הערה בסדר העבודה אמיץ-כח

[ברזילי]

אחר ההזאות הפנימיות נאמר: רָהַט וְהִנִּיחו וְדַם פָּר נָטַל. רַגְלָיו הֵרִיץ וְצָג חוּץ לְבודָלֶת:
ויש להעיר כי הנחת דם השעיר ונטילת דם הפר היתה מהכן שהיה בהיכל, וכל כן קודם הריץ רגליו חוץ לפרוכת ורק אחר-כך הניח דם השעיר ונטל דם הפר.
ואכן בסדר אתה כוננת נאמר יָצָא וְהִנִּיחו עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בְּהֵיכָל: מִהַר וְנָטַל דַּם הַפָּר מִן הַכַּן שֶׁהִנִּיחַ

לפלא שבקונטרס חוקת-עולם לא העיר בזה.

[אחשדרפנטובסקי]

http://www.otzar.org/aspcrops/15082958-17419614834.asp

[אפרקסתא דעניא]

בפיוט נאמר "נוי זבחי יום לפניו יעבירו", והמילה "נוי" צ"ע.

נלענ"ד, דא"ש אליבא דמ"ד דאין מעבירין לפניו שעירין כי על חטא באים, וחלשה דעתו דכהן גדול, (יומא י"ח.) ולכן כ' נוי, דרק הקרבנות שאינן באין על חטא העבירו לפניו.

[אחשדרפנטובסקי]

בפיוט נאמר "נוי זבחי יום לפניו יעבירו", והמילה "נוי" צ"ע.

נלענ"ד, דא"ש אליבא דמ"ד דאין מעבירין לפניו שעירין כי על חטא באים, וחלשה דעתו דכהן גדול, (יומא י"ח.) ולכן כ' נוי, דרק הקרבנות שאינן באין על חטא העבירו לפניו.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 53&page=14
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 3&page=154

[אליהוא]

צג חוץ לבודלת הכונה שנעמד מחוץ לפרוכת להזות, ולא שיצא חוץ ול"ק.

[אחשדרפנטובסקי]

צג חוץ לבודלת הכונה שנעמד מחוץ לפרוכת להזות, ולא שיצא חוץ ול"ק.

זה גם תירוץ טוב.

[ברזילי]

תודה למגיבים,

אליהוא, יש מקום לפרש כדבריך בלשון, אבל קצת דוחק שהפייטן ראה צורך להזכיר את עמידתו לפני הפרוכת, ואילו את היציאה מקה"ק לא זכר,
ולכאורה היה עדיף טפי לומר רַגְלָיו הֵרִיץ וְצָג חוּץ לְבודָלֶת; ואז רָהַט וְהִנִּיחו וְדַם פָּר נָטַל. ולהמשיך רִקְמֵי פָרכֶת וכו'

[שבטיישראל]

לר' משולם ב"ר הקלומימוס יש סדר עבודה נוספת "אשוחח נפלאותיך צור עולמים"
כדאי לעיין גם מש"כ שם

[נטורי קרתא]

ידועה התמיהה: כאשר תיאר הפייטן את כניסת כהן הגדול לקודש הקדשים להקטיר קטורת, כתב: "קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים". רבים פירשו שכוונתו לפעמונים. וצ"ע, שהרי עט לבנים.

[אור עולם]

ידועה התמיהה: כאשר תיאר הפייטן את כניסת כהן הגדול לקודש הקדשים להקטיר קטורת, כתב: "קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים". רבים פירשו שכוונתו לפעמונים. וצ"ע, שהרי עט לבנים.

https://tablet.otzar.org/#/book/64096/p ... /2/end/3/c

[צופה_ומביט]

לעצם השאלה מה פירוש "קיש צעדיו" עיין ג"ז בספר סדר עבודת יוהכ"פ לרב ירוחם פוברסקי, נמצא באוצר.

[שמואל שלומוביץ]

מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.

[אור עולם]

לעצם השאלה מה פירוש "קיש צעדיו" עיין ג"ז בספר סדר עבודת יוהכ"פ לרב ירוחם פוברסקי, נמצא באוצר.

כמדומה שכבר הובא כאן לעיל.

[שמואל שלומוביץ]

מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.

ניאשתיק. יומא מד ע"ב.

רש"י מסכת יומא דף מד עמוד ב
ניאשתיק - טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כח).

[צופה_ומביט]

מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.

אי"ז מבואר בגמרא אלא זהו פירוש רש"י למילה ניאשתיק, ותוס' שם ועוד ראשונים פירשו אחרת, וסוברים שאי"צ ביוהכ"פ לונשמע קולו, עיין כ"ז בספר הר"י פוברסקי הנ"ל שם.

[צופה_ומביט]

לעצם השאלה מה פירוש "קיש צעדיו" עיין ג"ז בספר סדר עבודת יוהכ"פ לרב ירוחם פוברסקי, נמצא באוצר.

כמדומה שכבר הובא כאן לעיל.

קטע מהספר הובא כאן לעיל על שאלת פותח האשכול, אבל לא על השאלה מה פירוש "קיש צעדיו".

[אור עולם]

מחילה.

[צופה_ומביט]

ידועה התמיהה: כאשר תיאר הפייטן את כניסת כהן הגדול לקודש הקדשים להקטיר קטורת, כתב: "קיש צעדיו לפרכות וקרב לבדים". רבים פירשו שכוונתו לפעמונים. וצ"ע, שהרי עט לבנים.

https://tablet.otzar.org/#/book/64096/p ... /2/end/3/c

באמת פלא מש"כ שם שהיה מנענע בגדיו בקה"ק כדי שיישמע קול הפעמונים, הרי היה אז בבגדי לבן [וראיתי שמקשים עליו כן בין שאר המפרשים שאמרו כעי"ז והקשו עליהם כנ"ל].
ועוד צ"ב מה שכתב שם שהיה מתוודה בקה"ק על חטאיו וחטאי אנשי ביתו וחטאי כל ישראל [אמנם כבר חזינן בגמרא ברכות ז, א - שמאד מזכירה את דברי הברי"מ שם - שישנם דברים שאמר שם הכהן ולא נזכרו במשנה ובסדר העבודה, כי הם שייכים לחזיון שראה שם וכו', והלוא כל דברי הברי"מ הם בכהן גדול דכהאי גוונא, וממילא י"ל שגם וידוי זה בכלל, דהיינו שאינו מהסדר הקבוע של עבודת היום אלא שהוא מהעבודה הפנימית של כה"ג כמלאכי מעלה וכו' עיי"ש].
ועוד כתב שם [בעמוד שאח"ז] שלפעמים היה הכה"ג מרבה בקשות ותחנונים בקה"ק עיי"ש, ואנן קיי"ל שהיה מתפלל תפילה קצרה כדי שלא להבעית את ישראל, וצ"ב [ואולי לשיטתו אזיל שכתב שם עוד שהיה חוט קשור ברגל הכהן והיה מנענע בו להודיע לעם שהיא עת רצון עיי"ש וממילא ידעו גם שלא מת בקה"ק (וממילא לא נבעתו ישראל). ועדיין יש להתאים זאת עם דברי המשנה והגמרא, וילי"ש].

[צופה_ומביט]

מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.

אי"ז מבואר בגמרא אלא זהו פירוש רש"י למילה ניאשתיק, ותוס' שם ועוד ראשונים פירשו אחרת, וסוברים שאי"צ ביוהכ"פ לונשמע קולו, עיין כ"ז בספר הר"י פוברסקי הנ"ל שם.

הלשון "קיש צעדיו" גם הוא לא מתאים לומר שההקשה היתה ממחתת הקטורת, שא"כ אין ההקשה מצעדיו. וילי"ש בדוחק מסוים שמהירות הליכתו היא שגרמה את נענוע הטבעת, אבל הלוא יכול גם לנענע את גופו או ידיו עבור זה, אם רק בא לקיים ונשמע קולו, לכן דוחק לפרש כן.

אני תמיד הבנתי בפשוטו שהכוונה שמיהר והזדרז בהליכתו, ככל עבודות היום שעשה בזריזות כדי להספיק הכל, [וכמו שכתוב בעוד מקומות בפיוט, כמו "ריצף, רץ"], וזהו "קיש צעדיו", שרגליו נגעו/הקישו ברצפה בזו אחר זו ככל מי שממהר בהליכתו, גם אם לא השמיעו שום קול בפועל [ואולי הוא אף כמו "חיש צעדיו"], וכל שכן אם ממהירות ההליכה והצעדים החזקים [מהירות הליכה נובעת מ / כרוכה ב פגיעה חזקה יותר של הרגליים ברצפה] גם השמיעו רגליו קול הקשה, והפייטן חיפש ונקט מילה המתחילה באות ק' [אף שהיא לא מושלמת לתיאור המעשה] פשוט כי בית זה בפיוט הוא כולו באות ק': קח מאכלת, קוח לוחשות וכו'. וזו גם הסיבה שלא נקט מילה זו במקום אחר בפיוט. [וטעם זה מספיק גם אם נאמר שאין הכוונה אפילו להליכה מהירה כנ"ל, אלא פשוט תחליף מליצי ל"פסע, צעד, הלך", שנובע מהצורך להשתמש באות ק' דווקא].

[הרועה]

קֵרַב צעדיו או קִדֵּם רגליו מתאימים לא פחות כתחליף מליצי ל"פסע, צעד, הלך", וגם עונה על הצורך להשתמש באות ק' דווקא.
במלים אחרות, אין זו הדרך ולא זו העיר להבין את "אילוציו" של הקלירי, שאין גבול לגמישות שגילה בשפה העברית.
ועדיין יש לחקור היטב מה משמעות הפועל קשקוש בעברית. העברית בימינו מושפעת מן הארמית: קיש קיש קריא.
בלשון חכמים יש שני מופעים מעניינים:

מעשה ואמרו לחסיד אחד: התפלל וירדו גשמים. התפלל וירדו גשמים א״ל כשם שהתפללת וירדו גשמים, כך התפלל וילכו להם אמר להם צאו וראו אם עומד אדם בקרן אפיל ומקשקש את רגלו בנחל קדרון - אנו מתפללין שלא ירדו גשמים אבל בטוחים אנו שאין המקום מביא מבול לעולם (תוספתא תעניות ב יא).

השוכר את הפועל לעדר ולקשקש תחת הזיתים הרי זה לא יאכל שכרו לבצור שכרו למסוק שכרו ללקט הרי זה אוכל ופטור שהתורה זיכתה להן (בבלי ב"מ פט ב).

וראה: https://www.toraland.org.il/%D7%90%D7%A ... %95%D7%A9/

[צופה_ומביט]

הפיוט אמיץ כוח אינו מהקלירי אלא מרבי משולם ב"ר קלונימוס.
מעלתו צודק שיש תחליפים מוצלחים יותר, כפי שהציע, אז מחוורתא כדמעיקרא שהכוונה למהירות ההליכה, שמהמהירות הצעדים פוגעים ברצפה בחוזק, דהיינו הקשת הצעדים ברצפה. [וכאמור, בהרבה מילים מציין הפייטן למהירות הליכת הכהן מהכא להתם: רץ, רהט, רגליו הריץ, ועוד. וזהו גם כאן קיש צעדיו], ונקט מילה זו כנ"ל כי חיפש מילה באות ק', וכמילה שמבטאת מהירות הליכה - לא מצא תחליף טוב יותר.
כמקור בלשון חז"ל ציין הרוו"ה למשנה בכורות ז, ו המקיש בקרסוליו עיי"ש.
ויש מפרשים על פי הזוה"ק שהיתה שלשלת זהב קשורה ברגלו, והיא היתה משמיעה קול הקשה. [והטעם שהוזכר זאת בפיוט רק כאן י"ל כי הפייטן חיפש מילה באות ק' ויחד עם זאת חיפש מקום להזכיר בו עניין זה, וכאן תואמים שניהם יחדיו. ועוד י"ל כי עיקר החשש שימות הכהן היה בהקטרת הקטורת בקה"ק, ולא בשעת ההזאות שם, ומה עוד שעבודת הקטורת שם היתה קודמת להזאות, ודוק].

[הרועה]

ואולי באמת יש לפרש בהשראת הפסוק בדניאל (ה ו): "וְאַרְכֻבָּתֵהּ דא לדא נָקְשָׁן" (דניאל ה ו) (פירש מנחם: 'אין לו דמיון במקרא. ענין נענוע הוא'). תחילת הפסוק אומר "ורעינהי יבהלונה", וגם כאן הכה"ג בוודאי מבוהל מן המעמד הנורא שהוא נכנס לקודש הקדשים, וְאַרְכֻבָּתֵהּ דא לדא נָקְשָׁן.