחם, וזה גם כלל לא מתחיל להשתוות לסיפורים על איוון האיום או על בריה ימח שמם וזכרם.
קראתי ספר היסטוריה מעניין בשם 'שודדי הים היהודים בקריביים', בין היתר הוא מביא שם על יוסף סינאן שהיה יהודי ממגורשי ספרד ובתקופה מסוימת שלט ברוב הים התיכון, וכשהיה משתלט על ספינה היה משחרר את העבדים, בניגוד לכל היריבים שלו שהיו רוצחים אותם וזה היה דבר מתמיה באותה תקופה.
וכן ידוע שבמלחמת ששת הימים הערבים התפלאו מאד שחיילי צה"ל לא אנסו נשים, ויש עוד הרבה דוגמאות לכך שהיה ידוע גם בין הגויים שבאופן כללי היהודים מוסריים יותר.
יתכן שאפילו יהודי יכול להגיע לרשעות המקסימלית, אינני יודע, אבל ברור שהרבה פחות בקלות מאשר גויים.
מסכים.
מ"מ זה לא סותר את דבריי.
ישנה עוד נקודה, האכזריות של הנאצים ימ"ש כלפי יהודים מונעת מאנטישמיות הטבועה בהם, ואולי גם משטיפת מוח, אבל כשנתקלים באכזריות של יהודים כלפי אחיהם, א"א לתת לה הסברים כאלה, ולכן גם אם אצל הגויים האכזריות גדולה יותר, זו שמתגלה אצל היהודים כואבת יותר ומעידה על הידרדרות גדולה יותר.