א'להי נצור במוסף

[איש_ספר]

לא עיינתי אימתי התחילו להוסיף תפילה זו באופן קבוע בסוף שמו"ע.
לכאורה במוסף אין לה כ"כ שייכות.
האם עמדו ע"כ?

שאלתי את כותב ערך מוסף באנצ"ת ולא ידע

[מקדש מלך]

כמדומני שגם במוסף אומרים "קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך".

[איש_ספר]

התכוונתי שבמוסף אין ראוי להוסיף בקשות של רחמים מדעיקר התפילה אינה לרחמים כמ"ש ראשונים.

(סבי זצ"ל לא היה אומר אלהי נצור בשבת מטעם דומה).

[שים-שלום]

בקשה קבועה לכאו' אין חשש אפילו בשבת. כך כתבו האחרונים גבי 'הרחמן' בברכת המזון ועוד. עיין רב פעלים ח"ב סי' מו

[שמואל שלומוביץ]

לדעת הגר"א אין אומרים בקשות קבועות בשבת, ולכן אין אומרים 'אלהי נצור', ראה סידור אזור אליהו, אבל זה מטעם איסור בקשת צרכים בשויו"ט ואינו תלוי התאמה של תחנונים לתפילה.
ובפשטות תפילה רחמי היא שייך גם בשבת ויו"ט (ואולי במוסף לא), אלא שאין התיר לבקש אלא בטופס הברכה ולא בתחנונים בפנ"ע אחר התפילה.
דומני שהגרא"ל פרומקין הבין שקודם יהיו לרצון מותר גם בשבת לומר תחנונים. ובטח מבואר שם באזור אליהו.

[סגי נהור]

כמדומני שגם במוסף אומרים "קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך".

לכאורה זוהי שאלה על דעת הצל"ח שנשים פטורות מתפילת מוסף משום דלאו רחמי נינהו, שהרי אותה לשון עצמה "דרחמי נינהו" אמורה בפרק ערבי פסחים לענין נוסח קדשנו במצוותיך המופיע גם בתפילת מוסף. בטח עמדו על שאלה פשוטה זו.

[איקטורין]

שאלתי את כותב ערך מוסף באנצ"ת ולא ידע

סחתיין על הפואנטה!

[איש_ספר]

כמדומני שגם במוסף אומרים "קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך".

לכאורה זוהי שאלה על דעת הצל"ח שנשים פטורות מתפילת מוסף משום דלאו רחמי נינהו, שהרי אותה לשון עצמה "דרחמי נינהו" אמורה בפרק ערבי פסחים לענין נוסח קדשנו במצוותיך המופיע גם בתפילת מוסף. בטח עמדו על שאלה פשוטה זו.

הצל"ח בס"ה חידש דין כתוצאה מהגדרת התפילה שהגדירו ראשונים. (ראב"ד תפילה פ"א ה"י; תוס' ברכות כו א ד"ה איבעיא; תוס' ר"י שירליאון שם ול א; תר"י שם פ"ג (ד' יג א) ופ"ד (ד' יח א וד' כ ב); תוס' הרא"ש שם ל א; עי' רא"ה ברכות כא א; פי' ר"א מלונדריש שם ל א).
ולהערתך עי' אנצ"ת ערך מוסף ציון 33:

ועי' רש"ש ברכות ל א שתמה, שהרי אומרים בה יה"ר שתעלנו בשמחה לארצנו וכו' ועוד כיו"ב, ונר' שכיון שכ"ז אינו מעכב, אין התפילה חשובה כבקשת רחמים.

[דנני]

שאלתי את כותב ערך מוסף באנצ"ת ולא ידע

סחתיין על הפואנטה!

שו הדא فوينتي

[סגי נהור]

כמדומני שגם במוסף אומרים "קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך".

לכאורה זוהי שאלה על דעת הצל"ח שנשים פטורות מתפילת מוסף משום דלאו רחמי נינהו, שהרי אותה לשון עצמה "דרחמי נינהו" אמורה בפרק ערבי פסחים לענין נוסח קדשנו במצוותיך המופיע גם בתפילת מוסף. בטח עמדו על שאלה פשוטה זו.

להערתך עי' אנצ"ת ערך מוסף ציון 33:

ועי' רש"ש ברכות ל א שתמה, שהרי אומרים בה יה"ר שתעלנו בשמחה לארצנו וכו' ועוד כיו"ב, ונר' שכיון שכ"ז אינו מעכב, אין התפילה חשובה כבקשת רחמים.

אם זה כל מה שנאמר על כך זה קצת מפליא. שהרי השאלה היא לא שמצינו בקשת רחמים בתפילה הזאת, אלא שהגמרא עצמה מגדירה את תפילות שבת (בפני עצמן!) כרחמי, על יסוד נוסח קדשנו במצוותיך, ובאותה לשון עצמה שבברכות. והרי גם אמירת קדשנו במצוותיך אינה מעכבת.

[מעט דבש]

כבר פתח אי"ס נושא זה מכבר
viewtopic.php?p=309303#p309303

[איש_ספר]

כמדומני שגם במוסף אומרים "קדשנו במצוותיך, ותן חלקנו בתורתך".

לכאורה זוהי שאלה על דעת הצל"ח שנשים פטורות מתפילת מוסף משום דלאו רחמי נינהו, שהרי אותה לשון עצמה "דרחמי נינהו" אמורה בפרק ערבי פסחים לענין נוסח קדשנו במצוותיך המופיע גם בתפילת מוסף. בטח עמדו על שאלה פשוטה זו.

להערתך עי' אנצ"ת ערך מוסף ציון 33:

ועי' רש"ש ברכות ל א שתמה, שהרי אומרים בה יה"ר שתעלנו בשמחה לארצנו וכו' ועוד כיו"ב, ונר' שכיון שכ"ז אינו מעכב, אין התפילה חשובה כבקשת רחמים.

אם זה כל מה שנאמר על כך זה קצת מפליא. שהרי השאלה היא לא שמצינו בקשת רחמים בתפילה הזאת, אלא שהגמרא עצמה מגדירה את תפילות שבת (בפני עצמן!) כרחמי, על יסוד נוסח קדשנו במצוותיך, ובאותה לשון עצמה שבברכות. והרי גם אמירת קדשנו במצוותיך אינה מעכבת.

ההערה מעניינת, אבל באמת לק"מ. (מלבד העובדה הפשוטה שאחרי שתיקנו קדשינו לכל התפילות שוב לא החריגו את מוסף):

המונח רחמי בגמ' פסחים שם ורחמי אצל הראשונים הנזכרים, שונה.
שכך אמרו בגמ' פסחים שם ד' קיז ב : וחותם בגאולה. אמר רבא: קריאת שמע והלל - גאל ישראל, דצלותא - גואל ישראל. מאי טעמא - דרחמי נינהו. אמר רבי זירא: דקידושא - אשר קדשנו במצותיו וצונו, דצלותא - קדשנו במצותיך. מאי טעמא - דרחמי נינהו.
המובן הפשוט של הדברים שקידוש והלל הם "הצהרתיים" ואילו התפילה היא "בקשה". להצהרה אנו משתמשים בנוסח של הכרזה, לתפילה בנוסח של בקשה. ועי' רשב"ם שם.
לענין זה, אין חילוק אם תפילת מוסף היא בקשה של רחמים במובן של צרכי האדם או שהיא בקשה על חידוש העבודה. לדברי כולם העומד ואומר, היום יום ראש חודש שבו היו מקריבים לפניך קרבן מוסף לא יצא! ולא אמרו אלא שהאומר, ושם נעשה לפניך קרבנות וכו', יצא. לפי שהוא מבקש על חידוש העבודה ולא רק מזכיר את קיומה וביטולה.

ויש"כ לרב מעט דבש על האזכור. השואל שם היה חד מבני הגר"ח גריינימן בשם אביו זצ"ל.

[סגי נהור]

לכאורה זוהי שאלה על דעת הצל"ח שנשים פטורות מתפילת מוסף משום דלאו רחמי נינהו, שהרי אותה לשון עצמה "דרחמי נינהו" אמורה בפרק ערבי פסחים לענין נוסח קדשנו במצוותיך המופיע גם בתפילת מוסף. בטח עמדו על שאלה פשוטה זו.

להערתך עי' אנצ"ת ערך מוסף ציון 33:

ועי' רש"ש ברכות ל א שתמה, שהרי אומרים בה יה"ר שתעלנו בשמחה לארצנו וכו' ועוד כיו"ב, ונר' שכיון שכ"ז אינו מעכב, אין התפילה חשובה כבקשת רחמים.

אם זה כל מה שנאמר על כך זה קצת מפליא. שהרי השאלה היא לא שמצינו בקשת רחמים בתפילה הזאת, אלא שהגמרא עצמה מגדירה את תפילות שבת (בפני עצמן!) כרחמי, על יסוד נוסח קדשנו במצוותיך, ובאותה לשון עצמה שבברכות. והרי גם אמירת קדשנו במצוותיך אינה מעכבת.

ההערה מעניינת, אבל באמת לק"מ. (מלבד העובדה הפשוטה שאחרי שתיקנו קדשינו לכל התפילות שוב לא החריגו את מוסף):

לענין ההערה שבסוגריים, יש לשים לב שהצל"ח (בעקבות דברי רבינו יונה ושאה"ר) בכלל איננו מחלק באופן מהותי בין מוסף לשאר תפילות שבת, והטעם שלדעתו נשים חייבות בשאר תפילות אינו אלא משום ששאר תפילות בחול רחמי נינהו ולא חילקו בין חול לשבת.
לעצם הסברא יש להעיר שכוחה יפה גם לענין אלקי נצור...

המונח רחמי בגמ' פסחים שם ורחמי אצל הראשונים הנזכרים, שונה.
שכך אמרו בגמ' פסחים שם ד' קיז ב : וחותם בגאולה. אמר רבא: קריאת שמע והלל - גאל ישראל, דצלותא - גואל ישראל. מאי טעמא - דרחמי נינהו. אמר רבי זירא: דקידושא - אשר קדשנו במצותיו וצונו, דצלותא - קדשנו במצותיך. מאי טעמא - דרחמי נינהו.
המובן הפשוט של הדברים שקידוש והלל הם "הצהרתיים" ואילו התפילה היא "בקשה". להצהרה אנו משתמשים בנוסח של הכרזה, לתפילה בנוסח של בקשה. ועי' רשב"ם שם.
לענין זה, אין חילוק אם תפילת מוסף היא בקשה של רחמים במובן של צרכי האדם או שהיא בקשה על חידוש העבודה. לדברי כולם העומד ואומר, היום יום ראש חודש שבו היו מקריבים לפניך קרבן מוסף לא יצא! ולא אמרו אלא שהאומר, ושם נעשה לפניך קרבנות וכו', יצא. לפי שהוא מבקש על חידוש העבודה ולא רק מזכיר את קיומה וביטולה.

התירוץ מובן, אבל להצל"ח נצטרף להוסיף עוד נדבך, שכשהגמרא בברכות מחייבת נשים בתפילה משום דרחמי נינהו הכוונה למובן של רבינו יונה ושאה"ר ולא למובן של לשון זו עצמה בערבי פסחים. אמנם גם בסברא נראה כך, אבל בעוד על דברי הראשונים אכן לק"מ מלכתחילה, כי דבריהם שאין תשלומין למוסף משום שבעיקרה אינה רחמים ותחנונים אינם נוגעים כלל לגמרא בפסחים, יישוב דברי הצל"ח מצריך לחדש דבר שאינו מובן מאליו לענ"ד.

[איש_ספר]

מש"כ שעצם הסברא כוחה יפה גם לאלקי נצור, הרי לכך פתחתי את הדיון בכך שלא מצאתי דיון מסודר מי תיקן להוסיף את אלקי נצור לשמו"ע. ואם מדובר במנהג מאוחר, קשה להשתמש בסברא הנזכרת.

פשוט שרחמי שבגינם חייבו נשים בתפילה,הם במובן של שאילת צרכים, וכ"ה להדיא בירו': שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. ולפיכך מוסף, או כל תפילות שבת, אינם בכלל זה, אף שעיקרם תפילה/רחמי.

[סגי נהור]

מש"כ שעצם הסברא כוחה יפה גם לאלקי נצור, הרי לכך פתחתי את הדיון בכך שלא מצאתי דיון מסודר מי תיקן להוסיף את אלקי נצור לשמו"ע. ואם מדובר במנהג מאוחר, קשה להשתמש בסברא הנזכרת.

ובאמת השאלה תהיה על כל תפילות שבת וכפי שהבאת בשם סבך.

[לענין]

מצעירותי היה לי 'הרגש', שההוספות אותם כתבו האחרונים ז"ל להוסיף בסוף שמונה עשרה, מתאימות יותר לתפילות הקבועות ולא למוסף שהיא כנגד הקרבן.