מה שלבו נמשך - מזלו חזי שזה ענין טוב לפי כח נפשו

[002]

מתוך העמק דבר- סוף פרשת שלח
"והיינו דשלמה אמר והלך בדרכי לבך. והתנא מפרש כל אותו מקרא שמח בחור וגו׳ לשם מצוה והכי פי׳ במדרש קהלת. וזהו דעת ר״ל בגמ׳ שבת דף ס״ג ב׳ ע״כ לד״ת. ופרש״י שמח בתלמודך למוד משמחה וטוב לב. ונמצא פי׳ והלך בדרכי לבך. לפי שאין הילוך עבודת ה׳ בתמידות של כל ב״א שוין. זה עוסק בתורה ועמלה כל היום. וזה פורש עצמו לעבודה. וזה לגמ״ח. והכל לש״ש. וגם בתורה עצמה אין כל דרך לימוד שוה. וגם במעשה המצות אי׳ בפ׳ כל כתבי אבוך במאי זהיר טפי. והיה מר זהיר במצות שבת ומר במצות ציצית. וה״ז כדאיתא בירו׳ ספ״א דקידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל אה״א. אר״י ב״ר בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מעולם. ובמכילתא פרשת בשלח תניא כל העושה מצוה אחת באמנה כו׳. וע׳ מש״כ בספר דברים ו׳ א׳ ב׳ ג׳. וכן בגמ״ח אין כל העוסקים שוין בהליכות עולמם. ואם בא אדם לשאול איזהו דרך ישרה שיבור לו בדרך לימודו או במה להיות זהיר טפי. ע״ז אמר קהלת והלך בדרכי לבך. מה שלבו נמשך אחריו. ברור שמזלו חזי כי זה ענין טוב לפי כח נפשו"..
1. האם הכוונה כפשוטו, שמי שלבו נמשך ללימוד זוהר ותנ"ך, או ספרי חסידות ומוסר לדוגמא מוטל עליו לעסוק בזה ברוב כוחותיו?
או שמא מקובלנו אחרת מראשי הישיבות זצוק"ל, ושליט"א.
2. האם יש בכתובים לפנינו את ההנהגה הנכונה בעניין זה. או שכל אחד ישאל ויעשה מה שמורה לו רבו?

[דרומי]

לגבי לימוד כתוב במפורש שלעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ. והטעם פשוט, שבמקום שלבו חפץ תהיה לו הצלחה ופתיחת המוחין.

אמנם לגבי כללות העבודה (בעניני גמ"ח וכדומה) כמדומה שזה לא כ"כ פשוט.

[נחלי אפרסמון]

הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א אמר לי פעם לגבי שידוכים בזה"ל: לב זה דבר גדול כך מקובלני מרבותי.

[שמואל שלומוביץ]

משלי טז, א-ד
לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְיָ֗ מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן:
כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְיָֽ:
גֹּ֣ל אֶל־יְיָ֣ מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ:
כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭יָ לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה:

ביאור הגר"א שם (בקיצור ודילוג):
כל דרכי איש כל דרכי האדם נמשכים אחר הרצון הראשון וכמו שעולה על רוחו ברצון הראשון הם זכים וישרים בעיניו אך תוכן רוחות ה' והוא יודע אם לא היה ברוחו רמיה כלומר ברצון הראשון אם לא היה שום פניה כלל והיא זך וישר:
גל אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך כלומר וכיון שכל דרכי איש ישר בעיניו לכן אין לסמוך כלל על שכלך האנושי אך תראה שיהיה מעשיך לפי רצון ה' ויכונו מחשבותיך שיהיה ג"כ לפי רצונו:
וסוד הענין של הד' פסוקים הם דרך להאדם איך להתנהג ולילך ברצונו יתברך ועצה טובה כי כל אדם ואדם יש לו דרך בפ"ע לילך בו כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומין זה לזה ואין טבע ב' בני אדם שוה וכשהיו נביאים היו הולכין אצל הנביאים לדרוש את ה' והיה הנביא אומר ע"פ משפט הנבואה דרכו אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבעת גופו וזהו לאדם מערכי לב שלו לא היה רק לערוך לבבו לדרוש את ה' בכל לבבו ומה' הי' מענה לשון ע"י הנביא איך יתנהג וכשבטלה הנבואה היה רוח הקודש ישראל ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג ורוה"ק יש לכל אדם ואדם אך אשרי אדם אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה כלומר ... וכאשר יש באדם רוח שלים .... ואין ברוחו שום דופי אז תוכן רוחות ה', וכל דרכי איש זך בעיניו וזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. אבל מי יאמר זכיתי לבי שאין ברוחו רמיה כלל ואין טבעו מתאוה ונוטה חוץ מדבר רצונו ית' ... כי זה שאין ברוחו רמיה זה דבוק ממש במדותיו של הקב"ה אבל אם ח"ו יש בלבבו שורש קטן שפורה ראש ולענה אז יש ברוחו רמיה אם יהיה מתנהג ע"פ רוחו ודרכי איש זך וישר בעיניו ויפול משמים לארץ עד אשר לא יוכל לקום ויסור מדרכי ה' ומצותיו ולא ידע בעצמו וזהו גול אל ה' מעשיך. כלומר עכשיו אין לנו להלוך בגדולות ונפלאות אך לראות שיהיה מעשינו אל ה' היינו לפי רצונו ית' ויכונו מחשבותיך כלומר המעשים עצמן שהן מ"ע בקיומן וזהירות מל"ת הם יכונו מחשבותיך כי כל פעל ה' למענהו כלומר שעיקר רצון ה' הם התורה והמצות וכל מה שפעל הכל למען ה' ו' שהן מ"ע ול"ת תורה שבכתב ותורה שבע"פ

[שמואל שלומוביץ]

ודאי שמקום שליבו חפץ הוא אחד הכללים שיש לנו מחז"ל לקבוע מה ראוי ונכון לאדם ללמוד.
אלא שאין זה אלא אחד ממערכת שלימה של הלכות בהלכות ת"ת, ודיני קדימה שלא נמסרו תמיד כהלכות פסוקות.
וכמו שציוו חכמים שישלש שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
ונחלקו הדעות בפירוש מימרא זו ובאופן קיומה.
וכמו שהחשיבו הלימוד לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, ושנו מ"ח קנינים שתורה נקנית בהם, ויעצו שהרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, וכדו' מימרות הרבה שצריך לשקול כולם כדי לקבוע רצונו ע"פ התורה.

[לפי פשוטו]

לכל אחד יש את חלקו בתורה לפי שורש נשמתו,והדרך לדעת מה חלקו היא לפי משיכת ליבו.

[בקרו טלה]

שבט מוסר
פרק א

שבט מוסר_עמוד_1.png (40.97 KiB) נצפה 4098 פעמים

שבט מוסר_עמוד_2.png (38.92 KiB) נצפה 4098 פעמים

[אוהב עמו]

כמדומה שבחוה"ל כתב לענין הפרנסה שיש לילך לפי כוחותיו ומה שהוא מוכשר לו, והזכיר שם גם את נטיית ליבו אאל"ט

[נוטר הכרמים]

ויש ווארט טוב שהיה אומר ר' משה מרדכי זצ"ל בשם דודו ר' ועלויל צ'צ'יק זצ"ל בביאור 'אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ', שבמקום שאין לבו חפץ פשוט הוא לא לומד... ודוק היטב.

ולענ"ד יש לזה משל פשוט מעולם הלימודים הכלליים להבדיל, יש 'יסודי' ויש תיכון, ביסודי מקנים לכולם את הא"ב לחיים, את היסודות,
ובתיכון כבר יש מגמות כל אחד לפי התוכנית והנטיה שלו.
וכך צריך להיות בלימוד התורה,
ישיבה זה להקנות את היסודות, פחות או יותר, לכולם בשווה,
למעט יוצאי דופן,
אברך כולל שלא מוצא את עצמו ואת דרך הלימוד המועדפת לו בגדר ירית תרתי גיהנום ח"ו,
וכמדומני מטו בשם ר' שניאור קוטלר זצ"ל שזהו שאומרים בתפילת זכרונות בראש השנה 'מעשה איש ופקודתו',
היינו תפקידו המיוחד.

הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א סיפר שר' איסר זלמן אמר פעם, ביחס אליו ואל חבירו המבוגר ממנו מישיבת וולוז'ין ר' שמואל יצחק הילמן, חותנו של הרב הרצוג,
הוא חיבר 'אור הישר' גאונות פלאי פלאים של בקיאות בכל מרחבי התורה,
ואני את 'אבן האזל' בעיון ולומדות,
כי כל אחד הלך בכיוון שהיה טוב בו,
ומה היה קורה אם כל אחד היה מתקנא ומחליט ללכת בכיוון של השני,
לא היה לא אבן האזל ולא אור הישר.

והוסיף הגרב"ש שליט"א, שלפעמים מחמת הרגשת נחיתות של אדם מהחברה שבו הוא נמצא,
הוא מנסה להוכיח את יכולותיו וכוחו דווקא בתחומים שאליהם איננו נמשך מטבעו ובהם כוחו חלש...

ד' יעזרנו וינחנו בדרך אמת.

[צביב]

שאל רבי שמחה ( בן רבי אלחנן ) וסרמן זצ''ל
מדןע צריכים שיחות מוסר, הרי הכל נמצא היום בספרים,
והשיב, כל אחד פותח מה שאינו צריך ללמוד.

( אחרי שכתבתי הבנתי שאינו קשור לכאן,
ומ''מ השארתי,
במוסר צריך ללמוד לתקן או לשנות מידותיו)