גימפעל כתב:תוכן כתב:לדעתי, הכוונה לעצו, לעור הפרי, למה שחופה את עצם הפרי, שעל זה נאמר שטעם עצו וטעם פריו שוה. לפי פרופסור פליקס יש לתהות אם לעלים וגבעולים טעם העץ וטעם הפרי שוה.
כך פירש הכפות תמרים.
ספר כפות תמרים על סוכה - דף ל"ה ע"א
ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה. י"מ דמפיק לה מיתורא דתיבת עץ דהיל"ל פרי הדר שהפרי הוא היפה לא העץ, כ"כ הרא"ם בפרשת אמור ויפה תואר בראשית דף ק"ח. ולא נהירא דאם לא היה אומר תיבת עץ לא הייתי יודע אם הוא מפרי העץ או מפרי האדמה, וכן ראיתי דהקשה בספר שמע שלמה פרשת אמור. אלא נראה דנפקא ליה דהיל"ל פרי מעץ הדר ואמר פרי עץ הדר לומר שיש טעם לעץ כטעם הפרי שיש בו מרירות וחריפות. וא"ת דלמא הוא לימון או נרנג"ה שהעץ שוה לפרי בטעם וחריפות. י"ל דעיקר פריו של הלימון והנרנג"ה הוא החמוץ שבתוכו והוא מרובה על קליפתו ונמצא דעיקר פריו הוא חמוץ ואין עצו חמוץ אלא טעמו כקליפת הפרי, אבל אתרוג חמוץ שבתוכו הוא מועט וזה לא נחשב לפרי
ועיקר פריו היא קליפתו דהיא גסה ביותר ויש בה מרירות וחריפות וטעם עצו כטעם פריו, וכן יראה האדם דהחמוץ של אתרוג הוא מועט, וכ"כ מהר"מ אלשיך ז"ל סי' ק"י על יחור של אתרוג שהורכב באילן של לימון אותם אתרוגים פסולים, ונתן סימן כי המורכב החמוץ שבתוכו הרבה מה שא"כ לבלתי מורכב שהחמוץ מועט והקליפה שלו עבה יעו"ש. ולפ"ז א"ש אמאי לא פריך ואימא אתרוג מורכב, דאתרוג מורכב אין טעם עצו דומה לפריו דהמורכב הוא חמוץ, והר"מ אלשיך סוף סימן הנזכר נתקשה בזה יעו"ש, ולע"ד הדבר ברור כדכתיבנא ודוק: