שירת הראי"ה

[פרנקל תאומים]

אולי כדאי ליצור אשכול מיוחד לשירתו של הגרא"י הכהן קוק זצ"ל, שכידוע יחד עם גדלותו היחודית היה גם מ"בעלי הכיסופין" הגדולים (הגדרה ששמעתי מהגרב"מ אזרחי שליט"א על תלמידו המובהק של הגרא"י קוק, הלא הוא הגרי"מ חרל"פ זצ"ל).

והנני בשיר פתיחה קצר מאיתו שקראתי בימי נעוריי בספרו החביב של הרב איסר פרנקל "יחידי סגולה", שם הוא מביא את השיר בפתיחה לפרק העוסק בדמותו של הרב קוק, ומציין שהשיר נכתב ע"י מושא הפרק בימי נעוריו.
מאחר שעברו כבר שנים רבות מאז קראתי את השיר, אני מקווה שהוא נשמר בזכרוני נכונה ואינני משבשו או מחסרו.


חלומות אני חולם
לארץ ולעם,

ניגונים לבי הולם
לב שפל ולב רם.

מי בן לגוי?
יקום עתה ויתעורר

למי רוח גאה?
יקח כינור וישורר

נלכה אל ארץ,
חלומי בה צומח,

ושורשו יונק פרץ
לשד ורוח

נלכה אל ארץ...

[לייטנר]

viewtopic.php?p=408988#p408988
אף כי, לגופו של עניין, יש כאן חוסר הבנה בהגדרת 'שירה'.
יש כאן החושבים שרצף שורות מחורזות הוא שירה (הגדיל לעשות כאן כותב שכתב מאמר דעה בחרוזים, וכינה את יצירתו בשם 'שיר').
אצל הראי"ה, לצד הכתיבה ההלכתית והמכתבים המעשיים, חלק נכבד בכתיבתו היה שירי.
איסוף אי אלו שירים שכתב, הוא, לענ"ד, פספוס.

[פרנקל תאומים]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=408988#p408988
אף כי, לגופו של עניין, יש כאן חוסר הבנה בהגדרת 'שירה'.
יש כאן החושבים שרצף שורות מחורזות הוא שירה (הגדיל לעשות כאן כותב שכתב מאמר דעה בחרוזים, וכינה את יצירתו בשם 'שיר').
אצל הראי"ה, לצד הכתיבה ההלכתית והמכתבים המעשיים, חלק נכבד בכתיבתו היה שירי.
איסוף אי אלו שירים שכתב, הוא, לענ"ד, פספוס.

כלומר, הספר ''אורות'' לצורך הדוגמא, הוא למעשה שירה, וממילא ליקוט של שירונים קטנים מהכא ומהתם שהראי''ה חרז הוא בעצם פספוס של חלק נכבד מהיצירות הפילוסופיות הגותיות של הראי''ה שסגנון כתיבתם היה בעצם שירה. הבנתיך נכונה?

[פרנקל תאומים]

viewtopic.php?f=62&t=47280#p571898

[סגי נהור]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=62&t=47280#p571898

המובא באשכול ההוא ייקרא שירה רק בדוחק רב. אולי פזמון או המנון.
הפרוזה של הרב קוק לעתים קרובות הרבה יותר פואטית מזה.

[בברכה המשולשת]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=408988#p408988
אף כי, לגופו של עניין, יש כאן חוסר הבנה בהגדרת 'שירה'.
יש כאן החושבים שרצף שורות מחורזות הוא שירה (הגדיל לעשות כאן כותב שכתב מאמר דעה בחרוזים, וכינה את יצירתו בשם 'שיר').
אצל הראי"ה, לצד הכתיבה ההלכתית והמכתבים המעשיים, חלק נכבד בכתיבתו היה שירי.
איסוף אי אלו שירים שכתב, הוא, לענ"ד, פספוס.

כלומר, הספר ''אורות'' לצורך הדוגמא, הוא למעשה שירה, וממילא ליקוט של שירונים קטנים מהכא ומהתם שהראי''ה חרז הוא בעצם פספוס של חלק נכבד מהיצירות הפילוסופיות הגותיות של הראי''ה שסגנון כתיבתם היה בעצם שירה. הבנתיך נכונה?

כמדומני שהרב לייטנר התכוון לליקוטים אחרים.


לענ"ד, חלק גדול מספר אורות איננו שירה כלל. חלק הוא הגות עמוקהנ הכתובה בסגנון של שירה.

[פרנקל תאומים]

"ואלוקי אבי לי יביא את אליהו הנביא". זמר למוצ''ש.

מי יכול להעתיק?

[גביר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=408988#p408988
אף כי, לגופו של עניין, יש כאן חוסר הבנה בהגדרת 'שירה'.
יש כאן החושבים שרצף שורות מחורזות הוא שירה (הגדיל לעשות כאן כותב שכתב מאמר דעה בחרוזים, וכינה את יצירתו בשם 'שיר').
אצל הראי"ה, לצד הכתיבה ההלכתית והמכתבים המעשיים, חלק נכבד בכתיבתו היה שירי.
איסוף אי אלו שירים שכתב, הוא, לענ"ד, פספוס.

כלומר, הספר ''אורות'' לצורך הדוגמא, הוא למעשה שירה, וממילא ליקוט של שירונים קטנים מהכא ומהתם שהראי''ה חרז הוא בעצם פספוס של חלק נכבד מהיצירות הפילוסופיות הגותיות של הראי''ה שסגנון כתיבתם היה בעצם שירה. הבנתיך נכונה?

כמדומני שהרב לייטנר התכוון לליקוטים אחרים.


לענ"ד, חלק גדול מספר אורות איננו שירה כלל. חלק הוא הגות עמוקהנ הכתובה בסגנון של שירה.

על סגנון דבריו כשירה מעיד הרב עצמו -
'הגיונותי הנם מני ים רחבים, בשפה פרזית להביעם בל אוכלה. שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר, אבל משורר חופשי. לא אוכל להיות קשור לנחושתים של המשקל והחרוז. הנני בורח מן הפרזה הפשוטה, מפני הכובד שיש בה, מפני צמצומה. ולא אוכל להכניס עצמי בצמצומים אחרים, שאולי הנם יותר גדולים ומעיקים מהמועקה של הפרזה שממנה אני בורח' [קטע מיומנו של הרב קוק, שהובא בהקדמתו של א. מ. הברמן ל"שירת-הרב" - דוגמאות משירי הרב קוק, שנתפרסמו בקובץ "זכרון" שהופיע לזכרו בעריכת הרב י. ל. פישמן [מימון] (הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים תש"ה]
לפי - מאמרו של הרב צבי קפלן, 'הרב קוק כמשורר' -

http://www.daat.ac.il/daat/history/dmuyot/harav-2.htm

[פלגינן]

"ואלוקי אבי לי יביא את אליהו הנביא". זמר למוצ''ש.

מי יכול להעתיק?

א.
יִשְׂמַח לִבִּי וְקִרְבִּי
וְיָגֵל דָּמִי וַחֲלָבִי
וְיָרוּם וְנִשָּׂא מַצָּבִי
לְעֵת יָקִיץ אַרְיֵה וְלָבִיא
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ב.
וְנִחוּמִים יִמָּלְאוּ כִּלְיוֹתַי
וְשָׂשׂוֹן יְדַשֵּׁן עַצְמוֹתַי
וּמִצִּיּוֹן תָּבֹאנָה תַנְחוּמוֹתַי
כִּי יֵהָפֵךְ לְשַׁחַר עֲרִָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ג.
וּמִגָּלוּת לִי יִקְרָא דְרוֹר
וּמִמַּחֲשָׁךְ אֵצֵא לָאוֹר
וּמֵאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לְהַר הַמּוֹר
וּלִמְרוֹם הָרִים מִמַּעֲמַקֵּי בּוֹר
וּמְבַשֵּׂר טוֹב יָנִיס כָּל־עֲצָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ד.
וּבָנַי הַנְּפוֹצִים מַעֲבָרִים
יֵאָסְפוּ יַחַד לַעֲדָרִים
וְיָרֹנּוּ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים
לְלַקֵּט כָּל־הַנִּפְזָרִים
אֶל־אֶרֶץ תְּאֵנִי וַעֲנָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ה.
וְלִלְבָבוֹת אֲמוּלוֹת, רוּחַ חַיִּים,
וְלִפְרָחִים קְמוּלִים, טַל שָׁמַיִם,
וְלִנְפָשׁוֹת נוֹאָשִׁים חֶלֶד מִצָּהֳרַיִם
עַתָּה יָקוּם מִיּהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם
לְשַׂמֵּחַ לְבַב נְעָרִי וְשָׁבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ו.
וְחַלָּשִׁים נִדְכָּאִים יִמָלְאוּ גְבוּרָה
וְסוּכָּה נוֹפֶלֶת לְחוֹמָה בְּצוּרָה
וַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ בְּשִׂמְחָה אֲזוּרָה
וּלְיִשְׂרָאֵל יֵאָמֵר: עוּרָה עוּרָה
וְיָשׁוּב וּפָרַח וָחַי לְבָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
(https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D ... 7%95%D7%A7)

[פרנקל תאומים]

א.
יִשְׂמַח לִבִּי וְקִרְבִּי
וְיָגֵל דָּמִי וַחֲלָבִי
וְיָרוּם וְנִשָּׂא מַצָּבִי
לְעֵת יָקִיץ אַרְיֵה וְלָבִיא
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ב.
וְנִחוּמִים יִמָּלְאוּ כִּלְיוֹתַי
וְשָׂשׂוֹן יְדַשֵּׁן עַצְמוֹתַי
וּמִצִּיּוֹן תָּבֹאנָה תַנְחוּמוֹתַי
כִּי יֵהָפֵךְ לְשַׁחַר עֲרִָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ג.
וּמִגָּלוּת לִי יִקְרָא דְרוֹר
וּמִמַּחֲשָׁךְ אֵצֵא לָאוֹר
וּמֵאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לְהַר הַמּוֹר
וּלִמְרוֹם הָרִים מִמַּעֲמַקֵּי בּוֹר
וּמְבַשֵּׂר טוֹב יָנִיס כָּל־עֲצָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ד.
וּבָנַי הַנְּפוֹצִים מַעֲבָרִים
יֵאָסְפוּ יַחַד לַעֲדָרִים
וְיָרֹנּוּ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים
לְלַקֵּט כָּל־הַנִּפְזָרִים
אֶל־אֶרֶץ תְּאֵנִי וַעֲנָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ה.
וְלִלְבָבוֹת אֲמוּלוֹת, רוּחַ חַיִּים,
וְלִפְרָחִים קְמוּלִים, טַל שָׁמַיִם,
וְלִנְפָשׁוֹת נוֹאָשִׁים חֶלֶד מִצָּהֳרַיִם
עַתָּה יָקוּם מִיּהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם
לְשַׂמֵּחַ לְבַב נְעָרִי וְשָׁבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ו.
וְחַלָּשִׁים נִדְכָּאִים יִמָלְאוּ גְבוּרָה
וְסוּכָּה נוֹפֶלֶת לְחוֹמָה בְּצוּרָה
וַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ בְּשִׂמְחָה אֲזוּרָה
וּלְיִשְׂרָאֵל יֵאָמֵר: עוּרָה עוּרָה
וְיָשׁוּב וּפָרַח וָחַי לְבָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
(https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D ... 7%95%D7%A7)

איזה יופי!
יש''כ.

[דורש טוב לעמו]

א.
יִשְׂמַח לִבִּי וְקִרְבִּי
וְיָגֵל דָּמִי וַחֲלָבִי
וְיָרוּם וְנִשָּׂא מַצָּבִי
לְעֵת יָקִיץ אַרְיֵה וְלָבִיא
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ב.
וְנִחוּמִים יִמָּלְאוּ כִּלְיוֹתַי
וְשָׂשׂוֹן יְדַשֵּׁן עַצְמוֹתַי
וּמִצִּיּוֹן תָּבֹאנָה תַנְחוּמוֹתַי
כִּי יֵהָפֵךְ לְשַׁחַר עֲרִָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ג.
וּמִגָּלוּת לִי יִקְרָא דְרוֹר
וּמִמַּחֲשָׁךְ אֵצֵא לָאוֹר
וּמֵאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה לְהַר הַמּוֹר
וּלִמְרוֹם הָרִים מִמַּעֲמַקֵּי בּוֹר
וּמְבַשֵּׂר טוֹב יָנִיס כָּל־עֲצָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ד.
וּבָנַי הַנְּפוֹצִים מַעֲבָרִים
יֵאָסְפוּ יַחַד לַעֲדָרִים
וְיָרֹנּוּ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים
לְלַקֵּט כָּל־הַנִּפְזָרִים
אֶל־אֶרֶץ תְּאֵנִי וַעֲנָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ה.
וְלִלְבָבוֹת אֲמוּלוֹת, רוּחַ חַיִּים,
וְלִפְרָחִים קְמוּלִים, טַל שָׁמַיִם,
וְלִנְפָשׁוֹת נוֹאָשִׁים חֶלֶד מִצָּהֳרַיִם
עַתָּה יָקוּם מִיּהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם
לְשַׂמֵּחַ לְבַב נְעָרִי וְשָׁבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

ו.
וְחַלָּשִׁים נִדְכָּאִים יִמָלְאוּ גְבוּרָה
וְסוּכָּה נוֹפֶלֶת לְחוֹמָה בְּצוּרָה
וַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ בְּשִׂמְחָה אֲזוּרָה
וּלְיִשְׂרָאֵל יֵאָמֵר: עוּרָה עוּרָה
וְיָשׁוּב וּפָרַח וָחַי לְבָבִי
וֵאלֹהֵי אָבִי לִי יָבִיא
אֶת־אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵת – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
(https://he.wikisource.org/wiki/%D7%90%D ... 7%95%D7%A7)

איזה יופי!
יש''כ.

אכן שיר מדהים. מקורו באורות הראי"ה, עמ' נז.

[איש_ספר]

איך לא הביאו כאן את לחנו של חברנו הבלתי נשכח רבי איתם הי"ד?

[גביר]

איך לא הביאו כאן את לחנו של חברנו הבלתי נשכח רבי איתם הי"ד?

https://www.youtube.com/watch?v=8OiwvLM4XKw

[מענה איש]

אגב הרב הנקין, אתמול פורסם על מות הרוצח

[גביר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=408988#p408988
אף כי, לגופו של עניין, יש כאן חוסר הבנה בהגדרת 'שירה'.
יש כאן החושבים שרצף שורות מחורזות הוא שירה (הגדיל לעשות כאן כותב שכתב מאמר דעה בחרוזים, וכינה את יצירתו בשם 'שיר').
אצל הראי"ה, לצד הכתיבה ההלכתית והמכתבים המעשיים, חלק נכבד בכתיבתו היה שירי.
איסוף אי אלו שירים שכתב, הוא, לענ"ד, פספוס.

כלומר, הספר ''אורות'' לצורך הדוגמא, הוא למעשה שירה, וממילא ליקוט של שירונים קטנים מהכא ומהתם שהראי''ה חרז הוא בעצם פספוס של חלק נכבד מהיצירות הפילוסופיות הגותיות של הראי''ה שסגנון כתיבתם היה בעצם שירה. הבנתיך נכונה?

כמדומני שהרב לייטנר התכוון לליקוטים אחרים.


לענ"ד, חלק גדול מספר אורות איננו שירה כלל. חלק הוא הגות עמוקהנ הכתובה בסגנון של שירה.

על סגנון דבריו כשירה מעיד הרב עצמו -
'הגיונותי הנם מני ים רחבים, בשפה פרזית להביעם בל אוכלה. שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר, אבל משורר חופשי. לא אוכל להיות קשור לנחושתים של המשקל והחרוז. הנני בורח מן הפרזה הפשוטה, מפני הכובד שיש בה, מפני צמצומה. ולא אוכל להכניס עצמי בצמצומים אחרים, שאולי הנם יותר גדולים ומעיקים מהמועקה של הפרזה שממנה אני בורח' [קטע מיומנו של הרב קוק, שהובא בהקדמתו של א. מ. הברמן ל"שירת-הרב" - דוגמאות משירי הרב קוק, שנתפרסמו בקובץ "זכרון" שהופיע לזכרו בעריכת הרב י. ל. פישמן [מימון] (הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים תש"ה]
לפי - מאמרו של הרב צבי קפלן, 'הרב קוק כמשורר' -

http://www.daat.ac.il/daat/history/dmuyot/harav-2.htm

עוד מהראי"ה על שירה -
בכלל האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית, במעמקי מהות המושג בתוכנו הפנימי, מה שאי אפשר כלל להשגה הפרזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים היא דוקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול המתבטאים על-ידי הפרוזה. אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם. הוא מאבד את כל התוך של החיים ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כולה היא תופסת את ערכה, מפני שהיא נסמכת על שירת החיים.
אין שירה בעולם, שלא תופיע בה קדושת האמונה את זהרורי אורותיה. וכשהקדושה היא מתגלה ברוח השירה בצורתה הטהורה והמלאה, אז היא באמת שירת קודש, אשר אך שרי קודש ושרי אלהים ישירו אותה.
כח האמונה להקשיב יפה ולקבל ממה שנמסר, הוא מצוי באדם לצורך פיתוחו הכללי והפרטי. עומד הוא כח זה למלאות את החסר, כלומר להכניס באוצרו הרוחני של האדם הארות כאלה, שהם מצד עצמן גבוהות ממנו, עד שלא יוכל להנות מאורן. חלושי השכל, שהם מכירים בעצמם את קטנות כחם הרוחני, עד שאינם מוכשרים לשפט דברים לאשורם, הנם חנונים בכח אמונה יותר נשגב מגבורי הדעה, שהם מרגישים את חילם בקרבם לדעת ברוח משפט להבחין דברים רמי ערך. אבל לעומת זה חכמי לב, כשהם באים בדרך שכלם אל המקום ששם באמת שורה כח נשגב שאין בינתם יכולה להולמו, הם מוציאים מחביונו את כח האמונה, ובזה הם עומדים על מעלה לא פחותה מצד התכונה הטבעית של האדם, מכל המוני העם שהטבעיות האמונית נשמרת בהם בטהרתה.
[אורות האמונה, ירושלים תשמ"ה עמ' 40, שם בראש הספר מאמר של העורך, הרב משה גורביץ, 'הרהורים על שירת הרב קוק'].

[גביר]

עוד שם -
האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלהי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה היא בנויה על-פי המסקנה של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית. מלאי הוד השירה, הם מצטערים לפעמים מדקדוק המעשי והגבלותיו, ומכל-מקום מתוך שהם יודעים שהעולם בשיעורים הוא עומד, וגם המאור השירי הוא צריך להתבסס על-פי כלים קצובים, הם מקבלים באהבה, וממשיכים אור אהבה ושירה במשפטים הקצובים. ועל ידי סבלנות זו הם עולים, והעולם מתעלה עמם. [אורות האמונה עמ' 88]

[גביר]

ספר שירה שחובר בהשראת הראי"ה ותלמידו הרב הנזיר -

שאול רז, קשב אילנות, תל אביב תשל"ז.
על הכריכה האחורית נכתב -
ענוות נפשו של צעיר הנפרד מביתו בצל אימי השואה ובכוח אמונתו המחושלת חותר מעבר לגבולות למחוז גאולתו. לבטי רוחו של משורר מאמין הנאבק עם עצמו ועם גורלו במעקשי הזמן – בוטאו כאן בכנות מובלגת ובפשטות של תחינה.
בעמוד האחרון מוגדר הספר -
'קשב אילנות' כדרך הפשט וכדרך הסמל – האזנה לדומיה העליונה – לפי תורת הרב א"י קוק זצ"ל וכתפיסת ההגיון השמעי של הנזיר ר' דוד הכהן זצ"ל.

[כולל שיר על אודות הרב 'אחרי הרב' במלאת עשור התסלקותו - שם עמ' 28].

אשמח לדעת יותר על המחבר.

[מן הדרום]

ספר שירה שחובר בהשראת הראי"ה ותלמידו הרב הנזיר -

שאול רז, קשב אילנות, תל אביב תשל"ז.
על הכריכה האחורית נכתב -
ענוות נפשו של צעיר הנפרד מביתו בצל אימי השואה ובכוח אמונתו המחושלת חותר מעבר לגבולות למחוז גאולתו. לבטי רוחו של משורר מאמין הנאבק עם עצמו ועם גורלו במעקשי הזמן – בוטאו כאן בכנות מובלגת ובפשטות של תחינה.
בעמוד האחרון מוגדר הספר -
'קשב אילנות' כדרך הפשט וכדרך הסמל – האזנה לדומיה העליונה – לפי תורת הרב א"י קוק זצ"ל וכתפיסת ההגיון השמעי של הנזיר ר' דוד הכהן זצ"ל.

[כולל שיר על אודות הרב 'אחרי הרב' במלאת עשור התסלקותו - שם עמ' 28].

אשמח לדעת יותר על המחבר.

ראה בקובץ תבואות תשס"ו באוצר עמוד 36 מכתבו לרב צבי יהודה קוק ותשובת הרצ"י ובהערה קצת עליו

[גביר]

ישר כח!