וכעת פניה לחברים מקבוצה קצת שונה - חברינו חסידי ליובאויטש - שגם הם אסורים לכאורה בעניבת העניבה.
ב"ה
שלום עליכם רבי ראובן
אני חוזר על תמצית שיחתנו בטלפון, עם המקורות וכו'.
יש רק תיקון אחד – אני לבסוף צריך את הסרטון הזה כמה שיותר מוקדם. ולכן אם יש לך אפשרות לברר לי את העניין מוקדם, אולי לשאול בישיבה וכו', זה יעזור לי מאד מאד.
הנידון הוא כזה:
בזמן המהרי"ק החלו הרופאים ללבוש מדים מיוחדים לרופאים, והיו שעוררו שאולי אסור לרופא יהודי ללבוש בגד כזה כי אלו בגדי גויים.
המהרי"ק בשורש פ"ח כתב 2 צדדים להיתר:
א. אין איסור אלא בבגד שהוא חוק בלא טעם, ואילו בגדים הללו יש בהם טעם ותכלית, שכולם ידעו מיהו הרופא ויפנו אליו.
ב. אמנם בבגד שיש בו קצת פריצות, כמו בגד אדום, הוא אסור משום בגדי עכו"ם גם אם יש בו טעם, אך בבגדי הרופאים אין שום בעיה של פריצות.
ג. טעם שני להקל: אף אם היה זה בגד בלא טעם, מכל מקום אם הישראל אינו מתכוין להתדמות בבגדיו לגויים רק עושה כן בשביל סיבה צדדית, כגון בשביל להבריח את המכס שיחשבו שהוא גוי וכדומה, אין בזה משום בגדי עכו"ם. וממילא, כאן שבודאי אין הרופא היהודי עושה זאת אלא בשביל התועלת שתהיה לו בלבישת בגדי הרופאים אין בזה איסור.
עד כאן דברי המהרי"ק שהובאו ברמ"א יו"ד סימן קעח.
אלא שהגר"א שם הקשה עליו מדברי המשנה בסנהדרין העוסקת בצורת מיתת סייף:
"מצות הנהרגין - היו מתיזין את ראשו בסייף, כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר: ניוול הוא לו {לעשות עמו כחוקי הגויים, תוספות} אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ. אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו.
ואומרת על זה הגמרא:
"תניא, אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה ובחקתיהם לא תלכו! ורבנן: כיון דכתיב סייף באורייתא - לא מינייהו קא גמרינן.
הנה כי כן, מבואר להדיא, שלמרות שיש טעם וסברא למנהג המלכות שלא לקצוץ ראשו בקופיץ מפני שהיא מיתה מנוולת, מכל מקום שייך בזה איסור של 'בחוקותיהם לא תלכו', וגם לפי רבנן איננו מותר אלא משום שלמדנו דבר זה מן התורה ולא מן הגויים.
מכאן מסיק הגר"א שאסור ללמוד מהגויים גם מנהגים שיש בהם טעם וסברא. ולכן אסור ללבוש מדי רופאים שנקבעו עפ"י חוקי הגויים, אלא אם כן היינו נוהגים מנהג זה גם בלא הגויים, כפי שאומרת הגמרא לגבי מיתת סייף 'דלאו מינייהו קא גמרינן'.
בזמן גזירת הלבוש בשנת תר"ד כתב הצמח צדק 2 תשובות (יו"ד סימן פ"ט-צ') להתיר שינוי הבגדים מפני הגזירה – הם נכתבו ברמיזות מילים כנראה מפני החשש שעוקבים אחר דבריו,
עיקר היתרו היה עפ"י דברי המהרי"ק שאם אין הבגדים הללו כחוק בלא טעם אין איסור של בגדי עכו"ם, אלא שקשה על זה קושיית הגר"א, ועל זה כתב בתוך סימן צ' ליישב כך:
"...והנה הגר"א סס"י קע"ח השיג עליו וז"ל וגם דברי מהרי"ק אינן נראין מסוגיא דסנהדרין (דנ"ב ב) הנ"ל א"ל ר"י והלא כבר נאמר ובחוקתיהם כו והא סייף טעמא איכא כנ"ל וכן שורפין על המלכים ודאי טעמא איכא כמ"ש הר"ן ואפ"ה פריך דאלת"ה כו אלא דודאי הכל אסור. רק דוקא ללמוד מהן אסור כו אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר עכ"ל. ועמש"ל מענין סוגיא דעכומ"ז (די"א). אך אפשר לומר עוד דשאני סייף שהוא דבר שאירע לפרקים להמית המחוייב מיתה וכן לשרוף על המלכים זה יש לקרות חוקה. אבל הלבושים שכל אדם מוכרח להיות מלובש עכ"פ יהיה איך שיהיה אין שייך לקרותו חוקה דהא הכרחי הוא, ולא שייך לקרות חוקה רק כגון בלורית וכה"ג שהוא דבר שאין צורך בו ואין בו הכרח עכ"פ. וכן אפילו לשרוף על המלכים אף על פי שיש בו טעם משום חשיבות מ"מ כיון שאין זה מוכרח שייך לקרותו חוקה. ועל דרך זו מ"ש בספרי אבטיגא וארגמן וקלוסין שהם מיני לבושים שאין הכרח בהן להמון העם כי אם למי שרוצה לנהוג סלסול בעצמו ולהתחשב את עצמו לגדול הערך יש לקרותו חוקה. אבל המלבושים הפשוטים שלא סגי בלאו הכי י"ל אין זה ענין כלל לחוקותיהם אא"כ יש בהן פריצות ככרבלתא דפ"ג דברכות ודומיהן.
והנה לפי דבריו נמצא שבבגד שאין בו הכרח להמון העם ללובשו, אין היתר דמהרי"ק ללובשו אם יש בו טעם.
וא"כ לפי"ז היה מסתבר לומר שהעניבה אסורה משום חוקות הגויים. דאף אם נניח שאינה כחוק בלא טעם, כי יש בה עניין של נוי וכו', וצ"ע בזה, אך מכל מקום הא הצמח צדק כתב דבבגד שאין בו הכרח ללובשו אין היתר אף כשאינו חוק.
וא"כ היה קשה לי איך לבש כ"ק אדמו"ר הגרמ"מ זי"ע עניבה.
ולכאורה הביאור פשוט: דאף היכא דאין את ההיתר הראשון של המהרי"ק בבגד שיש לו טעם, מכל מקום שייך את ההיתר השני של המהרי"ק דאם עושה זאת לא בשביל להידמות אלא מסיבה צדדית גרידא אין בזה משום חוקות הגויים.
(ואילו בסנהדרין שם גבי מיתת סייף נחשב זה שכוונתנו להידמות כיון שאנו לומדים מהם דבר הגון וראוי לעשותו. אילו לא היינו לומדים זאת מקרא. אבל היכא שעושה בשביל סיבה צדדית לגמרי כגון להבריח את המכס וכדו' בזה יש היתר נוסף משום שאינו להתדמות)
ואם כן, הרי בוודאי היה לרבינו זי"ע איזה טעם צדדי לזה, לדוגמא: בשביל שיתקבלו דבריו אצל הרחוקים, ולא עשה זאת בשביל נוי כמובן, ובפרט שברוב השנים היתה העניבה כמעט מוסתרת לגמרי, וממילא לא שייך בזה איסור חוקות הגויים.
ואם נכונים הדברים, שזה טעם ההיתר, יתבאר היטב מה שמצאנו שנזף במחנכים וראשי ישיבות על שלובשים את הסמרטוט הזה.
כמו שמצאתי כתוב כך בפורום אוצר החכמה מאת החברים חסידי חב"ד כך:
"...הרבי מליובאוויטש ענב תמיד עניבה שחורה.
מאידך, הרבי דיבר כמה פעמים בזלזול על לבישת העניבה, ומספרים שפעם הוא אמר לאחד החסידים בתמיהה "גם אתה התחלת ללבוש את "הסמרטוט" הזה" (מסתמא אמר ביידיש - שמאטע).
מקובל לבאר זאת, שמי שצריך את העניבה בשביל למלאות כראוי את תפקידו בהפצת התורה והחסידות - אכן עליו ללבוש עניבה, אך מי שאינו צריך זאת באמת, ולובש רק בשביל היופי - זהו דבר מגונה, והנהגה שאינה מתאימה לחסיד, שמצפים ממנו לא להיות שקוע בהבלי העולם.
ואכן, רוב גדול של שלוחיו של הרבי במדינות "המערביות" - עונבים עניבות (מיעוטם מעדיפים עניבה שחורה, אך רובם משתמשים בצבעוניות ומגוונות).
אך אלו שאינם בתפקידים הדורשים את "בגדי העבודה" מסוג זה - אינם לובשים עניבה.
בפרט ראשי ישיבות, משפיעים, רבנים בקהילות חב"דיות וכדו' - רובם ככולם אינם עונבים עניבה.
שמעתי שהרבי באחד ההתועדויות, בחלקים שעסק בענייני השעה וכו', דיבר בכאב אודות הנהגה של כמה מהתלמידים שלא הייתה כפי רוחו, ועל אזלת יד מסויימת מצד הנהלת הישיבה דאז, ובין הדברים התבטא: "כשהראש ישיבה הולך עם העניבה - מה הפלא שהתלמידים נראים כך", או משהו כיו"ב. והרה"ג ר"מ מענטליק ע"ה, ראש הישיבה, מיהר בתוך הדברים להסיר העניבה ולהשליכה....
עוד שמעתי מחסיד זקן אחד, שבכל דבר בעולם יש 'הנאה' ו'תועלת', מלבד שני דברים שכל גדרם הוא 'הנאה' בלתי תועלת: לבישת עניבה ואכילת גלידה..."
עד כאן הדברים בפורום שם.
ואמנם כל זה לא יועיל לדברי מהר"ם שיק דס"ל שצריך שיראו כולם שאין כוונתו להתדמות, אבל מה שהוא בלבו אין כוונתו להתדמות לא מהני, מפני שדברים שבלב אינם דברים.
אך רוב הפוסקים חלקו על דבריו בכל עוז. ושפיר אפשר שלא חשש רבינו לזה.
עוד אפשר שהרבי ס"ל שלאחר שכבר רגילים ישראל ללבוש העניבה, מאיזה טעם שלא יהיה, שוב אין שייך בזה איסור חוקות הגויים. (אמנם בתשו' חתם סופר מבואר שאם נכנסו בגדי גויים לישראל באיסור, אין להתיר לאחר שנים משום שנעשו בגדי ישראל. אבל יתכן שס"ל לרבינו שבודאי נכנסו בהיתר משום איזה אונס או עניין שאירע).
ועתה, רבי ראובן, אשמח אם תעלה את הדברים לפני החברים התמימים, וככל שתעלה מצודתך להסכים לדברים הנ"ל או לסותרם או להוסיף עליהם. אשמח מאד להביא מצלמה לביתך ולהסריט אותך מסביר את הנהגת הרבי.
מלבד שיהיה בזה משום הפצת תורתו, גם יהיה בזה חיזוק לעצם התוכנית של הלימוד, להוסיף בזה נקודה למחשבה שמעוררת דיון וגורמת להבערת אש בבית המדרש.
(גם יש כאן התחנכות לדון בהנהגות אחד מגדולי ישראל שאינם רגילים לדון בהנהגותיו. באשר רובם ככולם אינם חסידים. וזה חשוב מאד בדורנו המפולג וכו')
תודה גדולה מאד מאד!
אחיך
אברהמשה