הוגה ומעיין כתב:מאחד מגדולי הרבנים שליט"א שמעתי אמש בשיעור, שדן בענין הסופלה בשבת, אם מותר להניחו על הפלטה, שיש בזה משום בישול אחר בישול בדבר לח במין הסופלה שבהם השוקולד בפנים נמס ונהיה נוזלי, וכן יש בו משום מוליד באותו מין סופלה,
ואמר שלדעת המשנ"ב יש להתיר כיון שהשוקולד הנעשה נוזלי נמצא בפנים ואינו נראה, וכדין האינפאנדא שבסי' שיח סט"ז. אך לדעת שו"ע הרב צריך להחמיר בזה, ולכן באלו שהשוקולד בפנים נמס צריך להניח את הסופלה על הפלטה לפני שבת.
הסיבה שלא הזכרתי למעלה ממוליד, היא משום שחשבתי בפשטות שאכן נכלל במה שהתיר המ"ב בס"ק קה, אף לדעת האוסרים כיוון שאינו ניכר, וכדברי הרב הגדול הנזכר.
אמנם כעת יש לי הרהורי דברים שאולי יש לחלק, דמדברי הפוסקים נראה שהמציאות באינפאנדא היא, שהשומן שלא זב החוצה נבלע בבצק ובזה ודאי אינו ניכר, אבל בסופלה שהחלק הנימוח אף שלא זב הוא ניכר לעצמו ולא מובלע, לכאו' יותר דומה לשומן הצף ע"ג מרק שנחשב ניכר לשיטה זו (אכן יש מקום לומר שבסופלה נחשב כחפצא אחד בסמיכות משתנה, ולא דומה לשומן שהוא דבר נפרד מהמרק).
ואולי זו כוונת הרב הגדול בחלקו בין שיטת המ"ב לשיטת שו"ע הרב, שהמעיין יראה לכאורה שהלכו בהאי דינא בדרך אחת ממש, אמנם בנקודה זו יש הבדל בנוסח, שבשו"ע הרב כתב:
במה דברים אמורים כשנימוח שומן הרבה כל כך עד שיזוב לחוץ והרי הוא בעין לבדו שאינו מעורב בשום דבר אלא הוא ניכר בפני עצמו אבל אם מניחה בריחוק מקום כל כך בענין שאין הרבה שומן נימוח עד שיזוב לחוץ אלא מעט ממנו נימוח ונבלע בפת עצמו ואינו בעין לבד מותר אפילו לכתחלה.
אבל במ"ב לא הזכיר כלל בליעה, וז"ל:
ודע דאפי' להיש מחמירין אינו אסור כ"א כשיש הרבה שומן על הפשטיד"א שכשיהיה נימוח יהיה זב לחוץ ויהיה מינכר בפ"ע אבל אם אין על הפשטיד"א כ"כ שומן או שמעמידו כ"כ בריחוק מקום מן החום שלא יהיה נימוח עד שיזוב לחוץ אלא מעט ממנו יהיה נימוח בתוכו לבד או אם השליך לחוץ השומן שעליו מותר לחמם הפשטיד"א.
ועדיין נ"ל שאין הדברים חתוכים, בין בדברי המ"ב ובין בדברי הגר"ז.
עוד יש להוסיף שלדעת הגרשז"א (שש"כ פ"א הע' קט) כל שרגילים לאכלו אף שהוא קרוש (כגון ציר דגים), אין בהפשרתו משום נולד.
וכמובן שכ"ז מיירי רק להתיר להניח בתחילה, אבל להזיזו אח"כ אפשר שיש לדון בו בחשש בישול דאוריתא וכמש"כ למעלה.