אשכול שאלות בהלכות קריאת התורה

[עזריאל ברגר]

עלו היום לדיון שתי שאלות בהלכות קריאת התורה, ועלה בלבי שכדאי לפתוח אשכול, שבע"ה יתפתח לדיונים בהלכות אלו:
א. לא היה כהן ונתנו ללוי עליה ראשונה. הגבאי טעה וחשב שאחרי הלוי צריך לתת לעוד לוי ואח"כ ישראל, וקרא ללוי אחר לשני.
האם היה צריך לעלות או לקרוא לישראל במקומו?

[עזריאל ברגר]

ב. משפחה שהתאספו ועשו מנין לרגל שמחתם וכיו"ב, והם אב אחד, הרבה בנים, ושני גיסים, וכעת הם עומדים בפני ג' אפשרויות:
1. לקרוא לאנשים זרים שיטרחו ויבואו להשתתף בתפילתם.
2. להעלות אב ובנו, או שני אחים, בזה אחר זה.
3. להעלות את הגיסים שוב ושוב כדי להפריד בין הקרובים.
היכי לידיינו דייני להאי דינא?

[עזריאל ברגר]

עלו היום לדיון שתי שאלות בהלכות קריאת התורה, ועלה בלבי שכדאי לפתוח אשכול, שבע"ה יתפתח לדיונים בהלכות אלו:
א. לא היה כהן ונתנו ללוי עליה ראשונה. הגבאי טעה וחשב שאחרי הלוי צריך לתת לעוד לוי ואח"כ ישראל, וקרא ללוי אחר לשני.
האם היה צריך לעלות או לקרוא לישראל במקומו?

תשובתי:
אין מעלים לוי אחר לוי משום פגם שניהם, ולכן לכאורה היה צריך להעלות ישראל במקום הלוי השני, למרות שקראו לו.
ואולי כדאי שמישהו יכריז באופן הנשמע לציבור "קראנו לפלוני בטעות, אבל הוא לוי ואינו יכול לעלות, ולכן נקרא לישראל".

[עזריאל ברגר]

ב. משפחה שהתאספו ועשו מנין לרגל שמחתם וכיו"ב, והם אב אחד, הרבה בנים, ושני גיסים, וכעת הם עומדים בפני ג' אפשרויות:
1. לקרוא לאנשים זרים שיטרחו ויבואו להשתתף בתפילתם.
2. להעלות אב ובנו, או שני אחים, בזה אחר זה.
3. להעלות את הגיסים שוב ושוב כדי להפריד בין הקרובים.
היכי לידיינו דייני להאי דינא?

תשובתי:
לכאורה בתוך המשפחה אין חשש ל"עין הרע", ומותר להעלותם בזה אחר זה (ואולי האפשרות להביא אדם זר - היא זאת שתוסיף "עין הרע"...).
ואם לא - הרי בשעת הדחק מותר להעלות אדם אחד פעמיים, ואינני רואה צורך "לסחוב" אדם זר מבית כנסת אחר רק בשביל זה.

[ביקורת תהיה]

א. לא היה כהן ונתנו ללוי עליה ראשונה. הגבאי טעה וחשב שאחרי הלוי צריך לתת לעוד לוי ואח"כ ישראל, וקרא ללוי אחר לשני. האם היה צריך לעלות או לקרוא לישראל במקומו?

תשובה: יעלה וימתין עד שיקראו לישראל לקרוא שני, ולאחריו יקרא שלישי.
וטעמא דמילתא:
זה שאמרנו 'לוי אחר לוי לא יקרא', לא אמרנו אלא כאשר הלוי הראשון קרא כסדר אחר כהן, דאז יש חשש שיאמרו:
א. זה שקרא שלישי ישראל הוא, שהרי כך הוא הסדר: כהן לוי ישראל;
ב. זה שקרא שני פגום הוא, ולפיכך קרא אחריו לוי אחר.
אבל כאשר נתפרדה החבילה והלוי הראשון עלה שלא בתורת לוי – אין שום חשש אם יקרא אחריו לוי. הילכך מעיקרא דדינא היה הלוי השני יכול לקרוא אחר הלוי הראשון, אלא שלרווחא דמילתא יש להפסיק ביניהם, ויקרא ישראל שני ולאחריו יקרא הלוי שלישי.

[עזריאל ברגר]

תשובתך נכונה לאלו שנוהגים לקרות עוה"פ כהן/לוי עם הכרזת "אף על פי שהוא כהן/לוי".
ואולי יש לנהוג כמותם בדיעבד? איני יודע.

[ביקורת תהיה]

הרמ"א בהלכות קריאת התורה (סימן קלה, סוף סעיף י) כתב, שבמקום צורך אפשר לנהוג כן אף לכתחילה. וכן כתב במשנה ברורה שם (ס"ק לה) בשם אחרונים:

אִם טָעוּ וְקָרְאוּ לְכֹהֵן אוֹ לְלֵוִי בְּאֶמְצַע מִנְיַן הַקְּרוּאִים, אִם אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף בַּמַּפְטִיר אוֹ בָּאַחֲרוֹן – יַמְתִּין בַּתֵּבָה וְיִקְרְאוּ אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, וְהוּא יַעֲלֶה לְאַחֲרוֹן אוֹ לְמַפְטִיר; וְאִם אִי אֶפְשָׁר – כֵּיוָן שֶׁעָלָה
לֹא יֵרֵד, וִיבָרֵךְ, וּכְמוֹ שֶׁמְּסַיֵּם הָרַמָ"א: וּבִמְקוֹם צֹרֶךְ וּדְחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ אַסְּבָרָא רִאשׁוֹנָה.

ויש פנים לומר, שבמקרה דנן, אם אי אפשר לדחות את הלוי לקרוא שלישי (כגון בתענית צבור שהשלישי הוא המפטיר והמצוה נמכרה) – כיון שעלה לא ירד, וקורא שני אף שהוא לוי אחר לוי; שכן, כאמור, מעיקר הדין מותר לקרוא אף לכתחילה ללוי אחר לוי במקום שנתפרדה החבילה.

[כדכד]

לפי הזכור לי המשנה ברורה מביא דעה שאפשר לקרוא לוי אחר לוי ולכן אם כבר קראו ללוי שני נראה ללי כדברי הרב ביקורת תהיה שלא ירד ואיני יודע מה פגם גדול יותר בעליתו מירידתו

[במסתרים]

האם יש שום מניעה לסיים עלייה בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר (וכיו"ב) שמפסיק בסכינא חריפא בין הדבקים כאשר אינו ממשיך לפסוק שלאחריו?

השאלה נוגעת למי שרוצה להוסיף עלייה בפרשת וילך, ולכאורה המקום היחיד האפשרי (בלי להזדקק לקריאת פסוק אחד פעמיים) הוא אחרי פסוק כה (ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה' לאמר).
והנה במג"א סימן קלח כתוב:

ועפ"ז יש ליישב מה שנמצא בסידורים ישנים לסיים עם הכהן בסדר ואתה תצוה פ' א' אחר הפרשה דליכא למיגזר כלום דהכל יודעין שהכהן מתחיל מראש הסדר ועכשיו חדשים מקרוב באו ושינו הפרשה ממקומו ולא דקדקו יפה וגם בפ' וילך מסיימים באזניהם אף על פי שהוא ב' פסוקים סמוך לפרשה דהכל יודעים שאין קוראים אחר השלישי כלום בחול דלא כסדורים חדשים שהוסיפו ב' פסוקים

הרי שהעדיפו לסיים ב'באזניהם' אף שאין אחריו ג' פסוקים, ולא בפסוק הקודם "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות".

[הפשטן]

מקדמת דנא תהיתי, למה - אין מחברין את ויגש ויחי - במקום לחבר את מטות מסעי, וכך היו מרויחין תרתי - כדלהלן - מן הקל אל הכבד:
חדא - דבזה היו ממעטין בטירחא דציבורא - שהלא החיבור של שתי הראשונות הרבה יותר קצר מזה של שתי האחרונות (תדע דהא מהאי טעמא אין מחברין פרשיות ארוכות יותר מאשר מטות מסעי ומעי"ז מובא בש"ע דבקריאת ס"ת ממעטינן בטירחא דציבורא), ותו - דהתחברות שתי הראשונות מופיעה כבר בתוך ספר התורה עצמו - שהלא בו הן אינן מופסקות זו מזו ע"י פרשה פתוחה או סתומה (תדע דהא כבר רש"י בתחילת ויחי נרגש מחיבורן בתוך ספר התורה: "למה נסתמה וכו").

[עזריאל ברגר]

מקדמת דנא תהיתי, למה - אין מחברין את ויגש ויחי - במקום לחבר את מטות מסעי, וכך היו מרויחין תרתי - כדלהלן - מן הקל אל הכבד:
חדא - דבזה היו ממעטין בטירחא דציבורא - שהלא החיבור של שתי הראשונות הרבה יותר קצר מזה של שתי האחרונות (תדע דהא מהאי טעמא אין מחברין פרשיות ארוכות יותר מאשר מטות מסעי ומעי"ז מובא בש"ע דבקריאת ס"ת ממעטינן בטירחא דציבורא), ותו - דהתחברות שתי הראשונות מופיעה כבר בתוך ספר התורה עצמו - שהלא בו הן אינן מופסקות זו מזו ע"י פרשה פתוחה או סתומה (תדע דהא כבר רש"י בתחילת ויחי נרגש מחיבורן בתוך ספר התורה: "למה נסתמה וכו").

א. משתדלים לחבר כמה שיותר מאוחר, כמבואר בכ"מ, ונכב"ב.
ב. כדי להדגיש את זה שבאמת יש שם סיום פרשה, שאינו אומר אלא דרשני.

[יוצא פוניבז']

האם יש שום מניעה לסיים עלייה בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר (וכיו"ב) שמפסיק בסכינא חריפא בין הדבקים כאשר אינו ממשיך לפסוק שלאחריו?

השאלה נוגעת למי שרוצה להוסיף עלייה בפרשת וילך, ולכאורה המקום היחיד האפשרי (בלי להזדקק לקריאת פסוק אחד פעמיים) הוא אחרי פסוק כה (ויצו משה את הלוים נושאי ארון ברית ה' לאמר).
והנה במג"א סימן קלח כתוב:

ועפ"ז יש ליישב מה שנמצא בסידורים ישנים לסיים עם הכהן בסדר ואתה תצוה פ' א' אחר הפרשה דליכא למיגזר כלום דהכל יודעין שהכהן מתחיל מראש הסדר ועכשיו חדשים מקרוב באו ושינו הפרשה ממקומו ולא דקדקו יפה וגם בפ' וילך מסיימים באזניהם אף על פי שהוא ב' פסוקים סמוך לפרשה דהכל יודעים שאין קוראים אחר השלישי כלום בחול דלא כסדורים חדשים שהוסיפו ב' פסוקים

הרי שהעדיפו לסיים ב'באזניהם' אף שאין אחריו ג' פסוקים, ולא בפסוק הקודם "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות".

א. לפי שמואל, שבמעמדות פרשה של ה' פסוקים מחלקים לשנים ופוסק באמצע פסוק, יוצא שהעולה השלישי ביום השני מתחיל לקרוא מאמצע הפסוק: "ויהי כן"! (שהוא חציו השני של הפסוק: וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן:). ובראש חדש מסיים הכהן "ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' ", והלוי מתחיל: "כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד"! (אמנם יש אפשרות אחרת לחלק את פרשת ובראשי חדשיכם ל-2 עולים, ואז יתחיל הרביעי "עולה ריח ניחוח אשה לה' " שזה נשמע אולי קצת יותר טוב).
ב. אמנם באופן כללי, כנראה משתדלים להתחיל ולסיים לא בפסוקים שהם "אמצע ענין", כאשר ניתן לראות בכמה מקומות שהמפטיר קורא מטעם זה יותר מ-3 פסוקים, אף במקומות שאין שם תחילת פרשה. וכך גם מוכח מהמנהג שהביא המג"א וכמו שכתבתם. (אך בנוגע למנהג זה יצויין כי בחלק מסידורי הספרדים מסיימים "בחג הסוכות").
ג. לגבי תוספת בפרשת וילך ניתן להפסיק היכן שמתחיל המפטיר, ואין שום תועלת מההפסקה אחרי פסוק כה.

[ברוך00]

ב. משפחה שהתאספו ועשו מנין לרגל שמחתם וכיו"ב, והם אב אחד, הרבה בנים, ושני גיסים, וכעת הם עומדים בפני ג' אפשרויות:
1. לקרוא לאנשים זרים שיטרחו ויבואו להשתתף בתפילתם.
2. להעלות אב ובנו, או שני אחים, בזה אחר זה.
3. להעלות את הגיסים שוב ושוב כדי להפריד בין הקרובים.
היכי לידיינו דייני להאי דינא?

מצ"ב תשובה מהגרי"ש אלישיב שבמשפחה אין חשש של עין הרע ויכולים האחים לעלות זה אחר זה.

[במסתרים]

כשחוזר הקורא לתקן טעות, מסתבר שיחזור למקום שתהיה המשמעות נכונה.
האם מבואר זה בפוסקים?

למשל:
פסוק 1) ...דגל מחנה יהודה...
פסוק 2) וצבאו ופקודיהם...
פסוק 3) והחונים עליו מטה יששכר...

וכבר התחיל (או גמר) פסוק 3 שמדבר על יששכר והחזירוהו לפסוק 2, האם צריך לחזור עד 1 כדי ללמד שמדובר ביהודה?

כיוצא בזה יש לשאול בפסוק אחד גופא.
(אולי גם בלימוד התורה.)

[כדכד]

לפי הזכור לי המשנה ברורה מביא דעה שאפשר לקרוא לוי אחר לוי ולכן אם כבר קראו ללוי שני נראה ללי כדברי הרב ביקורת תהיה שלא ירד ואיני יודע מה פגם גדול יותר בעליתו מירידתו

חפשתי במשנה ברורה ולא מצאתי דעה כזו ולכן אני חוזר בי ממה שכתבתי בהודעה המצוטטת

[כדכד]

מקדמת דנא תהיתי, למה - אין מחברין את ויגש ויחי - במקום לחבר את מטות מסעי, וכך היו מרויחין תרתי - כדלהלן - מן הקל אל הכבד:
חדא - דבזה היו ממעטין בטירחא דציבורא - שהלא החיבור של שתי הראשונות הרבה יותר קצר מזה של שתי האחרונות (תדע דהא מהאי טעמא אין מחברין פרשיות ארוכות יותר מאשר מטות מסעי ומעי"ז מובא בש"ע דבקריאת ס"ת ממעטינן בטירחא דציבורא), ותו - דהתחברות שתי הראשונות מופיעה כבר בתוך ספר התורה עצמו - שהלא בו הן אינן מופסקות זו מזו ע"י פרשה פתוחה או סתומה (תדע דהא כבר רש"י בתחילת ויחי נרגש מחיבורן בתוך ספר התורה: "למה נסתמה וכו").

מצאתי בספר אחד (דומני נוהג כצאן יוסף או יוסף אומץ של רבני פרנקפורט) שאין זה נכון שלפעמים מחבריפם פרשות אלא שלפעמים מפרידים פרשות, דהיינו תזריע מצורע למשל זו פרשה אחת העוסקת בענינים דומים אלא שלפעמים יש להפריד ביניהם וע"ז הדרך גם שאר הפרשיות

[במסתרים]

טעה וקרא נפרד במקום נסמך או להיפך, כגון גורַל גורָל, מהו?

[ביקורת תהיה]

לדעת מורם (בסימן קמב), הואיל ולא נשתנה הענין על ידי זה – אין מחזירין אותו. לדעת מרן (שם) יש לדון, עד כמה נקרא טעות 'בדקדוק אות אחת' שמחזירין אותו. ושמא יש לחלק בין שינוי המגרע הגה מן התיבה ('בֵּית' תחת 'בַּיִת') לשינוי שאינו מחליף אלא את הניקוד בלבד.

[יוצא פוניבז']

לענ"ד פשוט שלא מעכב.
הרי גם נשבה במקום נשבע משמע שיצא.

האם השאלה היא על רקע הפלוגתא בשבוע שעבר בפסוק ממטה למטה אחר?

[כדכד]

למה יצא ב"נשבה" במקום "נשבע" ? הרי זה שינוי משמעות גמור

[לבנון]

מצאתי בספר אחד (דומני נוהג כצאן יוסף או יוסף אומץ של רבני פרנקפורט) שאין זה נכון שלפעמים מחבריפם פרשות אלא שלפעמים מפרידים פרשות, דהיינו תזריע מצורע למשל זו פרשה אחת העוסקת בענינים דומים אלא שלפעמים יש להפריד ביניהם וע"ז הדרך גם שאר הפרשיות

מובא בתוקני זוהר ובזוהר חדש כמה פעמים, שיש ג"ן פרשיות בתורה. ורבים התקשו הלא לפי המנין שלפנינו יש נ"ד פרשיות. ולא ראיתי מישהו שתירץ שתזריע ומצורע הם פרשה אחת. (יעויין חומת אנך לחיד"א ריש תצוה).
הגר"א בביאורו לתקונים (לו ע"ב במהדורת וילנא עם ביאורו) תירץ שאלה זו, שנצבים וילך הם באמת פרשה אחת, אלא שמחלקים אותם בשביל ב"ג ר"ה (שיש שבת נוספת בין יוה"כ לסוכות). ובאמת בכה"ג אין שום אפשרות אחרת, כי צריך לקרוא נצבים קודם ר"ה בשביל תכלה שנה וקללותיה, והאזינו בשבת לאחר יוה"כ.
ומדבריו נראה שמלבד זה אין שום חלוקה של פרשה אחת לשנים.
עוד נראה לי, שכאשר נצבים וילך מחוברים, אפשר לקרוא ארבעה עולים בנצבים ושלשה בוילך (לאלו שלא מקפידים על החלוקה שבחומשים). כי כל מה שאמרו לחלק את העליות חצים לפרשה זו וחצים לזו, והרביעי יקרא בין שתיהם, הוא רק כשמחברים שתי פרשיות, אבל כאשר היא פרשה אחת, אפשר לחלק בה את העליות בכל דרך שהיא.

[עושה חדשות]

מצאתי בספר אחד (דומני נוהג כצאן יוסף או יוסף אומץ של רבני פרנקפורט) שאין זה נכון שלפעמים מחבריפם פרשות אלא שלפעמים מפרידים פרשות, דהיינו תזריע מצורע למשל זו פרשה אחת העוסקת בענינים דומים אלא שלפעמים יש להפריד ביניהם וע"ז הדרך גם שאר הפרשיות

מובא בתוקני זוהר ובזוהר חדש כמה פעמים, שיש ג"ן פרשיות בתורה. ורבים התקשו הלא לפי המנין שלפנינו יש נ"ד פרשיות. ולא ראיתי מישהו שתירץ שתזריע ומצורע הם פרשה אחת. (יעויין חומת אנך לחיד"א ריש תצוה).
הגר"א בביאורו לתקונים (לו ע"ב במהדורת וילנא עם ביאורו) תירץ שאלה זו, שנצבים וילך הם באמת פרשה אחת, אלא שמחלקים אותם בשביל ב"ג ר"ה (שיש שבת נוספת בין יוה"כ לסוכות). ובאמת בכה"ג אין שום אפשרות אחרת, כי צריך לקרוא נצבים קודם ר"ה בשביל תכלה שנה וקללותיה, והאזינו בשבת לאחר יוה"כ.
ומדבריו נראה שמלבד זה אין שום חלוקה של פרשה אחת לשנים.
עוד נראה לי, שכאשר נצבים וילך מחוברים, אפשר לקרוא ארבעה עולים בנצבים ושלשה בוילך (לאלו שלא מקפידים על החלוקה שבחומשים). כי כל מה שאמרו לחלק את העליות חצים לפרשה זו וחצים לזו, והרביעי יקרא בין שתיהם, הוא רק כשמחברים שתי פרשיות, אבל כאשר היא פרשה אחת, אפשר לחלק בה את העליות בכל דרך שהיא.

ראה במצורף מסידור רס"ג

נצבים וילך.pdf

(409.34 KiB) הורד 167 פעמים

[יוצא פוניבז']

למה יצא ב"נשבה" במקום "נשבע" ? הרי זה שינוי משמעות גמור

כך משמעות השו"ע.
והטעם לכאו' כי כשאנשים מדברים הם מחליפים בין מילות אלו, והכוונה ניכרת לפי הענין, ואולי אפי' באינה ניכרת מהני כיון שיכול להתפרש כך.

[לבנון]

מצאתי בספר אחד (דומני נוהג כצאן יוסף או יוסף אומץ של רבני פרנקפורט) שאין זה נכון שלפעמים מחבריפם פרשות אלא שלפעמים מפרידים פרשות, דהיינו תזריע מצורע למשל זו פרשה אחת העוסקת בענינים דומים אלא שלפעמים יש להפריד ביניהם וע"ז הדרך גם שאר הפרשיות

מובא בתוקני זוהר ובזוהר חדש כמה פעמים, שיש ג"ן פרשיות בתורה. ורבים התקשו הלא לפי המנין שלפנינו יש נ"ד פרשיות. ולא ראיתי מישהו שתירץ שתזריע ומצורע הם פרשה אחת. (יעויין חומת אנך לחיד"א ריש תצוה).
הגר"א בביאורו לתקונים (לו ע"ב במהדורת וילנא עם ביאורו) תירץ שאלה זו, שנצבים וילך הם באמת פרשה אחת, אלא שמחלקים אותם בשביל ב"ג ר"ה (שיש שבת נוספת בין יוה"כ לסוכות). ובאמת בכה"ג אין שום אפשרות אחרת, כי צריך לקרוא נצבים קודם ר"ה בשביל תכלה שנה וקללותיה, והאזינו בשבת לאחר יוה"כ.
ומדבריו נראה שמלבד זה אין שום חלוקה של פרשה אחת לשנים.
עוד נראה לי, שכאשר נצבים וילך מחוברים, אפשר לקרוא ארבעה עולים בנצבים ושלשה בוילך (לאלו שלא מקפידים על החלוקה שבחומשים). כי כל מה שאמרו לחלק את העליות חצים לפרשה זו וחצים לזו, והרביעי יקרא בין שתיהם, הוא רק כשמחברים שתי פרשיות, אבל כאשר היא פרשה אחת, אפשר לחלק בה את העליות בכל דרך שהיא.

ראה במצורף מסידור רס"ג

נצבים וילך.pdf

יש"כ על הבקיאות!

[כדכד]

למה יצא ב"נשבה" במקום "נשבע" ? הרי זה שינוי משמעות גמור

כך משמעות השו"ע.
והטעם לכאו' כי כשאנשים מדברים הם מחליפים בין מילות אלו, והכוונה ניכרת לפי הענין, ואולי אפי' באינה ניכרת מהני כיון שיכול להתפרש כך.

אני לא זוכר משמעות כזו בשו"ע. אולי יורנו כת"ר מקום ההלכה הזו בשו"ע?

[כדכד]

מצאתי בספר אחד (דומני נוהג כצאן יוסף או יוסף אומץ של רבני פרנקפורט) שאין זה נכון שלפעמים מחבריפם פרשות אלא שלפעמים מפרידים פרשות, דהיינו תזריע מצורע למשל זו פרשה אחת העוסקת בענינים דומים אלא שלפעמים יש להפריד ביניהם וע"ז הדרך גם שאר הפרשיות

מובא בתוקני זוהר ובזוהר חדש כמה פעמים, שיש ג"ן פרשיות בתורה. ורבים התקשו הלא לפי המנין שלפנינו יש נ"ד פרשיות. ולא ראיתי מישהו שתירץ שתזריע ומצורע הם פרשה אחת. (יעויין חומת אנך לחיד"א ריש תצוה).....

תיקוני זוהר ארבני פרנקפורט קרמית?
עכ"פ אפשר לקים שניהם
כי אין כוונתו שזה נחשב פרשה אחת לגמרי אלא שמחברים דווקא פרשות שיש להם בסיס לתחבר

[יוצא פוניבז']

למה יצא ב"נשבה" במקום "נשבע" ? הרי זה שינוי משמעות גמור

כך משמעות השו"ע.
והטעם לכאו' כי כשאנשים מדברים הם מחליפים בין מילות אלו, והכוונה ניכרת לפי הענין, ואולי אפי' באינה ניכרת מהני כיון שיכול להתפרש כך.

אני לא זוכר משמעות כזו בשו"ע. אולי יורנו כת"ר מקום ההלכה הזו בשו"ע?

ראה ר"ס סב. ובפשטות קאי על כל הנכתב בסי' סא. -

[כדכד]

לא מצאתי
בסי' ס"א כתוב שיש להקפיד על הפרדה בין "נשבע" ל"ה'" כדי שזה לא יישמע ח"ו כ"נשבה" בה"א.
אולי זה דקדוק שבדיעבד אפשר להסתדר גם בלעדיו אך לומר שאם קרא ממש את המלה "נשבע" כאילו כתוב "נשבה" זה לא חור דקדוק אלא החלפת מלים ופשוט שאן יוצאים בזה.
אולי כוונתו לאלו שאינם מבחינים כלל בין ה' לע' ובזה הדעת נותנת שיוצאים אלא שזו לא החלפה אלא כך צורת הקריאה שלהם.

[שמואל דוד]

בעל קורא שטעה וקרא ״מנורה ואת כליו״ במקום ״כליה״ האם יצאו יד״ח?

[עזריאל ברגר]

בעל קורא שטעה וקרא ״מנורה ואת כליו״ במקום ״כליה״ האם יצאו יד״ח?

נראה שלא יצאו י"ח.

[לבי במערב]

לכאו' אינו פשוט כ"כ, אך חסרים נתונים ראשוניים לדיון:
א. באיזה פסוק מדובר?
ב. האם עכ"פ קרא התיבה שטעה בה מתוך הכתב?

[שמואל דוד]

כי תשא ל׳ כ״ז
וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת

[לבי במערב]

ייש"כ.

ב. האם עכ"פ קרא התיבה שטעה בה מתוך הכתב?

[שמואל דוד]

ייש"כ.

ב. האם עכ"פ קרא התיבה שטעה בה מתוך הכתב?

כן

[במסתרים]

האם עכ"פ קרא התיבה שטעה בה מתוך הכתב?

למאי נפק"מ?

[לבי במערב]

כן

לפו"ר יתכן לומר שאינו נחשב לשינוי משמעות גמור (וממילא יצאו ידי חובתן), אך יש לשאול בזה למורה־הוראה מובהק.

למאי נפק"מ?

שאם לא קראה מתוך הכתב, לא יצאו י"ח אף בלאה"כ.

[במסתרים]

שאם לא קראה מתוך הכתב, לא יצאו י"ח אף בלאה"כ.

בדיעבד?
ז"ל מג"א סימן קמג סק"ד "וכ"כ מהר"ל מפראג בספר נר ישראל דף ס"ו דתיבה אחד שאין לו משמעות כלל אא"כ נצרף אותו לתיבה אחרת מותר לאומר' בע"פ".

על שינוי לשון זו"נ בקריאת התורה עיין עוד
viewtopic.php?f=45&t=52703
viewtopic.php?f=45&t=51122
והכא שאני קצת ששינה אות ג"כ

[שמואל דוד]

ייש״כ

[לבי במערב]

ז"ל מג"א סימן קמג סק"ד "וכ"כ מהר"ל מפראג בספר נר ישראל דף ס"ו דתיבה אחד שאין לו משמעות כלל אא"כ נצרף אותו לתיבה אחרת מותר לאומר' בע"פ".

א. תיבת 'כליו' אין היא, לכאו', נחשבת כ"אין לו משמעות כלל אא"כ נצרף אותו לתיבה אחרת".
ב. התם מיירי בס"ת פסול, ורק מחזר להתיר לו לסיים הפסוק.

[לבי במערב]

והכא שאני קצת ששינה אות ג"כ

טעם זה לבדו אינו פוסל הקריאה.