מתי כדאי לפרוס את המפות לשבת?

[לענין]

כנה''ג.PNG (18.57 KiB) נצפה 7074 פעמים

כנסת הגדולה

[עזריאל ברגר]

יש דיבור בפוסקים על לבישת בגדי שבת שראוי שתיעשה סמוך לשבת - כדי שיהא הדבר ניכר.

אבל לכאורה עדיף ללבוש ולהציע כלי שבת בבוקר, אם האפשרות השניה היא לעשות את זה אחרי הדלקת נרות...
(למי שיודע את נפשו ונפש בני-ביתו, שלא יעשו זאת בזמן הנכון)

[לייטנר]

וכמו שאמר פעם הרב צבי שרלין מרמת אשכול בירושלים:
"אני יהודי עצבני, ומעדיף שהשולחן יהיה ערוך לשבת כבר בשתים עשרה בצהריים"...

[דורש טוב לעמו]

יש דיבור בפוסקים על לבישת בגדי שבת שראוי שתיעשה סמוך לשבת - כדי שיהא הדבר ניכר.

אבל לכאורה עדיף ללבוש ולהציע כלי שבת בבוקר, אם האפשרות השניה היא לעשות את זה אחרי הדלקת נרות...
(למי שיודע את נפשו ונפש בני-ביתו, שלא יעשו זאת בזמן הנכון)

אכן כתב הרמ"א באו"ח סי' רסב: "וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו, וזהו כבוד השבת. ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב, שילביש עצמו מיד".

ואולי משמע מפה שרק הרחיצה והלבוש יש לעשות סמוך לכניסת השבת, כדי שלא יתלכלך וכד', אך דברים שאין חשש שיתלכלכו או כה"ג, עדיף אכן לעשות לפני.

[בריושמא]

‏‏לכידה.PNG (26.5 KiB) נצפה 7042 פעמים

[דורשי יחודך]

מהי הבעיה לערוך את השלחן לכבוד שבת קודש, באופן שזה לא יתלכלך, בבוקרו של ער"ש (הלוואי עלי)?
יש כאלה שכבר מליל שישי זה עומד ערוך. (כנ"ל).
תמיד חשבתי שאין דבר יותר נאה מזה, להראות את הייחול והצפייה לכבוד שבת קודש.
וכי יש הו"א שזה לא ניכר שזה לכבוד שבת קודש?
והרי זה אינו דומה כלל לרחיצה, שתוקפה פג במשך הזמן, וכן ללבישת בגדי שבת מדי מוקדם, שאז הם נהפכים לבגדי ערב שבת. אבל כאן השולחן יושב ומצפה שיסעדו עליו סעודות שבת קודש. מה יכול להיות רע בזה?

[דרומי]

את החלות פורסים, ואילו את המפות פורשים

[דורשי יחודך]

את החלות פורסים, ואילו את המפות פורשים

אין הכי נמי איך שכותבים היום. אבל בלשון חז"ל (עכ"פ לפי הנמצא לפנינו בדפוס) פורסים גם מפות וכדומה, ראה משנה סוכה י'., וראה פסחים ק. פורס מפה ומקדש.

[שמואל שלומוביץ]

כמה מילים בסוגיא עצמה,
מחובת כבוד שבת ציוו חכמים שכל אדם יהיה בביתו נר דולק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת,
וחובת כל אלו שיהיו מוכנים מבעוד יום, כמו שאמרו 'לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת...', ונתפרש שחובת סידור השולחן בליל שבת ובמוצאי שבת היא כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו בשולחן ערוך, ובשעת הכנסת שבת צריך שיהיה השולחן ערוך והנר דולק, וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ל משבת שצריך שיתקן ביתו מבעוד יום.
ועיקר הדין שבבא השבת יהיה כבר מוכן, אמנם בהכנה לכבוד שבת אין הכבוד רק בתוצאה, אלא גם במעשה ההכנה עצמו שנעשה בערב שבת, ובזה כתבו איזה מהראשונים והפוסקים שצריך שתעשה עריכת השולחן ותיקון המצעות סמוך לשבת דווקא, שבזה ניכר שעושה כן לכבוד שבת.
[ואין להאריך כאן אבל בדין כבוד שבת ישנו דין מיוחד דילפינן מ'וכבדתו' שיהא היכר שהכבוד נעשה לכבוד שבת דווקא ולא רק שיהיה הדבר נעשה בפועל, אלא שיהיה בו הכיר שהוא לכבוד שבת. ומזה כמה פרטים בדיני הכבוד.
ויגיד עליו רעו לגבי הדלקת נר שבת אמרו בפ' במה מדליקין ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר, ולמדנו מזה שכן מצוות הדלקת הנר שלא מספיק שיהא הנר דולק והבית מלא אורה בליל שבת אלא שצריך שתהיה ההדלקה נעשית סמוך לשבת ולא להקדימה הרבה, דבזה דווקא ניכר שמדליק לכבוד שבת].
ולמדו דין זה ממתני' דסוכה שמפנים את הכלים מן המנחה ולמעלה מפני כבוד יו"ט האחרון של חג, שהזמן הראוי לתיקון הבית הוא לקראת הערב מבעוד יום (לשון הרמב"ם מבעוד יום, לשון מבעוד יום היינו שהוא כבר ערב אלא שעדיין לא בא הלילה), ושלא להקדים ההכנה הזאת הרבה. ויש מהאחרונים שקראו תגר על הנוהגות להקדים עריכת השולחן והצעת המיטות משחרית.
אמנם וודאי שמי שיאחר ולא יספיק נכון לו להקדים יותר ולא לאחר אחר הכנסת שבת, שעיקר דין התלמוד שבהכנסת שבת יהיה השולחן ערוך והנר דולק והמיטה מוצעת.
ויתכן לדון שעיקר ההקפדה בזה הוא במי שדרכו לאכול בשבת כבחול בשולחן אחד, אמנם אלו שיש להם שולחן מיוחד שהוא מבורר לאכילת שבת, בזה מינכר כבוד שבת גם במה שעורך את שולחנו אף קודם המנחה, כיון שיודעים שאינו נעשה לאכילת חול. ויל"ע.
ויש לדמות למה דאי' בגמ' שמי שאכילתו בשבת כבחול (דשכיח ליה בשרא וחמרא בחול), צריך לשנות זמן סעודת שבת להקדים או לאחר, אבל מי שאכילתו שונה אינו צריך לזה.

[דורש טוב לעמו]

מהי הבעיה לערוך את השלחן לכבוד שבת קודש, באופן שזה לא יתלכלך, בבוקרו של ער"ש (הלוואי עלי)?
יש כאלה שכבר מליל שישי זה עומד ערוך. (כנ"ל).
תמיד חשבתי שאין דבר יותר נאה מזה, להראות את הייחול והצפייה לכבוד שבת קודש.
וכי יש הו"א שזה לא ניכר שזה לכבוד שבת קודש?
והרי זה אינו דומה כלל לרחיצה, שתוקפה פג במשך הזמן, וכן ללבישת בגדי שבת מדי מוקדם, שאז הם נהפכים לבגדי ערב שבת. אבל כאן השולחן יושב ומצפה שיסעדו עליו סעודות שבת קודש. מה יכול רע בזה?

היכן ראית בזה האשכול שיש מי שאומר שלא לערוך ביום שישי בבוקר?

[עזריאל ברגר]

בהודעה הפותחת את האשכול!

[ברוך00]

כבוד השבת שהציל את הרידב"ז מגזר דין מות
ספור מרטיט ונפלא ביותר שמעתי מהרה"ג מנחם עזרא אברמסקי זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעל ה'חזון יחזקאל'. לדבריו, כבר מילדותו היה רגיל לראות את אמו הרבנית ע"ה נוהגת להכין את כל צרכי השבת כבר ביום חמישי. תמיד כאשר היו נכנסים בליל שישי חשו היטב באוירת השבת הממשמשת ובאה. המפה הצחורה כבר היתה פרוסה מבעוד מועד על השולחן, כלי השבת היו מוצבים ומסודרים על מקומם, ריח התבשילים נדף מהסירים העומדים על הגז במטבח, הכל עמד מוכן ומזומן לכבוד השבת. הוא עצמו באופן אישי מעולם לא ראה בכך הנהגה יוצאת דופן, שכן הורגל כך מעודו, אך כאשר התארס וכלתו באה לראשונה ביום חמישי בלילה לבית הוריו היא ראתה כי הכל כבר מוכן לקראת שבת – השתוממה וצינה לשבח בפני חתנה את המנהג המופלא הזה, והחתן שיתף את אמו בדברי הכלה. הרבנית אברמסקי ע"ה ביקשה מהם שישבו, והיא תספר להם מה עומד מאחורי ההנהגה הזאת שהיא מקפידה עליה כה באדיקות. סבי הגאון הרידב"ז זצ"ל שימש כרבה של צפת. בהיותו צעיר חלה אנושות, ומצבו הלך והחמיר מיום ליום, עד שבאחד הימים איבד את הכרתו. הרופאים הודיעו כי מצבו קשה ונותרו לו שעות בודדות לבד לחיות. בני המשפחה המקורבים נאספו סביב מטתו, קראו פסוקי יחוד, כשבסתר לבם קוו שהנורא מכל לא יקרה... לפתע, לתדהמת בני המשפחה, התעורר הרידב"ז מעלפונו, פתח את עיניו וסובב את ראשו לכיוון העומדים בסמוך אליו, היה נראה כי הוא שרוי בחרדת קודש ובהשראה מיוחדת. לאחר שנח מעט והתאושש החל לספר את אשר ארע עמו בשעה ששכב ללא הכרה; בחלומו ראה את עצמו עומד בפני ביד דין של מעלה, שם החלו לדון לגביו אם להשאירו בחיים אם לאו. פתאום הוא שומע את הכרוז יוצא למעלה ומכריז את גזר דינו: "הגיע זמנו של יעקב דוד בן זאב להפטר מן העולם". אך לפני כן נמנו וגמרו לקרוא לבעל הדין עצמו כדי להשמיע את טענותיו, שמא יש לו יכולת ללמד זכות על עצמו להשאירו בחיים. פתח הרידב"ז וטען כי מכח היותו רב העיר צפת עליו להשאר בחיים, כיון שכל יסודות ההלכה והקדושה של העיר תלויים על צוארו: מקואות, עירובין, שמירת שבת וכדומה, ובאם יסתלק, תשאר העיר בלי מגן ושומר ראוי על צרכי הדת שלה. בית הדין דנו בתוכן טענתו והכריעו שטענה זו אינה מספקת דיה, משום שגם רב אחר שימונה במקומו יוכל לפעול כמותו באותה מתכונת, ואין חובה משום כך להשאיר דווקא אותו בחיים. שוב שאלוהו בבית דין של מעלה אם יש לו זכות נוספת ללמד על עצמו? והשיב הרידב"ז שהוא עוסק כעת באמצע חבורו 'נמוקי הרידב"ז' על הירושלמי, ובאם יסתלק מן העולם בטרם עת לא יושלם החיבור. שוב דנו בבית דין על טענתו, והכריעו שגם טענה זו אינה מספקת להשאירו בחיים, כיון שיכולים גם ת"ח אחרים להשלים את החיבור. בשלב זה הודיעוהו כי ניתנת לו כעת אפשרות אחרונה ללמד זכות על עצמו. לאחר שהרהר הרידב"ז ממושכות אמר בבטחה: "הבה תחפשו בכל העולם אם ישנו בית שמכבדים בו את השבת כמו בביתי? והראיה לדברי היא עצם העובדה שכבר ביום חמישי כל צרכי השבת ערוכים ומסודרים בביתי לכבוד שבת"!... שוב ישבו ודנו חברי בי"ד בטענתו בכובד ראש, והסכימו עם הטענה כי אכן אין בית שמכבדים בו את השבת כמו בביתו של הרידב"ז, ומחמת טענה זו זוכה בבית הדין ופסקו דינו לחיים. "בשלב זה", אמר הרידב"ז לבני משפחתו, "הקצתי מחלומי". וכאן פנה הרידב"ז לילדיו בבקשה: "הנה שומעים אתם כמה חשיבות מיחסים להנהגה זו בשמים, על כן מבקש אני מכם ומכל צאצאי להשתדל לקבל על עצמכם גם כן להקדים ולהתכונן לשבת כמה שיותר מוקדם, שהוא בכלל כבוד שבת...". "כנכדתו של הרידב"ז", סיימה הרבנית אברמסקי את דבריה, "משתדלת אני להקפיד בכל עוז לקיים את בקשתו". מפליא! (אצרתיהם אמלא)

[לענין]

חלילה וחס ליה לזרעא דרבנן קדישי שיהיה מפקפק ח"ו בהתעוררות הנפלאה שזכה בה דורנו, לקבל את השבת מוקדם, ולהתכונן לה כראוי מבעוד מועד. אדרבה ואדרבה, אף אנו גדלנו על הסיפורים הנפלאים בזה מהחפץ חיים, ועל כך שהגרמי"ל והגראי"ל זכרם לחיי עולם היו מזהירים ומזרזים על כך, והרבה ראו מכך ישועות גדולות.

לא באנו אלא לציין שמצד נקודת ההלכה, אין הדבר פשוט ומוסכם, וציינו את דברי הכנסת הגדולה, בכדי שיתנו הלומדים את עיניהם הבדולחות בדבריו המאירים [מפני שיש לחלק בכו"כ אופנים. יתכן שהמצעות שהוא מדבר אליהם היו עומדים לשימוש כל הזמן, וכמו למשל הספות שלנו, וממילא נמצא שאין כאן כבוד שבת כיון שמשתמשים בכיסויים המיוחדים גם ביום שישי, משא"כ מפה לבנה שאנו פורשים על השלחן בסלון אין לה שימוש כלל ביום שישי, והיא מיוחדת עבור שלחן שבת, וממילא איכא למימר שבזה אין חסרון גם אם פורש מהבוקר. ואדרבה זה מייצר 'אוירה של שבת', ולא בהיפך כאילו בגדי השבת משמשים ליום חול, וכיו"ב איכא למימר עוד].

אגב, ראו נא גם ראו כי במעשה המפורסם מהחפץ חיים, המצורף כקובץ, נזכרה פרישת המפה בשעת חצות, וקפידת הכנה"ג היתה על מה שהיו פורשים מצפרא.

החפץ חיים.PDF

(454.22 KiB) הורד 241 פעמים

[מידע]

בשביל אחד שמתארח הרבה בשבתות בדירה אחת, והחדר מיוחד בשביחו,
וכל ימות השבוע כמעט אין שימוש בחדר,
הלכתי לברר אם יש ענין להוריד את המפות במוצאי שבת,
ואם לא הספיקו, אם מזדמן לשם, האם לבוא להוריד את המפות לפני יום שישי,
ולא שמעתי תשובה ברורה,
ומדברי הרב לענין מדברי כנה''ג , נראה לכאורה שיש ענין אפילו ביום שישי בבוקר, להוריד.

[עזריאל ברגר]

בשביל אחד שמתארח הרבה בשבתות בדירה אחת, והחדר מיוחד בשביחו,
וכל ימות השבוע כמעט אין שימוש בחדר,
הלכתי לברר אם יש ענין להוריד את המפות במוצאי שבת,
ואם לא הספיקו, אם מזדמן לשם, האם לבוא להוריד את המפות לפני יום שישי,
ולא שמעתי תשובה ברורה,
ומדברי הרב לענין מדברי כנה''ג , נראה לכאורה שיש ענין אפילו ביום שישי בבוקר, להוריד.

להוריד - לא קאמר מרנן.

[דודי צח]

כיון שעיקר הכוונה כדי שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת, א"כ דור דור ומנהגיו ואורחותיו.
בעבר היו חוזרים מן השדה ביום שישי לעת ערב, כמפורש בגמרא, כך שלא כ"כ הכירו שיום שישי הוא 'ערב שבת', וגם כיום יש הרבה נוהגים כן, בארה"ב החרדית למשל שעתיים לפני שבת נראה כיום חול, והחנויות פתוחות עד כמה דקות לפני הצפירה.
אך כאן בארץ הקודש, ובאורחות החיים דהיום, וגם להוסיף מה שיש לנו דירות גדולות שכדי להציע המיטות כראוי צריך להתחיל כבר מבעוד יום אם לא מיום חמישי, א"כ כל ניקיון וכל כיבוד זועק ואומר "לכבוד שבת קודש" אין כאן ספק שכל מה שאנו עושים מיום חמישי ויום שישי בבוקר - הכל הוא לכבוד שבת. האווירה משדרת שהבית כבר מוכן לכבוד שבת.
חופשה מהעבודה,
חופשה מהכוללים,
הכל לכבוד שבת קודש !!
ולכן דברי הכנה"ג לא מכוונים למצב דהיום ולמקום דהיום ולדירות דהיום

[עזריאל ברגר]

סברתך נאה!

[שמואל שלומוביץ]

כיון שעיקר הכוונה כדי שיהיה ניכר שזה לכבוד שבת, א"כ דור דור ומנהגיו ואורחותיו.
בעבר היו חוזרים מן השדה ביום שישי לעת ערב, כמפורש בגמרא, כך שלא כ"כ הכירו שיום שישי הוא 'ערב שבת', וגם כיום יש הרבה נוהגים כן, בארה"ב החרדית למשל שעתיים לפני שבת נראה כיום חול, והחנויות פתוחות עד כמה דקות לפני הצפירה.
אך כאן בארץ הקודש, ובאורחות החיים דהיום, וגם להוסיף מה שיש לנו דירות גדולות שכדי להציע המיטות כראוי צריך להתחיל כבר מבעוד יום אם לא מיום חמישי, א"כ כל ניקיון וכל כיבוד זועק ואומר "לכבוד שבת קודש" אין כאן ספק שכל מה שאנו עושים מיום חמישי ויום שישי בבוקר - הכל הוא לכבוד שבת. האווירה משדרת שהבית כבר מוכן לכבוד שבת.
חופשה מהעבודה,
חופשה מהכוללים,
הכל לכבוד שבת קודש !!
ולכן דברי הכנה"ג לא מכוונים למצב דהיום ולמקום דהיום ולדירות דהיום

כבר בחז"ל מבואר שיש זריז ונפסד על מי שעובד ביום שישי, ושיבחו ביטול המלאכה בערב שבת,
ואעפ"כ הראשונים דייקו שעיקר דין המשנה הוא לתקן הבית מן המנחה ולמעלה דווקא.
ולא חילקו בזה.

ולעיל צידדתי בדומה לזה שכשישנו שולחן המיוחד לשבת יש לדון בזה. ומהשוואת הדברים לשינוי זמן סעודה שחובתו דווקא כשאין שינוי במאכלי הסעודה, וגם שם דומני שדנו הפוסקים במי שמנשה מקום או כלי הסעודה אם צריך לשנות זמנה.

[לענין]

חמדת ימים א.PNG (42.77 KiB) נצפה 6212 פעמים

[באר בשדה]

ע''ש.JPG (93.23 KiB) נצפה 6061 פעמים

(מגליון עלים לתרופה א'קעט).

[צביב]

רבי דוד יהודיוף זצ''ל אמר שסידור השלחן, והכנת הנרות מוקדם ביום שישי,
סגולה לסיים מוקדם את ההכנות.