כידוע, מצינו סוחט משום מפרק תולדה דדש, ומצינו סוחט תולדה דמלבן.
שלשום, בשיעור שמסרתי, התפתח דיון מה''ת לו' שסחיטה תהיה תולדה דמלבן, ומה עניין סחיטה למלאכת הליבון והכיבוס, הלא סו''ס היא אינה נצרכת לגוף הליבון והכיבוס, ומטרתה היא רק להיפטר מהמים. אני סברתי שסו''ס היות שא''א לליבון והכיבוס ללא פעולת סחיטת המים, ע''מ ששוב יהיה אפשר ללבוש את הבגד, הרי שאע''פ שהסחיטה כשלעצמה אינה מלבנת, עכ''פ היא בעצם גמר המלאכה של הליבון. אבל העירני אחד המשתתפים בסברא ישרה שסוחט תולדה דמלבן הוא משום שהמים בהם ניקינו את הבגד, הינם מלוכלכים, היות שהם קלטו את הלכלוך של הבגד, וממילא סחיטתם היא גופא ליבון הבגד ממש, שאנו סוחטים את המים המלוכלכים מהבגד.
ולכאו' נפק''מ בכביסה שלנו היום, שהמכונה סוחטת כמה פעמים, וכשהיא מסיימת את פעולתה, הבגד עודו ספוג במים, אבל אלו הם כבר מים נקיים (מהמים המלוכלכים המכונה כבר התפטרה בסחיטות המרובות שלה), האם גם בבגד שלנו היוצא מן המכונה יש לחוש לסוחט תולדה דמלבן? (כלומר באופן שאין כאן תולדה דדש, עכ''פ מדאו', היינו כשהמים הולכים לאיבוד).
והנה, בסו''ס ש''כ, לגבי הכנסת ברזא שבראשו נעורת לחבית, דלדעת ''הערוך'' דס''ל פ''ר דלנח''ל שרי גם מדרבנן, מותר, והעיר המשנ''ב דכל זה דווקא בחבית יין, אבל בדוד של מים, יהיה אסור לכו''ע מצד סוחט תולדה דמלבן. ולכאו' איירי במים נקיים, וא''כ מבואר דגם במים נקיים איכא תולדה דמלבן.
מה אומרים חבריי?