יתן למכהו לחי- כיצד להבחין בין השיטה של הגויים לשיטת היהדות?

[סליחות]

מפורסם הנושא של (נמצא בספר 'אמרי שפר' - באוצר) "אם הכך איש על לחיך האחת תן לו את לחיך השניה" - מהנצרות ימח שמה במהרה בימינו אמן. לפני כמה זמן כשהגבתי לאדם שאנחנו לא נוצרים ולכן אין לנו עניין למסור את לחיינו כדי לסבול, הוא הפתיע אותי עם הפסוק באיכה "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה". השאלה היא האם באמת הנצרות שאבה את זה מאיכה או שאין ראיה לנצרות ממה שמופיע באיכה ואז אין באמת צריך למסור את הלחי? לכאורה נראה כמו שטוען בספר הנ"ל שהנצרות גנבה גם את הרעיון הזה מהיהדות ('ולחנם יתפארו הנוצרים בו').

[כולל יונגערמאן]

יש גם פסוק באיכה שם 'ישב בדד וידום' האם גם את זה צריך לקיים כל רגע?

[כולל יונגערמאן]

הנצרות לא 'גנבה' כלום מהיהדות, הנצרות זה נוסח אחד של יהדות (שלפי הסיפורים חז"ל עמלו קשות להוציאם מכלל הזרמים הלגיטימיים ביהדות, כדי שלא יטעו אחריהם). בעיניהם הנצרות זה המשך ישיר מהיהדות אז בוודאי שהכל שם בא מהיהדות מתחילה. הרי כל הנצרות בנוי על פסוקי תנ"ך, ופוק חזי כמה התווכחו קדמונינו ורבותינו עמהם שפירושם בפסוקים לא מכוון.

מסתמא ישו או חבריו הבין הפסוק באיכה כמו החבר שלך ולכן עשה מזה עיקר גדול

[מקדש מלך]

חמורה היא ההלכה ואינה נקבעת לפי פתגמים.
ממש לא משנה מה מקור הפתגם, צריך לדעת את הנסיבות ואת אופי המקרה, ואז אפשר לגבש את דעת התורה, מבלי כל קשר לדעה חיצונית זו או אחרת.

[נוטר הכרמים]

הנה לך השקפת התורה הקדושה,
מדברי רבינו יונה מגירונדי
בספרו שערי תשובה שער א פיסקא כח

ועוד חייב בעל התשובה להכנע ולקיים עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד, י): והוי שפל רוח בפני כל אדם, וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חבריו, וגם לכל הדברים אשר ישמע יתן אל לבו להעביר על מדותיו, ומעבירים מזה להתכפר על עונותיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר"ה יז א): המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, מדה כנגד מדה, וזה פתח תקוה נכבד מאד. ונאמר (איכה ג, כט - ל): יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.

ולפני שנים רבות בהיותי בישיבה קטנה שמעתי מהגראי"ל שטינמן זצ"ל,
שציטט את דברי השע"ת הנ"ל,
בזיונות זה הדבר הטוב ביותר, יסורים בדרך כלל יש עמהם ביטול תורה,
אבל בזיונות זה כלשונו 'רווח נקי'.

[ביליצר]

ובחינוך בהר "לא תונו" אונאת דברים ,כתב שאין חובה על האדם לא לענות על בזיונו ולהיות כאבן שאין לו הופכין !
ממדת חסידות הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים .
כמדומני שהחפץ חיים דן בזה .

[אליהו בן עמרם]

הנה לך השקפת התורה הקדושה,
מדברי רבינו יונה מגירונדי
בספרו שערי תשובה שער א פיסקא כח

ועוד חייב בעל התשובה להכנע ולקיים עליו להתנהג על הדרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד, י): והוי שפל רוח בפני כל אדם, וישיג מזה שלא יכעוס ולא יקפיד על חבריו, וגם לכל הדברים אשר ישמע יתן אל לבו להעביר על מדותיו, ומעבירים מזה להתכפר על עונותיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ר"ה יז א): המעביר על מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, מדה כנגד מדה, וזה פתח תקוה נכבד מאד. ונאמר (איכה ג, כט - ל): יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. יתן למכהו לחי ישבע בחרפה.

ואם נדקדק בדברים, לא כתוב כאן שצריך לתת את הלחי השניה.
כתוב רק לסבול הבזיונות שכבר ביזו אותך.
וא'כ הבאור בפסוק לפי רבינו יונה ב'יתן למכהו' שרק יהיה פאסיבי לבזיונות ולא יתנגד.
ולא שיוסיף לתת לחי שניה באופן יזום, לקבל עוד מכות ובזיונות..

[נוטר הכרמים]

איני בקי בהשקפת הנצרות,
אך סבורני שהמסר בהגשת הלחי השניה,
אינה כפשוטו, שיש מצוה להזמין עוד סבל ובזיונות,
אלא לקבל זאת באהבה ובשמחה.

[תוכן]

הנצרות לא 'גנבה' כלום מהיהדות, הנצרות זה נוסח אחד של יהדות (שלפי הסיפורים חז"ל עמלו קשות להוציאם מכלל הזרמים הלגיטימיים ביהדות, כדי שלא יטעו אחריהם). בעיניהם הנצרות זה המשך ישיר מהיהדות אז בוודאי שהכל שם בא מהיהדות מתחילה. הרי כל הנצרות בנוי על פסוקי תנ"ך, ופוק חזי כמה התווכחו קדמונינו ורבותינו עמהם שפירושם בפסוקים לא מכוון.

מסתמא ישו או חבריו הבין הפסוק באיכה כמו החבר שלך ולכן עשה מזה עיקר גדול

איזה ספרי נצרות קראת, שאתה מדבר כל כך בביטחון מהו הנצרות?

[תוכן]

איני בקי בהשקפת הנצרות,
אך סבורני שהמסר בהגשת הלחי השניה,
אינה כפשוטו, שיש מצוה להזמין עוד סבל ובזיונות,
אלא לקבל זאת באהבה ובשמחה.

אם אתה לא בקי, אז איך אתה מביע דעה?

[נוטר הכרמים]

אני מביע סברא תוך שאני מדגיש שהיא רק סברא ולא באה מידיעה,
בניגוד ליודע כל כאן בפורום, ומחוצה לו.

בכלל, לא הבנתי מה ההתרגשות ממסרים זהים עם היהדות,
גם בלי להיות בקי חלילה בספריהם,
יצא לי לקרוא הרבה על ה'גניבות' מהיהדות.

[תוכן]

אני מביע סברא תוך שאני מדגיש שהיא רק סברא ולא באה מידיעה,

איזה ערך יש לסברא, כשאפשר לברר את המציאות בקלי קלות. איזה ערך יש לדיבור כשהוא לא מבוסס? בכל מקרה הנה הפסוק מהברית החדשה:

שמעתם כי נאמר 'עין תחת עין, שן תחת שן'. ואני אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע. אדרבא, הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת. מי שרוצה לתבע אותך לדין כדי לקחת את כתנתך, הנח לו גם את מעילך. ומי שמאלץ אותך ללכת אתו מרחק של מיל אחד, לך אתו שנים.

[שומע ומשמיע]

אין לי איזו 'הגדרה' בדיוק מה ההבדל ואינני מכיר כ"כ.
אבל הציטוט שהובא פה מהטומאה, משדר חוסר אמת וזילות. כאילו אין שום בעיה והכל 'סבבה'.
לעומת הציטוטים הקדושים מהפסוקים ורבינו יונה, המדגישים את הקושי, ואת הרווח שבהתאפקות.

[סליחות]

קיבלתי באישי:

באשר לכותרת האשכול - הגוים אף פעם לא נהגו ע"פ שיטה זו, ולכל היותר היא אצלם בגדר הלכה ולא למעשה. ואשר לשאלתך - אין אפילו צל של ספק ששום דבר טוב לא המציאו כותבי האון-גליון מעצמם, וכל דבר טוב שכביכול אמר אותו האיש (כידוע קיים ערפול רב בלשון המעטה באשר למהימנותה של מסירות שמעותיו) הוא ע"פ מה ששאבו ממקורות תנ"כיות אמיתיות.

הא גופא קשיא. מי אמר שזה טוב? מי אמר שלהושיט את הלחי השניה הוא דבר טוב ושמקורו מן התנך?

[סליחות]

וראו זה פלא מה נמצא ב'מדרש רבי דוד הנגיד' (נכד הרמב"ם) על הפסוק באיכה שם.
[המתרגם הוא הרב עזרא קורח (מתרגם פיה"מ לרמב"ם במכון המאור) וסביר להניח שיצא תחת ידו דבר מתוקן. אבל ייחוס המדרש הזה לרבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם הוא מפוקפק כמו שהעירו בהקדמה לספר שם].

[גל גל]

החילוק הוא בין ההוראה לרבים, לדרך שנוקט היחיד. בתור הוראה כללית יש להגיב, אך אנשים מיוחדים יכולים להבליג

[בברכה המשולשת]

וראו זה פלא מה נמצא ב'מדרש רבי דוד הנגיד' (נכד הרמב"ם) על הפסוק באיכה שם.
[המתרגם הוא הרב עזרא קורח (מתרגם פיה"מ לרמב"ם במכון המאור) וסביר להניח שיצא תחת ידו דבר מתוקן. אבל ייחוס המדרש הזה לרבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם הוא מפוקפק כמו שהעירו בהקדמה לספר שם].

הרמב"ם עצמו התייחס לכגון זה באגרת תימן

[סליחות]

וראו זה פלא מה נמצא ב'מדרש רבי דוד הנגיד' (נכד הרמב"ם) על הפסוק באיכה שם.
[המתרגם הוא הרב עזרא קורח (מתרגם פיה"מ לרמב"ם במכון המאור) וסביר להניח שיצא תחת ידו דבר מתוקן. אבל ייחוס המדרש הזה לרבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם הוא מפוקפק כמו שהעירו בהקדמה לספר שם].

הרמב"ם עצמו התייחס לכגון זה באגרת תימן

רק שהרמב"ם עצמו לא כותב דבר בסגנון של האון-גליון "אם הכהו על הלחי האחד, יפשוט הלחי האחר". לא מצאנו מקור למילים אלה מלבד באון-גליון.

[חלמישצור]

כיצד? לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת (משנה תורה לרמב"ם, דעות א).

[בברכה המשולשת]

כיצד? לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת (משנה תורה לרמב"ם, דעות א).

כן, אבל אני התכוונתי למש"כ הרמב"ם באגר"ת ביחס למצב של עמ"י בגלות

[תבונה1]

באמת החפץ חיים בפתיחתו כתב בזה הלכה למעשה - לאוין ח,ט, ע"ש מש"כ על פי הנאמר בחו"מ סימן תכ"א סי"ג ובסמ"ע שם.
ובאמת מאד צריך ליזהר בזה כיון שלפי פי' הרע"ב בסוף פאה נראה שהדבר יכול לנבוע גם כתוצאה ממידת אכזריות על עצמו, ואם על עצמו לא חס וכו' ע"ש.