אוצר החכמה כתב:אחר מחילת כבודך, ואני מכבד את דבריך.
לא הבנתי מה החילוק של הפלגינן באדם אחד. אותו שכל שאומר ליצחק אבינו שיש בורא ויש לשמוע לדבריו וצריך להיות מוסר וכולי הוא אותו שכל בדיוק שאומר לו שאברהם אבינו נאמן כנביא לה'.
ובקשר לגויים אני לא מבין על איזה הסתכלות אתה בונה את הדברים שלך.
יש בעולם אמת ושקר. לא כל מה שאדם חושב זכותו לחשוב כך. ולכן משה רבינו היה נביא אמת וכשצווה להרוג את העמלקים זה היה צודק ורצון ה'. "נביאם" שאמר להם להרוג היה שוטה ורשע ולא דברי הבורא אמר. ואין להם את הזכות לטעות ולחשוב כך בשקר.
כך שאמנם לנו אחר מתן תורה הכל נקבע לפי התורה וכך ראוי להיות אבל יצחק אבינו שהיה חכם גדול וידע שאמת הוא שאברהם אבינו הוא נביא אמיתי וכל מה שהוא אומר הוא רצון ה'. למה שלא יעשה את זה.
אם אתה רואה בעיניך שלחתוך למישהו את היד יציל את חייו אינך עושה זאת? מה ההבדל בין זה ובין לשמוע בקול ציווי ה' בנבואתו. יש הבדל ביכולת שלנו לעשות את זה וזהו הנסיון שעמד בו אברהם אבינו אבל לא בעיקרון שצריך לשמוע בקול ה'.
תודה רבה שאתה מכבד אותי, וגם מקדיש זמן לענות לי,
אני מסביר את הדברים בגישה קרה, אולי בריסקאית,
[דרך אגב, דרך זו נראית בכללות גישה קרה ואנליטית, הכל 'דינים' ללא שום רגש. -דהיינו, קשה כשיש דין הפוך, ומיושב כשיש דין ישר, אבל נטול רגש.- אבל באמת אותם החושבים כך אינם יודעים כלל מהו בריסק. מעולם לא דרכו בבית מדרשה, ולא הריחו ריח ניחוחה -הממלא כל חדרי הלב-, ובמקום אחר אאריך בעה"י כשאתפנה]. ואתה בדרך לבבית, שוה לכל נפש.
ויכוח אחד יש לי איתך,
אתה מבאר שאותו השכל שאומר ליצחק וכו' אומר לשמוע לאברהם וכו'. ואני אומר שזה בגלל שיש דין, לא ע"פ שכל.
אני טוען כך, שע"פ שכל אפשר לעשות דברים שאני
מבין, ואילו לעשות את מה שאני
לא מבין, כגון העקידה שענינה היה עשייה בלי הבנה, דהיינו עשייה המנוגדת לכאו' לעקרונות היהדות [ובאמת הרי כתוב לא ציויתי ולא דיברתי וכו', עי' חגיגה ד'.] אין זה רק שכל, כי השכל אומר ומבין רק להאמין לדברי הנביא, אבל להבין את דבריו [בציווי העקידה] זה מחוץ להשגה שלו.
ממילא אי אפשר לציית להוראה שאינני מבין. אחרת, אם אדם צריך לעשות דברים שהוא לא מבין, מה תוכל לתבוע מאדם על מעשיו, כל גוי יתנצל שהיה צריך לעשות מה שהוא לא מבין וכו'. [ומה שכתבת שברור לנו שזה שקר, אין זה תשובה מספקת לאותם שלא מכירים את היהדות, והיהדות איננה חייבת לומר לגוי תאמין ואז תבין, אלא יש תשובה שכלית לכל דבר].
אלא מאי, כיון שאני מבין שתורה מן השמים, בעיני השכל שלי אז זה ברמה של 'בעינינו ראינו', אז ממילא אני מקבל כל ציווי שנאמר שם. כי בעיני ראיתי שמה שכתוב בתורה נאמר מפי הגבורה. ושם הלא נאמר לשמוע בקול נביא, ממילא כבר איני צריך להבין את דבריו.
וכן יצחק אבינו נעשו לו כליותיו כשתי מעינות לדעת את התורה באופן שאבות קיימו כל התורה עד שלא נתנה, א"כ הוא משיג שלהרוג א"ע זה מאבד עצמו לדעת, זאת אומרת שהוא מבין שרצון ה' שלא לעשות כך, א"כ, אם בא אברהם שהוא מוחזק לנביא, ואומר לו ההיפך, הלא ברור כשמש שאם היה שייך שיהיה 'סתימה דקה' במעיינותיו של יצחק, ולא היה משיג את הענין הזה שנביא המוחזק בנבואה יכול לעקור דבר מן התורה, לא היה שומע לו כלל אפילו שאותו השכל שאומר לו וכו', והוא יודע שאביו נביא אמיתי וצדיק וכו', אבל על כרחך שהוא כביכול טעה, כי הלא הוא משיג בשכלו מצות התורה שזה אסור משום מאבד עצמו לדעת, והוא גם לא רואה מקום נאמנות לנביא לעקור דבר מן התורה [אם לא היה משיג , וכנ"ל], א"כ איך ישמע לו?.
מה יעזור ויוסיף אותו השכל שאומר לו וכו', כשזה סותר למצוות התורה שהוא משיג בשכל?.
לכן כתבתי שהוא האמין לאברהם בגלל שנביא המוחזק לנבואה יש לו כח לעקור דבר מן התורה, גם בלי אות ומופת, ורק בגלל שכתוב בתורה שהוא יכול לעקור דבר מן התורה, בלי אות ומופת, לכן הוא קיבל את דבריו.
ואני לא מחדש כלום, עיקר הדברים, שקבלת יצחק את דברי אאע"ה היה משום דין מוחזק בנבואה, ולא ע"פ שכל, הוא גמרא מפורשת,
וז"ל הגמ' בסנהדרין פ"ט:, המוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש?, דיהב ליה אות. והא מיכה דלא יהיב ליה אות ואיענש?, היכא דמוחזק שאני. דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק?, אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ?, אלא היכא דמוחזק שאני". ע"כ.
הנה מפורש שקבלת דברי נביא לעבור על ד"ת הוא בגלל דין מוחזק בנבואב ולא מסברא ע"פ השכל, דאם כוונת הגמ' דבמוחזק בנבואה יש סברא של השכל, למה הוצרכו להביא ראיה מיצחק ומאליהו, היו צריכים לומר בפשיטות דכיון דמוחזק וידוע שהוא צדיק ונביא אמת ממילא מוכרחים לשמוע לו כי זהו דבר ה'. אלא צ"ל כשנ"ת
א"כ נשאל, איך יצחק אבינו ידע את זה מעצמו, [כמו ששואלים על תמר, איך ידעה שנוח לו לאדם שיפיל וכו', אם אנחנו יודעים את זה רק ממנה], לכן אני עונה שהוא השיג את זה כמו שהשיג כל חלקי התורה.